Talmud Builders

    Bava Batra 51a

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף נ״א ע״א, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 51a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but the judges of the exile said that one can establish the presumption of ownership. Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of the judges of the exile. Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Has the Master retracted his halakha that one cannot establish the presumption of ownership with regard to the property of a married woman? Rav said to them: I said that the opinion of the judges of the exile is reasonable, as the presumption of ownership can be established with regard the property of a married woman under certain circumstances. The Gemara comments: This is like that ruling of Rav Yosef with regard to one who possesses the land for three years after the death of the husband.

    2§ The mishna teaches: And a wife does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to her husband’s property. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Since she has the right to sustenance from her husband’s property, she is enjoying the profits as payment of her sustenance, so her use of the property does not establish the presumption of ownership. The Gemara responds: No, it is necessary to state this halakha in the event that he designated another parcel of land for her sustenance. The mishna teaches that even if she enjoys the profits of a second field for three years, she does not establish the presumption of ownership of that field.

    3The Gemara asks: By inference, the wife has the ability to bring proof of her ownership and take possession of her husband’s field. Why is this proof valid? Let him say that he desires to expose her concealed money. If he offers to sell the field to her and she agrees, it will be discovered that she has money of which he had been unaware. His intention was never to sell the property, but to claim money to which he is entitled.

    4Can one conclude from this mishna that in the case of one who sells a field to his wife, she has acquired it, and we do not say that he desires to expose her concealed money? The Gemara answers: No, as one may say that the inference from the mishna that if she has proof then she has ownership rights is the halakha only with regard to a deed of gift, as, if her husband gave her the field as a gift, he cannot claim that he did so in order to expose her concealed money.

    5The Gemara relates: Rav Naḥman said to Rav Huna: The Master was not with us in the evening in the study hall that is within the boundaries of the town, where we said a superior matter. Rav Huna said to him: What superior matter did you say? Rav Naḥman responded: In the case of one who sells a field to his wife, she has acquired it, and we do not say that he desires to expose her concealed money.

    6Rav Huna said to him: That is obvious; remove the money from here and she will acquire the property by means of the bill of sale, as, even if she has not yet given him the money, she acquires the land by means of the bill of sale. Didn’t we learn in a mishna ( Kiddushin 26a): Property that serves as a guarantee, i.e., land, can be acquired by means of giving money, by means of giving a document, or by means of taking possession of it?

    7Rav Naḥman said to him: But wasn’t it stated with regard to this that Shmuel says: They taught that the document alone suffices only if the transaction is with a deed of gift, but if the transaction is with a bill of sale, the buyer does not acquire the property until he gives him its money? Rav Huna responded: But didn’t Rav Hamnuna raise an objection to this, based on this following baraita : How is acquisition by means of giving a document performed? If he wrote it for him on paper or earthenware, then even though the paper or the earthenware is not worth even one peruta , if he writes: My field is sold to you, or: My field is acquired by you as a gift, it is thereby sold or given. This indicates that a document suffices to complete an acquisition both in the case of a sale and a gift.

    8Rav Naḥman responded: But is it not so that he, Rav Hamnuna, raises the objection and he himself resolves it? The baraita states its ruling with regard to one who sells his field due to its poor quality. The seller wants to be rid of his field due to its low value, and would like to transfer ownership of it as quickly as possible. In this case, writing a document suffices to complete the acquisition. By contrast, in standard cases it does not. Since the acquisition of a field requires monetary payment in addition to a bill of sale, Rav Naḥman’s statement, that if one sells a field to his wife the sale is valid and we do not say that he desires to expose her concealed money, is a novelty.

    9The Gemara notes that in interpreting this baraita , Rav Beivai would conclude in the name of Rav Naḥman, or, according to another version, Rav Ashi says: Why does a document suffice for him to acquire the land? It is because it is assumed that he wanted to give it to him as a gift. And why did he write the document for him employing the terminology of a sale? It was in order to enhance the power of the one acquiring the land, since with regard to a property guarantee, i.e., a document that states that if the property is seized by the seller’s creditor, the seller will reimburse the buyer for his loss, a bill of sale is superior to a deed of gift.

    10The Gemara raises an objection to the ruling of Rav Naḥman, that we do not say that he desires to expose her concealed money, from a baraita : If one borrowed money from his own slave and then frees him, or if one borrowed money from his wife and then divorces her, they do not have any claim on him, and he need not repay them. What is the reason for this? Is it not because we say that he desires to expose their concealed money, and his taking of the loan was a mere artifice to claim money to which he was entitled?

    11The Gemara answers: It is different there, because there is an additional reason to think it was an artifice, as it is uncomfortable for him to make applicable to himself the verse: “The rich rules over the poor, and the borrower is servant to the lender” (Proverbs 22:7). It is therefore reasonable to posit that his intention was not to borrow money, but to expose the concealed money that was in the possession of his slave or wife. This concern does not apply to one who sells property to his wife, and therefore the sale is valid.

    12The Gemara relates that Rav Huna bar Avin sent a ruling to those in the study hall: In the case of one who sells a field to his wife, she has acquired it,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 51 עמוד א

    1ודייני גולה אמרו: מחזיקין. אמר רב: הלכה כדייני גולה. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: הדר ביה מר משמעתיה? אמר להו: מסתברא אמרי כדרב יוסף.

    2ולא לאשה בנכסי בעלה וכו'. פשיטא כיון דאית לה מזוני, מזוני הוא דקא אכלה! לא צריכא, דיחד לה ארעא אחריתי למזונה.

    3הא ראיה יש? לימא לגלויי זוזי הוא דבעי!

    4שמעת מינה, המוכר שדה לאשתו קנתה, ולא אמרינן: לגלויי זוזי הוא דבעי?! לא; אימא: הא ראיה יש בשטר מתנה.

    5אמר ליה רב נחמן לרב הונא: לא הוה מר גבן באורתא בתחומא, דאמרינן מילי מעלייתא. אמר ליה: מאי מילי מעלייתא אמריתו? המוכר שדה לאשתו קנתה, ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי.

    6אמר ליה: פשיטא, דל זוזי מהכא ותיקני בשטרא! מי לא תנן: נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה?

    7אמר ליה: ולאו איתמר עלה, אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן לו דמיה? ולאו מותיב רב המנונא: בשטר כיצד? כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה: ״שדי מכורה לך״, ״שדי קנויה לך״ הרי זו מכורה ונתונה?

    8ולאו הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה?

    9(רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן) ורב אשי אמר: במתנה בקש ליתנה לו, ולמה כתב לו בלשון מכר? כדי ליפות כחו.

    10מיתיבי: לוה מן העבד, ושחררו; מן האשה, וגרשה אין להן עליו כלום. מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: לגלויי זוזי הוא דבעי?

    11שאני התם, דלא ניחא ליה לשווייה נפשיה (משלי כב, ז) ״עבד לוה לאיש מלוה״.

    12שלח רב הונא בר אבין: המוכר שדה לאשתו קנתה,׃

    Tosafot

    הא ראיה יש בשטר מתנה - ה"ה דה"מ למימר בשטר הודאה דלא שייך ביה גלויי זוזי:

    דל זוזי מהכא ותיקני ליה בשטר - במקום שכותבין שטר היו וקאמר דבמקום הזה לא מהניא שמעתיה מידי אע"ג דמהניא במקום שאין כותבין ומיהו אף במקום שכותבין שייך למימר דנפקא מינה להיכא דאמר אי בעינן בשטרא איקני ואי בעינן בכספא איקני דקני בכספא אע"פ שלא כתב לו השטר אי נמי כגון שכתב השטר תחלה ואח"כ נתנה דמים דאי אמר לגלויי זוזי הוא דבעי לא קנתה:

    כתב לו על הנייר או על החרס - וכן תניא לענין קידושין כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי כו'. אומר ר"ת דאתי כר"א דאמר עדי מסירה כרתי דלר' מאיר כיון שצריך שיחתמו עדים בשטר קידושין כדאמר בפ"ב דקידושין (דף מח. ושם) אמר ר"נ כגון דקדשה בשטר שאין עליו עדים ור"מ לטעמיה דאמר עדי חתימה כרתי א"כ לא מהניא חתימה על דבר שיכול להזדייף כדתנן בפ"ב דגיטין (דף כא:) אין כותבין לא על הנייר כו' ואפי' איכא עדי מסירה לא מהני לר"מ דצריך שיהא מוכיח מתוכו כדאמר בריש כל הגט (גיטין דף כד:) גבי כתב לגרש את הגדולה דלר"מ אפילו גדולה לא מצי מגרש משום דאין מוכח מתוכו הי מינייהו מגרש וא"ת והא אמר בפ"ב דגיטין (דף כב:) דלא הכשיר ר' אלעזר אלא בגיטין ולא הכשיר אלא לאלתר אבל בשאר שטרות משמע דלא הכשיר אפילו לאלתר וי"ל דהכי בעי למימר דלא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטין ודכותייהו כמו שדה מכורה לך דהכא וכן ההיא דקידושין דלא נכתבו אלא לקנות שדה והאשה דומיא דגיטי שאינן עשויין עיקרן לראיה אלא להתגרש אבל שטרות העומדים לראיה לא ועי"ל דהכא ובקידושין לא איירי אלא בכתב ידו כדאמר הוציא עליו כתב ידו כו' וזה אינו יכול להזדייף שהיה ניכר שאין זה כתב ידו:

    אע"פ שאין בו שוה פרוטה - תימה דמאי רבותא הוא שוה פרוטה בשלמא גבי קדושין נקט כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה דרבותא היא דאע"פ שאינה מקודשת מתורת כסף כיון שאין בו שוה פרוטה מקודשת מתורת שטר אבל הכא גבי מוכר אפי' יש בו שוה פרוטה אינו קונה מתורת כסף שהרי מוכר נותן שטר ולא לוקח ואין קרקע נקנה אגב כסף:

    ולמה כתב בלשון מכר כדי ליפות את כחו - להיות אחריות על הנותן כדין מוכר ופ"ה שכתב לו בשטר כל זה שדי מכורה לך וגם שדי נתונה וכתב לשון מתנה משום דינא דבר מצרא וקשה דאמר בהמקבל (ב"מ דף קח:) מתנה דאית בה אחריות יש בה משום דינא דבר מצרא ועוד קשה לר"ת שדי שדי תרי זימני למה לי ואור"ת וכן ר"י דלא מיירי בשכותב שניהן אלא בשכותב מכורה או נתונה וקאמר אפי' בשכתב מכורה במתנה בקש ליתנה לו והא דכתב בלשון מכר כדי לייפות את כחו שמקבל עליו אחריות ועי"ל דשני שטרות כותב לו בחד לשון מכירה ובחד לשון נתינה ואם יצטרך לדינא דבר מצרא יראה של נתינה ולא של מכירה ואם צריך לאחריות יראה של מכירה ועי"ל דאפי' כתיבי תרוייהו בשטר אחד יפה כחו מה שכתב בלשון מתנה לענין הא דתנן לקמן בהמוכר את הבית (בבא בתרא דף עא.) בד"א במוכר אבל בנותן נותן את כולן והכי איתא בירושלמי פ"ק דקידושין ועי"ל דנפקא מינה מה שכתב בלשון מתנה שאין צריך ליתן דמים ומיהו קשה לטעם זה דאמאי בעי בשטר באיקני סגי:

    לוה מן העבד ושחררו כו' - תימה דמאי רבותא נקט ושחררו וגרשה פשיטא דאי אין להם עליו כלום בעודו תחתיו גם לכשיוצאין אין להם עליו כלום ויש לומר דסלקא דעתיה דגמר ומקני להו שיקנו לאחר שישתחרר ותתגרש:

    לא ניחא ליה דליהוי עבד לוה כו' - ודוקא נקט לוה אבל מכר לא ומשום אשה הוא דנקט לוה אבל גבי עבד אין חילוק בין לוה למכר דמה שקנה עבד קנה רבו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דל זוזי מהכא תיקני בשטרא - מכאן דקדק הרב בעל העיטור ז"ל (מאמר ג' אגב), דשטרי ראיה שאדם כותב שמכרתי שדה פלוני לפלוני, יש בהן משום קנייה כאלו כתוב בהן שדי מכורה לך, דאי לא, מאי קשיא, דילמא בשטרי ראיה שמכר (לו) [לה] את השדה בכך וכך, דמאן אמר לן דשדי מכורה לך כתב לה. ואיכא למידק, מאי קאמר דל זוזי תיקני בשטר, דשטרא נמי לגלויי זוזי הוא דכתב לה. ומסתברא לי, דמקומם מקום שנותנין מעות ואחר כך כותבין את השטר, ומשום הכי אקשי לה דל זוזי מהכא, דאף על גב דכי שקל זוזי לא בתורת דמי מקח שקלינהו, מכל מקום כיון דהדר וכתב לה שטרא, לא מחמת גלויי זוזי הוא, אלא להקנאה גמורה, וכאותה שאמרו בפרק דייני גזירות (כתובות קי, א) גבי מוכר שדהו לחבירו והוציא עליו שטר חוב שהוא חייב לו.

    כתב לו על הנייר או על החרס - ואם תאמר על החרס שיכול להזדייף הוא ואינו שטר. יש לפרש בחוקק על החרס. אי נמי הא מני רבי אלעזר הוא דאמר עידי מסירה כרתי, ואליבא דרבי יוחנן דאמר כי אמר רבי אלעזר אפילו מכאן ועד עשרה ימים.

    אף על פי שאין בו פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך - איכא למידק, מאי קא משמע לן בשאין בו שוה פרוטה, דבשלמא גבי חליפין דאמרינן קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה, אשמעינן דאף על פי שקונין בכליו של קונה אפילו אין בו שוה פרוטה קנה, וכן נמי בשטר קדושין אפילו שאין בו שוה פרוטה קונה בו את האשה, אבל הכא בשטר הבא ממוכר ללוקח מה לי שוה פרוטה מה לי אין בו, וכי סבורין היינו שיקנה הלוקח בכסף ובשוה כסף שנותן לו המוכר. וי"ל דאתא לאשמועינן דסד"א דעיקר שטר משום דבההיא הנאה דמקבל לוקח מיניה ממונא הוא, וכדאמרינן גבי קדושין (קדושין ז, א) הא לך מנה ואתקדש אני לך מקודשת בההיא הנאה דמקבל ממנה מתנה, קא משמע לן הכא אף על פי דלית ביה שוה פרוטה קנה. ואי נמי סלקא דעתך אמינא כיון דלית ביה שוה פרוטה לאו כלום הוא, קא משמע לן.

    שדי מכורה לך שדי נתונה לך - פירש ר"ש ז"ל שכן כתב לו שתי לשונות אלו בשטר והרי זו מכורה ונתונה. ומסיים בה רב ביבי משמיה דרב נחמן דבמתנה בקש ליתנה לו, כלומר משום דינא דבר מצרא, ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות את כחו. ואיכא למידק, כי כתב ליה שדי נתונה לך, מאי מהנה ליה בהדי בן המצר והא כיון דכתב ליה נמי שדי מכורה לך, והא אמרינן (ב"מ קח, ב) דמתנה שיש בה אחריות יש בה משום דינא דבר מצרא ודיינינן ליה כמכר, כל שכן כאן שכתב לה בהדיא שדי מכורה לך. י"ל דשאני התם דמתנה גופא כתב בה אחריות, וכל שיש בה אחריות נדונת משום מכר, אבל כאן שכתב לה מתנה בפני עצמה ומכר בפני עצמו, אין בה משום דינא דבר מצרא. ותדע לך, דהא אמרינן גבי שני שטרות דבטל השני את הראשון, ראשון במכר ושני במתנה לא בטל השני את הראשון, דשני משום דינא דבר מצרא כתביה. וליתא, דהתם הכי קאמר, הא דכתבו לשני, לאו משום דאחולה אחליה לקמא ולא אודייא אודי דראשון פסול, אלא משום דינא דבר מצרא איכתיב, ואי אתי בר מצרא מסמך ליה לשטר מכר ומפיק שטר מתנה. ור"ת ז"ל כתב דלא כתב ליה שני לשונות אלו, ותדע לך, דאם כן שדי שדי למה לי, לימא שדי נתונה לך ומכורה לך. והא דמסיים רב ביבי במתנה בקש ליתנה לו, אמוכר שדהו ומפני רעתה מסיים הכי, כלומר, מוכר שדהו מפני רעתה שקונה עד שלא נתן דמים, היינו טעמא דדעת המוכר ליתנה לו בלשון מתנה כדי למהר הקנאתו ושלא יוכל הלוקח לחזור בו, ולמה כתב לו בלשון מכר, כדי ליפות את כחו מפני האחריות, ואי נמי שאין הלוקח מתפייס שיתן דמים ויצא עליו שם שקבלה במתנה.

    שאני התם דלא ניחא ליה דליהוי עבד לוה לאיש מלוה - ושמעינן מינה דלוה מאשתו או מעבדו מעות שאינן טמונין, וגרש את האשה ושחרר את העבד חייב לפורעם, דכל שלוה מהם מעות שאינן טמונין אודיי אודי ליה דשלהם הם, שניתנו להם בענין שאין לו בהם כלום, כגון שנתנו לעבד על מנת שאין לרבו בהם כלום אלא שיפדה בהם את עצמו, ולאשה על מנת שאין לה בהם אלא מה שהיא נושאת ונותנת לפיה, אי נמי שייחד לה דבר אחר, מדקתני נתגרשה האשה נשתחרר העבד אין להם עליו כלום, וטעמא משום דלגילויי זוזי הוא דעבד, משמע דמוכר שדה לאשתו במעות טמונין דאסיקנא דלא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי, כל שבאו מעות ביד הבעל אין לה עליו כלום, וגוף ופירות שלו, דמחזקינן להו בחזקת הבעל דמשלו גנבתם. ויש אומרים דמעות כנכסי מלוג מחזקינן להו, ואין לבעל בהם אלא אכילת פירות, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. והתם כשהבעל טוען בריא דמשלו גנבו, וכיון שהוא תופש וטוען בריא עליהם להביא ראיה, אבל כל שלא תפס, ואפילו טען בריא, אינו נאמן. ואי נמי כשתפש ולא טען בריא אין לו בהם אלא אכילת פירות בלבד, דכל מה שיש תחת יד האשה בנכסי מלוג מחזיקין להו שנפלו לה מבית אבי אביה או שניתנו לה במתנה, וגוף שלה ופירות לבעל. והכין מוכח בירושלמי דכתובות בפרק מציאת האשה (ה"א) גבי מציאת האשה לבעלה, אמר רבי יוסי לא אמרו כן אלא כדי שלא תהא אשה מברחת זהובים משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי, הגע עצמך שנתן לה אחר במתנה, קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה. הגע עצמך שמצאה בעדים, זו מפני זו. שמעינן מינה דמן הדין יכולה היתה לומר מציאה מצאתי ולא הוה לבעל בהן אלא אכילת פירות בלבד, אלא שחשו לה חכמים תקנו שתהא אף גוף מציאתה לבעל, אבל במתנה לא תקנו, שקול יוצא למתנה ואינה מעיזה פניה לומר ניתנו לי במתנה ומשקרה, אלמא נאמנת היא בכך. ויש מרבותי נוחי נפש שאמרו שכל שהם תחת ידה או תחת יד הנפקד שלה, היא נאמנת לומר של אחרים והפקידום אצלי, או שניתנו לי במתנה על מנת שאין לבעלי בהם כלום, אלא מה שאני נושאת ונותנת לתוך פי, וכן העבד, ודוקא כשטוענין כן, אבל אם לא טענו אין טוענין להן, וכמו שאכתוב בסמוך.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 51a

    Bava Batra 51a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 250 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 51a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026