Talmud Builders

    Bava Batra 43b

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף מ״ג ע״ב, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 43b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: Why are they liable as paid bailees? Isn’t it a case of safeguarding accompanied by employment of the owner? Since both partners are safeguarding each other’s property, they are both employed by each other, and they should therefore be exempt from the obligations of safeguarding. Rav Pappa said: Shmuel is referring to a case where he says to his partner: Safeguard for me today, and I will safeguard for you tomorrow. In this circumstance, they are each the sole bailee at any given moment, and they do not receive the exemption from bailee payments for being employed by the owner.

    2§ The Sages taught: If one sold a house to another, or if he sold a field to him, he cannot testify about it for the buyer against a claimant because the financial responsibility to compensate the buyer for it is upon him, and his testimony is biased. By contrast, if he sold a cow to him, or if he sold a cloak to him, he can testify about it for the buyer because the financial responsibility to compensate the buyer for it is not upon him. The Gemara asks: What is different in the first clause that he cannot testify and what is different in the latter clause that he can? Why would one assume that in the first case he does bear responsibility, but not in the second?

    3Rav Sheshet said: The first clause is stated with regard to the case of Reuven, who robbed Shimon of a field and sold it to Levi, and then Yehuda comes and contests Levi’s ownership, stating that it was actually his. The baraita teaches that Shimon cannot go to court to testify for Levi, because it is preferable for Shimon that the field be returned to Levi, so that he can later collect it from him.

    4The Gemara asks: But once he testified that the field is Levi’s, how is he able to later remove it from his possession? The Gemara answers: This is referring to a case where Shimon says in his testimony: I know that this land is not Yehuda’s, but he did not explicitly testify that it belonged to Levi. He is therefore able to later claim it is his and not Levi’s. The Gemara asks: But why should he testify that it does not belong to Yehuda? With that same right by which he removes the land from the possession of Levi, let him remove it from the possession of Yehuda. It is not to his advantage to lie in order to establish it in the possession of Levi, and his testimony should not be considered biased.

    5The Gemara answers: Because Shimon says to himself: The second person is amenable to me, while the first is more difficult than he is, i.e., I prefer to litigate with Levi rather than with Yehuda.

    6And if you wish, say instead: It is referring to a case where this Master, Shimon, has witnesses attesting to his ownership, and that Master, Yehuda, also has witnesses attesting to his ownership, and the Sages said that under such circumstances the land should remain where it is. That is to say, it should remain with the one currently in possession. If Yehuda were to be awarded the land, Shimon would not be able to remove the land from his possession despite having witnesses to support his claim, as Yehuda also has witnesses supporting his claim and would be in possession of the land. As a result of Shimon’s testimony, the land will be awarded to Levi, who has possession as a result of his purchase from Reuven. Then Shimon will be able to remove the land from Levi’s possession by proving that Reuven stole it from him. Therefore, Shimon’s testimony is biased.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 43 עמוד ב

    1אמאי? שמירה בבעלים היא! אמר רב פפא, דאמר ליה: שמור לי היום, ואני אשמור לך למחר.

    Baraita

    2תנו רבנן: מכר לו בית, מכר לו שדה אין מעיד לו עליה, מפני שאחריותו עליו. מכר לו פרה, מכר לו טלית מעיד לו עליה, מפני שאין אחריותו עליו. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

    3אמר רב ששת: רישא בראובן שגזל שדה משמעון, ומכרה ללוי, ואתא יהודה וקא מערער; דלא ליזיל שמעון לאסהיד ליה ללוי, דניחא ליה דהדרא.

    4וכיון דאסהיד ליה דלוי הוא, היכי מצי מפיק לה מיניה? דאמר: ידענא דהאי ארעא דלאו דיהודה היא. ובההוא זכותא דקא מפיק לה מלוי ליפקה מיהודה?

    5דאמר: השני נוח לי, הראשון קשה הימנו.

    6ואי בעית אימא: כגון דאית ליה סהדי למר ואית ליה סהדי למר, ואמור רבנן: ארעא, היכא דקיימא תיקום.

    Tosafot

    אמאי שמירה בבעלים היא - פי' אם התחילו שניהם לשמור יחד כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו חבירו נמי משמר לו חלקו ואע"פ שאין עמו במלאכה בשעת אונס כיון שהיה עמו בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן ביה כדתניא (ב"מ דף צו.) היה עושה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה ואפילו לא התחילו שניהם לשמור יחד מכל מקום האחרון פטור שהראשון היה עמו במלאכה בשעה שהתחיל השני לשמור:

    דאמר שמור לי היום כו' - וא"ת אכתי שמירה בבעלים היא דאמרינן בריש השואל דבעלים באמירה גבי שואל את הפרה ובעלה עמה וי"ל שאני התם דבאמירה משעבדי עצמן ליכנס במלאכתם מיד אבל הכא לא משתעבד עד למחר וא"ת ומאי קמ"ל שמואל דנעשין שומרי שכר זה לזה מתניתין היא בהשוכר את האומנים (ב"מ דף פ:) שמור לי ואשמור לך שומר שכר וי"ל דאי מהתם הוה אמינא לפי שהם אינן שותפין אבל הכא שהם שותפין כל אחד ואחד כששומר חלק חבירו שומר גם בשביל עצמו:

    וכיון דאסהיד דלוי הוא כו' - הוה מצי לשנויי כגון דאסהיד שמעון דשל אבותיו דלוי הוה ובתר הכי אתי שמעון וטעין דמלוי זבנה ואית ליה סהדי דראובן גזלה ממנו ומכרה ללוי:

    כגון דאית ליה סהדי למר כו' - תימה דלא הוה ליה למימר כגון דהא מעיקרא נמי ידעינן דאית ליה לשמעון סהדי דדידיה היא כדקתני ראובן שגזל שדה משמעון ואי לית ליה לשמעון סהדי שגזלה ראובן ממנו אנן היכי ידעינן שגזלה ומכח מה הוא מערער ויהודה נמי ע"כ אית ליה סהדי דאי לאו הכי מאיזה כח מערער והכי הל"ל כיון דאית ליה סהדי למר כו' ומאי ס"ד דמקשה ואין לומר דמעיקרא ס"ד דאיירי כגון דאית ליה ליהודה עדים דשל אבותיו היא ולשמעון הנגזל אית ליה סהדי דאכלה שני חזקה וטעין מיהודה זבנה דא"כ מאי קאמר בהאי זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה הא בהאי זכותא דמצי לאפוקי מלוי לא מצי לאפוקי מיהודה דבעדי גזילה המעידין שגזל ראובן ממנו מצי מפיק לה מלוי שבא מכח ראובן ומיהודה לא מצי מפיק לה אלא בעדי חזקה ונראה לרשב"א דס"ד דמעיקרא דיהודה בעי לאפוקי מלוי משום דאית ליה סהדי דראובן מכר לו וללוי אין עדים ובא שמעון להעיד ללוי דשל לוי היא ומשום הכי פריך כיון דמסהיד דהאי ארעא דלוי היא היכי מפיק לה מיניה והוה מצי לשנויי דלא מסהדי בהאי לישנא דלוי היא אלא דאמר דראובן מכרה ללוי אלא דעדיפא מינה משני והשתא פריך שפיר דבההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה דשניהם באין מכח ראובן ואם יביא שמעון עדים דראובן גזלה ממנו מצי לאפוקי מתרוייהו:

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רישא משכחת לה בראובן שגזל משמעון - כלומר, ששמעון הוציא קול שראובן גזלה ממנו, שאפילו על פי עצמו נעשה נוגע בעדות וחוששין.

    דאמר ידענא דלאו דיהודה היא - מהכא שמעינן דכל שהוא בע[י]נינו נוגע בעדות מחמת ממון, ובא להעיד, אין דוחין אותו מיד לומר נוגע בעדות הוא ואין שומעין לו בין לזכותו בין לחובתו כנגיעת עדות דקורבא, אלא שומעין דברו, ואם יש בעדותו לפי ראות הדיינין שום נגיעת עדות להנאתו אין מקבלין ממנו ואם לאו מקבלין ממנו.

    ובההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה - איכא למידק, היכי מקשה הכין בהדיא, והא איכא אנפי טובוא דמפיק ליה מלוי ולא מצי מפיק לה מיהודה, כגון דעידי שמעון קרובים ליהודה ורחוקים ללוי, אי נמי כגון ששמעון מצטרף עם אחר לפסול עידיו של יהודה. אי נמי שיש עידי אבות ליהודה ולא לשמעון אלא שיש לו עדים שראובן גזלה ממנו. וי"ל דבעיא בעלמא היא דקא בעי, כי היכי לפרושה.

    הא דאמרינן דאמר השני נוחל לי והראשון קשה ממני - פירש ר"ח ז"ל שיהודא גברא אלמא ולוי אדם נוח, ומיהו לאו דוקא בדידעינן באלמותה דיהודה ונייחא דלוי, אלא דמיחש הוא דחיישינן דילמא הא נייח ליה והאי קשה ממנו, דלנגוע עדות כל דאפשר למיחש חיישינן.

    ואמור רבנן ארעא היכא דקיימא יקום - קשה לי, דהכא משמע טעמא דאמור רבנן ארעא היכא דקיימא קום, הא לאו הכי, אלא תהדר דינא וכל דאלים גבר, לא חשבינן ליה נוגע בעדות, וכי משום השני נח לי חשבת ליה כנוגע בעדות, והשתא דלא ידע אי האי גבר מיניה, ומהאי מפיק לה בר בסהדי ואינו יורד עמו (ל)לחייו, לא חשבת לה נוגע בעדות, ויש לך זה נוח וזה קשה יותר מזה, ויש לי לומר דלאלומיה לנגיעתו נקטיה להאי טעמא, כלומר אפיל כי הדר דינא לכל דאלים גבר איכא למיחש, ואף על גב דשמא איהו גבר, כל שכן דאמור רבנן דלא הדרא ליה מעולם דהיכא דקיימא תיקום. ור"ח ז"ל פירש, ארעא היכא דקיימא תיקום, ואי מטיא לידא דיהודה לא מצי שמעון לאפוקא מיהודה בהני סהדי דמפיק לה מלוי, ומשום הכי מסעיד שמעון דלאו דיהודה היא ומתוקמא בידא דלוי, ומייתי שמעון סהדי דהאי ארעא דיליה הוא וראובן גזלה מיניה, ומפיק לה מלוי ומחזיק בה, ובתר הכי, אפילו מייתי יהודה סהדי דהאי ארעא דיליה, אמור רבנן ארעא היכא דקיימא תיקום. עד כאן. וזה נכון. דהאי טעמא איצטריך כי היי דתיקום בידא דשמעון לבתר דמפיק לה מלוי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 43b

    Bava Batra 43b. The full printed text of this folio side - 6 numbered segments, about 123 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 43b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026