Talmud Builders

    Bava Batra 129a

    Chapter 8 - Yesh Nochalin

    גם: בבא בתרא דף קכ״ט ע״א, פרק ח׳ יש נוחלין

    English translation - Bava Batra 129a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If his statement is said to exclude the statement of Rava that the testimony of members of the third generation concerning members of the first generation is valid, this is difficult, as Rava’s statement is not in conflict with Rabbi Abba’s statement that the testimony of members of the third generation with regard to members of the second generation is valid; it merely adds to it. If it is said to exclude the opinion of Mar bar Rav Ashi that a grandfather can testify concerning his grandchild, this is also difficult, as it has already been established that the halakha is not in accordance with the opinion of Mar bar Rav Ashi. If it is said to exclude the rulings of Shmuel and Rav Sheshet and Rav Pappa, that a person who became blind can testify about what he saw beforehand, this too is difficult, as their rulings were refuted based on a baraita .

    2The Gemara explains: Rather, Mar Zutra’s statement is said to exclude the statement of Rabbi Yoḥanan that one cannot testify that a specific one of his sons is his firstborn, and to exclude the strong objection of Mar bar Rav Ashi to the statement of Rabbi Abba with regard to a case where a debtor admitted to part of a claim and witnesses testified that he repaid the entire debt. Despite Mar bar Rav Ashi’s objection, the halakha is that the debtor is not liable to take an oath.

    3§ The mishna teaches: With regard to one on his deathbed who apportions his property orally, granting it to his sons as a gift, and he increased the portion given to one of his sons and reduced the portion given to one other son, or equated the portion of the firstborn to the portions of the other sons, his statement stands. But if he said that they will receive the property not as a gift but as an inheritance, he has said nothing. If he wrote in his will, whether at the beginning, or in the middle, or at the end, that he is granting them the property as a gift, his statement stands. The Gemara asks: What are the circumstances where it is phrased as a gift at the beginning? What are the circumstances where it is phrased as a gift in the middle? What are the circumstances where it is phrased as a gift at the end?

    4When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan says that where one on his deathbed instructed: Such and such a field will be given to so-and-so and he will inherit it, this is a case where it is phrased as a gift at the beginning. Where he instructed: And he will inherit it and it will be given to him, this is a case where it is phrased as a gift at the end. Where he instructed: He will inherit it and it will be given to him and he will inherit it, this is a case where it is phrased as a gift in the middle.

    5And the halakha that his statement is valid pertains specifically to a case where the two terms, giving and inheritance, are employed with regard to one person and one field. But if they are employed with regard to one person and two fields, e.g., if he says: Reuven will inherit this field and will be given that field, or one field and two people, e.g., Reuven will inherit half of this field and Shimon will be given the other half, the part that was phrased as inheritance does not take effect. Only the part that is phrased as a gift takes effect.

    6Rabbi Elazar says: Even in a case where the two terms are employed with regard to one person and two fields, or one field and two people, his instruction takes effect, as both terms were employed with regard to the same person or the same field. But with regard to two fields and two people, it does not take effect, as the two instructions are not connected to one another.

    7When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that if one on his deathbed said: Such and such a field will be given to so-and-so, and so-and-so, i.e., another person, will inherit such and such a field, i.e., another field, Rabbi Yoḥanan says that even the latter person, who was designated to inherit his field, has acquired it. Rabbi Elazar says: He has not acquired it.

    8Abaye said to Ravin: You have lightened our burden with one statement that you cited, but you have made it difficult for us with the other one. Granted, the contradiction between this statement of Rabbi Elazar that you cited and the previously cited statement of Rabbi Elazar is not difficult. There, in the previously cited statement, Rabbi Elazar said that the directive takes effect with regard to a case of one person and two fields, and here he said that the directive does not take effect with regard to a case of two people and two fields.

    9But the apparent contradiction between one statement of Rabbi Yoḥanan and the other statement of Rabbi Yoḥanan is difficult, as Rav Dimi cited in Rabbi Yoḥanan’s name that his directive takes effect only in a case of one person and one field, and according to your citation in the name of Rabbi Yoḥanan it takes effect even in a case of two people and two fields.

    10Ravin answered him: Rav Dimi and I are amora’im , and we each have a different tradition with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan.

    11Ravin continued: And Reish Lakish says that one has not acquired the field in the case of two people and two fields unless the giver says: So-and-so and so-and-so will inherit such and such a field and such and such a field that I have given them as a gift, and they will inherit it.

    12This dispute between the amora’im of Eretz Yisrael is also the subject of a dispute between the amora’im of Babylonia. Rav Hamnuna says: The mishna taught that when both giving and inheritance are mentioned one can increase the portion of one of his sons only with regard to a case of one person and one field, but with regard to one person and two fields, or one field and two people, it is not effective. And Rav Naḥman says: Even in a case of one person and two fields, or one field and two people, it is effective, but in a case of two fields and two people, it is not. And Rav Sheshet says: Even in a case of two fields and two people, it is effective.

    13Rav Sheshet said: From where do I say this? As it is taught in a baraita ( Tosefta , Ketubot 6:10): If a person on his deathbed, or one who is going overseas, says to his children’s steward: Give a shekel to my children every week for their needs, and this is a situation where, based on their needs, they are fit for the steward to give them a sela , i.e., double the amount, he gives them a sela . When the father mentioned a shekel, he presumably meant that the children should be given a sum in accordance with their actual requirements, not that specific amount. But if he said: Give them only a shekel, the steward gives them only a shekel, and no more. And if he said: If my children die,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 129 עמוד א

    1אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא! אי דמר בר רב אשי לית הלכתא כמר בר רב אשי! אי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא הא איתותבו!

    2אלא לאפוקי מדרבי יוחנן, ומאתקפתא דמר בר רב אשי.

    3המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד כו'. היכי דמי מתנה בתחלה, היכי דמי באמצע, היכי דמי בסוף?

    4כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: ״תנתן שדה פלונית לפלוני, ויירשה״ זו היא מתנה בתחלה. יירשה ותנתן לו זו היא מתנה בסוף יירשה ותנתן לו ויירשה זו היא מתנה באמצע.

    5ודוקא באדם אחד ושדה אחת; אבל באדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם לא.

    6ר' אלעזר אומר: אפי' אדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם; אבל בשתי שדות ושני בני אדם לא.

    7כי אתא רבין, אמר: ״תנתן שדה פלונית לפלוני, ויירש פלוני שדה פלונית״ רבי יוחנן אומר: קנה, רבי אלעזר אומר: לא קנה.

    8אמר ליה אביי לרבין: אנחתת לן חדא, ואתקפת לן חדא! בשלמא דר' אלעזר אדרבי אלעזר לא קשיא כאן באדם אחד ושתי שדות, כאן בשני בני אדם ושתי שדות;׃

    9אלא דר' יוחנן אדרבי יוחנן קשיא!

    10אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן.

    11וריש לקיש אמר, לא קנה עד שיאמר: ״פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה, ויירשום״.

    12בפלוגתא אמר רב המנונא: לא שנו אלא אדם אחד ושדה אחת; אבל אדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם לא. ורב נחמן אמר: אפילו אדם אחד ושתי שדות, שדה אחת ושני בני אדם; אבל שתי שדות ושני בני אדם לא. ורב ששת אמר: אפי' שתי שדות ושני בני אדם.

    13אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא, האומר: ״תנו שקל לבני בשבת״, וראוין ליתן סלע נותן להן סלע. ואם אמר: ״אל תתנו להן אלא שקל״ אין נותנין להן אלא שקל. ואם אמר: אם מתו,׃

    Tosafot

    אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא - ואפשר דר' אבא נמי מודה לרבא כדפי' בקונטרס שלישי בראשון כשר דלא ממעט הלכתא מילתא דרבא ואי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ודרב פפא הא איתותבו אבל ר' אבא בר חמא לא איתותב ואע"ג דנקט בעדות קרקע ומשמע אבל בהלואה כשר אף על גב דנסתמא ובברייתא משמע דפסיל ליה לכל עדיות מצינן למימר דהוא הדין בהלואה דפסיל רבי אבא וקרקע סבירא ליה דמכוין בטוב כדשמואל והוי כהלואה ואפ"ה פסיל ליה ור"ת פסק בספר הישר דשלישי בראשון פסול וכן פוסק ה"ג אלא שהם אינם פוסלים אלא מדרבנן והוא פוסל מן התורה כדפסיל רב בזה בורר ומפרש הכי לאפוקי מאי אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא על דברי רבי אבא ואי אתא למפסק דדוקא שלישי בשני כשר ולא שלישי בראשון א"כ הוה ליה למימר אין הלכה כרבא ואי לאפוקי ממר בר רב אשי כלומר הא דלא קאמר אין הלכה כרבא. אלא הלכתא כרבי אבא משום שרוצה לכלול בהדיא דאין הלכה כמר בר רב אשי הא לית הלכתא כו' ואי משום שמואל ורב ששת ורב פפא אצטריך ליה למימר דהלכה כרבי אבא שעתה ממעט כולהו ביחד הא איתותבו ולימא אין הלכה כרבא בהדיא אי לאפוקי מדידיה לחוד אתא אלא לאפוקי מר' יוחנן דהשתא לא מצי למימר דאין הלכה כרבא ואצטריך ליה למימר דהלכה כרבי אבא דממעט לכולהו ומפיק נמי מדרבא דדוקא שלישי בשני כשר וקשה לר"י דאי דייקינן ממילתיה דרבי אבא דוקא שלישי בשני א"כ נידוק נמי דדוקא עדות קרקע ובהלואה כשר ובברייתא פוסל הכל:

    ודוקא באדם אחד ושדה אחת - לא גרסינן אמר רבי יוחנן אלא הכל ממילתיה דרב דימי ורבין פליג עליה בסמוך ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן ד ליתא לדמר בר רב אשי - פירש הרב אלפסי ז"ל, משום דאב ובנו ראשון בראשון הן, ומינה דבאבא דאבא כשר. אבל ר"ש(י) ז"ל פירש, דכל יוצאי ירכו פסולין לו. ונראה לי משום הכי לא פרשו בו טעם, משום דמתניתין היא, שהרי שנינו בפרק זה [בורר] (סנהדרין כז, ב) אלו הן הקרובים האחים וכו' הן ובניהם וחתניהן, וכיון שכן קל וחומר לאב ובנו שבן הבן וחתנו פסולין הן. ואם תאמר אם כן מר בר רב אשי היכי טעי בה, וכי לא ידיעה ליה מתניתין. י"ל דאגב חורפיה דהוה סבר למילף לה מדרבא לא עיין בה. ויש לנו כיוצא בה בתלמוד וחדא מינייהו לעיל (בבא בתרא קטז, א) דבעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב כאברהם וישמעאל בנכסי עשו אי זה מהם קודם, ואמר רבא והא תנן האב קודם לכל יוצאי ירכו, ורמי בר חמא אגב חורפיה לא עיין בה, ומשום דפשיטא דטעי בה מר בר רב אשי, כי קאמרי לקמן הלכתא ככל הני שמעתתא דשלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא אקשינן לאפוקי מאי, לאפוקי מדאמר מר בר רב אשי, ליתה לדמר בר רב אשי, כלומר, משום הא לא איצטריך דהאי פשיטא דליתה. ותדע, מדלא קאמר הא אמרינן דליתה וקאמר אי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא איתותבו אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא. ואם תאמר ומאי קושיא, דאנן הכי קאמרינן, הלכתא כדשלח ר' אבא דאמר שלישי בשני כשר אבל לא בראשון. פירש ר"ש ז"ל דר' אבא על מה ששאלוהו השיב ושמא אף בראשון היה מכשיר. ואם תאמר אם כן מנלן דלאפוקי מדמר בר רב אשי, דאף הוא מוסיף הוא, ודילמא ר' אבא אף באבא דאבא היה מכשיר אלא שאלה שהיתה כך היתה. תירץ הרב ז"ל דאין הכי נמי דמצי לאקשויי ליה הכין, אלא דעדיפא מינה אקשי ליה. ולכי נראה שאין אנו צריכין בהא דמר בר רב אשי לתירוצו של רבינו ז"ל, דהא דמר בר רב אשי (לתירוצו של רבינו ז"ל דהא דמר בר רב אשי) פשיטא להו לכולהו דטעי בה וליתא כלל ואין צריך לומר הלכה כדשלח ר' אבא לאפוקי מההיא, דההיא פשיטא דליתא כלל, וכמו שכתבתי למעלה. והרמב"ן ז"ל תירץ דגמרא קים ליה דהלכתא כרבא, דכיון דפסקינן דליתא לדמר בר רב אשי דגמר מרבא אבא דאבא, שמע מינה דרבא גופיה הלכה היא, דמאי דקא מכשר ר' אבא כולה מילתא ברוחקא דשלישי תליא, והילכך כל שלישי שרי בין בשני בין בראשון, ודאמר מר בר רב אשי דעביד אבא ובריה כראשון בראשון וגמרא מדרבא לאכשורי באבא דאבא, אמרינן דלית הלכתא כותיה, דאב ובנו כחד נינהו, ומינה דלא פסלו אלא זה, הא באבא דאבא דאבא כשר, וכדעת הרב אלפסי ז"ל. ודברי ר"ש(י) ז"ל נראין לי עיקר, דאילו לפי פירושו של רבינו ז"ל היה לו לומר אי לאפוקי מדרבא הא כותיה קיימא לן. אלא הנכון כדברי ר"ש(י) ז"ל, והכי קאמר, אי (לא) לאפוקי מדרבא מוסיף הוא ודלמא אף ר' אבא מודה בה. ומדאמר רב שימי בר אשי הלכה ככל הני דשלח ר' אבא לא שמעינן דליתא לדרבא, דאי לאפוקי מיניה לא מיסתיא דלא לימא בהדיא לית הלכתא כרבא.

    מתני' - המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר ולא כלום. פירש ר"ש ז"ל, דלא אמר כלום לא במה שהשוה להם את הבכור ולא במה שריבה בלשון ירושה לאחד על אחיו הפשוטין, ומתניתין רבנן היא ודלא כרבי יוחנן בן ברוקא, ואפילו לא היה שם בכור כן הדין וכן הטעם, והויא לה הא מתניתין סתם כדרבנן ואידך מתניתין מחלוקת והלכתא כמחלוקת דהיינו רבי יוחנן בן ברוקה. וכן פירש הרב אב בית דין ז"ל וכן הראב"ד ז"ל, וכן נראה עיקר כמו שאכתוב לקמן גבי הא דאמרינן כולא מתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא. ולפי פירוש זה, הא דשקלי וטרו בגמרא בפירושה דהא מתניתין דקתני כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף דבריו קיימין, ואף על גב דלא קיימא לן כי הא מתניתין אלא כרבי יוחנן בן ברוקה אפילו אמר בלשון ירושה, היינו משום דנפקא לן מינה כשהשוה להם את הבכור דמודה בה רבי יוחנן משום דכתיב לא יוכל לבכר, וכדאיתא בגמרא. ואי נמי נפקא מינה לבת במקום בנים או לאח במקום בת. ויש מי שהעמיד משנתנו ככולי עלמא, ולא אמר כלום אבכור קאי. וכן פרשו משום רבינו האיי גאון ז"ל. וכן פירש הרב ר' יוסף הלוי ז"ל דמתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא ומשום שהשוה להם את הבכור הוא דקתני לא עשה ולא כלום, אלא שהוא ז"ל פירש דכיון שהשוה להם את הבכור לא עשה ולא כלום אפילו בפשוטין אלא צוואתו בטלה. ואין נראה כן מדברי רבינו הגאון ז"ל, אלא במה שהשוה את הבכור דוקא אמר שלא אמר כלום. וכן פירש מורי הרב ז"ל. ולפי זה מקמצין מכולן לפי חשבון ומשלימין לבכור, לפי שהבכור עם האחין בזה כדין בעל חוב דאביהם שנוטל מהם לפי חשבון מה שנתן להם אביהם. וכן נראה לי עיקר.

    גמרא - ורבי אל(י)עזר אמר ואפילו באדם אחד ושתי שדות שדה אחד ושני בני אדם. גירסת הספרים מסיימי בה: אבל בשני [בני] אדם ושתי שדות לא קנה. ואיכא דקשי ליה, דאם איתא, מאי קאמר אביי אנחת לה הכא דר' אל(י)עזר אדר' אל(י)עזר לא קשיא כאן בשדה אחת וכו' ומאי איצטריך ליפרוקינהו ור' אל(י)עזר בעצמו אמר [כן] בהדיא. ועל כן יש (שמעמידין) [שמעבירין] עליה קולמוס ומפר(י)שי דמעיקרא הוה סבירא ליה לאביי דר' אלעזר אפילו בשתי שדות ושני בני אדם אית ליה, אלא דלמאי דקאמר ר' דימי משמיה דר' יוחנן דבשדה אחת ושני בני אדם לא קנה קאמר איהו דקנה, אבל לדידיה לא שנא שתי שדות ושני בני אדם משדה אחת ושני בני אדם. והשתא דשמעה להא דרבין דאמר משמיה דר' אל(י)עזר דבשני בני אדם ושתי שדות לא קנה, הדר ממאי דהוה סבירא מעיקרא וידע דר' אל(י)עזר נקט בשתי שדות ואדם אחד או בשדה אחד ושני בני אדם. ור"ש(י) ז"ל גריס לה ופירש דההוא לישנא דגמרא הוא ולא אמרה ר' אל(י)עזר בהדיא.

    הא ד אמר ריש לקיש לעולם לא קנה עד ש[י]אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני [ופלוני] שנתתים להם במתנה וירשום. פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, דריש לקיש לפרושי מתנה באמצע הוא דאתא, דאי לא, תיקשי לן, דהא תנן דאפילו כתב מתנה בתחלה או בסוף דבריו קיימין. ואין פירושו מחוור בעיני, דאם כן מאי שנא דנקט לה במתנה באמצע ואמאי לא פריש כולהו בבי דמתניתין דהיינו בתחלה ובסוף. אבל ר"ש ז"ל פירש דבשתי שדות ושני בני אדם אמר שלא קנו עד שתהא מתנה באמצע, שאילו אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה אני אומר דלפלוני הראשון אמר ליטול בירושה שהוא הלשון הראשון ולפלוני האחרון ליטול במתנה שהוא הלשון האחרון, שבסדר הזכרתן סדר לשון ירושה והמתנה, וכן אמר פלוני ופלוני נתתי שדה פלוני ופלוני וירשום לראשון נתן בלשון מתנה ולאחרון בלשון ירושה. אבל עכשיו שאמר ירושה בתחלה ולבסוף, כשם שהירושה נאמרת על שניהם [כך המתנה נאמרת על שניהם]. ולפי פירוש זה נראה דריש לקיש נמי לית ליה מתניתין דבין בתחלה בין בסוף, דמתניתין אינה אלא באדם אחד ושדה אחת, דאלו בשדה אחת ושני בני אדם אתה מטיל את הלשון לסמוך לו, וכן בשתי שדות ואדם אחד. וקשיא לי לפי זה, דאם כן על כורחין ברייתא דנכסי לך ואחריך יירש פלוני הויא תיובתא דריש לקיש, דלדידיה כי[ו]ן שאתה מטיל הלשון אחר הסמוך לו אפילו תוך כדי דיבור נמי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 129a

    Bava Batra 129a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 282 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 129a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026