Talmud Builders

    Bava Batra 70b

    Chapter 4 - HaMokher et HaBayit

    גם: בבא בתרא דף ע׳ ע״ב, פרק ד׳ המוכר את הבית

    English translation - Bava Batra 70b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Ultimately, even when the bailee says to the depositor that the items were taken from him under circumstances beyond his control, is he not required to take an oath? How, then, can you assert that he is deemed credible to claim that he returned the items without taking an oath? Rav Ḥisda said to him: Here too, what did I mean when I said that he is deemed credible? It means that he is deemed credible when he takes an oath.

    2The Gemara suggests: Let us say that Rav Amram and Rav Ḥisda disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im , as a halakha is taught in a baraita with regard to a purse document, i.e., a document that records an arrangement whereby one gives another money as an investment in a joint venture on condition that the profits will be divided equally between the two parties. If the person who received the money died, and this document was presented by the lender against the orphans, the judges of the exile say that the lender takes an oath that the money had never been returned to him, and he collects the entire sum. And the judges of Eretz Yisrael say that he takes an oath and collects only half of the sum.

    3And it is understood that everyone agrees with the opinion of the Sages of Neharde’a, as the Sages of Neharde’a say: With regard to this joint venture, whereby one person gives money to another on condition that it will be used for business purposes and that the profits will be divided equally between the two parties, half of the invested money is considered a loan, for which the borrower is exclusively liable, and half is considered a deposit, so that if it is lost under circumstances beyond his control, the borrower is exempt from the liability to return it.

    4According to this assumption, everyone agrees that the claimant can recover from the orphans by means of an oath the half of the money that is considered a loan, just as he would have been able to demand that money from their father. Concerning the half that is considered a deposit, what, is it not with regard to this point that they disagree, as one Sage, the judges of the exile, holds like Rav Amram that the depositor can say to the bailee: What is your document doing in my possession? Therefore, neither the father nor his children are deemed credible to claim that they had returned the half that is considered a deposit, and the investor can collect that half as well. And one Sage, the judges of Eretz Yisrael, holds like Rav Ḥisda, that one cannot assert this claim, and therefore the investor can collect only the half that is considered a loan. But as for the half that is considered a deposit, the father would have been deemed credible in his claim that he had already returned it.

    5The Gemara rejects this opinion: No, everyone, i.e., both the judges of the exile and the judges of Eretz Yisrael, agrees with the opinion of Rav Ḥisda, that the father can claim that he returned the money. And here, they disagree about the following issue, as one Sage, the judges of the exile, holds that if it is so that he had in fact repaid the money, he would have told his children that he repaid it. Since he did not tell them, it may be assumed that he never repaid the money. And one Sage, the judges of Eretz Yisrael, holds that you can say that it was the Angel of Death that prevented him from doing so, meaning he died before he had the opportunity to give his children a detailed report concerning his financial affairs.

    6Apropos this discussion, it is related that Rav Huna bar Avin sent the following ruling: If one deposits an item with another and receives a document attesting to the deposit, and the bailee later says to him: I returned the item to you, the bailee is deemed credible even if the document is still in the hands of the depositor. And with regard to a purse document attesting to a joint venture that was presented by the lender to support his claim against the borrower’s orphans, the lender takes an oath that the money had never been returned to him and collects the entire sum from the orphans.

    7The Gemara asks: Don’t these two halakhot contradict each other? If the father is deemed credible when he claims that he repaid a loan, the court should present this claim on behalf of his orphans. The Gemara answers: It is different there, as if it is so that the father had, in fact, repaid the money, he would have told his children that he repaid it. Since he did not tell them anything about it, it may be assumed that he never repaid the money.

    8Rava said: With regard to the case of a purse document that was presented to support a claim against orphans, the halakha is that the claimant takes an oath that the money had never been returned to him and then collects half of the sum recorded in the document, in accordance with the judges of Eretz Yisrael. The Gemara relates that two generations later, Mar Zutra said: The halakha is in accordance with the opinion of the judges of the exile. Ravina said to Mar Zutra: Didn’t Rava say that the claimant takes an oath and collects half of the sum? Mar Zutra said to him: With regard to the opinion of the judges of the exile, we

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 70 עמוד ב

    1סוף סוף, כי אמר ליה ״נאנסו״, לאו שבועה בעי? ה"נ מאי ״נאמן״ נאמן בשבועה.

    2לימא בפלוגתא דהני תנאי דתניא: שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי: נשבע וגובה כולו. ודייני א"י אמרי: נשבע וגובה מחצה.

    3ודכולי עלמא אית להו דנהרדעי דאמרי נהרדעי: האי עיסקא פלגא מלוה, ופלגא פקדון.

    4מאי, לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר, מצי א"ל ״שטרך בידי מאי בעי״; ומר סבר, לא אמרי?

    5לא; דכולי עלמא אית להו דרב חסדא; והכא בהא קמיפלגי דמר סבר: אם איתא דפרעיה, מימר הוה אמר. ומר סבר: אימור מלאך המות הוא דאנסיה.

    6שלח רב הונא בר אבין: המפקיד אצל חבירו בשטר, ואמר לו: ״החזרתיו לך״ נאמן. ושטר כיס היוצא על היתומין נשבע וגובה כולו.

    7תרתי?! שאני התם, דאם איתא דפרעיה מימר הוה אמר.

    8רבא אמר: הלכתא נשבע וגובה מחצה. אמר מר זוטרא: הלכתא כדייני גולה. א"ל רבינא למר זוטרא, הא אמר רבא: נשבע וגובה מחצה! אמר ליה: אנן, דדייני גולה׃

    Tosafot

    סוף סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעי - תימה למאי דמפרש ר"ת בהגוזל קמא (ב"ק דף קו. ושם) בשמעתא דהטוען טענת גנב בפקדון דלא מיחייב שבועת שומרין אלא היכא דאיכא הודאה במקצת היכי קאמר לאו שבועה בעי אין ה"נ דלא מיחייב שבועה דאורייתא ואין לומר לאו שבועה בעי שבועת היסת קאמר דהיכי תיסק אדעתיה דרב עמרם דנאמן דקאמר רב חסדא ליפטר אפילו משבועת היסת ועוד דאמר בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מה:) גבי רמי בר חמא ורבא מכלל דתרוייהו סברי המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים בשטר צריך להחזיר לו בשטר וצריך לפרש וצריך להחזיר לו בשטר אם אין רוצה לישבע אבל בשבועה נאמן כי היכי דלא תיקשי דרבא אדרבא דרבא אמר לקמן דמהימן לומר החזרתי לך במיגו דנאנסו דקאמר רבא הלכתא דנשבע וגובה מחצה ואי בשבועת היסת איירי היכי קאמר בעדים א"צ להחזיר לו בעדים ומהימן לומר החזרתיו לך בלא שבועה הא לעולם בעי שבועת היסת ואומר ר"ת דהך שבועה דהכא מדרבנן ונתקנה קודם שבועת היסת כמו ההיא דהכותב (כתובות דף פז:) דהפוגמת כתובתה ועד אחד מעידה שהיא פרועה דקאמר התם דהויא שבועה דרבנן:

    נשבע וגובה מחצה - נראה דאינו נשבע על הכל דלמה ישבע בחנם כיון דאין משלמין לו אלא החצי הלכך ישבע שבועה שיש לי בידם ואין לי בידם פחות מחצי דלא ליהוי מרע ליה לדיבוריה כי ההיא דשנים אוחזין בטלית (ב"מ דף ה:):

    מ"ד נשבע וגובה כולו לית ליה דרב חסדא - וא"ת אכתי אמאי גובה כולו דניטעון ליתמי נאנסו וי"ל דמלתא דלא שכיח היא לא טענינן ליתמי דנאנסו קלא אית ליה ואע"ג דאבוהון הוי מהימן לומר שנאנסו מיהו לא טענינן להו ומאן דאמר נשבע וגובה מחצה סבר דלא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי וטענינן להו החזרתיו לך אף על גב דלא טענינן להו נאנסו כיון דאבוהון היה מהימן בטענה זו מיגו דאי בעי אמר נאנסו ואין להקשות לרבי אבא דאית ליה מתוך שאינו יכול לישבע משלם אמאי פטרינן להו הא מחויבין הן שבועה ואין יכולין לישבע דלגבי יורשין לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדדרשינן בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מז. ושם) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין ואם תאמר לרב ושמואל דקאמרי התם אין אדם מוריש שבועה לבניו פי' אין אדם מוריש ממון שיש בו שבועה לבניו אמאי פטורין מלשלם וי"ל דהא דאין אדם מוריש היינו דאין נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון כדפירש הקונט' התם ואם באין לגבות בשטר אין גובין אבל אם מוחזקין הן ובאין לגבות מהן כי הכא אין מוציאין מהן ופטורין וכן מוכח בהדיא בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מח:) דמשני הא מני ב"ש היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי אלמא בדבר הגבוי אדם מוריש שבועה לבניו:

    דאם איתא דפרע מימר הוה אמר - דוקא הכא שיש שטר על בניו היה לו להודיעם דפרוע הוא אבל מלוה על פה אמרינן דאין גובה מן היורשין ואפילו הניח קרקעות ואפי' מגדולים אלא כשהודה ומת א"נ דשמתוהו ומית בשמתא דהתם לא אמרינן אם איתא דפרע מימר הוה אמר דאין לו להודיעו כל מה שלוה ופרע כל ימי חייו אלא דוקא הכא שיש שטר כדפרישית:

    אמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה - ומה שקשה דרבא אדרבא בשבועות פירשתי לעיל וריב"ם מפרש דלא קשיא מידי דהכי איתא התם א"ל רבא מאי מעלייתא א"כ שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם יכול לומר נאנסו דאפקיד ליה בעדים דאפקיד ליה בעדים נמי מתוך שיכול לומר החזרתי לך יכול לומר נאנסו דאפקיד ליה בשטר פירוש כיון דאפקיד ליה בשטר איכא שבועה בנאנסו דאז אין לומר מתוך שיכול לומר החזרתיו לך והיה נאמן בלא שבועה דהא המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בעדים ומן הדין אפילו בשבועה לא היה נאמן אי לאו משום דמהימן במיגו דנאנסו בשבועה והשתא אין להקשות כלום משם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ליה מה נאמן נאמן ובשבועה - הקשה בכאן ר"ח וכן ר"ש ז"ל מהא דאמרינן בריש פרק כל הנשבעין (שבועות מה, ב) דשבועת השומרין דחייב רחמנא, היינו כשהפקיד אצלו בשטר, דאין כאן משום מגו, ואמרינן התם מכלל דסבירא להו דהפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר. ותרצו הם ז"ל דהתם דחיקותא בעלמא הוא והכא עיקר. ואין דרכם מחוור כאן כלל, דהתם הוא דאמרינן גבי שכיר לא שאנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם כי אמר שכרתיך ונתתי לך שכרך נאמן, ואמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתא, ועלה אמר ליה רבא ומאי מעליותא דאם כן דאמרינן מגו כי האי, שבועת השומרים שחייב רחמנא היכי משכחת לה, מגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם כי אמר נאנסו נאמן הכא במאי עסקינן כשהפקיד אצלו בעדים. בעדים נמי מגו דאי בעי אמר החזרתי, ואוקמה כשהפקיד אצלו בשטר, וקסבר דהמפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר, כלומר, כיון שכן תו אינו נאמן לומר נאנסו לפטר עצמו משבועה תו במגו, דהשתא ליכא מגו, ולולי שפטרתו התורה בשבועת נאנסו היה חייב לשלם או יביא ראיה ויפטור, ומכל מקום כיון שפטרתו התורה בשבועה ואף על פי שאין לו שום מגו, אף בטענת החזרתי פטור מן התשלומין בטענה דהחזרתי במגו דנאנסו ובשבועה, הנה שזה מגלה על זה וישנן לשניהן, כי לולי שהמפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר היה פטור בלא שבועה, כי אמר נאנסו [נאמן] מגו דהחזרתי אבל עכשיו שאמרו שצריך להחזיר לו בשטר, אף בטענת נאנסו אינו נאמן בלא שבועה, ובשבועה מיהא פטור, שהתורה פטרתו בכך, והדר גלה דין שבועת השומרין שנאמן לומר נאנסו אף כשהפקיד אצלו בשטר לאומר נמי החזרתי שהוא נאמן ובשבועה משום מגו.

    לימא בפלוגתא שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרו נשבע וגובה כולו ודייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה. קשיא, והאיך אפשר לומר דטעמא דדייני גולה משום דמצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, והא אכתי איכא מחצה מלוה דחייבין לפרוע, ושמא עליה נשאר השטר. ולא היא, דאם כן מכל מקום היה לו לכתוב שובר. ותדע, דאי לא תימא הכי, לעולם לא אשכחינן דוכתא דלא מצי למימר הכין, דאתי לאיערומי ולמימר דינר אני חייב לך, ועל אותו דינר נשאר, וכדאמרינן ודילמא אפשיטי דספרא זייר ליה. ואם תאמר אכתי לדייני גולה אף על גב דלא טענינן להו טענת חזרה משום דלא מצי אבוהון למיטען, ולא טענינן להו ליתמי מאי דלא מצי טעין אבוהון, נטען להו שמא נאנסו כדמצי טעין אבוהון, דאטו דייני גולה לית להו טוענין ליורש. ושמעתי שהאונס אינו מצוי, ונהי דאילו טעין בריא מקבלין מיניה, שהתורה האמינתו, אבל אנן לא טענינן להו. אבל הראב"ד ז"ל כתב, דיש אומרים, דהכא ביתומים גדולים עסקינן וטוענין אבינו צוה זה שהחזיר הפקדון, ולפיכך אמרו דייני הגולה שאינן נאמנין, שאפילו הוא שאמר אין מקבלין ממנו, משום דשטרא בידיה מאי בעי, ואין טוענין בשבילם שמא נאנס, שהרי הם מודים בשם אביהם שלא נאנס. אבל בעלמא, שלא טענו הם כלום, היינו טוענין בשבילם.

    ודחינן לא דכולי עלמא לא מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי אלו טוען האב בעצמו, אבל הם אינם נאמנין, דאם איתא דפרעיה מימר הוה אמר, כלומר, בשעת פטירתו בפני עדים, ודייני ארץ ישראל סברי דנאמנין, דהאי דלא אמר בפני עדים אימר מלאך המות הוא דאנסיה. והראשון ששמעתי נראה לי עיקר, דהכא היוצא על היתומים סתם אמרו, בין גדולים בין קטנים, ואלו היה הדין דוקא בגדולים ובטוענין בריא לא היו אומרים סתם.

    אמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה - פירש ר"ש ז"ל: ונשבעין היורשין שבועת היורשין שלא פקדנו אבא. ואינו מחוור, שאין היתומים נשבעין שבועה זו אלא כשהן באין ליפרע מן היתומים, וכגון שמת מלוה בחיי לוה ואחר כך מת לוה, ומשום שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, ויש אומרים שנשבעין שבועת היסת שלא פקדם אביהם. וגם זה אינו, שאין שבועת היסת אלא בטוען טענת בריא על הנתבע שהוא יודע או שיש לו לדעת, אבל זה אי אפשר לומר שהם יודעים, וכן אין להם לדעת אם פרע אביהם או נאנס אם לאו. ויש מי שהקשה, דאדרבה, הרי הן מחוייבין שבועה ואינן יכולין לישבע וחייבין, שהרי הם חייבין לשלם פלגא, ועל השאר אינן יודעין, והוה ליה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא. וליתא, דהא אמרינן בשבועות בשילהי פרק כל הנשבעין (שבועות מז, א) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין, ואוקימנא כגון שאומר מנה לאבא ביד אביך והלה אומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא, שאילו האב בכי הא חייב, דהוה ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע, והיורשין פטורין, דהא אמר רחמנא ולא בין היורשין. ולענין פסק הלכה קיימא לן כרב כהנא וכרבא, דאמרינן דהמפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי. ודוקא בשבועה חמורה. ומכאן נראה לי להוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו שאינו נאמן לומר פרעתי, שלא כדעת מקצת הגאונים ז"ל שאמרו שהוא נאמן בשבועת היסת כמלוה על פה, וקא יהבי טעמא דכל שטר שאינו גובה מנכסים משועבדים אינו חושש אם מניחו בידו של מלוה, ולפיכך לא מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי, ואילו הכא בשטר כיס ובכל מפקיד אצל חבירו בשטר אינו גובה מנכסים משועבדים, ואפילו הכי אינו נאמן לומר החזרתי אלא בשבועה חמורה ומשום מגו דנאנסו, אלמא במלוה את חבירו בכתב ידו צריך להחזיר לו בשטר, שאין לו שום מגו. כנ"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 70b

    Bava Batra 70b. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 149 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 70b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026