Talmud Builders

    Bava Batra 126b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 126b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Pappi and Rav Pappa disagree with regard to Rava’s intention. One Sage, Rav Pappi, holds that he has done nothing with regard to his brother’s portion, as he had no right to sell it; with regard to his own additional portion, the sale was valid, as it was in his possession even before the division of the property. And one Sage, Rav Pappa, holds that he has done nothing with regard to all of the property, as he does not possess the additional portion before the property is divided between the brothers.

    2The Gemara notes that they sent a ruling from there, Eretz Yisrael: A firstborn who sold his additional portion before the division of the property has done nothing. Apparently, the Sages of Eretz Yisrael hold that a firstborn does not have a right to his additional portion before the division. But the halakha is that a firstborn has a right to his additional portion before the division.

    3The Gemara relates: Mar Zutra of the house of Rishba, who was a firstborn, divided a basket of peppers from the estate of his father with his brothers equally. He came before Rav Ashi to claim a double portion of the rest of the estate. Rav Ashi said to him: Since you relinquished your additional portion with regard to some of the estate, you have relinquished your additional portion with regard to all of the property, as a firstborn has a right to his additional portion before the division.

    4MISHNA: In a case of one who says: So-and-so, my firstborn son, will not take a double portion of my estate; or one who says: So-and-so, my son, will not inherit my estate among his brothers, he has said nothing, as he has stipulated counter to that which is written in the Torah.

    5With regard to one on his deathbed who apportions his property orally, granting it to his sons as a gift, and he increased the portion given to one of his sons and reduced the portion given to one son, or equated the portion of the firstborn to the portions of the other sons, his statement stands. But if he said that they will receive the property not as a gift but as inheritance, he has said nothing. If he wrote in his will, whether at the beginning, or in the middle, or at the end, that he is granting them the property as a gift, his statement stands.

    6GEMARA: The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t he say elsewhere that if one stipulates counter to that which is written in the Torah with regard to monetary matters, his stipulation stands?

    7As it is taught in a baraita ( Tosefta , Kiddushin 3:7): If one says to a woman: You are hereby betrothed to me on the condition that you have no ability to claim from me food, clothing, and conjugal rights, she is betrothed and his stipulation is void; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to monetary matters, such as food and clothing, his stipulation stands, despite being counter to that which is written in the Torah. According to the opinion of Rabbi Yehuda, one should be able to stipulate that his firstborn son not receive a double portion, or that one of his sons not inherit from him at all, as inheritance is a monetary matter.

    8The Gemara rejects this suggestion: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there, the woman knew of his stipulation and waived her rights. Therefore, the stipulation stands. Here, the son whose portion was reduced did not waive his portion. Therefore the stipulation is not valid.

    9§ Rav Yosef says that if a man says: So-and-so is my firstborn son, the son takes a double portion of his inheritance based on this testimony. If he says: So-and-so is a firstborn, the son does not take a double portion, as perhaps the man was saying that the son is his mother’s firstborn but not his own firstborn.

    10The Gemara relates: There was a certain man who came before Rabba bar bar Ḥana and said to him: I know that this man is a firstborn. Rabba bar bar Ḥana said to him: From where do you know? He answered: Because his father would call him a foolish firstborn. Rabba bar bar Ḥana replied: Perhaps he is his mother’s firstborn, as any firstborn of a mother is also called a foolish firstborn.

    11The Gemara relates: There was a certain man who came before Rabbi Ḥanina and said to him: I know that this man is a firstborn. Rabbi Ḥanina said to him: From where do you know? He said to Rabbi Ḥanina: Because when people would come before his father to obtain a cure for their ailing eyes, he would say to them: Go to my son Shikhḥat, as he is a firstborn and his saliva heals this ailment.

    12The Gemara asks: But perhaps he is his mother’s firstborn? The Gemara answers: It is learned as a tradition that the saliva of a father’s firstborn heals this ailment but the saliva of a mother’s firstborn does not heal this ailment.

    13§ Rabbi Ami says: In the case of one whose sexual organs are indeterminate [ tumtum ] and whose skin became perforated so that his genitals were exposed and he was found to be a male, he does not take a double portion of his father’s estate. As the verse states: “And if the firstborn son was [ vehaya ] hers that was hated” (Deuteronomy 21:15), which is interpreted to mean that he is not considered a firstborn unless he is recognized as a son, i.e., male, from the moment of his coming into being [ havaya ], i.e., his birth.

    14Rav Naḥman bar Yitzḥak says: A tumtum who was found to be male is also not judged as a stubborn and rebellious son, as the verse states: “If there will be [ yihyeh ] to a man a stubborn and rebellious son” (Deuteronomy 21:18), which is interpreted to mean that one is not judged in this manner unless he is recognized as a son from the moment of his coming into being.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 126 עמוד ב

    1מר סבר: לא עשה כלום בפלגא. ומר סבר: בכולהו.

    2שלחו מתם: בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה כלום. אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה. והלכתא: יש לבכור קודם חלוקה.

    3מר זוטרא מדרישבא פלג בצנא דפלפלי בהדי אחין, בשוה. אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: הואיל ויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן.

    Mishna

    4האומר: ״איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים״; ״איש פלוני בני לא יירש עם אחיו״ לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה.

    5המחלק נכסיו על פיו; ריבה לאחד ומיעט לאחד, והשוה להן את הבכור דבריו קיימין. ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה, דבריו קיימין.

    Gemara

    6לימא מתניתין דלא כר' יהודה? דאי ר' יהודה, האמר: בדבר של ממון תנאו קיים!

    7דתניא, האומר לאשה: ״הרי את מקודשת לי, על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה״ הרי זו מקודשת, ותנאו בטל; דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: בדבר של ממון תנאו קיים!

    8אפי' תימא ר' יהודה: התם ידעה וקא מחלה, הכא לא קא מחיל.

    9אמר רב יוסף, אמר: ״איש פלוני בני, בכורי הוא״ נוטל פי שנים. ״איש פלוני בכור הוא״ אינו נוטל פי שנים, דלמא בוכרא דאמא קאמר.

    10ההוא דאתא לקמיה דרבה בר בר חנה, א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור. א"ל מנא ידעת? דהוה קרי ליה אבוה ״בוכרא סכלא״. דלמא בוכרא דאמא הוא, דכל בוכרא דאמא נמי ״בוכרא סכלא״ קארו ליה.

    11ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא בכור. אמר ליה: מנא ידעת? אמר ליה: דכי הוו אתו לגבי אבוה, אמר להו: זילו לגבי שכחת ברי, דבוכרא הוא ומסי רוקיה.

    12ודלמא בוכרא דאמא הוא! גמירי: בוכרא דאבא מסי רוקיה, בוכרא דאמא לא מסי רוקיה.

    13אמר ר' אמי: טומטום שנקרע ונמצא זכר, אינו נוטל פי שנים; דאמר קרא: ״(דברים כא״, טו) ״והיה הבן הבכור לשניאה״ עד שיהא בן משעת הויה.

    14רב נחמן בר יצחק אמר: אף אינו נידון כבן סורר ומורה, דאמר קרא: ״(דברים כא״, יח) ״כי יהיה לאיש בן סורר ומורה״ עד שיהא בן משעת הויה.

    Tosafot

    לא עשה כלום בפלגאפירש הקונטרס בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשיטות אחין ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אע"ג דלא אתי לידיה אלא נראה דלא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין אבל חלק בכורה מכר וכל שכן חלק פשיטותו ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות אחין אך תימה דלמאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין מאי קא משמע לן רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל:

    והלכתא יש לבכור קודם חלוקהאע"ג דקיימא לן כרבנן כדפסק רב פפא דאין בכור נוטל פי שנים במלוה כרבנן דאמרי חלק בכורה עד דאתי לידיה מודו רבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה כפ"ה דהוי שפיר ראוי לתת לו שמשעה שמת האב היה ראוי לתת לו ומיהו מכל מקום אין נוטל פי שנים בשבח דלא מלתת לו ממעטינן לה אלא מימצא לו ממעטינן דבעי מצוי ומוחזק למעוטי ראוי מלוה ושבח ומלתת לו גלי לן מדקרייה מתנה דרשינן מימצא לו מצוי ומוחזק ואי לא ימצא לו לא הוה דרשינן מלתת לו פרט לראוי וכן משמע ההיא דספרי דבי רב דמימצא לו ממעטינן שבח ולעולם אית להו לרבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה והא דאמרינן ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי לא הוי טעמא משום דיש לו קודם חלוקה דאפי' אין לו לבכור יכול לומר איני נוטל ואיני נותן דלא משום שרוצה להסתלק מן הבכורה לגמרי שלא יוכל לחזור ולתבעה קאמר אלא הכי קאמר להו איני נוטל וכל זמן שלא נטלתי לא תוכלו לתבעני כלום:

    הרי זו מקודשת ותנאו בטלמפורש בריש אע"פ (כתובות דף נו. ד"ה הרי):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהופירוש, בחלק בכורתו ובחלק אחיו, משום דאין לו לבכור בחלק בכורתו קודם חלוקה. אבל בחלק פשיטותו מה שעשה עשוי, (ושותף) [דשותף] שמכר חלקו מכור ורשאי, וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית (לעיל סב ב) פלגא דאית לי בארעא פלגא, אלמא יכול הוא למכור. אלא שראיתי לר"ש ז"ל שפירש בהפך, דמאן דאמר יש לו לבכור קודם חלוקה סבר לא עשה ולא כלום בחלק פשיטותו ובחלק פשיטות אחיו, אבל בחלק בכורה מה שעשה עשוי. וכן פירש כשמועה זאת בכמה מקומות, דחלק פשוט אינו יכול למכור קודם שהוברר. ולא ירדתי לסוף דעתו. ואף הראב"ד ז"ל כן פירש, דבחלק פשיטותו מכרו קיים. וכן עיקר.

    והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקהודוקא בעיקר הנכסים לענין המכירה ומתנה וויתור, אבל בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לחלוקה, כגון חפירה והוו שבלי, לא, דמתנה קרייה רחמנא.

    [מתני'האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר ולא כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה. פירוש, דוקא בשאמר כן ושתק, הא אלו אמר איש פלוני בכור שלא] ליטול פי שנים, אבל נותן כל שאר הנכסים לפשוטין, או שאמר איש פלוני לא יירש עם אחיו, אלא נותן אני כל הנכסים לשאר בני, דבריו קיימין, שהרי נתנם במתנה לשאר ולא נשארו שם נכסים דירושה שנאמר בהם שיהא כמתנה על מה שכתוב בתורה. ולגבי הפשוט אפילו אמר לא יירש אלא ירשו אחיו דכל דבריו קיימין כדברי רבי יוחנן בן ברוקה.

    הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאירהא דרבי מאיר אפילו בדכפליה לתנאיה ובדאמר לה ואם יש לך עלי שאר כסות ועונה לא תהא מקודשת. ואם תאמר אם כן היאך אפשר שתהא מקודשת, והוא אומר שלא תהא מקודשת לו אם [יש] לה עליו שאר כסות ועונה. תירץ רבינו תם ז"ל, דאנן סהדי דכל שמתנה על מה שכתוב בתורה הרי זו כמתנה בדבר (שאפשר) [שאי אפשר] לקיימו, כעל מנת שתעלו לרקיע, שאינו אלא כמפליג בדברים [כדאיתא בב"ק צד, א], ולאו דוקא הוא, וכן בעל שמתנה בענין שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן. ומה שאמרו במסכת נזיר (יא, א) האומר הריני [נזיר] על מנת שאטמא למתים הרי זה נזיר אפילו כשתמצא לומר דבכפל תנאיה ורבי מאיר, מהאי טעמא נמי הוא, דלאו בדוקא אתני אלא כ[מ]פליג בדבר. ואי נמי אפשר דהאי כרבנן ובדלא כפליה לתנאיה, וקא סברי דמכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן.

    התם ידעה וקא מחלה הכא לא מחילמסתברא דהא דקאמר לא מחיל, לאו דוקא, אלא לרבותא נקטיה, דודאי אפילו מחל הבן בפירוש לא עשה ולא כלום, דמחילה במה שאינו שלו עדיין והוא עתיד לבא לו ממילא כירושת האב, אינו יכול להסתלק ממנה ולא למכרה, וכשם שאמרו מה שאירש מאבא מחול לכם לא אמר ולא כלום, כך אם אמר לאחין מה שאירש מאבא מחול לכם (ו)לא אמר ולא כלום אלא לרבותא נקטיה, כלומר, אפילו אם מחילתו מחילה הכא מיהא לא מחל, וכל שכן שאפילו מחל לא עשה ולא כלום. כנ"ל. אבל מדברי ר"ש ז"ל נראה שהוא סובר שאם מחל הבן מרצונו מחילתו מחילה, שכך כתב: אבל הכא [נמי] מי מחיל, מה הנאה יש לו לבן שימחול, ואף על פי ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו. עד כאן לשונו. ואינו מחוור בעיני.

    אמר ליה דהוו קרו ליה בוכרא סיכלאשמעינן מהא דבחזקה כי הא מפקינן ממונא.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 126b

    Bava Batra 126b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    לא עשה כלום בפלגא פירש הקונטרס בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשיטות אחין ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אע"ג דלא אתי לידיה אלא נראה דלא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין אבל חלק בכורה מכר וכל שכן חלק פשיטותו ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות אחין אך תימה דלמאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין מאי קא משמע לן רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל:

    והלכתא יש לבכור קודם חלוקה אע"ג דקיימא לן כרבנן כדפסק רב פפא דאין בכור נוטל פי שנים במלוה כרבנן דאמרי חלק בכורה עד דאתי לידיה מודו רבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה כפ"ה דהוי שפיר ראוי לתת לו שמשעה שמת האב היה ראוי לתת לו ומיהו מכל מקום אין נוטל פי שנים בשבח דלא מלתת לו ממעטינן לה אלא מימצא לו ממעטינן דבעי מצוי ומוחזק למעוטי ראוי מלוה ושבח ומלתת לו גלי לן מדקרייה מתנה דרשינן מימצא לו מצוי ומוחזק ואי לא ימצא לו לא הוה דרשינן מלתת לו פרט לראוי וכן משמע ההיא דספרי דבי רב דמימצא לו ממעטינן שבח ולעולם אית להו לרבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה והא דאמרינן ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי לא הוי טעמא משום דיש לו קודם חלוקה דאפי' אין לו לבכור יכול לומר איני נוטל ואיני נותן דלא משום שרוצה להסתלק מן הבכורה לגמרי שלא יוכל לחזור ולתבעה קאמר אלא הכי קאמר להו איני נוטל וכל זמן שלא נטלתי לא תוכלו לתבעני כלום:

    הרי זו מקודשת ותנאו בטל מפורש בריש אע"פ (כתובות דף נו. ד"ה הרי):

    Tosafot on Bava Batra 126b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו פירוש, בחלק בכורתו ובחלק אחיו, משום דאין לו לבכור בחלק בכורתו קודם חלוקה. אבל בחלק פשיטותו מה שעשה עשוי, (ושותף) [דשותף] שמכר חלקו מכור ורשאי, וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית (לעיל סב ב) פלגא דאית לי בארעא פלגא, אלמא יכול הוא למכור. אלא שראיתי לר"ש ז"ל שפירש בהפך, דמאן דאמר יש לו לבכור קודם חלוקה סבר לא עשה ולא כלום בחלק פשיטותו ובחלק פשיטות אחיו, אבל בחלק בכורה מה שעשה עשוי. וכן פירש כשמועה זאת בכמה מקומות, דחלק פשוט אינו יכול למכור קודם שהוברר. ולא ירדתי לסוף דעתו. ואף הראב"ד ז"ל כן פירש, דבחלק פשיטותו מכרו קיים. וכן עיקר.

    והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה ודוקא בעיקר הנכסים לענין המכירה ומתנה וויתור, אבל בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לחלוקה, כגון חפירה והוו שבלי, לא, דמתנה קרייה רחמנא.

    [מתני' האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר ולא כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה. פירוש, דוקא בשאמר כן ושתק, הא אלו אמר איש פלוני בכור שלא] ליטול פי שנים, אבל נותן כל שאר הנכסים לפשוטין, או שאמר איש פלוני לא יירש עם אחיו, אלא נותן אני כל הנכסים לשאר בני, דבריו קיימין, שהרי נתנם במתנה לשאר ולא נשארו שם נכסים דירושה שנאמר בהם שיהא כמתנה על מה שכתוב בתורה. ולגבי הפשוט אפילו אמר לא יירש אלא ירשו אחיו דכל דבריו קיימין כדברי רבי יוחנן בן ברוקה.

    הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר הא דרבי מאיר אפילו בדכפליה לתנאיה ובדאמר לה ואם יש לך עלי שאר כסות ועונה לא תהא מקודשת. ואם תאמר אם כן היאך אפשר שתהא מקודשת, והוא אומר שלא תהא מקודשת לו אם [יש] לה עליו שאר כסות ועונה. תירץ רבינו תם ז"ל, דאנן סהדי דכל שמתנה על מה שכתוב בתורה הרי זו כמתנה בדבר (שאפשר) [שאי אפשר] לקיימו, כעל מנת שתעלו לרקיע, שאינו אלא כמפליג בדברים [כדאיתא בב"ק צד, א], ולאו דוקא הוא, וכן בעל שמתנה בענין שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן. ומה שאמרו במסכת נזיר (יא, א) האומר הריני [נזיר] על מנת שאטמא למתים הרי זה נזיר אפילו כשתמצא לומר דבכפל תנאיה ורבי מאיר, מהאי טעמא נמי הוא, דלאו בדוקא אתני אלא כ[מ]פליג בדבר. ואי נמי אפשר דהאי כרבנן ובדלא כפליה לתנאיה, וקא סברי דמכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן.

    התם ידעה וקא מחלה הכא לא מחיל מסתברא דהא דקאמר לא מחיל, לאו דוקא, אלא לרבותא נקטיה, דודאי אפילו מחל הבן בפירוש לא עשה ולא כלום, דמחילה במה שאינו שלו עדיין והוא עתיד לבא לו ממילא כירושת האב, אינו יכול להסתלק ממנה ולא למכרה, וכשם שאמרו מה שאירש מאבא מחול לכם לא אמר ולא כלום, כך אם אמר לאחין מה שאירש מאבא מחול לכם (ו)לא אמר ולא כלום אלא לרבותא נקטיה, כלומר, אפילו אם מחילתו מחילה הכא מיהא לא מחל, וכל שכן שאפילו מחל לא עשה ולא כלום. כנ"ל. אבל מדברי ר"ש ז"ל נראה שהוא סובר שאם מחל הבן מרצונו מחילתו מחילה, שכך כתב: אבל הכא [נמי] מי מחיל, מה הנאה יש לו לבן שימחול, ואף על פי ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו. עד כאן לשונו. ואינו מחוור בעיני.

    אמר ליה דהוו קרו ליה בוכרא סיכלא שמעינן מהא דבחזקה כי הא מפקינן ממונא.

    Rashba on Bava Batra 126b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    ממה שכתבנו למדת שאין צריך לומר בחלק פשיטות שאם מכרה קודם חלוקה מכר ובאמת כך הוא וגדולי הצרפתים כתבו דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות לא והדברים זרים ושמא הביאם לומר כך מה שראו בסוגיא זו בבכור שמכר חלקו וחלק אחיו לא עשה כלום בכלהו ר"ל בכל החלקים בחלק בכורה ופשיטות ושל אחיו ומ"מ בחלק בכורה הוא שאין הלכה כן מצד שפסקנו יש לבכור קודם חלוקה אבל חלק פשיטות לא ואינו כן שלא בא לומר בכולהו אלא לחלק בכורה ולחלק אחיו לחלק בכורה מצד שהיה סובר אין לבכור קודם חלוקה וחלק אחיו מפני שאין לו בה כלום אבל חלק פשיטות לית דין ולית דיין שיכול למכור:

    המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי על איזה צד אדם יכול להפקיע ירושה מן הראוי לירש הן בבכור הן בפשוט ואמר על זה האומר איש פלוני בכורי הוא לא יטול פי שנים איש פלני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל המחלק נכסיו על פיו רבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימין אם אמר משום ירושה לא אמר ולא כלום כתב בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף מתנה דבריו קיימין האומר איש פלני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין על מי שאין ראוי לירשו אין דבריו קיימין אמר הר"ם ר' יוחנן בן ברוקא אומר כי יש לו לאדם רשות להוסיף לאחד מאחיו אם הוא מורישם וכמו כן יוסיף בירושת אחד הבנים כשמוריש את בניו אלא אם היה אחד הבנים בכור שאינו יכול אומר על אחר משום ירושה ואם אמר כך אין שומעין לו אלא יטול חלק בכורה לפי שנאמר לא יוכל לבכר ונאמר בבנים ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ואמרו בתחלה ובאמצע ובסוף ר"ל כי כשיזכור לשון מתנה ואמר אחר כן יירשוה או יירשוה ואחר כך אומר תנתן או יירשוה ותנתן לו כיון שזכר מתנה אם היא צואה בלא שטר או בגוף השטר דבריו קיימין:

    אמר המאירי האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום וכו' שאע"פ שאמרו במתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים מ"מ פרשת נחלות הואיל ונאמרה בה חקת משפט אין תנאי יכול לבטלה כך היא רמוזה במדרשות ובגמ' הוסיפו בה טעם אחר מעתה האומר פלני בני אע"פ שהוא בכור לא יטול פי שנים או פלוני בני שהוא פשוט לא יירש עם אחיו לא אמר כלום ואע"פ שהלכה כר' יוחנן בן ברוקא שאם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין ובזה הרי שאר האחים ראויים לירש כמוהו דוקא שלא עקר את הנחלה בפירוש אלא שהיו לו שני בנים או שלשה או כמה ואמר פלני בני יירש כל נכסי ושאר האחים נסתלקו ממילא אבל זה שעקר הנחלה בפירוש ואמר לא יירש פלוני לא אמר כיום וגאוני ספרד מטעימים אותה בפנים אחרים שכשאמר פלוני יירשני הרי הוא הקנה הירושה לאותו שאמר אבל זה פלני לא יירש לא הקנה הירושה לשום אדם והרי הירושה מתגלגלת מאליה במקומה ומאחר שמאליה היא מתגלגלת ולא ייחד לה הוא מקום לנוח שם הרי היא מכינה לעצמה כל מקומה וגאוני הראשונים כתבו שלא נאמר כן אלא בשהפקיעו מכל וכל אבל אם אמר לא יירש אלא כך וכך דבריו קיימים וכן יש מי שכתב שאם אמר עקירת ירושה זו על תנאי כלומר אם יעשה פלני בני דבר זה לא יירש עם אחיו או אם ינהג שלא כשורה שאינו יורש ואין זה עוקר דבר מן התורה שהרי הוא הוא הגורם לעקור ויש אצלם קצת ראיה במסכת גיטין פ"ג א' בשמועת נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה זו ונשאת וכו' ונראה משם שהגורם לעקור דבר מן התורה אינו נקרא מתנה לעקור ודברים אלו אינן אלא כשאמר בלשון ירשה אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים והוא שאמרו אחריה:

    המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימים ולכאורה היה ראוי לפרשה כדי להמשיכה עם מה שלפניה אפילו אמר בלשון עקירה כגון שיש לו ארבעה בנים ואמר ינתן רביע פלני לפלני ולא ינתן לפלני בכור אלא רביע פלני ולא לפלני פשוט אלא שתות ואם אמר בלשון ירשה לא אמר כלום על הדרך שביארנו אלא שאמרו בגמ' בפירוש כתב לה משום מתנה בין בתחלה בין בסוף בין באמצע כגון שאמר תנתן לו שדה פלנית ויירשה או יירש שדה פלונית ותנתן לו או יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשה דבריו קיימין וממנה אתה למד שמשנה זו השניה ר"ל המחלק נכסיו אינה מתפרשת בלשון עקירה אלא בלשון פלני בני יירש כך ופלני בני יירש כך וכן פירשוה הגאונים ולא עוד אלא שדעתם שבלשון עקירה אפילו אמר לא יטול לא אמר כלום וחכמי האחרונים ראיתי שהם מספקים בה ואין בידי להכריע ואם כן ראוי לתמוה אפילו בלשון ירושה אמאי אין דבריו קיימין מיהא בפשוטים והרי כל האומר על בן שבין הבנים פלני בני יירשני הואיל והוא מן הראוים לירשו דבריו קיימים כר' יוחנן בן ברוקא שהלכה כמותו אפשר שלא אמרה ר' יוחנן בן ברוקא אלא בשאין שם בכור אבל הבכור אין יכול להפקיע בכורתו בלשון ירושה לאחים אף כשהמוריש את הראוי ליורשו שנאמר לא יוכל לבכר כמו שיתבאר ואחר שבטלו דבריו בבכור בטלו בכלם שהרי כשהשוה את הבכור לאחיו כלם מעטו בחלקו ומ"מ אם הניח לבכור שני חלקיו וריבה ומיעט לאחרים דבריו קיימים וכן כתבוה חכמי ההר ואף לגאוני ספרד מצאתיה כן וקצת מפרשים כתבו שמ"מ אם מחל הבכור על זה הכל קיים ויראה לי דוקא שמחל בשעת הצואה הא לאחר מיתת אביו הרי מ"מ לא נעשית הצואה כתקנה וגדולי הצרפתים פירשו על זה שאינה שנויה כהלכה ולא לדעת ר' יוחנן בן ברוקא והלכה שבכלם דבריו קיימין אף בלשון ירושה חוץ מן הבכור וכן כתבוה גדולי המפרשים ולא עוד אלא שחכמי התוספות אמרוה אף בבכור ומה שאמרו בגמ' לר' יוחנן בן ברוקא מלא יוכל לבכר נפקא שנראה משם שבחלק בכורה אף ר' יוחנן בן ברוקה מודה דוקא לכתחלה אבל דיעבד מה שעשה עשוי ועבר בלאו וכשאין בכור אפילו איסור אין כאן שהרי התורה נתנה רשות להנחיל מי שירצה מן הראויים לירש ומ"מ אי אפשר לומר כן ובהדיא אמרו בספרי לא יוכל לבכר יכול לא יבכר ואם בכר מבוכר ת"ל לא יוכל הא אפילו בכר אינו מבוכר:

    האומר איש פלוני וכו' בא להשמיענו דין אחר שאם הוריש מי שאין ראוי לירש במקום הראוי לירש כגון אח במקום בת או בת במקום בן אף שלא בלשון עקירה לא אמר כלום הואיל ובלשון ירושה אמרה אבל בן בין הבנים או בת בין הבנות דבריו קיימין כר' יוחנן בן ברוקא שהלכה כמותו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    המקדש את האשה על מנת שלא יהא עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו קיים בשאר כסות ובטל בעונה שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ויש אומרים שאף לענין עונה תנאו קיים הואיל וניתן הוא למחילה כמו שאמרו בפרק אע"פ התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום ושאלו בגמ' ברשות עד כמה והקשו עליה ברשות כמה דבעי אלמא ניתן הוא למחילה ואין הדברים נראין ואע"פ שביארנו במשנתנו בתנאי ירושה שאינו מועיל כבר ביארנו הטעם מצד שנאמר בה חקת משפט ובגמ' הוזכר בו טעם אחר והוא שאמרו התם ידעה וקא מחלה הכא מי ידע דמחיל ונראה מכאן שאלו ידע מחיל ומ"מ אנו אין גורסין אלא הכא לא מחיל ופירושו שבקדושין כבר ידעה בדבר ואינה מתקדשת על כרחה ועל מנת כן נתקדשה אבל זה מה בידו עד שנאמר על מנת כן קבל ואפילו חלק לפניו ושתק וכי חוב היה לו עליו עד שמחה בידו:

    האב נאמן להעיד על בנו שהוא בכור אע"פ שאין לנו בו חזקה ומ"מ אם אמר פלוני בני בכורי הוא ומת נוטל פי שנים על פי דבור זה אבל אם אמר בכור הוא אינו כלום שמא בכור לאמו הוא ולענין פדיון הוא שאמר כן כתבו גדולי הצרפתים שאפילו תפש חלק בכורה מוציאין מידו שאין זה יכירנו לאחרים ואין צריך לומר אם אין לנו בו חזקה אלא שקבלנו עדות שהיה אביו קוראו בוכרא סיכלא או בכור שוטה שאין זה כלום כל שהוא בכור לאמו אדם קוראו בוכרא סיכלא כלומר חסר שאינו בכור גמור או ראוי ויש נעזרים בפירוש זה מלשון הדס שוטה אלא שאני מפרש בו שנקרא כן מצד שענפיו מרובים ומתפשטים אילך ואילך מלשון שוטיתא כתובות י"ז א' והעבות אינו נמצא אלא בבדים ישרים ומ"מ כל שהוחזקנו בזה שהוא בכור או שראינו שלא נשא אשה אחרת ושזה הוליד תחלה הרי זה בחזקת בכור ואע"פ שהיה אביו קוראו שוטה מפני שטותו היה ואפילו היה פקח כך דרכו של אב להתגעגע בבנים וכן אין חוששין שמא היו לו בנים מעבירה ואין זה ראשית און שאין אומרים אומדות כדי לבטל את החזקות הא אם נודע כן הופקעה בכורתו אא"כ היה הראשון בא מן השפחה או מן הגויה אפילו לא הוחזק לנו אלא מצד דברים המוניים ובלתי אמתיים כגון שהיו תובעין את רקו לרפואות רגילות אצל ההמון בזמנים הקדומים היו צריכין בהם לרקו של בכור לאביו סומכין על אותה חזקה בלא עדות אחרת וכן לכל כיוצא בזה עד שיתברר ההפך בעדות הנאמנים עליו:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Bava Batra 126b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה לא עשה כו' אך תימה כו' מאי קמ"ל רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל עכ"ל אבל מאי דאתו לקמיה דרבא היתומים והלקוחות לא קשיא להו דאפשר לפרש דלא שאלו על חלק אחין דודאי אינו מכור וחלקי הבכור ודאי מכורין אלא דאזלי למיכל בכולה כיון דלא נברר חלקם כמ"ש לעיל אבל מה שהשיב רבא דלא עשה ולא כלום משמע דאשמועינן דלא מכר כלום דהיינו חלק אחין למ"ד בפלגא ואהא ודאי לא שאלו ודו"ק:

    בד"ה והלכתא יש לבכור כו' דלא מלתת לו ממעטינן כו' עכ"ל עיין על דבריהם ברא"ש כי שם מבואר יותר:

    בא"ד ואם אמר איני נוטל כו' לא הוי טעמא משום דיש לו קודם כו' עכ"ל רצו ליישב למ"ד דאין לו קודם חלוקה הך דאיני נוטל כו' דמשמע דאתיא ככ"ע אפי' לרבנן כפרשב"ם אבל לא חשו ליישב למ"ד דאין לו קודם חלוקה לרבי אמאי בכור נוטל פי שנים במלוה ובשבח כיון דהוא רב פפא גופיה מרא דשמעתיה דאית ליה אין לו קודם חלוקה פסק הלכתא דלא כרבי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 126b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו פירוש בחלק בכורתו ובחלק אחין משום דאין לו לבכור בחלק בכורתו קודם תלוקה אבל בחלק פשיטותו מה שעשה עשוי ושותף שמכר חלקו מכור ורשאי וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית פלגא דאית לי בארעא פלגא אלמא יכול הוא למכור. אלא שראיתי לר"ש ז"ל שפירש בהפך דמאן דאמר יש לו לבכור קודם חלוקה סבר לא עשה ולא כלום בחלק פשיטותו ובחלק פשיטות אחיו אבל בחלק בכורה מה שעשה עשוי וכן פירש כשמועה זאת בכמה מקומות דחלק פשוט אינו יכול למכור קודם שהוברר ולא ירדתי לסוף דעתו. ואף הראב"ד ז"ל כן פירש דבחלק פשיטותו מכרו קיים וכן עיקר. והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה ודוקא בעיקר הנכסים לענין המכירה ומתנה וויתור אבל בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לחלוקה כגון חפורה והוו שבלי לא דמתנה קרייה רחמנא. הרשב"א ז"ל.

    מתניתין איש פלוני בכור לא יטול פי שנים כו'. ואפילו לרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין הני מילי כשנותן בלשון ירושה לאחרים אבל הכא אינו נותן לשאר אחיו ואפילו לרבנן נמי איצטריך דסלקא דעתך אמינא ודאי אין לו כח ליתן בלשון ירושה אבל הכא כשאומר לא יטול פי שנים ולא יירש עם אחיו הוי כנותן בפירוש חלקו לאחיו דמי קמשמע לן. תוספי הרא"ש ז"ל.

    התם ידעא וקא מחלה והכא לא מחיל מסתברא דהא דקאמר לא מחיל לאו דוקא אלא לרבותא נקטינן דודאי אפילו מחיל הבן בפירוש לא עשה ולא כלום דמחילה במה שאינו שלו עדיין והוא עתיד לבא לו ממילא בירושת האב אינו יכול להסתלק ממנה ולא למוכרה וכשם שאמר מה שאירש מאבא מכור לא אמר ולא כלום כך אם אמר לאחים מה שאירש מאבא מחול לכם לא אמר ולא כלום אלא לרבותא נקטינן כלומר אפילו אם מחילתו מחילה הכא מיהא לא מחל וכל שכן שאפילו מחל לא עשה ולא כלום כן נראה לי. אבל מדברי ר"ש ז"ל נראה שהוא סבור שאם מחל הבן מרצונו הוי מחילה שכך כתב אבל הכא מי מחיל מה הנאה יש לו לבן שימחול ואף על פי ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו עד כאן לשונו. ואינו מחוור בעיני.

    אמר ליה דהוו קרי ליה בוכרא סיכלא שמעינן מינה דבחזקת כי הא מפקינן ממונא. הרשב"א ז"ל.

    דכל בכורא דאימא בוכרא סיכלא קרו ליה תימה כיון דאשמועינן לעיל דאפילו אי קרי ליה אבוה בוכרא סתם לאו בכור הוא אמאי מייתי האי עובדא דלאו דוקא הוא דאפילו אי קרי ליה אבוה בוכרא סתם לאו בוכרא הוא דלמא בוכרא דאימא קאמר. ולא מסתבר לחלק דהתם מיירי דלא אמר אלא פעם אחת בכור הוא אבל אי קרי ליה בוכרא בתדירא מחזקינן ליה בבכור דההוא עובדא דמייתי בתר הכי רגיל היה לומר בכל פעם. תוספי הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 126b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 126, Amud Bet, about 321 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “מר סבר: לא עשה כלום בפלגא. ומר…”

    2. Segment 220 words

      Opens “שלחו מתם: בכור שמכר קודם חלוקה לא…”

    3. Segment 322 words

      Opens “מר זוטרא מדרישבא פלג בצנא דפלפלי בהדי…”

      Named: רב אשי.

    4. Segment 425 words

      Opens “מתני׳ האומר: ״איש פלוני בני בכור לא…”

    5. Segment 532 words

      Opens “המחלק נכסיו על פיו; ריבה לאחד ומיעט…”

    6. Segment 615 words

      Opens “גמ׳ לימא מתניתין דלא כר' יהודה? דאי…”

    7. Segment 731 words

      Opens “דתניא, האומר לאשה: ״הרי את מקודשת לי,…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אפי' תימא ר' יהודה: התם ידעה וקא…”

    9. Segment 924 words

      Opens “אמר רב יוסף, אמר: ״איש פלוני בני,…”

      Named: רב יוסף.

    10. Segment 1033 words

      Opens “ההוא דאתא לקמיה דרבה בר בר חנה,…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1132 words

      Opens “ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא, אמר ליה:…”

      Named: רבי חנינא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “ודלמא בוכרא דאמא הוא! גמירי: בוכרא דאבא…”

      Named: אבא.

    13. Segment 1325 words

      Opens “אמר ר' אמי: טומטום שנקרע ונמצא זכר,…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “רב נחמן בר יצחק אמר: אף אינו…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 126b · Segment 9 — “אמר רב יוסף, אמר: ״איש פלוני בני, בכורי הוא״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 126b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026