Talmud Builders

    Bava Batra 13b

    Chapter 1 - HaShuttafin

    גם: בבא בתרא דף י״ג ע״ב, פרק א׳ השותפין

    English translation - Bava Batra 13b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Go take servants for yourself, and they will bathe in the bathhouse. Or he can say: Go take olives for yourself and come and transform them into oil in the olive press. Evidently, the poor brother cannot say to him: Buy my share. The Gemara rejects this proof: There too the poor brother can say: You set a price and buy my share, as the rich brother has the means to buy his poor brother’s portion; but he is not able to say: Or else I will set a price and buy your share, as the poor brother does not have the money to buy his brother out.

    2The Gemara further proposes: Come and hear a proof from what is taught in a baraita : Anything which, even after it is divided, each of the parts retains the name of the original item, may be divided. And if the parts will not retain the original name, the item should not be divided, but rather its monetary value is assessed, because one of the joint owners can say to the other: Either you set a price and buy it from me, or I will set a price and buy it from you. The Gemara explains: Actually, this matter is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : If a courtyard or the like was not large enough to warrant division into two, and one of the co-owners said to the other: You take a minimum measure of the courtyard, e.g., four cubits, and I will take less, the court listens to him. Rabban Shimon ben Gamliel says: They do not listen to him.

    3The Gemara clarifies the baraita : What are the circumstances of the case under discussion? If we say it is exactly as it is taught, what is Rabban Shimon ben Gamliel’s reasoning? Why does he rule that the court ignores the party who is prepared to settle for less? Rather, is it not that the baraita is incomplete and this is what it is saying: If one of the co-owners said to the other: You take a minimum measure of the courtyard, and I will take less, all agree that the court listens to him. And the tanna of the baraita adds: And if one says: Either you set a price and buy it from me, or I will set a price and buy it from you, they also listen to him. And Rabban Shimon ben Gamliel comes to say: In the first case the court does listen to him, but they do not listen to him when he says: Either you set a price or I will set a price. Accordingly, this issue is the subject of a tannaitic dispute.

    4The Gemara rejects this interpretation of the baraita : No, the baraita should actually be understood exactly as it is taught. And with regard to what you said: What is Rabban Shimon ben Gamliel’s reasoning? Why can’t one of the parties say that they should divide the property and he will settle for less? It is because the second one can say to him: If you want me to compensate you with money for the difference between my share and your share, I have no money to give you. And if you wish to give it to me as a gift, I am not at ease with that, as it is written: “But he who hates gifts shall live” (Proverbs 15:27). The baraita indicates that there is a halakha of: Either you set a price or I will set a price, in accordance with the opinion of Rav Yehuda.

    5As a continuation of this discussion, Abaye said to Rav Yosef: That statement of Rav Yehuda is actually the opinion of Shmuel, his teacher, as we learned in the mishna (11a): But in the case of sacred writings, i.e., a scroll of any of the twenty-four books of the Bible, that were inherited by two people, they may not divide them, even if both of them wish to do so, because it would be a show of disrespect to cut the scroll in half. And Shmuel said: They taught that sacred writings should not be divided only if they are contained in one scroll; but when they are contained in two scrolls, they may be divided. And if it should enter your mind to say that there is no halakha of: Either you set a price or I will set a price, why does the halakha apply specifically to one scroll? Even if the sacred writings were contained in two scrolls, they should also not divide them, since the respective parts will not be even and one of the recipients will have to compensate the other.

    6Rav Shalman interpreted the mishna: It is referring to a case where they both want to divide the sacred writings; therefore, Shmuel said that they may do so when they are contained in two scrolls. But if just one of them wishes to divide them, there is no proof that he can compel the other one to accept the division.

    7Ameimar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rav Yehuda that there is a halakha of: Either you set a price or I will set a price. Rav Ashi said to Ameimar: What about that statement of Rav Naḥman, who disagrees with Rav Yehuda and says that there is no such halakha ? Ameimar said to him: I do not know of it, that is to say, I do not maintain this opinion. The Gemara asks: And is the halakha not in accordance with the opinion of Rav Naḥman? But it happened that the father of Ravin bar Ḥinnana and Rav Dimi bar Ḥinnana died and left them two maidservants, one of whom knew how to bake and to cook, and the other of whom knew how to spin and to weave. One of the brothers suggested that each of them take one of the maidservants entirely for himself and forfeit his rights to the other maidservant. They came before Rava and he said to them: There is no halakha of: Either you set a price or I will set a price.

    8The Gemara answers: It is different there, since this master wanted both of them and the other master wanted both of them. Therefore, when one of the brothers said to the other: You take one and I will take the other one, it is not a case of: Either you set a price or I will set a price. The Gemara asks: And can we not say so? But there is the case of sacred writings, which both of them presumably want, and Shmuel said: They taught that sacred writings should not be divided only if they are contained in one scroll; but when they are contained in two scrolls, they may be divided. The Gemara answers: Rav Shalman interpreted the mishna: It is referring to a case where they both want to divide the sacred writings, and in such a case they may divide them, provided that they are in two scrolls.

    9§ The Gemara now begins a general discussion about sacred writings. The Sages taught: A person may attach the Torah, the Prophets, and the Writings together as one scroll; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The Torah should be a scroll by itself, the books of the Prophets a scroll by themselves, and the books of the Writings a scroll by themselves. And the Sages say: Each one of the books of the Prophets and the Writings should be a scroll by itself.

    10And Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Baitos ben Zunin, who had eight books of the Prophets attached together as one scroll, and he did this with the approval of Rabbi Elazar ben Azarya. And others say that each and every one of the books was a scroll by itself, in accordance with the opinion of the Sages. Rabbi Yehuda HaNasi said: There was an incident where they brought before us the Torah, the Prophets, and the Writings attached together as one scroll and we ruled in accordance with the opinion of Rabbi Meir and deemed them fit.

    11The Gemara states: When different books are included in the same scroll, four empty lines of space should be left between each book of the Torah, and similarly between one book of the Prophets and another. But between each of the books of the Twelve Prophets only three empty lines should be left, because they are considered one book. And the scribe may finish a book at the bottom of one column and begin the next book at the top of the next column without leaving any empty space in between.

    12The Sages taught in a baraita : One who wishes to attach the Torah, the Prophets, and the Writings together as one scroll may attach them. He should leave enough empty parchment at the beginning of the scroll for winding around the pole to which the beginning of the scroll is fastened. And at the end of the scroll he should leave enough empty parchment for winding around the entire circumference of the rolled-up scroll. And he may finish a book at the bottom of one column and begin the next book at the top of the next column without leaving any empty space between them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קח לך עבדים - שיחממו אותו ורחוץ בו ולא מצי עני למימר ליה קנה חלקי:

    הכא נמי גוד איכא אגוד ליכא - שאין העני אומר לו אף אני אקנה חלקך שאין לו במה לקנות לפיכך אין יכול לכופו:

    ושמו עליו - כל דבר שיש בו שיעור שאם תחלקנו עדיין יהא עליו שמו הראשון:

    מעלין אותו בדמים - היינו גוד או אגוד:

    טול אתה שיעור ואני פחות - כגון חצר שאין בה שמנה אמות ואמר זה חלוק וטול לך ד' אמות ואני המותר:

    וגוד או אגוד נמי - שלא רצה למחול כלום אלא קנה חלקי או אקנה חלקך:

    הא דרב יהודה - דאמר גוד או אגוד משמיה דרביה קבלה:

    בכרך אחד - כל ספריהן עשויין בגליון ואם יביאהו לב"ד לחלקו בזיון הוא:

    אבל בשתי כריכות - כגון תורה בכרך אחד ונביאים בכרך אחד:

    חולקין - קס"ד דאפילו אין שניהם רוצים וע"כ אין דמיהן שוין ואי לית דינא דגוד או אגוד היאך הוא כופיהו זה יאמר אני לא אתן לך עודף הדמים וגם לא אתן לך היפה שאקבל ממך דמים ולא גרסי' תרוייהו צריכין להאי:

    בששניהם רוצים - הא דשמואל אשניהם רוצים דמתניתין קאי דקתני לא יחלוקו ואמר שמואל בשתי כריכות אם שניהם רוצים יחלוקו:

    פילכא ונוולא - לטוות ולארוג ל"א ביסתרקי תכשיטי ספסלים שקורין טפי"ד:

    לית דינא דגוד או אגוד - לכופו לתת דמי העודפים ביפה ולא למכור חלקו:

    לאו גוד או אגוד הוא - אי לא אמר ליה או קח שתיהם או אקח שתיהם דכל אחת אין בה כדי לאחד:

    אבל בב' כריכות חולקין - וקס"ד בע"כ של אחד מהן אלמא כי אמר ליה שקול חדא וגוד דמי היתירים או אגוד כייפינן ליה:

    כל אחד ואחד בפני עצמו - כל ספר וספר של נביאים ושל כתובים צריך להיות כרך לעצמו:

    בבייתוס שמנה נביאים - כל ספרי נביאים שמנה הן:

    ה"ג וכן בין כל נביא ונביא ובנביא של שנים עשר שלש שיטין ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה אם נזדמן לו סיום הספר מלמטה בסוף הדף מתחיל ספרו האחר בראש הדף ואינו צריך להניח ריוח חלק ביניהם:

    כדי לגול עמוד - מניח קלף חלק לגלול על גבי עמוד של עץ שהספר נגלל עליו:

    וסופו כדי לגול היקף - בסופו מניח חלק גדול כדי לגול בו כל הקיפו שאין עושה שני עמודים לגוללו לאמצעו כמו שאנו עושין לספר תורה אלא גוללו מתחלתו לסופו וכורך החלק על כל ההיקף:

    בבא בתרא 13 עמוד ב

    1״קח לך עבדים וירחצו במרחץ״, ״קח לך זיתים, ובא ועשה בבית הבד״! התם נמי, ״גוד״ איכא, ״אגוד״ ליכא.

    2ת"ש כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין, אם לאו מעלין אותו בדמים! תנאי היא דתניא: ״טול אתה שיעור, ואני פחות״ שומעין לו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין שומעין לו.

    3היכי דמי? אילימא כדתני מאי טעמא דרשב"ג אלא לאו חסורי מחסרא, והכי קאמר: ״טול אתה שיעור ואני פחות״ שומעין לו. וגוד או אגוד נמי שומעין לו. ואתא רשב"ג למימר: אין שומעין לו?

    4לא, לעולם כדקתני; ודקאמרת: מאי טעמא דרשב"ג משום דאמר ליה: אי בדמי לית לי דמי למיתן לך; במתנה לא ניחא לי, דכתיב: ״(משלי טו״, כז) ״ושונא מתנות יחיה״.

    5א"ל אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה דשמואל היא, דתנן: וכתבי הקודש, אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו. ואמר שמואל: לא שנו אלא בכרך אחד, אבל בשני כריכות חולקין. ואי ס"ד לית דינא דגוד״ או ״אגוד, מאי איריא בכרך אחד? אפילו בשני כריכין נמי!

    6תרגמא רב שלמן בששניהן רוצין.

    7אמר אמימר, הלכתא: אית דינא דגוד״ או ״אגוד״. אמר ליה רב אשי לאמימר: הא דרב נחמן, מאי? אמר ליה: לא שמיעא לי; כלומר, לא סבירא לי. ולא?! והא רבין בר חיננא ורב דימי בר חיננא שבק להו אבוה תרתי אמהתא, חדא ידעא אפיא ובשולי, וחדא ידעא פילכא ונוולא; ואתו לקמיה דרבא, ואמר להו: לית דינא דגוד״ או ״אגוד״!

    8שאני התם דלמר מיבעי ליה תרוייהו, ולמר מיבעי ליה תרוייהו; כי קאמר ליה: שקול את חדא ואנא חדא לאו ״גוד״ או ״אגוד״ הוא. (וכי לא מצי למימר הכי)?! והא כתבי הקדש, דתרוייהו מיבעי להו, ואמר שמואל: לא שנו אלא בכרך אחד, אבל בשני כריכין חולקין! הא תרגמא רב שלמן בשרצו.

    Baraita

    9תנו רבנן: מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד, דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר: תורה בפני עצמה, נביאים בפני עצמן, וכתובים בפני עצמן. וחכמים אומרים: כל אחד ואחד בפני עצמו.

    10ואמר רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונין, שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחד, על פי ר"א בן עזריה. ויש אומרים: לא היו לו אלא אחד אחד בפני עצמו. אמר רבי: מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד, והכשרנום.

    11בין חומש לחומש של תורה ארבעה שיטין; וכן בין כל נביא לנביא. ובנביא של שנים עשר ג' שיטין. ומסיים מלמטה, ומתחיל מלמעלה.

    Baraita

    12תנו רבנן: הרוצה לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד מדבק; ועושה בראשו כדי לגול עמוד, ובסופו כדי לגול היקף; ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה;׃

    Tosafot

    ואי ס"ד לית דינא דגוד או אגוד אפי' בשתי כריכות כו' - השתא ס"ד דחולקין כיון שאחד רוצה לחלוק וב' כריכות דומיא דכרך אחד שאין כתוב באחד מה שכתוב באחר כגון יהושע ושמואל ואמאי חולקין בע"כ והא אינם שוין אלא ודאי אית דינא דגוד או אגוד וא"ת אפילו אית דינא דגוד או אגוד אמאי חולקין כיון שכתוב בזה מה שאין בזה ותרוייהו צריכי להאי ולהאי וי"ל דהוי מצי למימר וליטעמיך ולא גרס הכא מה שכתוב במיעוט ספרים ואי ס"ד לית ליה דינא דגוד או אגוד כי היכי דתרוייהו צריכי להאי תרוייהו צריכי להאי דהא כל שכן דאי לא צריכי תרוייהו להאי ולהאי פריך טפי שפיר אי לית ליה דינא דגוד או אגוד אמאי חולקין:

    מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד - אע"פ שא"א שלא יתן נביאים וכתובים על גבי תורה ובמגילה בפ"ב (דף כז.) משמע דאסור להניח ה"מ בשתי כריכות אבל כשהן מדובקין יחד אינו גנאי:

    רבי יהודה אומר תורה בפני עצמה - לא מפני שאסור להניח זה על גב זה מצריך שיהא כל אחד בפני עצמו דלא אשכחן שיהא אסור להניח אלא נביאים וכתובים על גבי תורה אבל נביאים על גבי כתובים או איפכא לא אלא היינו טעמא שלא יראה הכל כמו תורה או הכל נביאים כי היכי דאמרי חכמים בתר הכי דבעו שיהא כל נביא ונביא בפני עצמו וע"כ טעמא שלא יהא נראה הכל כמו נביא אחד כן נראה לרשב"א:

    ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעל' - פי' בקונטרס ואינו צריך להניח ד' שיטין ונראה לר"י דבין חומש לחומש של תורה צריך להניח ואנביאים דוקא קאמר דאין צריך כדמפרש טעמא לקמן שאם בא לחתוך חותך אבל בין חומש לחומש של תורה לא מידי דהוי אפרשה פתוחה שאם היה מסיים מלמטה היה צריך להניח שיטה אחת הכא נמי דין הוא להניח בסוף כל חומש פרשה של ד' שיטין וריצב"א מפרש ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה ולעולם מניח ד' שיטין ודוקא בין נביא לנביא אבל בין חומש לחומש לא יסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה אפי' בהנחת ד' שיטין כדאמר בירושלמי בפ"ק דמגילה וצריך שיהא גומר באמצע הדף ומתחיל באמצעיתו ובנביא מסיים בסופו ומתחיל בראשו כו' ונראה לי הטעם דאין לו לסיים בסוף הדף אפי' יניח ארבעה שיטין משום שמא יבוא לחתוך אבל בין נביא לנביא שאם בא לחתוך חותך מסיים מלמטה:

    ועושה בראשו כדי לגול עמוד ובסופו כדי היקף - כן כתוב בכל הספרים וקשה לר"י דתניא במס' סופרים כל הספרים נגללין לתחלתן ולקמן אמר נמי ספר עזרה לתחלתו הוא נגלל ומה שפי' הקונט' מתחלתו לסופו אין הלשון משמע כן וגבי מזוזה אמרינן נמי שכורכין אותה מאחד כלפי שמע דהיינו לתחלתה ובהדיא גרסי' בירושלמי בפ"ק דמגילה עושה אדם עמוד לספר תורה בסופו ע"כ נראה לר"י דגר' ועושה בראשו כדי היקף ובסופו כדי לגול עמוד ולרשב"א נראה לקיים גירסת הספרים והכא שאני דאיירי במדביק תורה נביאים וכתובים ואז אין נכון לעשות עמוד בסופו כמו בעלמא שגנאי הוא שתהא תורה נכרכת סביב נביאים וכתובים ונראה כאילו נעשית להם שומר מלכלוך לכך עושה כאן עמוד בראשו כדי שתהא תורה מבפנים ונביאים וכתובים מבחוץ ולקמן דמשני לצדדין קתני לא גרס תחלת הספר כדי לגול עמוד וסופו כדי לגול היקף דהתם לא איירי במדביק תורה נביאים וכתובים ואית לן למימר איפכא וברוב ספרים לא גרס אלא לצדדין קתני ותו לא ועוד אומר רשב"א דאפי' לספרים דגרסי לה לא קשיא כולי האי דניחא ליה לשנויי דומיא דהך ברייתא דקאי עלה:

    License: CC-BY-NC

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דתניא טול אתה שיעור ואני פחות בחנם דאסיקנא דרשב"ג אומר דאין שומעין לו, פסק הרב אלפסי ז"ל כותיה, ואמר דמסתבר טעמיה, ור"ח ז"ל כתב איכא מאן דפסק כתנא קמא במתנה, וכן פסק מורי ז"ל, דיחיד ורבים הלכה כרבים, ולא מכרעינן כיחידאה מסברא דנפשין, ואדרבה מעיקרא הוו מיתמהי בטעמא דרשב"ג אי כדקתני מאי טעמא, עד דאיצטריכי לתרוצי מתניתא ולמימר חסורי מחסרא, ולבסוף נמי פרוקי הוא דמפרקינן אכרועי כותיה לא מכרעינן, ועוד דאפשר דלא מתנה היא, דלתועלת עצמו דניחא ליה בפחות משיהא הכל בשיתוף. והיכא דאמר ליה טול אתה שיעור בדמי או בחנם ואני פחות, או אטול אני שיעור ואתה פחות, כתב הראב"ד ז"ל: מסתברא דהיינו דינא דגוד או אגוד, ואיכא מאן דאמר דכי האי גוונא לא כייפי אהדדי, משום דהנהו דמי דקא שקיל מיניה מילתה זוטרתי היא, ולא משכח להו מידי דחזי ליה דמאן מזבן ליה טפח קרקע אמצראה, וזה, ודאי נראה לי עיקר מחמת הטענה הזו שאמר הוא ז"ל, ועוד שיכול הוא לומר לו אני איני רוצה לקנות, שאין לי מעות, ואם אמכור לך כשיעור נמצא וחלקי הנשאר נפסד לגמרי, ולא אמרו להרויח לזה ולהפסיד לזה, וכן דעת מורי ז"ל, אלא יכול לומר לו גוד כשיעור או איגוד כשיעור או הכל, ואין חבירו יכול לומר לו לא כי אלא איגוד הכל, דמה לו לזה למכור את הכל כל זמן שהוא מתקן את חברו שיכול לקנות לו כשיעור, ואם אינו רוצה חבירו ימכור לו כל חלקו או כשיעור. והיכא דלא הוו להו לתרוייהו אלא שלש אמות לבד, ואמר חד לחבריה גוד או אגוד, איכא למימר דמצי אידך למימר ליה לא בעינא, דאף כי אגוד נמי לא חזי לי ולדידך נמי לא חזי כי תיגוד מינאי, ואיכא למימר דאפילו הכי אית ליה דינא דגוד או אגוד, כיון דהשתא נמי לא חזי לדירה לא למר ולא למר. וכן דעת הרמב"ן ז"ל.

    ולא והא רבין בר חיננא ורב דימי בר חיננא שבק להון אבוהון תרתי אמהתא וכו' ואמר להו רבא לית דינא דגוד או אגוד. תמיהא לי, דהיאך אפשר לו לרב אשי לומר דרבא משום דלית ליה בעלמא דינא דגוד או אגוד קאמר להו הכין, והא רבא הוא דאמר ליה לעיל לרב נחמן לדידך דאמרת לית דינא דגוד או אגוד בכור ופשוט שהניח להם אביהן עבד ובהמה טמאה כיצד הן חולקין, אלא סבר ליה רבא אית דינא דגוד או אגוד, ופליגא דידיה אדרביה. וי"ל דאפשר דרב אשי אכתי לא שמעה לההיא דרבא, ואי נמי שמעה סבר ליה דלאו לאיפלוגי עליה דרב נחמן רביה אמרה, אלא לאפוקי מיניה הלכתא, ומשמע ליה לרב אשי הכין מדאמר להו לרבנן ולרב דימי לית דינא דגוד או אגוד, ואי נמי דילמא הדר ביה לגבי רביה מכי פריק ליה בבכור ופשוט דעובד לזה יום אחד ולזה שני ימים. כנ"ל.

    שאני התם דלמר מיבעי ליה האי והאי ולמר מיבעי ליה האי והאי וכי אמר ליה חד לחבריה טול אתה היפה ואני האחרת בעילוי כן וכן או אטול אני היפה ואת האחרת ואעלה אותה בעלוי כן וכן, אין כאן דינא דגוד או אגוד, דזה כנגד זה במה שאין תשמישן שוה או שאין דמיהן שוה אינו בדין גוד או אגוד, אלא אם ירצה לומר בשתיהן גוד או אגוד ואי נמי בכל אחד ואחד. וזהו הדין בעצמו בספרים בשתי כריכות, כלומר שהן כעין כרך אחד ומה דרכן של בני אדם לעשות בכרך אחד תורה ונביאים, ואי נמי בראשית ואלה שמות, שאין דרכן לעשות תורה ותורה, ואי נמי בראשית ובראשית בכרך אחד, ושתי כריכות כמותן תורה בכרך אחד ונביאים בכרך אחד, והיה המקשה סבור לומר דמאן דאית ליה דינא דגוד או אגוד בכל ענין אית ליה ואפילו יפה כנגד שאינו יפה בעילוי הדמים, ואמר ליה דלא, וכן בשתי כריכות דווקא מדעת שניהם לזה תורה ולזה נביאים, היינו משום כבוד שאין כבודן של ספרי הקדש שיחלקו בבית דין אחר שנתחברו אל כרך אחד. וקיימא לן דאית דינא דגוד או אגוד וכדפסיק אמימר. ומיהו בארבע אמות של חצרות לית דינא דגוד או אגוד, שאם אין חצר לפרק משאו שאין בית, ואמר ליה אי בדמי לית לי ואי לזבוני לא בעינא, דבלא חצר לית בית ראוי לדירה.

    הא דתניא מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה, פירש רש"י ז"ל אם נזדמן לו סיום הספר בסוף הדף, מתחיל ספר אחר בראש הדף ואינו מניח רוח חלק ביניהם, כדמפרש לקמן שאם בא לחתוך חותך ונמצא זה ראש הכרך, וגנאי הוא שיהא דף זה משונה על חנם. ונ"ל לפי פירושו כי מה שאמרו שבין כל נביא ונביא מניח ארבע שיטין, אינו אלא משום היכר, ואין חוששין שמא יחתוך יריעה באמצע, כי לעולם לא יבא לעשות כן שתהיה יריעה זו קטנה ושאר כל היריעות גדולות, אבל אם היה מתחיל ספר בראש יריעה ומניח חלק ארבע שיטין פעמים יבא לחתוך, אחר שהיריעה הזו שוה בעצמה לשאר היריעות, ולא יחוש אם הדף משונה משאר הדפים, ואין זה יפה ולא נוי לספרי הקדש, ומכל מקום אין הלשון הולמו, שהיה לו לומר ואם סיים מלמטה מתחיל מלמעלה, והרמב"ן ז"ל פירש שבין חומש לחומש של תורה צריך שיסיים באמצע הדף ויניח ארבע שיטין ויתחיל בשטה חמישית באותו הדף, אבל בין נביא לנביא יכול הוא להתחיל מלמעלה באי זה מקום שיסיים בדף האחר, וכן נמי אם נזדמן לו מסיים מלמטה, ונמצא שלא הניח ביניהם כלום שאם בא לחתוך חותך, ותרתי קאמר, וכן הדין בין תורה לנביאים. והביא ע"כ ראיה מדגרסינן בירושלמי במסכת מגילה (פ"א, ה"ט) וצריך שיהא משייר בין כל ספר וספר כמלא ארבע שיטין, ובנביא של שנים עשר שלש, וצריך שיהא גומר באמצע הדף ומתחיל באמצעיתו ובנביא גומר בסופו ומתחיל בראשו.

    הא דתניא הרוצה להדביק תורה נביאים וכתובים כא' ידביק ועושה לו כדי עמוד בתחלתו וכדי היקף בסופו, קשיא ליה לרב יוסף הלוי אבן מיגש ז"ל, דהכא משמע דמראשן לסופן הם נגללין, ולפיכך משייר גויל בסוף כדי לגול על כל הכרך כולו, ואילו בברייתא אחריתי דבסמוך משמע דמסופן לתחלתן היו נגללין, דתניא כל הספרים נגללין לתחלתן וספר תורה נגלל לאמצעיתו, וכיון דנגללין מסופן לתחלתן כדי היקף בסופו למה, אדרבה הוה ליה לשיורי כדי היקף בתחלתו וכדי עמוד בסופו. וניחא ליה, דברייתא קמייתא במדביק ספר תורה נביאים וכתובים כאחד, ולפיכך כשהן נגללין נגללין מתחלתן לסופן כדי שלא לזלזל באחד מהן, שאילו היו נגללן מסופן לתחלתן יראה כחפץ באותו ספר בלבד ומתיאש מן האחרים, אבל כשגוללן מתחלתן לסופן הדבר ידוע שהבא לקרות צריך הוא לגלול אי זה ספר שירצה לקרות בו, ואידך ברייתא בספר אחד, ואז הוא נגלל מסופו לתחלתו ועושה לו עמוד בסופו וכדי היקף לתחלתו. ויפה פירש, אלא שהטעם שכתב לנגללין מסופן לתחלתן כדי שלא יראה כמזלזל בשאר הספרים כאלו מראה בעצמו שאינו חפץ לקרות אלא באותו שהוא נתון בראש, זה חלוש מאד, כי בודאי כל מה שהוא נגלל אפשר שרוצה להתחיל הכרך ולגמור, דאטו פסוק ראשון דיריעה ראשונה צריך לקרות, ועל כל פנים צריך הוא לגוללו שלא יהא ביזיון הספר כשהכתב מגולה, כדאמרינן בעירובין (צז, ב) ובפרק ראשון דשבת (ה, ב) גבי ספר תורה שנתגלגל לרשות הרבים, וכן בכותבי ספרים, אלא הטעם הנכון כדי שלא יראה ספר תורה שבראש כשומר לשאר ספרים להיות נגללין בתוכו, אלא גולל ספר תורה בתוכו. ורש"י ז"ל פירש מדוחק קושיא זו ולהטיל שלום בין אלו שתי הברייתות, מאי נגללין, לתחלתן, הגולל הולך לבתחילתן מתחיל וגולל מתחלתן לסופן. ואין הלשון הולם את הפירוש הזה, ועוד דנגללין לתחלתן וספר תורה נגלל לאמצעיתו, והתם ודאי סוף תחלתו לאמצעיתו קאמר, ובמסכת סופרים שהיא מקובלת בידן של ישראל שחברוה חכמים הראשונים שנו שם מפורש (פ"ב, ה"ה) שכל הספרים נגללין סופן לתחלתן, ובירושלמי דמגלה (פ"א, ה"ט) גרסינן ועושין עמוד לספר בסופו ולתורה מכאן ומכאן ולפיכך גוללין הספר לתחלתו והתורה לאמצעיתה, אלמא נגללין לתחלתן דקתני בברייתא מסופן לתחלתן קא אמר, וברייתא קמייתא דקתני כדי עמוד בתחלתו וכדי היקף בסופו, במדביק תורה ונביאים וכתובים, כמו שאמרנו, והא דירושלמי בכותב נביאים בפני עצמם וכתובים בפני עצמם, ויש לפרש דברייתא נמי דקתני כדי עמוד בתחלתו וכדי היקף בסופו לאו בתחלת הספר ובסופו קאמר, אלא בתחלת גלילתו ובסופו קאמר, ותחלת גלילתו היינו סופן וסוף גלילתו היינו תחלתן וזה וזה מסופו לתחלתו הוא נגלל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 13b

    Bava Batra 13b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 377 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 13b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026