Talmud Builders

    Bava Batra 136a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 136a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is as Rav Ḥisda says that if it is written in the will: And we acquired it from him through an act of acquisition in addition to this gift, this formulation does not cancel the will’s power to take effect after the person’s death, as the intention of referring to it as a gift is merely to enhance the legal power of the recipient by confirming the transfer through an act of acquisition. Here too, in a case where he says: Write and sign a document as well, and give it to him, it is apparent that his request is to enhance the legal power of the recipient by writing a document in addition to transferring the gift itself.

    2It was stated that Rav Yehuda says that Shmuel says that the halakha is that one writes a document and gives the money in this case. And Rava says similarly that Rav Naḥman says that the halakha is that one writes a document and gives the money in this case.

    3MISHNA: A healthy person who writes a document granting his property to his sons in his lifetime, but wishes to continue to derive benefit from it until his death, must write: I give the property from today and after my death. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: He need not write: From today and after my death; it is sufficient for him to write that the transfer will take effect after he dies.

    4If one writes a document granting his property to his son from today and after his death, the father cannot sell the property because it is written as granted to the son, and the son cannot sell it because it is still in the possession of the father with regard to using the property and consuming its produce.

    5If the father sold the property, it is sold to the purchaser inasmuch as he may use it and consume its produce until the father dies, at which point it belongs to the son. If the son sold it during his father’s lifetime, the purchaser has no right to use it until the father dies.

    6GEMARA: And if he wrote: I give the property from today and after my death, what of it? Didn’t we learn in a mishna ( Gittin 72a): If a husband said to his wife: This is your bill of divorce from today and after my death, it is a bill of divorce but not a complete bill of divorce, and therefore if he dies without children his wife performs the ritual through which a woman is freed of her levirate bonds [ ḥalitza ], as perhaps the bill of divorce is invalid and she is bound by the levirate bond and may not remarry without first performing ḥalitza . But she does not enter into levirate marriage, as perhaps the bill of divorce is valid, and it is forbidden for a divorcée to marry her former husband’s brother.

    7The Gemara answers: There, we are uncertain if the expression: And after my death, is meant as a condition, i.e., if I die you will be divorced retroactively from today, or if it is a retraction of the statement: From today, meaning that the divorce would take effect only after his death, which would render it invalid. But here, in the case of a deed of gift, there is no contradiction in the statement, as this is what the father is presumably saying to him: Acquire the property itself today, and the produce after my death.

    8§ The mishna teaches: Rabbi Yosei says that he need not write: From today and after my death. The Gemara relates: Rabba bar Avuh was sick, and Rav Huna and Rav Naḥman entered to visit him. Rav Huna said to Rav Naḥman: Ask him whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei or the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Naḥman said to Rav Huna: I do not know Rabbi Yosei’s reasoning; can I ask him about the halakha ? Rav Huna said to Rav Naḥman: You ask him if the halakha is in accordance with his opinion or not, and I will tell you his reasoning afterward.

    9Rav Naḥman asked Rabba bar Avuh. Rabba bar Avuh said to him that this is what Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. After they left, Rav Huna said to Rav Naḥman that this is Rabbi Yosei’s reasoning: He says that writing: From today and after my death, is unnecessary because the date written in a document proves when it takes effect. The Gemara adds: That is also taught in a baraita ( Tosefta , Ketubot 8:4): Rabbi Yosei says that he need not write: From today and after my death, because the date written in a document proves when it takes effect.

    10§ Rava asked Rav Naḥman: In a case where the father performed an act of transfer, transferring his property to his son after his death, what is the halakha ? Is it still necessary to write: From today and after my death? Rav Naḥman said to him: In a case where he performed an act of transfer, he need not write: From today and after my death.

    11Rav Pappi said: There is a case of transfer where he needs to write: From today and after my death, and there is a case of transfer where he does not need to do so. If it is written in the deed that he transferred it to him and we, the witnesses, acquired it from him, he does not need to write: From today and after my death. But if the statement is written in the opposite order: We acquired it from him and he transferred it to him, he still needs to write: From today and after my death.

    12Rav Ḥanina of Sura objects to this distinction: Is there anything that we, the Sages, do not know, and the scribes know? The distinction between the two opposite orderings of the above statement was unknown to the Sages. The Gemara relates that the Sages asked Abaye’s scribes and they knew the distinction, and they asked Rava’s scribes and they also knew the distinction.

    13Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Whether the wording is he transferred it to him and we acquired it from him, or whether it is we acquired it from him and he transferred it to him, he need not write: From today and after my death, as the act of transfer is mentioned in any event. And Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei in the mishna disagree whether the phrase: From today and after my death, is necessary only with regard to a case where the deed merely states: This is a record of the proceedings that took place in our presence, without any mention of an act of transfer.

    14Rav Kahana said: I stated this halakha in the presence of Rav Zevid of Neharde’a, and he said to me: You teach it like this, i.e., as a question and answer followed by a dispute; we teach it like this, i.e., as a single, unbroken statement: Rava says that Rav Naḥman says that in a case where transfer is mentioned in the deed, the owner need not write: From today and after my death. This is the halakha whether the wording is he transferred it to him and we acquired it from him, or whether the wording is we acquired it from him and he transferred it to him; he need not write: From today and after my death. They disagree only with regard to a case where the wording is: This is a record of the proceedings that took place in our presence.

    15§ The mishna teaches that if one writes a document granting his property to his son from today and after his death, neither he nor the son can sell the property. It was stated that in a case where the son sold the property during the father’s lifetime, and then the son died during the father’s lifetime, after which the father died as well,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 136 עמוד א

    1כדאמר רב חסדא: ״וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא״; ה"נ דאמר: ״אף כתובו וחתומו והבו ליה״.

    2איתמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: כותבין ונותנין. וכן אמר רבא אמר רב נחמן, הלכה: כותבין ונותנין.

    Mishna

    3הכותב נכסיו לבניו, צריך שיכתוב ״מהיום ולאחר מיתה״, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אינו צריך.

    4הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור, מפני שהן כתובין לבן; והבן אינו יכול למכור, מפני שהן ברשות האב.

    5מכר האב מכורים עד שימות. מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב.

    Gemara

    6וכי כתב ״מהיום ולאחר מיתה״, מאי הוי? הא תנן: ״מהיום ולאחר מיתה״ גט ואינו גט; ואם מת, חולצת ולא מתייבמת!

    7התם מספקא לן אי תנאה הוי, אי חזרה הוי; אבל הכא הכי קאמר ליה: גופא קני מהיום, פירא לאחר מיתה.

    8רבי יוסי אומר: אינו צריך. רבה בר אבוה חלש, על לגביה רב הונא ורב נחמן. אמר ליה רב הונא לרב נחמן, בעי מיניה: הלכה כרבי יוסי, או אין הלכה כר' יוסי? אמר ליה: טעמיה דרבי יוסי לא ידענא, הלכה איבעי מיניה? אמר ליה: את בעי מיניה אי הלכה אי לא, וטעמיה אנא אמינא לך.

    9בעא מיניה. אמר ליה, הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי. בתר דנפקו, אמר ליה: היינו טעמיה דרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו. תניא נמי הכי, רבי יוסי אומר: אינו צריך, מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו.

    10בעא מיניה רבא מרב נחמן: בהקנאה, מהו? אמר ליה: בהקנאה אינו צריך.

    11רב פפי אמר: איכא אקניתא דצריך, ואיכא אקניתא דלא צריך. ״אקנייה וקנינא מיניה״ לא צריך. ״קנינא מיניה ואקנייה״ צריך.

    12מתקיף לה רב חנינא מסורא: מי איכא מידי דאנן לא ידעינן, וספרי ידעי? שאלונהו לספרי דאביי וידעי, ולספרי דרבא וידעי.

    13רב הונא בריה דרב יהושע אמר: בין ״אקנייה וקנינא מיניה״, בין ״קנינא מיניה ואקנייה״ לא צריך; ובדוכרן פתגמי דהוי באנפנא פליגי.

    14אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אתון הכי מתניתו לה; אנן הכי מתנינן לה: אמר רבא אמר רב נחמן, בהקנאה, אינו צריך בין ״אקנייה וקנינא מיניה״, בין ״קנינא מיניה ואקנייה״ לא צריך. בדוכרן פתגמי דהוו באנפנא פליגי.

    15הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו. איתמר: מכר הבן בחיי האב, ומת הבן בחיי האב׃

    Tosafot

    אקנייה וקנינא מיניה לא צריךפי' בקונטרס אחד בראש השטר ואחד בסוף השטר כדאמר דצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וקשה דהא אין למדין משיטה אחרונה והא א"כ למדין דמשום הכי לא מצריכין לכתוב מהיום:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותניןובמיפה את כחו. והכין אסיקנא לקמן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנב, ב).

    אבל הכא הכי קאמר גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתהואם תאמר בגט אשה נמי הכי קאמר גופא מהיום ומעשה ידיה לאחר מיתה. בירושלמי (ה"ט) בעו לה ואמרו לא מצינו אשה לאחד ומעשה ידיה לאחר, ומיהו בעיא היא בגיטין חוץ ממעשה ידיך מהו ולא איפשיטא. ושם כתבתיה (גטין פה, א ד"ה גמ' בעא מינה).

    היינו טעמא דר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליושמעתי מפי מורי הרב ז"ל, דדוקא כשצוה האב לכתוב בו זמן, הא כתבוהו העדים מדעת עצמן לא. ומיהו עכשיו שנהגו כל כותבי שטרות לכתוב בהן זמן מיום כתיבתן וזה לא מיחה בידם הרי הוא כאלו צוה להם לכתוב, דיודע הוא שכותבין, ולולי שגמר ליתן מהיום מוחה היה להם בפירוש.

    בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהוכתב הראב"ד ז"ל, דמשמע דאליבא דרבי יהודה בעי לה, דאילו לרבי יוסי אפילו בלא הקנאה אינו צריך, דהא זמנו של שטר מוכיח עליו, אל(י)מא סוגייא דשמעתא כרבי יהודה. ובמסכת גיטין בפרק המגרש (גיטין פה, ב) נמי גרסינן אתקין רב בגיטא מיומא דנן ולעלם, ואמרינן מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, אלמא הלכה כרבי יהודה. ואם כן (דקשי') [תקשי] דרב אדרב, דכאן פוסק כרבי יוסי. ותרץ דהתם לגבי גיטין אתקין לכתחלה לרוחא דמילתא, דאי קאי [בי דינא] דסבירא ליה כרבי יהודה לא לפסליה. ואי משום סוגיא דהכא, לא דחינן הלכה פסוקה משום סוגיא. ואי נמי בשטר שאין בה זמן קא מיירי דליכא מוכיח. ויש מי שאומר דרב הדר ביה מהא וראה דברי רבי יהודה והיינו דאתקין בגיטין כותיה. וליתא, דהא אקשינן בגיטין בפרק מי שאחזו (גיטין עב, א) מהא דרבה דרב כרב הונא, דאלמא לא הדר ביה, אלא הא דאתקין בגיטין לכתחלה אתקין לרווחא דמלתא, כדאמרינן, והכי קאמר, מיומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דלא נסמוך עליו, וכדאמרינן נמי התם, ולעולם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מדרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר [את אשתי] מהו, דאמר ליה כיון דפסקא פסקא. וקיימא לן הכי. [הא דאמר רב פפי אקנייה וקנינא מיניה לא צריך קנינא מיניה ואקנייה צריך, קשיא לי, אי סבירא ליה סתמא מעכשו משמע קנינא מיניה ואקנייה אמאי צריך, ואי לאו מעכשו משמע אקנייה וקנינא מיניה אמאי קנה, כיון דאינה להקנאה אלא] לאחר זמן, ההיא שעתא הא הדר סודרא למריה, וכדאמרינן בנדרים פרק השותפין (נדרים מח, ב). וניחא לי, דקנין סתם ודאי הוו כמעכשו וקני, אבל במפרש לאחר זמן לא, דהא קאמר בהדיא לאחר זמן, וקא סבר רב פפי דלא הוי כמהיום ולאחר מיתה אלא כ[מ]פרש הריני מקנה לך לאחר מיתה בסודר זה, דלא קני. ומיהו אסיקנא דאפילו הכי כל שקנו מידו הרי הוא כמהיום ולאחר מיתה, דמשעת קנין נתן הגוף ומשייר הפירות כל ימי חייו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 136a

    Bava Batra 136a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 346 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    אקנייה וקנינא מיניה לא צריך פי' בקונטרס אחד בראש השטר ואחד בסוף השטר כדאמר דצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וקשה דהא אין למדין משיטה אחרונה והא א"כ למדין דמשום הכי לא מצריכין לכתוב מהיום:

    Tosafot on Bava Batra 136a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותנין ובמיפה את כחו. והכין אסיקנא לקמן בפרק מי שמת (בבא בתרא קנב, ב).

    אבל הכא הכי קאמר גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה ואם תאמר בגט אשה נמי הכי קאמר גופא מהיום ומעשה ידיה לאחר מיתה. בירושלמי (ה"ט) בעו לה ואמרו לא מצינו אשה לאחד ומעשה ידיה לאחר, ומיהו בעיא היא בגיטין חוץ ממעשה ידיך מהו ולא איפשיטא. ושם כתבתיה (גטין פה, א ד"ה גמ' בעא מינה).

    היינו טעמא דר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו שמעתי מפי מורי הרב ז"ל, דדוקא כשצוה האב לכתוב בו זמן, הא כתבוהו העדים מדעת עצמן לא. ומיהו עכשיו שנהגו כל כותבי שטרות לכתוב בהן זמן מיום כתיבתן וזה לא מיחה בידם הרי הוא כאלו צוה להם לכתוב, דיודע הוא שכותבין, ולולי שגמר ליתן מהיום מוחה היה להם בפירוש.

    בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו כתב הראב"ד ז"ל, דמשמע דאליבא דרבי יהודה בעי לה, דאילו לרבי יוסי אפילו בלא הקנאה אינו צריך, דהא זמנו של שטר מוכיח עליו, אל(י)מא סוגייא דשמעתא כרבי יהודה. ובמסכת גיטין בפרק המגרש (גיטין פה, ב) נמי גרסינן אתקין רב בגיטא מיומא דנן ולעלם, ואמרינן מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, אלמא הלכה כרבי יהודה. ואם כן (דקשי') [תקשי] דרב אדרב, דכאן פוסק כרבי יוסי. ותרץ דהתם לגבי גיטין אתקין לכתחלה לרוחא דמילתא, דאי קאי [בי דינא] דסבירא ליה כרבי יהודה לא לפסליה. ואי משום סוגיא דהכא, לא דחינן הלכה פסוקה משום סוגיא. ואי נמי בשטר שאין בה זמן קא מיירי דליכא מוכיח. ויש מי שאומר דרב הדר ביה מהא וראה דברי רבי יהודה והיינו דאתקין בגיטין כותיה. וליתא, דהא אקשינן בגיטין בפרק מי שאחזו (גיטין עב, א) מהא דרבה דרב כרב הונא, דאלמא לא הדר ביה, אלא הא דאתקין בגיטין לכתחלה אתקין לרווחא דמלתא, כדאמרינן, והכי קאמר, מיומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דלא נסמוך עליו, וכדאמרינן נמי התם, ולעולם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מדרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר [את אשתי] מהו, דאמר ליה כיון דפסקא פסקא. וקיימא לן הכי. [הא דאמר רב פפי אקנייה וקנינא מיניה לא צריך קנינא מיניה ואקנייה צריך, קשיא לי, אי סבירא ליה סתמא מעכשו משמע קנינא מיניה ואקנייה אמאי צריך, ואי לאו מעכשו משמע אקנייה וקנינא מיניה אמאי קנה, כיון דאינה להקנאה אלא] לאחר זמן, ההיא שעתא הא הדר סודרא למריה, וכדאמרינן בנדרים פרק השותפין (נדרים מח, ב). וניחא לי, דקנין סתם ודאי הוו כמעכשו וקני, אבל במפרש לאחר זמן לא, דהא קאמר בהדיא לאחר זמן, וקא סבר רב פפי דלא הוי כמהיום ולאחר מיתה אלא כ[מ]פרש הריני מקנה לך לאחר מיתה בסודר זה, דלא קני. ומיהו אסיקנא דאפילו הכי כל שקנו מידו הרי הוא כמהיום ולאחר מיתה, דמשעת קנין נתן הגוף ומשייר הפירות כל ימי חייו.

    Rashba on Bava Batra 136a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המשנה התשיעית ויתחיל בה בביאור החלק הששי ואמר על זה הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך אמר המאירי הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה פירוש אע"פ שבשכיב מרע כתבנו שאין צריך בה מהיום שכיב מרע הוא מפני שתקנו בו שיהו דבריו שבעל פה ככתובים וכמסורין כלומר כאלו נכתב השטר ונמסרו הנכסים בידו מעכשו שיקנה אותם לכשימות המצוה וכשמת לו המצוה נתגלה הדבר למפרע שמחייו נמסרו ובאו הנכסים לידו והילכך בין שיש שם כתיבה בין שאין שם כתיבה אין צריך בה מהיום שהרי כמסורים בידו מהיום הם ומהיום אין מועילה בהם ולא מוריד אבל מתנת בריא אם לא כתב בה מהיום נמצא שלא הקנהו כלום עד לאחר מיתה ואחר מיתה כבר פקע רשותו ובא לרשות היורשים ומתוך כך צריך שיכתוב בה מהיום ולאחר מיתה שנמצא שהגוף קנה מחיים דברי ר' יהודה ויש מפרשים אותה דוקא בדאמר קני גופה מהיום ופירא לאחר מיתה ואין נראה כן כמו שכתבנו בראשון של מציעא בסוף סוגיא של משנה השמינית ר' יוסי אומר אינו צריך שמאחר שיש זמן בשטר זמנו מוכיח שמהיום הקנה שאלו לא הקנה לו הגוף מהיום למה כתב זמן בשטר והרי זמן זה לא הועילו כלום שאם יקנה אותם אח"כ לאחר ודאי יקנה האחרון אחר שלא יקנה זה הגוף מהיום הא ודאי לא כתב זמן אלא להודיע שמהיום מקנהו הגוף ואינו יכול להקנותו עוד לאחר והלכה כר' יוסי שהרי בגמ' פסק רב הלכה כר' יוסי ואע"פ שבמסכת גיטין פרק המגרש אמרו שהוא בעצמו התקין בנסח הגט מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי ממונא מאיסורא לא ילפינן וכן הסכימו רוב גאונים ומ"מ מקצתן חששו לה ופסקו כר' יהודה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    במסכת גיטין התבאר ששכיב מרע שאמר לאשתו הרי זה גיטיך אם מתי או הרי זה גיטיך מחולי זה או הרי זה גיטיך לאחר מיתה אינו כלום שאין גט לאחר מיתה אמר מהיום אם מתי מגורשת לכשימות אמר מהיום ולאחר מיתה הרי זה ספק מגורשת ואם מת חולצת ולא מתיבמת שהדבר ספק אם זה שאמר ולאחר מיתה הוא תנאי כעין שכתבנו באם מתי או חזרה כלומר שחזר ממה שאמר מעכשו ולא גמר בדעתו אלא לאחר מיתה שמא תשאל מה ענין שלשון זה ר"ל מהיום ולאחר מיתה נסתפק לנו בגט אם תנאי אם חזרה ולענין כותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה אין אנו מסתפקין בו לענין חזרה כלום טעם הדבר מפני שהאשה אין בה פירות עד שנאמר שהגוף הקנה לה מעכשו והפרי לאחר מיתה א"כ כל שהוא משייר אינו משייר אלא בגוף ואין זה כריתות אבל מתנה הואיל ויש בה פירות כל שהוא משייר אינו משייר אלא בפירות וזהו שאמרו בתלמוד המערב במתנה כתב בה מהיום מתנה ברורה היא לאיזה דבר כתב לו לאחר מיתה לשייר בה אכילת פירות בגיטין כתב לה מהיום כרות הוא לאיזה דבר כתב לה לאחר מיתה לשייר בו את הגוף:

    שטר שכתוב בו קנין ר"ל שקנו ממנו במתנה זו לאחר מיתה אף לר' יהודה ולדעת הפוסקים כמותו אין צריך בה מהיום הואיל ויש שם זמן וקנין שאף ר' יהודה לא נחלק עליו אלא בשטר שאין בו קנין אלא זכרון דברים שהיה בפניו בזמן פלוני שאמר לנו פלוני כתבו שטר לפלני שנתתי לו שדה פלני לאחר מיתה וכיוצא בזו שלדעת ר' יהודה אין הזמן בא בכאן אלא דרך זכרון אימתי נמסר להם עדות זו אבל כל שיש שם זמן וקנין אין צרך בהם למהיום כלל אף לדעת ר' יהודה או לדעת הגאונים שפסקו כמותו ולא סוף דבר שכתבו העדים תחלה ואקנייה ואח"כ וקנינא מיניה שהוא הלשון הברור שמספרין אז תחלה שהקנה לו ואח"כ מעידים שהם קנו ממנו כדרך שכותבין בשטרות יודעים אנו וכו' וקנו ממני ובסוף השטר כותבין וקנינא מיניה אלא אפילו כתבו תחלה וקנינא מיניה ואח"כ ואקנייה שהוא לשון שאינו ברור מ"מ קנין הוא:

    הרבה מפרשים כתבו בסוגיא זו דברים שאינם מהם שכתבו שאף לדעת הפוסקים כר' יהודה כל שאין בה מהיום קנה לאחר מיתה ואין צרך למהיום אלא שלא יוכל לחזור ומהם שכתבו שאף בקנין צריך מהיום ואף בכל מיני הקנאה שבעולם כגון שאמר לו לך חזק וקני לאחר מיתה ולא אמרו לדעתם בהקנאה היאך אלא בסתם ר"ל שלא כתב בה לא מהיום ולא לאחר מיתה ואף חכמי הדורות שלפנינו נסכמים בזו והוא תמה גדול:

    המשנה העשירית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתתו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן הבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב מכר האב מכורים עד שימות האב מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה הניח תלושין הרי הם של יורשים אמר המאירי הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו ר"ל מהיום ולאחר מיתה האב אינו יכול למכור מכירה מוחלטת שהרי גוף הנכסים קנוי לבן מהיום כמו שביארנו למעלה ואין לאב בהם אלא קנין פירות והבן אינו יכול למכור גם כן מעכשו להעמידם ביד הלוקח מעכשו שהרי הן ברשות האב ויש לו בה קנין פירות כל ימי חייו מעתה מכרן האב הרי הם מכורין למה שיש לו בו והוא שעומדין ביד הלוקח עד שימות האב ואע"פ שמכירה מוחלטת מכר והלוקח ירד בה על דעת גוף ופירות לעמד בידו לעולם ונמצאת מכירה בטעות מ"מ המכר מכר למה שיש לו בו ונזקק עמו לדין על מה שאין לו בו ומכרו שכל המוכר דבר אע"פ שנמצא שמכר יותר ממה שלא היה בידו למכור מ"מ המכר מכר לענין מה שיש לו בה והאחר נזקק לו לדין על מה שמכר לו יותר ממה שלא היה לו בה ומ"מ כשימות האב הבן בא ומוציא מידם ואפילו מת הבן בחיי האב ולא הניח יורש שנמצא אביו יורש מן הדין ואח"כ מת האב והיורשין תובעין מצד האח שהלקוחות יכולות לומר כבר נעשה האב יורש משזכה בהם זכינו בהם אף אנו שהרי הוא מכרם לנו במוחלט וכבר הוחלטו בידו קודם לכן ומ"מ אם לא מכרם מכירה מוחלטת אלא מה שיש לו בהם ואח"כ מת הבן בחיי האב בלא יורש ונעשה האב יורש וזוכה בגוף הנכסים מכח נחלה משונה של בן ואח"כ מת האב הרי יורשיו מוציאים מידם ואין הלוקחים יכולים לומר כל זכות שתבא לידו מכר שאין אומרים מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו אלא במכר דבר שאינו שלו שנמצא שלא הקנהו כלום אבל זה כבר חל המכר על מה שמכר וזכות זו דבר אחר הוא ואינו ממין מה שמכר ואף מקצת גאונים הסכימו שאפילו פירט ואמר הריני מוכר כל זכות שתבא בה לידי או כל מה שאני עתיד לקנות בו או אפילו פירט ואמר שאם חס ושלום יפטר בנו בחייו בלא יורש ויבא הגוף לידו שהוא מוכר הכל אין זה כלום שזהו מה שאירש מאבא שאין בין מה שאירש מאבא למה שאירש מבני אלא שזו נחלה מתוקה וזו נחלה מבוהלת ויש חולקים בזו ולהם ראיה רמוזה בתלמוד המערב שבפרק הכותב בשמועת מכרה היא ומת הוא אלא שאין בה הכרח:

    מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ומ"מ כשימות האב קנה לוקח ואין כאן טענה ממה שאירש מאבא הואיל והיה הגוף קנוי לו מעכשו הא בחיי האב מיהא אין הלוקח יורד בה כלל והאב תולש ומאכיל למי שירצה אלא שהלקוחות מוחין בידו שלא לקלקל בגוף הקרקע ואם מת האב והניח שם פירות תלושין הרי הם של יורשיו ואין הלקוחות זוכים בהם ויראה מכאן שהמחוברים זכה בהם הבן לאחר מיתת האב או הלוקחים ממנו והקשו עליה בגמ' ממה שאמרו שמין את המחובר ללוקח ר"ל ללוקח מן האב ואין הבן נוטלם אלא בדמיהם על פי השומא ופירשוה כאן בבנו כאן באחר שאם לא מכר האב מה שיש לו בה ר"ל קנין הפירות ומת האב הרי הבן זוכה בכל הפירות המחוברים ואין שאר היורשים נוטלין בהם כלום שדעתו של אב קרובה אצל בנו ומאחר שהגוף שלו מוחל לו הפירות המחוברים בה ואע"פ שדעתו מתרחקת בכך אצל שאר הבנים דרכו של אב לוותר החבל לבעל הדלי אבל כשמכר האב את זכותו והבן מוציא מיד הלוקח לא זכה בפירות המחוברים ויראה לי בשאין צריכים לקרקע וכך ראיתיה רמוזה בפירוש גאוני ספרד ואף הלוקח אינו יכול ליטלם הואיל ומחוברות הם אלא שמין אותם ר"ל כמה שוה הקרקע בפירות אלו וכמה נפחת שוויה בהעדר הפירות ממנה ונותן הבן ללוקח דמי תוספת שווי זה ומכאן למדו גאוני ספרד בפירושיהם במי שגרש את אשתו ויש לו בקרקע שלה פירות שאם הם תלושים הרי הם של בעל ואם הם מחברים שמין לו בהם על הדרך שביארנו שאין הבעל מוחל לאשתו אחר שהוא מגרשה ומ"מ אנו כתבנוה בדרך אחרת במסכת כתבות פרק נכסים:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    Meiri on Bava Batra 136a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואלו היתה קבלה כו' לא היו מניחין הלכה ומפרשינן מנהג ועוד לא אמרו כי הלכה כו' עכ"ל זו בעצמה היא קושיא ראשונה ודוחק לפרש כאן ב' קושיות ויש להגיה ומפרשי' מנהג שלא אמרו כי הלכה כו' והכל קושיא אחת וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 136a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח כדאזיל ומפרש טעמא דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי הילכך עיקר קנין שדה זו לאב כיון שיש לו קנין הגוף ועדיף מקנין הבן לפי שהשדה ביד האב והוא מוחזק בה ואוכל פירות ולא אלים קנין הבן כדי שיוכל למכור מיהו אם הבן קיים כשמת האב גמר ליה קניינא דבן כיון שבא השדה לרשות הבן ואיגלאי מילתא למפרע שקנה ומכרו קיים אף על פי שמכר בחיי האב והיכא דמת הבן בחיי האב והניח בן ודאי יורש הנכסים אפילו לרבי יוחנן מדאיפלגו במכר הבן בחיי האב ולא איפליגו במת הבן בחיי האב אם הוא מוריש הנכסים לבניה ואפילו למאן דאמר לירתה ולא לירתי ירתה התם הוא משום דקסבר אומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי אבל היכא שכתב לו מהיום ולאחר מיתה ודאי אף על פי שמת הבן בחיי האב מוריש לבניו אותו זכות שיש לו בנכסים. והיכא דמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב והניח בן אפילו לרבי יוחנן קנה לוקח לפי שהבן כרעיה דאבוה וזוכה במקומו וכיון שנתקיימה המתנה ונגמרה הרי הוא חלה למפרע משעת כתיבה והמכר קיים. ורבינו יצחק ז"ל פירש שאפילו הניח בן לא קנה לוקח והביא ראיה מהא דאמרינן בסוף מי שמת בן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וקא מפרש לה רבינו זצ"ל כגון שכתב לו אביו את נכסיו מהיום ולאחר מיתה וסבירי להו לבני מערבא כרבי יוחנן דאמר לא קנה לוקח. ויש לתמוה על זה אם כן הוא היכי קאמר עלה התם מאי קושיא מצי אמר ליה מכח אבוה דאבך קאתינא ואם מכח אבי אביו הוא בא יירשו אחי אביו על כרחין אי אפשר לו לבא אלא מכח מתנה שקבל אביו והוא זוכה בה מכח זכות אביו ולא מכח אבי אביו שהרי לו כתבה. ותו הא קאמר עלה תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו כו' ואם אומר אתה שהבן זוכה במתנה מכח הנותן אפילו במתנת בריא היה לך למימר הכי. אלא ההיא דהתם באנפא אחרינא מפרשינן לה כמו שדעתנו לכתבה במקומה בסייעתא דשמיא.

    איתביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש נכסי לך ואחריך יירש פלוני כו'. מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון. דליורשי שני לא יהבינן להו שהרי לא נתן בהם כלום לשני אלא בחייו דהא קאמר אחריך שלישי וליורש שלישי לא יהבינן להו שלא נתן לשלישי בהם כלום אלא אחר השני וכיון שלא הגיעו ליד שני אין השלישי זוכה בהם אחר הראשון ואם איתא ליורשי נותן מיבעי ליה אי אמרת בשלמא קנין הפירות כקנין הגוף דמי כיון שהנותן סילק עצמו מהם ואי אפשר ליורשי שני ושלישי לזכות בהם כמו שפירשנו יחזרו ליורשי ראשון אלא אי אמרת קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון שעיקר מתנתו אצל ראשון קנין פירות הוא דהא קאמר אחריך לשני ואחריך לשלישי ולא הקנה לראשון בגוף כלום על כרחך נשתייר קנין הגוף ביד הנותן כל זמן שלא נתקיימה מתנתו אצל שלישי ואין לנו לומר שנתכוון הנותן לסלק עצמו מן הגוף כל זמן שלא השליט אחד בקנין הגוף וקנין הגוף השלישי אפשר לו להתבטל ואינו אלא על תנאי אם ימות הראשון בחיי שני והשני בחיי שלישי ועוד אפילו נתכוון לסלק עצמו לא מהניא מחשבת סלוקו כלום שאין כאן מי שקנה את הגוף שלא הקנה לראשון ולשני אלא פירות שאין קנינם כקנין הגוף ונמצא שנשתייר קנין הגוף בידו כל זמן שאי אפשר ליורשי שלישי לזכות בו הילכך יחזרו ליורשי נותן מיבעי ליה. תרגמה רב הושעיא בבבל אחריך שאני פירוש דכיון שאמר נכסי לך ואחריך ולא קאמר (נכסי לך) נכסי לך למתנה גמורה נתפס לו שיהא לו גם כח מכר ויעשה בהם כל חפציו אלא שאם מת ולא מכרם יהא לשני מה ששייר ולא יפלו נכסים לפני יורשיו הילכך כשאין המתנה מתקיימת אצל שני ושלישי דין הוא שיחזרו ליורשי ראשון שהרי הראשון את גוף הנכסים קנה ואפילו לענין שיהא מכרו מכר נמצא שלא נשתייר קנין הגוף ביד הנותן. וגבי כותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו דתנן האב אינו יכול למכור מפני שכתובים לבן אפילו לרבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי לא דמיא דהתם ודאי לא שייר בנכסים אלא למדת ימיו אבל הכא כיון דקאמר נכסי לך יש במשמע לשון זה שהם שלו לגמרי ושלא יהא לשני אלא מה ששייר ולא משום דאמר אחריך לפלוני דמשמע מה שישתייר אחריך אם לא מכרת אלא משום דנכסי לך מתנה גמורה משמע והוא הדין אם אמר נכסי לפלוני ואם מת פלוני לפלוני. וכן מצאתי כתוב בתוספתא דתניא התם האומר שדה פלוני לפלוני ואם מת פלוני כו' הראשון מוכר קרקע ואוכל דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד פירוש דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר (דלראשון קנוי קנין הגוף) ולפיכך אם מכר מכרו קיים ואפילו הכי אין לו למכור לכתחלה כדאמרינן בשמעתין לרבי שמעון בן גמליאל. ותו אמרינן לקמן ההיא איתתא דהוה לה דקלא בארעיה דרב ביבי בר אביי כו' אקניתיה ליה כל שני חייך אזל אקנייה לבנו קטן ומסקינן עלה לא אמר רבי שמעון בן גמליאל אלא לאחר אבל לעצמו לא אלמא אי לאו האי טעמא דלעצמו לא אמר רבי שמעון בן גמליאל הוה אמרינן דאין לה אלא מה ששייר רב ביבי ומכרו מכור אף על פי שלא אמרה בלשון אחריך אלא דאמרה דקל זה לך כל ימי חייך שאלו פירשה ואחריך תחזיר לי לא היה לו למכור לכתחלה כדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני (כו' רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות) דכיון שלא נתנה לו אלא לכל ימי חייו לאו למתנה גמורה נתכוון ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי. ויש לדחוק בההיא דרב ביבי ולפרשה כגון דאמרה דקל זה נתון לך ואחריך יחזור (לך) ליורשך והא דאקנייה רב ביבי לבנו קטן כדי לסלק נזק דריסת אחרים משדהו אבל אם אמרה דקל זה נתון לך בחייך פירות הוא דקא מקנה ליה ואינו יכול למכור כיון שלא הצמית לו לשון מתנה.

    והתניא יחזרו ליורשי נותן לריש לקיש קא מקשינן דמשני אחריך שאני ומסתמא לא מסתבר דפליגי מתניתא בהך סברא אי אמרינן אחריך שאני אי לא בשלמא לרבי יוחנן דמפרש טעמא דהא דקתני יחזרו ליורשי ראשון משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי וכדפרישית דאמרן נכסי לך דאידך דקתני יחזרו ליורשי נותן איכא למימר דקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא אשכחן בעלמא פלוגתא דתנאי בקנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לא גבי המוכר עבדו ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום בפרק החובל. ופרקינן אלא אחריך תנאי היא אלא גרסינן בנוסחא דייקא פירוש ולאו כדקאמרינן מעיקרא אחריך שאני לכולי עלמא דהכי משמע לשון אחריך שאני מדלא אמר האי תנא סבר אחריך שאני דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל כו' ופליגי רבי שמעון בן גמליאל ורבי אי אמרינן אחריך שאני או לא ודכולי עלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולרבי יוחנן נמי דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי על כרחך הא דאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לשני אלא מה ששייר ראשון משום דאמרינן אחריך שאני דאי לאו הכי מאי שנא מהא דתנן האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן ואף על פי שיש שם לאב קנין פירות וכקנין הגוף דמי לרבי יוחנן ועכשיו אנו צריכין לפרש כיון דרבי יוחנן נמי הוה מפרש טעמא דרבי שמעון בן גמליאל משום דאמרינן אחריך שאני דהכי משמע לשון נכסי לך וכמו שפירשנו מאי הוה מקשינן ליה לריש לקיש מהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון והא כיון דעל כרחין אחריך שאני ואם מכר הראשון מכרו קיים הרי יש לו זכות בגוף אפילו למאן דאמר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ואין לומר דלא הוה שמיעא ליה לרבי יוחנן הא דאמר רבי שמעון בן גמליאל אלא מה ששייר ראשון דהא לרבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. דיש לומר דקסבר רבי יוחנן דהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון אפילו לרבי אתיא אף על גב דלית ליה לרבי אחריך שאני ומשום דקנין פירות כקנין הגוף דמי והא דתניא יחזרו ליורשי נותן לא הוה שמיעא דאי שמיעא ליה היכי הוה מצי לאקשויי מאידך ברייתא מאי אולמא דהך מהך דהא ודאי הך דקתני יחזרו ליורשי נותן משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. מיהו בהדיא אמר רב נחמן בר יצחק לקמן דרבי ורבי שמעון בן גמליאל בהא פליגי דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר כו' ופירשו הגאונים ז"ל דבשטת רבי יוחנן אמרה. ונראה לי לפי דברי הגאונים ז"ל דקסבר רבי יוחנן דהא דקאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לשני אלא מה ששייר ראשון. דהיינו משום שאמר נכסי לך לא יתכן אלא משום דקסבר דקנין פירות כקנין הגוף דמי הילכך דאמר נכסי לך איכא למימר דהכי קאמר נכסי לך במתנה גמורה ומה שתשייר לפלוני ומוקמינן ליה ארעא בחזקתו כיון שהוא כגוף הנכסים מעתה דקנין פירות כקנין הגוף דמי. אבל ודאי אין לומר דמשום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ובלא טעם הזכרת לשון נכסי לך דאם כן מאי שנא מהא דתנן האב אינו יכול למכור. ורבי סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הילכך מספיקא לא מחתינן ליה לגוף הנכסים לדין שנתכוון לתת לו מתנה שלא יהא לשני אלא מה ששייר ראשון. אי נמי כיון דעיקר מתנתו אצל ראשון לפירות דהא קאמר אחריך לפלוני דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי האיך נדון לשון מתנתו לומר שהשליטו על הנכסים שאם מכר יהא מכרו קיימן והיינו דאמר רב נחמן בר יצחק לקמן עד כאן לא פליגי רבי ורבי שמעון בן גמליאל אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי. והא דמסקינן עלה אלא מיפק כולי עלמא לא פליגי דנפיק בה מכרה או אכלה באנו למחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל אף על גב דנפיק בה ראשון דהיינו פירות דיהיב ליה באתרוג זה אפילו הכי קסבר רבי שאין כאן קנין הגוף אף על גב דליכא קנין הגוף קרינא ביה לכם כיון שאינו משועבד לשני כמה שהוא ברשות הראשון ולא דמי לאתרוג של שני שותפין שהן שותפים בו יחד ולשאול נמי לא דמי שהרי במתנה נתנו לו ולא בשאלה. וכן כתב רבינו שמואל ז"ל. ורב נחמן בר יצחק לאו למימרא דקסבר ליה כרבי יוחנן דבהא פליגי אלא אחד מטעמי מחלקותם לקח לו ולא בא אלא לומר דלענין מיפק דכולי עלמא לא פליגי דנפק. וכן פירש רבינו נסים זצ"ל. ואפשר דכרבי יוחנן סבירא ליה מיהו לית הלכתא כוותיה דאם כן דטעמא דרבי שמעון בן גמליאל משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי אשתכח דלית הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל דהא קיימא לן כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ולא היא דודאי הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל כדקאמר רבה במעשה דסבתא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני וטעמא דרבי שמעון בן גמליאל כדריש לקיש דאמר אחריך שאני ואף על גב דקנין פירות לאו כקנין הגוף. ויש לפרש דהא דאמר רב נחמן בר יצחק עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר קנין פירות כו' לריש לקיש אמר הכי והכי קאמר מר סבר קנין פירות במקום זה כקנין הגוף כיון דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני כדאמרינן לעיל אחריך שאני. וכן פירש רבינו שמואל ז"ל ולשון במתנה (ולאו) אברייתא דקתני ירד הראשון ומכר ואכל קאי דהא לא שייך למימר עלה דרבי שמעון בן גמליאל סבר קנין פירות (במקום זה) כקנין הגוף כי מה בכך אי כקנין הגוף דמי מדוע אין לשני אלא מה ששייר ראשון דהא תנן האב אינו יכול למכור ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא קאי אהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון ותניא אידך יחזרו ליורשי נותן דאוקימנא חדא כרבי שמעון בן גמליאל וחדא כרבי והא דקתני יחזרו ליורשי ראשון קסבר דקנין פירות במקום זה כקנין הגוף ולפיכך יחזרו ליורשי ראשון. ורב נממן בר רב חסדא דאמר באנו למחלוקת רבי שמעון בן גמליאל ורבי אי אמרינן דאית ליה לראשון קנין הגוף באתרוג לצאת בו אהנהו מתניתא קאי ומדמי שהדין תלוי בדינא דקנין פירות כו'. ונראה לי דהא דאמר רב נחמן בר יצחק דוקא לריש לקיש אתיא דאלו לרבי יוחנן בין לרבי בין לרבי שמעון בן גמליאל סבירי להו קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא דרבי שמעון בן גמליאל סבר כיון דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ורבי מדמה לה להא דתנן האב אינו יכול למכור ואף על גב דקנין פירות כקנין הגוף והא דתניא יחזרו ליורשי נותן כמאן דאמר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דפלוגתא דתנאי היא בפרק החובל והא דתלינא להו למתניתא לעיל בפלוגתא דרבי שמעון בן גמליאל ורבי לרבי שמעון בן לקיש דוקא אוקימנא לה בהכי והכי והיינו דאמרינן דמיפק דכולי עלמא לא פליגי דנפיק אכלם או מכרם באנו למחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל ועל כרחן כיון דנפיק בה הרי נתכוון להקנות לו קנין הגוף דאי לאו הכי לא קרינא ביה לכם וכסברת רב נחמן בר רב חסדא דהוה תלי דין לצאת ידי חובתו בקנין הגוף ואפילו הכי מכרה או אכלה משלם הראשון דמים אליבא דרבי אי מדמינן לה דמתניתין דתנן האב אינו יכול למכור ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאפילו תימא כקנין הגוף קסבר למתניתין מדמינן לה אלא הכי קאמר רב נחמן בר יצחק כיון דסבירא ליה בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף אף במקום זה סבירא ליה לרבי הכי דמאי שנא כיון דלית ליה אחריך שאני הילכך יחזרו ליורשי נותן. מיהו לרבי שמעון בן גמליאל על כרחין במקום זה קנין פירות כקנין הגוף כיון דאין לשני אלא מה ששייר ראשון שכך יש לדון בלשון יחזרו ליורשי ראשון. ומה שפירש הגאון ז"ל דטעמיה דרבי שמעון בן גמליאל משום דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי וזה הראשון קנה מעכשיו לא עמד על נכון דבריו ז"ל דהא אמר רבה אי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני ואף על גב דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי דאי סבירא ליה לרבה כאומר מעכשיו דמי מאי דאקשו ליה אביי לרבה דאמר גבו קרקע יש לו מהא דאמר רבא גופיה דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני. שיור שיטה מקובצת להגאון המוסמך רבינו בצלאל אשכנזי זלה"ה למסכתא ב"ב

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 136a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא גופא קני מהיום עי' רשב"א גיטין עב ע"ב ד"ה גרסי' בירושלמי:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 136a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 136, Amud Aleph, about 346 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “כדאמר רב חסדא: ״וקנינא מיניה מוסיף על…”

      Named: רב חסדא.

    2. Segment 217 words

      Opens “איתמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: כותבין…”

      Named: רב יהודה, רב נחמן, שמואל, רבא.

    3. Segment 317 words

      Opens “מתני׳ הכותב נכסיו לבניו, צריך שיכתוב ״מהיום…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    4. Segment 421 words

      Opens “הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו…”

    5. Segment 514 words

      Opens “מכר האב מכורים עד שימות. מכר הבן…”

    6. Segment 621 words

      Opens “גמ׳ וכי כתב ״מהיום ולאחר מיתה״, מאי…”

    7. Segment 720 words

      Opens “התם מספקא לן אי תנאה הוי, אי…”

    8. Segment 854 words

      Opens “רבי יוסי אומר: אינו צריך. רבה בר…”

      Named: רבי יוסי, רב הונא, רב נחמן, רבה.

    9. Segment 938 words

      Opens “בעא מיניה. אמר ליה, הכי אמר רב:…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1012 words

      Opens “בעא מיניה רבא מרב נחמן: בהקנאה, מהו?…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    11. Segment 1119 words

      Opens “רב פפי אמר: איכא אקניתא דצריך, ואיכא…”

      Named: רב פפי.

    12. Segment 1220 words

      Opens “מתקיף לה רב חנינא מסורא: מי איכא…”

      Named: רב חנינא, אביי, רבא.

    13. Segment 1321 words

      Opens “רב הונא בריה דרב יהושע אמר: בין…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    14. Segment 1442 words

      Opens “אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב…”

      Named: רב כהנא, רב זביד, רב נחמן, רבא.

    15. Segment 1514 words

      Opens “הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו. איתמר: מכר…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Bava Batra 136a · Segment 13 — “רב הונא בריה דרב יהושע אמר: בין ״אקנייה וקנינא…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Bava Batra 136a · Segment 14 — “אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 136a · Segment 2 — “…רב יהודה אמר שמואל, הלכה: כותבין ונותנין. וכן אמר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 136a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026