Talmud Builders

    Bava Batra 38b

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף ל״ח ע״ב, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 38b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1That an ordinary situation with regard to travel between Judea and the Galilee is tantamount to a period of crisis.

    2§ Rav Yehuda says that Rav says: One cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, as he is unable to lodge a protest. Rav Yehuda reports: When I said this ruling before Shmuel, he disagreed and said to me: But does the owner actually have to protest in the presence of the possessor? Since that is not the case, and he can lodge a protest wherever he is, one can establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing.

    3The Gemara asks: And Rav, who ruled that one cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, what is he teaching us, that a protest that is lodged not in his presence is not a valid protest? But doesn’t Rav say: A protest that is lodged not in his presence is a valid protest? The Gemara answers: Rav was explaining the reason of the tanna of our mishna, but he himself does not hold accordingly. Rav holds, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that the protest is valid.

    4And there are those who say a different version of the previous discussion: Rav Yehuda says that Rav says: One can establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing. Rav Yehuda reports: When I said this ruling before Shmuel, he said to me: Isn’t that obvious? But does the owner actually have to protest in the presence of the possessor?

    5The Gemara asks: And Rav, who ruled that one can establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, what is he teaching us, that a protest that is lodged not in his presence is a valid protest? But Rav already said this halakha one time, and he would not need to repeat it. Rather, Rav teaches us this: That even if the owner protested in the presence of two witnesses who are personally unable to tell the possessor about the protest, it is nevertheless a valid protest.

    6The Gemara explains: As Rav Anan said: This was explained to me personally by Shmuel himself: If the owner protested in the presence of two people who are able to personally tell the possessor, it is a valid protest, but if the owner protested in the presence of two people who are unable to personally tell the possessor, it is not a valid protest. And why does Rav hold that it is a valid protest? Because your friend who heard the protest has a friend to whom he tells about the protest, and your friend’s friend has a friend to whom he tells about the protest, and so forth. Therefore, word of the protest will reach the possessor.

    7Rava says: The halakha is that one cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of one who is fleeing, and a protest that is lodged not in a possessor’s presence is a valid protest. The Gemara asks: How can he say these two statements that contradict each other? The Gemara answers: This is not difficult. Here, the second statement, is referring to a case where he is fleeing due to monetary difficulties. In such a case, he is able to ensure that the protest reaches the possessor, while there, the first statement, is referring to a case where he is fleeing due to a charge of killing [ meradin ]. In such a case, he is unable to publicize his protest out of fear of revealing his whereabouts.

    8§ The Gemara presents a series of disputes with regard to what is considered a valid protest. What manner of statement constitutes a protest? Rav Zevid said: If the owner says in general terms: So-and-so is a robber, it is not a valid protest, but if he says: So-and-so is a robber as he is holding my land through robbery,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 38 עמוד ב

    1דסתם יהודה וגליל, כשעת חירום דמו.

    2אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזיקין בנכסי בורח. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: וכי למחות בפניו הוא צריך?!

    3ורב מאי קמ"ל מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה?! והאמר רב: מחאה שלא בפניו הויא מחאה! רב טעמא דתנא דידן קמפרש, וליה לא סבירא ליה.

    4ואיכא דאמרי, אמר רב יהודה אמר רב: מחזיקים בנכסי בורח. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: פשיטא! וכי למחות בפניו הוא צריך?!

    5ורב מאי קמ"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה?! והא אמרה רב חדא זימנא! אלא הא קמ"ל דאפילו מיחה בפני ב' שאין יכולין לומר לו, הויא מחאה׃

    6דאמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: מיחה בפני שני בני אדם שיכולים לומר לו הויא מחאה, מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין לומר לו לא הויא מחאה. ורב חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה.

    7אמר רבא, הלכתא: אין מחזיקין בנכסי בורח, ומחאה שלא בפניו הויא מחאה. תרתי?! לא קשיא; כאן בורח מחמת ממון, כאן בורח מחמת מרדין.

    8היכי דמי מחאה? אמר רב זביד: ״פלניא גזלנא הוא״ לא הויא מחאה. פלניא גזלנא הוא, דנקיט לה לארעאי בגזלנותא,׃

    Tosafot

    דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי - ואם תאמר ומאי שנא דגבי גט אמר בריש גיטין (ד' ד: ושם ד"ה כיון) המביא גט ממדינה למדינה בארץ ישראל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום כיון דאיכא עולי רגלים משכח שכיחי לקיימו ואפי' בזמן שאין בהמ"ק כיון דאיכא בתי דינים דקביעי משכח שכיחי וי"ל דודאי גבי גט מצויין לקיימו אפי' מיהודה לגליל לפי שהאשה רגילה לחזר אחר עדי קיום אבל הכא אי לאו דשכיחי טובא לעולם לא ישמע מחאתו שאין המחזיק רגיל לחזר אם מוחה לו ואם לאו הלכך בשיירות דעולי רגלים ובתי דינין לא סגי וא"ת והא דאמרי' התם (דף ו.) רב ששת מצריך (מערסא לערסא) ורבא מצריך אפי' באותה שכונה ופריך והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו ומשני שאני בני מחוזא דניידי אטו מי נימא דבמחוזא מחאה שלא בפניו לא הוי מחאה ויצטרך לבא לפניו למחות וי"ל דלא דמי דכשחותמים על הגט במחוזא והולכין להן אין דרך שיצעקו בעיר אנחנו חתמנו על גט פלוני אבל במחאה דרך הליכתם רגילות לומר פלוני מיחה ושומעין אחרים עד שנשמע בבית המחזיק:

    אין מחזיקין בנכסי בורח - בבורח מחמת ממון איירי דאי מחמת מרדין בהא לא פליג שמואל כדמוכח בסמוך ודוקא בבורח אבל באיניש דעלמא הויא חזקה שיכול לבא למקום שמחזיק שם ולמחות אבל בורח אינו רשאי לבא במקום שעומד לא הויא מחאה שלא בפניו וסבר לה כר' יהודה דקתני ויבא לשנה אחרת וימחה משמע שצריך למחות בפניו וא"ת ודלמא ר' יהודה נמי לא בעי מחאה בפניו וה"ק ויבא במדינה שהמחזיק בה וימחה כגון אם הוא ביהודה יבא ביהודה וימחה שאז תשמע מחאתו וכי תימא וכיון שחזקה נשמעת עד אספמיא גם המחאה תשמע עד אספמיא ואי מחאה שלא בפניו הוי מחאה ליתיב אדוכתיה ולימחי הא ליתא דאי כל מקום שחזקה נשמעת גם המחאה נשמעת אם כן היכי מוכח לעיל דלרבנן מחאה שלא בפניו הויא מחאה אימא דלעולם דלא הוי מחאה והיה ביהודה והחזיק ביהודה הוי חזקה לפי שהיא נשמעת ויבא וימחה לפני המחזיק אבל מיהודה לגליל אין החזקה נשמעת ומשום הכי לא הויא חזקה אלא ודאי פשיטא ליה לגמרא דהחזקה נשמעת מרחוק אבל מחאה לא ולהכי מוכח לעיל שפיר דסברי רבנן דהויא מחאה שלא בפניו דאי לא הויא מחאה אלא צריך לבא לפני המחזיק א"כ מיהודה לגליל תהא חזקה כמו שביהודה יש לו לילך ולמחות מיהודה לגליל נמי ילך לפניו וימחה וי"ל מדלא תני ר' יהודה אומר ויבא לשנה אחרת וימחה ויודיעהו שמע מינה שצריך למחות לפניו. ר"י:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רב לטעמיה דתנא קאמר קאמר וליה לא סבירא ליה - כלומר, אלא כרבי יהודה דאמר וילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת, וקא סבר דרבי יהודה דוקא יבא קאמר, וכסברא דרבא דאותיב מינה לרב נחמן בסמוך, ולהכי נקט רב בורח, משום נמי בהא דרב יהודה דצריך הוא לבא, דאף על גב דממחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, לא מצי טעין להכין לא מחינמאט משום דמחאתי לא הויא מחאה ולא הוה ליה למיתי, וכדסברי רבנמן כשהוא במקום חרום, אלא צריך הוא לבהא ולמחות, והילכך דוקא בורח דאינו יכול לבא, ואפילו ברוח מחמת ממון, אבל איניש דעלמא דאינו עמו במדינה כמחזיקין עליו, דהיה לו לבא ולמחות. והא דפריש רב לטעמיה דתנא קמא דסבירא ליה מחאה שלא בפניו הויא מחאה, ולא אוים ליה נמי לתנא קמא כותיה דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, ולא פליג תנא קמא אדרבייהודה, אלא דכיכון דאיכא חירום או דהוי סתמיה כשעת חירום לא נצריכהו לבוא ולמחות במקומו אינו יכול, דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, אבל יהודה ויהודה צריך צבא ולמחות ור' יהודה סבר שצריך לבא ולמחות ואפילו מיהודה לגליל, וכדקאמר ויבא לשנה אחרתוכסברתיה קמייתא דרגא דלקמן דאקשה לרב נחמן וכדבעינן למכתב קמן בס"ד. וי"לּ דרב מתניתין קשיתיה, דאם ככן מאי שנא יהודה וגליל דנקט, דמשמע הא יהודה ויהודה עלתה לו חזקה דהיה לו למחות במקומו, לימא אין מחזיקין בנכסי בורח והיה הכל בכלל. ורבא דלא אקשיתיה לקמן, לא דייקינן בה כוטלי האי, כיון דלא קמה ולאפוקי הלכתא מניה דרב נחמן הוה מקשי ואזיל וכששמעה מרב נחמן רביה הדר ביה ותו ליכא לאקשויי עלה.

    קא משמע לן דאפילו מיחה בפני בני אדם שאינן יכולין לומר לו הויא מחאה. יש לפרש דהכי קאמר, שאפילו ברוח מחמת מרדין, שהוא מתירא מלמחות בפני בני אדם שיכולין להגיד לו, כדי שלא ידע גואל הדם וירדוף אחריו, ואינו מוחה אלא בפני בני אדם זקנים וכיוצא בזה כגון שאינן מכירין אותו שהן בעצמן אינן יכולים להגיד לו, אף על גב דאמרינן חברך חברא אית ליה, אפילו הכי אינו נמנע מלמחות בפני אלו, שהאחרים שיגידו להם אלו שמחיה בפניהם אינן יודעין היכא הוא וגם גואל הדם אינו קם אחריו לרדוף מן הספק, ולפיכך מוחה בפניהן על אלו ומחאתו מחאה. ושמואל סבר דכל שהוא מוחה בפני בני אדם שהן בעצמן אינן יכולין להגיד לו אינה מחאה. ולפי פירוש זה לית הילכתא כרב אלא כשמואל, חדא דהילכתא כשמואל בדיני, ועוד דקם ליה רבא כותיה, דקאמר הלכתא אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הואי מחאה, ואוקימנא כאן בבורח מחמת ממון כאן בבורח מחמת מרדין, אלא דקשיא להדין פירושא, דאם כן מאי קשיא להו, אדרבא דאמר אין מחזיקין בנכסי בירה ומחאה שלא בפניו הויא מחאה, ואוקימנא כאן בבורח מחמת ממון כאן בבורח מחמת מרדין. אלא דקשיא להדין פירושא, דאם כן מאי קשיא להו, אדרבא דאמר אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה, דאקשינן עליה לתרתי, הא שמואל נמי הרי אמר וכי היכי דניחא להו ההיא דשמואל תינח להו הא דרבא. וי"ל דבורח סתם אפילו ברוח מחמת טימון משמע, והיכינו דקשיא להו עליה דרבא ומשמע דלפיכך אין מחזיקין בנכסי בורח משום דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, והדר אמר מחאה שלא בפניו הויא מחאה, ולפיכך הקשו עליו טפי מדשמואל. ואינו מחוור. ורבנו אלפסי ז"ל פסק במיחה בפני בני אדם שאינן יכולין לומר לו כרב, ואמר דהא דרב בההיא דרב פפא שייכא, דאפילו אמן להן לא תימרו ליה הויא מחאה, דהכי קאמ' להו לדידיה לא תימרו אבל לאחריני אמרו חברך חברא אית ליה, וקיימא לן כרב פפא. ולפי דברי נצטרך לפרש, דהא דאמר רב מחזיקין בנכסי בורח, ואוקימנא דקא משמע לן דאף על פי שאינו יכול למחות בפני בני אדם שיכולין לומר לו, לאו בברוח מחמת מרדין קאמר, דההוא אפילו בפני בני אדם שאינן יכולין לומר לו אינו מוחה, דמתירא הוא פן ירדפו אחריו, אלא בבורח מחמת ממון קאמר, אלא שהוא מתיירא שם שמא יגלו באיזה מקום הוא, ולפיכך אינו מוחה אלא בפני בני אדם שאינן יכולין להגיד לו, ומיהו בפני בני אדם שאינן יכולין לומר לו הוא מוחה, שאין דרכן של בעלי הלואות לקום על הספק ולשוטט אחריו, כדי שלא יוציא מאתים על מנה, ובהא קיימא לן כרב משום דחברך חברא אית ליה לומר למחזיק שבורח זה מיחה עליו בפני עדים.

    פלניא הוא לא הויא מחאה - פירוש ואפילו אמר גזלנא דאכיל ארעא בגזלנותא, פירוש כי שמא לא נתכוון אלא לבזותו ואינו מתכוין לערער עליו, עד שיאמר למחר תבענא ליה בדינא. והא לאו דוקא אלא במחאה דגזלנותא, אבל מחאה דמשכנתא ושכירות דמכירת פירות אינו צריך אלא כל שאמר פלניא אוכל קרקעי בתורה משכונה ומחר אסלקנו הויא מחאה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 38b

    Bava Batra 38b. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 182 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 38b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026