Talmud Builders

    Bava Batra 150a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 150a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rav Dimi bar Yosef says that Rabbi Elazar says: The Sages deemed movable property to be considered a significant reserving of property for oneself with regard to the emancipation of a slave, so that a slave is not emancipated when his owner gives him all of his other property. But they did not deem movable property that one withheld from his sons and earmarked for his wife to be considered a significant reserving of property with regard to her marriage contract. If one granted all of his property to his sons but reserved any amount of land for his wife, she forfeits her marriage contract. By not protesting the gift, she has conceded that she will collect her marriage contract only from the land he reserved for her. Nevertheless, if he reserved only movable property for his wife, she does not forfeit her marriage contract. Rabbi Elazar’s ruling with regard to a slave indicates that the expression: Reserves any amount of land, does not necessarily exclude movable property.

    2Rav Yosef replies: There, with regard to the slave, by right the mishna should not have taught the halakha with regard to land, but it should have taught the halakha with regard to all property. But since the former clause of the mishna teaches a halakha with regard to land, the mishna mentions land in the subsequent clause as well. The Gemara cites the former clause ( Pe’a 3:6): Rabbi Akiva says: The owner of any amount of land is obligated in pe’a and in first fruits; and if the debtor possesses any amount of land the creditor can write a document that prevents the Sabbatical Year from abrogating an outstanding debt [ prosbol ] for it so that his loans will not be canceled in the seventh year; and he can acquire property that does not serve as a guarantee along with it by means of money, by a deed, or by taking possession of it. Rav Yosef concludes: Due to this reason, the mishna teaches the halakha with regard to land.

    3Abaye raises an objection to Rav Yosef’s statement that the term any amount should be understood literally: And anywhere that the term: Any amount, is taught, does the amount not have a measure? But didn’t we learn in a mishna ( Ḥullin 135a): Rabbi Dosa ben Harkinas says: When shearing five sheep, the sheared wool of each sheep, with the wool weighing one hundred dinars and half of one hundred dinars, i.e., one hundred and fifty dinars, renders the owner obligated in the mitzva to give the first sheared wool to the priests. And the Rabbis say: Five sheep, each of whose sheared wool yields wool weighing any amount. And we say: And how much is signified by the term: Any amount? Rav says: A total weight of one hundred dinars and half of one hundred dinars, provided that the one hundred and fifty dinars are divided equally between the five sheep. This indicates that the term any amount can denote a certain minimal amount.

    4Rav Yosef replies: There, with regard to the first sheared wool, by right the mishna should not have taught the halakha with regard to any amount. But since the first tanna , Rabbi Dosa ben Harkinas, states a large measure, the Rabbis also state that they require a small measure, and therefore they call this measure any amount. But with regard to the gift of a person on his deathbed, the term any amount should be understood literally.

    5§ It is obvious that if one said: I give my movable property to so-and-so, then that person acquires all of his utensils, excluding his wheat and barley. If one said: I give all my movable property to so-and-so, then that person acquires even the wheat and barley, and he acquires even the upper millstone, since it is occasionally removed from its place. He acquires all the property that is not land or houses, except for the lower millstone, which is never moved. If he said: I give everything that can be moved to so-and-so, that person acquires even the lower millstone, as it is possible to move it.

    6A dilemma was raised before the Sages: Is the legal status of a Canaanite slave like that of land, or is his status like that of movable property? Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: Come and hear a proof from a mishna (68a): A landowner who sells the city has sold with it the houses, and the ditches and caves, and the bathhouses, and the olive presses and the irrigated fields, but not the movable property. But when the seller said to the buyer: I am selling it and everything that is in it, then even if there were animals or Canaanite slaves in the city, they are all sold. Rav Aḥa, son of Rav Avya, explains the proof: Granted, if you say that the legal status of a Canaanite slave is like that of movable property, due to that reason he is not sold in the first case. But if you say that the legal status of a Canaanite slave is like that of land, why is he not sold with the city?

    7Rav Ashi replied: Rather, what do you say? Do you maintain that his legal status is like that of movable property? If there is no difference in legal status between Canaanite slaves and movable property, what is the reason that the mishna emphasizes in the second case that even the Canaanite slaves are sold? Rather, what have you to say to explain this? One must explain that movable property that moves by itself is different from movable property that does not move by itself, and therefore one might have thought that although the sale includes movable property, Canaanite slaves are not included in the sale. In the same manner, even if you say that the legal status of a Canaanite slave is like that of land, land that moves is different from land that does not move. Therefore, the legal status of Canaanite slaves cannot be proved from this mishna.

    8Ravina said to Rav Ashi: Come and hear a proof from a mishna ( Pe’a 3:8): With regard to one who writes, i.e., gives via a document, all of his property to his Canaanite slave, the slave has been emancipated, but if he reserved for himself any amount of land, then he has not been emancipated, as perhaps he reserved the slave for himself as well. Rabbi Shimon says: He always becomes a freeman regardless of the wording of the document, even if the owner reserved land for himself, unless it says in the document: All of my property is given to so-and-so my slave, except for one ten-thousandth of it.

    9And Rav Dimi bar Yosef says that Rabbi Elazar says: The Sages deemed movable property to be considered a significant reserving of property for oneself with regard to a slave, so that the slave is not emancipated when the owner gives him all of his other property. But they did not deem movable property that one withheld from his sons and earmarked for his wife to be considered a significant reserving of property with regard to her marriage contract. And Rava said to Rav Naḥman: What is the reason for this? Rav Naḥman explained: A Canaanite slave is considered movable property, and reserving movable property is considered a significant reserving with regard to movable property. But a woman’s marriage contract is a document concerning land, since the payment of the marriage contract is collected from land, and reserving movable property is not considered a significant reserving with regard to land. Rav Naḥman states that a Canaanite slave is considered movable property.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 150 עמוד א

    1ואמר רב דימי בר יוסף אמר ר' אלעזר: עשו מטלטלין שיור אצל עבד, ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה!

    2התם בדין הוא דלא ליתני קרקע; ואיידי דתנא רישא, רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים, ולכתוב עליהם פרוזבול, ולקנות עמהם נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה משום הכי קתני קרקע.

    3וכל היכא דתני ״כל שהוא״ לית ליה שיעורא? והא תנן, רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז. וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן. ואמרינן: וכמה ״כל שהן״? אמר רב: מנה ופרס, ובלבד שיהו מחומשות!

    4התם, בדין הוא דלא ליתני ״כל שהוא״; ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה, אמר איהו נמי שיעורא זוטרא קרי לה ״כל שהוא״.

    5פשיטא אמר: ״מטלטלי לפלניא״ כל מאני תשמישתיה קני, לבר מחטי ושערי. ״כל מטלטלי לפלניא״ אפי' חטי ושערי. ואפילו ריחים העליונה קנה, לבר מריחים התחתונה. ״כל דמטלטל״ אפי' ריחים התחתונה קני.

    6איבעיא להו: עבדא כמקרקעא או כמטלטלא דמי? אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי, תא שמע: המוכר את העיר מכר בתים, שיחין, ומערות, ומרחצאות, ובית הבדין, ובית השלחין; אבל לא את המטלטלין. ובזמן שאמר: ״היא וכל מה שבתוכה״, אפילו היו בה בהמה או עבדים הרי כולן מכורין. אי אמרת בשלמא כמטלטלא דמי, משום הכי לא מיזדבן ברישא; אלא אי אמרת כמקרקעא דמי, אמאי לא מיזדבן?

    7ואלא מאי? כמטלטלא דמי?! מאי אפי' [אלא] מאי אית לך למימר שאני מטלטלא דנייד ממטלטלא דלא נייד; אפי' תימא כמקרקעא דמי, שאני מקרקעא דנייד ממקרקעא דלא נייד.

    8א"ל רבינא לרב אשי: תא שמע, הכותב (לעבדו כל נכסיו) יצא בן חורין. שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. ר' שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: ״כל נכסי נתונין לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן״.

    9ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר: עשו מטלטלין שיור אצל עבד, ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה. ואמר ליה רבא לרב נחמן: מאי טעמא? עבדא מטלטלא הוא, ומטלטלא למטלטלא הוי שיור; וכתובת אשה מקרקעא הוא, ומטלטלא למקרקעא לא הוי שיור.

    Tosafot

    קרקע כל שהוא חייבת בפאה כו'לעיל בשלהי לא יחפור (בבא בתרא דף כז.) פירשתי לה:

    וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא והא תנן כו'ואע"ג דקרקע כל שהוא חייב בפאה היינו כל שהוא דוקא כדאמרינן לעיל בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כז. ושם: ד"ה בחטה) היינו משום דמסתבר טפי הכי ובקדושין פ"ק (דף כו.) הארכתי שם בדיני כל שהוא:

    וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרסואם תאמר מאי מקשה ליה והלא ודאי הוא חולק על רב דלעיל וי"ל דהכי קאמר מי פליג על רב בכל הני:

    מנה ופרסשיעור דרבנן ור' דוסא לא ידעינן מנא ליה:

    ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמרי אינהו שיעורא זוטאוהא דתנן (כלים פ"ה מ"א) תנור תחלתו ארבעה וסופו כל שהוא ואמרינן (חולין דף קכד.) מאי כל שהוא טפח איכא למימר דאיידי. דנקט שיעורא רבה נקיט נמי שיעורא זוטא:

    עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמילענין מילי דרבנן מיבעי ליה אבל במלתא דאורייתא פשיטא דאיתקוש לקרקעות כדפי' לעיל בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סח.) על הך מילתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אע"פ שבענינים אלו עשו מטלטלין כקרקע לענין כתב כל נכסיו לבנו וכתב לאשתו קרקע כל שהו שאבדה כתבתה אינו כן אלא אם כתב לה מטלטלין לא אבדה כתבתה אפילו אם ייחד לה מטלטלין וישנם בעין ויש מפרשים שהדבר מוסב לשייר לעצמו שלא אבדה כתבתה שאם שייר מטלטלין אבדה שהרי הוא כאלו לא שייר אחר שאין יכולה לגבות מהם ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שבזמן הזה שתקנו הגאונים לגבות כתבה מן המטלטלין אף בכתב לה מטלטלין איבדה כתבתה ולא יראה לי כן שלא תקנו דבר זה אלא לתועלתה ולצורך גובינת הכתבה ולא להפקיע את זכותה ולא עוד אלא שדין זה דיו בחדושו הבו דלא לוסיף עליה:

    קרקע כל שהו חייבת בהנחת פיאה ובהבאת ביכורים ובוידוי שלהם ר"ל קריאת הפרשה וכבר ביארנוה בסוף פרק לא יחפור:

    כבר ביארנו במקומו שכל שאין לו חמש רחלות פטור מראשית הגז הא אם יש לו חמש חייב ודוקא שיהא משקל מנה ופרס בין כלם וכן פירשנו שם דבר זה במנה בן ארבעים סלעים שיהא בין כלם משקל ששים סלעים וכן פירשנו שם הענין דוקא שיהו מחמשות כלומר שיהא בכל אחת מהן משקל י"ב סלעים הא אם היתה באחת מהן פחות מיכן אע"פ שחברתה ממלאה את חסרונה או יותר פטורות:

    מי שהקנה לפלני מטלטלין שלו הקנאה הראויה בריא כדינו ושכ"מ כדינו הרי זה קנה כלי תשמישו אבל לא חטים ושעורים וכל שכן אוכלין ומשקין כגון יין ושמן וקמח וכיוצא בהן אבל כל מטלטלין שלי קנה אף חטים ושעורים ואפילו ריחים העליונה וכן העבדים בכלל המטלטלין ויראה אף בלא אמר כל המטלטלין ומ"מ ריחים התחתונה הואיל וקבועה בארץ לא קנה ואם אמר כל מטלטלין אף ריחיים התחתונה ומ"מ גדולי המחברים כתבו באוכלין ומשקין שלא קנה אא"כ אמר לשון נכסים חכמי הדורות שלפנינו כתבו שהמעות הרי הם בכלל מטלטלין ומביאין ראיה ממה שאמרו בפרק הזהב מ"ד ב' כל המטלטלין קונין זה את זה ואמרו שם אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ואע"פ שהעמידוה שם בפסלתו מלכות מ"מ לענין לשון מטלטלין דינם שוה וכן כתבו גדולי המפרשים בבהמה שהיא בכלל מטלטלין שהרי היא נעשית חלפין כמו שאמרנו בחמור ופרה ועוד ממה ששאלו בעבד ולא שאלו בבהמה אלמא פשוט הוא שהבהמה מטלטלין:

    המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובתי הבדים ובית השלחין אבל לא את המטלטלין שלא נמכרו עם מכירת הבתים ולא את העבדים ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים ואפילו בהמה ועבדים וכבר ביארנו ענין זה בפרק המוכר את הבית:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 150a

    Bava Batra 150a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 322 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    קרקע כל שהוא חייבת בפאה כו' לעיל בשלהי לא יחפור (בבא בתרא דף כז.) פירשתי לה:

    וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא והא תנן כו' ואע"ג דקרקע כל שהוא חייב בפאה היינו כל שהוא דוקא כדאמרינן לעיל בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כז. ושם: ד"ה בחטה) היינו משום דמסתבר טפי הכי ובקדושין פ"ק (דף כו.) הארכתי שם בדיני כל שהוא:

    וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס ואם תאמר מאי מקשה ליה והלא ודאי הוא חולק על רב דלעיל וי"ל דהכי קאמר מי פליג על רב בכל הני:

    מנה ופרס שיעור דרבנן ור' דוסא לא ידעינן מנא ליה:

    ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמרי אינהו שיעורא זוטא והא דתנן (כלים פ"ה מ"א) תנור תחלתו ארבעה וסופו כל שהוא ואמרינן (חולין דף קכד.) מאי כל שהוא טפח איכא למימר דאיידי. דנקט שיעורא רבה נקיט נמי שיעורא זוטא:

    עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי לענין מילי דרבנן מיבעי ליה אבל במלתא דאורייתא פשיטא דאיתקוש לקרקעות כדפי' לעיל בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סח.) על הך מילתא:

    Tosafot on Bava Batra 150a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שבענינים אלו עשו מטלטלין כקרקע לענין כתב כל נכסיו לבנו וכתב לאשתו קרקע כל שהו שאבדה כתבתה אינו כן אלא אם כתב לה מטלטלין לא אבדה כתבתה אפילו אם ייחד לה מטלטלין וישנם בעין ויש מפרשים שהדבר מוסב לשייר לעצמו שלא אבדה כתבתה שאם שייר מטלטלין אבדה שהרי הוא כאלו לא שייר אחר שאין יכולה לגבות מהם ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שבזמן הזה שתקנו הגאונים לגבות כתבה מן המטלטלין אף בכתב לה מטלטלין איבדה כתבתה ולא יראה לי כן שלא תקנו דבר זה אלא לתועלתה ולצורך גובינת הכתבה ולא להפקיע את זכותה ולא עוד אלא שדין זה דיו בחדושו הבו דלא לוסיף עליה:

    קרקע כל שהו חייבת בהנחת פיאה ובהבאת ביכורים ובוידוי שלהם ר"ל קריאת הפרשה וכבר ביארנוה בסוף פרק לא יחפור:

    כבר ביארנו במקומו שכל שאין לו חמש רחלות פטור מראשית הגז הא אם יש לו חמש חייב ודוקא שיהא משקל מנה ופרס בין כלם וכן פירשנו שם דבר זה במנה בן ארבעים סלעים שיהא בין כלם משקל ששים סלעים וכן פירשנו שם הענין דוקא שיהו מחמשות כלומר שיהא בכל אחת מהן משקל י"ב סלעים הא אם היתה באחת מהן פחות מיכן אע"פ שחברתה ממלאה את חסרונה או יותר פטורות:

    מי שהקנה לפלני מטלטלין שלו הקנאה הראויה בריא כדינו ושכ"מ כדינו הרי זה קנה כלי תשמישו אבל לא חטים ושעורים וכל שכן אוכלין ומשקין כגון יין ושמן וקמח וכיוצא בהן אבל כל מטלטלין שלי קנה אף חטים ושעורים ואפילו ריחים העליונה וכן העבדים בכלל המטלטלין ויראה אף בלא אמר כל המטלטלין ומ"מ ריחים התחתונה הואיל וקבועה בארץ לא קנה ואם אמר כל מטלטלין אף ריחיים התחתונה ומ"מ גדולי המחברים כתבו באוכלין ומשקין שלא קנה אא"כ אמר לשון נכסים חכמי הדורות שלפנינו כתבו שהמעות הרי הם בכלל מטלטלין ומביאין ראיה ממה שאמרו בפרק הזהב מ"ד ב' כל המטלטלין קונין זה את זה ואמרו שם אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ואע"פ שהעמידוה שם בפסלתו מלכות מ"מ לענין לשון מטלטלין דינם שוה וכן כתבו גדולי המפרשים בבהמה שהיא בכלל מטלטלין שהרי היא נעשית חלפין כמו שאמרנו בחמור ופרה ועוד ממה ששאלו בעבד ולא שאלו בבהמה אלמא פשוט הוא שהבהמה מטלטלין:

    המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובתי הבדים ובית השלחין אבל לא את המטלטלין שלא נמכרו עם מכירת הבתים ולא את העבדים ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורים ואפילו בהמה ועבדים וכבר ביארנו ענין זה בפרק המוכר את הבית:

    Meiri on Bava Batra 150a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ומטלטלא למטלטלא הויא שיור לכתובת אשה מקרקעי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה קרקע כל כו' לא יחפור פירשתי לה והס"ד ואח"כ מ"ה וכל היכא דתנן כו' ובד"ה וכמה כל כו' מי פליגת על רב בכל הני הס"ד ואחר כך מ"ה מנה ופרס כו' מנא ליה הס"ד ואח"כ מ"ה ואיידי כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 150a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    הכי גרסינן ואיידי דתנא רישא רבי עקיבא אומר היה לו קרקע כל שהוא חייב בפאה כו'. והיא במסכת פאה פרק ג'. וקשיא לי דבההיא פירקא הך מילתא דעבד בתר מילתא דכתובה קתני לה הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה וקיימא לן דהתם דוקא קרקע והוה ליה למימר איירי דתנא רישא הך דדוקא קרקע תנא נמי האי סיפא קרקע. ואיכא למימר דלא הוה פסיקא ליה משום דאמרינן לקמן דמטלטלי ואיתנהו בעינייהו הוי שיור ואמרינן נמי בכתובות גמלי בערבייא אשה גובה פורנא מהם ואיכא התם מילי טובא כי האי משום דאסמכתא עלייהו. הראב"ד ז"ל. והרא"ש ז"ל תירץ משום דהך משנה דהכותב נכסיו לבנו התם אגב גררא נסבה ואם איתא דקרקע לאו דוקא לא הוה ליה למימר במתניתין קרקע.

    וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס תימה מאי מייתי ראיה מהכא הכי נמי אמר לעיל אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב מטלטלין כדי פרנסתו ופליג רב יוסף עליה הכא נמי מצי מפליג עליה. ויש לומר דהכי קאמר מי פליג רב יוסף ארב בכל הני. תוספי הרא"ש ז"ל.

    לבד מחיטי ושערי שאף על פי שהם מטלטלים ממקום למקום (אבל) אין שם מטלטלים נופל עליהם שהרי יש להם שם אחר שנקראים תבואה. כל מטלטלי. מריבוי כל שהוא לישנא יתירא בא לרבות אפילו חיטי ושערי ואפילו ריחים העליונה. רבינו יהונתן ז"ל.

    עבדא מטלטלי הוא ומטלטלי למטלטלי הוי שיור דכיון דשייר מטלטלין איכא למימר עבד נמי שייר דמיקרי נמי בלשון בני אדם מטלטלים. ולפירוש רש"י ז"ל דגיטין איכא למימר דלא שייך למימר דמגו דנחית לשיורא שייר נמי עבד אי לאו דמיקרי מטלטלי. הרא"ש.

    וזה לשון הרא"ם ואמר רב דימי בר יוסף עשו מטלטלים שיור אצל העבד. כלומר אם כתב כל נכסיו לעבדו ושייר מטלטלים כל שהוא לא יצא בן חורין הואיל וכלל גוף העבד בדבור אחד בכלל כל הנכסים ונעשה גופו עם הנכסים כגוף אחד וכיון ששייר בנכסים מטלטלים נמצא שאותו שיור שייך בגוף העבד. ולא עשו מטלטלים שיור אצל כתובה מאי טעמא עבדא כמטלטלי הוא ומטלטלי למטלטלי הוי שיור כלומר נתערב גופו עם המטלטלים ונעשה כדבר אחד וכיון ששייר במטלטלי כאלו שייר בגופו דמי אבל כתובת אשה מקרקעי הוא ומטלטלי למקרקעי לא הוי שיור. ומהאי מימרא דאמר רב דימי הוא דאתא רבינא למפשט דעבדא כמטלטלי דמי ודחייה רב אשי דעבדא כמקרקעי דמי. ואם תאמר אמאי עשו מטלטלי שיור אצל העבד לאו משום דעבדא מטלטלא הוא אלא משום דלאו כרות גיטא הוא שכיון ששייר לעצמו בנכסים וכיון שיש לו בו זכות הוה ליה כמו שכתב לעבדו גט חירות וכתב בו האדון לעצמו באותו גט זכות שאינו גט כריתות. עד כאן.

    כתב הריא"ף ז"ל דהלכתא כמטלטלי דמי מדגרסינן לעיל בפרק יש נוחלין אמר רב נחמן אין גובין מן העבדים כו'. ולא בריר לן דאם כן אמאי לא פשיט תלמודא הכא מדרב נחמן אלא שמע מינה דלא דמי דהתם לענין דינא דגיבוי קאמרינן אבל הכא לענין לישנא קאמרינן אי קרו אינשי לעבדא מטלטלא או לא משום דאיכא מילי נמי דעבדא דמי לקרקע שנקנה בכסף בשטר ובחזקה כקרקע. ולא איפשיט וכל תיקו דממונא לקולא ואוקי ממונא בחזקת מריה. כן נראה לי. עד כאן ממפרש לא נודע שמו.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 150a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא אלא מאי אית לך למימר כו' ב"ק דף יב ע"ב:

    תוס' ד"ה וכל כו' כל שהוא דוקא לא ידעתי מאי קושיא הא פשיטא דכמה פעמים כ"ש הוא דוקא וכי שייך לומר דמוכרח לומר דלאו דוקא אלא דפרכינן על ר"י דדייק מלשון כ"ש הא מצינו לפעמים דכ"ש לאו דוקא:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 150a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 150, Amud Aleph, about 322 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “ואמר רב דימי בר יוסף אמר ר'…”

      Named: רב דימי בר יוסף.

    2. Segment 234 words

      Opens “התם בדין הוא דלא ליתני קרקע; ואיידי…”

      Named: רבי עקיבא.

    3. Segment 342 words

      Opens “וכל היכא דתני ״כל שהוא״ לית ליה…”

      Named: רבי דוסא.

    4. Segment 422 words

      Opens “התם, בדין הוא דלא ליתני ״כל שהוא״;…”

      Named: רבה.

    5. Segment 530 words

      Opens “פשיטא אמר: ״מטלטלי לפלניא״ כל מאני תשמישתיה…”

    6. Segment 667 words

      Opens “איבעיא להו: עבדא כמקרקעא או כמטלטלא דמי?…”

      Named: רב אחא, רב אויא, רב אשי.

    7. Segment 727 words

      Opens “ואלא מאי? כמטלטלא דמי?! מאי אפי' [אלא]…”

    8. Segment 839 words

      Opens “א"ל רבינא לרב אשי: תא שמע, הכותב…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 942 words

      Opens “ואמר רב דימי בר יוסף אמר רבי…”

      Named: רב דימי בר יוסף, רבי אלעזר, רב נחמן, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Bava Batra 150a · Segment 2 — “…ואיידי דתנא רישא, רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Batra 150a · Segment 6 — “…דמי? אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Batra 150a · Segment 8 — “א"ל רבינא לרב אשי: תא שמע, הכותב (לעבדו כל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 150a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026