Talmud Builders

    Bava Batra 105a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 105a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the words: Measured precisely with a rope, nullify the words: More or less, since the principle is that in all cases, one should attend to the final expression; this is the statement of ben Nanas.

    2GEMARA: Rabbi Abba bar Memel says that Rav says: Ben Nanas’s colleagues disagree with him with regard to his ruling that one should attend to the final expression. The Gemara asks: What new halakha is Rav teaching us? Don’t we already learn that they disagree from a mishna ( Bava Metzia 102a): There was once an incident in Tzippori involving one who rented a bathhouse from another, and it was stated that the rental fee would be twelve gold dinars [ zehuvim ] a year, one gold dinar per month, and the year was later intercalated, an extra month being added.

    3The incident came before Rabban Shimon ben Gamliel and before Rabbi Yosei for a decision as to whether the intercalated month is included in the words: Twelve gold dinars a year, or whether an additional payment must be made for that month, as the agreement stipulated: One gold dinar per month. And they said: The landlord and the tenant should divide the intercalated month between them, and so the tenant should pay only half a gold dinar for it. This indicates that these Sages ruled that the meaning of an agreement containing two contradictory expressions is in doubt, and therefore the parties divide the disputed amount between them. From here it follows that they disagree with the opinion of ben Nanas, who says that in such a case one should attend to the final expression.

    4The Gemara replies: If the Sages’ opinion was derived only from there, I would not know that they disagree with the opinion of ben Nanas in all cases, as I would say that it is only there that the Sages say that the parties divide the disputed sum between them. As it is possible to say that the landlord retracted his first statement and set the rental fee at one gold dinar per month, but it is also possible to say that he is explaining his earlier statement. That is to say, he did not mean to relate to the intercalated month; rather, he was clarifying that payment was to be made not with a lump sum at the end of the year, but in monthly installments. Since there is uncertainty with regard to his intention, the parties divide the contested sum between them. But here in the mishna, where the seller certainly retracted his first statement, one might say that the Sages do not disagree with ben Nanas. Therefore, the mishna teaches us that in all cases the Sages disagree with ben Nanas.

    5Similar to what was cited above in the name of Rav, Rav Yehuda says that Shmuel says: This is the statement of ben Nanas, who says with regard to a case of contradictory expressions that one should attend to the final expression; but the Sages say: Follow the least inclusive expression, the one that is the least advantageous to the buyer, in keeping with the principle that in a case of uncertainty, the burden of proof rests upon the claimant.

    6The Gemara asks: Did Shmuel mean to say that this is the statement of ben Nanas, but he, Shmuel, does not agree with him? But don’t Rav and Shmuel both say: If the seller said to the buyer: I am selling you a kor of grain, an amount equivalent to thirty se’a , for the sum of thirty sela , he can renege on the entire sale even while measuring out the last se’a . Since the seller stipulated that he was selling a full kor of grain, as long as he has not yet measured out the full amount, he may still renege, as the sale is not yet complete.

    7But if the seller said to the buyer: I am selling you a kor of grain for thirty sela , each se’a for a sela , the buyer acquires each se’a one by one as it is being measured out to him. Since the seller specified the price per sela , he has indicated that he is ready to sell each sela on its own. This seems to indicate that Shmuel maintains that in a case of contradictory expressions, one should attend to the final expression. Rather, Shmuel’s formulation: This is the statement of ben Nanas, must be explained as follows: This is the statement of ben Nanas, and he, Shmuel, agrees with him that one should attend to the final expression.

    8The Gemara asks: And does Shmuel actually agree with him? But doesn’t Shmuel say: Concerning the ruling of the Sages that the landlord and the tenant should divide the intercalated month between them, we are dealing with a case where the landlord came to collect the rent in the middle of the month. Only in that case is the disputed rent divided between them. But in a case where he came to collect the rent at the beginning of the month, the entire sum goes to the landlord who is demanding payment, since he is in possession of the property. And if he came at the end of the month, the entire sum goes to the tenant who is refusing payment, since he is in possession of the money. This indicates that Shmuel maintains that in a case of contradictory expressions, one should not attend to the latter expression. Rather, the case is viewed as one of uncertainty, and the burden of proof rests upon the claimant.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 105 עמוד א

    1בטל ״מדה בחבל״ ״הן חסר הן יתר״; דברי בן ננס.

    Gemara

    2אמר רבי אבא בר ממל אמר רב: חולקין עליו חביריו על בן ננס. מאי קא משמע לן? תנינא: מעשה בציפורי, באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה דינר זהב לחדש;׃

    3ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור!

    4אי מהתם, הוה אמינא: התם הוא דאיכא למימר מיהדר קא הדר ביה, ואיכא למימר פרושי קא מפרש. אבל הכא, דודאי קא הדר ביה, אימא לא; קא משמע לן.

    5אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי בן ננס, אבל חכמים אומרים: הלך אחר פחות שבלשונות.

    6״זו״ ולא סבירא ליה?! והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ״כור בשלשים אני מוכר לך״ יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה.

    7״כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך״ ראשון ראשון קנה. אלא ״זו״ וסבירא ליה.

    8ומי סבירא ליה?! והאמר שמואל: בבא באמצע החדש עסקינן; אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר. בסוף החדש כולו לשוכר!

    Tosafot

    ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו כו'משמע מהכא דמספקא ליה לרבי יוסי אי תפוס לשון ראשון או אחרון לשמואל דאוקי לה בבא באמצע החדש ובתמורה (דף כה: ושם) ובמרובה (ב"ק דף עג:) א"ר יוסי תמורת עולה תמורת שלמים דבריו קיימין והיינו תפוס שניהם ובנזיר בפ"ב (דף ט. ושם ד"ה אין) ובמנחות (דף קג: ושם) ובזבחים (דף ל. ושם) ובפסחים (דף נג:) אית ליה לר' יוסי בגמר דבריו אדם נתפס וי"ל דבכולהו לר' יוסי כאילו הוציא שניהן יחד ולהכי הויא הכא ספיקא שהרי סותר זה את זה ואי אפשר לומר כאן שדעתו על שניהן אבל בתמורה ובמרובה להכי קאמר ר' יוסי תפוס לשון שניהן דאין סותר זה את זה וההיא דנזיר ומנחות וזבחים ופסחים דמפרש דבריו קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס:

    אבל בא בתחלת החדש כולו למשכירפירוש משום דהוי שוכר המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו הכי בסוף חדש כולו לשוכר משמע דאי תפס מוציא לא מפקינן מיניה וכן משמע בפ' שני דכתובות (דף כ. ושם) דתניא שנים החתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים או פסולי עדות היו אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין ופריך ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו ומסיק רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה והשתא לענין מאי קתני בברייתא דאין נאמנין כיון דמוקמינן ממונא אחזקתיה ופירש הקונטרס התם לענין דאי תפס מלוה לא מפקינן מיניה ותימה דאם כן המוציא מחבירו היינו כל דאלים גבר ומאי פריך בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לה. ושם) מהמחליף פרה בחמור כו' עד זה אומר של אבותי וזה אומר כו' דאמר כל דאלים גבר ופירשנו דלאו מסומכוס קפריך דלית הלכתא כוותיה אלא מדסומכוס נשמע לרבנן דהיכא דליכא חזקה דמרא קמא דמודו רבנן לסומכוס דיחלוקו ומאי קשיא והא במחליף פרה בחמור אמרו רבנן דהמע"ה ואי תפס מוציא לא מפקינן מיניה כל שכן גבי זה אומר של אבותי דאין שום אחד מהן מוחזק דאמרינן כל דאלים גבר ויש לומר דמסתברא ליה במחליף פרה בחמור דאיכא חזקת מרא קמא ולא אמרי רבנן יחלוקו אלא המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דאית ליה חזקה אבל היכא דאין מוחזק זה יותר היה לב"ד לומר להם שיחלוקו ולא להניחם לתפוס דאפילו רבנן מודו הכא לסומכוס אבל קשיא בפרק קמא דבבא מציעא (דף ו: ושם ד"ה פוטר) מסיק גבי ספק בכור דתקפו כהן מוציאין אותו מידו אלמא היכא דאמרינן המע"ה לא מהניא תפיסה ויש לומר דבשמעתין היינו טעמא דכי לא בא עד סוף החדש דאמרינן דאודויי הוא דאודי ליה לפיכך כולו לשוכר אבל בא באמצע החדש נראה דלא שייך כל כך אודויי אודי על חצי החדש ואי אודי [אודי על הכל ומש"ה] יחלוקו וההיא דפ"ב דכתובות (דף כ. ושם) מצי' למימר משום דקא טעין טענת ברי מהניא ליה תפיסה אבל בספק בכור לא בא הכהן אלא מכח ספק אי נמי להכי נפקא מינה דאין נאמנין דאי תפס המלוה קודם שנולד הספק לא מפקינן מיניה ובכתובות מפורש יותר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו בפרק השואל על מי ששכר קרקע מחברו כגון בית ומרחץ וכיוצא בו ואמר לו בשנים עשר זהובים לשנה דינר בחדש או שהקדים דינר בחדש לשנים עשר זהובים לשנה שלפי לשון הזכרת שנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר ולפי לשון הזכרת חדש נתעברה למשכיר הואיל ואין הולכין אחר לשון אחרון אלא אחר הפחות לתובע נתעברה למשכיר בין שתבע בתחלת החדש שיש לדון את השוכר בתובע בין בסוף החדש שיש לדון את המשכיר בתובע בין בתבע באמצע החדש שיש לדון את שניהם במוציאים זה שכר חצי חדש שעבר וזה דירת חצי חדש הבא וטעם הדבר מפני שמאחר שאין זה אלא שוכר הרי הקרקע עומד בחזקת בעליה והטוען כנגדו נקרא מוציא אפילו בסוף החדש הא בשאר דברים הדין עם המוחזק הילכך שטר שכתוב בו איסתירא מאה מעי אם לא פרע עדין גובה איסתירא שהיא פחותה ארבעה פרוטות כמו שביארנו ואם פרע מאה מעי ר"ל מאה פרוטות אינו גובה את המותר כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה שהרי הוחזק ונעשה חברו מוציא ומפני זה הולכין אחר לשון אחרון וכן הדין אם אמר סאה בסלע כור בשלשים שמאחר שהוחזק ראשון ראשון קנה על הצדדין שביארנו בפרק הספינה ויש מפרשים שאם לא נתן המעות אין המוכר יכול לחזור אבל הלוקח יכול לחזור אף במה שקבל ואם נתן המעות אין אחד מהם יכול לחזור ונמצא שכל שתי לשונות הפכיים התכופים זה לזה אין אומרים לילך אחר לשון אחרון מכל וכל ולא לדון אותם בספק כדי לחלוק ולא לילך אחר המוחזק בכל הדברים ואף בקרקע הנשכר אלא הלכה לילך אחר המוחזק בכל הדברים חוץ מקרקע הנשכר שאפילו היה השוכר מוחזק דנין אותו כמוציא מפני שהקרקע בחזקת בעליה עומדת כמו שביארנו בפרק השואל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 105a

    Bava Batra 105a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 154 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו כו' משמע מהכא דמספקא ליה לרבי יוסי אי תפוס לשון ראשון או אחרון לשמואל דאוקי לה בבא באמצע החדש ובתמורה (דף כה: ושם) ובמרובה (ב"ק דף עג:) א"ר יוסי תמורת עולה תמורת שלמים דבריו קיימין והיינו תפוס שניהם ובנזיר בפ"ב (דף ט. ושם ד"ה אין) ובמנחות (דף קג: ושם) ובזבחים (דף ל. ושם) ובפסחים (דף נג:) אית ליה לר' יוסי בגמר דבריו אדם נתפס וי"ל דבכולהו לר' יוסי כאילו הוציא שניהן יחד ולהכי הויא הכא ספיקא שהרי סותר זה את זה ואי אפשר לומר כאן שדעתו על שניהן אבל בתמורה ובמרובה להכי קאמר ר' יוסי תפוס לשון שניהן דאין סותר זה את זה וההיא דנזיר ומנחות וזבחים ופסחים דמפרש דבריו קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס:

    אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר פירוש משום דהוי שוכר המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו הכי בסוף חדש כולו לשוכר משמע דאי תפס מוציא לא מפקינן מיניה וכן משמע בפ' שני דכתובות (דף כ. ושם) דתניא שנים החתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים או פסולי עדות היו אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין ופריך ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו ומסיק רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה והשתא לענין מאי קתני בברייתא דאין נאמנין כיון דמוקמינן ממונא אחזקתיה ופירש הקונטרס התם לענין דאי תפס מלוה לא מפקינן מיניה ותימה דאם כן המוציא מחבירו היינו כל דאלים גבר ומאי פריך בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לה. ושם) מהמחליף פרה בחמור כו' עד זה אומר של אבותי וזה אומר כו' דאמר כל דאלים גבר ופירשנו דלאו מסומכוס קפריך דלית הלכתא כוותיה אלא מדסומכוס נשמע לרבנן דהיכא דליכא חזקה דמרא קמא דמודו רבנן לסומכוס דיחלוקו ומאי קשיא והא במחליף פרה בחמור אמרו רבנן דהמע"ה ואי תפס מוציא לא מפקינן מיניה כל שכן גבי זה אומר של אבותי דאין שום אחד מהן מוחזק דאמרינן כל דאלים גבר ויש לומר דמסתברא ליה במחליף פרה בחמור דאיכא חזקת מרא קמא ולא אמרי רבנן יחלוקו אלא המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דאית ליה חזקה אבל היכא דאין מוחזק זה יותר היה לב"ד לומר להם שיחלוקו ולא להניחם לתפוס דאפילו רבנן מודו הכא לסומכוס אבל קשיא בפרק קמא דבבא מציעא (דף ו: ושם ד"ה פוטר) מסיק גבי ספק בכור דתקפו כהן מוציאין אותו מידו אלמא היכא דאמרינן המע"ה לא מהניא תפיסה ויש לומר דבשמעתין היינו טעמא דכי לא בא עד סוף החדש דאמרינן דאודויי הוא דאודי ליה לפיכך כולו לשוכר אבל בא באמצע החדש נראה דלא שייך כל כך אודויי אודי על חצי החדש ואי אודי [אודי על הכל ומש"ה] יחלוקו וההיא דפ"ב דכתובות (דף כ. ושם) מצי' למימר משום דקא טעין טענת ברי מהניא ליה תפיסה אבל בספק בכור לא בא הכהן אלא מכח ספק אי נמי להכי נפקא מינה דאין נאמנין דאי תפס המלוה קודם שנולד הספק לא מפקינן מיניה ובכתובות מפורש יותר:

    Tosafot on Bava Batra 105a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בפרק השואל על מי ששכר קרקע מחברו כגון בית ומרחץ וכיוצא בו ואמר לו בשנים עשר זהובים לשנה דינר בחדש או שהקדים דינר בחדש לשנים עשר זהובים לשנה שלפי לשון הזכרת שנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר ולפי לשון הזכרת חדש נתעברה למשכיר הואיל ואין הולכין אחר לשון אחרון אלא אחר הפחות לתובע נתעברה למשכיר בין שתבע בתחלת החדש שיש לדון את השוכר בתובע בין בסוף החדש שיש לדון את המשכיר בתובע בין בתבע באמצע החדש שיש לדון את שניהם במוציאים זה שכר חצי חדש שעבר וזה דירת חצי חדש הבא וטעם הדבר מפני שמאחר שאין זה אלא שוכר הרי הקרקע עומד בחזקת בעליה והטוען כנגדו נקרא מוציא אפילו בסוף החדש הא בשאר דברים הדין עם המוחזק הילכך שטר שכתוב בו איסתירא מאה מעי אם לא פרע עדין גובה איסתירא שהיא פחותה ארבעה פרוטות כמו שביארנו ואם פרע מאה מעי ר"ל מאה פרוטות אינו גובה את המותר כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה שהרי הוחזק ונעשה חברו מוציא ומפני זה הולכין אחר לשון אחרון וכן הדין אם אמר סאה בסלע כור בשלשים שמאחר שהוחזק ראשון ראשון קנה על הצדדין שביארנו בפרק הספינה ויש מפרשים שאם לא נתן המעות אין המוכר יכול לחזור אבל הלוקח יכול לחזור אף במה שקבל ואם נתן המעות אין אחד מהם יכול לחזור ונמצא שכל שתי לשונות הפכיים התכופים זה לזה אין אומרים לילך אחר לשון אחרון מכל וכל ולא לדון אותם בספק כדי לחלוק ולא לילך אחר המוחזק בכל הדברים ואף בקרקע הנשכר אלא הלכה לילך אחר המוחזק בכל הדברים חוץ מקרקע הנשכר שאפילו היה השוכר מוחזק דנין אותו כמוציא מפני שהקרקע בחזקת בעליה עומדת כמו שביארנו בפרק השואל:

    Meiri on Bava Batra 105a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה ובא מעשה כו' לשמואל דאוקי כו' עכ"ל עיין בחדושינו ס"פ השואל:

    בד"ה אבל בא כו' וי"ל דמסתברא ליה כו' אבל היכא דאין מוחזק זה יותר היה לב"ד כו' עכ"ל ומיהו בלאו ההיא דסומכוס מכח הך סברא לא הוה פריך אלא כיון דסומכוס סבר הכי אית לן למימר דרבנן לא פליגי עליה בהא וק"ל:

    בא"ד נראה דלא שייך כ"כ אודוי אודי על חצי החודש ואי אודי על הכל ומש"ה כו' עכ"ל וכ"ה בתוס' הישנים ושיעור דבריהם דגבי באמצע החודש דיחלוקו נמי ק' כדלעיל אמאי יועיל תפיסתו על החצי חודש כיון דהמע"ה דהתם דחוק לומר כן דלא שייך כ"כ אודיי על החצי חודש ואם נאמר דאודי על הכל למה יחלוקו ומהרש"ל הגיה כאן לאין צורך ואין להאריך:

    ודע דאההיא דראשון קנה ודאי לא קשיא להו מידי דהתם תפס הלוקח קודם שנולד הספק ולא שייך בזה המע"ה ותלמודא דמדמה ההיא דראשון קנה לדהכא והתם טעמא מאי משום דתפס ה"נ כו' היינו לענין ספיקא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 105a · Sefaria

    Maharam

    ר"ש ד"ה חלוקין עליו חביריו דלדידהו הוי ממון המוטל בספק וחולקין וכו' הא דכתב הרשב"ם דטעמא דהנך רבנן משום דס"ל דממון המוטל בספק חולקין דמשמע מדבריו דרבי אבא ר"ל דלרבנן החולקים על בן ננס הוי נמי הדין הכא באומר מדה בחבל וכו' דחולקים חפחת לא הוי אליבא דכ"ע דהא לשמואל דמוקי לה בבא באמצע החדש אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר וכי' הוי טעמייהו דהנך רבנן כיון דמספקא לן אמרי' דכל המוציא מחבירו ע"ה ומאן דתפיס תפיס כדלקמן בשמעתין וא"כ לדידיה הכא בדינא דמדה בחבל וכו' לרבנן דמספקא להו אי תפוס לשון ראשון או אחרון הוי הדין דהולכין אחר פחות שבלשונות והמוכר המוחזק בקרקע ידו על העליונה כדבסמוך בשמעתין ולא כמו שמשמע מדברי הרשב"ם שחולקים אלא דלרב נחמן הוי טעמייהו דר"ש ור"י משום ממון המוטל בספק כמו שאכתוב בסמוך:

    ד"ה והאמר שמואל וכו' דלמא לשון ראשון אית לן למתפס כצ"ל:

    ד"ה בסוף החודש כולו לשוכר וכו' כרב וכר"נ דפליגי עלה דההיא משנה וכו'. ר"ל דרב אמר אי הואי התם הוה יהיבנא כולו למשכיר משום דאיהו סבר כבן ננס דתפוס לשון אחרון כדאיתא לקמן בשמעתין ורב נחמן קאמר נמי אפילו בא בסוף חודש כולו למשכיר ולא משום דתפוס לשון אחרון אלא אפילו היכי דאפיך מיפך דאמר בדינר זהב לחדש בי"ב דינרין לשנה ואפ"ה כולו למשכיר משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכיון דמספקא לן אי תפיס לשון אחרון או לשון ראשון אוקמיה הקרקע בחזקת בעליה ואפילו בא בסוף החודש הוי כאלו בא בתחלת החודש והוי השוכר המוציא מחבירו ע"ה שהספק לא עכשיו נולד אלא מתחלת החדש נולד ורשב"ג ור"י דמתני' דהתם דאמרו יחלוקו סבר רב נחמן דטעמייהו משום דס"ל כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל לרבנן דפליגי עליה דסומכוס וס"ל המע"ה דכ"ע כולו למשכיר:

    תוס' ד"ה ובא מעשה לפני רשב"ג ור"י וכו' משמע מהכא דמספקא ליה לר"י אי תפוס לשון ראשון או אחרון לשמואל דאוקי לה בבא באמצע החודש. יש לדקדק למה נקטו התוס' לשמואל והא אליבא דכולי עלמא בין לרב בין לר"נ לכולהו להוי טעמייהו דרשב"ג ור"י משום דמספקא להו אי תפיס לשון ראשון או אחרון ואפשר דנקטי שמואל משום שהוא מפרש דברי רשב"ג ור' יוסי:

    בא"ד תמורת עולה תמורת שלמים דבריו קיימים והיינו תפוס לשון שניהם פירוש וירעה עד שיסתאב וימכר ויקנה בחצי דמיו עולה ובחצי דמיו השני שלמים והיינו משום דתפוס לשון שניהם דא"ל דהוי מטעם דמספקא ליה ולכך סבר חולקין דמיו חצי לעולה וחצי לשלמים דאי יש לספק דשמא כולה עולה אין ראוי לקנות בחצי דמיו שלמים וכן אם יש לספק בדמי כולו שהוא שלמים אין ראוי לקנות בחצי עולה אלא ודאי תפוס לשון שניהם ס"ל:

    בא"ד ובנזיר ובמנחות וכו' אית ליה לר"י בגמר דבריו אדם נתפס ר"ל באומר הרי עלי מנחת שעורים דס"ל לר"י דאין בדבריו כלום דמנחה אינה באה כי אם מן החטים ולא מן השעורים ולכך דבריו בטלים:

    בא"ד וההיא דנזיר ומנחות וכו' דמפרש דבריו וכו' ר"ל שאמר בפירוש הרי עלי מנחת שעורים וכן בנזיר אמר בפי' הריני נזיר מן התמרים וע"ש:

    ד"ה אבל בא בתחלת החודש וכו' ואפ"ה בסוף חודש כולו לשוכר משמע דאי תפס מוציא וכו'. ר"ל דא"ל דהטעם הוא דבסוף החדש נקרא המשכיר המוציא דהא קרקע בחזקת בעליה עומדת ולעולם השוכר נקרא מוציא אלא ודאי הטעם הוי משום שהשוכר שהוא המוציא כבר תפס ודר בה ולפי זה גם שמואל סבירא ליה כרב נחמן דקרקע בחזקת בעליה עומדת אלא דשמואל ס"ל בבא בסוף החודש כולו לשוכר מטעם דתפס ורב נחמן ס"ל כיון דקרקע בחזקת בעליה עומדת לא שייך בה תפיסה והוי כאלו בא בתחלת החדש שהספק לא נולד עכשיו אלא בתחלת החדש נולד:

    2 more comments on this page.

    Maharam on Bava Batra 105a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    התם טעמא מאי כלומר גבי מרחץ משום דתפיס הכא נמי גבי כור בשלשים סאה בסלע משום דתפיס ולא אמרינן בכי הא אוקי ממונא בחזקת מאריה קמא ואף על גב דתפס בעדים אלא מוקי בחזקת מאן דתפיס מדעתייהו דמרייהו קמאי. ואם תאמר אמאי לא אקשינן עליה דשמואל מאי קמשמע לן והא תניא בפרק גט פשוט כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעים עשרים אין לו אלא סלעים עשרים זוזין מאה דאינון סלעין תלתין אין לו אלא זוזין מאה אלמא חלוקין עליו חבריו והולכין אחר פחות שבלשונו. וכן נמי לפרוך מינה לרב ולפרוק הוא דאמר כבן ננס. תירץ הראב"ד ז"ל דשאני התם דאמרינן דאינון בודאי פרושי קא מפרש אלא דקא טעי במילתיה וכיון דלא אפשר בלא טעות שדינן לקולא לנתבע דיד בעל השטר על התחתונה. ואי נמי הזוזין היו פחותין שלא היו שוין המאה זוזין כי אם עשרים סלעין וסיפא נמי איכא למימר הסלעים היו פחותין שלא היו שוין כי אם מאה זוזין. הרשב"א ז"ל.

    איסתרא מאה מעי כו' פירוש איסתרא פלגי דזוזא שהוא תשעים ושש פרוטות ואחר כך אמר מאה מעי כו' והענין הזה אינו נמצא אלא בשכיב מרע שהודה ומת. והאמרה רב חדא זימנא כו' מהו דתימא התם לאו חזרה איכא אלא פרושי קא מפרש ומילתא אדעתא דדיבורא בתרא קאמר לה והכי קאמר משנים עשר זהובים לשנה אי ליכא עבור ואי איכא עבור מדינר זהב לחדש קמשמע לן ואף על גב דפרושי קמפרש דאמרינן לעיל לאו הכי מפרשי ליה מיהו האי פירושא דמפרש האי גברא מצינן למימר דיבורא קמא מסכים על דיבורא בתרא או דיבורא בתרא מסכים על דיבורא קמא וחד מינייהו לא פליג על חבריה וזיל הכא ומדחי ליה. הראב"ד ז"ל. והרא"ם ז"ל פירש וזה לשונו: אי איתמר בהא ולא איתמר בהא. כלומר הא דאיסתירא מאה מעי הוא דאמר ברישא ולא סגי לה דלא אמר נמי האי דמשכיר דאי אמר האי דאיסתירא ולא אמר ההיא דמשכיר הוה אמינא דהא דמשכיר פירושי קא מפרש ולאו מהדר קא מהדר ביה כי היכי דנתפוס לשון אחרון קמשמע לן אי הויא התם הוה יהיבנא ליה כולו למשכיר אלמא מהדר קא הדר ביה ותפוס לשון אחרון. עד כאן. והרשב"א ז"ל הקשה עליו וזה לשונו: ואין מחוור דאנן השתא לא קשיא לן ההיא דמרחץ אלא ההיא דאיסתירא אמאי אצטריכא דהא אמרה רב חדא זימנא בההיא דמרחץ והוא השיב על אותה דמרחץ. ועוד דאכתי תיקשי נימא ההיא דמרחץ ותו לא הוה צריך להא דאיסתירא. ומיהו נראה שלא דחקו לרב לפרש כן אלא מפני שאמרו למעלה גבי מרחץ דאיכא למימר פרושי קא מפרש אלמא כל שאמרו פרושי קא מפרש אההיא (דאיסתירא) דמרחץ קא מהדרי. ויש מפרשים דפרושי קא מפרש דהכא לאו אמרחץ קאי כההיא דלעיל אלא אהא דאיסתירא והכי קאמר אי איתמר בהא דמרחץ בההיא דאיסתירא הוה אמינא דפרושי קא מפרש איסתירא חשוב דשויא מאה מעי אי נמי מאה מעי פחותים דלא שוו אלא איסתירא אבל במרחץ כיון דאמר בהדיא שנים עשר זהובים לשנה אף על גב דאמר מדינר זהב לחדש לא להוסיף על השנים עשר קאמר אלא על השנים עשר דאמר ברישא סמיך ולעולם כולו לשוכר ובין אמר הכי ובין אמר איפכא מדינר זהב לחדש משנים עשר זהובים לשנה לעולם כולו לשוכר. ומסתברא לי דאתרווייהו קא מהדר דאי איתמר בחדא ולא איתמר באידך הוה אמינא בההוא דאמר רב לאו משום תפיס לשון אחרון אלא משום דפרושי קא מפרש הלכך אצטריכו תרווייהו לאשמועינן מייתורא דמשום תפוס לשון אחרון הוא. כן נראה לי. וסעד מצאתי שבקצת הספרים גרסינן אי איתמר בהא ולא איתמר בהא ולא גרסינן הא והא. עד כאן. וכן פירש הר"ן ז"ל וזה לשונו: אי איתמר הא ולא איתמר הא הוה אמינא פרושי קא מפרש. עיקר פירושו של דבר כדברי רשב"ם ז"ל דהכי קאמר אי אשמועינן ההיא דמרחץ הוה אמינא היינו טעמא דיהיב ליה כוליה למשכיר לאו משום תפוס לשון אחרון אלא משום דפרושי קא מפרש והכי קאמר בשנים עשר זהובים לשנה בענין שיגיעו לו דינר זהב לחדש כלומר בשנה פשוטה ומינה דלמעוברת שלשה עשר דנהי דלציל אמרי פרושי קא מפרש לתועלת השוכר איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי הלכך לא הוה שמעינן ממימריה דמרחץ דינא דאיסתירא מאה מעי קמשמע לן גבי איסתירא דאף על גב דליכא למימר ביה פרושי קא מפרש אמרינן תפיס לשון אחרון וכי תימא לאשמעינן ההיא דאיסתירא ולא בעי הא דמרחץ ליתא דהוה אמרינן פרושי קא מפרש לאידך גיסא והכי קאמר שנים עשר זהובים לשנה בין בפשוטה בין במעוברת ושתפרע לי שכרי כל חודש וחודש וכולו לשוכר וכדאמרינן בריש שמעתין משום הכי אצטריך לאשמועינן דכולו למשכיר. עד כאן. וזה לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו: הוה אמינא פירושי קא מפרש. פירש רשב"ם דגרסינן בבבא מציעא מהו דתימא פרושי קא מפרש. ואין זו שיטת התלמוד דכל היכא דפריך והא אמרה תדא זימנא מהדר תלמודא לתרוצי דלא ידעינן קמייתא מבתרייתא. הלכך צריך לפרש התם כפירוש רש"י ז"ל והכא כפירוש רשב"ם ז"ל. אלא מיהו קשה דבתלתא עניני נפרש פרושי קמפרש דהך דלעיל לא דמי לחד מהנך. ונראה לפרש הכי דאי אתמר בההיא דאיסתירא הוה אמינא פרושי קמפרש ההיא דמשכיר כו' ככתוב בתוספות. עתה ניחא דכל תלתא פרושי קא מפרש פירוש אחד להם. אך שקצת קשה דהך דהכא לא הוי כשיטת התלמוד והני תלת דרב צריכי כולהו כו'. ככתוב בתוספות. עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 105a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 105, Amud Aleph, about 154 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “בטל ״מדה בחבל״ ״הן חסר הן יתר״;…”

    2. Segment 232 words

      Opens “גמ׳ אמר רבי אבא בר ממל אמר…”

      Named: רבי אבא בר ממל, אבא.

    3. Segment 315 words

      Opens “ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל…”

      Named: רבי יוסי, רבן שמעון.

    4. Segment 428 words

      Opens “אי מהתם, הוה אמינא: התם הוא דאיכא…”

    5. Segment 516 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    6. Segment 620 words

      Opens “״זו״ ולא סבירא ליה?! והא רב ושמואל…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    7. Segment 714 words

      Opens “״כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך״…”

    8. Segment 819 words

      Opens “ומי סבירא ליה?! והאמר שמואל: בבא באמצע…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Bava Batra 105a · Segment 3 — “ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 105a · Segment 5 — “…רב יהודה אמר שמואל: זו דברי בן ננס, אבל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 105a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026