Talmud Builders

    Bava Batra 10b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 10b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is the type in which one gives the charity without knowing to whom he gave it, and the other one takes it without knowing from whom he took it. The Gemara explains: One gives it without knowing to whom he gave it, this serves to exclude the practice of Mar Ukva, who would personally give charity to poor people without their knowing he was the donor. The other one takes it without knowing from whom he took it; this serves to exclude the practice of Rabbi Abba, who would render his money ownerless, so that poor people would come and take it without his knowing whom he helped, although they would know from whom the money came. The Gemara asks: Rather, how then should one act to conceal his own identity and also remain ignorant of the identities of the recipients? The Gemara answers: The best method is to put the money into the charity purse.

    2The Gemara raises an objection from what is taught in a baraita : What should a person do to have male offspring? Rabbi Eliezer says: He should distribute his money liberally among the poor. Rabbi Yehoshua says: He should gladden his wife before engaging in the mitzva of conjugal relations. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: A person should not donate a peruta to the charity purse unless a great and trusted individual like Rabbi Ḥananya ben Teradyon is appointed as supervisor over it. This seems to indicate that putting money into the charity box is not always preferred. The Gemara answers: When we say that putting money into the charity box is the preferred way to give charity, this is referring to when a man like Rabbi Ḥananya ben Teradyon is appointed as supervisor over it.

    3The Gemara discusses other matters concerning charity. Rabbi Abbahu says: Moses said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, with what shall the horn of Israel be exalted? God said to him: With the passage of “When you raise,” i.e., Israel will be exalted by way of the donations and charity that they will give, as it is stated: “When you raise the heads of the children of Israel…then shall they give” (Exodus 30:12).

    4And Rabbi Abbahu says: They asked King Solomon, son of David: How far does the power of charity extend? King Solomon said to them: Go out and see what my father David explained: “He has distributed freely, he has given to the poor, his righteousness endures forever, his horn shall be exalted with honor” (Psalms 112:9). Rabbi Abba said: It is derived from here how far the power of charity extends: “He shall dwell on high, his place of defense shall be the fortress of rocks; his bread shall be given, his water shall be sure” (Isaiah 33:16). What is the reason that “He shall dwell on high, his place of defense shall be the fortress of rocks”? Because “his bread shall be given” to the poor, and “his water shall be sure,” i.e., it shall be given faithfully and he can be trusted in the matter.

    5And Rabbi Abbahu says: They asked King Solomon: Who is one who is destined for the World-to-Come? King Solomon said to them: All those about whom it is stated: “And before His Elders will be His glory” (Isaiah 24:23), referring to those who are honored in this world due to their wisdom. This is like the incident involving Yosef, son of Rabbi Yehoshua, who became ill and fainted. When he returned to good health, his father said to him: What did you see when you were not conscious? Yosef said to him: I saw an inverted world. Those above, i.e., those who are considered important in this world, were below, insignificant, while those below, i.e., those who are insignificant in this world, were above. Rabbi Yehoshua said to him: You have seen a clear world. The world you have seen is the true world, one in which one’s spiritual and moral standing determines his true importance. Rabbi Yehoshua further asked him: And how did you see us, the Torah scholars, there? Yosef said to him: Just as we are important here, we are important there.

    6Yosef added: And I heard that they were saying in that world: Happy is the one who arrives with his studies in hand. And I also heard that they were saying: Those executed by the government enjoy such exalted status that no one can stand in their section. The Gemara asks: Who are these martyrs to whom Yosef was referring? If we say that he was referring to Rabbi Akiva and his colleagues, who were killed by the Romans, this cannot be: Is their elevated status due only to the fact that they were martyred by the Roman government and nothing more? These men were exceptional in their piety and sanctity during their lives as well. Therefore it is obvious that even without their martyrdom they would be greater than other people. Rather, it is referring to those like the martyrs of Lod, who died for the sanctification of God’s name but were not Torah scholars.

    7It is taught in a baraita : Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to his students: My sons, what is the meaning of that which the verse states: “Righteousness exalts a nation, but the kindness of the peoples is sin” (Proverbs 14:34)? Rabbi Eliezer answered and said: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth?” (I Chronicles 17:21). “But the kindness of the peoples is sin,” meaning that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform are counted as a sin for them, since they perform them only to elevate themselves in prestige, as it is stated: “That they may sacrifice offerings of pleasing aroma to the God of heaven, and pray for the life of the king and of his sons” (Ezra 6:10). Even though they donated offerings, they did so only for their own benefit.

    8The Gemara asks: And if one acts this way, is it not full-fledged charity? But isn’t it taught in a baraita that one who says: I am contributing this sela to charity so that my sons will live, or if he says: I am performing the mitzva so that I will merit a share in the World-to-Come, this person is a full-fledged righteous person, as far as that mitzva is concerned, even though he has his own welfare in mind? The Gemara answers: This is not difficult. Here, the statement that he is considered absolutely righteous is with regard to a Jew; while there, the statement that such benefaction is not credited as charity is with regard to a gentile.

    9Rabbi Yehoshua answered Rabban Yoḥanan ben Zakkai’s challenge to interpret the verse and said: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth.” “But the kindness of the peoples is sin” means that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform is counted as a sin for them, since they perform them only to perpetuate their dominion, as it is stated by Daniel to Nebuchadnezzar: “Therefore, O king, let my counsel be acceptable to you, and break off your sins by charity, and your iniquities by showing mercy to the poor; that there may be an extension of your serenity” (Daniel 4:24). Since this is the argument that persuaded Nebuchadnezzar, it would appear that his actual motive was his own benefit.

    10Rabban Gamliel answered and said: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth.” “But the kindness of the peoples is sin” means that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform is counted as a sin for them, since they perform them only in order to act haughtily through them, and whoever acts haughtily falls into Gehenna, as it is stated: “The proud and haughty one, scorner is his name, acts in arrogant wrath” (Proverbs 21:24). And wrath means nothing other than Gehenna, as it is stated: “That day is a day of wrath” (Zephaniah 1:15).

    11Rabban Gamliel said: We still need to hear what the Moda’i has to say, as Rabbi Eliezer HaModa’i says: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth.” “But the kindness of the peoples is sin” means that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform is counted as a sin for them, since they perform them only to taunt us with them, as it is stated that the Babylonian officer Nebuzaradan said: “The Lord has brought it, and done according as He has said; because you have sinned against the Lord and have not obeyed His voice, therefore this matter is come upon you” (Jeremiah 40:3).

    12Rabbi Neḥunya ben HaKana answered and said: “Righteousness exalts a nation and kindness” is referring to Israel; and in addition, “of the peoples is sin.” Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to his students: The statement of Rabbi Neḥunya ben HaKana appears to be more precise than both my statement and your statements, because he assigns both righteousness and kindness to Israel, and sin to the peoples of the world. The Gemara asks: By inference, it appears that he, Rabban Yoḥanan ben Zakkai, also offered an interpretation of this verse. What is it? As it is taught in a baraita : Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them that the verse should be understood as follows: Just as a sin-offering atones for Israel, so charity atones for the nations of the world.

    13It is related that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, king of Persia, sent four hundred dinars to Rabbi Ami, but he did not accept them. She then sent them to Rava, and he accepted them for the sake of peace with the kingdom. Rabbi Ami heard what Rava had done and was angry. He said: Does Rava not accept the lesson of the verse: “When the boughs are withered, they shall be broken off; the women shall come and set them on fire” (Isaiah 27:11), meaning that when righteousness has ceased from a particular nation, it is time for its citizens to be punished, and therefore we should not help them perform any meritorious deeds, which would delay their punishment? The Gemara asks: And why did Rava accept the money? The Gemara answers: He did so for the sake of peace with the kingdom.

    14The Gemara asks: But did Rabbi Ami not also see the importance of accepting the money for the sake of peace with the kingdom? The Gemara answers: Rabbi Ami maintains that Rava should have distributed the money to the gentile poor rather than to the Jewish poor, as it is a disgrace to the Jews to require the kindness of the nations of the world in order to support their poor. The Gemara comments: In fact, Rava also gave the money to the gentile poor and not to the Jewish poor. And Rabbi Ami got angry because

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נותנה ואינו יודע למי נותנהכדמסיים בסיפיה יתננה בכיס של גבאי צדקה:

    דרב עוקבא ור' אבא במס' כתובות (דף סז:) מר עוקבא הוה שדי לענייא דשבבותיה כל יומא ארבעה זוזי בצינורא דדשא הרי שהעני אינו יודע ממי נוטלה והוא יודע למי נותנה ור' אבא הוה צייר בסודריה ושדי לאחוריה וממציא נפשיה לביני עניי והעני נוטלה ויודע ממי נוטלה ואינו יודע למי נותנה:

    לדבר מצוהלפני תשמיש:

    אמר לו בכי תשאאם באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה:

    כנגד זקניו כבודאותם שחולקין להם כבוד בעולם הזה מחמת חכמת זקנתם:

    עליונים למטהאותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה:

    ותחתונים למעלהראיתי עניים שהם בינינו שפלים שם ראיתים חשובים:

    ואנןבעלי תורה היאך אתינן היאך יש חשיבותינו:

    כי היכידאיתינן הכא חשובים ונכבדים הכי איתינן התם:

    הרוגי מלכות ותו לאכלומר הך מלתא לחודא הוא דהוי בהו שנהרגו על קידוש השם ותו לא הוה בהו:

    הרוגי לודלוליינוס ופפוס אחים שהרגם (טורנוסרופוס) הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחי' הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה:

    ה"ז צדיק גמורעל דבר זה ומחשבה זו:

    כאן בישראל וכאן בעובד כוכביםישראל דעתן לשמים בין יחיה בין לא יחיה אינו מהרהר אחר מדת הדין אבל עכו"ם אינו נותן אלא ע"מ כן ואם לאו מתחרט:

    יום עברה היום ההואביום הדין משתעי בנבואת צפניה:

    המודעימהר המודעי היה:

    ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' וגו'נבוזראדן קאמר ליה לירמיה כשהיה מגלה את ישראל לבבל:

    ביבש קצירה תשברנהכשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    בבא בתרא י עמוד ב

    1נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה. נותנה ואינו יודע למי נותנה לאפוקי מדמר עוקבא; נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה לאפוקי מדרבי אבא. ואלא היכי ליעביד? ליתיב לארנקי של צדקה.

    2מיתיבי: מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? רבי אליעזר אומר: יפזר מעותיו לעניים. ר' יהושע אומר: ישמח אשתו לדבר מצוה. ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה כר' חנניא בן תרדיון! כי קא אמרינן דממני עלה כר' חנניא בן תרדיון.

    3א"ר אבהו, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, במה תרום קרן ישראל? אמר לו: בכי תשא.

    4וא"ר אבהו, שאלו את שלמה בן דוד: עד היכן כחה של צדקה? אמר להן, צאו וראו מה פירש דוד אבא: (תהלים קיב, ט) ״פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד״. רבי אבא אמר מהכא: (ישעיהו לג, טז) ״הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן, מימיו נאמנים״; מה טעם ״מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו״ משום דלחמו נתן״ ומימיו נאמנים״.

    5וא"ר אבהו, שאלו את שלמה: איזהו בן העולם הבא? אמר להם: כל (ישעיהו כד, כג) שכנגד זקניו כבוד. כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש, אינגיד. א"ל אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי עליונים למטה, ותחתונים למעלה. אמר ליה: עולם ברור ראית. ואנן, היכי חזיתינן? [א"ל] כי היכי דחשבינן הכא, חשבינן התם.

    6ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? אילימא ר"ע וחבריו, משום הרוגי מלכות ותו לא?! פשיטא, בלאו הכי נמי! אלא הרוגי לוד.

    Baraita

    7תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני, מהו שאמר הכתוב: (משלי יד, לד) ״צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים חטאת״? נענה רבי אליעזר ואמר: ״צדקה תרומם גוי״ אלו ישראל, דכתיב: ״(שמואל ב ז״, כג) ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״; ״וחסד לאומים חטאת״ כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן; שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר: ״(עזרא ו״, י) ״די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא, ומצליין לחיי מלכא ובנוהי״.

    8ודעביד הכי, לאו צדקה גמורה היא?! והתניא, האומר: ״סלע זה לצדקה, בשביל שיחיו בני״, ובשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור! לא קשיא; כאן בישראל, כאן בעובד כוכבים׃

    9נענה רבי יהושע ואמר: ״צדקה תרומם גוי״ אלו ישראל, דכתיב: ״ומי כעמך ישראל גוי אחד״; ״וחסד לאומים חטאת״ כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן; שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן, שנאמר: ״(דניאל ד״, כד) ״להן מלכא, מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותיך וגו'״.

    10נענה רבן גמליאל ואמר: ״צדקה תרומם גוי״ אלו ישראל, ״דכתיב: ״ומי כעמך ישראל [וגו']״; ״וחסד לאומים חטאת״ כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין, חטא הוא להן; שאין עושין אלא להתיהר בו, וכל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר: ״(משלי כא״, כד) ״זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון״ ואין ״עברה״ אלא גיהנם, שנאמר: ״(צפניה א״, טו) ״יום עברה היום ההוא״.

    11אמר רבן גמליאל: עדיין אנו צריכין למודעי רבי אליעזר המודעי אומר: ״צדקה תרומם גוי״ אלו ישראל, דכתיב: ״ומי כעמך ישראל גוי אחד״; ״וחסד לאומים חטאת״ כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין, חטא הוא להן; שאין עושין אלא לחרף אותנו בו, שנאמר: ״(ירמיהו מ״, ג) ״ויבא ויעש ה' כאשר דבר, כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו, והיה לכם הדבר הזה״.

    12נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר: ״צדקה תרומם גוי וחסד״ לישראל; ולאומים חטאת. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולעכו"ם חטאת. מכלל דהוא נמי אמר; מאי היא? דתניא, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: כשם שהחטאת מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על אומות העולם.

    13איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי, ולא קבלינהו. שדרינהו קמיה דרבא, וקבלינהו משום שלום מלכות. שמע רבי אמי, איקפד, אמר: לית ליה: (ישעיהו כז, יא) ״ביבש קצירה תשברנה, נשים באות מאירות אותה״?! ורבא משום שלום מלכות.

    14ורבי אמי נמי, משום שלום מלכות! דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו; ור' אמי דאיקפד, הוא׃

    Tosafot

    אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון‎—Unless someone like רבי חנניא בן תרדיון is appointed over it OVERVIEW רבי אליעזר בן יעקב said that a person should not give a פרוטה to an ארנקי של צדקה, unless someone like רחב"ת is appointed over it. תוספות explains what is meant by someone like רחב"ת. -------------------- פירוש נאמן כמותו אבל צדיק כמותו לא‎ – It means that the ממונה should be as trustworthy as רחב"ת, but it does not (necessarily) mean that the ממונה should be as righteous as רחב"ת – דהא גבאים דבימי אמוראים לא היו צדיקים כמותו – For the גבאי צדקה in the times of the אמוראים were not as great צדיקים as רחב"ת was. תוספות responds to an anticipated difficulty: ולהכי נקט רבי חנניא בן תרדיון משום מעשה שבא לידו‎ – And the reason ראב"י mentioned רחב"ת is because of the episode which happened with רחב"ת – דאמר פרק קמא דמסכת עבודה זרה (דף יז, ב) – As the גמרא relates in the first פרק of מסכת ע"ז, that רחב"ת stated – מעות פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים – Monies designated for פורים became exchanged by me with צדקה money, and I disbursed all the exchanged money to the poor. תוספות offers a similar example (where a name is mentioned for a specific incident). וכן בפרק במה טומנין (שבת דף מט, א ושם) דאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע‎ – And similarly in פרק במה טומנין the גמרא states that ‘donning תפילין requires a clean body like אלישע’; there too – לא צדיק כאלישע קאמר אלא גוף נקי שידע ליזהר שלא ישן בהם ושלא יפיח בהם קאמר‎ – The גמרא did not mean that one has to be a צדיק like אלישע in order to don תפילין, but rather the גמרא meant that the person should know how to be careful while wearing תפילין, that he should not sleep or pass gas while wearing them – ולא נקט אלישע אלא משום דאיתרחיש ביה ניסא: And the גמרא only mentioned אלישע because a miracle occurred to אלישע with תפילין‎. SUMMARY The גמרא mentions רחב"ת (not because of his צדקות [which is not required], but rather) because he was exemplary in his נאמנות as the גמרא relates elsewhere. THINKING IT OVER 1. Seemingly the comparison (of רחב"ת and נאמנות) to אלישע and גוף נקי is not appropriate; for there the גמרא clearly states that a גוף נקי כאלישע is required (but not that he be a צדיק כאלישע); however here the גמרא only states כרחב"ת but it does not say נאמן כרחב"ת. How does תוספות compare the two?! 2. Regarding רחב"ת there is a story which proves his נאמנות, therefore it is understood why ראב"י mentions רחב"ת (for נאמנות is the issue at hand); however why mention אלישע regarding גוף נקי when the story תוספות alludes too, is not regarding a גוף נקי‎?!

    עליונים למטה ותחתונים למעלה‎—The higher were below and the lower were above OVERVIEW רב יוסף the son of ר' יהושע passed out and (after his recovery) he told his father that he observed (in שמים) an opposite world where עליונים were למטה and תחתונים למעלה‎. His father told him, ‘you saw a clear world’. רש"י interprets עליונים ותחתונים as referring to the rich and poor; תוספות offers a different perspective. -------------------------- פירש רבינו חננאל דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב‎ – The ר"ח explained that the גאונים said that they have a tradition, each רב (of the גאונים) from the mouth of a previous רב‎ – דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה – That the upside down world means, that רב יוסף בריה דר' יהושע saw that שמואל was sitting as a student before רב יהודה his pupil. The reason this reversal took place is- משום דמיחה בשמואל בפרק במה בהמה (שם דף נה, א) – Because רב יהודה protested the conduct of שמואל as related in פרק במה בהמה‎ – גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה – Regarding that woman who came and screamed before שמואל and שמואל paid her no attention – אמר ליה רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגומר: רב יהודה said to שמואל is not the master concerned for the פסוק which states, אוטם אזנו מזעקת דל, etc. גם הוא יקרא ולא אענה (one who closes his ear from the shout of the poor, when he will call I will also not answer). SUMMARY שמואל sat as a pupil before ר"י (in שמים) since ר"י protested the insensitivity of שמואל to the crying woman. THINKING IT OVER What are the relative advantages of פרש"י and פר"ח‎?

    ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם וגומר‎—And ה' came and did as he spoke because you sinned, etc. OVERVIEW רבי אלעזר המודעי stated that the פסוק of וחסד לאומים חטאת teaches that any צדקה וחסד which the עוכ"ם do is a sin, because their intent is to shame the Jews. The גמרא proves this from the פסוק in ירמיהו where נבוזראדן said the following פסוק to ירמיה that ה' did what he promised because you (the Jews) sinned. This indeed is shameful for the Jews but where is the צדקה וחסד which נבוזראדן did (in order to shame the Jews). תוספות resolves this difficulty. ----------------------------- ואותה שעה עשה צדקה שהיה מקנא להקדוש ברוך הוא – And at that moment when נבוזראדן said this פסוק he did צדקה for he was [apparently] avenging the honor of הקב"ה. תוספות offers an alternate explanation: אי נמי שהיה מתיר את ירמיה מן הזיקים כדכתיב התם: Or you may also say; נבוזראדן was releasing ירמיה from the shackles as it is written there. SUMMARY The apparent צדקה was either the avenging of ה', or the releasing of ירמיה from his shackles. THINKING IT OVER What are the relative advantages of each of תוספות explanations?

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הצדקה יש בה מדרגות מדרגות מהם שנתבארו בכאן ומהם שנתבארו במקום אחר מדרגה עליונה שבה ליתן לו או להלוותו בכדי שיוכל לעשות סחורה או שותפות או למנותו על שלו עד שירויח ולא יצטרך לבריות על זה נאמר והחזקת בו שניה לה מה שאמרו בגמ' שקלים אשרי משכיל אל דל שהוא מסתכל במצוה היאך יפה לעשותה כשרואה בן טובים שירד מנכסיו אומר לו שמעתי עליך שירושה באה לך ממקום אחר טול מעות הללו ואתה פורע מן דהוה נסיב אמר ליה תהא מתנה וכבר נאמרה כיוצא בזו בפרק מציאת האשה כמו שנבאר למטה שלישית לה שנותן ואינו יודע למי נותן וכן הלוקח איני יודע ממי לקח וזו היתה לשכת חשאים שבמקדש שהיו חסידים שבדור נותנים שם בחשאי והצנועים מתפרנסים כמו שיתבאר במסכת שקלים ומזה המין נתינת מעות לקפה של צדקה כל זמן שהממונה הגון ומוחזק בכשרות רביעית שהנותן יודע למי נותן אבל אין הנוטל יודע ממי נטל כגון קצת החכמים שהיו משכימים בסתר ומשליכין צרור כספים בפתח העניים חמישית שהנוטל יודע ממי נוטל ואין הנותן יודע למי נותן כגון קצת החכמים שהיו צוררין מעות ומפשילין לאחוריהם ועניים באים אחריהם ונוטלין ששית שנותן מיד ליד וקודם שיבא העני שואל שביעית לאחר שישאל ומתנה הוגנת שמינית פחות מן הראוי אלא שנותן בסבר פנים יפות תשיעית פחות מן הראוי ובפנים זעומות וכדי בה בזיון לנותן ולמקבל יש מדרגה אחרת בצדקה אלא שאינה ראויה למנות והוא הנותן לקנות לו שם ולהתגדל ולפרסם עצמו עליהם וזו אינה מדת ישראל והיא מדה מגונה עד למאד לא דיו שאינה נחשבת בצדקה אלא שהוא נקרא חוטא ועליה נאמר וחסד לאומים חטאת ומ"מ הנותן לכונת נטילת פרס כגון האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני בשביל שאזכה לעולם הבא או שתמשך הצלחתי וכיוצא באלו הרי זו צדקה גמורה ובלבד במי שאם לא נתקיימה מחשבתו אינו קורא תגר ואינו מתחרט על שנתן ולא הועיל כאלו היה שכר רופא ואינו מהרהר אחר מדותיו של מקום אלא שמצדיק עליו את דינו:

    אחד משאר אומות שבא ליתן מעות לארנקי של צדקה אין מקבלין הימנו ואם הוא נכבד ויש במניעת קבלתו צד חשש איבה מקבלין ומפרנסין מהם עניי גוים הואיל ובסתם נתנם ואין כאן גנבת הדעת שמ"מ שם צדקה עליה שהרי אף משלנו אנו חייבים לפרנסם כמו שאמרו מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וכן שמכסין אותם עם עניי ישראל ומ"מ אם פרט ואמר לעניי ישראל או לפדיון שבויים או לבית הכנסת או לאיזה דבר בפרט אין גונבין את דעתו לשנות בדבריו כלום והוא שאמרו למעלה על אחת ממלכות הגוים ששלחה ארנקי דדינרי לקמיה דרב יוסף ואמר לו השליח בשמה ליהוו למצוה רבה ודקדק רב יוסף במצוה רבה וגמר את הדין בה לפדיון שבויים וישראל היוצא מכלל הדת יראה שאם להכעיס ולבו עמו אין מקבלין הימנו כלל וכן עני ישראל אסור לו ליטול צדקה מן הגוים והתבאר בסנהדרין דוקא בפרהסיא אבל בצנעה מקבל ואם לא היה יכול לחיות בצדקה של ישראל ואף מן הגוים אין יכול ליטלה בצנעה הרי זה מותר:

    התבאר בפרק מציאת האשה על מצות הצדקה שאם כח היכולת מגיע לכך שהיא עד שימלא חסרונו בכסות ובדירה וכלי תשמיש ולהשיאו אשה ואם היא אשה להשיאה לאיש ואם היה דרכו לרכוב על סוס ולרוץ עבד לפניו אין מדריכין אותו ממקום למקום אלא על דרך זה שהוא רגיל בו ומ"מ כיון שנתמלא חסרונו אי אתה מצווה להעדיף לו עד שלא יצטרך לשאול לפרנסו אתה מצווה ולא לעשרו וכן התבאר שם שאם אין לו ואינו רוצה ליטול מרוב צניעותו פותחין לו לשם מתנה ואם אינו מקבל נותנין לו לשם הלואה ואין גובין הימנו אבל מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס ומפיל עצמו על הצבור אין נזקקין לו כלל עני שהיה לו חצר וכלי תשמיש אפילו היו כלי כסף וזהב אין התנצלות ליודע על שאינו מוכר אלא מצוה לפרנסו בלא מכירת כליו והמעלים עין עובר בו ומ"מ דוקא בכלי אכילה ושתיה ומצעות ומלבוש אבל שאר כלים כגון מחרשה או מגררת או עלי ומכתשת וכיוצא בהן מוכרן ומשתמש בפחותים מהם ואף בכלי אכילה ושתיה מצעות ומלבושים דוקא קודם שיבא לידי גבוי ר"ל שאינו נוטל אלא בצנעה אבל אם הוצרך ליטול מגבוי הקופה אין נותנין לו עד שימכור וישתמש בפחותים:

    בפרק הגוזל בתרא התבאר שגבאי צדקה אין לוקחין מן הנשים והעבדים והתינוקות אלא דבר מועט בכדי שהדעת נותנת שאין כאן גנבת הבעלים או שמן הסתם מוחלין הם בכך לפי מעלת הבעלים וכבודם ועשרם ובתוספתא אמרו שם בן האוכל משל אביו ועבד האוכל משל רבו קוצץ ונותן פרוסה לעני או לבנו של אוהבו ואין חושש משום גזל שכך נהגו בעלי בתים:

    בהרבה מקומות התבאר שקרוביו של אדם קודמים לעניי שאר העם ועניי העיר קודמין לעניי עיר אחרת והתבאר בתוספתא במסכת בבא קמא פרק הגוזל שהאומר תנו כך וכך לעניים ינתן לעניי אותה העיר:

    במסכת מגלה התבאר על יחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו או פסק על עצמו צדקה שנותנה לעניי אותה העיר שהלך לשם אבל רבים מפרישין ומפקידים לגבאי העיר להוציא עצמם מן החשד וכשחוזרין למקומם נוטלין מיד הגבאי ומחזירין ונותנין לעניי עירם ושוב אין בהם חשד אחר שכבר הפרישו ורבים שאמרו יש מפרשים דוקא בעשרה ואם היה בעיר שנדרו לשם חכם המתעסק בצרכי צבור ודאי על דעתו נדרו ונותנין לו והוא מחלק לפי דעתו והם אומרים שהוא צריך לחלקה בין שתי העיירות:

    במסכת ראש השנה יתבאר שהצדקה הרי היא בכלל הנדר לענין בל תאחר ולא עוד אלא שאין בה שיעור שלשה רגלים אלא משבאו עניים לידו ולא נתן עבר ויש מפרשים משתבעה הגבאי כמו שכתבנו שם ואע"פ שלקט שכחה ופאה נכללו שם באיסור שלשה רגלים יראה שצדקה הבאה מאליה שאני ואם אין שם עניים מזומנים מפריש ומניח:

    במסכת נדרים התבאר שיש יד לצדקה כשאר הנדרים והוא שאם אמר סלע זו לצדקה ואח"כ אמר זו כזו אף השניה צדקה ולא סוף דבר בזו שהתפיס בפירוש ואין זה נקרא יד אלא נדר גמור אלא אפילו לקח השניה ואמר וזו אף השנייה צדקה:

    במקום אחר התבאר שהנודר צדקה ולא פירש כמה עליו ליתן עד כדי שיעור שמשם ואילך יודע בעצמו שלא נתכון לכך:

    בפרק מציאת האשה התבאר עוד שהאשה קודמת לאיש לפרנס ולהלביש ולהשיא מפני שבשתה של אשה מרובה משל איש והמשיאין את היתומה אם יש מעות בקופה משיאין אותה לפי כבודה ולעולם אין פוחתין מחמשים זוז של כסף מדינה ובמסכת הוריות התבאר כן על פדייתן מן השבי אלא שאם נתבעו שניהם לעבירה האיש קודם וכן אם היו עניים או שבויים הרבה ואין בכיס כדי פרנסת כלם מקדימין את המעלה לפחות כהן ללוי לוי לישראל ישראל לחלל חלל לשתוקי שתוקי לאסופי אסופי לממזר ממזר לנתין נתין לגר גר לעבד משוחרר לפי שהמשוחרר היה בכלל ארור ומ"מ דוקא שאין שם יתרון חכמה אבל אם יש שם יתרון חכמה כל הגדול בחכמה קודם אפילו ממזר לכהן גדול ואם היה אחד מהם אביו או רבו קודם להם ורבו קודם לאביו אא"כ היה אביו תלמיד חכם כמו שהתבאר בפרק אלו מציאות:

    התבאר בסדר זרעים שמי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי ואם יש לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה ואם יש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היו לו מאתים זוז חסר דינר אפילו באו לו אלף כאחד נוטלן היו לו מאתים ויש עליו חוב או כתבה כנגדן הרי זה נוטלן היו לו קרקעות ונמכרים עתה בזול יש בזה צדדין להקל ולהחמיר וכבר ביארנום בבבא קמא פרק ראשון במסכת חולין התבאר על מי שהוא בדרך ואין לו מה יאכל אע"פ שהוא עשיר במקומו מאכילין אותו לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומן הקופה ואף כשיגיע לביתו אינו חייב לשלם מ"מ עני הוא באותה שעה ומ"מ ישתדל אדם שלא לקבל כל כמה שאפשר לו לדחוק עצמו אפילו על ידי אומנות מכוערת הואיל ואין בה צד עברה ומגדולי החכמים היו עושין עצמם חוטבי עצים ושואבי מים ושאר אומניות הפחותים שלא לקבל מאחרים כלום וכל שאינו צריך ומרמה את הבריות ונוטל התבאר במסכת כתובות שלא את הבריות הוא מרמה אלא הוא עצמו ואינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כן:

    במסכת גיטין התבאר שאף מי שמזונותיו מצומצמין עושה מהם צדקה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה אם רואה שהוא מותיר מצוה עליו לפרנס אחרים בהרוחתו לפי מה שרואה הצרך והכל לפי מה שעיניו ראות:

    יש בקצת מקומות שאר פרטים בענין הצדקות ומ"מ כבר גלגלנו רוב ענינים שבה בכאן והנשארים יתבארו במקומן איש על דגלו ולא נמנענו מלכתבם בכאן אלא שאינן ענינים הדומים לאלו שבאו או שנתגלגלו על ידינו בכאן ומעתה נשוב לשאר דברים שהנחנו בסוגיא זו ואלו הן:

    כבר ביארנו במסכת מועד קטן ובמסכת מגלה ששלשה ענינים יש במצורע והם ימי הסגרו וימי חלוטו וימי ספירו וכן ביארנו שהמוסגר והמוחלט מטמא אף באהל על צדדין ידועים שבארנום במסכת ברכות ואין בין מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה וימי הספירה הם למי שנטהר מתוך החלט שהנטהר מתוך והסגר אינו צריך לספירה אבל המוחלט שנתרפא ונטהר מתוך חלוטו הוא הוא שסופר שבעה בין הבאת צפרים הבאות ליום ראשון לטהרתו ונכנס למחנה להבאת הקרבן שביום השביעי ומותר לבא בביתו ואותן השבעה הם נקראים ימי ספירו וכל אותן ימי ספירה נכנס לפנים מן החומה וטהור מטומאת משכב ומושב אבל עדין הוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ולא במשא שהרי מטמא בגדיו וכל שמטמא בגדים מטמא אדם:

    הנבלה אע"פ שאינה כנדה ויולדת וזב וזבה לטמא משכב ומושב מ"מ אב הטומאה היא להיות כזית מבשרה מטמא אדם במגע ובמשא וכלים במגע ומ"מ אין הנוגעה מטמא אף כלים שעליו אבל הנושאה מטמא אף כלים שעליו בשעת נשיאתו אבל אינו מטמא לא אדם ולא שאר כלים אף בשעת נשיאתו השרץ אף הוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע אבל אינו מטמא במשא אפילו אדם והנוגעו אינו מטמא כלים אף בשעת מגעו אפילו כלים שעליו שכבת זרע אף הוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע לבד בין הנוגע בין הרואה אלא שהנוגע בכעדשה והרואה בכל שהו והנוגע אינו מטמא בגדים אף בשעת מגעו ואף כלים שעליו ומה שאמרו בכאן על שרץ ושכבת זרע לאו משום דמטמא בגדים פירושו בשהבגדים נוגעים בשכבת זרע או בשרץ:

    ראוי לאדם להתבונן תמיד ולפשפש במעשיו כל שכן כשמגיע איזה עונש לידו שראוי לו לפשפש על איזה עון בא אותו עונש לידו ולא שיחשוד משפטי השם להיותם נגזרים על צד בלתי ישר או שיקשה ערפו על העונש עד שיחשוב עליו שהוא מקרה אבל יחשוב שכל מה שהגיעו הוא מן הדין ולפי העונש יפשפש על העברה שבידו שהעונש הבא הוא על הצד מה שהוא ראוי לו לפי העברה כמו שאמרו אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ואפילו ניצל מן העונש הואיל ובא עליו לנסיון אל יתרשל בכך לא בחנם הביאוהו לידי כך מעשה היה באחד מן החכמים שהיה עולה בסלם ונשמט רגלו עד שכמעט שנפל לקרקע דרך חבטה שהוא מן הדינין הדומים לסקילה והיה נבוך על עצמו היאך היה בא לידי עונש סקילה ולא מצא בעצמו צד חלול שבת או איסור ע"ז שדיניהם בסקילה ואמר לו אחד מתלמידיו שמא התרשל במצות הצדקה שהמעלים עין ממנה דומה לאיסור ע"ז כמו שכתבנו וכל העושה כן לא במהרה הוא חוטא:

    כבר התבאר בהרבה מקומות שאין רנה של תורה אלא בלילה והיא שעה נכבדת להתבודד ולהשיג הדברים הגבוהים והעמוקים והוא המשל בראיית התמונה והוא אמרם אשבעה בהקיץ תמונתך ודרשו בו אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם והקב"ה משביען מזיו שכינה כלומר בסבת היקיצה והתעורה זכינו לשבוע ולהביט בתמונתו ית' והוא המשל על אמתת הענין על תכלית מה שאפשר בו:

    לעולם ישתדל אדם להיותו אהוב אצל הבריות שכל האהוב למטה כלל מסור עליו שהוא אהוב למעלה דרך צחות אמרו שאלו את שלמה בן דוד איזהו בן העולם הבא אמר לו נגד זקניו כבוד כל שהוא אהוב ונכבד אצל זקניו הוא הוא בן העולם הבא:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 10b

    Bava Batra 10b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 649 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    נותנה ואינו יודע למי נותנה כדמסיים בסיפיה יתננה בכיס של גבאי צדקה:

    דרב עוקבא ור' אבא במס' כתובות (דף סז:) מר עוקבא הוה שדי לענייא דשבבותיה כל יומא ארבעה זוזי בצינורא דדשא הרי שהעני אינו יודע ממי נוטלה והוא יודע למי נותנה ור' אבא הוה צייר בסודריה ושדי לאחוריה וממציא נפשיה לביני עניי והעני נוטלה ויודע ממי נוטלה ואינו יודע למי נותנה:

    לדבר מצוה לפני תשמיש:

    אמר לו בכי תשא אם באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה:

    כנגד זקניו כבוד אותם שחולקין להם כבוד בעולם הזה מחמת חכמת זקנתם:

    עליונים למטה אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה:

    ותחתונים למעלה ראיתי עניים שהם בינינו שפלים שם ראיתים חשובים:

    ואנן בעלי תורה היאך אתינן היאך יש חשיבותינו:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Bava Batra 10b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון‎—Unless someone like רבי חנניא בן תרדיון is appointed over it OVERVIEW רבי אליעזר בן יעקב said that a person should not give a פרוטה to an ארנקי של צדקה, unless someone like רחב"ת is appointed over it. תוספות explains what is meant by someone like רחב"ת. -------------------- פירוש נאמן כמותו אבל צדיק כמותו לא‎ – It means that the ממונה should be as trustworthy as רחב"ת, but it does not (necessarily) mean that the ממונה should be as righteous as רחב"ת – דהא גבאים דבימי אמוראים לא היו צדיקים כמותו – For the גבאי צדקה in the times of the אמוראים were not as great צדיקים as רחב"ת was. תוספות responds to an anticipated difficulty: ולהכי נקט רבי חנניא בן תרדיון משום מעשה שבא לידו‎ – And the reason ראב"י mentioned רחב"ת is because of the episode which happened with רחב"ת – דאמר פרק קמא דמסכת עבודה זרה (דף יז, ב) – As the גמרא relates in the first פרק of מסכת ע"ז, that רחב"ת stated – מעות פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים – Monies designated for פורים became exchanged by me with צדקה money, and I disbursed all the exchanged money to the poor. תוספות offers a similar example (where a name is mentioned for a specific incident). וכן בפרק במה טומנין (שבת דף מט, א ושם) דאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע‎ – And similarly in פרק במה טומנין the גמרא states that ‘donning תפילין requires a clean body like אלישע’; there too – לא צדיק כאלישע קאמר אלא גוף נקי שידע ליזהר שלא ישן בהם ושלא יפיח בהם קאמר‎ – The גמרא did not mean that one has to be a צדיק like אלישע in order to don תפילין, but rather the גמרא meant that the person should know how to be careful while wearing תפילין, that he should not sleep or pass gas while wearing them – ולא נקט אלישע אלא משום דאיתרחיש ביה ניסא: And the גמרא only mentioned אלישע because a miracle occurred to אלישע with תפילין‎. SUMMARY The גמרא mentions רחב"ת (not because of his צדקות [which is not required], but rather) because he was exemplary in his נאמנות as the גמרא relates elsewhere. THINKING IT OVER 1. Seemingly the comparison (of רחב"ת and נאמנות) to אלישע and גוף נקי is not appropriate; for there the גמרא clearly states that a גוף נקי כאלישע is required (but not that he be a צדיק כאלישע); however here the גמרא only states כרחב"ת but it does not say נאמן כרחב"ת. How does תוספות compare the two?! 2. Regarding רחב"ת there is a story which proves his נאמנות, therefore it is understood why ראב"י mentions רחב"ת (for נאמנות is the issue at hand); however why mention אלישע regarding גוף נקי when the story תוספות alludes too, is not regarding a גוף נקי‎?!

    עליונים למטה ותחתונים למעלה‎—The higher were below and the lower were above OVERVIEW רב יוסף the son of ר' יהושע passed out and (after his recovery) he told his father that he observed (in שמים) an opposite world where עליונים were למטה and תחתונים למעלה‎. His father told him, ‘you saw a clear world’. רש"י interprets עליונים ותחתונים as referring to the rich and poor; תוספות offers a different perspective. -------------------------- פירש רבינו חננאל דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב‎ – The ר"ח explained that the גאונים said that they have a tradition, each רב (of the גאונים) from the mouth of a previous רב‎ – דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה – That the upside down world means, that רב יוסף בריה דר' יהושע saw that שמואל was sitting as a student before רב יהודה his pupil. The reason this reversal took place is- משום דמיחה בשמואל בפרק במה בהמה (שם דף נה, א) – Because רב יהודה protested the conduct of שמואל as related in פרק במה בהמה‎ – גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה – Regarding that woman who came and screamed before שמואל and שמואל paid her no attention – אמר ליה רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגומר: רב יהודה said to שמואל is not the master concerned for the פסוק which states, אוטם אזנו מזעקת דל, etc. גם הוא יקרא ולא אענה (one who closes his ear from the shout of the poor, when he will call I will also not answer). SUMMARY שמואל sat as a pupil before ר"י (in שמים) since ר"י protested the insensitivity of שמואל to the crying woman. THINKING IT OVER What are the relative advantages of פרש"י and פר"ח‎?

    ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם וגומר‎—And ה' came and did as he spoke because you sinned, etc. OVERVIEW רבי אלעזר המודעי stated that the פסוק of וחסד לאומים חטאת teaches that any צדקה וחסד which the עוכ"ם do is a sin, because their intent is to shame the Jews. The גמרא proves this from the פסוק in ירמיהו where נבוזראדן said the following פסוק to ירמיה that ה' did what he promised because you (the Jews) sinned. This indeed is shameful for the Jews but where is the צדקה וחסד which נבוזראדן did (in order to shame the Jews). תוספות resolves this difficulty. ----------------------------- ואותה שעה עשה צדקה שהיה מקנא להקדוש ברוך הוא – And at that moment when נבוזראדן said this פסוק he did צדקה for he was [apparently] avenging the honor of הקב"ה. תוספות offers an alternate explanation: אי נמי שהיה מתיר את ירמיה מן הזיקים כדכתיב התם: Or you may also say; נבוזראדן was releasing ירמיה from the shackles as it is written there. SUMMARY The apparent צדקה was either the avenging of ה', or the releasing of ירמיה from his shackles. THINKING IT OVER What are the relative advantages of each of תוספות explanations?

    Tosafot on Bava Batra 10b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    הצדקה יש בה מדרגות מדרגות מהם שנתבארו בכאן ומהם שנתבארו במקום אחר מדרגה עליונה שבה ליתן לו או להלוותו בכדי שיוכל לעשות סחורה או שותפות או למנותו על שלו עד שירויח ולא יצטרך לבריות על זה נאמר והחזקת בו שניה לה מה שאמרו בגמ' שקלים אשרי משכיל אל דל שהוא מסתכל במצוה היאך יפה לעשותה כשרואה בן טובים שירד מנכסיו אומר לו שמעתי עליך שירושה באה לך ממקום אחר טול מעות הללו ואתה פורע מן דהוה נסיב אמר ליה תהא מתנה וכבר נאמרה כיוצא בזו בפרק מציאת האשה כמו שנבאר למטה שלישית לה שנותן ואינו יודע למי נותן וכן הלוקח איני יודע ממי לקח וזו היתה לשכת חשאים שבמקדש שהיו חסידים שבדור נותנים שם בחשאי והצנועים מתפרנסים כמו שיתבאר במסכת שקלים ומזה המין נתינת מעות לקפה של צדקה כל זמן שהממונה הגון ומוחזק בכשרות רביעית שהנותן יודע למי נותן אבל אין הנוטל יודע ממי נטל כגון קצת החכמים שהיו משכימים בסתר ומשליכין צרור כספים בפתח העניים חמישית שהנוטל יודע ממי נוטל ואין הנותן יודע למי נותן כגון קצת החכמים שהיו צוררין מעות ומפשילין לאחוריהם ועניים באים אחריהם ונוטלין ששית שנותן מיד ליד וקודם שיבא העני שואל שביעית לאחר שישאל ומתנה הוגנת שמינית פחות מן הראוי אלא שנותן בסבר פנים יפות תשיעית פחות מן הראוי ובפנים זעומות וכדי בה בזיון לנותן ולמקבל יש מדרגה אחרת בצדקה אלא שאינה ראויה למנות והוא הנותן לקנות לו שם ולהתגדל ולפרסם עצמו עליהם וזו אינה מדת ישראל והיא מדה מגונה עד למאד לא דיו שאינה נחשבת בצדקה אלא שהוא נקרא חוטא ועליה נאמר וחסד לאומים חטאת ומ"מ הנותן לכונת נטילת פרס כגון האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני בשביל שאזכה לעולם הבא או שתמשך הצלחתי וכיוצא באלו הרי זו צדקה גמורה ובלבד במי שאם לא נתקיימה מחשבתו אינו קורא תגר ואינו מתחרט על שנתן ולא הועיל כאלו היה שכר רופא ואינו מהרהר אחר מדותיו של מקום אלא שמצדיק עליו את דינו:

    אחד משאר אומות שבא ליתן מעות לארנקי של צדקה אין מקבלין הימנו ואם הוא נכבד ויש במניעת קבלתו צד חשש איבה מקבלין ומפרנסין מהם עניי גוים הואיל ובסתם נתנם ואין כאן גנבת הדעת שמ"מ שם צדקה עליה שהרי אף משלנו אנו חייבים לפרנסם כמו שאמרו מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וכן שמכסין אותם עם עניי ישראל ומ"מ אם פרט ואמר לעניי ישראל או לפדיון שבויים או לבית הכנסת או לאיזה דבר בפרט אין גונבין את דעתו לשנות בדבריו כלום והוא שאמרו למעלה על אחת ממלכות הגוים ששלחה ארנקי דדינרי לקמיה דרב יוסף ואמר לו השליח בשמה ליהוו למצוה רבה ודקדק רב יוסף במצוה רבה וגמר את הדין בה לפדיון שבויים וישראל היוצא מכלל הדת יראה שאם להכעיס ולבו עמו אין מקבלין הימנו כלל וכן עני ישראל אסור לו ליטול צדקה מן הגוים והתבאר בסנהדרין דוקא בפרהסיא אבל בצנעה מקבל ואם לא היה יכול לחיות בצדקה של ישראל ואף מן הגוים אין יכול ליטלה בצנעה הרי זה מותר:

    התבאר בפרק מציאת האשה על מצות הצדקה שאם כח היכולת מגיע לכך שהיא עד שימלא חסרונו בכסות ובדירה וכלי תשמיש ולהשיאו אשה ואם היא אשה להשיאה לאיש ואם היה דרכו לרכוב על סוס ולרוץ עבד לפניו אין מדריכין אותו ממקום למקום אלא על דרך זה שהוא רגיל בו ומ"מ כיון שנתמלא חסרונו אי אתה מצווה להעדיף לו עד שלא יצטרך לשאול לפרנסו אתה מצווה ולא לעשרו וכן התבאר שם שאם אין לו ואינו רוצה ליטול מרוב צניעותו פותחין לו לשם מתנה ואם אינו מקבל נותנין לו לשם הלואה ואין גובין הימנו אבל מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס ומפיל עצמו על הצבור אין נזקקין לו כלל עני שהיה לו חצר וכלי תשמיש אפילו היו כלי כסף וזהב אין התנצלות ליודע על שאינו מוכר אלא מצוה לפרנסו בלא מכירת כליו והמעלים עין עובר בו ומ"מ דוקא בכלי אכילה ושתיה ומצעות ומלבוש אבל שאר כלים כגון מחרשה או מגררת או עלי ומכתשת וכיוצא בהן מוכרן ומשתמש בפחותים מהם ואף בכלי אכילה ושתיה מצעות ומלבושים דוקא קודם שיבא לידי גבוי ר"ל שאינו נוטל אלא בצנעה אבל אם הוצרך ליטול מגבוי הקופה אין נותנין לו עד שימכור וישתמש בפחותים:

    בפרק הגוזל בתרא התבאר שגבאי צדקה אין לוקחין מן הנשים והעבדים והתינוקות אלא דבר מועט בכדי שהדעת נותנת שאין כאן גנבת הבעלים או שמן הסתם מוחלין הם בכך לפי מעלת הבעלים וכבודם ועשרם ובתוספתא אמרו שם בן האוכל משל אביו ועבד האוכל משל רבו קוצץ ונותן פרוסה לעני או לבנו של אוהבו ואין חושש משום גזל שכך נהגו בעלי בתים:

    בהרבה מקומות התבאר שקרוביו של אדם קודמים לעניי שאר העם ועניי העיר קודמין לעניי עיר אחרת והתבאר בתוספתא במסכת בבא קמא פרק הגוזל שהאומר תנו כך וכך לעניים ינתן לעניי אותה העיר:

    במסכת מגלה התבאר על יחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו או פסק על עצמו צדקה שנותנה לעניי אותה העיר שהלך לשם אבל רבים מפרישין ומפקידים לגבאי העיר להוציא עצמם מן החשד וכשחוזרין למקומם נוטלין מיד הגבאי ומחזירין ונותנין לעניי עירם ושוב אין בהם חשד אחר שכבר הפרישו ורבים שאמרו יש מפרשים דוקא בעשרה ואם היה בעיר שנדרו לשם חכם המתעסק בצרכי צבור ודאי על דעתו נדרו ונותנין לו והוא מחלק לפי דעתו והם אומרים שהוא צריך לחלקה בין שתי העיירות:

    במסכת ראש השנה יתבאר שהצדקה הרי היא בכלל הנדר לענין בל תאחר ולא עוד אלא שאין בה שיעור שלשה רגלים אלא משבאו עניים לידו ולא נתן עבר ויש מפרשים משתבעה הגבאי כמו שכתבנו שם ואע"פ שלקט שכחה ופאה נכללו שם באיסור שלשה רגלים יראה שצדקה הבאה מאליה שאני ואם אין שם עניים מזומנים מפריש ומניח:

    במסכת נדרים התבאר שיש יד לצדקה כשאר הנדרים והוא שאם אמר סלע זו לצדקה ואח"כ אמר זו כזו אף השניה צדקה ולא סוף דבר בזו שהתפיס בפירוש ואין זה נקרא יד אלא נדר גמור אלא אפילו לקח השניה ואמר וזו אף השנייה צדקה:

    10 more comments on this page.

    Meiri on Bava Batra 10b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharam

    תוס' ד"ה עליונים למטה וכו' פירוש ר"ה דאמרו הגאונים וכו' היינו שראה שמואל וכו'. ויש לדקדק דלפי זה לא יתישב מה שאמר בתר הכי אמר ליה עולם ברור ראית וצ"ל דר"ל שהדבר אשר ראית הוא מצד הדין ומשפט צדק כי כל דרכיו משפט ואין עול ובודאי שיהיה שמואל ראוי לזה מצד העונש והשכר:

    Maharam on Bava Batra 10b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים זְכָרִים? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יְפַזֵּר מָעוֹתָיו לָעֲנִיִּים. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה דהמפזר מעותיו לעניים הרי זה רודף צדקה וכתיב רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא צְדָקָה (משלי כא, כא) ודרשו רבותינו ז"ל לעיל רצונו לומר שהקדוש ברוך הוא ממציא לו צדקה אחרת לעשותה נמצא הצדקה מולדת צדקה אחרת כמוה. ואמרתי בס"ד רמז נכון לזה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בתהלים בפסוק פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד (תהלים קיב, ט) אם תחליף אותיות צְדָקָה בא"ת ב"ש חוזרים להיות אותיות צְדָקָה ממש! כזה א"ת ב"ש ד"ק ה"ץ, לרמוז דהיא עומדת לו לעד במקומה עד כאן דבריו עיין שם. ואמרתי בס"ד שיבא הרמז הזה לנכון על דרך האמור דהצדקה יולדת לאדם צדקה אחרת לעשותה וכמו שנאמר רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד (משלי כא, כא). ובזה מובן המאמר כאן הַמְּפַזֵּר מָעוֹת לַעֲנִיִּים שהוא רֹדֵף צְדָקָה דאז צדקה זו מולידה לו לעשות צדקה אחרת כמוה דנמצא צדקה יולדת צדקה כן הוא הזכר יוליד זכר כמוהו ולא יוליד נקבה. ובאופן אחר נראה לי המאמר מְפַזֵּר צְדָקָה 'לַעֲנִיִּים' פירוש אינו נותן הצדקה כולה לעני אחד אלא מפזרה לעניים הרבה יזכה לבנים זכרים כלומר יבואו לו בנים זכרים הרבה ולא בן זכר אחד דוקא והוי מדה כנגד מדה כי כל משפיע נקרא זכר והוא חילק השפעתו להרבה שנעשה בסוג זכר הרבה לכן יזכה שיוליד זכרים הרבה. ועוד נראה לי בס"ד דרך הלצה הטעם שיזכה הַמְּפַזֵּר מָעוֹת לַעֲנִיִּים להוליד בנים זכרים דמנהג רוב העולם כשיבא לאדם בן זכר מחלק מעות לעניים ביום המילה מה שאין כן אם יבא לו בת אינו מחלק כלום ולכן העניים כשרואין זה ותרן ומפזר מעות לצדקה תמיד אז יברכו אותו שיוליד בן זכר ויחלק צדקה ביום המילה ולכן אמר שזוכה לבנים זכרים מכח ברכתן של עניים וכבר אמרו רבותינו ז"ל (מגילה טו.) אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור דוד ודניאל ברכום שני הדיוטות ונתקיימה ברכתם. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש כל משפיע נקרא זכר ולכן משפיע נקרא זכר במצוה זו לכך מדה כנגד מדה יבאו לו בנים זכרים שהם משפיעים ולא נקבות שהם נשפעים עד כאן דבריו נר"ו.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יְשַׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר מִצְוָה. פירש רש"י לפני תשמיש. נראה לי בס"ד טעם לזה דהאשה יש לה תענוג ושמחה מרובה בשיחה נאה של בעלה אשר שח עמה לפני תשמיש ולכן מצינו ברב ע"ה אף על פי שלא שח שיחת חולין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (הרמב"ם הלכות דעות ב, ד) בכלל עשרה מיני חסידות שהיו אצל רב עם כל זה אתמר בגמרא (ברכות סב.) דרב כהנא גנא תותיה פורייה דרב ושמע דשח ושחק ושמש ואם לא יש לאשה שמחה ועונג בשיחה לפני תשמיש לא היה שח רב שיחת חולין אך כיון דיש שמחה לאשה בכך על כן נעשית שיחה חולין זו בכלל מצוה ומאחר דהאשה יהיה לה תענוג ושמחה בשיחה קודם תשמיש מוכרח שיהיה לה התעוררות תאוה יותר וממילא היא מזרעת תחלה ואמרו רבותינו ז"ל (נדה לא.) אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ולזה אמר יְשַׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּדְבַר מִצְוָה דהיינו קודם תשמיש דעל ידי כך יהיה לה התעוררות תאוה לתשמיש יותר ואז מזרעת תחלה ויולדת זכר. ומה שאמר רבי אליעזר בן יעקב אומר לֹא יִתֵּן אָדָם פְּרוּטָה לְתוֹךְ אַרְנְקִי שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן מְמֻנֶּה עָלֶיהָ כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן משמע דקאי על ענין זה ולאו מילתא באפי נפשא היא והכונה דהביא סגולה אחרת שיהיו בניו זכרים והיינו שמקפיד לתת הצדקה ליד גבאי נאמן והגבאי הנאמן הוא משפיע שהוא בסוג זכר ולכן מדה כנגד מדה יביא זה בנים זכרים מאחר דדקדק לתת הצדקה ליד גבאי נאמן שהוא בסוג זכר. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם דאם ישמח את אשתו בדבר מצוה יזכה לבנים זכרים דאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן ט.) על פסוק שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב (מלכים א' ח, סו) 'שְׂמֵחִים' שנהנו מזיו השכינה 'וְטוֹבֵי לֵב' שנתעברו נשותיהם זכרים. נמצא השראת שכינה גורם להוליד זכרים וידוע אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל:) וכיון דאיכא שמחה בין איש ואשתו יהיה שם השראת שכינה דאיש ואשה שזכו שכינה שרויה ביניהם (סוטה יז.) וכיון דאיכא השראת שכינה ביניהם ועל מטתם יזכו לבנים זכרים עד כאן דבריו נר"ו.

    רָבָא אָמַר מֵהָכָא "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים" מַאי טַעְמָא "מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ"? מִשּׁוּם דְּ"לַחְמוֹ נִתָּן וּמֵימָיו נֶאֱמָנִים" (ישעיה לג, טז). נראה לי בס"ד הכתוב אמר שני דברים האחד וְהוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן כלומר יתעלה וימשך לו השפעה ממקום עליון וגבוה והשניה מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ כלומר השפעתו תהיה חזקה ומתקיימת כסלעים ולא תהיה רפויה בידו ונתן טעם לזה מה שאמר וְהוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, בעבור כי 'לַחְמוֹ' נִתָּן, לַחְמוֹ דייקא שלא אמר לֶחֶם נִתָּן אלא לַחְמוֹ המיוחד ומזומן לו לסעודתו נתן ממנו וכיון דנתן מלחם שהוא חיות נפשו שהוא מעולה לכן יזכה לשפע המעולה שימשך לו ממקום עליון. ומה שאמר מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ שתהיה השפעתו חזקה וקיימת בידו היינו מפני שֶׁמֵימָיו נֶאֱמָנִים רצונו לומר מימיו הוא עושרו וממונו שנתן ממנו צדקה בא לו בנאמנות שהיה נקי מגזל וחמס ולכן מדה כנגד מדה יהיה השפע חזק וקיים אצלו.

    אֵי־זֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לָהֶם כָּל שֶׁ"כְּנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד" (ישעיה כד, כג). פירוש זכה שיראו זקניו את כבודו בחכמה ובצדקות ורמז להם בזה על עצמו שראתה רות זקינת זקינו את כבודו במלכות ובחכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ (מלכים א' ב, יט) לאימא של מלכות זו רות שראתה את שלמה המלך ע"ה במלכותו.

    בַּמֶּה תְּרוֹמֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל? אָמַר לוֹ בְּ'כִי־תִשָּׂא'. נראה לי בס"ד כי קרן האחד של שם יִשְׂרָאֵל הוא אות ל' שהוא רומז ללימוד התורה ולכן הוא גבוה מכל האותיות כידוע והושם הלמ"ד בקרן האחרון שהוא סוף השם שלהם לרמוז כל עמידתן בעולם הזה הוא על לימוד התורה. ובזה פרשתי בס"ד (דברים לב, כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת היא התורה שנקראת זאת דכתיב וְזֹאת הַתּוֹרָה (דברים ד, מד) יָבִינוּ למ"ד אַחֲרִיתָם רצונו לומר יבינו שיש אות ל' אחריתם והיינו לרמוז כי עיקר שלהם הוא לימוד התורה הרמוז באות ל'. וידוע כי המעשה של המצות מתייחסים לידים והמחשבה מתייחסת לראש ואותיות כִּי הם כ"ף ויו"ד אצבעות שהם עיקר הידים שמתייחסת להם המעשה אך ידוע כי הלימוד הרמוז באות ל' אם לא יקיים האדם מה שלומד במעשה ואינו מכוין לשם שמים מה יועיל הלימוד לבדו. וזהו שאמר בַּמֶּה תְּרוֹמֵם קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הוא אות למ"ד שבשמם בְּ'כִּי' בכ"ף יו"ד אשר תִשָּׂא אותם אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זו המחשבה טובה שתתייחס. ועוד נראה לי קֶרֶן יִשְׂרָאֵל שהוא אות ל' תצרפנו עם כִּי כ"ף יו"ד יהיה צירוף כֶּלִי וכיון שיש כלי ירד השפע סימן לדבר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן (מלכים ב' ד, ו). ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש על דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה ג:) כל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל עד כאן דבריו נר"ו.

    שָׁאֲלוּ אֶת שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, עַד הֵיכָן כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה? אָמַר לָהֶם [צְאוּ] בֹּאוּ וּרְאוּ מַה פֵּרַשׁ דָּוִד אַבָּא: "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד" (תהלים קיב, ט). כך הגרסא בעין יעקב דפוסים ישנים בֹּאוּ וּרְאוּ אך בגמרא גריס צְאוּ וּרְאוּ ונראה לי בס"ד הא דשאלו רק על הצדקה והוא הביא להם פסוק מן התהלים ולא הביא להם פסוקי תורה הכתובים בפרשת ראה ושאר דוכתי והוא כי ידוע מה שאמרו במקום אחר כל המצות הם באור ישר ומצות צדקה באור ישר ואור חוזר רמז לדבר וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב (יחזקאל א, יד) כלומר הצדקה שהיא חיים לעניים ואביונים היא בְּרָצוֹא וָשׁוֹב רצונו לומר אור ישר ואור חוזר. ואמרתי בס"ד לכן דוד המלך ע"ה נקיט שבח הצדקה בפסוק זה של פִּזַּר נָתַן וכו' שהוא שבח הצדקה בקריאה בדרך ישר ובקריאה בדרך חוזר שיש לו משמעות מרישיה לסיפיה פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד וכל שלשה תיבות מדברים דבר אחר בפני עצמו וכן מסיפיה לרישיה נמי כל שלשה תיבות מדברים דבר בפני עצמו והוא כך: בְּכָבוֹד תָּרוּם קַרְנוֹ, לָעַד עֹמֶדֶת צִדְקָתוֹ, לָאֶבְיוֹנִים נָתַן פִּזַּר. ולכן שאלו את שלמה המלך ע"ה עַד הֵיכָן כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה שיש בה דבר יתרון שלא נמצא בשאר מצות? והשיב רְאוּ מַה פֵּרַשׁ דָּוִד אַבָּא: פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד שיש משמעות בפסוק זה מרישיה לסיפיה ויש משמעות מסיפיה לרישיה לרמוז דמצות הצדקה היא באור ישר ואור חוזר מה שאין כן בשאר מצות. ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל שפירש צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד רצונו לומר דאות של הצדקה נשאר מאיר במצח האדם כל השבוע מה שאין כן שאר מצות כיון באומרו פסוק זה גם על יתרון זה. ולפי גרסא של בעל עין יעקב דגריס אָמַר לָהֶם בֹּאוּ וּרְאוּ נראה בס"ד כי בחכמה וברמז דק דבר עמהם להודיעם על אור ישר ואור וחוזר בפסוק זה והוא דהביא ספר תהלים ופתח בפסוק הנזכר ואז משך אצבעו על פסוק זה ד'פִּזַּר נָתַן' מרישיה לסיפיה וחזר ומשך אצבעו מסיפיה לרישיה לרמוז להם על אור ישר ואור חוזר ולכן אמר להם בֹּאוּ אצלי והתקרבו אלי וּרְאוּ בעיניכם מה שאני עושה ואז תבינו כונתי בדבר זה.

    אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ נראה לי בס"ד יש צדיק אשר צדקתו ויושרו בא לו מכח מולידיו שהיו צדיקים וגידלו אותו בצדקות וישרות ושמרו אותו מכל דבר המזיק ליראת שמים ויש שלא היה לו סעד וסמך בצדקו מחמת מולידיו אלא הוא יגע וטרח בהלחמו עם יצרו וחומרו ונעשה איש צדיק תמים וזה יש לו שבח גדול על הראשון ולזה אמר אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ, 'תַּלְמוּדוֹ' דייקא ולא מחמת תלמוד אבותיו. או יובן בס"ד דאין מושיבין בסנהדרין אלא חכם היודע לטהר השרץ ומראה לו פנים (סנהדרין יז.) והיינו כיון שהוא יכול לעשות החייב זכאי ויראה לו פנים ועם כל זה הוא נמנע מלעשות כן דאזיל אליבא דאמת לחייב את החייב ולזכות את הזכאי ולא יסמוך על חריפות של הבל יתפאר הדין והמשפט שעושין הסנהדרין ויש להם בו זכות גדול והנה אדם כזה שיוכל לטהר השרץ ולזכות את החייב ולהראות פנים לדבריו ועם כל זה הוא אינו עושה כן דאזיל אליבא דאמת הנה זה נקרא תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ רצונו לומר מסור בידו לכל אשר יחפוץ יטנו וזה יש לו שכר גדול בלכתו אחר האמת כיון דהיה בידו להטות ולהראות פנים לדבריו. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו:) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, אך יש צדיקים שאין רוצים ליקח מאחרים אלא מחזירים להם אחר שישובו בתשובה ולזה אמר בָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ דוקא בְּיָדוֹ ולא ממה שנוטל מאחרים אף על גב דיש לו זכות בחלקם מן השמים. ועוד נראה לי בס"ד המעשה של המצות תתייחס לידים והתלמוד לפה ואשרי אדם שמקיים במעשה בידים מה שלמד בפה וזהו שאמר תַּלְמוּדוֹ כבר נעשה בְּיָדוֹ דהיינו שבא לידי מעשה וקיים בפועל. אי נמי זכה לחדש בדברי תורה שאז נקרא תַּלְמוּדוֹ כמו שאמרו חז"ל (עבודה זרה יט.) על פסוק כִּי אִם בְּתוֹרַת הֳ' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה (תהלים א, ב). או יובן בס"ד המחדש חדושי תורה ואינו כותב אותם כדי שישארו קיימים לעולם ולדורות אחרים הרי זה 'מְאַבֵּד הוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה' ולזה אמר וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ שכבר כתבו בידו ונשאר למשמרת.

    "צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל (משלי יד, לד) נראה לי בס"ד קראם בשם גּוֹי לשבח ולמעלה שהבטיחם לעתיד וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב) שהוא שני שלישי החסד שהם כ"ד וכ"ד ונרמזו באותיות גּוֹי שהוא ג' י"ו דג' פעמים י"ו עולים כַּדְכֹד [16×3=48]. ומה שאמר צְרִיכִין אָנוּ לַמּוֹדָעִי כי בכולהו פירושים אין זה כדאי שיהיה נחשב להם לחטאת גמורה אך רבי אלעזר המודעי שפירש החטאת היא בשביל לחרף את ישראל הא ודאי זה עון פלילי.

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 10b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 10, Amud Bet, about 649 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו…”

      Named: רבי אבא, אבא.

    2. Segment 251 words

      Opens “מיתיבי: מה יעשה אדם ויהיו לו בנים…”

      Named: רבי אליעזר.

    3. Segment 317 words

      Opens “א"ר אבהו, אמר משה לפני הקב"ה רבונו…”

    4. Segment 461 words

      Opens “וא"ר אבהו, שאלו את שלמה בן דוד:…”

      Named: רבי אבא, אבא.

    5. Segment 554 words

      Opens “וא"ר אבהו, שאלו את שלמה: איזהו בן…”

    6. Segment 637 words

      Opens “ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן…”

    7. Segment 774 words

      Opens “תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי…”

      Named: רבי אליעזר, רבן יוחנן, שמואל.

    8. Segment 829 words

      Opens “ודעביד הכי, לאו צדקה גמורה היא?! והתניא,…”

    9. Segment 954 words

      Opens “נענה רבי יהושע ואמר: ״צדקה תרומם גוי״…”

      Named: רבי יהושע.

    10. Segment 1057 words

      Opens “נענה רבן גמליאל ואמר: ״צדקה תרומם גוי״…”

      Named: רבן גמליאל.

    11. Segment 1158 words

      Opens “אמר רבן גמליאל: עדיין אנו צריכין למודעי…”

      Named: רבי אליעזר, רבן גמליאל.

    12. Segment 1260 words

      Opens “נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר: ״צדקה…”

      Named: רבי נחוניא, רבן יוחנן.

    13. Segment 1342 words

      Opens “איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע…”

      Named: רבי אמי, רבא.

    14. Segment 1422 words

      Opens “ורבי אמי נמי, משום שלום מלכות! דאיבעי…”

      Named: רבי אמי, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Bava Batra 10b · Segment 3 — “א"ר אבהו, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 10b · Segment 7 — “…אלו ישראל, דכתיב: (שמואל ב ז, כג) ״ומי כעמך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 10b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026