Talmud Builders

    Bava Batra 70a

    Chapter 4 - HaMokher et HaBayit

    גם: בבא בתרא דף ע׳ ע״א, פרק ד׳ המוכר את הבית

    English translation - Bava Batra 70a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But the judges of the exile, Shmuel and Karna, say: Any tree that is bent back by the yoke of oxen as the animals plow the ground under the tree, and in this way the tree does not impede the plowing, is not retained by the seller, as it is not a significant tree. Any tree that is not bent back by the yoke of the oxen is retained by the seller and not included in the sale. The Gemara comments: And these amora’im do not disagree with regard to the halakha : That which Rav said, that the only trees that the seller retains for himself and excludes from the sale are those that must be climbed by means of a rope, was said with regard to palm trees, while that which the judges of the exile said, that the only trees that are retained are those that are not bent back by the yoke of the oxen, was said with regard to other types of trees.

    2§ The Gemara cites a discussion related to the mishna’s ruling that a grafted carob tree and a sycamore trunk are not included in the sale of the field: Rav Aḥa bar Huna raised a dilemma before Rav Sheshet: If one selling a field said to the buyer: I am selling you the entire field except for such and such grafted carob tree, or except for such and such sycamore trunk, and there were other grafted carob trees or sycamore trunks in the field, what is the halakha ? The Gemara explains the two sides of the question: Does the seller mean to say that it is this carob tree that the buyer does not acquire, but he does acquire the other carob trees, or perhaps he means that he also does not acquire the rest of the carob trees? Rav Sheshet said to him in response: The buyer does not acquire any of them.

    3Rav Aḥa raised an objection to Rav Sheshet from a baraita that states: If the seller said to the buyer: I am selling you this field except for such and such carob tree, or except for such and such sycamore trunk, the buyer does not acquire it. What, is it not that it is this carob tree that he does not acquire, but he does acquire the other carob trees?

    4Rav Sheshet said to him: No, what this means is that he does not acquire even the other carob trees. Know that this is correct, as if a person selling a field said to the buyer: My field is sold to you except for such and such field that is adjacent to it, would you say that it is only that adjacent field that he does not acquire, but he acquires all the other fields owned by the seller? This is clearly not the case, as the seller explicitly stated that he is selling a certain field, not all of his fields. Rather, everyone would agree that the buyer does not acquire the other fields. Therefore, here too, the buyer does not acquire the other carob trees.

    5And there are those who say that the discussion took place as follows: Rav Aḥa bar Huna raised a dilemma before Rav Sheshet: If one selling a field said to the buyer: I am selling you the entire field except for half of such and such carob tree, or except for half of such and such sycamore trunk, what is the halakha ? The Gemara explains the two sides of the question: Do we say that the buyer certainly does not acquire the other carob trees, but he does acquire what remains from that carob tree that was mentioned, that is, the half of the carob tree that the seller did not specifically retain for himself? Or perhaps he does not acquire even what remains from that carob tree? Rav Sheshet said to him: Even what remains from that carob tree the buyer does not acquire.

    6Rav Aḥa raised an objection to Rav Sheshet from a baraita that states: If the seller said to the buyer: I am selling you the entire field except for half of such and such carob tree, or except for half of such and such sycamore trunk, the buyer does not acquire the other carob trees. What, is it not that it is the other carob trees that he does not acquire, but what remains of that carob tree he does acquire?

    7Rav Sheshet said to him: No, what this means is that he does not acquire even what remains of that carob tree. Know that this is correct, as if a person selling a field said to the buyer: My field is sold to you except for half of such and such field that is adjacent to it, would you say that it is only that half of the field that he does not acquire, but he acquires the other half of the field? This is clearly not the case, as the seller explicitly stated that he is selling a certain field and nothing else. Rather, everyone would agree that the buyer does not acquire the other half of the field. Therefore, here too, the buyer does not acquire what remains of the carob tree.

    8§ Rav Amram raised a dilemma before Rav Ḥisda: If one deposits certain items with another and receives a document signed by witnesses testifying that he deposited these items with this individual, and the bailee later says to him: I returned the items to you, but the document is still in the hands of the depositor, what is the halakha ? Do we say that since if the bailee wanted to lie he could have said that the items were taken from him under circumstances beyond his control, and he would have been deemed credible; therefore now too, when he claims that he returned the items, he is deemed credible as well? Or perhaps, the one who deposited the items can say to him: If you returned the items, what is your document doing in my possession? Upon return of the deposit, you should have retrieved the document. Rav Ḥisda said to him: The bailee is deemed credible.

    9Rav Amram asked: But let the depositor say to the bailee: If you returned the items, what is your document doing in my possession? Rav Ḥisda said to him: And according to your reasoning, if the bailee had said to him that the items were taken from him under circumstances beyond his control, would he be able to say to him: What is your document doing in my possession? Since this claim could not have been stated had the bailee stated the alternative claim, it can also not be stated when the bailee claims that the items were returned. Rav Amram said to him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 70 עמוד א

    1ודייני גולה אמרי: כל שהעול כובשו לא הוי שיור, כל שאין העול כובשו הוי שיור. ולא פליגי הא בדיקלי, הא באילני.

    2בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת: ״חוץ מחרוב פלוני״, ״חוץ מסדן פלוני״, מהו? אותו חרוב הוא דלא קני, הא שאר חרובים קני; או דלמא, שאר חרובין נמי לא קני? אמר ליה: לא קנה.

    3איתיביה: ״חוץ מחרוב פלוני״, ״חוץ מסדן פלוני״ לא קנה! מאי, לאו אותו חרוב הוא דלא קנה, הא שאר חרובין קנה?

    4א"ל לא; אפילו שאר חרובין נמי לא קנה. תדע דאילו א"ל ״שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית״ ההיא הוא דלא קני, הא אחרנייתא קני?! אלא לא קנה; ה"נ לא קנה.

    5ואיכא דאמרי: בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת: ״חוץ מחצי חרוב פלוני״, ״חוץ מחצי סדן פלוני״, מהו? שאר חרובין ודאי לא קני, הא מה ששייר באותו חרוב קני; או דלמא, אפילו מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני? אמר ליה: לא קני.

    6איתיביה: ״חוץ מחצי חרוב פלוני״, ״חוץ מחצי סדן פלוני״ שאר חרובין לא קנה. מאי, לאו שאר חרובין הוא דלא קנה, הא מה ששייר באותו חרוב קנה?

    7אמר ליה: לא; אפילו מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה. תדע, דאילו א"ל ״שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני״ ההוא הוא דלא קנה, הא אידך קנה?! אלא לא קני; ה"נ לא קני.

    8בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא: המפקיד אצל חבירו בשטר, ואמר לו: ״החזרתים לך״, מהו? מי אמרינן: מיגו דאי בעי אמר ״נאנסו״ מהימן, השתא נמי מהימן; או דלמא, אמר ליה: ״שטרך בידי מאי בעי״? אמר ליה: מהימן.

    9ולימא ליה: ״שטרך בידי מאי בעי״! אמר ליה: וליטעמיך, וכי א"ל ״נאנסו״ מי מצי א"ל ״שטרך בידי מאי בעי״?! אמר ליה:

    Tosafot

    חוץ מחרוב פלוני אותו לא קני - לא גרסי' אותו חרוב דהא מסיק דשאר חרובין נמי לא קנה ומיהו לפי הספרים דגרסי בתר הכי אלא לדמי ה"נ לדמי גרסי' ליה שפיר ודמי חרוב לא קנה בקרקע:

    או דלמא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי - אפילו למ"ד (כתובות יט.) מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן לוה לומר דפרוע הוא ולא אמר א"כ שטרך בידי מאי בעי התם משום דזימנין אפשיטי דספרא זייר ליה דעל הלוה ליתן שכר כתיבת השטר ופעמים כשאין לו ללוה נותן המלוה בשבילו אבל הכא אין על הנפקד ליתן שכר ועוד דהתם לוה מאמין למלוה להניח שטר בידו משום דכתיב ביה תומת ישרים תנחם כדאמרי' בהמפקיד (ב"מ דף לה.) אבל הנפקד אינו מאמין את המפקיד ולעולם אינו מחזיר את הפקדון עד שיחזיר לו השטר ועוד דאין מדקדק כל כך לוה אחר המלוה לפי שעשה לו טובה:

    ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי - לאו משום דליהוי מיגו במקום עדים קפריך דא"כ מאי משני וליטעמיך כי א"ל נאנסו מי מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי הא כי אמר נאנסו לא מוכחא מילתא דלאו קושטא קאמר דאע"פ שהשטר בידו יכול להיות שנאנסו אלא אור"י דס"ד דמקשה דהא דקאמר דנאמן נאמן לגמרי קאמר אפי' בלא שבועה ולכך היה סבור דבלאו מיגו דנאנסו מצי למימר החזרתי לך דאי ע"י מיגו דנאנסו אמאי נאמן בלא שבועה ולהכי פריך ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי ומשני דמטעם מיגו נאמן ופריך כי אמר נאנסו לאו שבועה בעי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרסינן וכן הוא בפירוש ר"ח ז"ל - אלא לדמי הכא נמי לדמי. וכתב הוא ז"ל, שכך קבל פירושו מרבותיו ורבו מרבו, דלהכי אמר לו חוץ מחרוב וסדן הפלוני, לשייר באותה שדה שמכר חלק אחד כמה ששוה אותו חרוב או אותו סדן, וכן באומר חוץ משדה פלוני, ורואין אם נשאר בשדה שמכר תשעה קבין אחר שיסתלק ממנה שעור דמי החרוב או השדה ששייר קנה ואם לאו לא קנה, שאין פחות מתשעה קבין קרוי שדה. ור"ש ז"ל העביר עליה קולמוס ואמר דהכי גרסינן: ההוא הוא דלא קני הא אחריני קני אלא לא קני הכא נמי לא קני. וטעמו של הרב ז"ל, דאפילו הוי לשון מיותר ולטפויי מלתא קא אתי, הא איכא למימר דלשייר לו דרך קאמר, וכדתנן ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך. ומה נעשה לגרסתן של גאונים ז"ל שגרסתן תורה שלימה הוא, וכן כל הספרים מסכימין עליה. ועוד, דאלו לשייר דרך, לא אתיא שפיר בעיא דחוץ מחצי חרוב, דאי לדרך מי משייר לחציו לא לכולו. ויש מפרשים דבעיין לרבנן הוא דאמרי דאין צריך ליקח לו דרך, ועל כן השמיטה הרב אלפסי ז"ל. ואינו מחוור בעיני, דהא גביה הלכתא פסיקתא מייתי לה ומשמע דאליבא דהלכתא בעי לה, ודבר המוכרע ממקומו הוא. ועל כן נ"ל, דלא אמרו במתניתין אם אמר חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך אלא במשייר כל החרובין והבורות, והילכך כל שאפשר לפרושי יתיר לישניא בשיורא קלילא. ועוד במאי דשייר בגוף מאי דשייר, מוקמינן, הילכך לא שייר אלא דרך. אבל הכא בדשייר חד מנייהו ואיכא אחריני, ודקאמרינן ההוא דלא קני הא שארא קני, והילכך כיון דלא שייר בפירוש כולהו אלא האי, מימרא אמרינן דודאי לא לשייר דרך איכון, דאינך כולהו נמי דרך בעו שלא יפרח באויר, ומאי שנא דשייר להאי ולא שייר לאחריני ולא חרוב טב מאינך הוא, אלא ודאי לשייר במה שמכר דמיו של זה הוא. ומתניתין נמי דכותא, שאם אמר חוץ מבור פלוני ויש שם אחרים צריך ליקח לו דרך ושייר דמיו באותה שדה. ולולי שיראה מדברי ר"ש ז"ל שאין לחרוב המורכב ולסדן השקמה המשויירין דרך לדעת רבי עקיבא כמו שאין לבור ולדות ולשובך, הייתי אומר שיש להם ומשייר הוא להם ממילא. ויש לי ללמד על זה מהא דאמר רב הונא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר, הני מילי גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא, אבל גבי אילנות דמכחישי בארעא שיורי שייר, דאי לא אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל, כלומר דאם לא שייר לפניו קרקע מצי למימר ליה לוקח עקור אילנך מעתה כמו שפירש רבינו יצחק ז"ל, ולא שיכול לומר לו כן מן הדין, אלא שיתרעם עליו בכך, והילכך הוצרך לשייר לפניו קרקע, ומדנחית לשיורא שייר קרקע גמור לפניו לכל צורכי האילן, ואפילו תחתיהן וביניהן וחוצה להן וליטע אחרים במקומן, וכיון דיש להן מלוא אורה וסלו כל שכן דיש להן דרך, דיותר נקנה דרך ממלוא אורה וסלו, כדמשמע לקמן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא פב, א) על הא דקתני קנה קרקע וכמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו, ואתקיף עלה ר' אלעזר השתא דרך אין לו, דהויא לה ארעא אחריתי, מלוא אורה וסלו יש לו, אלמא כל היכא דיש לו מלוא אורה וסלו כל שכן דיש לו דרך, ועוד שמעינן לה מדר' זירא, דאמר התם, מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דרך, דאמר ליה בארעא דידך קיימי, אלמא אפילו לרבנן מכר שני אילנות ושייר קרקע לפניו יש לו דרך, אם כן כל שכן המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו דיש לו דרך, שהרי מה שאין לו ללוקח שני אילנות יש לו למשייר שני אילנות, ומשום דנחית לשיורא משייר כל מה שצריך להם ושיעור יניקתן, ואם נפלו נוטע אחרים תחתיהן, וכל זה משום דנחית לשיורא, כל שכן במה שיש ללוקחן, דהיינו דרך, יש לו למשייר אותן, דאי לא מאי אהני ליה שיוריה אם לא יכנס לעובדן וללקט פירותיהן. ושיור חרוב וסדן נמי שהוא ממילא, במשייר בפירוש שאר אילנות, כדמוכח לקמן, דמקשינן לרב הונא ממתניתין דקתני רבי שמעון אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה, ואי אמרת שיורי משייר מדנפשייהו קא ינקי, אלמא שיור החרוב דממילא ושיור מפורש דשאר אילנות חד דינא אית להו. ואם תאמר והא מתניתין הוא דאין להם דרך, דתנן בין כך ובין כך לא מכר לא מחיצת הקנים וכו' ולא חרוב המורכב ולא סדן השקמה ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חרבין בין ישובין וצריך ליקח לו דרך, דאלמא אף להנך דמכחשי בארעא צריך ליקח לו דרך. לא היא, דהאי צריך ליקח לו דרך לאו אכולהו קאי, אלא בור וגת ושובך דסליק מניייהו קאי, ומשום דלא מכחשי בארעא. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל, (הל' מכירה פכ"ו הי"ד) שכך כתב, זה לשונו: וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או הגת או השובך שנשארו לו בשדה, עד כאן, הנה שפרט אלו, אלמא לאלו בלבד צריך ליקח לו את הדרך, הא לכל שאר לא, דכל דאית להו למיחת לשיורא משייר כל מה שצריך לו, ואין לך דבר שצריך לשיירו כדרך, שלא יפרח באויר, ובהני לא פליגי רבי עקיבא ורבנן דמשויירין הן לזה כמו לזה, ונחית לשיורא למה שהן צריכין לרבי עקיבא כמו לרבנן, הואיל ומכחיש בארעא, וכדרב הונא, ולרבנן ודאי דרך יש להם, ואף לרבי עקיבא כן, ואינו במשמע שנאמר דרב הונא אמר סתם יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא, ונחלק אנחנו ביניהם ונאמר שלא על דרך אחד יש לרבי עקיבא כרבנן, אלא לרבנן כל הצריך ואפילו דרך, ולרבי עקיבא מלוא אורה וסלו ולא דרך, וזו אינה תורה, ועוד דאם דרך אין לו ואינו רשאי ליכנס לשם ללקט פירותיו, מלוא אורה וסלו למה ליה. ותדע לך עוד, דאי לא תימא הכי, לר' זירא דאמר לקמן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא פב, ב) מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דרך, לא מתוקמא ליה מתניתין דצריך ליקח לו דרך אלא בשלשה, דהויא ארעא אחריתי, הא באחד או בשנים אין צריך ליקח לו דרך, דלא הויא ארעא אחריתי ומתניתין סתמא קתני לא שנא אחד ולא שנא שנים ושלשה. אלא ודאי משמע ליה לר' זירא דצריך ליקח לו דרך, ואין צריך דקתני במתניתין לאו אהנך דמכחישי בארעא קאי, אלא אהנך דלא מכחשי בארעא, ולא תימא דחרוב המורכב וסדן השקמה שני, דאפילו חד ארעא אחריתי הוא, ולפיכך אין לו דרך, דמאי שנא. ואף על פי שראיתי כן לאחד מן החכמים שכתב כן, וסמך בזה על ראיות שאין בהן ממש לפי דעתי, ולפיכך איני כותבן. ופלוגתא היא בירושלמי (ה"ח) דגרסינן התם: אמר רבי יוחנן הקונה סדן השקמה בתוך של חבירו, מחלוקת רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבנין, רבנין סברי אין לו קרקע ורבי ישמעאל סבר יש לו קרקע, ויחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דאמרינן לקמן בשלהי פירקין, חרוב המורכב תורת אילן עליו ותורת קרקע עליו, תורת אילן עליו דאילו מכר או הקדיש שני אילנות והוא יש לו קרקע, ותורת קרקע עליו דלא מזדבן אגב ארעא, אמר ר' אמי עומר שיש בו סאתים תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו, תורת עומר עליו דשני עומרין שכחה שלשה אינן שכחה, תורת גדיש עליו דתנן עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה, ואם כן היה לו לומר תורת אילן עליו דהיכא דאקדיש שני אילנות והוא יש לו קרקע, ותורת קרקע עליו דאילו אקדיש חרוב אחד יש לו קרקע, והשתא הוי דומיא ממש דאותה של עומר שתופש שני ההפכים בענין אחד שהיא השכחה, ואילו היה לו לחרוב אחד קרקע גם כן היה לו לתפוס שני ההפכים בענין אחד שהוא קניית הקרקע, וקנה קרקע ואינו נמכר אגב קרקע אינן הפכים ממש. וסוף דבר, מכל מה שכתבתי יראה לי לכאורה, דשייר שני אילנות או אפילו אילן אחד, וכן שיור דממילא דחרוב המורכב וסדן השקמה ומחיצת הקנים דמכחשי בארעא, לשיורא נחית בהו ושייר קרקע כדין שלשה אילנות ודרך, ואפילו לרבי עקיבא, והיינו דרב הונא, והילכך באומר חוץ מחרוב פלוני לא הוצרך לו משום דרך, דממילא אית ליה, ואלא למאי אמר ליה לדמי. ומיהו לפי פירושנו זה, הא דאמרו חוץ משדה פלוני, לאו בשדה שלפנים מזה שמכר ושאין לו דרך, אלא על זה שמכר הוא, דהתם ודאי אין לו דרך ממילא, ולשייר לו דרך קאמר, וכדברי רבי עקיבא בבור, אלא חוץ משדה שיש לו במקום אחר שיש מיצר אחר קאמר. כנ"ל. אבל מה אעשה ומדברי רבינו שמואל ז"ל אין נראה כן.

    ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי - איכא למידק, אם כן אף במודה בשטר שכתבו לא יהא צריך לקיימו, כיון דלא אמרינן מיגו במקום חזקה, דשטרא בידו מאי בעי. וי"ל דאין הכי נמי, דלמאי דאיבעיא ליה לרב עמרם השתא, הכי נמי דמספקא ליה התם ודילמא הלכה כרשב"ג דאמר אין צריך לקיימו. ואי נמי ייש לפרש, דשאני התם, דמאן קא משוי ליה שטרא האי, הא קאמר דפריעא הוא, אבל הכא דשטרא מעליא הוא, דילמא אפילו במקום מגו אמרינן ליה שטרך בידיה מאי בעי, דאנן סהדי דלא שביק ליה אילו פרעיא, ומיגו במקום עדים לא אמרינן.

    אמר ליה לא - אמר ליה נאנסו מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי. תמיהא לי, מאי קא קשיא ליה תו לרב עמרם, דהא איהו מעיקרא לא בעא מיניה אלא אי אמרינן מגו כי האי ונאמן או לאו, משום דאמר ליה שטרך בידי מאי בעי, ואהדר ליה דנאמן משום מגו, ואם כן מאי קא קשיא מעתה. ועוד, רב כהנא מאי חדית ליה השתא בהא דאמר ליה ואי אמר ליה נאנסו מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, היינו דאהדר ליה מעיקרא. ונראה לי, דרב עמרם דינא וטעמא קא בעא מיניה, וכי אהדר ליה רב כהנא דנאמן אכתי בעי מיניה טעמא מאי, ואהדרא ליה, הגע עצמך, אלו אמר ליה נאנסו זה כמה, מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, ואמאי לא אמרת לי עד השתא ולא שקלתיה לשטרך מההיא שעתא, אלא מה אית לך למימר דאמר דילמא לא אזדמין ליה עד השתא ונאמן, הכא נמי נאמן בההוא מגו. אי נמי יש לומר, דהא דקאמר ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי, לאו רב עמרם הוה [קא מקשי] אלא תלמודא הוא דבעי ליה לברורה דמילתא. כנ"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 70a

    Bava Batra 70a. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 268 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 70a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026