Talmud Builders

    Bava Batra 24b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1of those who pour wine from barrels into jugs are Jews, and therefore it is reasonable that the wine belongs to a Jew. The Gemara comments: And this matter applies only to large jugs. But if they were small jugs, one can say that they were dropped by travelers, most of whom are gentiles, and therefore the jugs of wine are forbidden. And if there are large jugs among the found jugs, say that they all belong to Jews, as travelers do not usually carry large jugs; it can be assumed that the small ones were placed to balance the donkey’s load, and the jugs all fell together.

    2MISHNA: One must distance a tree twenty-five cubits from the city, and in the cases of a carob tree and of a sycamore tree, which have a great many branches, they must be distanced fifty cubits. Abba Shaul says: Every barren tree must be distanced fifty cubits. And if the city preceded the tree, as one later planted the tree alongside the city, he cuts down the tree, and the city does not give money to the tree’s owner in compensation. And if the tree preceded the city, which expanded after one planted the tree until it reached the tree, he cuts down the tree and the city gives money to its owner. If it is uncertain whether this one was first or that one was first, he cuts down the tree and the city does not give money.

    3GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that one must distance a tree from a city? Ulla says: It is due to the beauty of the city, as it is unattractive for a city’s walls to be obscured by tree branches. The Gemara suggests: And let him derive this halakha from the statement in tractate Arakhin (33b) that one may neither convert a field of a city into an open area surrounding the city, nor may one convert an open area into a field, as these have fixed places and measurements (see Numbers 35:1–8). If one plants trees in a city’s open area, he thereby turns the open area into a field.

    4The Gemara answers: No, it is necessary to supply the reason given by Ulla according to the opinion of Rabbi Elazar, who says: One may convert a field into an open area, and an open area into a field. Here, we do not plant trees, due to the beauty of the city.

    5And according to the opinion of the Rabbis as well, who say that one may not convert a field into an open area, nor convert an open area into a field, one can say that this matter applies only to seeds, i.e., one may not plant seeds in a city’s open area and thereby turn it into a field. But with regard to trees, we do plant them in an open area. But here we do not plant trees, due to the beauty of the city.

    6And from where do you say, i.e., on what basis do you maintain, that there is a difference between seeds and trees? As it is taught in a baraita that discusses the halakhot of Shabbat: With regard to an enclosure [ karpef ] whose area is greater than two beit se’a but that was enclosed from the outset for the purpose of residence, it is permitted to carry within it on Shabbat regardless of its size, as it is considered a private domain.

    7If subsequently the greater part of it was sown with seed crops, it is considered like a garden, which is not a place of residence, and it is prohibited to carry anything within it on Shabbat. If the greater part of it was planted with trees, it is considered like a courtyard, which is a place of dwelling, and it is permitted to carry there on Shabbat. This shows that planting trees in an enclosure does not transform the area into a field, as is the case when seeds are planted.

    8§ The mishna teaches: And if the city preceded the tree he cuts down the tree, and the city does not give money. The Gemara asks: What is different with regard to a cistern, that the tanna of another mishna (25b) teaches that if one plants a tree next to a neighbor’s existing cistern, the owner of the tree cuts down the tree and the owner of the cistern gives money; and what is different here that the mishna teaches that the owner of the tree cuts down the tree and the city does not give money?

    9Rav Kahana said, citing a popular aphorism: A pot belonging to partners is neither hot nor cold, i.e., no one takes responsibility for an item that belongs to several people, as opposed to a single individual. Here too, there is no specific person who will pay for the tree.

    10The Gemara asks: And what is the difficulty to begin with? Perhaps damage caused to public property is different from damage caused to the property of an individual. Consequently, when one’s tree causes damage to the public he is not compensated for having to cut it down, whereas he does receive payment when his tree damages a private cistern.

    11Rather, if Rav Kahana’s comment was stated in this context, it was stated about the latter clause: If the tree preceded the city, he cuts down the tree and the city gives money to its owner. Concerning this halakha one could ask: And let the tree owner say to the city residents: Give me money first and then I will cut down the tree. In this context, Rav Kahana said: A pot belonging to partners is neither hot nor cold. If the owner of the tree is entitled to wait until he had first collects money, a good deal of time would pass before the tree would be cut down. Therefore, a community need not collect money and pay immediately, unlike an individual.

    12§ The mishna teaches that if it is uncertain whether this one was first or that one was first, he cuts down the tree and the city does not give money. The Gemara asks: In what way is this case different from that of a tree alongside a cistern, concerning which you said in the mishna (25b) that in a case of uncertainty the owner of the tree need not cut down the tree?

    13The Gemara answers: There, if it were a case of certainty the tree would not be subject to being cut down; therefore, in a case of uncertainty too, we do not say to the owner of the tree: Cut it down. In that case, if the tree preceded the cistern, the owner of the tree would not be required to cut it down. Here, if it were a case of certainty, the tree would be subject to being cut down even if it preceded the city, and the only uncertainty is whether or not the owner of the tree would need to be compensated. Consequently, in a case of uncertainty too, we say to the owner of the tree: Cut it down. And if the owner of the tree lodges a claim due to the value of the tree, as he wants compensation for it, we say to him: Bring proof that your tree came first, and take your money. Since he has no proof, he does not receive any money.

    14MISHNA: One must distance a permanent threshing floor fifty cubits from the city, so that the chaff will not harm the city’s residents. Furthermore, a person should not establish a permanent threshing floor even on his own property unless he has fifty cubits of open space in every direction. And one must distance a threshing floor from the plantings of another and from another’s plowed field far enough that it does not cause damage.

    15GEMARA: The Gemara asks: What is different in the first clause of the mishna, which states a fixed measurement for the distance of a threshing floor from a city, and what is different in the latter clause, which does not provide a measurement but simply states in general terms: Enough that it does not cause damage? Abaye said: In the latter clause we arrive at the case of a threshing floor that is not permanent. This threshing floor must be far enough from a neighbor that it does not cause damage to his property.

    16The Gemara asks: What are the circumstances of a threshing floor that is not permanent? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: It refers to any threshing floor where one processes such a small quantity of grain that he does not winnow with a winnowing shovel, but employs some other method that does not scatter the chaff as far. This is one resolution of the contradiction.

    17Rav Ashi said that the phrase: Enough that it does not cause damage, is not referring to a distance but provides an explanation. In other words, the tanna is saying: What is the reason for the ruling of the first clause, as follows: What is the reason that one must distance a permanent threshing floor fifty cubits from the city? It must be far enough away that it does not cause damage.

    18The Gemara raises an objection against the opinion of Abaye from a baraita : One must distance a permanent threshing floor fifty cubits from the city; and just as one distances it fifty cubits from the city, so too does one distance it fifty cubits from the gourds, cucumbers, plantings, and plowed field of another, enough that it does not cause damage. Granted, this works out well according to the opinion of Rav Ashi, as he claims that in both clauses the same distance is required: One must move a threshing floor fifty cubits from a plowed field and from those plantings. But according to the explanation of Abaye, it is difficult. The Gemara comments: Indeed, it is difficult.

    19The Gemara asks with regard to the baraita : Granted, one must distance his threshing floor from his neighbor’s cucumbers and gourds, as the chaff from the threshing floor goes and penetrates into the heart of the flower and dries it out. But why must one distance the threshing floor from another’s plowed field? Rabbi Abba bar Zavda said, and some say it was Rabbi Abba bar Zutra: It is because

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דשפוכאישופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים במדינה זאת כדמסיים ואזיל:

    ברברבידליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפול:

    ואי איכא רברבי בהדייהואף הקטנים מותרין דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים אלא כולהו מלוקח יין של מדינה זו נינהו וישראל הן וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם:

    אימור באברורי הוה מנחילהשוות משא החמור כשיש שתי נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא:

    מתני' מרחיקין את האילן מן העירבגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:

    חרוב ושקמהענפיהם רבים:

    ואילן סרקגנאי הוא לעיר:

    ונותן דמיםמי שהעיר שלו:

    גמ' ותיפוק ליה דאין עושין מגרש שדהמשנה היא בפ' אחרון של ערכין (דף לג:) ומגרש אלף אמה הוא וכל אלף אמה אסור לעשותו שדה וקס"ד לא שדה לבן ולא שדה אילן:

    לא צריכא לר' אלעזרדפליג התם ואמר בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל כו':

    ה"ג ולרבנן דאמרי אין עושין הני מילי בזרעים אבל באילנות עושיןבתוך אלף אמה:

    והכאבתוך עשרים וחמש אמה משום נויי העיר אין עושין:

    קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירהסאתים הוא שיעור חצר המשכן ונתנוהו חכמים שיעור לכל היקף שלא הוקף לדור בתוכו או להשתמש מן הבית לתוכו כגון קרפף שבבקעה אבל המוקף לדירה אפי' בית עשרה כורין מטלטלין בו וקאמר הכא יתר מבית סאתים שהוקף לדירה הוא מותר לטלטל בכולו:

    נזרע רובובטלו הזרעים שם דירה ממנו והרי הוא כגינה שאין הקפה לדירה הואיל ויתר מבית סאתים הוא אין מטלטלין בו עוד:

    אבל ניטע רובובאילנות אין האילנות מבטלין תורת דירתו ממנו והרי הוא כחצר שלפני הבתים שהקיפוה לדירה ומותר:

    מאי שנא בורדבעינן נמי הרחקה וקתני נמי אם הבור קדמה קוצץ ונותן בעל הבור דמי האילן לבעל האילן:

    לא חמימא ולא קריראשזה סומך על זה אף כאן דמי האילן מי יתנם אם באת להטילם על בני העיר כל אחד אומר ממני לא יתחילו ונמצא האילן עומד והעיר מגונה ואין זו תפארת ארץ ישראל:

    ומאי קושיאמבור לעיר דאיצטריך לשנויי הכי דלמא שאני היזק דרבים מהזיקא דיחיד לא חייבו חכמים לקוץ אילנו בשביל בור היחיד בלא דמים אבל בשביל היזק רבים חייבוהו לקוץ:

    לא חמימא כו'אם באת להמתין עד מתן מעות יעמוד זה לאורך ימים בני העיר סומכין זה על זה ובעל האילן רוצה בכך לפיכך יקוץ ואחרי כן יגבה מעותיו מהן בב"ד:

    התםגבי בור דודאי של אילן אם ודאי קדם לאו למיקץ קאי כדקתני אם האילן קדם לא יקוץ ספיקו נמי לא אמר ליה קוץ שעל הניזק להביא ראיה:

    הכא דודאינמי למיקץ קאי אלא שנוטל דמים כדקתני אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספיקו נמי אמר ליה קוץ ממ"נ על כרחך וכשבא לגבות דמים אמר ליה אייתי ראיה דאת קדמת ושקל:

    מתני' גורן קבועבגמ' מפרש מאי קביעותא:

    חמשים אמהמפני המוץ המזיק את בני העיר כשהוא זורה וגם הזרעים הוא מייבש:

    ומנירו של חבירוובגמרא מפרש מאי היזק דמוץ לניר ניר היא חרישה שחורשין בימי הקיץ ואין זורעין בו עד ימות החורף כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים כדכתיב נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ירמיהו ד׳:ג׳):

    בכדי שלא יזיקהאי שיעורא משמע בציר מחמשים אמה ובגמרא פריך מ"ש מרישא דאמרת אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח:

    גמ' שאינו זורה ברחתשאין הכרי גדול וא"צ לזרות ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו רחת פל"ה בלע"ז כשהכרי גדול צריך להגביה התבואה ברחת וזורק כלפי מעלה והרוח מנשבת ודוחפת המוץ למרחוק:

    רב אשי אמרשיעורא דסיפא כרישא ומה טעם קאמר:

    מקשואיו ומדלועיונטיעה שהקשואין והדלועין גדילין בה:

    בשלמא לרב אשי ניחאדקתני בכולהו חמשים אמה:

    אלא לאביי קשיא קשיא [הכי] גרסינן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא בתרא 24 עמוד ב

    1דשפוכאי ישראל נינהו. וה"מ ברברבי, אבל זוטרי אימור מעוברי דרכים נפול. ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוה מנחי.

    Mishna

    2מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה. אבא שאול אומר: כל אילן סרק חמשים אמה. ואם העיר קדמה קוצץ, ואינו נותן דמים; ואם אילן קדם קוצץ, ונותן דמים; ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ, ואינו נותן דמים.

    Gemara

    3מאי טעמא? אמר עולא: משום נויי העיר. ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש, ולא מגרש שדה!

    4לא צריכא לר"א דאמר: עושין שדה מגרש ומגרש שדה, הכא משום נויי העיר לא עבדינן.

    5ולרבנן נמי, דאמרי: אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ה"מ זרעים, אבל אילנות עבדינן; והכא משום נויי העיר לא.

    6ומנא תימרא דשאני בין זרעין לאילנות? דתניא: קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה;׃

    7נזרע רובו הרי הוא כגינה, ואסור; ניטע רובו הרי הוא כחצר, ומותר.

    8ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים וכו'. מ"ש גבי בור, דקתני קוצץ ונותן דמים; ומאי שנא הכא, דקתני: קוצץ ואינו נותן דמים?

    9אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא.

    10ומאי קושיא? דלמא שאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד!

    11אלא אי איתמר דרב כהנא, אסיפא איתמר אם האילן קדם, קוצץ ונותן דמים. ולימא להו: הבו לי ברישא דמי, והדר איקוץ! אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא.

    12ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים. מאי שנא מבור, דאמרת: לא יקוץ?

    13התם דודאי לאו למיקץ קאי, ספיקו נמי לא אמרינן ליה ״קוץ״; הכא דודאי למיקץ קאי, ספיקו נמי אמרינן ליה ״קוץ״. ואי משום דמי אמרינן ליה: אייתי ראיה ושקול.

    Mishna

    14מרחיקין את גורן קבוע מן העיר חמשים אמה. לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו, אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח; ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו, בכדי שלא יזיק.

    Gemara

    15מ"ש רישא, ומאי שנא סיפא? אמר אביי: סיפא אתאן לגורן שאינו קבוע.

    16היכי דמי גורן שאינו קבוע? א"ר יוסי בר' חנינא כל שאינו זורה ברחת׃

    17רב אשי אמר מה טעם קאמר מאי טעמא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה כדי שלא יזיק׃

    18מיתיבי מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה וכשם שמרחיקין מן העיר חמשים אמה כך מרחיקין מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה כדי שלא יזיק בשלמא לרב אשי ניחא אלא לאביי קשיא קשיא׃

    19בשלמא ממקשואיו ומדלועיו דאזיל אבקא ואתי בליביה ומצוי ליה אלא מנירו אמאי א"ר אבא בר זבדא ואיתימא ר' אבא בר זוטרא: מפני׃

    Tosafot

    מרחיקין את האילן [מן העיר] כ"ה אמהוזרעים צריך להרחיק מן העיר עד אלף אמה דאין עושין מגרש שדה:

    מ"ש מבור דקוצץ ונותן דמים אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי כו'תימה לרשב"א א"כ כשהאילן קדם נמי אמאי נותן דמים מהאי טעמא וי"ל דכשהאילן קדם כיון דסמך בהיתר אין לחוש אם יתעצלו וישאר האילן עומד אבל עוד קשה לו דמאי שייך הכא קידרא דבי שותפי והלא קוצץ תחלה קודם שיתנו דמים ואומר ר"י דה"פ דמשום קידרא דבי שותפי לא חיימא ולא קרירא לא רצו לתקן שיתנו דמים דאע"ג דקוצץ תחלה פעמים שלא ישמע להם לקוץ תחלה אם לא ידע מי יתן לו הדמים וכל אחד ואחד יתרשל ולא יקוץ כדי שלא ליתן דמים כי בעל האילן ידרוש מעמו:

    ולימא להו הבו לי ברישא והדר איקוץגבי בור לא שייך למיפרך הכי דניחא כיון שסמך באיסור שיקוץ תחלה:

    קשיא לאבייתימה מאי קשיא ליה הא ברייתא איירי בגורן קבוע ומתניתין בגורן שאינו קבוע ויש לומר דאביי גופיה הוה משני דמה טעם קאמר אי לאו משום דקשיא ליה מה צריך לפרש טעמא כדי שלא יזיק והשתא דבברייתא מפרש טעמא כדי שלא יזיק מתני' נמי איכא לפרושי הכי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמר רב אשי מה טעם קאמר מרחיקין כדי שלא יזיקתמיהא לי, מאי איצטריך ליה למתני הכין, ומאי נפקא מינה, דודאי מדמחייבין ליה לארחוקי מזיק הוא. ונראה לי, דאיצטריך משום דתנא לעיל מינה מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, וקא מפרש טעמא בגמרא משום נויי העיר, וכל שהוא משום נויין אין בני העיר יכולין למחול, וכדמייתינן עלה אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ומשום נויי ארץ ישראל, קא משמע לן דהכא לאו משום נויי העיר הוא אלא משום שלא יזיק, ואם רצו למחול ולמשבק עושין. אי נמי קא משמע לן דבין בערי ארץ ישראל בין בחוצה לארץ מרחיקין, מה שאין כן במרחיקין את האילן דאינו אלא משום נויי העיר, וכיון דמשום נויין הוא סתמא דמילתא אינו חייב להרחיק אלא דוקא בארץ ישראל, והיינו דקא מקשה עלה ותיפוק לי דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. וכן כתב רש"י ז"ל הטעם שאין זו תפארת ארץ ישראל. כנ"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 24b

    Bava Batra 24b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 388 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דשפוכאי שופכי יין מן החבית לנודות למכור לעוברי דרכים במדינה זאת כדמסיים ואזיל:

    ברברבי דליכא למיחש לרובא דעלמא למימר מעוברי דרכים נפול:

    ואי איכא רברבי בהדייהו אף הקטנים מותרין דברברבי לאו אורחייהו דעוברי דרכים אלא כולהו מלוקח יין של מדינה זו נינהו וישראל הן וקטנים שאין דרך ללוקח יין להביאם:

    אימור באברורי הוה מנחי להשוות משא החמור כשיש שתי נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא:

    מתני' מרחיקין את האילן מן העיר בגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה:

    חרוב ושקמה ענפיהם רבים:

    ואילן סרק גנאי הוא לעיר:

    ונותן דמים מי שהעיר שלו:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Bava Batra 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מרחיקין את האילן [מן העיר] כ"ה אמה וזרעים צריך להרחיק מן העיר עד אלף אמה דאין עושין מגרש שדה:

    מ"ש מבור דקוצץ ונותן דמים אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי כו' תימה לרשב"א א"כ כשהאילן קדם נמי אמאי נותן דמים מהאי טעמא וי"ל דכשהאילן קדם כיון דסמך בהיתר אין לחוש אם יתעצלו וישאר האילן עומד אבל עוד קשה לו דמאי שייך הכא קידרא דבי שותפי והלא קוצץ תחלה קודם שיתנו דמים ואומר ר"י דה"פ דמשום קידרא דבי שותפי לא חיימא ולא קרירא לא רצו לתקן שיתנו דמים דאע"ג דקוצץ תחלה פעמים שלא ישמע להם לקוץ תחלה אם לא ידע מי יתן לו הדמים וכל אחד ואחד יתרשל ולא יקוץ כדי שלא ליתן דמים כי בעל האילן ידרוש מעמו:

    ולימא להו הבו לי ברישא והדר איקוץ גבי בור לא שייך למיפרך הכי דניחא כיון שסמך באיסור שיקוץ תחלה:

    קשיא לאביי תימה מאי קשיא ליה הא ברייתא איירי בגורן קבוע ומתניתין בגורן שאינו קבוע ויש לומר דאביי גופיה הוה משני דמה טעם קאמר אי לאו משום דקשיא ליה מה צריך לפרש טעמא כדי שלא יזיק והשתא דבברייתא מפרש טעמא כדי שלא יזיק מתני' נמי איכא לפרושי הכי:

    Tosafot on Bava Batra 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הא דאמר רב אשי מה טעם קאמר מרחיקין כדי שלא יזיק תמיהא לי, מאי איצטריך ליה למתני הכין, ומאי נפקא מינה, דודאי מדמחייבין ליה לארחוקי מזיק הוא. ונראה לי, דאיצטריך משום דתנא לעיל מינה מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, וקא מפרש טעמא בגמרא משום נויי העיר, וכל שהוא משום נויין אין בני העיר יכולין למחול, וכדמייתינן עלה אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ומשום נויי ארץ ישראל, קא משמע לן דהכא לאו משום נויי העיר הוא אלא משום שלא יזיק, ואם רצו למחול ולמשבק עושין. אי נמי קא משמע לן דבין בערי ארץ ישראל בין בחוצה לארץ מרחיקין, מה שאין כן במרחיקין את האילן דאינו אלא משום נויי העיר, וכיון דמשום נויין הוא סתמא דמילתא אינו חייב להרחיק אלא דוקא בארץ ישראל, והיינו דקא מקשה עלה ותיפוק לי דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה. וכן כתב רש"י ז"ל הטעם שאין זו תפארת ארץ ישראל. כנ"ל.

    Rashba on Bava Batra 24b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המשנה התשיעית והיא גם כן מענין החלק השני ואמר על זה מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם ספק לה קדם קוצץ ואינו נותן דמים מרחיקין גרן קבוע מן העיר חמשים אמה לא יעשה אדם גרן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיקין מנטיעותיו של חברו ומניח בכדי שלא יזיק מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר ר' עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה אמר הר"ם הטעם להרחיק אלה מן העיר כדי שיהא מראה העיר יפה וזה שאמרו משום נויי העיר והלכה כאבא שאול ומה שאמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים כלומר יקוץ אותו מי שקוצץ אותו מבני המדינה ויתן לבעל האילן הדמים ואמר ספק זה וכו' לפי שאילן זה יקוץ על כל אחד משני הפנים בין קדם אילן בין קדמה העיר וכשיקוץ יאמרו לו הבא ראיה והוא קדם וטול דמים ולפיכך אמרנו קוצץ ואינו נותן דמים הסבה להרחיק הגרן מן העיר כדי שלא יגיע הקש והמוץ אל העיר ומה שאמר כדי שלא יזיק הוא טעם ההרחקה הידועה שהיא חמשים אמה כדי שלא יזיק לפי שמפסיד עליו הנטיעות וכמו כן מפסיד עליו החרישה ויעשה הפרי זבל פירוש בורסקי בית העבדנין ומה שייחד רוח מזרחי יש בו שני טעמים ולפי דעתי האחד כי רוח המזרחי נושבת על המיעוט באלה הארצות ר"ל במערבו של הישוב והם ארץ ישראל ומה שאחריהם לצד מערב וכמו כן בבל והקרוב אליה מרוח המזרח כמהלך חדש או קרוב לזה והשני כי רוח המזרחית יתכן שתתקן באוש ריח הבורסקי ולא יגיע מזה נזק לבני אדם ור' עקיבא לא היה חושש משאר הרוחות אלא רוח מערבית לפי שהיא הרוח שאנו מתפללין לעמתו לפי שההיכל במערב והוא ענין מה שאמר ר' עקיבא שכינה במערב ולפיכך אסור לעשות בו בורסקי במערב ואפילו בתכלית מה שאפשר מן ההרחקה ואין הלכה כר' עקיבא:

    אמר המאירי שמרחיקין את האילן מן העיר חמש ועשרים אמה ופרשו בגמ' משום נויי העיר והוא שגנאי הוא לעיר כשרחבה סביבותיה פגומה בערבוב אילנות ובחרוב ושקמה שענפיהם מרובים חמשים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה ואין הלכה כדבריו אלא אפילו סרק בכ"ה אמה חוץ מן החרוב והשקמה אם העיר קדמה וכו' כלומר שכל אילן הנמצא קרוב לעיר בתוך שיעור זה קוצצין אותו על כל פנים אפילו קדם האילן לעיר וכל שכן אם קדמה העיר לאילן אלא שהפרש יש בין קדמה העיר לקדם האילן שאם קדם האילן הואיל ולא פשע קוצץ איזה מהם את האילן ונותנין לו בני העיר דמי האילן ואין צריכין ליתן הדמים תחלה שאילו כן יבאו לידי פשיעה מתוך שכל אחד מתרשל מליתן ובעל האילן שותק לפיכך קוצץ תחלה ואח"כ יהא בעל האילן זריז לבקש מעותיו ואם העיר קדמה קוצץ ואין לו דמים וכן ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואין נותנין לו דמים אלא שנוטל עציו והולך שמן הסתם העיר קדמה:

    מרחיקין גרן הקבוע מן העיר חמשים אמה מפני שכשהוא זורה ברחת המוץ נכנס על ידי סיוע הרוח ומזיק לבני העיר ומ"מ הואיל ועל ידי זרייתו הוא הרי הוא נזק הבא מכחו לגמרי ושיערו בהזק זה שאינו מסולק עד שירחיק חמשים אמה וגרן קבוע פירשו בגמ' שהוא כל שתבואתה מרובה עד שהוא צריך לזרות ברחת הא גרן שאינו קבוע והוא כל שאינו צריך לזרות אלא בידיו אין צריך לשיעור כזה אלא בכדי שלא יזיק לפי מה שיראה לדיינין לא יעשה אדם גרן קבוע בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח ומטעם הנזכר ולא סוף דבר להרחיק מבני העיר אלא אף הוא צריך להרחיק מנטיעותיו של חברו שהוא מזיקן במוץ וכל שכן במקשאיו ודלועיו ושאר פירות הרכים שהמוץ נעשה בשדה גלל המזיק והמיבש את הארץ והילכך צריך להרחיק מהם בכדי שלא יזיק והוא חמשים אמה לגרן קבוע או פחות מכן לשאינו קבוע:

    מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי ר"ל מקום עבוד העורות מן העיר חמשים אמה מפני שריחן רע ואף בהרחקה זו אין עושין בורסקי [אלא] למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק הריח הבא על ידה ור' עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה ובלבד בהרחקת חמשים אמה חוץ ממערבה ופירשו בגמ' מצד קדושת המערב שהוא תדיר בתפלה כמו שאמרו שכינה במערב והוא רמז להרחיק עבודת השמש וכמו שאמרו אמר ליה רב ששת לשמעיה לכל רוחתא אוקמן בר ממזרח משום דמודו בה מינאי לא להגביל לו מקום חלילה וכבר ביארנו במקומו שאין תפלה עכשו במזרח אלא מפני שהוא מכוון כנגד מערב ירושלים וכמו שאמרו בגמרא אמר ליה רב חנניה לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונא דארץ ישראל אדרימו ומ"מ הלכה כתנא קמא שאין עושין אותו אלא למזרח:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    ערים שנתנו ללוים והם שש ערי מקלט ועוד ארבעים ושתים הוצרכו ליתן להם מגרש לכל עיר ועיר והם שלשת אלפים אמה לכל רוח והוא שדרשו מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וכתוב אחד אומר ומדותם מחוץ לעיר פאת קדמה אלפים באמה וכו' הא כיצד אלף הראשונים מגרש ואלפים שאחריהן לשדות וכרמים:

    התבאר במסכת ערכין שאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ר"ל שאין נוטעין או זורעין במגרש כדי לעשותן שדה או גנה אלא מניחין אותן עם העשבים העולין מאליהן לישב בהם ברחבה ולרעות בהן את בהמותיהם ולא מניחין השדות בורות לעשותן מגרש שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר אי אפשר לומר לא ימכר שמאחר שאמר גאלת עולם תהיה ללוים למדנו שנמכרות הן אלא מאי לא ימכר לא ישתנה ואע"פ שלא נתפרש כן אלא בערי הלוים כך הדין בערי ישראל מעתה לא הוצרך במשנתנו להרחיק אילן מן העיר שהרי מוזהר הוא מאליו בכל ערים שבארץ ישראל אף בתוך כל המגרש כל שכן בתוך חמשים אמה ומ"מ דוקא בערי ארץ ישראל הא בשאר כבושין מיהא צריכים אנו לדין משנתנו ויש פוסקים שלא נאסר בערי ישראל אלא לזרעים הא לאילנות לא הואיל ואף הם ראויים ליישב תחתיהם ובתוך חמש ועשרים מיהא הוצרכנו אף בהם לדין משנתנו ולא יראה כן:

    קרפף ולא הוקף לדירה ר"ל מקום שהקיפוהו שלא לשם דירה אלא לשם גנות ופרדסים אפילו היו שם מחיצות גבוהות עשרה אין מטלטלין בכלו אא"כ הוא שעור מועט עד סאתים או פחות מכן אבל אם היה בו יותר על סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות (ואפי') [ואם] הוקף לדירה אפילו ביתר מסאתים מטלטלים בכלו ומ"מ קרפף יתר מסאתים שהוקף לדירה ובנזרע רובו הרי הזריעה מפקעת שם דירה מעליו והרי הוא כגנה ואסור לטלטל בכלו ואם נזרע מעוטו כל שלא הגיע הזרוע ליתר מסאתים אינה מפקעת שם דירה מעליו אבל אם הגיע הזרוע ליתר מסאתים הופקעה שם דירה משם נוטע רבו באילנות הרי היא כחצר שהרי (אין) דרך בני אדם ליטע בחצרותיהם ומותר לטלטל בכלו כמו שיתבאר במקומו:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Bava Batra 24b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מרחיקין את האילן כו' וזרעים צריך להרחיק כו' עכ"ל באו לפרש במתני' דנקט אילן ולא נקט נמי זרעים דלמאי דמסיק לרבנן בזרעים בעי אלף אמה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 24b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה פירוש אלף אמה סביב לעיר נקרא מגרש דכתיב מקיר העיר וחוצה אלפים אמה סביב ותנן בפרק עגלה ערופה בו ביום דרש רבי עקיבא ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה אי אפשר לומר אלף שכבר נאמר אלפים כו' הא כיצד אלף אמה מגרש אלפים אמה תחום שבת ואלף אמה אלו שהם מגרש אין להם לזרעם ולא לנטוע בהם כלום כדי שירעו שם בהמות ומאלף אמה לחוץ נקרא שדה ואין אדם רשאי (לנירו) לעשותו מגרש משום ישוב ארץ ישראל ומשום הכי אקשי ותיפוק ליה דאין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה. ומהדרינן לא צריכא אלא לרבי אלעזר דאמר עושה שדה מגרש ומגרש שדה מהו דתימא כיון דעושה מגרש שדה נוטעים אותו אפילו בתוך חמשים אמה קמשמע לן דחמשים אמה מיהא סמוכים לעיר לא משום נוי העיר וכי קאמר רבי אלעזר עושים מגרש שדה לא על מגרש כולו שהוא אלף אמה אלא על אלף אמה חסר חמשים הוא שאמר שיש לו רשות לעשותו שדה ולנטעו אבל חמשים אמה הסמוכים לעיר לא אמר ולהך לישנא דאמר רבי אלעזר עושים שדה מגרש אבל לא מגרש שדה הרי המגרש כולו שהוא אלף אמה אינו רשאי לנטעו ולעשותו שדה ואם כן מאי קא משמע לן מתניתין מרחיקים את האילן מן העיר חמשים אמה תיפוק ליה שהרי המגרש כולו שהוא אלף אמה אינו רשאי לנטוע בו כלום. ומהדרינן כי קאמר רבי אלעזר דאין עושים מגרש שדה לזרעים הוא דאמר אבל לנטוע בו אילנות לא קמשמע לן במתניתין דחמשים אמה מיהא הסמוכים לעיר אין לו רשות לנטוע בהם כלום. ומנא תימרא דשאני בין זרעים לאילנות דתניא קרפף יוצא מבית סאתים שהוקף לדירה אם נזרע בו רובו הרי הוא כגינה ואסור לטלטל בכולו אלא בארבע אמות ככרמלית ואם נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר לטלטל בכולו שהרי לדירה הוקף ואין נטיעת האילנות בו מוציאתו מתורת חצר ומחזירתו לתורת גנה לפי שדרך בני אדם לנטוע אילנות בחצרותיהם ואין דרכם לזרוע זרעים בחצרותיהם אלמא שאני בין אילנות לזרעים וכי אמר רבי אלעזר אין עושים מגרש שדה היינו שלא לזרוע בו זרעים הוא דקאמר לפי שאין דרכם של בני אדם לזרוע זרעים אלא בשדות ואם זרע בו כלום יצא מכלל מגרש ונעשה שדה אבל לנטוע בו אילנות כיון שדרכם של בני אדם לנטוע אילנות בחצרותיהם יש לו רשות לנטוע לפי שאין נטיעת האילנות עושהו שדה שהרי אפילו בחצרות דרכם של בני אדם לנטוע אילנות בחצרותיהם. הר"י ן' מיגש ז"ל.

    מאי שנא גבי בור דקתני קוצץ ונותן דמים הקשה רבינו מאיר לפרוך נמי מאי שנא מבור שאם האילן קדם לא יקוץ והכא קוצץ ולא הוה מצי לשנויי בקדרה דבי שותפי. ותירץ דהא פשיטא ליה דמשום גנאי ארץ ישראל אפילו אם האילן קדם דין הוא שיקוץ דגדולה מזו התירו משום ישוב ארץ ישראל דאמרינן הקונה שדה בארץ ישראל כותבין עליו אונו ואפילו בשבת. תוספי הרא"ש ז"ל. אלא אי איתמר דרב כהנא אסיפא איתמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים דמשמע דקוצץ ברישא ואחר כך נותן דמים ליתני נותן דמים ואחר כך קוצץ. אמר רב כהנא קדרא דבי שותפי לא קרירא וכו' ואם אינו קוצץ אלא עד שיתנו הדמים יבואו להתרשל בדבר כדי שלא יתנו הדמים וגם בעל האילן שותק הוא ואינו מבקש כלום לפי שרוצה הוא שיתרשלו ולא יביאו הדמים כדי שלא יקצץ האילן ונמצא האילן קיים ויבטל נוי העיר לפיכך שנינו קוצץ בתחלה ואחר כך נותן דמים כדי שלא יתרשלו בקציצת האילן וליכא למיחש שמא אחר קציצת האילן יתרשלו בנתינת הדמים לפי שכיון שקצץ האילן בעל האילן אינו מתרשל בתביעת הדמים ואם יתרשל איהו דאפסיד אנפשיה. הר"י ן' מיגש ז"ל.

    מאי שנא מבור דקאמרינן לא יקוץ כתב רבינו מאיר ז"ל דלא שייך לשנויי הכא היזקא דרבים שאני דהכי פריך מאי טעמא גבי בור דאמרינן ספק זה קדם לא יקוץ דהוה ליה כאלו האילן קדם משום דהמוציא מחברו עליו הראיה ויאמר בעל האילן אייתי ראיה דאני לא קדמתי ואקוץ אם כן הכא נמי הואיל והן תובעים אותו לקוץ בלא דמים נימא המוציא מחברו עליו הראיה ויאמר בעל האילן אייתי ראיה דלא קדמתי ואקוץ בלא דמים. ומשני כיון דדינא הוא לקוץ מיד אם כן הוא המוציא ועליו להביא ראיה. סיפא אתאן לגורן שאינו קבוע כתב ר"מ ז"ל והא דנקט ברישא מרחיקים מן העיר ומן השדות בשאינם זרועות וחרושות שאינו כל כך היזק גדול דהא קמן ועינינו רואות תדיר שיש כמה גרנות ואפילו בתוך העיר ואין בני העיר מרגישין ואפילו הכי מרחיקים חמשים אמה הואיל והוי גורן קבוע וסיפא רבותא קמשמע לן דאפילו מנטיעותיו דאזיל ויתיב בלביה ומצוי אפילו הכי בגורן שאינו קבוע לא בעי חמשים אמה וכל שכן מן העיר והשתא ניחא דאיתותב מן הברייתא דהכי פריך לאביי קשיא דתלה הפשוט באותו שאינו פשוט כל כך דקאמר כשם שמרחיקים מן העיר חמשים אמה כך צריך להרחיק מנטיעותיו הא נטיעות פשוט טפי טובא דמהאי טעמא נקט מתניתין דרישא עיר דמעיר ידעינן נטיעות מכל שכן אבל מנטיעות לא הוינן ידעינן עיר דבענין אחר לא הוה מיתרצא מתניתין לאביי אמאי נקט ברישא עיר ובסיפא נטיעות כדפרישית תוספי הרא"ש ז"ל. וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: אמר אביי סיפא לגורן שאינו קבוע. ומשום הכי סגי ליה בכדי שלא יזיק ותו לא כל שאינו זורה ברחת אלא בידיו בלבד אבל גורן קבוע אפילו מנטיעותיו ומנירו נמי בעי חמשים אמה הרחקה. רב אשי אמר מה טעם קאמר ולעולם אידי ואידי בגורן קבוע הוא ובעי חמשים אמה. ואותביה עלה דאביי מהא דתניא מרחיקים מן העיר גורן קבוע חמשים אמה וכשם שמרחיקין מן העיר כך מרחיקין ממקשאיו וממדלעיו של חבירו ומנירו חמשים אמה בשלמא לרב אשי דאמר מה טעם קאמר במתניתין אבל לעולם מנטיעותיו ומנירו נמי דקתני במתניתין בגורן קבוע הוא ובעי הרחקה חמשים אמה שפיר דקא מוקי למתניתין כברייתא דהא ברייתא בגורן קא משתעי בין בעיר בין במקשאיו ומדלעיו ונירו אלא לאביי דאמר מנירו דקתני במתניתין בגורן שאינו קבוע קשיא כלומר אמאי לא אוקים לה למתניתין בגורן קבוע כדאשכחן בברייתא קשיא. ואהדרינן לגופא דמתניתין ואמרינן בשלמא ממקשאיו וממדלעיו בעי הרחקה משום דאזיל אבקא דגורן ויתיב בליביה ומשוי ליה לקישואין כלומר מפסיד להו אלא מנירו מאי הפסידא איכא דבעי הרחקה הא לית בה פירא דנפסיד באבקא דגורן אמר רבי אבא מפני שעושה אותו גלל כלומר מפני שנושא הרוח את התבן ומוליכו אל נירו של חבירו ועושה בשדה גלל. עד כאן.

    רב אשי אמר מה טעם קאמר פירוש דלא ניחא ליה במאי דאמר אביי דבגורן שאינו קבוע יהא חייב להרחיק כלל דלא מסלקינן ליה אלא בגרמא מצויה כתאלי דרב יוסף וכסולם של שובך אבל בגרמא שאינו קבוע אף על גב דאפשר דאתי לידי גרמא דגיריה לא חיישינן ליה. הר"ן ז"ל.

    מה טעם מרחיקים כדי שלא יזיק תמיהא לי מאי אצטריך ליה למיתני הכי ומאי נפקא מינה דודאי דמדמחייבים ליה לארחוקי מזיק הוא. ונראה לי דאצטריך משום דתנא לעיל מינה מרחיקים את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה וקא מפרש טעמא בגמרא משום נוי העיר וכל שהוא משום נוי אין בני העיר יכולים למחות בו אי נמי קמשמע לן דבין בערי ארץ ישראל בין בחוץ לארץ מרחיקים מה שאין כן במרחיקים את האילן דאינו אלא משום נוי העיר וכיון דמשום נוי הוא סתמא דמלתא אינו חייב להרחיק אלא דוקא בארץ ישראל והיינו דקמקשי עלה ותיפוק ליה דאין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה וכן כתב רש"י ז"ל הטעם שאין זו תפארת לארץ ישראל. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 24b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 24, Amud Bet, about 388 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “דשפוכאי ישראל נינהו. וה"מ ברברבי, אבל זוטרי…”

      Named: רבי בהדייהו.

    2. Segment 244 words

      Opens “מתני׳ מרחיקין את האילן מן העיר עשרים…”

      Named: אבא.

    3. Segment 317 words

      Opens “גמ׳ מאי טעמא? אמר עולא: משום נויי…”

      Named: עולא.

    4. Segment 415 words

      Opens “לא צריכא לר"א דאמר: עושין שדה מגרש…”

    5. Segment 520 words

      Opens “ולרבנן נמי, דאמרי: אין עושין שדה מגרש…”

    6. Segment 613 words

      Opens “ומנא תימרא דשאני בין זרעין לאילנות? דתניא:…”

    7. Segment 712 words

      Opens “נזרע רובו הרי הוא כגינה, ואסור; ניטע…”

    8. Segment 823 words

      Opens “ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים…”

    9. Segment 910 words

      Opens “אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי לא…”

      Named: רב כהנא.

    10. Segment 108 words

      Opens “ומאי קושיא? דלמא שאני הזיקא דרבים מהזיקא…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “אלא אי איתמר דרב כהנא, אסיפא איתמר…”

      Named: רב כהנא.

    12. Segment 1216 words

      Opens “ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “התם דודאי לאו למיקץ קאי, ספיקו נמי…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “מתני׳ מרחיקין את גורן קבוע מן העיר…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “גמ׳ מ"ש רישא, ומאי שנא סיפא? אמר…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1613 words

      Opens “היכי דמי גורן שאינו קבוע? א"ר יוסי…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “רב אשי אמר מה טעם קאמר מאי…”

      Named: רב אשי.

    18. Segment 1835 words

      Opens “מיתיבי מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים…”

      Named: רב אשי, אביי.

    19. Segment 1922 words

      Opens “בשלמא ממקשואיו ומדלועיו דאזיל אבקא ואתי בליביה…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Bava Batra 24b · Segment 9 — “אמר רב כהנא: קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Bava Batra 24b · Segment 19 — “…בר זבדא ואיתימא ר' אבא בר זוטרא: מפני

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 24b · Segment 15 — “…שנא סיפא? אמר אביי: סיפא אתאן לגורן שאינו קבוע.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Batra 24b · Segment 3 — “…מאי טעמא? אמר עולא: משום נויי העיר. ותיפוק ליה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 24b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026