Talmud Builders

    Bava Batra 142a

    Chapter 9 - Mi SheMet

    גם: בבא בתרא דף קמ״ב ע״א, פרק ט׳ מי שמת

    English translation - Bava Batra 142a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara proposes another resolution to Rav Naḥman’s objection: But let Rav Huna say to Rav Naḥman that the mishna is referring to one who says that the transfer of ownership should take effect when she gives birth, at which point the child already exists. The Gemara rejects this resolution: Rav Huna does not interpret the mishna in this way, because Rav Huna conforms to his line of reasoning, as Rav Huna says: Even if one says that the transfer of ownership should take effect when she gives birth, the fetus does not acquire it.

    2The Gemara clarifies: As Rav Naḥman says: With regard to one who transfers ownership of an item to a fetus, the fetus does not acquire it. But if he says that the transfer of ownership of the item should take effect when she gives birth, the fetus acquires it. And Rav Huna says: Even if he says that the transfer of ownership of the item should take effect when she gives birth, the fetus does not acquire it, because the fetus did not exist in the world when he transferred ownership. And Rav Sheshet says: In both this case and that case, the fetus acquires the item.

    3Rav Sheshet said: From where do I say that the fetus acquires the item? As it is taught in a baraita : With regard to a convert who died, apparently without offspring, and Jews plundered [ uvizbezu ] his property, assuming that he had no heirs and his property was therefore ownerless, and subsequently they heard that he had a son or that his wife was pregnant, they are obligated to return the property. If they returned it all, and then they heard that his son died or that his wife miscarried, if one took possession at the second time, after hearing about the death or the miscarriage, he acquired the property, but if one took possession only at the first time, before it was known there was an heir at all, he did not acquire the property.

    4Rav Sheshet explains: And if it enters your mind that a fetus does not acquire property, why do they need to take possession again the second time? Didn’t they already take possession one time? Evidently, the miscarried fetus had acquired ownership in the meantime.

    5Abaye said in reply to Rav Sheshet: Inheritance, which comes into the possession of the heir by itself without a formal act of acquisition, is different. Even if a fetus inherits property, it may not be able to acquire property in any other manner, e.g., receiving a gift. Rava said: It is different there, in the case where they plundered the property of the convert, as the property was initially only loosely held in their hands, as they did not clearly know whether or not the deceased convert had heirs. Therefore, the first time they took possession was not sufficient, and they needed to take possession again in order to acquire the property.

    6The Gemara asks: What is the difference between Abaye’s refutation and Rava’s refutation? The practical difference between them is in a case where they initially heard with regard to the fetus that he had died, and they then took possession of the property. But in reality, he had not died, and then he died. According to Abaye, a fetus inherits property. Therefore, the property was not ownerless, and the plunderers did not acquire it. According to Rava, since the plunderers heard that the fetus had died, they took a firm hold upon the property, and they acquired it the first time.

    7The Gemara offers another refutation of the opinion of Rav Sheshet: Come and hear a proof from a mishna ( Nidda 43b–44a): A one-day-old child inherits property and bequeaths property. One can infer that if the child is one day old, yes, he inherits property; but a fetus does not. The Gemara replies: Doesn’t Rav Sheshet say that the mishna teaches a different halakha ? The mishna teaches that a one-day-old child inherits his mother’s property the moment he is born, so that he is able to bequeath it, if he then dies, to his heirs who are not the mother’s heirs, e.g., his paternal brothers. This halakha specifically applies from when he is one day old, but a fetus whose mother died does not inherit from her. What is the reason for this?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 142 עמוד א

    1ולימא ליה דאמר לכשתלד! רב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא: אף לכשתלד לא קנה.

    2דאמר רב נחמן: המזכה לעובר לא קנה. לכשתלד קנה. ורב הונא אמר: אף לכשתלד לא קנה. ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה קנה.

    3אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא: גר שמת, ובזבזו ישראל נכסיו, ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבין להחזיר. החזירו הכל, ואחר כך שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו החזיק בשניה, קנה; ובראשונה, לא קנה.

    4ואי סלקא דעתך: עובר לא קני, למה להו אחזוקי בשניה? הא אחזיקו להו חדא זימנא!

    5אמר אביי: ירושה הבאה מאיליה שאני. רבא אמר: שאני התם, דרפוי מרפיאן בידייהו מעיקרא.

    6מאי בינייהו? איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת; ואחר כך מת.

    7תא שמע: תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל. בן יום אחד אין, עובר לא! הא אמר רב ששת: נוחל בנכסי האם, להנחיל לאחין מן האב. ודוקא בן יום אחד, אבל עובר לא. מאי טעמא?

    Tosafot

    בן יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר לא אמר רב ששת כו' - הקשה רבינו אפרים דלפרוך ליה מרישא דהך משנה דקתני רישא בפרק יוצא דופן (נדה דף מג: ושם) בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה דוקא בן יום אחד אבל עובר לא אלמא המזכה לעובר לא קנה וקשיא לרב ששת דהשתא לא מצי לשנויי כדמשני אסיפא ועוד קשה לר"י על ההיא דיוצא דופן דקאמר התם מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר נמי פוסל ואמר רב ששת הכא בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ובן אחד מהגרושה דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין אבל עובר לא ולמה לי למנקט ב' נשים לוקמה באשה אחת גרושה ויש לו בן ממנה דוקא בן יום אחד פוסל אבל עובר לא ואכלי העבדים בשביל כל המשפחה כולה לרבנן דר' יוסי כדאמרינן ביבמות בפרק אלמנה (דף סז. ושם) ונראה לר"י דסבר רב ששת דלרבנן דר' יוסי נמי עובר אית ליה זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל משום דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן כדחייש רבי יוסי ולהכי אוקי התם בכהן שיש לו שתי נשים ויש לו בנים משאינה גרושה דכיון דיש לו בנים לא פוסל עובר אע"ג דיש לו זכייה דלא חיישינן למיעוטא דזכרים כדפדרישית אבל אם אין לו בנים פוסל עובר גם לרבנן דאית ליה זכייה דבין הוא זכר בין היא נקבה הרי הן שלה ופליג רב ששת אשמואל דאמר בפרק אלמנה (שם) דלרבנן אוכלין בשביל כל המשפחה דסבר שמואל דלרבנן לית ליה זכייה לעובר והשתא ניחא הא דקאמר לעיל רב ששת מנא אמינא לה דתניא גר שמת כו' ולא דחי דהך ברייתא כר' יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא דלא חיישי למיעוטא כדפרישית ואם תאמר לעיל דאמר החזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה אמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלסוף הפילה דהא בפרק אלמנה (שם דף סז. ושם) אמרינן דזכרים הוי מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בעבדים וי"ל דהתם תלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית ליה זכייה:

    נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב - תימה דמה עלה על דעת המקשה דהא ע"כ צריך לומר כדמשני רב ששת נוחל בנכסי האם דאי לאו הכי תקשה ליה דאחים אי בעו מיניה לירתו אי בעו מאבוה לירתו דהכי דייק בפרק יוצא דופן וי"ל דודאי ידע המקשה שפיר דנוחל בנכסי האם קאמר אלא שהיה סובר דהיא מייתא ברישא ורב ששת משני דהוא מייתי ברישא ולא הוצרך רב ששת לומר נוחל בנכסי האם אלא לפי שלא פירש המקשה מפרש לה רב ששת ובפ"ק דערכין (דף ז. ושם) דפריך לשמואל מרב ששת דאמר דהוא מיית ברישא הוה מצי למימר דשמואל סובר כמו מקשה דהכא דהיא מייתא ברישא אע"ג דשמואל סובר כרב ששת דאמר המזכה לעובר קנה לקמן בסמוך מ"מ אין צריך לתרץ כרב ששת דיכול לתרץ כמר בריה דרב יוסף שאין ממעט בחלק בכורה אלא דניחא ליה להעמיד שמואל כרב ששת ועוד י"ל דמעיקרא ס"ד דנוחל בנכסי האב וכגון שלא היה לו אלא העובר לבד והקנה נכסיו לאחרים אם לא ירשנו זה וקתני דדוקא בן יום אחד נוחל מאביו כדי להנחיל ליורשין מאביו אבל עובר לא וה"נ הוה מצי לשנויי בפרק יוצא דופן (נדה דף מד. ושם) א"נ י"ל דהמקשה סבר כמר בריה דרב יוסף לומר שממעט בחלק בכורה בלא דרשה דוילדו לו דדוקא בן יום אחד ממעט בכורה אבל עובר לא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה כשתלד קנה ורב הונא אמר אף כשתלד לא קנה. נמצאו סברות רב נחמן ורב הונא בדברים שלא באו לעולם הפוכות זו מזו, דלרב הונא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם, ולרב נחמן בהפך דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא אדם קונה דבר שלא בא לעולם ובאומר לכשיולד.

    אמר אביי ירושה הבאה מאליה שאני - כלומר, ורבי יוסי היא דאמר העובר פוסל, אבל במתנה אפילו רבי יוסי מודה. ואם תאמר רב ששת מאי קא מייתי ראיה מינה, דהא אפילו (ה)[ב]ירושה הבאה מאליה פליגי רבנן עליה, וכדאסיקנא בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א). ומסתברא לי שיש לומר דדילמא רב ששת סבר דלא פליגי רבנן עליה, מדמותיב התם ר' זכאי זו עדות העיד רבי יוסי מפי שמעיה לפני חכמי בכרם ביבנה והודה לו, וקא סבר רב ששת דהודו וקבלו ממנו קאמר. אלא דבנדה פרק יוצא דופן (נדה מד, א) גבי תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה משמע דרב ששת נמי סבירא ליה דפליגי רבנן עליה. ויש מפרשים דקא סבר רב ששת דהא דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי לאו משום דעובר לא קני, אלא משום דהתם מיעוטא הוא, משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות ואימר נקבה, ואם תמצא לומר זכר שמא נפל והוה ליה זכר בן קיימא מיעוט, ורבי יוסי (הא יש) [חייש ל]מעוטא ורבנן לא חיישי' למעוטא, ולעולם כולן שוין דיש זכייה לעובר בין בירושה הבאה מאליה בין במתנה הבאה מעצמו. וזהו שהקשו לרב ששת בסמוך (ב)[מ]סופא דמתניתין דתינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל, ולא אקשינן ליה מרישא דהאי מתניתין גופא דקתני תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה, ורב ששת גופיה (ו)אוקמה בכהן שיש לו שתי נשים א' גרושה וא' שאינה גרושה ויש לו בנים ממי שאינה גרושה ויש לו בן אחד מן הגרושה דפוסל בעבדי(ם) אביו מלאכול בתרומה, ולאפוקי מדרבי יוסי דאומר עובר נמי פוסל קא משמע לן בן יום אחד אין עובר לא ואם כן יש לנו לשאול דתקשינן מדרב ששת לרב ששת, דהכא אמר דיש זכייה לעובר והתם אמר דלא, אלא טעמא לא משום דזוכה ואינו זוכה אלא בחוששין למיעוטא פליגי לדידיה. וזה שלא כפירושו של רש"י ז"ל שפירש שם. וכבר כתבתי יותר מזה בפרק יוצא דופן בסייעתא דשמיא.

    אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב - [כלומר, לעולם עובר נוחל ומנחיל] הוה ליה לרב [ששת] למימר, אלא התם היינו טעמא משום דהוא מיית ברישא. דלכולי עלמא מתניתא ודאי בנחול בנכסי האב קאמר, אי בעי מיניה (ליכתוב) [לירתו] אי בעי מאבוה לירתו, וכדאמרינן התם בפרק יוצא דופן (נדה מו, א), אלא ההיא הכי] קאמר (ההיא), כיון דנוחל בנכסי האם קאמר לפיכך דוקא בן יום א' אבל עובר לא, דהוא מיית ברישא (איהו מאית ברישא). ודוקא בשמתה בידי שמים, אבל בידי אדם אי נמי מחמת קושי לידה איהי מתה ברישא, דהיינו בן פקועה ואשה היושבת על המשבר. והכין איתא בפרק קמא דערכין (ז, א).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 142a

    Bava Batra 142a. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 151 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 142a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026