Talmud Builders

    Bava Batra 153a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 153a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav’s disciples understood from this that this statement applies only when the person on his deathbed wishes to retract his gift and transfer it to another. But if he recovers and wishes to retract the gift and retain it for himself, Shmuel’s statement does not apply. Rav Ḥisda said to them: When Rav Huna came from Kufrei, he explained that Shmuel’s statement applies both to retaining the property for himself and to transferring it to others.

    2The Gemara relates: There was a certain person on his deathbed who wrote a deed of transfer granting his property to another, and it was acquired from him by means of an act of acquisition. He subsequently recovered and wanted to retract the gift, and he came before Rav Huna. Rav Huna said to him: What can I do for you? You cannot retract the gift, as you did not transfer the gift in the manner that people on their deathbed transfer ownership of gifts, and you enhanced the legal power of the recipient by performing an act of acquisition.

    3§ The Gemara relates: There was a deed pertaining to a certain gift of a person on his deathbed, in which it was written that the gift is given both in life and in death. In such a case, Rav says: It is like the gift of a person on his deathbed, and if he recovers he can retract it. And Shmuel says: It is like the gift of a healthy person, and he cannot retract it.

    4The Gemara explains: Rav says: It is like the gift of a person on his deathbed. This can be inferred from the fact that it is written in the deed that the gift is given in death. This means that the giver is saying to him that the gift should take effect after his death, and that which is written in the deed, that the gift is given in life, is merely an auspicious omen, expressing hope that the giver will live.

    5And Shmuel says: It is like the gift of a healthy person. This can be inferred from the fact that it is written in the deed that the gift is given in life. This means that the giver is saying that the gift takes effect during his life, i.e., immediately. And that which he wrote, that the gift is given in death, is like one who says: From now and for evermore, i.e., that the gift is not retractable. The Sages of Neharde’a say: The halakha is in accordance with the opinion of Rav.

    6Rava said: And if it was written in the deed that the gift is given during life and in death, the recipient acquires the gift and it cannot be retracted, as this term indicates that the gift takes effect while the giver still lives.

    7Ameimar said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rava. Rav Ashi said to Ameimar: Isn’t that obvious, as the Sages of Neharde’a say that the halakha is in accordance with the opinion of Rav? Ameimar replied: Lest you say that with regard to the term: During life, Rav concedes that the giver intends for the gift to take effect immediately, Ameimar teaches us that since the giver also mentioned death, he intended the gift as the gift of a person on his deathbed and he can retract it.

    8The Gemara relates: There was a certain person who wrote in the deed that the gift is given in life and in death. When he recovered he wanted to retract the gift. He came before Rav Naḥman in Neharde’a. Rav Naḥman sent him to appear before Rabbi Yirmeya bar Abba in Shum Tamya. Rav Naḥman said in explanation of his actions: Here, Neharde’a, is the place of Shmuel. Consequently, Shmuel’s rulings should be followed, and therefore how can we act in accordance with the opinion of Rav?

    9The Gemara relates: There was a certain woman who wrote in the deed that the gift is given during life and in death. She came before Rava. Rava acted with regard to her case in accordance with his halakhic ruling, and he ruled that she cannot retract the gift. She did not accept the ruling, and she constantly troubled him, saying that he had not judged her case properly.

    10Rava said to Rav Pappa, his scribe, son of Rav Ḥanan: Go, write for her a ruling in her favor, and write in the ruling the phrase: He may hire replacements at their expense, or deceive them to get them to return to work. This is a phrase from the mishna ( Bava Metzia 75b) that discusses the ruling in the case of one who hired laborers to perform a task that cannot be delayed, and they quit. Rava intended this phrase to indicate to the court that the ruling was merely a ruse in order to persuade the woman to leave. The woman understood the ruse. She said: May his ship sink; you are deceiving me. Rava had his clothes immersed in water so that the curse should be fulfilled in this alternative manner, but even so he was not saved from the sinking of his ship.

    11MISHNA: If one did not write in the deed that he was on his deathbed, and he then recovered and wished to retract the gift, and he says: I was on my deathbed, and since I recovered, I can retract the gift, but the recipients say: You were healthy, and the gift cannot be retracted, the giver must bring proof that he was on his deathbed in order to retract the gift. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The burden of proof rests upon the claimant, and since the property is in the possession of the giver, the recipients must bring proof that they have the right to receive it.

    12GEMARA: There was a deed pertaining to a certain gift of a person on his deathbed, in which it was written that the gift was bestowed when the giver was sick and lying in his bed, but the continuation of the standard formula: And from his sickness he departed to his eternal home, was not written in it. The giver’s heirs claimed that although he was ill when he wrote the deed, he later recovered, and his gift is not valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 153 עמוד א

    1סבור מיניה, הני מילי לאחר, אבל לעצמו לא; אמר להו רב חסדא: כי אתא רב הונא מכופרי, פירשה: בין לעצמו בין לאחרים.

    2ההוא דקנו מיניה, אתא לקמיה דרב הונא, אמר: מאי איעבד לך, דלא אקנית כדמקנו אינשי.

    3ההיא מתנתא דהוה כתוב בה ״בחיים ובמות״ רב אמר: הרי היא כמתנת שכיב מרע. ושמואל אמר: הרי היא כמתנת בריא.

    4רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע מדכתיב בה ״במות״, אחר מיתה קאמר ליה; והאי דכתיב ״בחיים״ סימן בעלמא, דחיי.

    5ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא מדכתיב בה ״בחיים״, מחיים קאמר; והאי דכתב ״ובמות״ כמאן דאמר ״מעתה ועד עולם״. אמרי נהרדעי: הלכתא כוותיה דרב.

    6אמר רבא: ואי כתיב בה ״מחיים״ קנה.

    7אמר אמימר: לית הלכתא כוותיה דרבא. אמר ליה רב אשי לאמימר: פשיטא, דהא אמרי נהרדעי: הלכתא כוותיה דרב! מהו דתימא ״מחיים״ מודי רב; קא משמע לן.

    8ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן לנהרדעא. שדריה לקמיה דר' ירמיה בר אבא לשום טמיא, אמר: הכא אתרא דשמואל היכי נעביד כוותיה דרב!

    9ההיא דאתאי לקמיה דרבא, עבד לה רבא כשמעתיה. הוה קא טרדא ליה.

    10אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה: זיל כתוב לה, וכתוב בה: ״שוכר עליהן או מטען״. אמרה: ליטבע ארביה! אטעויי קא מטעית לי! אמשינהו למניה דרבא במיא, ואפי' הכי לא איפרק מטיבעא.

    Mishna

    11לא כתב בה שכיב מרע, הוא אומר ״שכיב מרע הייתי״, והן אומרים ״בריא היית״ צריך להביא ראיה ששכיב מרע היה, דברי ר"מ וחכ"א המוציא מחברו עליו הראיה.

    Gemara

    12ההוא מתנתא דהוה כתב בה: ״כד הוה קציר ורמי בערסיה״; ולא כתב בה: ״ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה״.

    Tosafot

    לא כתב בה שכיב מרע כו'וה"ה נמי דלא כתב בה לשון בריא כדמהלך על רגלוהי בשוקא אלא משום דקתני צריך להביא ראיה שהוא שכיב מרע נקט האי לישנא:

    ולא כתב ביה מגו מרעיה איפטר לבית עולמיהוהיורשים היו טוענין שעמד ואף על פי שלא היו טוענין שחזר בו דודאי כיון שעמד מסתמא ודאי חזר בו אע"פ שלא אמר בפירוש והכי משמע בגיטין פרק מי שאחזו (גיטין דף עב: ושם) דאמר רב הונא התם גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו חוזר ופריך ליה מדתנן הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה והלך ועמד בשוק וחלה ומת אם מחמת החולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואם אמרת אם עמד חוזר הרי זה עמד ומאי קושיא דנהי דעמד והלא לא חזר בו אלא ש"מ דאפי' לא פירש שחזר בו יש לנו לומר שחוזר בו ועוד קאמר התם (דף עג.) א"ר אלעזר שכיב מרע שניתק מחולי אל חולי מתנתו מתנה ודוקא ניתק אבל עמד אין מתנתו מתנה אע"פ שלא חזר בו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    השוכר את האומנין וחזרו בהם אם היתה מלאכת האבד שוכר אחרים עליהם או מטעה אותם ומגזם להם ליתן יתר ממה שהתנה ואינו נותן וכבר ביארנוה במקומה במציעא פרק ששי:

    כבר ביארנו במקומו שהליצנות מדה מגונה עד מאד וכל שכן שהדיינים והמנהיגים צריכים להזהר בה שהם נענשים בה ביותר מעשה באחד שבא לפני אחד מן החכמים לדין ודן בו לחיוב כפי סברתו והיה מטריחו לחזור ולדונו לזכותו מחמת שהיה אותו הענין מחלקת בין החכמים והוא דנו כאחד מהם והיה מטריחו לדונו כאותם האחרים ומרוב הטרחתו רצה לסלקו מעליו וצוה לסופר שלו שיכתוב לו בפתק אחד דברים שלא ממין הטענה ויחתמהו לו יילך לו בחזקת זכות וכשהרגיש זה בטעותו חלשה דעתו ונענש אותו חכם ואם בארזים נפלה שלהבת העונש מה יעשו אזובי קיר:

    כבר ביארנו שכל שכ"מ שעמד חוזר ולא שתאמר חוזר הא אם לא חזר ומת לו לאחר כן מתוך חליים אחרים צואתו קיימת אלא כל שעמד מאותו חולי שצוה בו בטלה מתנתו ואפילו חלה אח"כ ומת אין מקבלי המתנות זוכים בכלום ובמסכת גיטין התבאר ששכ"מ שצוה ונתק מחולי לחולי אם לא עמד ולא הלך על משענתו בשוק סתמו שמחמת חולי הראשון מת ואם עמד בין אותו חולי שצוה בו לאותו חולי שמת בו והלך בלא משענת בשוק סתמו שמחמת חולי שני מת ואין צואה שבחולי ראשון כלום עמד בין שני החליים והלך על משענתו אומדין אותו על פי רופאים אם מחמת חולי ראשון מת אם מחמת חולי שני מת ודנין אותו בכפי האומד אלא שלפי מה שפירשו שם גדולי הרבנים משמע שאין דין אומד אמור אלא כשפרט במתנתו מחולי זה אבל מתנת שכ"מ סתם אפילו הלך על משענתו מתנתו קיימת בלא אומד אבל גדולי הפוסקים פירשוה כאן אף בסתם וכן הדין שהרי סתמו כפירושו אלא שהם כתבוה אף בגט ואין הדברים נראין כמו שכתבנו בפרק קורדיקוס:

    מעתה צריך שיהו העדים שבצואה כותבין בינם לבין עצמם זכרון דברים בשעת הצואה ולאחר מיתה כשיבאו לכתוב אותם הדברים ולחתמם בשטר צריך שיהו כותבין בשטר הצואה שהם יודעים שמתוך אותו חולי שצוה בו נפטר לבית עולמו ואם לא כתבו כן חוקרים את העדים ומקבלין עדותם על כך או עדותם של אחרים ואם אין מצויין לשאול להם אע"פ שמת המצוה אין הצואה כלום ואין אומרים הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ואע"פ שכתוב בשטר שהיה חולה ומושכב על מטתו שמא לא מת מאותו חולי אלא עמד ממנו ונתק לחולי אחר שמת הימנו ומעתה הרי הנכסים בחזקת היורשים עד שיביא ראיה שרוב חולים לחיים ואפילו הביא ראיה שהיה גוסס מתוך החולי שצוה בו מ"מ הואיל ומיעוטן לחיים אין מוציאין בלא ראיה ומגדולי הדורות מנהיגים לכתוב דלא קם ואזל על רגלוהי בשוקא ואין נראה כן שהכל בכלל מגו מרעיה שאלו הלך בשוק בלא משענת לא היו אומרים עליו מגו מרעיה וכו':

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 153a

    Bava Batra 153a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 248 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    לא כתב בה שכיב מרע כו' וה"ה נמי דלא כתב בה לשון בריא כדמהלך על רגלוהי בשוקא אלא משום דקתני צריך להביא ראיה שהוא שכיב מרע נקט האי לישנא:

    ולא כתב ביה מגו מרעיה איפטר לבית עולמיה והיורשים היו טוענין שעמד ואף על פי שלא היו טוענין שחזר בו דודאי כיון שעמד מסתמא ודאי חזר בו אע"פ שלא אמר בפירוש והכי משמע בגיטין פרק מי שאחזו (גיטין דף עב: ושם) דאמר רב הונא התם גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו חוזר ופריך ליה מדתנן הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה והלך ועמד בשוק וחלה ומת אם מחמת החולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואם אמרת אם עמד חוזר הרי זה עמד ומאי קושיא דנהי דעמד והלא לא חזר בו אלא ש"מ דאפי' לא פירש שחזר בו יש לנו לומר שחוזר בו ועוד קאמר התם (דף עג.) א"ר אלעזר שכיב מרע שניתק מחולי אל חולי מתנתו מתנה ודוקא ניתק אבל עמד אין מתנתו מתנה אע"פ שלא חזר בו:

    Tosafot on Bava Batra 153a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    השוכר את האומנין וחזרו בהם אם היתה מלאכת האבד שוכר אחרים עליהם או מטעה אותם ומגזם להם ליתן יתר ממה שהתנה ואינו נותן וכבר ביארנוה במקומה במציעא פרק ששי:

    כבר ביארנו במקומו שהליצנות מדה מגונה עד מאד וכל שכן שהדיינים והמנהיגים צריכים להזהר בה שהם נענשים בה ביותר מעשה באחד שבא לפני אחד מן החכמים לדין ודן בו לחיוב כפי סברתו והיה מטריחו לחזור ולדונו לזכותו מחמת שהיה אותו הענין מחלקת בין החכמים והוא דנו כאחד מהם והיה מטריחו לדונו כאותם האחרים ומרוב הטרחתו רצה לסלקו מעליו וצוה לסופר שלו שיכתוב לו בפתק אחד דברים שלא ממין הטענה ויחתמהו לו יילך לו בחזקת זכות וכשהרגיש זה בטעותו חלשה דעתו ונענש אותו חכם ואם בארזים נפלה שלהבת העונש מה יעשו אזובי קיר:

    כבר ביארנו שכל שכ"מ שעמד חוזר ולא שתאמר חוזר הא אם לא חזר ומת לו לאחר כן מתוך חליים אחרים צואתו קיימת אלא כל שעמד מאותו חולי שצוה בו בטלה מתנתו ואפילו חלה אח"כ ומת אין מקבלי המתנות זוכים בכלום ובמסכת גיטין התבאר ששכ"מ שצוה ונתק מחולי לחולי אם לא עמד ולא הלך על משענתו בשוק סתמו שמחמת חולי הראשון מת ואם עמד בין אותו חולי שצוה בו לאותו חולי שמת בו והלך בלא משענת בשוק סתמו שמחמת חולי שני מת ואין צואה שבחולי ראשון כלום עמד בין שני החליים והלך על משענתו אומדין אותו על פי רופאים אם מחמת חולי ראשון מת אם מחמת חולי שני מת ודנין אותו בכפי האומד אלא שלפי מה שפירשו שם גדולי הרבנים משמע שאין דין אומד אמור אלא כשפרט במתנתו מחולי זה אבל מתנת שכ"מ סתם אפילו הלך על משענתו מתנתו קיימת בלא אומד אבל גדולי הפוסקים פירשוה כאן אף בסתם וכן הדין שהרי סתמו כפירושו אלא שהם כתבוה אף בגט ואין הדברים נראין כמו שכתבנו בפרק קורדיקוס:

    מעתה צריך שיהו העדים שבצואה כותבין בינם לבין עצמם זכרון דברים בשעת הצואה ולאחר מיתה כשיבאו לכתוב אותם הדברים ולחתמם בשטר צריך שיהו כותבין בשטר הצואה שהם יודעים שמתוך אותו חולי שצוה בו נפטר לבית עולמו ואם לא כתבו כן חוקרים את העדים ומקבלין עדותם על כך או עדותם של אחרים ואם אין מצויין לשאול להם אע"פ שמת המצוה אין הצואה כלום ואין אומרים הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ואע"פ שכתוב בשטר שהיה חולה ומושכב על מטתו שמא לא מת מאותו חולי אלא עמד ממנו ונתק לחולי אחר שמת הימנו ומעתה הרי הנכסים בחזקת היורשים עד שיביא ראיה שרוב חולים לחיים ואפילו הביא ראיה שהיה גוסס מתוך החולי שצוה בו מ"מ הואיל ומיעוטן לחיים אין מוציאין בלא ראיה ומגדולי הדורות מנהיגים לכתוב דלא קם ואזל על רגלוהי בשוקא ואין נראה כן שהכל בכלל מגו מרעיה שאלו הלך בשוק בלא משענת לא היו אומרים עליו מגו מרעיה וכו':

    Meiri on Bava Batra 153a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד אפי' לא שייר נמי כיון כו' ובסיפא דתני לא שייר כו' דליכא קנין על כן נראה כו' וגם מה שפי' ר"ח דמשנתינו כו' עכ"ל כצ"ל מה שהגיה מהרש"ל כאן ר"ת במקום ר"ת א"א לומר כן דהא בשם רבינו יעקב שהוא ר"ת כבר כתבו התוס' לעיל בהדיא דרישא דמתני' ודאי איירי בקנין ולא הוה רב חולק על פסק ההלכה דמתנת ש"מ במקצת בעי קנין אבל ודאי אלו דברי ר"ח הם דבעי לפרש דכולה מתני' איירי בלא קנין וכ"ה בתוספות ישנים ר"ח וק"ל:

    בא"ד וקשה אמאי דפסיק כו' ומתניתין בדקנו מיניה כו' ואין נראה כלל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 153a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ההוא דהוה כתיב ביה מחיים וממות פירוש כותב כל נכסיו היה וכתב בכתב ידו כל נכסי נתונים לפלוני מטלטלי אגב מקרקעי בחיים ובמות. כבר פירשתי לך כי הלשון הראשון יכול להיות לשון צוואה ולשון מתנה אבל כיון דכתיב ביה בחיים איפליגו בה רב ושמואל דרב סבר לאו מעכשיו משמע וקיימא לן אפילו כתב בה מחיים וממות דכיון דהזכיר בה במות לאחר מיתה היא דאי מחיים ממש למה ליה למימר במות אלא סימני לחיים קאמר ואם עמד חוזר. הראב"ד ז"ל.

    (ושמואל) ורב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע ומפרש טעמא (דשמואל) דרב כיון דאמר בחיים ובמות לאחר מיתה הוא דקאמר ומכל מקום לאחר מיתה הוה קני אם לא חזר בו ובמיפה את כחו דוקא דאי לאו הכי שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואי לא הוה כתיב ביה ובמות הרי הוה מודה (שמואל) רב שהיא כמתנת בריא דעד כאן לא קאמר שמואל בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה אלא בסתם קנין אבל היכא דאקני בפירוש מהיום ודאי קני ואי עמד אינו חוזר.

    מתניתין לא כתב בה שכיב מרע הייתי כו'. יש מפרשים משנתנו כגון שכתוב קנין במתנה זה דאי לאו הכי על מה הם טוענים בריא היה הלא הם אינם קונים בדיבור אם לא היה שכיב מרע ואם היה שכיב מרע אפילו תורת מתנת שכיב מרע אין בה שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה דלא מסתברא לאוקמה במיפה את כחו כגון שכתוב בה וקנינו מיניה מוסף על מתנתא דא שאם כן לא היינו מסתפקים במתנה זו אם היא מתנת בריא שהרי אין דרך לכתוב כן במתנת בריא דכיון דלא קניא מידי בדבור אין ראוי לומר שהקנין מוסף על המתנה כי הקנין עיקר המתנה. וקשיא לי לרב דאמר במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין שהיא כמתנת בריא תיקשי ליה מתניתין דאי בשכתוב בו קנין עסקינן אפילו אם שכיב מרע היה אינו יכול לחזור בו ואפילו אין כתוב בו קנין אם כתוב בה שאמר להו הנותן לעדים כתבו ותנו מנה לפלוני בשטר זה כיון שזיכה לו השטר אינו יכול לחזור בו כדאמרינן כתב וזיכה לזה כו' רב אמר ראשון קנה. ונראה לי לפרש בשאין כתוב בה קנין וכגון שכתוב בה שנתן פלוני נכסיו לפלוני ופלוני והוא אומר שכיב מרע הייתי ובלא קנין ושטר נתתי דמתנת שכיב מרע בדבור נקראת מתנה ואינה קונה אלא לאחר מיתה והעדים כותבין את דבריו ואין צריך לומר להם כתבו והם אומרים בריא היה הילכך כיון שהעדים מעידים שנתן להם נכסיו ודאי בקנין או בחזקה נתנם להם או בשטר זה והוא צוה לכתבו כדי שיקנו בו את הנכסים. ואיכא דקשיא ליה כיון דשמעינן לרבי מאיר פרק קמא בשילהי דגיטין דסבירא ליה כרבי אלעזר דאמר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה מה הפרש יש בין בריא ובין שכיב מרע שהרי מתנת שניהם (בה קנה) בקנאה ולא בדברים ואינו יכול לחזור בו לא כמתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע. ונראה לי דאפילו לדברי רבי אלעזר שכיב מרע יכול לחזור בו אף על פי שקנה בכסף ובשטר ובחזקה דלא שמעינן ליה לרבי אלעזר שנחלק על חכמים על ענין אומדנא וכיון דלרבנן מתנת שכיב מרע אף על פי שכתוב בה קנין חוזרת שלא היה הקנין אלא מחמת מיתה הוא הדין לרבי אלעזר ולא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה דעל כרחך לא קאמרינן הכי אלא לרבנן שכל מתנת שכיב מרע לאחר מיתה כירושה שויה רבנן הילכך אף כשהוא נותן קנין אמרינן דעתו להקנות לאחר מיתה כשאר שכיב מרע ושמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה ולרבי אלעזר שאין מתנת שכיב מרע קונה לאחר מיתה אלא דהקנאת כל מתנת שכיב מרע מהיום היא שאם לא כן אינה קונה כלל אפילו לאחר מיתה הילכך כיון דאזלינן בתר אומדנא כמי שפירש בה מהיום אם מתי דמיא. עליות.

    גמרא ולא הוה כתיב ביה ומגו מרעיה כו'. ופירש רש"י ז"ל ויש לחוש שמא עמד ושמא חזר. ובחנם פירש ושמא חזר דאם עמד מאותו חולי אף על פי שלא שמענו שחזר בו וניתק לחולי אחר ומת אין מתנתו מתנה. וכן מוכח בפרק מי שאחזו כו' ככתוב בתוספות.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 153a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    בתוס' סוף ד"ה שלחו כו' דהא בשבת פ' מפנין פרכינן וכן בביצה דף מ' ע"א ב"ק דף קטו ע"א סנהדרין דף ו ע"ב:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 153a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 153, Amud Aleph, about 248 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “סבור מיניה, הני מילי לאחר, אבל לעצמו…”

      Named: רב חסדא, רב הונא.

    2. Segment 215 words

      Opens “ההוא דקנו מיניה, אתא לקמיה דרב הונא,…”

      Named: רב הונא.

    3. Segment 320 words

      Opens “ההיא מתנתא דהוה כתוב בה ״בחיים ובמות״…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    4. Segment 420 words

      Opens “רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע…”

      Named: רב אמר.

    5. Segment 524 words

      Opens “ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא מדכתיב…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 67 words

      Opens “אמר רבא: ואי כתיב בה ״מחיים״ קנה.…”

      Named: רבא.

    7. Segment 726 words

      Opens “אמר אמימר: לית הלכתא כוותיה דרבא. אמר…”

      Named: רב אשי, רבא.

    8. Segment 822 words

      Opens “ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן לנהרדעא. שדריה…”

      Named: רב נחמן, אבא, שמואל.

    9. Segment 912 words

      Opens “ההיא דאתאי לקמיה דרבא, עבד לה רבא…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1033 words

      Opens “אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן…”

      Named: רב פפא, רב חנן, רבא.

    11. Segment 1128 words

      Opens “מתני׳ לא כתב בה שכיב מרע, הוא…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “גמ׳ ההוא מתנתא דהוה כתב בה: ״כד…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 153a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026