Talmud Builders

    Bava Batra 55a

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף נ״ה ע״א, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 55a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If so, the Master should do for me in accordance with another statement of Shmuel, as Shmuel says that one who hoes ownerless property has acquired only the place that he struck with the hoe. Rav Naḥman said to him: In this matter I hold in accordance with our halakha , as Rav Huna says that Rav says: Once he struck the land with a hoe one time, he acquired the entire property.

    2The Gemara relates that Rav Huna bar Avin sent a ruling: In the case of a Jew who purchased a field from a gentile, and then another Jew came and took possession of it, it is not removed from the possession of the second Jew. And so too, Rabbi Avin, and Rabbi Ile’a, and all of our Rabbis agree with regard to this matter.

    3§ Rabba said: These three statements were told to me by Ukvan bar Neḥemya the Exilarch in the name of Shmuel: The law of the kingdom is the law; and the term of Persian sharecropping [ arisuta ] is for up to forty years, since according to Persian laws the presumption of ownership is established after forty years of use; and in the case of these tax officials [ zaharurei ] who sold land in order to pay the land tax, the sale is valid, as the tax officials were justified in seizing it, and one may purchase the land from them.

    4The Gemara notes: And this statement applies to land seized to pay the land tax, but not to land seized to pay the head tax. What is the reason for this? The head tax is placed on a man’s head, i.e., the obligation of this tax is on the individual and is unrelated to his property. It is therefore theft for the tax officials to sell land for this purpose. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Everything, even the barley in the pitcher, is mortgaged for the payment of the head tax.

    5Rav Ashi said: Huna bar Natan said to me that Ameimar raised a difficulty with regard to this statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: If so, you have abolished the inheritance of the firstborn son of one who owes taxes to the kingdom. If everything can be seized by the tax collectors to pay the father’s debt, any property that he left behind is only a potential inheritance, not actually property of the heirs, and the halakha is that the firstborn does not take a double share in a potential inheritance as he does in property that the deceased possessed.

    6The Gemara continues the statement of Huna bar Natan: And I said to Ameimar: If it is so that this presents a difficulty, then even if the property can be seized as payment for the land tax this difficulty would present itself as well, as the sons would not inherit their father’s estate in the event that it is seized to pay the land tax. Rather, what have you to say to deflect this question? That the firstborn son’s right is not negated in a case where the father gave the land tax and then died, so that he is no longer indebted to the government and the field is completely his. Here too, the firstborn son maintains his rights in a case where the father gave the head tax and then died.

    7Rav Ashi said: Huna bar Natan said to me: I asked the scribes who wrote documents and recorded halakhic rulings in the court of Rava, and they said to me that the halakha is in accordance with the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who states that one’s possessions are all mortgaged for the payment of the head tax. The Gemara notes: But that is not so, as there, Huna bar Natan said that in order to buttress his previous statement.

    8And Rav Ashi said: An idler [ pardakht ] must assist the town by paying taxes even though he has no income in that town. And this matter applies in a case where the town saved him from his obligation by asking for a reduction on his behalf. But if the tax collectors [ andisekei ] do not seek to collect his debt this is regarded as heavenly assistance, and he is not obligated to volunteer to pay his share.

    9§ Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: The boundary between fields and the sea squill that was planted to demarcate the border between fields serve as a barrier between fields with regard to the property of a convert who died without heirs, so that one who takes possession of the property acquires land only until the boundary or the sea squill, but not other land the convert had possessed beyond that point. But they do not serve as a barrier between fields with regard to the matter of produce in the corner of the field, which is given to the poor [ pe’a ], and ritual impurity, and even the area beyond it is considered to be part of the same field. When Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said in the name of Rabbi Yoḥanan: They serve as a barrier between the fields even with regard to the halakhot of pe’a and ritual impurity.

    10The Gemara explains: What is the halakha of pe’a that is affected by determining whether it is one or two fields? As we learned in a mishna ( Pe’a 2:1): And these serve as a barrier for the purpose of pe’a , i.e., the presence of any of these divides a field so that each section constitutes a distinct field from which pe’a must be given independently: A stream that passes through the field; and a canal;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 55 עמוד א

    1ליעבד לי מר כאידך דשמואל, דאמר שמואל: לא קנה אלא מקום מכושו בלבד! אמר ליה: בהאי, אנא כשמעתין סבירא לי דאמר רב הונא אמר רב: כיון שניכש בה מכוש אחד קנה כולה.

    2שלח רב הונא בר אבין: ישראל שלקח שדה מעובד כוכבים ובא ישראל אחר והחזיק בה אין מוציאים אותה מידו. וכן היה ר' אבין ור' אילעא וכל רבותינו שוין בדבר.

    3אמר רבה: הני תלת מילי, אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא, משמיה דשמואל: דינא דמלכותא דינא, ואריסותא דפרסאי עד מ' שנין, והני זהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינהו זביני.

    4וה"מ לטסקא, אבל לכרגא לא. מאי טעמא? כרגא אקרקף דגברי מנח. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו שערי דכדא משתעבדי לכרגא.

    5אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, קשי בה אמימר: א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דהוה ליה ראוי, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.

    6א"ל אי הכי, אפילו טסקא נמי! אלא מה אית לך למימר דיהיב טסקא ומית; הכא נמי דיהיב כרגא ומית.

    7אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן: שאילתינהו לספרי דרבא, ואמרו לי: הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. ולא היא, התם לאוקומי מילתיה הוא דאמר.

    8ואמר רב אשי: פרדכת מסייע מתא. וה"מ דאצילתיה מתא, אבל אנדיסקי סיעתא דשמיא היא.

    9אמר רב אסי א"ר יוחנן: המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר, אבל לענין פאה וטומאה לא. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפילו לפאה וטומאה.

    10פאה מאי היא? דתנן: ואלו מפסיקין לפאה הנחל, והשלולית,׃

    Tosafot

    אם כן בטלת ירושת בנו - דבשלמא מכל אדם שיש עליו כתובת אשה ובעל חוב אף על פי שנכסים משועבדין להן מ"מ אין ירושת בני הבכור בטילה משום דמלוה ואשה מחסרי גוביינא וצריכי אדרכתא ואכרזתא ושומא אבל למס המלך אפילו קרקע שוה אלף זוז משועבדת לדבר מועט והקרקעות עיקר הן של המלך וכבר הוא מוחזק ולא מחסרי גוביינא. ר"י ור"ת:

    אנדיסקיי - פי' כותבי שטרות המלך דדיסקא הוא שטר כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיב:) האי מאן דנקיט דיסקא מב"ד הגדול ובפרק השולח (ביטין דף לו.) מעיקרא במאי אפקינהו בדיסקי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא ד שלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מגוי ובא ישראל אחר והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו. תמיה לי, למה אמר אין מוציאין אותה מידו, ולא אמר זכה בה או כל המחזיק בה זכה בה, כלשון שאמר שמואל. דהא אינהו כשמואל אמרוה, וכן פר"ש ז"ל.

    הכי גרסינן - הני תלת מילי אשתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל דאריסא דפרסאי. ולא גרסינן ואריסא דפרסאי, דהא דקאמר דינא דמלכותא דינא לאו מכלל התלת מילי היא, דבר מינה הן תלת: אריסא דפרסאי עד ארבעין שנין הא חדא, והני זהרורי דמלכא דזבני הא תרי, ותרווייהו מילתא תלו בדינא דמלכותא, ומשום דדינא דמלכותא דינא הוא דאמרן שמואל, דלא שייך איהו בהו, דמאי הנאה אית ליה למלכא בהאי, ודלא כהני דאמרי' דדוקא במילי דנפשיה אבל במילי אחריני לא, וכדאמרינן בבבא קמא (קיג, ב) דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דיקלי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו, וקא פרשי הא דאמרינן לעיל ומלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא באגרתא, אגרת סופרי המלך, כדי שלא יוכל אדם לגנוב חק המלך שיש לו על הקרקעות. ואיכא דקשיא ליה, אם כן תיקשי לן הלכתא אהלכתא, דהכא קיימא לן בהא כשמואל, ואילו בפרק דגיטין (י, ב) תנן כל השטרות העולות בערכאות של גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ואקשינן עליה בגמרא קא פסיק ותאני לא שנא מכר ולא שנא מתנה, בשלמא מכר אי לאו דיהבי זוזי קמייהו לא פרעי נפשייהו, אלא מתנה במאי קני לה בהאי האי שטרא חספא בעלמא הוא, ופריק אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ואי בעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים, אלמא מסקנא דשמעתא הכין דלא אמרינן בכי הא דינא דמלכותא דינא, משום דלא אמרינן לה אלא במידי דאית ביה תועלת למלכא, והרמב"ן ז"ל תירץ דהתם הכי קאמר, אי בעית אימא מתניתא אפילו באתרא דליכא הרמנא דמלכא ותני חוץ מכגיטי נשים, ומיהו בדאיכא הרמנא דמלכא אפילו שטרי מתנה כשרין.

    אריסא דפרסאי עד ארבעין שנין - פירש הראב"ד ז"ל, אריסא דפרסאי, כמו חזקה דפרסאי, אינה אלא ארבעין שנין. והאי דנקיט אריסא, משום דדינהו דפרסאי דכי מחתי אריסא לא מסלק ליה לעולם אלא אם כן מסתלק מעצמו או שיפסיד, והחזקה שלהם על ידי אריסיהם. ונפקא מינה לישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי, דאף על גב דאמרינן אין לו חזקה אלא בשטר, חזקה דארבעין שנין הויא להו חזקה, אי נמי לדינא דמלכותא, וישראל שנעשה אריס לישראל במלכות פרס אינו יכול לסלקו עד ארבעין שנין, עד כאן. ויש מפרשים דבמלכות פרס אין חזקה עולה לישראל בשדה של שראל חבירו בשלש שנים כשני חקה דעלמא, אלא בארבעין שנין.

    קשי בה אמימר אם כן בטלת ירושת בנו הבכור - ואם תאמר מאי קושיא, אי דינא הכי לבטול וליבטיל. הכי קאמר, אם כן בטולה ירושת בנו הבכור, והרי מעשים בכל יום ואנו דנין ומקיימין אותה. ונראה דלפי תירוץ זה מאי דהשיב ליה הכא נמי בדיהיב טסקא ומת, הכי קאמר ליה, מידי חזית דעבדי עובדא דלדידך, דאית לה למימר דלא עבדו עובדא אלא בדיהיב טסקא ומית, הכא נמי כי חזית דעבדינן עובדא (מית) [אית לך למימר] נמי דבהכי כההוא דעבדא עובדא. ורבינו תם ז"ל הקשה, אם כן אף אנו נבטל ירושת בנו הבכור כל שיש עליו כתובה ובעל חוב. וי"ל דלא דמי שעבוד חוב דעלמא לשעבודו של מלך, דאי מדינא שעראי דכדא משתעבדי לכרגא, הילכך הוה ליה מלכא כמאן דמוחזק בכולהו נכסי ונחית מנפשיה וזביניה זביני מן הדין ומוכר כל הקרקע על דבר מועט של טסקא שיש לדו עליון, לפי שגוף הקרקע למלך הוא וכל שאין פורעין חקו נוטלו. ואילו חוב דעלמא שעבוד בלוד הוא ומשתעבדי ליה נכסי ונכסי בחזקת מי מי ואינהו פרעי חוב אביהן וכתובת אמן. ותדע לך דהא זבין מלוה ואקדיש מלוה, לא עשה ולא כלום, ואי אפשר לבעל חוב ליפרע אלא בשומא והכרזה וכדי חובו בלבד, אלמא לית ליה בגופן של נכסים בלום, אלא שעבהודו בעלמא הוא ראית ליה, ונכסים מוחזקין הן ליתומים, וגם ר"ש ז"ל כן כתב דשעבוד המלך עדיף משאר שעבודין, וכגובוי דמי.

    ולא היא לאחזוקי מילתייהו הוא דבעו - פי' ספרי דבי רבא, לפי שעשו שטרי מכר לאנשים שקנו נחלות של ישראל שמכרום גזברי המלך מחמת הכרגא. וכן פירש ר"ש ז"ל, אבל הראב"ד ז"ל פירש דרב הונא בר נתן הוא שאמר לו לרב אשי שהוא הקשה לאמימר כן ושהעמיד דברי רב הונא בריה דרב יהושע ושאמר לו ששאל ספרי דבי רב ואמר ליה דהכין הלכתא, ועליו אמרו דאין סומכין עליו, דלאחזוקי מילתיה הוא דבעי. ולפי דבריו לא גרסינן לאוקמי מילתייהו הוא דבעו אלא לאוקמי מילתיה הוא דבעי. וספרים מצאתי שגורסין כן. מסקנא דשמעתא דא, דזהרורי דמלכא דזבני ארעא משתעבדא לטסקא אבל לכרגא לא, והיכא דמית ולא יהב טסקא בטלה ירושת בנו הבכור מן הקרקעות, דכל הקרקעות משועבדין לטסקא, ואי יהב טסקא ומית אין ירושת הבכור מתבטלת. וכתב. הר"ח ז"ל דאפילו לא יהב טסקא עד שמת, אי איכא פירא בארעא למפרע מנייהו טסקא, מוחזקין הן, משום דדינא דמלכותא דינא למשקל טסקא מפירי דארעא כל היכא דאיכא פירא לאישתלומי מינייהו. אבל כי ליכא פירא משתלם מגופא דארעא. וכתב מורי ז"ל שבמקום שנהגו שאין המלך מוכר הקרקע עד שלש וארבע שנים על הטסקא, אלא שהוא משבית עבודת הקרקע עד שישלמו, כנהוג במקומותינו, אם מת בעל השדה בתוך זה הזמן הבכור נוטל בה פי שנים. אם מכרו גזברי המלך קרקע מחמת כרגא ומיסין ותשחורת שיש לו על בני המדינה, אין ממכרן ממכר מן הדין, ואפילו צוה כן המלך, שאם כן למה נחלקו בשערי דכדא אי משתעבדי לכרגא אם לאו, נשאל את המלך והוא מודיע, ואיך גמרו ופסקו דלית הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע אם הדבר תלוי במה שירצה המלך. אלא שכך הסכימו כל המחברים וכל המפרשים, דלא אמרו דינא דמלכותא דינא, אלא בדברים שהם חוקי המלכים ידועים ומוסכמים הם. ותדע, שהרי שמואל כתב להם לישראל פרשת מלכים: שדותיכם יעשור וכלל הענין, ואמרו ז"ל (סנהדרין כ', ב) כל הכתוב בפרשת מלכים מלך מותר בו, וכן לכל המלכים חוקים ידועים. אבל בא ליטול מבני ארצו יותר מכן אינו דין. וזהו שאמרו דינא דמלכותא דינא ולא אמרו דינא דמלכא דינא. כן הורו כל בעלי הוראה ועיקר.

    עוד שם שלח ליה רב הונא בר אבין ישראל קנה שדה מגוי וכו' אין מוציאין מידו וכו'. וכן פירש ר"ש(י) ז"ל. ונ"ל דרב הונא בר אבין מס[פקא ליה], והילכך אין מוציאין מידו ואפילו לאוקומה בדינא דכל דאלים גבר, הא [אחר] אלים וירד בה אין נזקקין להם. בשילהי פרק מי שמת (בבא בתרא קנח, א)הקשו בתוספות מאי שנא דהתם נפל הבית עליו ועל אשתו אמרו בית הלל נכסין הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת האשה, ובנפל הבית עליו ועל אמו [מודו] שיחלוקו. ותירץ רבינו תם ז"ל דדילמא האי תנא סבירא ליה ירושת הבעל דרבנן, ולכך לא הוו אלא בחזקת יורשי האשה. ואפילו סבירא ליה דאורייתא, יש לחלק ולומר כיון דירושת הבעל אינה משום קורבה. ור"י ז"ל תירץ דגבי בעל יש לחוש יותר לחזקת האשה, לפי שכמו שדרך שהאשה מתה קודם בעלה כן דרך הבעל למות קודם אשתו ולא יירשנה, ואין זה פורענות, להכי תקנו הכא לגבי נפל הבית עליו ועל אמו שיהו הנכסים בחזקתו, לפי שהוא עתיד ועומד לירש את אמו יותר ממה שעתיד הבעל לירש את אשתו. עד כאן. ואני אומר דטעמייהו דבית הלל בבעל ואשתו מפני שאין ירושת הבעל קבועה אלא מטולטלת, שהרי מתנה עליה שלא יירשנה, מה שאין כן בבן שהיא קבועה שאי אפשר לו להתנות עליה, ועוד שהבעל אף על פי שיש לו בנים מאשה אחרת אינן יורשין את אשתו אפילו נכסים שהיו לה בחייו אם מת הוא בחייה, מה שאין כן בבן שיוצאי ירכו יורשין את אמו אפילו הוא בקבר, הילכך אפילו עכשו שאין לו זרע, מכל מקום כיון שהוא יורש וירושתו קבועה, כמו שאמרנו, י"ל כל שלא נודע מי מת תחלה הללו באין לירש והללו באין לירש, הילכך מודו בית הלל בהאי ספיקא דיחלוקו, וכענין שאמר למעלה נכסים בחזקת מי ופירש בר קפרא בחזקת שניהם, הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש. בפרק גט פשוט (בבא בתרא קעה, ב) עוד קשיא לי אשמעתין דהכא משמע דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא אפילו במלוה בשטר קאמר ואילו בפרק קמא דקדושין (יג, ב) בשמעתא דהאשה שהביאה חטאתה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 55a

    Bava Batra 55a. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 228 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 55a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026