Talmud Builders
    Login

    Bava Batra 18a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 18a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1salt, and lime, and rocks three handbreadths from the wall of another, or he can plaster the wall with lime. The Gemara analyzes this statement: The reason for this ruling is that there is a wall there belonging to his neighbor, from which it may be inferred that if there is no wall there, one may place these substances close to the boundary of his neighbor’s courtyard. This presents a difficulty for the opinion of Rava according to the first version of the dispute, which states that one may not place these substances close to a boundary even in the case of a field that is not designated for pits.

    2The Gemara rejects this proof: No, even if there is no wall one may also not place these substances close to the boundary. The Gemara asks: Rather, what does mentioning a wall here teach us? The Gemara answers: This teaches us that all these substances are damaging to a wall.

    3The Gemara suggests: Come and hear another proof from the mishna: One must distance seeds, and the plow, and urine three handbreadths from the wall of another. The Gemara analyzes this ruling: The reason for this ruling is that there is a wall, from which it may be inferred that if there is no wall, one may place these substances close to the boundary of the field. The Gemara rejects this proof as well: No, even if there is no wall, one may also not place these substances close by the boundary. The Gemara asks: But rather, what does this teach us? The Gemara answers: This teaches us that dampness [ dimtunta ] is damaging to a wall.

    4The Gemara suggests: Come and hear another proof from the mishna: And one must distance a mill from a wall by three handbreadths from the lower stone of the mill, which is four handbreadths from the upper stone. The Gemara analyzes this statement: The reason for this ruling is that there is a wall, from which it may be inferred that if there is no wall, one may place a mill close by the boundary. The Gemara rejects this proof: No, even if there is no wall, one may also not place his mill close by the boundary. The Gemara asks: But rather, what does this teach us? The Gemara answers: This teaches us that vibrations are damaging to a wall.

    5The Gemara suggests: Come and hear another proof from the mishna: And the oven must be distanced three handbreadths from the base, which is four handbreadths from the upper rim of the oven. The Gemara analyzes this statement: The reason for this ruling is that there is a wall, from which it may be inferred that if there is no wall, one may place an oven close by the boundary. The Gemara rejects this proof as well: No, even if there is no wall, one may also not place his oven close by the boundary. The Gemara asks: Rather, what does this teach us? The Gemara answers: This teaches us that heat is damaging to a wall.

    6The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna (20b): A person may not open a bakery or a dye shop beneath the wine storeroom of another, nor may one open a cattle barn there. The Gemara analyzes this mishna: The reason for this ruling is that there is a storeroom already in place, from which it may be inferred that if there is no storeroom one may do so. If this is the case, then with regard to a pit as well, one may dig next to a boundary if there is as yet no pit.

    7The Gemara answers: The case of a residence is different, as in general one can use his domicile in any manner of his choosing unless he directly causes damage to another or his property. The Gemara adds: The language of the mishna is also precise, as an explicit baraita is taught with regard to that mishna: If the construction of the cattle barn preceded the storeroom, it is permitted. Nothing can be inferred from the case of the baraita with regard to the halakha of the mishna, which does not concern living quarters.

    8The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (26a): A person may not plant a tree close to another’s field unless he distances it four cubits from his neighbor. And it is taught with regard to this mishna: The four cubits of which the Sages spoke are to enable the work of the vineyard, i.e., a small space next to the trees is necessary to enable animals to plow between them.

    9The Gemara analyzes this ruling: The reason this distance is required is due to the work of the vineyard, from which it may be inferred that if not for the problem due to the work of the vineyard, it would be permitted for one to plant his tree close to the boundary, and apparently, this is the halakha even though there are roots of the tree that damage his neighbor’s field. The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where a hard rock [ tzunema ] interrupts between the two fields, preventing the roots from passing through to the other field.

    10The Gemara continues: The language of the mishna is also precise with regard to this point, as it teaches further on: If there was a fence between them, this one places, i.e., plants a tree, close to the fence from here, and that one places, i.e., plants a tree, close to the fence from here. If the baraita were referring to a case where the roots could travel across, how could it be permitted for both neighbors to plant their trees alongside each other? Consequently, it must be referring to a situation where a rock separates between the two fields below, and therefore the neighbors may plant their trees near the fence.

    11The Gemara responds: If so, say the last clause of that mishna: If the roots of the tree extended into the field of another, the neighbor may cut them off to a depth of three handbreadths, so that they do not impede the plow. The Gemara asks: But if a rock interrupts between the two fields and forms a barrier, what are these roots doing there, i.e., how did they get there? The Gemara answers: This is what the tanna of the mishna is saying: And if there is no rock, and the roots of the tree extended into the field of another, the neighbor may cut them off to a depth of three handbreadths so that they do not impede the plow.

    12The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (25b): One must distance a tree twenty-five cubits from a cistern. The Gemara analyzes this halakha : The reason for this ruling is that there is a cistern, from which it may be inferred that if there is no cistern, one may place, i.e., plant, his tree close to the neighbor’s field. The Gemara answers: No, even when there is no cistern one may also not place it close to the neighbor’s field. And by mentioning a cistern, the tanna of the mishna teaches us this: That the roots of a tree extend and damage the cistern up to a distance of twenty-five cubits away.

    13The Gemara asks: If so, say the last clause of that mishna: And if the tree preceded the cistern, one is not required to cut down the tree. But if one may not place the tree close to the boundary even if there is no cistern, how can you find a case where the tree preceded the cistern? Why would its owner not be required to cut it down? The Gemara answers: This is as Rav Pappa says with regard to a similar matter, that it is referring to a buyer who purchases part of a field. So too here, it is referring to a buyer. In other words, a field contained a cistern and tree alongside each other, and the owner sold the part of the field containing the cistern.

    14The Gemara cites yet another source: Come and hear a proof from a mishna (25a): One must distance the water in which flax is steeped from vegetables growing in a neighbor’s field, and one must distance leeks from onions growing in a neighbor’s field, and one must likewise distance mustard from bees that are in a neighbor’s field. The Gemara analyzes this statement: The reason is that there are vegetables present, from which it may be inferred that if there are no vegetables, one may place the water close to the neighbor’s field. The Gemara rejects this opinion: No, even if there are no vegetables one may also not place the water close to the neighbor’s field. And the tanna teaches us that these items mentioned in that mishna are harmful to each other.

    15The Gemara responds: If so, say the last clause of that mishna: Rabbi Yosei renders it permitted to plant near the neighbor’s bees in the case of mustard. As explained in a baraita , this is because he can say to the owner of the bees: Just as you say to me: Keep your mustard away from my bees, I can say to you: Keep your bees away from my mustard, as they come and eat my mustard plants. In other words, you are damaging my property as well.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתונתא — דבר לח:

    טירייא — איטוני"ר בלע"ז כמו דטרייא לרישיה באלו טריפות (חולין דף מה.):

    חנות של נחתומין — מוכרי לחם שמסיקין שם אור תמיד:

    אוצר — עלייה שאוצרין בה תבואה ושמן ויין והעשן קשה להן:

    ולא רפת בקר — הריח קשה להן:

    דירה שאני — חנות ורפת בקר דירתן של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן:

    דיקא נמי — דדירה שאני:

    דקתני עלה — דההיא אם היתה הרפת בקר קודמת לאוצר מותר ובכולהו שאר הרחקות דמתני' לא תנא הכי ש"מ הכא משום דדירה שאני אבל אינך אף הראשון צריך להרחיק:

    אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות — כדמפרש טעמא כדי עבודת הכרם שהיו חורשים הכרם במחרישה וכן בשעת הבציר בוצרין אותם בעגלות וצריך להן מקום פנוי ארבע אמות שלא תיכנס עגלת מחרישתו בקרקע חבירו:

    טעמא משום עבודת הכרם — שהוא מזיקו בידים הא לאו הכי סמיך ואע"ג שיתפשטו שרשיו ויזיקו בשדה בין לעכב המחרישה בין לחפירת הבור:

    צונמא — סלע חזק שלא יתפשטו שרשיו לשם:

    גדר בינתים — שאין מזיקו עוד לעבודת הכרם זה סומך אילנות לגדר מכאן וזה סומך אילנות לגדר מכאן ואי נמי אחד מהן שדה לבן אין כאן כלאים כדאמר בעירובין (דף יא.) אם גפנים מכאן מותר לזרוע כאן גבי נעץ ארבעה קונדיסין ומתח זמורה על גביהן דדמיא לצורת הפתח קתני מיהא זה סומך ואע"ג דאזלי שרשים תחת הגדר ומתפשטין לתוך השדה:

    מעמיק להן — בעל השדה קוצץ את השרשין שיצאו בשדהו בעומק שלשה טפחים:

    ואי לאו צונמא — וזה נוטע שם שלא כדת מעמיק להו זה כשיזיקו הן:

    עשרים וחמשה אמות — כך שיערו שהשרשין נמשכין והולכין ומקלקלין את כותלי הבור:

    הוא הדין כו' — והא קמ"ל דעד כ"ה אמה אזלי שרשין ומזקי לבור:

    ה"ג אי הכי אימא סיפא אם האילן קדם לא יקוץ אי לא סמיך היכי משכחת להו. דהאילן קדם ואי שלא כדין סמך אמאי לא יקוץ מה לי בור קדם דקתני קוצץ ומאי שנא אילן קדם דתנא לא יקוץ:

    כדאמר רב פפא — לקמן בשמעתין:

    הכא נמי בלוקח — אדם שנטע אילן בתוך שדהו ואח"כ מכר חצי שדהו לאיש אחר ובא הלוקח וחפר בור אין זה צריך לקוץ אילן שנטעו ברשותו:

    את המשרה — מים ששורין בו את הפשתן:

    מן הירק — של מיני מאכל כרוב ושומין וכרישין:

    ואת הכרישין — כרתי פוריל"ש:

    ואת החרדל מן הדבורים — שאוכלין את החרדל ומחדד את פיהם ואוכלות את דבש שלהן:

    כי ליכא ירק נמי לא סמיך — והא קמ"ל דהנך קשו אהדדי:

    עד שאתה אומר הרחק את חרדליך מדבוריי — שעל המזיק להרחיק עצמו הרחק אתה דבורייך מן חרדליי שאף אתה נקרא מזיק:

    בבא בתרא 18 עמוד א

    1המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים מכותלו של חבירו ג' טפחים, או סד בסיד. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל סומך!

    2לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן דהני קשו לכותל.

    3תא שמע: מרחיקים את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל סמיך! לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קמ"ל הא קא משמע לן דמתונתא קשה לכותל.

    4תא שמע: ואת הריחים ג' מן השכב שהן ד' מן הרכב. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל סמיך! לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן דטירייא קשה לכותל.

    5תא שמע: ואת התנור שלשה מן הכליא שהן ד' מן השפה. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל סמיך! לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. אלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן דהבלא קשה לכותל.

    6תא שמע: לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו, ולא רפת בקר. טעמא דאיכא אוצר, הא ליכא אוצר עביד!

    7דירה שאני. דיקא נמי, דתני עלה: אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר.

    8תא שמע: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה, אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות. ותני עלה: ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם.

    9טעמא דמשום כדי עבודת הכרם, הא לאו משום כדי עבודת הכרם סמיך, ואע"ג דאיכא שרשין דקא מזקי! הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא.

    10(דיקא נמי, דקתני): היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן.

    11אי הכי, אימא סיפא: היו שרשיו יוצאין בתוך של חבירו מעמיק להן שלשה טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה. ואי דמפסיק צונמא, מאי בעו התם? הכי קאמר: ואי לאו צונמא, והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו מעמיק שלשה טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה.

    12תא שמע: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה. טעמא דאיכא בור, הא ליכא בור סמיך! לא; כי ליכא בור נמי לא סמיך, והא קמ"ל דעד כ"ה אמה, אזלי שרשים ומזקי לבור.

    13אי הכי, אימא סיפא: ואם אילן קדם לא יקוץ. ואי דלא סמיך, היכי משכחת לה? כדא"ר פפא: בלוקח; ה"נ בלוקח.

    14תא שמע: מרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלין, ואת החרדל מן הדבורים. טעמא דאיכא ירק, הא ליכא ירק סמיך! לא; כי ליכא ירק נמי לא סמיך; והא קמ"ל דהני קשו אהדדי.

    15אי הכי, אימא סיפא: רבי יוסי מתיר בחרדל, מפני שיכול לומר לו: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי, הרחק דבורך מן חרדלאי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי.

    Tosafot

    דטירייא קשה לכותל‎—That vibrations are damaging for a wall O VERVIEW The גמרא explained that the reason one must distance a mill from the property line is because of the vibrations (טירייא) which damage the wall. תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. -------------------------------- תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דלקמן (דף כ, ב) הדר ביה מטעמא דטירייא ומפרש אלא משום קלא‎ – Even though later the גמרא retracted from the reason of טירייא (as the cause why we need to distance a mill three טפחים) and the גמרא there explains, rather the reason for distancing is noise, so why does the גמרא here state that the reason is טירייא‎?! תוספות responds: מכל מקום נקט ליה הכא משום דמעיקרא הוה בעי לפרושי טעמא משום טירייא‎ – Nevertheless he mentions here the reason of טירייא, since initially the גמרא there wanted to explain the reason for distancing is because of טירייא‎ – תוספות offers an alternate resolution: ולספרים דלא גרסי אלא אתי שפיר הכא דלההיא גירסא טירייא וקלא חד טעמא הוא: And according to these text which do not read 'אלא', it works out well here. For according to that text טירייא and קלא are the same reason. S UMMARY The גמרא mentions the reason of טירייא here (even though later the גמרא offers קלא as the reason) either because it was the initial reason, or because טירייא וקלא are the same reason. T HINKING IT OVER Why can’t we say that when the גמרא there stated 'אלא משום קלא' it meant that regarding the חמור mill it is משום קלא, but not regarding the regular mill?

    לא יפתח אדם חנות של נחתומין‎—A person should not open up a bakery O VERVIEW The גמרא cited a משנה which states that one should not open up a bakery under a storehouse. There is a dispute between רש"י and תוספות as to the reason for this prohibition. ---------------------------- פירוש הקונטרס משום שהעשן קשה לאוצר‎ – רש"י explained because the smoke from the bakery ruins whatever foodstuffs are in the storehouse – תוספות disagrees with פרש"י: וקשה לרבינו תם דלקמן אמר ביין התירו שמשביחו‎ – And the ר"ת has a difficulty with פרש"י for later the משנה stated if the אוצר contained only wine, they permitted to open a bakery underneath it, since the bakery improves the wine – ועשן ודאי מזיק ליין דהא יין מעושן פסול לנסכים – However smoke certainly ruins the wine, for smoked wine is unfit for נסכים on the מזבח, since it is of an inferior quality – תוספות offers his interpretation: אלא נראה לרבינו תם דהיזק עשן ליכא כיון דאיכא שם תקרה ומעזיבה לא יכנס שם העשן‎ – Rather the view of the ר"ת is that there is no smoke damage since there is a ceiling and plastering above the bakery, the smoke will not enter the storehouse above the bakery – אלא טעמא שההבל מזיק את האוצר אבל את היין משביח‎ – However the reason why not to open a bakery underneath a storehouse is because the heat of the baking harms the אוצר, but heat improves the wine – תוספות deals with an anticipated difficulty: וגרסינן לקמן אמר רב יוסף והאי דידן אפילו שרגא קשיא ליה כלומר הבלא דשרגא‎ – And the text there should read; ‘ר"י said but our wine, even a candle ruins it’; he meant the heat of the candle – ולא גרסינן קוטרא דשרגא: And the text does not read; ‘the smoke of a candle’; for smoke always damaged wine. S UMMARY The problem with a bakery under a storehouse is the smoke, according to רש"י; and the heat according to תוספות‎. Smoked wine is פסול לנסכים‎. T HINKING IT OVER How can we explain why רש"י (בד"ה חנות) mentions יין, since the next משנה states ביין התירו‎?!

    הא ליכא אוצר עביד‎—But if there is no storehouse he may make it O VERVIEW The גמרא inferred from the משנה that if there is no storehouse above, one may make a bakery, etc. (indicating that it is מותר לסמוך [not like רבא]). Our תוספות suggests an (alternate) answer. ------------------------------- הוי מצי לשנויי הוא הדין כי ליכא לא סמיך והא קא משמע לן דהבלא קשיא לאוצר: The גמרא could have also answered; the same rule will apply even if there is no storehouse above, and nevertheless one cannot be סומך, and the reason he mentions the אוצר is to inform us that the heat produced by these (the bakery, dye store, etc.) damage the אוצר‎. S UMMARY The גמרא could have answered (as it did previously); the משנה is merely teaching us that these items can damage the אוצר‎. T HINKING IT OVER תוספות writes that the גמרא could have answered that indeed even if there is no אוצר he is not permitted to be סומך, etc. How could the גמרא have said that, when in the ברייתא it clearly states 'אם היה רפת בקר קודמת לאוצר מותר', so it is obvious that if there is no אוצר one may be סומך (not like רבא)?!

    דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת כולי‎—This can also be inferred; for it was taught if the cattle stable preceded, etc. O VERVIEW The גמרא stated that we can infer that דירה שאני (in a דירה, one may be סומך initially [even according to רבא], as opposed to other situations), since regarding a דירה, the ברייתא ruled that if the רפת בקר was there first, it is permitted. תוספות discusses and challenges this inference. ---------------------------------- ובכולהו הרחקות דמתניתין לא תני הכי והוה ליה לאשמועינן בשאר וכל שכן בדירה – And regarding all the required distancing of our משנה, it was not taught that if he came first he may be סומך, only here by דירה, so if the permission to be סומך applies to all the other cases (not like רבא), the ברייתא should have informed us that מותר לסמוך by the other cases (which are not a דירה), and we would know that certainly by a דירה one may be סומך‎ – תוספות challenges the דיקא נמי: ותימה דלעולם בשאר הרחקות נמי מותר לסמוך והא דנקטיה הכא לאשמועינן רבותא‎ – And it is astounding! for really we can maintain that by the rest of the הרחקות (even not by a דירה) it is also permitted לסמוך, and the reason the ברייתא mentioned this היתר here by חנות של נחתומין וכו', is to inform us of a novelty – דאף על גב דהוי גירי דיליה אם היתה קודמת לאוצר מותר‎ – That even though it is ‘his arrows’, nevertheless if the רפת בקר preceded the אוצר it is permitted – דהשתא הוי חידוש אפילו לרבי יוסי – For now it is a novelty even according to ר"י – ואי אשמועינן בשאר לא הוי חידוש אלא לרבנן – But if he would have let us know this ruling that מותר לסמוך by the other cases (where it is not גירי דיליה), it would have been a novelty only according to the רבנן‎ – אבל לרבי יוסי דקסבר על הניזק להרחיק לא הוי שום חידוש: However according to ר"י, who maintains that the one who is being damaged needs to distance himself, there would be no novelty. תוספות does not answer his question. S UMMARY תוספות asks that the reason he mentions the היתר לסמוך here, is because it is מותר even though it is גירי דיליה‎. T HINKING IT OVER It appears from תוספות that only this case of אוצר is considered גירי דיליה, but not the other cases in the previous משנה‎. However in the first תוספות in this פרק, תוספות writes that לא יחפור וכו' is considered גירי דיליה‎. How can we resolve this contradiction?!

    דיקא נמי דקתני כולי‎—This can also be inferred, for it was taught, etc. O VERVIEW The גמרא stated that we can infer that דירה שאני (in a דירה, one may be סומך initially [even according to רבא], as opposed to other situations), since regarding a דירה, the ברייתא ruled that if the רפת בקר was there first, it is permitted. ----------------------------- ולאביי לא קשיא האי דיקא דלא משמע ליה שיהא חידוש בשאר טפי מבדירה: And this inference does not present a difficulty for אביי, for to him it does not seems to be a greater novelty by the other cases that it is מותר לסמוך any more than by דירה‎. S UMMARY According to אביי if one may be סומך by דירה, he may be סומך anywhere else. T HINKING IT OVER 1. Why did not תוספות say that there is no difficulty for אביי, for he can maintain the reason the ברייתא spoke about אוצר is (not because דירה שאני, but rather) because there is a greater חידוש by אוצר, that even though it is גירי דיליה, it is still מותר לסמוך (as תוספות argued previously)?! 2. According to אביי that it is מותר לסמוך in all cases, why indeed did the ברייתא only mention אוצר‎?!

    ואם היתה רפת בקר כולי‎—And if the cattle stable was, etc — O VERVIEW The ברייתא commented on the משנה of אוצר that if the רפת בקר was made before the אוצר, it is permitted to remain there. The משנה there mentioned other restriction under an אוצר including a bakery and dye store; what about them if they preceded the אוצר can they remain. תוספות deals with this issue. ----------------------------- והוא הדין חנות של נחתומין ושל צבעין וחדא מינייהו נקט: And the same ruling applies to a bakery and a dye shop, and the ברייתא mentioned one of them (the רפת בקר), but it includes the others as well. S UMMARY All three prohibitions (including a bakery, a dye store and a רפת בקר) are lifted if they preceded the אוצר‎. T HINKING IT OVER Can we find a חידוש that even by רפת בקר it is מותר if it came first, and certainly by חנות של נחתומין ושל צבעין, which would explain why the ברייתא mentions רפת בקר‎?

    ותני עלה ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם‎—And we learnt regarding this; the four Amos which they said is in order to work the vineyard O VERVIEW The גמרא first cited a משנה that one should not plant a tree near his neighbor’s field unless his distances it four אמות‎. The גמרא then cited a ברייתא explaining the משנה that the reason one needs to distance four אמות is in order to work the vineyard. תוספות explains why the ברייתא changes from a tree (in the משנה) to a vineyard (in the ברייתא). ------------------------------------ תוספות responds to the anticipated question: הוה ליה למינקט כדי עבודת האילן‎ – The ברייתא should have mentioned in order to work the tree (not the vineyard), as it states in the משנה that מרחיקין את האילן‎ – אלא נקט עבודת הכרם לפי שנזכר לשון זה במסכת כלאים גבי כרם שצריך הרחקה ד' אמות: Rather the reason he mentions עבודת כרם is because this expression is mentioned in מסכת כלאים regarding a vineyard that it requires distancing of four אמות‎. S UMMARY The term עבודת הכרם is used elsewhere therefor he uses it here (even) by אילן‎. T HINKING IT OVER Seemingly by כרם we are distancing ד' אמות to avoid the איסור of כלאים, so why mention it here where we are discussing (not כלאים, but) הרחקת נזיקין‎?

    טעמא משום עבודת הכרם כולי‎—The reason is because of working the vineyard, etc. O VERVIEW The גמרא challenged רבא (who maintains that it is אסור לסמוך [even if the היזק is not present now]) from a משנה later which states that one may not plant a tree within four אמות of his neighbor’s field, and the ברייתא explained the reason for distancing four אמות is because of עבודת הכרם‎. The גמרא infers from this that it is only because of עבודת הכרם that it is necessary to distance; otherwise it would not be necessary, which is in opposition to רבא who maintains אסור לסמוך‎. Our תוספות questions the need for this inference. -------------------------------- בלאו האי דיוקא מצי למפרך בפשיטות דסגי בהרחקת ארבע אמות‎ – The גמרא could have asked simply, without this inference, the משנה states that distancing four אמות is sufficient – ואי אסור לסמוך היה צריך להרחיק כ"ה אמות‎ – But if, as רבא rules that it is forbidden לסמוך, he would need to distance from his neighbor’s field twenty-five אמות‎ – כדתנן לקמן (דף כה, ב) שמרחיקין את האילן מן הבור‎ – As the משנה taught later, that we distance the tree from the בור twenty - five אמות; the reason the גמרא did not ask in this manner- אלא ניחא ליה למידק דאפילו תוך ארבע אמות מותר לסמוך: For he rather preferred to infer from the ברייתא that one may be סומך even within four אמות, not only within twenty five אמות‎. S UMMARY From the משנה we can derive that one can be סומך a tree within twenty-five אמות; from the דיוק of the ברייתא we can infer that one may be סומך even within ד' אמות‎. T HINKING IT OVER If we were to prove from the משנה that it is מותר לסמוך within כ"ה אמות (as תוספות suggested) we would be faced with the question why do we need to be מרחיק even ד' אמות, therefore it was necessary to cite the ברייתא in order to explain why even though it is מותר לסמוך within כ"ה אמות, nevertheless it is אסור לסמוך within ד' אמות, because of עבודת הכרם‎.

    דמפסיק צונמא‎—That a rock separates O VERVIEW The גמרא explains the reason he does not need to distance (if not for עבודת הכרם) is because a rock separates the two fields therefore the roots of his tree will not penetrate into his neighbor’s field. תוספות explains why the need to distance (even) on account of עבודת הכרם‎. -------------------------------- תוספות asks: ואם תאמר אמאי צריך ד' אמות פשיטא שחוץ לצונמא לא יחרוש שלא יועיל כלום לאילן‎ – And if you will say; why is it necessary to distance the tree ד' אמות (even if we are concerned for עבודת הכרם); for it is obvious that he will not plow past the rock (which is on the border between the fields) for that will not help the tree at all – תוספות answers: ויש לומר כשיחרוש עד הצונמא וירצה להפוך המחרישה לצד אחר‎ – And one can say that when he will plow up to the rock and will want to turn the plow around to the other side (to plow there) – המחרישה יכנס לשדה חבירו: the plow will enter his neighbor’s field. S UMMARY There is a need to distance ד' אמות even if מפסיק צונמא in order that he does not enter his neighbor’s property when he is turning the plow around. T HINKING IT OVER According to תוספות understanding that the ד' אמות is to prevent the turning around of the plow, why is this called עבודת הכרם (since there is no עבודת הכרם in these ד' אמות)?!

    היו שרשיו יוצאין כולי‎—Its roots extended, etc — O VERVIEW The גמרא asked how can we answer that we are discussing a case of מפסיק צונמא (there is a rock in between) for how does the משנה state that if its roots extend to the other property, he may chop them off; how can they extend since it is מפסיק צונמא‎. The גמרא answered that the משנה meant if there was no הפסק צונמא, and his roots extended into his neighbor’s field he may cut off the roots. Our תוספות is concerned how it came to be that he was so close that his roots extended into his neighbor’s field. ------------------------------- תוספות asks: ואם תאמר היאך סמך אי שלא ברשות אם כן יקוץ – And if you ill say; how did he plant the tree so close; if it was without permission from the neighbor, then the neighbor should be permitted to chop down the entire tree (and not just to chop off the roots) – תוספות responds: וצריך לאוקמי בלוקח – And it will be necessary to establish this משנה by a buyer – תוספות presents an alternate approach: ולרבינו יצחק בן אברהם אין נראה להעמיד בלוקח מדלא מסיק לה כדבסמוך‎ – However the ריצב"א does not agree that this משנה is to be established by a לוקח, since the גמרא did not conclude here that we are discussing a לוקח, as the גמרא concluded shortly regarding another case; this proves that in this case we are not discussing a לוקח‎ – אלא נראה דמיירי בסמך שלא ברשות דאינו קוצץ האילן אלא בנתינת דמים – Rather it is the view of the ריצב"א that we are discussing a case where he was סמך without permission where the rule is that he may not chop down the tree, unless he pays its value to the owner – ובזה לא רצה להאריך ולהשמיענו: And regarding this rule (of קוצץ ונותן דמים) the משנה did not wish to elaborate and inform us of this rule (since it was taught already elsewhere). S UMMARY This משנה is either discussing a לוקח, or it was planted שלא ברשות, however the משנה did not wish to elaborate that he is קוצץ ונותן דמים‎. T HINKING IT OVER Why is it that the משנה taught the rule of קוצץ ונותן דמים by an אילן ובור, but not in the case of אילן ושדה‎?

    הכא נמי בלוקח‎—Here too; by a buyer O VERVIEW The גמרא explained that the משנה which stated ואם אילן קדם לא יקוץ is in a case of a buyer (לוקח); for otherwise how could he be סומך (to the בור). There is a three way dispute how to interpret 'בלוקח'. ---------------------------- פירש הקונטרס שהאילן ביד מוכר‎ – רש"י explained that the tree is now in the possession of the seller – תוספות disagrees: ואין נראה לרבינו יצחק ברבי מרדכי דאם כן הוי ליה למימר במוכר – And the ריב"ם disagrees, for in that case (that the tree is by the seller), the גמרא should have answered that the tree is by the seller (and not by the buyer) – אלא נראה לו לפרש שהאילן ביד לוקח – Rather the ריב"ם prefers to explain that the tree is by the buyer – תוספות anticipates a difficulty: ולשני הפירושים אלו אין להקשות מאי איריא שהאילן קדם אפילו קדם בור נמי‎ – And one cannot ask according to these two interpretations (of רש"י and the ריב"ם), why does the משנה teach us the ruling of לא יקוץ in a case where the tree preceded the pit, the rule of לא יקוץ should also apply even if the pit preceded the tree; תוספות gives an example – כגון שאדם אחד עשה הבור ואחר כך נטע האילן ומכר הבור לפירוש הקונטרס‎ – For instance where one person dug a pit in his property and afterwards planted a tree in his property, and then he either sold the pit according to פרש"י that the אילן remains ברשות המוכר‎ – או אילן לפירוש רבינו יצחק ברבי מרדכי לא יקוץ שהרי בהיתר עשאן‎ – Or he sold the tree according to the פי' ריב"ם; in either case there is no requirement to chop down the tree (even though it will damage the pit which was dug before the planting of the tree) since it was done permissibly. Why was it therefore necessary for the משנה to state that we do not chop off the tree if it was planted before the pit, it will not be chopped off even if it was planted after the בור as long as it was planted בהיתר – תוספות responds that in this example given, it is not considered בור קדם: דבכהאי גוונא אילן קדם קרינא ביה שקדמה נטיעת האילן לערעור בעל הבור – For in such a case we consider it that the tree preceded the pit, for the planting of the tree preceded the complaint of the בור owner – דערעור אינו בא אלא על ידי מכירת בור או מכירת האילן‎ – Since the ערעור did not take place previously (when it belonged to the same owner), only later through the selling of pit (לפירש"י) or the selling of the tree (לפי' ריב"ם) – תוספות asks: אבל לפירוש רבינו תם שפירש בלוקח שלקח מאדם אחד את אילן וטוענין ללוקח – However according to the explanation of the ר"ת, who explain that 'בלוקח' means that the בעל האילן bought the tree from another person and the reason why לא יקוץ is because we (the בי"ד) argue on behalf of the לוקח‎ – קשה לרבינו יצחק מאי איריא אילן קדם אפילו קדם בור נמי‎ – The ר"י has a difficulty with this פר"ת, for why does the משנה teach that if the tree preceded the בור, the rule is לא יקוץ, when according to the פר"ת even if the בור preceded the tree, the rule should also be לא יקוץ (since the seller had a right to maintain the tree and this right is transferred to the buyer)?! תוספות has an additional difficulty on פר"ת: ועוד כיון דהחזיק באילן ג' שנים איירי דבחזקת ג' שנים טוענין ללוקח – And furthermore since we are discussing a case where the seller had a three year חזקה for this tree, for it is only by a חזקת ג' שנים that we argue on behalf of the buyer; why is it necessary to establish the משנה by a לוקח‎ – לוקמה נמי בלא לוקח ובחזקה שיש עמה טענה: Let us establish it even without a לוקח, but with a חזקה of three years, where the בעל האילן has a claim that he may keep his tree?! S UMMARY בלוקח can mean either he sold the בור and retained the tree (רש"י), he sold the tree (ריב"ם), or he bought the tree from a third party (ר"ת; and טענינן ללוקח). The קדימה of the בור or אילן is determined by its status when there was an ערעור (complaint). According to the ר"ת it would seemingly make no difference what was קדים‎. T HINKING IT OVER According to whom is there a greater חידוש (by a לוקח) that לא יקוץ; according to רש"י or the ריב"ם‎?

    לגלוגי חרדל‎—Mustard plants O VERVIEW The גמרא cited a משנה which stated that one must distance his mustard plants (חרדל) from the beehive (דבורים). However ר' יוסי permits leaving the חרדל by the דבורים since the בעל החרדל can say to the בעל הדבורים; ‘instead of me distancing myself from the דבורים you should distance your דבורים from my חרדל, since they eat up לגלוגי חרדלאי’. There are differing opinions as to the meaning of לגלוגי‎. ----------------------------- פירש הקונטרס פרחים ובערוך פירש גרעין‎ – רש"י explained that לגלוגי are the flowers of the mustard plant, and in the ערוך he explained that it refers to the mustard seed – תוספות disagrees: ותרוייהו אין נראה לרבינו יצחק דהא קאמרי רבנן דבורים לחרדל לא מזקי‎ – And the ר"י does not subscribe to both of these interpretations, since the רבנן reply to ר' יוסי; ‘ the bees do not damage the mustard’, and the רבנן continue to explain – אי בבינתא כולי אי בטרפא כולי משמע דלא פירש רבי יוסי בדבריו מה הן מזיקין‎ – ‘If you mean that the bees damage the seed, etc. it is not so, and if you mean the leaves, etc. it is not so’. It is evident from this equivocal response of the רבנן, that ר"י was not explicit in his words as to what exactly the bees are damaging – ולכך היו מסתפקין אי בבינתא כולי – So therefore the רבנן were in doubt whether ר"י meant the seed etc. – תוספות offers his interpretation: ונראה לרבינו יצחק דלגלוגי הם ענפים והשתא לא פירש רבי יוסי מה הם מזיקות‎ – And it is the view of the ר"י that לגלוגי are the branches of the mustard plant (on which there are both seeds and flowers); so now ר"י was not specific what they are damaging on the branches (whether it is the seed or the flowers) – לכך אמרו ליה רבנן אי בבינתא כולי – So therefore the רבנן said to ר"י if you mean the seed, etc. תוספות asks: ואם תאמר מכל מקום הרי הן מזיקין לחרדל שיאכלו הפרחים – And if you will say; regardless that there no damage regarding the seeds (because they can’t find them) and the leaves (because they grow back), nevertheless the bees are damaging the mustard for they will eat the flowers – תוספות answers: ויש לומר שהפרחים אינן כי אם מעט וביום או יומים שיעמדו אין יכולין להזיק: And one can say; that the flowers are only there for a short time, and in the day or two that the flowers stand, the bees cannot harm them. S UMMARY לגלוגי can mean either flower (רש"י), seed (ערוך), or branches (ר"ת). Eating the (short term) flowers will not cause damage to the plant T HINKING IT OVER According to רש"י that לגלוגי means flowers, why did the רבנן only discuss the seeds and the leaves, but not the flowers?!

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא אף על גב דליכא כותל נמי לא סמיך וכו' — ואם תאמר לימא ליה אין הכי נמי דכי ליכא נמי כותל סומך, ושאני הכי דנזקין המטלטלין נינהו ומצי אמר ליה השתא מיהא איני מזיק ולכשתבנה ארחיק. וי"ל כיון דאילו איתא לכותל אם לא סלקם נמצא מזיק, מהשתא מצי מעכב, משום דאמר ליה דילמא מחזקת עלי ומהא שמעינן לפותח חלון על חורבתו של חברו, אף על פי שעכשיו אינו מזיק, כיון דאלו בא לבנות נמצא מזיק וסתם חורבות עשויות להבנות, וכמו שאמרו בירושלמי, מהשתא מוחה בידו והדין עמו, וכן השיב הראב"ד ז"ל בתשובה, והביא ראיה מן הירושלמי (פ"ג, ה"י) דגרסינן התם: הכא אתמר פתח כנגד פתח מותר, כלומר בתוספתא, והכא אתמר פתח כנגד פתח אסור, פירוש במשנתנו בפרק חזקת, אמר רבי יוחנן שניה היא בגנות שנתנו להפריח [לחפירה], אמר ר' נסה וחורבות לא ניתנו ליבנות, וסלקא התם בתיובתא, אלמא בחורבה שניתנה ליבנות אינו רשאי לפתוח שם פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, והוא הדין לפתוח על גגין שלנו המכוסין ברעפים, דילמא למחר עושה אותו גג הראוי לתשמיש אי נמי בית ונמצא מזיקו, ולפי זה אם אינו מוחה עלתה לו חזקה. ואיפשר דחלון שיש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה, דסתם חורבות עשויות להבנות ולכשיבנה גירי נינהו וצריך לסלקה, ויש מי שאומר דטעמא הכא משום דמצי אמר ליה לא בעינא דתסמוך ומחר אני צריך למיקם בהדך בדינא ודיינא.

    אלא מאי קא משמע לן הא קמ"ל דהבלא קשה לכותל — תמיהא לי דכולה שמעתיה משמע דלאביי כולהו הני דמתניתין דקתני בהו כותל שפיר, ולרבא בלחוד קשה מדתני בהו כותל, ואדרבה לאביי קשיא טפי, דאם איתא דלאשמעינן טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל סמיך, ואם כן כל הני למה לי, לאשמעינן בחדא ומינה שמעינן דהבא לסמוך בצד המצר סומך, וי"ל דמשום דהני ניזקין דמתניתין לא דמי חד לחבריה והייתי סובר לומר דדילמא לא בכל מקום אמרו כן, לכך הוצרך לחשוב ולמתני כל הני. כנ"ל. דירה שאני. פירש הרא"ם ז"ל: אין בעל הבית צריך להימנע מלעשות בביתו חנות של נחתומין מחשש שמא ימלך השני ויעשה מביתו אוצר, לפי דלעולם אין אדם עושה מדירתו אוצר, ודבר רחוק הוא יותר משדה שאינה עשויה לבורות, ולדבר רחוק כל כך לא חששו. ואינו נראה, חדא דבירושלמי משמע דתחת אוצרו לאו דוקא, דכל שכן תחת דירתו דגרסינן התם (פ"ב) כנגד דירתו מהו אמר ר' אחא כל שכן דירתו, אלמא הא דקתני במתניתין תחת אוצרו ריבותא קאמר אפילו תחת אוצרו וכל שכן תחת דירתו, ולא אמרן אוצרו אלא לאפוקי בי תיבנא ובי ציבי דאינה לא דירה ולא אוצר. ועוד דאפילו נמלך והתחיל בתיקוני האוצר איבעיא לן לקמן (בבא בתרא כ, ב) אי הוי כאוצר קודם או כרפת קודמת, אלמא לאו משום דלא חששו לשמא ימלך ויעשה ביתו אוצר, אלא הכי פירושו דירה של נחתום שאני, דכיון שאדם עשוי לעשות בדירתו לפעמים חנות של נחתומין וצבעין אי נמי להכניס בדירתו רפת בקר אין מונעין ממנו, שאין לאסור דירתו עליו, כיון שעדיין לא התחיל הראשון באוצרו ואין הנזק מוכן. וכן פירש רש"י ז"ל. ויש מדקדקין מפני מה לא תירצו גם בזו הוא הדין דאף על גב דליכא אוצר נמי לא סמיך, אלא הא קא משמע לן דהני קשו לאוצר, ותירצו, משום דלאו קושטא דמילתא הכין, אלא ודאי אי ליכא אוצר סמיך דהא קתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר, ואההיא ברייתא סמיך. ולי נראה דמגופה דמתניתין נמי איכא למידק דקתני באמת ביין התירו, והגע עצמך [מאי סלקא דעתך] אי ליכא אוצר כלל לא סמיך כי איכא יין שרי מגרע גרע, דהא דקתני ביין התירו אינו אלא לומר שאוצר יין אינו כאוצר פירות שההבל מזיקו.

    דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר — יש מפרשים דהכי קאמר דיקא נמי דדירה שאני, מדקתני הכי בהא ולא קתני בשארא דמתניתין. וקשיא לי, דילמא הוא הדין לאינך, אלא הא קא משמע לן דאפילו רפת בקר דקשי היזקיה ומסריח כל מילי ואפילו יין, אם קדמה לאוצר מותר, וכל שכן הני אחריני דכולה מתניתין, והיינו נמי דנקט בברייתא רפת בקר ולא נקט חנות של נחתומים שבו פתח התנא ברישא ונראה לי דרב פפא אכולה דפירוקא דפריק לעיל קא מהדר, והכי קאמר דירה שאני, ודייקא נמי דהני כולהו דתני במתניתין מן הכותל ומן האוצר, לאו למידק מינה טעמא דאיתנהו הא ליתנהו לא, דאם כן הרי זה כאלו מפורש במשנתנו תחת אוצרו בשקדם אוצר הא ליכא אוצר סמיך, ואם כן למה הוצרך תנא דברייתא למיתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ומתניתין גופה תני הדין, דהא תני תחת אוצרו ולומר דוקא בדאיכא אוצר, אלא על כרחין אוצרו לא דייק ולא מידי, ואינך כולהו נמי לא דייקי מידי, דכותלו לאו דוקא, אלא הא קא משמע לן דהני קשו לכותל כדאמרן. ומיהו מאן דמקשה ליה לרבא לא דייקי ליה הכין, דאפשר דברייתא דיוקא דמתניתין קא מפרשא, והיינו דאכתי קא מקשה ואזיל מאילן ומשדה וירק וחרדל ודבורים. עוד נראה לי לפרש, דהכי קאמר, דירה שאני, ותדע דלכולי עלמא בניזקין דגירי ליכא דינא דקדימה, ואפילו לאביי דאמר אם בא לסמוך סומך, לכשיבנה שם חברו כותל כופהו לסלק נזקיו ואילו הכא קתני אם קדמה רפת בקר לאוצר מותר, ולא עוד אלא שמותר לחדש אחרים כשיסלק את אלו, שהרי הוא מדליק אישו בחנותו לכשיכלה הראשון, וכן לכשיגרוף הרפת עוד מחדש אחר אלמא על כרחין טעמא משום דדירה שאני. כנ"ל.

    תא שמע מרחיקין את האילן מן הבור וכו' בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. איכא למידק, אדרבה, הא לעיל משמע איפכא דאביי הוא דמחזר לתרוצה לדרבנן אליביה ולא רבא ורבא דרבי יוסי בלחוד הוא דאיצטריך ליה לפרוקי אליביה. וי"ל הא ודאי אביי איצטריך לפרוקי הא דרבנן אמאי מצרכינן לארחוקיה אפילו כי איכא בור נמי, כיון דשרשין ליתנהו השתא אלא שעתידין לבא, והרי זה כסומך למצר שדה העשויה לבורות, ובצד זה הוא דמסתייע מינה רבא ואיצטריך אביי לפרוקי, אלא מיהו מדקתני מן הבור משמע דדוקא בדאיכא בור מיהא, וכפירוקה דאביי, ובדין הוא דלעיל מיד הוה ליה לאקשויה אדרבא ולפרוקה כדאקשי ופריק הכא, אלא משום דבעי לאקשויה מכולהו בבי דמתניתין ניחא ליה לנטורי עד דפריך מבבי דמתניתין כסדרא דמתניתין.

    כדאמר רב פפא בלוקח הכא נמי בלוקח — כלומר, שנטע אילן בשדה זו ומכרה לאחר ואחר כך בא וחפר בשדה הסמוכה לה. ואם תאמר אם כן רישא דקתני ואם הבור קדם קוצץ ונותן דמים אף הוא בלוקח, ואם כן כיון שנעשה ברשות גמורה למה נותן דמים; ותירצו בשם ר"י ז"ל דלהפסד מרובה חששו. ועוד צריכא תלמוד, דאי הוא לא חשש ועשה שלא כהוגן, היאך נחוש לו אנחנו, ומצאתי לרמב"ן נ"ר שאמר דשמא טעמא דמילתא מפני שישובו של עולם באילנות, וכמו שאמרו בירושלמי, ולפיכך הקילו בה.

    טעמא משום עבודת הכרם הא לאו משום עבודת הכרם סמיך — הוא הדין דהוה מצי למפרך מינה בלאו הכי, ולימא ארבע אמות אין עשרים וחמש אמות לא, אלא אלומי אלמה לקושיא, דאפילו הני ארבע אמות דוקא משום עבודת הכרם דמזיק בידים, הא לאו הכי כלל כלל לא.

    דיקא נמי דקתני אם היה גדר בנתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר. פירוש ומדקתני זה סומך וזה סומך משמע ואפילו כל מילי, ואפילו זה בור וזה אילן, ומי לא עסקינן שהבור קדם ואפילו הכי זה סומך אילן בלא הרחקה, ואם כן תיקשי אפילו לאביי, אלא מאי אית לך למימר על כרחין במפסיק צונמא.

    הכי קאמר אי לאו צונמא והיו שרשים יוצאין וכו' — לאו למימרא דאי לאו צונמא מעיקרא וסמך שלא כדין אינו קוצץ ודי במעמיד שלשה טפחים, דבכי הא אפילו האילן בעצמו יקוץ, אלא הכי קאמר, אי לאו צונמא השתא, כגון שנעקר לבסוף, קוצץ שלשה שלא יעכב את המחרישה.

    אי הכי אימא סופא רבי יוסי מתיר בחרדל ותני עלה מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבוריי הרחק דבוריך מחרדלי וכו' ואי דלא סמך היכי משכחת לה. פירוש מדקתני רבי יוסי מתיר בחרדל ולא קתני רבי יוסי אוסר בשניהם, על כרחין דלא באו שניהם בבת אחת היא מתניתין, דאם איתא, כיון דסבירא ליה לרבי יוסי דתרווייהו מזקי אהדדי, על כרחין אם באו לסמוך בבת אחת כל אחד מהם צריך להרחיק חצי ההרחקה, והילכך הוה ליה למתני' רבי יוסי אוסר בשניהם, אי נמי זה מרחיק וזה מרחיק, אלא על כרחך בשסמך בעל הדבורים למצר תחלה, ועכשיו כשבא בעל החרדל לסמוך בעל הדבורים מזקיקו להרחיק כל ההרחקה משלו כדי שלא יזיק את דבוריו, ואם איתא קמא היכי סמיך, ואי כשקדם וסמך שלא ברשות, הוה ליה לבעל החרדל להכריחו לסלק דבוריו ולהרחיקם חצי ההרחקה, ומדקתני מתיר בחרדל ותני נמי עלה מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבורי הרחק דבוריך מחדלי, משמע דאין בעל החרדל יכול לכוף לבעל הדבורים להרחיק כלל, כיון שקדם וסמך, אלא שהוא טוען עליו דייך שסמכת ולא הייתי רשאי להזקיקך להרחיק, אבל שאני ארחיק יותר ממך לא אלא אם תרחיק חצי ההרחקה, אלא ודאי בהיתר הוא שסמך ודלא כרבא. ואם תאמר דילמא כשעשה שלא ברשות, ואפילו הכי אינו יכול לכופו להרחיק, דזכה בקדימתו שלא לסלקו, וכענין ששנינו לענין אילן ובור אם הבור קודם קוצץ ונותן דמים; לא היא, דלגבי אילן דוקא הוא שאמרו משום דלהפסד מרובה חששו, אבל בסילוק דבורים אין שם הפסד מרובה, ועוד דהוה ליה למיתני מרחיק את הדבורים ונותן דמים כמו ששנינו באילן. ואיכא למידק, מאי קא מקשה ליה מדרבי יוסי, דהא אמרינן לעיל דלא קאמר רבא אליבא דרבי יוסי אלא בבור דוקא ומשום גירי, דכל מא ומרא דקא מחי ליה מרפי ליה לארעיה, הא בעלמא מודה רבא אליבא דרבי יוסי, ואנן בכולה שמעתין מדרבנן מקשינן ליה לרבא. יט"ל דהכי קא מקשה, אי אמרת בשלמא הבא לסמוך בצד המצר סומך לכוליה עלמא, משכחת ליה לפלוגתייהו דרבי יוסי ורבנן דבהא קמפלגי, רבנן סברי כיון דקאי ברשות סומך, כשבא השני לסמוך צריך לעשות ההרחקה משלו ואפילו בחרדל ודבורים, ורבי יוסי סובר אף על פי שסמך הראשון ברשות, יכול הי' השני לומר לו לא דייך שסמכת בלא הרחקה מפניח קדימתך ואף על פי שדבוריך מזיקות לחרדלי, אלא שתזקיקני להרחיק גם כשאבוא לסמוך, לא כל הימך; אלא אי אמרת ראשון שבא לסמוך אינו סומיך, בחרדל ודבורים בלחוד דפליגי, במאי פליגי, ולעולם מדרבנן קא מקשה. ואם תאמר לרבי יוסי מאי שנא מבור, דאמרינן דראשון שסמך למצר שני ריך להרחיק לפחות שלש כדיכנו הראשון, אם כן גם כאן ירחיק בעל הרדל שבא באחרונה חצי ההרחקה מיהא כדינו הראשון. יש מי שתירץ, דלגבי בור היינו טעמא משום דמהני הוא בהרחקתו קצת, שאלו היה חופר סמוך ממש לבורו של חברו היה מקלקלו ומפילו בידים, אבל כאן מה הועיל בהרחקה מחצית ההרחקה הרי הדבורים עדיכין באות ואוכלות וניזוקות, והילכך בכדי לא ירחיק. ועדיין אינו מתיישב בעיני דודאי נראה לכאורה שהשני צריך להרחיק כל ההרחקה, דאי לא לרבנן דאמרי מרחיקין את החרדן מן הדבורים חצי ההרחקה היא, ומה הועילה הרחקתו. ומכאן נראה לי ראיה שהשני שבא לסמוך מרחיק את הכל, דראשון שקדם [וסמך] וזכה זכה לגמרי, אלא נראה לי דלרבי יוסי בור שאני, דכיון דדבר קבוע הוא ואי אפשר להרחיקו, הילכך כיון שקדם וזכה זכה, דהשני כונס בתוך שלו כשיעור הרחקת שני בורות כדי שלא יזיק. ואף לרבנן בחרדל ודבורים כן אבל לרבי יוסי אף על פי שקדם וסמך יש לו רשות, כיון שהנזק אינו מצוי באותה שעה, אפילו הכי כיון שהדבורים אינו דבר שיפסיד לגמרי הרחקתו ויכול הוא לטלטלן בלא הפסד מרובה, אם הוא אינו רוצה להתרחק בעל החרדל אינו מחוייב להתרחקג כלל. עוד נראה לעיקר פירוש ת"ש, דלעולם מדרבנן קא מקשה, אלא דאייתי הא דרבי יוסי משום דמיניה שמעינן דאף הדבורים מזיקים לחרדל, וקס"ד השתא דבהא לא פליגי רבנן כלל אלא אף לדידהו תרווייהו מזקי אהדדי. ועוד שמעינן מדרבי יוסי דמתניתין כשקדם בעל הדבורים וסמך, ולא שבאו לסמוך בבת אחת, מדקתני רבי יוסי מתיר בחרדל ולא קתני רבי יוסי אוסר בשניהם ומינה שמעינן דרבנן נמי בהא קאמרי מרחיקין את החרדל מן הדבורים, כלומר בשקדם בעל הדבורים וסמך, אלמא אפילו לרבנן ראשון שבא לסמוך סומך ואפילו בדברים המזיקין, כיון שאין הנזוק מצוי באותה שעה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 18a

    Bava Batra 18a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 404 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתונתא דבר לח:

    טירייא איטוני"ר בלע"ז כמו דטרייא לרישיה באלו טריפות (חולין דף מה.):

    חנות של נחתומין מוכרי לחם שמסיקין שם אור תמיד:

    אוצר עלייה שאוצרין בה תבואה ושמן ויין והעשן קשה להן:

    ולא רפת בקר הריח קשה להן:

    דירה שאני חנות ורפת בקר דירתן של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן:

    דיקא נמי דדירה שאני:

    דקתני עלה דההיא אם היתה הרפת בקר קודמת לאוצר מותר ובכולהו שאר הרחקות דמתני' לא תנא הכי ש"מ הכא משום דדירה שאני אבל אינך אף הראשון צריך להרחיק:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Bava Batra 18a · Sefaria

    Tosafot

    דטירייא קשה לכותל‎—That vibrations are damaging for a wall O VERVIEW The גמרא explained that the reason one must distance a mill from the property line is because of the vibrations (טירייא) which damage the wall. תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. -------------------------------- תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דלקמן (דף כ, ב) הדר ביה מטעמא דטירייא ומפרש אלא משום קלא‎ – Even though later the גמרא retracted from the reason of טירייא (as the cause why we need to distance a mill three טפחים) and the גמרא there explains, rather the reason for distancing is noise, so why does the גמרא here state that the reason is טירייא‎?! תוספות responds: מכל מקום נקט ליה הכא משום דמעיקרא הוה בעי לפרושי טעמא משום טירייא‎ – Nevertheless he mentions here the reason of טירייא, since initially the גמרא there wanted to explain the reason for distancing is because of טירייא‎ – תוספות offers an alternate resolution: ולספרים דלא גרסי אלא אתי שפיר הכא דלההיא גירסא טירייא וקלא חד טעמא הוא: And according to these text which do not read 'אלא', it works out well here. For according to that text טירייא and קלא are the same reason. S UMMARY The גמרא mentions the reason of טירייא here (even though later the גמרא offers קלא as the reason) either because it was the initial reason, or because טירייא וקלא are the same reason. T HINKING IT OVER Why can’t we say that when the גמרא there stated 'אלא משום קלא' it meant that regarding the חמור mill it is משום קלא, but not regarding the regular mill?

    לא יפתח אדם חנות של נחתומין‎—A person should not open up a bakery O VERVIEW The גמרא cited a משנה which states that one should not open up a bakery under a storehouse. There is a dispute between רש"י and תוספות as to the reason for this prohibition. ---------------------------- פירוש הקונטרס משום שהעשן קשה לאוצר‎ – רש"י explained because the smoke from the bakery ruins whatever foodstuffs are in the storehouse – תוספות disagrees with פרש"י: וקשה לרבינו תם דלקמן אמר ביין התירו שמשביחו‎ – And the ר"ת has a difficulty with פרש"י for later the משנה stated if the אוצר contained only wine, they permitted to open a bakery underneath it, since the bakery improves the wine – ועשן ודאי מזיק ליין דהא יין מעושן פסול לנסכים – However smoke certainly ruins the wine, for smoked wine is unfit for נסכים on the מזבח, since it is of an inferior quality – תוספות offers his interpretation: אלא נראה לרבינו תם דהיזק עשן ליכא כיון דאיכא שם תקרה ומעזיבה לא יכנס שם העשן‎ – Rather the view of the ר"ת is that there is no smoke damage since there is a ceiling and plastering above the bakery, the smoke will not enter the storehouse above the bakery – אלא טעמא שההבל מזיק את האוצר אבל את היין משביח‎ – However the reason why not to open a bakery underneath a storehouse is because the heat of the baking harms the אוצר, but heat improves the wine – תוספות deals with an anticipated difficulty: וגרסינן לקמן אמר רב יוסף והאי דידן אפילו שרגא קשיא ליה כלומר הבלא דשרגא‎ – And the text there should read; ‘ר"י said but our wine, even a candle ruins it’; he meant the heat of the candle – ולא גרסינן קוטרא דשרגא: And the text does not read; ‘the smoke of a candle’; for smoke always damaged wine. S UMMARY The problem with a bakery under a storehouse is the smoke, according to רש"י; and the heat according to תוספות‎. Smoked wine is פסול לנסכים‎. T HINKING IT OVER How can we explain why רש"י (בד"ה חנות) mentions יין, since the next משנה states ביין התירו‎?!

    הא ליכא אוצר עביד‎—But if there is no storehouse he may make it O VERVIEW The גמרא inferred from the משנה that if there is no storehouse above, one may make a bakery, etc. (indicating that it is מותר לסמוך [not like רבא]). Our תוספות suggests an (alternate) answer. ------------------------------- הוי מצי לשנויי הוא הדין כי ליכא לא סמיך והא קא משמע לן דהבלא קשיא לאוצר: The גמרא could have also answered; the same rule will apply even if there is no storehouse above, and nevertheless one cannot be סומך, and the reason he mentions the אוצר is to inform us that the heat produced by these (the bakery, dye store, etc.) damage the אוצר‎. S UMMARY The גמרא could have answered (as it did previously); the משנה is merely teaching us that these items can damage the אוצר‎. T HINKING IT OVER תוספות writes that the גמרא could have answered that indeed even if there is no אוצר he is not permitted to be סומך, etc. How could the גמרא have said that, when in the ברייתא it clearly states 'אם היה רפת בקר קודמת לאוצר מותר', so it is obvious that if there is no אוצר one may be סומך (not like רבא)?!

    דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת כולי‎—This can also be inferred; for it was taught if the cattle stable preceded, etc. O VERVIEW The גמרא stated that we can infer that דירה שאני (in a דירה, one may be סומך initially [even according to רבא], as opposed to other situations), since regarding a דירה, the ברייתא ruled that if the רפת בקר was there first, it is permitted. תוספות discusses and challenges this inference. ---------------------------------- ובכולהו הרחקות דמתניתין לא תני הכי והוה ליה לאשמועינן בשאר וכל שכן בדירה – And regarding all the required distancing of our משנה, it was not taught that if he came first he may be סומך, only here by דירה, so if the permission to be סומך applies to all the other cases (not like רבא), the ברייתא should have informed us that מותר לסמוך by the other cases (which are not a דירה), and we would know that certainly by a דירה one may be סומך‎ – תוספות challenges the דיקא נמי: ותימה דלעולם בשאר הרחקות נמי מותר לסמוך והא דנקטיה הכא לאשמועינן רבותא‎ – And it is astounding! for really we can maintain that by the rest of the הרחקות (even not by a דירה) it is also permitted לסמוך, and the reason the ברייתא mentioned this היתר here by חנות של נחתומין וכו', is to inform us of a novelty – דאף על גב דהוי גירי דיליה אם היתה קודמת לאוצר מותר‎ – That even though it is ‘his arrows’, nevertheless if the רפת בקר preceded the אוצר it is permitted – דהשתא הוי חידוש אפילו לרבי יוסי – For now it is a novelty even according to ר"י – ואי אשמועינן בשאר לא הוי חידוש אלא לרבנן – But if he would have let us know this ruling that מותר לסמוך by the other cases (where it is not גירי דיליה), it would have been a novelty only according to the רבנן‎ – אבל לרבי יוסי דקסבר על הניזק להרחיק לא הוי שום חידוש: However according to ר"י, who maintains that the one who is being damaged needs to distance himself, there would be no novelty. תוספות does not answer his question. S UMMARY תוספות asks that the reason he mentions the היתר לסמוך here, is because it is מותר even though it is גירי דיליה‎. T HINKING IT OVER It appears from תוספות that only this case of אוצר is considered גירי דיליה, but not the other cases in the previous משנה‎. However in the first תוספות in this פרק, תוספות writes that לא יחפור וכו' is considered גירי דיליה‎. How can we resolve this contradiction?!

    דיקא נמי דקתני כולי‎—This can also be inferred, for it was taught, etc. O VERVIEW The גמרא stated that we can infer that דירה שאני (in a דירה, one may be סומך initially [even according to רבא], as opposed to other situations), since regarding a דירה, the ברייתא ruled that if the רפת בקר was there first, it is permitted. ----------------------------- ולאביי לא קשיא האי דיקא דלא משמע ליה שיהא חידוש בשאר טפי מבדירה: And this inference does not present a difficulty for אביי, for to him it does not seems to be a greater novelty by the other cases that it is מותר לסמוך any more than by דירה‎. S UMMARY According to אביי if one may be סומך by דירה, he may be סומך anywhere else. T HINKING IT OVER 1. Why did not תוספות say that there is no difficulty for אביי, for he can maintain the reason the ברייתא spoke about אוצר is (not because דירה שאני, but rather) because there is a greater חידוש by אוצר, that even though it is גירי דיליה, it is still מותר לסמוך (as תוספות argued previously)?! 2. According to אביי that it is מותר לסמוך in all cases, why indeed did the ברייתא only mention אוצר‎?!

    ואם היתה רפת בקר כולי‎—And if the cattle stable was, etc O VERVIEW The ברייתא commented on the משנה of אוצר that if the רפת בקר was made before the אוצר, it is permitted to remain there. The משנה there mentioned other restriction under an אוצר including a bakery and dye store; what about them if they preceded the אוצר can they remain. תוספות deals with this issue. ----------------------------- והוא הדין חנות של נחתומין ושל צבעין וחדא מינייהו נקט: And the same ruling applies to a bakery and a dye shop, and the ברייתא mentioned one of them (the רפת בקר), but it includes the others as well. S UMMARY All three prohibitions (including a bakery, a dye store and a רפת בקר) are lifted if they preceded the אוצר‎. T HINKING IT OVER Can we find a חידוש that even by רפת בקר it is מותר if it came first, and certainly by חנות של נחתומין ושל צבעין, which would explain why the ברייתא mentions רפת בקר‎?

    ותני עלה ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם‎—And we learnt regarding this; the four Amos which they said is in order to work the vineyard O VERVIEW The גמרא first cited a משנה that one should not plant a tree near his neighbor’s field unless his distances it four אמות‎. The גמרא then cited a ברייתא explaining the משנה that the reason one needs to distance four אמות is in order to work the vineyard. תוספות explains why the ברייתא changes from a tree (in the משנה) to a vineyard (in the ברייתא). ------------------------------------ תוספות responds to the anticipated question: הוה ליה למינקט כדי עבודת האילן‎ – The ברייתא should have mentioned in order to work the tree (not the vineyard), as it states in the משנה that מרחיקין את האילן‎ – אלא נקט עבודת הכרם לפי שנזכר לשון זה במסכת כלאים גבי כרם שצריך הרחקה ד' אמות: Rather the reason he mentions עבודת כרם is because this expression is mentioned in מסכת כלאים regarding a vineyard that it requires distancing of four אמות‎. S UMMARY The term עבודת הכרם is used elsewhere therefor he uses it here (even) by אילן‎. T HINKING IT OVER Seemingly by כרם we are distancing ד' אמות to avoid the איסור of כלאים, so why mention it here where we are discussing (not כלאים, but) הרחקת נזיקין‎?

    טעמא משום עבודת הכרם כולי‎—The reason is because of working the vineyard, etc. O VERVIEW The גמרא challenged רבא (who maintains that it is אסור לסמוך [even if the היזק is not present now]) from a משנה later which states that one may not plant a tree within four אמות of his neighbor’s field, and the ברייתא explained the reason for distancing four אמות is because of עבודת הכרם‎. The גמרא infers from this that it is only because of עבודת הכרם that it is necessary to distance; otherwise it would not be necessary, which is in opposition to רבא who maintains אסור לסמוך‎. Our תוספות questions the need for this inference. -------------------------------- בלאו האי דיוקא מצי למפרך בפשיטות דסגי בהרחקת ארבע אמות‎ – The גמרא could have asked simply, without this inference, the משנה states that distancing four אמות is sufficient – ואי אסור לסמוך היה צריך להרחיק כ"ה אמות‎ – But if, as רבא rules that it is forbidden לסמוך, he would need to distance from his neighbor’s field twenty-five אמות‎ – כדתנן לקמן (דף כה, ב) שמרחיקין את האילן מן הבור‎ – As the משנה taught later, that we distance the tree from the בור twenty - five אמות; the reason the גמרא did not ask in this manner- אלא ניחא ליה למידק דאפילו תוך ארבע אמות מותר לסמוך: For he rather preferred to infer from the ברייתא that one may be סומך even within four אמות, not only within twenty five אמות‎. S UMMARY From the משנה we can derive that one can be סומך a tree within twenty-five אמות; from the דיוק of the ברייתא we can infer that one may be סומך even within ד' אמות‎. T HINKING IT OVER If we were to prove from the משנה that it is מותר לסמוך within כ"ה אמות (as תוספות suggested) we would be faced with the question why do we need to be מרחיק even ד' אמות, therefore it was necessary to cite the ברייתא in order to explain why even though it is מותר לסמוך within כ"ה אמות, nevertheless it is אסור לסמוך within ד' אמות, because of עבודת הכרם‎.

    4 more comments on this page.

    Tosafot on Bava Batra 18a · Sefaria · CC-BY-NC

    Rashba

    לא אף על גב דליכא כותל נמי לא סמיך וכו' ואם תאמר לימא ליה אין הכי נמי דכי ליכא נמי כותל סומך, ושאני הכי דנזקין המטלטלין נינהו ומצי אמר ליה השתא מיהא איני מזיק ולכשתבנה ארחיק. וי"ל כיון דאילו איתא לכותל אם לא סלקם נמצא מזיק, מהשתא מצי מעכב, משום דאמר ליה דילמא מחזקת עלי ומהא שמעינן לפותח חלון על חורבתו של חברו, אף על פי שעכשיו אינו מזיק, כיון דאלו בא לבנות נמצא מזיק וסתם חורבות עשויות להבנות, וכמו שאמרו בירושלמי, מהשתא מוחה בידו והדין עמו, וכן השיב הראב"ד ז"ל בתשובה, והביא ראיה מן הירושלמי (פ"ג, ה"י) דגרסינן התם: הכא אתמר פתח כנגד פתח מותר, כלומר בתוספתא, והכא אתמר פתח כנגד פתח אסור, פירוש במשנתנו בפרק חזקת, אמר רבי יוחנן שניה היא בגנות שנתנו להפריח [לחפירה], אמר ר' נסה וחורבות לא ניתנו ליבנות, וסלקא התם בתיובתא, אלמא בחורבה שניתנה ליבנות אינו רשאי לפתוח שם פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, והוא הדין לפתוח על גגין שלנו המכוסין ברעפים, דילמא למחר עושה אותו גג הראוי לתשמיש אי נמי בית ונמצא מזיקו, ולפי זה אם אינו מוחה עלתה לו חזקה. ואיפשר דחלון שיש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה, דסתם חורבות עשויות להבנות ולכשיבנה גירי נינהו וצריך לסלקה, ויש מי שאומר דטעמא הכא משום דמצי אמר ליה לא בעינא דתסמוך ומחר אני צריך למיקם בהדך בדינא ודיינא.

    אלא מאי קא משמע לן הא קמ"ל דהבלא קשה לכותל תמיהא לי דכולה שמעתיה משמע דלאביי כולהו הני דמתניתין דקתני בהו כותל שפיר, ולרבא בלחוד קשה מדתני בהו כותל, ואדרבה לאביי קשיא טפי, דאם איתא דלאשמעינן טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל סמיך, ואם כן כל הני למה לי, לאשמעינן בחדא ומינה שמעינן דהבא לסמוך בצד המצר סומך, וי"ל דמשום דהני ניזקין דמתניתין לא דמי חד לחבריה והייתי סובר לומר דדילמא לא בכל מקום אמרו כן, לכך הוצרך לחשוב ולמתני כל הני. כנ"ל. דירה שאני. פירש הרא"ם ז"ל: אין בעל הבית צריך להימנע מלעשות בביתו חנות של נחתומין מחשש שמא ימלך השני ויעשה מביתו אוצר, לפי דלעולם אין אדם עושה מדירתו אוצר, ודבר רחוק הוא יותר משדה שאינה עשויה לבורות, ולדבר רחוק כל כך לא חששו. ואינו נראה, חדא דבירושלמי משמע דתחת אוצרו לאו דוקא, דכל שכן תחת דירתו דגרסינן התם (פ"ב) כנגד דירתו מהו אמר ר' אחא כל שכן דירתו, אלמא הא דקתני במתניתין תחת אוצרו ריבותא קאמר אפילו תחת אוצרו וכל שכן תחת דירתו, ולא אמרן אוצרו אלא לאפוקי בי תיבנא ובי ציבי דאינה לא דירה ולא אוצר. ועוד דאפילו נמלך והתחיל בתיקוני האוצר איבעיא לן לקמן (בבא בתרא כ, ב) אי הוי כאוצר קודם או כרפת קודמת, אלמא לאו משום דלא חששו לשמא ימלך ויעשה ביתו אוצר, אלא הכי פירושו דירה של נחתום שאני, דכיון שאדם עשוי לעשות בדירתו לפעמים חנות של נחתומין וצבעין אי נמי להכניס בדירתו רפת בקר אין מונעין ממנו, שאין לאסור דירתו עליו, כיון שעדיין לא התחיל הראשון באוצרו ואין הנזק מוכן. וכן פירש רש"י ז"ל. ויש מדקדקין מפני מה לא תירצו גם בזו הוא הדין דאף על גב דליכא אוצר נמי לא סמיך, אלא הא קא משמע לן דהני קשו לאוצר, ותירצו, משום דלאו קושטא דמילתא הכין, אלא ודאי אי ליכא אוצר סמיך דהא קתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר, ואההיא ברייתא סמיך. ולי נראה דמגופה דמתניתין נמי איכא למידק דקתני באמת ביין התירו, והגע עצמך [מאי סלקא דעתך] אי ליכא אוצר כלל לא סמיך כי איכא יין שרי מגרע גרע, דהא דקתני ביין התירו אינו אלא לומר שאוצר יין אינו כאוצר פירות שההבל מזיקו.

    דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר יש מפרשים דהכי קאמר דיקא נמי דדירה שאני, מדקתני הכי בהא ולא קתני בשארא דמתניתין. וקשיא לי, דילמא הוא הדין לאינך, אלא הא קא משמע לן דאפילו רפת בקר דקשי היזקיה ומסריח כל מילי ואפילו יין, אם קדמה לאוצר מותר, וכל שכן הני אחריני דכולה מתניתין, והיינו נמי דנקט בברייתא רפת בקר ולא נקט חנות של נחתומים שבו פתח התנא ברישא ונראה לי דרב פפא אכולה דפירוקא דפריק לעיל קא מהדר, והכי קאמר דירה שאני, ודייקא נמי דהני כולהו דתני במתניתין מן הכותל ומן האוצר, לאו למידק מינה טעמא דאיתנהו הא ליתנהו לא, דאם כן הרי זה כאלו מפורש במשנתנו תחת אוצרו בשקדם אוצר הא ליכא אוצר סמיך, ואם כן למה הוצרך תנא דברייתא למיתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ומתניתין גופה תני הדין, דהא תני תחת אוצרו ולומר דוקא בדאיכא אוצר, אלא על כרחין אוצרו לא דייק ולא מידי, ואינך כולהו נמי לא דייקי מידי, דכותלו לאו דוקא, אלא הא קא משמע לן דהני קשו לכותל כדאמרן. ומיהו מאן דמקשה ליה לרבא לא דייקי ליה הכין, דאפשר דברייתא דיוקא דמתניתין קא מפרשא, והיינו דאכתי קא מקשה ואזיל מאילן ומשדה וירק וחרדל ודבורים. עוד נראה לי לפרש, דהכי קאמר, דירה שאני, ותדע דלכולי עלמא בניזקין דגירי ליכא דינא דקדימה, ואפילו לאביי דאמר אם בא לסמוך סומך, לכשיבנה שם חברו כותל כופהו לסלק נזקיו ואילו הכא קתני אם קדמה רפת בקר לאוצר מותר, ולא עוד אלא שמותר לחדש אחרים כשיסלק את אלו, שהרי הוא מדליק אישו בחנותו לכשיכלה הראשון, וכן לכשיגרוף הרפת עוד מחדש אחר אלמא על כרחין טעמא משום דדירה שאני. כנ"ל.

    תא שמע מרחיקין את האילן מן הבור וכו' בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. איכא למידק, אדרבה, הא לעיל משמע איפכא דאביי הוא דמחזר לתרוצה לדרבנן אליביה ולא רבא ורבא דרבי יוסי בלחוד הוא דאיצטריך ליה לפרוקי אליביה. וי"ל הא ודאי אביי איצטריך לפרוקי הא דרבנן אמאי מצרכינן לארחוקיה אפילו כי איכא בור נמי, כיון דשרשין ליתנהו השתא אלא שעתידין לבא, והרי זה כסומך למצר שדה העשויה לבורות, ובצד זה הוא דמסתייע מינה רבא ואיצטריך אביי לפרוקי, אלא מיהו מדקתני מן הבור משמע דדוקא בדאיכא בור מיהא, וכפירוקה דאביי, ובדין הוא דלעיל מיד הוה ליה לאקשויה אדרבא ולפרוקה כדאקשי ופריק הכא, אלא משום דבעי לאקשויה מכולהו בבי דמתניתין ניחא ליה לנטורי עד דפריך מבבי דמתניתין כסדרא דמתניתין.

    כדאמר רב פפא בלוקח הכא נמי בלוקח כלומר, שנטע אילן בשדה זו ומכרה לאחר ואחר כך בא וחפר בשדה הסמוכה לה. ואם תאמר אם כן רישא דקתני ואם הבור קדם קוצץ ונותן דמים אף הוא בלוקח, ואם כן כיון שנעשה ברשות גמורה למה נותן דמים; ותירצו בשם ר"י ז"ל דלהפסד מרובה חששו. ועוד צריכא תלמוד, דאי הוא לא חשש ועשה שלא כהוגן, היאך נחוש לו אנחנו, ומצאתי לרמב"ן נ"ר שאמר דשמא טעמא דמילתא מפני שישובו של עולם באילנות, וכמו שאמרו בירושלמי, ולפיכך הקילו בה.

    טעמא משום עבודת הכרם הא לאו משום עבודת הכרם סמיך הוא הדין דהוה מצי למפרך מינה בלאו הכי, ולימא ארבע אמות אין עשרים וחמש אמות לא, אלא אלומי אלמה לקושיא, דאפילו הני ארבע אמות דוקא משום עבודת הכרם דמזיק בידים, הא לאו הכי כלל כלל לא.

    דיקא נמי דקתני אם היה גדר בנתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר. פירוש ומדקתני זה סומך וזה סומך משמע ואפילו כל מילי, ואפילו זה בור וזה אילן, ומי לא עסקינן שהבור קדם ואפילו הכי זה סומך אילן בלא הרחקה, ואם כן תיקשי אפילו לאביי, אלא מאי אית לך למימר על כרחין במפסיק צונמא.

    הכי קאמר אי לאו צונמא והיו שרשים יוצאין וכו' לאו למימרא דאי לאו צונמא מעיקרא וסמך שלא כדין אינו קוצץ ודי במעמיד שלשה טפחים, דבכי הא אפילו האילן בעצמו יקוץ, אלא הכי קאמר, אי לאו צונמא השתא, כגון שנעקר לבסוף, קוצץ שלשה שלא יעכב את המחרישה.

    1 more comments on this page.

    Rashba on Bava Batra 18a · Sefaria

    Meiri

    מאחר שבארנו שכל שאילו היה הדבר המקבל נזקו של מעשה זה בתחום חברו נזק זה מזיקו מעכשו אף כשאינו לשם צריך הוא להזהר מנזקו ובלבד בשדה העשוי להיות אותו דבר בתחומו מעתה כל אלו האמורים במשנה בהרחקת הכותל אפילו לא היה שם כותל אסור ובלבד בשדה העשויה לבנות שם כותל ויראה לי בכל אלו שיש להם התנצלות בטענת הסרתם לכשיבנה אא"כ הלה טוען שמתירא שמא יבא עליו בחזקת טענה ומ"מ לדעתנו אין להם חזקת מחילה ואם סמך שלא כדין סמך וחייב לסלקו לכשיבנה חברו אא"כ בא בטענה וגאוני ספרד הראשונים חולקין לומר שכל שאין שם כותל סומך וכל התירוצים הבאים בסוגיא הוא הדין דאע"ג דליכא כותל דחיות הם ואין סומכין עליהם וכל זה מפני שהם סוברים שאין זה גירי כמו שהקדמנו דעתם במשנה וכל שאין הנזק מצוי סומך ברשות ומאחר שסמך אין צריך לסלק וזה שאמרו אם קדמה רפת בקר מותר כך הדין לדעתם בכלן אלא שגלה באחת מהן ויש בזה דעת שלישית והוא שזה אין לו לסמוך אלא שאם סמך ולא מיחה החזיק ויש חולקין שלא החזיק אף בטענה ונמצאו ארבע מחלוקות בדבר:

    מ"מ לשטתנו אתה צריך לפרש זו של רפת קודמת וענינה הוא שאמרו במשנה במי שהיה לו חנות תחת אוצר חברו שלא יעשה בה חנות של נחתומין ושל צבעים מפני שצריכין לאש תמיד והבלא עולה ומזקת לאוצר וכן לא יעשה לשם רפת בקר שאף הוא הבלא מתילדת ממנו ומזקת ודוקא באוצר של תבואה או פירות ושאר דברים אבל אם היה אוצר זה של יין מותר לעשות תחתיו חנות לנחתום ולצבע שאין חום האור מזיקו ודוקא בארץ ישראל כמו שיתבאר למטה וברפת בקר מיהא אסור ובדבר זה אילו לא היה שם אוצר לחברו אין זה נמנע מלעשות תחתיו אף רפת בקר ואע"פ שהזק זה גירי והדבר מצוי לבעל עליה לעשות מעלייתו אוצר תדע שטעם זה הוא מפני שבית דירה אינו בכלל שאר דברים לענין זה ונחתומות וצבעות ורפת בקר עניני דירה הם ואין מונעין אותם אא"כ הדבר מוכן לקבל הנזק מעכשו ומעתה כל שהיתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ויש מפרשים שאף בזו שוה הוא הדין לשאר דינין ופירוש דירה שאני שאין הדירה עשויה לעשות בה אוצר והרי זה בכלל שדה שאין עשויה לכך ולפירוש זה אם היתה עיקרה לכך אף כשאין שם אוצר אסור ושיטה זו היא לגאוני ספרד ושטה ראשונה לגדולי הצרפתים והן הן הדברים:

    יראה לי בכל אלו שאמרנו להרחיק שאם עשאן באמצע שדהו ואח"כ מכר חצי שדהו ונשאר אותו דבר המזיק סמוך לשדה הלוקח עכשו ביד חברו שחייב לסלקו ושמא תאמר והלא בהרחקת אילן מן הבור שלדעת חכמים שאין מחלקין בין הזק גירי להזק אחר אמרו שבלוקח אם קדם האילן לא יקוץ והיה לנו לומר כן לדעת ר' יוסי אף בהזק גירי יראה שלא אמרו כן אלא באילן שיש הפסד בקציצתו וכן בבור אבל אלו שבמשנה שאין צורך להם אלא בשנוי מקום צריך לשנותם הואיל ואין שם פסידא וכן כל כיוצא באלו ומ"מ אם לא חייבו לסלק והזיק אינו משלם ואע"פ שבהרחיק כשיעור אמרו שאם הזיק משלם מה שהזיק מפני שבשעת ההנחה היה שם מקבל הנזק אבל כל סומך ברשות שלא היה שם מקבל הנזק בשעת ההנחה אם הזיק אינו משלם ומ"מ לדעתנו כל שאין לו פסידא בשנוי מקומו והתרוהו לשנות חייב:

    יש סברא לקצת חכמי הדורות שאף בלוקח הואיל וגירי הוא צריך להרחיק אע"פ שיש פסידא בסלקו ונסעדים בה על פירוש מחדש שיש להם בסוגיית חרדל ודבורים ואין הדברים נראין ולתלמידי גדולי המפרשים ראיתי סברא אחרת מכרעת על ענין זה והוא ששנים שלקחו מאחד צריך להרחיק בכל הזק שהוא גירי אבל מכר חצי השדה ושייר חציו האחר לפניו ודאי מוכר בעין יפה מוכר והוא מכר לו על דעת שלא יצטרך להרחיק ואם המזיק בחלקו הוא צריך להרחיק ומ"מ בתלמוד המערב ראיתי בהפך הדברים וזה לשונם חד בר נש זבין פלגו דרתיה שייר בה חד נחתומי פירוש בית האופה אתא עובדא קומי ר' יוסא אמר את אתית עליה הוא לא אתא עלך ותני כאן אם קדמה רפת או חנות לאוצר אין יכול למחות:

    התבאר במשנה ממשניות הסדורות למטה שלא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות ודבר זה יש שפרשוהו בששדה הראשון נטוע ירק ולענין כלאים וזה שייעדנו הרחקה לנוטע ולא לבעל הירק או למצע ההרחקה ביניהם מפני שסתמן לירק והמשנה עליו להרחיק כל הצריך משלו וכן הדין בשהיו שניהם נטועים ובא אחד וקצץ ורצה לזרוע ומה שאמרו עליה ארבע אמות שאמרו כדי עבדת הכרם ר"ל שהרחקתם לענין כלאים בכדי שעור עבדת הכרם כמו שהתבאר שם נותנין לו עבודתו וזורע את המותר ולענין פסק מ"מ אין זה כלום שהבאת אילן בירק מותרת אף לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד ואין צריך לומר נטיעת אילן בתחום יניקת הירק או אפילו בתוכו ומ"מ אפשר לפרשה לדעת זה בגפנים כמו שבארנו שאסור לזרוע ירקות או תבואות בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או התבואה אלא שהמשנה נשנית בלשון אילן סתם וכן שאמרו בה אחד כל הגפנים ואחד כל האילן ואף מצד שרשים המתפשטים מתחת הקרקע אין בה שלא נאמר דבר זה אלא לענין בור והרי התרנוה אלא סבת הענין הוא מה שנאמר עליה ארבע אמות שאמרו כדי עבדת הכרם והוא שהיו חורשים אף הכרמים במחרישה ובוצרין אותם בעגלות ואם נטיעה זו בגפנים צריך לו מקום פנוי שלא ליכנס עגלה בתחום חברו ואם אין שם כרם שלא ליכנס שם במחרשתו ולמטה יתבאר שבבבל שמחרשתן קצרה די בשתי אמות ומ"מ דוקא בגפנים ואע"פ שהיה שדה חברו נטוע גפנים גם כן כל שבגפנים לגפנים דיו בשתי אמות בבבל הא אילנות לאילנות או אילנות לגפנים או גפנים לאילנות צריך ארבע אמות בכל מקום מפני שיקצר לו הדרך להתפשטות ענפי האילן והוא מקלקלן ואם היה גדר בנתים זה סומך לכאן וזה סומך לכאן שהרי גדר מונעו שלא ליכנס בתחומו ולענין כלאים למי שמפרשה בגפנים וירק צריך לעיין שהרי איסורו תלוי בשני דברים אחד עירוב ענפיהם מלמעלה מפני מראית העין ועירוב יניקת שרשיהן מלמטה מעיקר איסור ולדעת האוסר באחת מהן על הדרך שביארנו בראש המסכתא היאך נשמרו מיניקת שרשיהם בגדר אלא שקצת מפרשים מעמידים אותה אף לענין פסק במפסיק צונמא ר"ל סלע חזק מונע יניקתם ואין ספק שחשש עבודת הכרם גירי הוא ומעכשו הוא צריך לעבוד ואפילו לא היו שם עכשו גפנים או אילנות יש לחוש לקלקול קרקע עצמו מצד הכנסו לשם במחרישתו ועגלתו וכן מאחר שאנו פוסקים שהבא לסמוך אינו סומך אף בלא טעם קרקע עצמו היה אסור מטעם שמא יטע זה שם גם כן גפנים או אילנות אם היה שדה העשויה ליטע ומ"מ בשדה שאין עשויה ליטע אין לנו לחוש מפני היזק שרשים לענין פסק שהרי אין לשרשים דין גירי כמו שביארנו:

    היו שרשים אלו מתפשטין לתוך שדה ראובן הואיל ואין זה צריך לחפור שם בור קוצץ מהם כל שבעמק שלשה טפחים שלא יעכבו את המחרישה ואינו חושש לקלקול האילן ואם היה צריך לחפור שם בור קוצץ בכל מה שימצא כמו שיתבאר יש מקשים והלא שמועה זו על נוטע בתוך ארבע אמות היא והיאך לא יקוץ את כלו אפשר שהיתה שם צונמא והוסרה ונמצא נוטע כדין או שמא בנטען חוץ לארבע אמות ונתפשטו הוא אומר או שמא החזיק ומ"מ בספרים מדוייקים נמצא כתירוץ ראשון שהם גורסין ואי ליכא צונמא השתא וכו':

    התבאר במשנה ממשניות הסדורות למטה שמרחיקין את המשרה ר"ל מים שבגומא ששורין בהם את הפשתן מן הירק כגון הכרוב והשומין וכיוצא בהם בכדי שיעור שלא יזיק מפני שמי משרה מפסידין את הירק וכן הכרישין מן הבצלים מפני שמפיגין טעמן וכרישין אלו יש מפרשים כרתי ויש מפרשים כרשינין וכן החרדל מן הדבורים מפני שהחרדל סבת הפסד הדבש שהדבורים אוכלים מעלי החרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלות את דובשנן ואמרו באותה משנה ר' יוסי מתיר בחרדל ודבורים מפני שאומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך הרחק אתה את דבוריך שאוכלות לגלוגי חרדלי ופסקו בגמרא כר' יוסי ומ"מ התבאר בסוגיא זו שאף במשרה וכרתי הוא מתיר שכל שאין שם היזק הנקרא גירי על הניזק להרחיק עצמו כמו שכתבנו וזו אין בה גירי שאין הנזק בא אלא לאחר שפסקו מעשיו של מזיק ומי משרה נבלעין הם ומרפין את הארץ ומסריחין ומעפשין אותה ואחר כך מתילד מאותו עפוש הפסד הירקות וכן הכרתי אין גופם מזיק אלא מתוך התפשטותם כשהם גדלים ריחם מתפשט על הבצלים ומפיגים חזק טעמם ואין זה אלא הזק המתילד וחרדל הרי אין גופו מזיק לדבורים ואין זה אלא גרמא בעלמא והילכך הכל מותר ולא אמרו בגרמא בנזקים אסור ומעכבין עליו אלא באותה שהיא בכלל גירי כמו שיתבאר:

    ומ"מ כתבו גדולי הפוסקים שצריכין להרחיק במשרה וירק שלשה טפחים שכל פחות מיכן הזק הבא בידים הוא כדין הרחקה שבשיח ומערה ואמת המים אבל הרחקה עד שלא יבא הנזק מאליו לא יש פוסקים במשרה וירק שצריך להרחיק וכוללין אותן בגירי ואין דבריהם נראין וכן יש פוסקין בחרדל ודבורים שצריך להרחיק אא"כ בלוקח על הדרך שפירשנו למעלה שנמצא ברשות ואף גדולי הפוסקים יראה שכתבוה כן ולא נראו דבריהם כלל בזו אלא בין בלוקח בין בכל אדם אין מרחיקין שאין כאן גירי כלל:

    7 more comments on this page.

    Meiri on Bava Batra 18a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא דהני קשו לכותל כו' מהרש"ל הגיה דהבל קשה לכותל אבל בכל הספרים וברי"ף ובנ"י גרסינן דהני קשו לכותל וע"כ לאו כולהו מטעם הבל הם דהא סלעים לפר"ח לקמן בתוס' בד"ה דמשתכי לאו משום הבלא הוא אלא שמחלידין הקרקע ע"ש וק"ל:

    שם דיקא נמי דקתני היה גדר בנתיים זה סומך לגדר מכאן כו' מהרש"ל הגיה תא שמע היה גדר כו' ה"נ בצונמא א"ה כו' עכ"ל ובכל הספרים ישנים איכא הגירסא דיקא נמי כו' ונראה לפרש דה"ק דיקא נמי דאף לאביי צ"ל דאיירי בצונמא מדקתני בהך ברייתא היה גדר בינתיים זה סומך לגדר כו' שסתם התנא דבריו ששניהם סומכים ומיירי בשדה לבן ואילן ומי לא עסקינן שבעל השדה סמך מתחלה ואח"כ סמך בעל האילן ואי לא איירי בצונמא הרי השני שהוא בעל האילן הוא המזיק וצריך להרחיק אף לאביי ומיהו לפי מה שפירשו התוס' לקמן בסוף פרקין דלא איירי בשדה לבן אלא בין אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל בין אילן לזרעים בעי טפי ליכא לאוכחי מידי וי"ל דאף לפירושם תלמודא דהכא ס"ל דמיירי נמי בזרעים וכדבעי נמי למימר לקמן רבא בר רב חנן ע"ש וק"ל:

    שם א"ה אימא סיפא ר' יוסי מתיר בחרדל ותני עלה מפני כו' כצ"ל וכ"ה בדברי בעל המאור ע"ש וק"ל:

    תוס' בד"ה דיקא נמי כו' ותימה דלעולם בשאר הרחקות נמי מותר לסמוך כו' דאע"ג דהוה גירי דיליה כו' עכ"ל וליכא לתרוצי דמ"מ אמאי לא אשמעינן האי חידושא בבור דהוה גירי דיליה לר' יוסי כמו שכתבו התוס' בר"פ דהא לא קאמרי' התם הכי אלא לרבא אבל לאביי דקיימינן הכא קאמרינן דליכא דיוקא דלית ליה הך סברא דבור הוה גירי דיליה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 18a · Sefaria

    Maharam

    גמ' ת"ש לא יטע אדם וכו' הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא ת"ש היה גדר בינתיים וכו' זה סומך לגדר מכאן ה"נ דמפסיק צונמא א"ה אימא סיפא וכו'. זאת היא הגירסא הנכונה בגמ' ובספרים שלפנינו כתוב דיקא נמי דקתני היה גדר וכו' ואינו מיושב אע"ג ששמעתי בשם חדושי הרמב"ן שמישב גירסא זו דהוי כמו וליטעמך כלומר שהתרצן אומר למקשן דאתה בעצמך מודה בדבר דאיירי במפסיק צונמא דאם לא כן מפני מה לא תקשה מסיפא דקתני בהדיא היה גדר מכאן וכו' ולא היית צריך לאתויי הברייתא דתני עלה ארבע אמות שאמרו וכו' אבל פירוש דחוק הוא ע"כ נראה למחוק הדיקא נמי וכו':

    תוס' ד"ה הא ליכא אוצר עביד הוה מצי לשנויי הוא הדין כי ליכא לא סמיך וכו'. מקשין העולם היאך כתבו התוס' דהוה מצי לשנויי דהוא הדין כי ליכא אוצר לא סמיך הא מסיים התרצן דיקא נמי ותני עלה וכו' דקתני בהדיא בברייתא אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ואין זה קושיא דהכי נמי קאמרו התוס' הוה מצי לשנויי דהוא הדין כי ליכא אוצר כמו דשני כל הני פירכות דלעיל אלא האמת משני ליה דדירה שאני ולכך דוקא כי איכא אוצר אבל כי ליכא אוצר סמיך כדקתני בהדיא בברייתא אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר:

    ד"ה ה"נ בלוקח וכו' דבכי האי גונא אילן קדים קרינן ביה ולפי זה הכי פירושא דמתניתין אם הבור קודם לאילן וכו' פי' דקדם ערעור דבור קודם נטיעת האילן דהיינו בשני מצרנים שבא אחד מהם לסמוך אילן סמוך למיצר אע"ג שהשני לא חפר עדיין שום בור בשלו מכל מקום היה על האילן ערעור שלא לסומכו למיצר משום דהיום או למחר יחפור חברו בור בשלו כדרבא קוצץ ונותן דמים ואם האילן קודם דהיינו בלוקח שקדם נטיעת האילן לערעור בעל הבור לא יקוץ:

    Maharam on Bava Batra 18a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אלא מאי קא משמע לן הא קמשמע לן דהבלא קשה לכותל תמיה לי דכוליה שמעתיה משמע דלאביי כולהו הני דמתניתין דקתני בהו כותל שפיר ולרבא בלחוד קשה מדקתני בהו כותל ואדרבה לאביי קשיא טפי דאם איתא דלאשמועינן טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל סמיך ואם כן כל הני למה לי לשמעינן בחדא ומינה שמעינן דהבא לסמוך בצד המצר סומך. ויש לומר דמשום דהני ניזקים דמתניתין לא דמי חד לחבריה והייתי סבור לומר דדילמא לא בכל מקום אמרו כן לכך הוצרך לחשוב ולמיתני כל הני כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

    דידה שאני פירש הרא"ם ז"ל אין בעל הבית צריך לימנע מלעשות בביתו חנות של צבעין מחשש שמא ימלך השני ויעשה מביתו אוצר לפי שלעולם אין אדם עושה מדירתו אוצר ורחוק הוא מאד יתר משדה שאינה עשויה לבורות ולדבר רחוק כל כך לא חששו. ואינו נראה חדא דבירושלמי משמע דתחת אוצרו לאו דוקא דכל שכן תחת דירתו דגרסינן התם כנגד דירתו מהו אמר רבי אחא כל שכן דירתו אלמא הא דקתני במתניתין תחת אוצרו רבותא קאמר אפילו תחת אוצרו וכל שכן תחת דירתו ולא אמרו אוצרו אלא לאפוקי בי תבנא ובי ציבי דאינה לא דירה ולא אוצר. ועוד נמלך והתחיל בתיקוני האוצר איבעי לן לקמן אי הוי באוצר קודם או ברפת קודם דאיבעיא לן כבד ורבץ לאוצר מאי תמרי רמוני מאי אלמא טעמא לאו משום דלא חששו דשמא ימלך ויעשה ביתו אוצר. אלא הכי פירושו דירה של תחתון שאני דכיון שאדם עשוי לעשות בדירתו לפעמים חנות של נחתומים ושל צבעין אי נמי להכניס בדירתו רפת בקר אין מונעים ממנו שאין לאסור דירתו עליו כיון שעדיין לא התחיל הראשון באוצרו ואין הנזק מוכן וכן פירש רש"י ז"ל. ויש מדקדקים מפני מה לא תירצו לו גם בזו הוא הדין דאף על גב דליכא אוצר נמי לא סמיך אלא הא קא משמע לן דהני קשו לאוצר. ותירצו משום דלאו קושטא דמילתא הכין אלא ודאי ליכא אוצר סמיך דהא קתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצרו מותר ואההיא ברייתא סמיך. ולי נראה דמגופה דמתניתין נמי איכא למידק מדקתני באמת ביין התירו והגע עצמך אי סלקא דעתך אי ליכא אוצר נמי כלל לא סמיך כי איכא יין אמאי שרי. שהרי מגרע גרע דהא דקתני ביין התירו אינו אלא לומר שאוצר יין אינו כאוצר פירות שההבל מזיקו. הרשב"א. והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו: דירה שאני דרפת הבקר דירה הוי לפרקים ולא מתחזי כמזיק. עד כאן לשונו.

    דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת כו' ובכולהו הרחקות דמתניתין לא תני הכי כו'. ותימה דלעולם בשאר הרחקות כו' ככתוב בתוספות. ויש לומר דמשמע ליה דטפי הוה ליה לאשמועינן בשאר הרחקות אליבא דרבנן ולאביי לא קשיא להאי דיוקא דלא משמע ליה שיהא חדוש בשאר טפי מבדירה או אי נמי משום רבי יוסי נקטיה כדפרישית. תוספי הרא"ש ז"ל.

    דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת יש מפרשים דהכי קאמר דיקא נמי דדירה שאני מדקתני הכי בהא ולא קתני בשארא דמתניתין. וקשה לי דילמא הוא הדין לאינך אלא הא קמשמע לן דאפילו רפת בקר דקשה הזיקיה ומסריח כל מילי ואפילו יין אם קדמה לאוצר מותר וכל שכן הני אחריני דכולה מתניתין והיינו נמי דנקט בברייתא רפת בקר ולא נקט חנות של נחתומין שבו פתח התנא ברישא. ונראה לי דהכי פירושו דאכולי פרוקי דפריק לעיל קמהדר והכי קאמר דירה שאני ודיקא נמי דהני כולהו דתני במתניתין מן הכותל ומן האוצר לאו למידק מינה טעמא דאיתנהו הא ליתנהו לאו דאם כן הרי זה כאלו מפורש במשנתנו תחת אוצרו בשקדם אוצר הא ליכא אוצר סמיך ואם כן למה הוצרך תנא דברייתא למתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר במתניתין גופה תני הכי דהא תני תחת אוצר לומר דוקא דאיכא אוצר אלא על כרחך אוצרו לא דייק ולא מידי ואידך כולהו נמי לא דייקי מידי דכותלו לאו דוקא אלא הא קמשמע לן דהני קשו לכותל כדאמרן. ומיהו מאן דמקשה ליה לרבא דייק ליה הכין דאפשר דברייתא דוקיא דמתניתין קא מפרשא והיינו דאכתי קא מקשה ואזיל מאילן ומשרה וירק וחרדל ודבורים עד כאן לשונו. לפי פירושו דהכי קאמר דירה שאני. ותדע דלכולי עלמא בנזיקים דגיריה ליכא דינא דהקדמה ואפילו לאביי דאמר אם בא לסמוך סומך לכשיבנה שם חברו כותל כופהו לסלק נזקיו ואלו הכא קתני אם קדמה רפת בקר לאוצר מותר ולא עוד אלא שמותר לחדש אחרים כשיסלק את אלו שהרי הוא מדליק אשו בחנותו לכשיבנה הראשון וכן לשכיגרוף הרפת עוד מחדש אחר אלמא על כרחין טעמא משום דדירה שאני כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

    תא שמע לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו כו' יש לפרש דהאי שדה שדה ירק הוא והיינו טעמא דמרחיק ארבע אמות כדי שלא יתערב עם הירק ונמצא אסור משום כלאים ואליבא דהאי תנא דסבר דהבאת אילן בירק יש בו משום כלאים דתנן במסכת כלאים פרק א' אין מביאים אילן באילן כו' ולא אילן בירק כו'. ויש לפרש פירוש אחר והוא הנכון דהאי הרחקה לא משום כלאים הוא דתנן בסיפא דהאי מתניתין רבי יהודה מתיר ירק באילן וקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה אלא דהאי הרחקה מפני שדבר ידוע שהאילן יש לו שרשים למטה שיוצאים ממנו אילך ואילך ונרחבין והולכים לכאן ולכאן בין גפנים בין שאר אילנות ולפיכך שנינו לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות כדי שלא יהו שרשיו נכנסים לתוך שדה חברו וכדי שלא יהא העובד אותו צריך ליכנס בשדה חברו בשעה שחופר וזומר ומאבק ובשעה שאורה אותו כדאיתא התם בכדי אורה וסלו וחוצה לו וזהו נקרא עבודת הכרם כלומר הריוח שצריך הכרם והוא הדין לשאר אילנות להיות ריוח לנטות בו שרשיו ושיהא נעבד ממנו. ולענין כלאים נמי שיעור עבודת הכרם הוא שצריך להרחיק אותו מן הזרעים כדתנן במסכת כלאים בכמה דוכתי נותנים לו עבודתו וזורע את המותר. ואם תאמר למי שמפרש שהרחקה זו משום איסור כלאים הוא למה חייבנו בכאן בעל הגפנים והאילנות להרחיק אילניו וגפניו מן שדה חברו כדי שלא תתערב עם הירק ולא חייבנו בעל הירק להרחיק את ירקו מאילניו וגפניו של חברו אי נמי הרחקה זו תהא ממוצעת ביניהם שירחיק זה שתי אמות וזה שתי אמות היינו טעמא דלא עבדי הכי משום דשתי שדות אלו היה שדה של ירק מתחלתה ועכשיו נמלך אחד מהן ליטע את שדהו אילן וגפנים ולפיכך נתחייב להרחיק ארבע אמות אלו שהם עבודת הכרם כולם משלו ולא מצאנו הרחקה זו בינו לבין חברו כדתני בתוספתא דהאי מסכת בפרק המוכר את הספינה שהוא פרק ד' שנים שנטעו את הכרם זה מרחיק שתי אמות ונוטע וזה מרחיק שתי אמות ונוטע שנים שחלקו את השדה ועמד אחד מהם ליטע את שלו מרחיק ארבע אמות ונוטע. נקצץ הכרם או שלבש הקרקע של בעל הכרם שנים שנטעו את הכרם ועמד אחד מהם וקצץ את שלו מרחיק ארבע אמות וזורע כלומר מרחיק תשלום ארבע אמות וזורע שהרי מעיקרא כשנטע את הכרם שתי אמות הרחיק זה ושתי אמות הרחיק זה כמו שאמרנו ועכשיו כשעמד זה וקצץ שמא תאמר כיון שקצץ יהא זורע אותם שתי אמות שהרחיק קודם לכן משלו קא משמע לן מרחיק ארבע אמות וזורע כלומר תשלים ארבע אמות כמו שהיה קודם לכן הא למדת שהמשנה ונוטע מה שהיה קודם לכן עומד לזריעה עליו להרחיק ארבע אמות שהן עבודת הכרם כולם משלו מפני שחברו יכול לומר לו אני לא שניתי כלום ממה שהיה קודם לכן אתה שאתה רוצה לשנות וליטע הרחק משלך ואחר כך תטע. דייקינן השתא משום עבודת הכרם הוא שחייבנוהו להרחיק משדה חברו ארבע אמות אבל אי לאו עבודת הכרם לא היינו מחייבים אותו להרחיק אילנו משדה חברו כלום ואי סלקא דעתך הבא לסמוך בצד המצר אינו סומך בלא עבודת הכרם נמי תיפוק לי משום דאפשר למחר מימלך חבריה ועביד ליה בור בשדהו ותנן מרחיקים את האילן מן הבור עשרים וחמש אמות הרי עשרים וחמש צריך להרחיק וכל שכן שירחיק ארבע אמות אלא לאו שמע מינה דכיון דליכא השתא התם בור בשדה חברו לא אמרינן דילמא ממליך ועביד בור ומשום הכי טעמא דמשום עבודת הכרם הוא שמרחיק הא בלאו הכי אינו מרחיק וקשיא לרבא. ופריק הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא דאי לאו עבודת הכרם משום בור לא הוה מחייב לארחוקי מידי דהא האי צונמא מפסקא ליה בין שרשים לבור אבל משום עבודת הכרם ודאי צריך להרחיק דאף על גב דהא איכא האי צונמא וקא מפסקא באפי שרשים של מטה שרשים של מעלה מיהו הרי הם נכנסים לשדה חברו ומשום הכי צריך להרחיק כדי עבודת הכרם. ולמאן דמפרש נמי להאי הרחקה משום כלאים הוא כיון שדבר ברור בידינו שאיסור כלאים תלוי בשני דברים האחד שלא יהיו השרשים יונקים זה עם זה והשני שלא יהו שעריהן מתערבין זה עם זה מפני מראית העין כדאמרינן התם לענין ערוגה בא ערבוב ובטל את השורה הכא אף על גב דמשום הנקת שרשים של מטה ליכא דהא איכא צונמא דמפסקא משום ערבוב שרשים של מעלה מיהא איכא ומשום הכי צריך להרחיק ואמרינן דיקא נמי דקתני אם היה גדר בינתיים זה סומך לגדר כו'. כלומר אי אמרת בשלמא דמפסיק צונמא היינו כיון דאיכא גדר בינתים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר דהא צונמא מפסקא באפי שרשים שלמטה וגדר קא מפסיק באפי שרשים שלמעלה אלא אי אמרת דליכא צונמא אמאי זה סומך לגדר וזה סומך לגדר נהי דגדר קא מפסיק באפי שרשים שלמעלה שרשים שלמטה מיהא הא ינקי אהדדי וכיון שכן לעביד בהו הרחקה אי משום כלאים אי משום היזק אלא לאו שמע מינה דאיכא צונמא שמע מינה ושאר השמועה פשוטה היא. הר"י ן' מיגש ז"ל.

    דיקא נמי דקתני אם היה גדר בינתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר. פירוש מדקתני זה סומך וזה סומך משמע ואפילו כל מילי ואפילו זה בור וזה אילן ומי לא עסקינן שהבור קדום ואפילו הכי זה סומך אילן בלא הרחקה אם כן תיקשי אפילו לאביי אלא מאי אית לך למימר על כרחך במפסיק צונמא. הרשב"א ז"ל.

    תא שמע מרחיקים את האילן מן הבור כו' בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. איכא למידק אדרבה הא לעיל משמע איפכא דאביי הוא דמחזר לתרוצא לדרבנן אליביה ולא רבא ורבא דרבי יוסי בלחוד הוא דאצטריך ליה לפרוקי אליביה. ויש לומר דודאי אביי אצטריך לפרוקי הא דרבנן אמאי מצריכי לארחוקי אפילו כי איכא בור נמי כיון דשרשים ליתנהו השתא אלא שעתידין לבא והרי זה כסומך למצר שדה העשויה לבורות ובצד זה הוא דמסתייע וכפרוקי דאביי ובדין הוא דלעיל מיד הוה ליה לאקשויי אדרבא ולפרוקה כדאקשי ופריק הכא אלא משום דבעי לאקשויי מכולהו דמתניתין ניחא ליה לנטורי עד דפריך מבבי דמתניתין כסדרא דמתניתין. הרשב"א ז"ל.

    תא שמע מרחיקים את המשרה וכו' טעמא דאיכא ירק כו' וקשיא לרבא. ללישנא קמא דסבירא ליה דאינו סומך אפילו בשדה שאינה עשויה לבורות ה"ר יונה ז"ל בעליותיו.

    2 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 18a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה דיקא כו' דאע"ג דהוי גירי עיין לקמן דף כה ע"ב תוס' ד"ה עני:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 18a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 18, Amud Aleph, about 404 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים מכותלו של…”

    2. Segment 219 words

      Opens “לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך.…”

    3. Segment 338 words

      Opens “תא שמע: מרחיקים את הזרעים, ואת המחרישה,…”

    4. Segment 437 words

      Opens “תא שמע: ואת הריחים ג' מן השכב…”

    5. Segment 537 words

      Opens “תא שמע: ואת התנור שלשה מן הכליא…”

    6. Segment 624 words

      Opens “תא שמע: לא יפתח אדם חנות של…”

    7. Segment 713 words

      Opens “דירה שאני. דיקא נמי, דתני עלה: אם…”

    8. Segment 823 words

      Opens “תא שמע: לא יטע אדם אילן סמוך…”

    9. Segment 922 words

      Opens “טעמא דמשום כדי עבודת הכרם, הא לאו…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “(דיקא נמי, דקתני): היה גדר בינתים זה…”

    11. Segment 1142 words

      Opens “אי הכי, אימא סיפא: היו שרשיו יוצאין…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “תא שמע: מרחיקין את האילן מן הבור…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “אי הכי, אימא סיפא: ואם אילן קדם…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “תא שמע: מרחיקין את המשרה מן הירק,…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “אי הכי, אימא סיפא: רבי יוסי מתיר…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Bava Batra 18a · Segment 13 — “אי הכי, אימא סיפא: ואם אילן קדם לא יקוץ.”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 18a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026