Talmud Builders

    Bava Batra 130a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 130a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and betrothal, as if a man betroths a woman and retracts the betrothal within the time required for speaking, his retraction is not effective.

    2MISHNA: In a case of one who says: So-and-so will inherit from me, in a case where there is a daughter, or: My daughter will inherit from me, in a case where there is a son, he has said nothing, as he has stipulated counter to that which is written in the Torah concerning the order of inheritance. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: If he said this about one fit to inherit from him, his statement stands, but if it was about one for whom it was not fit to inherit from him, his statement does not stand.

    3GEMARA: The Gemara infers from the mishna that the reason the first tanna rules that his bequeathal is invalid is that he bequeathed his estate to another in a case where he had a daughter, or to his daughter where he had a son, but if he bequeathed his entire estate to one son among his other sons, or to one daughter among his other daughters, his statement stands. The Gemara questions this inference: Say the latter clause of the mishna: Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that if he said this about one fit to inherit from him, his statement stands. This is identical to the opinion of the first tanna . What information does this statement of Rabbi Yoḥanan ben Beroka add? With regard to what case do they disagree?

    4The Gemara continues: And if you would say that Rabbi Yoḥanan ben Beroka is saying that one’s statement stands even in a case where he bequeathed his estate to another where he had a daughter or to a daughter where he had a son, as although he bequeathed it to one who is not currently his heir, the beneficiary would be fit to inherit from him if the current heirs die, and this would be contrary to the opinion of the first tanna , this is difficult. And isn’t it taught in a baraita ( Tosefta 7:18) that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: My father and the Rabbis did not disagree about a case where one bequeathed his estate to another where he had a daughter or to a daughter where he had a son; in a case such as this, my father concedes that he has said nothing.

    5Rabbi Yishmael continues: With regard to what case do they disagree? They disagree with regard to a case where he bequeathed his entire estate to one son among his other sons, or to one daughter among his other daughters, as my father says that the son or daughter inherits the entire estate, and the Rabbis say that he does not inherit it.

    6The Gemara explains: If you wish, say that from the fact that Rabbi Yishmael is saying that they did not disagree about a case where one bequeathed his estate to another where he had a daughter or to a daughter where he had a son, by inference, the first tanna of that baraita , to whom he was responding, holds that they did disagree in this case.

    7And if you wish, say instead that the entire mishna is stating the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and the mishna is incomplete, and this is what it is teaching: With regard to one who says: So-and-so will inherit from me, in a case where there is a daughter, or: My daughter will inherit from me, in a case where there is a son, he has said nothing, but if he bequeathed his property to one son among his other sons, or one daughter among his other daughters, then if he said that the son or daughter will inherit all his property, his statement stands, as Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: If he said this about one fit to inherit him, that he should inherit all of his property, his statement stands.

    8§ As for the halakhic ruling, Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. And Rava says as well that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.

    9Rava said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka? The verse states: “Then it shall be, in the day that he causes his sons to inherit” (Deuteronomy 21:16), which is interpreted to mean that the Torah gave the father permission to bequeath his estate to whomever he wishes among his sons.

    10Abaye said to him: Isn’t this halakha derived from the continuation of the verse: “He may not make the son of the beloved the firstborn, before the son of the hated, who is the firstborn”? From the prohibition against depriving the firstborn of his double portion it can be inferred that one can change the apportionment of the inheritance of his other sons.

    11The Gemara answers: That clause in the verse is necessary for that which is taught in a baraita : Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Eliezer:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 130 עמוד א

    1וקדושין.

    Mishna

    2האומר ״איש פלוני יירשני״ במקום שיש בת; ״בתי תירשני״ במקום שיש בן לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. ר' יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין; ועל מי שאין ראוי לו ליורשו אין דבריו קיימין.

    Gemara

    3טעמא דאחר במקום בת, ובת במקום בן; הא בן בין הבנים, ובת בין הבנות דבריו קיימין. אימא סיפא, רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין. היינו תנא קמא!

    4וכי תימא רבי יוחנן בן ברוקה אפילו אחר במקום בת ובת במקום בן קאמר; והתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: לא נחלקו אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן, שלא אמר כלום;׃

    5על מה נחלקו על בן בין הבנים, ובת בין הבנות; שאבא אומר: יירש, וחכמים אומרים: לא יירש!

    6איבעית אימא: מדקאמר ״לא נחלקו״ מכלל דתנא קמא סבר: נחלקו.

    7איבעית אימא: כוליה דרבי יוחנן בן ברוקה היא, וחסורי מחסרא והכי קתני: האומר ״איש פלוני יירשני״ במקום שיש בת; ״בתי תירשני״ במקום שיש בן לא אמר כלום. הא בת בין הבנות ובן בין הבנים אם אמר ״יירש כל נכסיו״, דבריו קיימין; שר' יוחנן אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין.

    8אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. וכן אמר רבא: הלכה כר' יוחנן בן ברוקה.

    9אמר רבא: מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה? אמר קרא: ״(דברים כא״, טז) ״והיה ביום הנחילו את בניו״ התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה.

    10אמר ליה אביי: הא מלא יוכל לבכר נפקא!

    11ההוא מיבעי ליה לכדתניא, אבא חנן אמר משום רבי אליעזר:

    Tosafot

    הלכה כר' יוחנן בן ברוקהנראה דדוקא בן בין הבנים ובת בין הבנות כפירוש רבינו שמואל:

    האי מלא יוכל לבכר נפקאפירוש מדקאמר רחמנא דחלק בכורה אין יכול לשנות מכלל דחלק פשיטות יכול לשנות ולמה לי קרא דביום הנחילו את בניו והוה מצי למימר ולטעמיך לרבנן נמי יקשה אמאי אינו יכול לשנות חלק פשיטות הא כיון דכתיב לא יוכל לבכר מכלל דחלק פשיטות יכול:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אי בעית אימא כולה רבי יוחנן בן ברוקה היאוהכי קיימא לן, דלא שבקי מאי דקאמר רבי ישמעאל בנו בהדיא משום דיוקא דלישנא דמדקאמר לא נחלקו מכלל דתנא קמא סבר נחלקו. ועוד רבי ישמעאל דבנו הוא קיים ליה טפי במה דקאמר אבוה. וכי פסקי רב יהודה ורבא כרבי יוחנן, בהא הוא דפסקי, אבל בבת במקום בנים ואח במקום בת לא אמר כלום. ומכאן יש להכריע בפירוש משנתינו דהמחלק נכסיו על פיו, שהעיקר הלשון שכתבתי דרבנן דרבי יוחנן בן ברוקה היא, ולא אמר ולא כלום אכולהו קאי ולא אבכור בלחוד, דאי לא כן לא מצינו מחלוקתן במשנתנו, ועל כרחינו ישנה למחלוקתן במשנתנו, תדע מדאמרינן לעיל (בבא בתרא קכב, ב) גמרא אחד הבן ואחד הבת בנחלה אמר רב אשי הכי קאמר אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות אם אמר יירש כל נכסי(ו) דבריו קיימין, ואקשינן כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה, והא קתני לה לקמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, וכי תימא סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקה סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם. ויש לי לומר לפי הפירוש השני, דמגופה דמתניתין שמעינן לה, מדקאמר רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין מכלל דרבנן פליגי עליה. ועוד דמדקתני בברייתא דרבי ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמים, שמעינן דמאי דקתני במתניתין רבי יוחנן בן ברוקה, הכי קאמר, רבי יוחנן בן ברוקה אבל לא בעלי מחלוקתו.

    הא דאמקשינןהא מלא יוכל לבכר נפקא. כלומר, בבכור לא יוכל מכלל דבפשוט יוכל. ואם תאמר אם כן קושיא לרבנן. וי"ל דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי ולטעמיך לרבנן מאי איכא למימר, רבנן מ(ל)וקמי ליה למאי דאמרינן לעיל (בבא בתרא קיג, ב) ביום אתה מפיל נחלת ואי אתה מפיל נחלת בלילה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 130a

    Bava Batra 130a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 258 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    הלכה כר' יוחנן בן ברוקה נראה דדוקא בן בין הבנים ובת בין הבנות כפירוש רבינו שמואל:

    האי מלא יוכל לבכר נפקא פירוש מדקאמר רחמנא דחלק בכורה אין יכול לשנות מכלל דחלק פשיטות יכול לשנות ולמה לי קרא דביום הנחילו את בניו והוה מצי למימר ולטעמיך לרבנן נמי יקשה אמאי אינו יכול לשנות חלק פשיטות הא כיון דכתיב לא יוכל לבכר מכלל דחלק פשיטות יכול:

    Tosafot on Bava Batra 130a · Sefaria

    Rashba

    אי בעית אימא כולה רבי יוחנן בן ברוקה היא והכי קיימא לן, דלא שבקי מאי דקאמר רבי ישמעאל בנו בהדיא משום דיוקא דלישנא דמדקאמר לא נחלקו מכלל דתנא קמא סבר נחלקו. ועוד רבי ישמעאל דבנו הוא קיים ליה טפי במה דקאמר אבוה. וכי פסקי רב יהודה ורבא כרבי יוחנן, בהא הוא דפסקי, אבל בבת במקום בנים ואח במקום בת לא אמר כלום. ומכאן יש להכריע בפירוש משנתינו דהמחלק נכסיו על פיו, שהעיקר הלשון שכתבתי דרבנן דרבי יוחנן בן ברוקה היא, ולא אמר ולא כלום אכולהו קאי ולא אבכור בלחוד, דאי לא כן לא מצינו מחלוקתן במשנתנו, ועל כרחינו ישנה למחלוקתן במשנתנו, תדע מדאמרינן לעיל (בבא בתרא קכב, ב) גמרא אחד הבן ואחד הבת בנחלה אמר רב אשי הכי קאמר אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות אם אמר יירש כל נכסי(ו) דבריו קיימין, ואקשינן כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה, והא קתני לה לקמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, וכי תימא סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקה סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם. ויש לי לומר לפי הפירוש השני, דמגופה דמתניתין שמעינן לה, מדקאמר רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין מכלל דרבנן פליגי עליה. ועוד דמדקתני בברייתא דרבי ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמים, שמעינן דמאי דקתני במתניתין רבי יוחנן בן ברוקה, הכי קאמר, רבי יוחנן בן ברוקה אבל לא בעלי מחלוקתו.

    הא דאמקשינן הא מלא יוכל לבכר נפקא. כלומר, בבכור לא יוכל מכלל דבפשוט יוכל. ואם תאמר אם כן קושיא לרבנן. וי"ל דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי ולטעמיך לרבנן מאי איכא למימר, רבנן מ(ל)וקמי ליה למאי דאמרינן לעיל (בבא בתרא קיג, ב) ביום אתה מפיל נחלת ואי אתה מפיל נחלת בלילה.

    Rashba on Bava Batra 130a · Sefaria

    Meiri

    גאוני ספרד כללו דינין אלו שכתבנו בהעברת נחלה על איזה צד אדם יכול להעבירה ועל איזה צד אינו יכול להעבירה בארבעה דרכים ואלו הן השער הראשון הוא שהעביר את הירושה ממי שראוי לה למי שאין ראוי לה ודין זה שאם אמר בלשון מתנה דבריך קיימים בלשון ירושה לא אמר כלום אא"כ צירף בה לשון מהנה השני שהעבירה מראוי לראוי ואין המועבר בכור ודין זה שאף בלשון ירושה דבריו קיימין ובלבד שלא בלשון עקירה השלישי מראוי לראוי והמועבר בכור אם שהשוהו עם האחרים אם שמיעט חלק בכורתו ודין זה שבלשון מתנה דבריו קיימין ובלשון ירושה לא אמר כלום ואע"פ שיש בזו חולקים כבר הכרענוהו ממה שנאמר לא יוכל לבכר ואפילו היו אחים מרובים הואיל ובטלה צואתו לענין בכור בטלה לענין האחרים שהרי כל אותם שריבה חלקם צריכים הם למעטה להוסיף בחלק הבכור והואיל ובטל מכללה בטלה כלה הא אם הוריש לבכור שני חלקיו ורבה ומיעט לאחרים דבריו קיימין הרביעי שהעבירה מן הראוי הן לראוי הן לשאינו ראוי אלא שלא לאלתר אלא לזמן כגון שאמר לראוי לירשו נכסי לך ואחריך לפלני הן שיהא האחריך ראוי לירש הן שלא יהא ראוי לירש ודינה שאין העברתו כלום שהירושה אין לה הפסק ומה שאמר לאחר מיתת פלני יירש פלני הרי הוא כמתנה בנכסי אחרים:

    Meiri on Bava Batra 130a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרשב"ם בד"ה וכ"ת דפליג כו' וזו אין צריך לומר זו קתני כו' עכ"ל מה שהכריחו לפרש לפום סברא דהשתא דר"י פליג אפילו באחר במקום בת דת"ק זו ואצ"ל זו קתני ולא ניחא ליה נמי השתא כדסלקא דעתיה מעיקרא דלא מתוקמא הך סיפא אליבא דההוא דלעיל דקתני גבי ריבה לאחד כו' כפרשב"ם במתני' היינו משום דא"כ השתא ה"ל תלתא תנאי במלתא ויש מקשים עוד בזה לפום הך סברא דנאמר זו ואצ"ל זו קתני מי הכריח תלמודא למימר איבעית אימא כולה ר"י ב"ב היא וחסורי בו' הא איכא למימר בפשיטות בלאו חסורי מחסרא דת"ק קתני זו ואצ"ל זו ור"י ב"ב פליג עליה ארישא בבן בין הבנים ובת בין הבנות אבל בסיפא באחר במקום בת כו' מודה ליה לת"ק וי"ל דכיון דר"י ב"ב לא פליג רק ארישא לא ה"ל למיתני במלתיה דת"ק בזו ואצ"ל זו אלא בלא זו אף זו דליפלוג ר"י ב"ב אסיפא דסמיך ליה ודו"ק:

    תוס' בד"ה שיכול ל"ג והלא דין הוא עכ"ל כתב מהרש"ל משום דלישנא והלא דין הוא משמע דמשום דדין הוא כו' צריך קרא דלא יוכל לבכר וזהו ליתא דהא אפילו בו' משום דהורע כחו כמו שפירשו התוספות לקמן כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק שנאמר שהתוס' קצרו וסתמו דבריהם הכא לסמוך אקושייתם ותירוצם דלקמן ואין זה אלא כדברי נביאות לומר בדברי התוספות לשנות גירסת הרישא מהסיפא והנ"ל כוונתם דהאי לישנא והלא דין הוא לא נאמר בשום דוכתא רק בלשון קושיא דל"ל קרא והלא דין הוא כו' משא"כ הכא דאינו אלא תירוצא יש לגרוס שיכול ודין הוא כו' ובתוס' בפרק קמא דחולין כתבו כך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 130a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    איבעית אימא כולה רבי יוחנן בן ברוקה היא והכי קיימא לן דלא שבקינן מאי דקאמר רבי ישמעאל בנו בהדיא משום דיוקא דלישניה דמדקאמר לא נחלקו מכלל דתנא קמא סבר נחלקו. ועוד דרבי ישמעאל דבנו הוא טפי קים ליה במאי דקאמר אבוה וכי פסק רב יהודה ורבא כרבי יוחנן בהא הוא דפסקו אבל בבת במקום בנים ואח במקום בת לא אמר כלום. ומכאן יש להכריע פירוש משנתינו דהמחלק נכסיו על פיו שהוא עיקר כפירוש הראשון שכתבתי כרבנן דרבי יוחנן בן ברוקה הוא ולא אמר כלום אכולהו קאי ולא אבכור בלחוד קאי דאם לא כן לא מצינו מחלוקתן במשנתנו ועל כרחך ישנה למחלוקתן במשנתנו. תדע מדאמרינן לעיל בגמרא אחד הבן ואחד הבת בנחלה אמר רב אשי הכי קאמר אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות אם אמר יירש כל נכסי דבריו קיימין. ואקשינן כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה והא קתני לה לקמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין. וכי תימא סתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקה סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם. ויש לי לומר לפי הפירוש השני דמגופה דמתניתין שמעינן לה מדקאמר רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין מכלל דרבנן פליגי עליה. ועוד דמדקתני בברייתא דרבי ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמים שמעינן דמאי דקתני במתניתין רבי יוחנן בן ברוקה אומר הכי קאמר רבי יוחנן בן ברוקה אבל לא בעלי מחלוקתו. הרשב"א ז"ל.

    וזה לשון הרא"ם ז"ל ואוקימנא כולה מתניתין כרבי יוחנן בן ברוקה והכי קאמר שרבי יוחנן בן ברוקה אומר כו'. ואי קשיא לך הא דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין דקתני בה ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום והא התם בן בין הבנים הוא וקתני לא אמר כלום. התם דאיכא בכור ומשום דהשוה להם את הבכור הוא דלא אמר כלום כדכתיב לא יוכל לבכר והכא דליכא בכור משום הכי דבריו קיימין והא דתנן איש פלוני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום לא תימא רבנן היא ולא רבי יוחנן בן ברוקה דעד כאן לא קאמר רבי יוחנן בן ברוקה אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין הני מילי היכא דאמר איש פלוני בני יירשני דממילא איסתלקו להו שאר אחין מן הנחלה אי נמי בני פלוני יירש כך וכך ופלוני בני יירש כך וכך אבל היכא דאמר פלוני בני לא ירש עם אחין אף על גב דממילא שמעינן דשאר בנים ירתי לה כיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני בני ירשוני אפילו רבי יוחנן בן ברוקה מודה דלא אמר כלום. וטעמא דמילתא דכיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני ירשוני אשתכח דעדיין לא העביר הירושה ממקומה שהרי לא הקנה אותה כלל לאחד מהם כדי שיסתלק מן האחר וכיון שלא העביר אותה ממקומה ממילא נפלה הירושה לההוא בן בכלל הבנים ומשום הכי לא איכפת לן במאי דקאמר פלוני בני לא יירש עם אחיו דכיון דהא נפלה ליה ממילא וזכה ביה בחולקיה הוה ליה הא דקאמר לא יירש עם אחיו כאלו אמר לא יטול ממון שלי דלא מהני מידי. למדנו עכשיו בדין העברת נחלה ארבעה שערים.

    השער האחד אם העביר ירושתו ממי שהוא ראוי לה למי שאינו ראוי לה דינו שאם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום. דעד כאן לא פליגי רבי יוחנן בן ברוקה ורבנן אלא בבן בין הבנים אבל בת בין הבנים אי נמי אחר במקום בת דכולי עלמא לא פליגי שאם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום.

    השער השני אם היו שניהם ראוין כגון שהיו לו שני בנים והעביר הנחלה מזה לזה ואותו שהעביר ממנו הירושה אינו בכור דינו כיון שלא העביר הירושה אלא למי שהוא גם הוא ראוי לה לא שנא אמר בלשון מתנה לא שנא אמר בלשון ירושה דבריו קיימין ואין בדבר הפרש בין שהיה זה שהעביר אליו הירושה בכור או פשוט דינו כאלו אחר הוא שכיון שאחיו שהעביר ממנו הירושה אינו בכור דבריו קיימין דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ובזה הוא שנחלק רבי יוחנן בן ברוקה ורבנן. והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה דאמר דבריו קיימין ואף על פי שאמר בלשון ירושה.

    השער השלישי אם היו שני בנים אלו אחד בכור אחד פשוט והעביר הירושה מהבכור לפשוט או ריבה לפשוט ומיעט לבכור דינו כיון שמהבכור הוא שהעביר הירושה או שמיעט לו מחלקו הראוי לו כלום אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום דבהא אפילו רבי יוחנן בן ברוקה מודה לא יוכל לבכר. וכן הדין אם היו שם אחין מרובין ואחד מהן בכור והעביר הירושה מכולן לאחד מן הפשוטין בלשון ירושה או שריבה לאחד ומיעט לאחד דינו אחד הוא שכשם שלא אמר כלום לענין בכור כך לא אמר כלום לענין שאר הפשוטים וחוזרים וחולקים הירושה כעיקר דין הירושה ואין משגיחין לאותה צוואה כל עיקר שכיון שלא אמר כלום לענין בכור בטלה צוואתו מכללה גם לענין פשוטים שהרי אותם שריבה להם צריכים הן למלאות לבכור פי שנים הראוי לו מאותו הריבוי שריבה להן אביהם ונמצא שבטלה הצוואה שצוה להם אביהם שהרי נפחת להם ממה שצוה להם וכיון שבטלה מכללה חזרה ירושתן לעיקר הדין שיטול בכור פי שנים והשאר חולקים בשוה והיינו דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט כו' עד ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום.

    השער הרביעי אם לא העביר הירושה מהראוי לה אלא לאחר מיתתו כגון שאמר ירש פלוני כל נכסי לאחר מיתת פלוני בני דינו כיון שלא העביר הירושה ממנו שהרי לאחר מיתתו הוא שאמר יירש פלוני בני כל נכסי בין שהיתה העברה זו בלשון ירושה בין שהיתה בלשון מתנה העברה זו אינה כלום שהרי זכה בנו בירושתו וירושה אין לה הפסק ואין בדבר הפרש בין שהיה זה האחרון נכרי שאינו ראוי לירושה או שהיה גם הוא ראוי לירושתו כגון היה לו בן אחר זולתו זה הראשון דינו כאלו אחר הוא שכיון שהראשון לא הוציאו מן הירושה בחייו לאחר מיתתו נמי אמרינן ירושה אין לה הפסק ואינו יורש חלקו מירושת אביו אלא בנו אבל אחיו שהוא זה האחרון אינו יורש אלא חלקו עם אחיו בנכסי אביו בלבד ומפיק לה להא מלתא מדשלח ליה רב אחא בר עולא לדברי רבי יוחנן בן ברוקה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק. הנה אף על פי שבלשון מתנה נתן לו לראשון כיון שהוא ראוי ליורשו אמרינן אין לשון זה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכל שכן היכא דשבקיה למילתא סתם ולא קאמר ליה מידי לראשון לא בלשון מתנה ולא בלשון ירושה דכיון דשבקיה למילתא סתם ולא אפקה מן הירושה הא נפלי ליה ירושה ממילא וירושה אין לה הפסק. והאי דקאמר לאחר מיתת פלוני בני יירש פלוני בני כל נכסי הוה ליה כמאן דאמר לאחר מיתת פלוני יירש פלוני כל נכסיו שאין משגיחין בדבריו לפי שאין לאדם רשות לצוות ולהנחיל לכל מי שירצה אלא בנכסי עצמו ולא בנכסים אחרים וזה הבן הראשון כיון שהרי זכה בחלקו בירושת אביו נעשה אותו חלק לאחר מיתת אביו נכסי עצמו ולא נכסי אביו. עד כאן לשון הרא"ם ז"ל.

    אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה פירוש ואליבא דרבי ישמעאל בריה דהוה קים ליה במילי דאבוה. ועוד נראה לי כן מדאמרינן אמר רבה מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו כו' והך דרשא לא סגיא אלא לבן בין הבנים הילכך נקטינן דבן בין הבנים אפילו בלשון ירושה דבריו קיימין אבל אחר במקום בנים מודה ביה רבי יוחנן. וכן נמי מודה רבי יוחנן שאינו יכול לרבות חלק האחין בלשון ירושה למעט חלק בכורה מדכתיב לא יוכל לבכר ואם עשה כן נהי דלא אמר כלום לגבי בכור לגבי האחין דבריו קיימין ומקמצין מחלקן ונותנים לו כמו שכתבתי למעלה. וכל הני מילי בלשון ירושה אבל לשון מתנה בכולן דבריו קיימין. הר"ן ז"ל. והרא"ם ז"ל חולק בזה כמו שכתבתי למעלה סברתו ז"ל.

    מלא יוכל לבכר נפקא ואם תאמר לרבנן אמאי כתיב לא יוכל לבכר דמשמע דוקא חלק בכורה הא חלק פשיטות יכול לשנות בשלמא לרבי יוחנן בן ברוקה אצטריך דאי לאו קרא הוה אמינא שניהם יכול לשנות ואתא קרא לחלק אלא לרבנן לא יבכר למאי אתא. וכי תימא הא דחלק פשיטות גופיה דאינו יכול לשנות לרבנן לא שמעינן אלא מחלק בכורה דאמר רחמנא לא יבכר. לא היא מדאמרינן בגמרא מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה אמר קרא והיה ביום הנחילו משמע הא לאו ביום הנחילו הוה אמרינן מסברא דאין יכול לשנות. וכי תימא היינו משום דהוה ילפינן מלא יוכל לבכר לא היא מדפריך אביי בתר הכי דמלא יוכל לבכר נפקא משמע הא אי לאו דלא יוכל לבכר ניחא ליה דאצטריך קרא דביום הנחילו לומר שהתורה נתנה רשות להנחיל לכל מי שירצה הא לאו קרא הוה אמינא מסברא דאינו יכול לשנות. וכי תימא דאצטריך לא יוכל לבכר לכדדרשינן בקדושין דלא יוכל לבכר בן השנואה אף על פי ששנואה בנישואיה דאם כן לרבי יוחנן בן ברוקה נמי אצטריך להכי אלא מאי אית לך למימר אי משום ההיא דקידושין הוה ליה למכתב לא יוכל לשנות מאי לבכר שמע מינה דאתי למעוטי חלק פשיטות ואכתי לרבנן למאי אתא. ויש לומר דאי לאו לא יוכל לבכר הוה אמינא אף על גב דחלק פשיטות אמרינן מסברא דאינו יכול לשנות חלק בכורה דהורע כחו דאינו נוטל בראוי הוה אמינא מסברא דיכול לשנות אי לאו לא יבכר ואביי דפריך דמלא יוכל לבכר נפקא לא הוה מסיק אדעתיה האי טעמא דהורע כחו בראוי ולפי סברתו הוה מצי למפרך לרבנן לא יוכל למאי אתא. אי נמי אי לאו לא יוכל לבכר לרבנן הוה דרשינן מביום הנחילו התורה נתנה רשות להנחיל לכל מי שירצה ואמרה תורה לא יוכל לבכר לגלות על חלק פשיטות נמי דאינו לשנות וביום הנחילו דרשינן לדרשא אחריני כדלעיל. תוספי הרא"ש ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל: אמר ליה אביי מלא יוכל לבכר נפקא. פירוש חלק הבכורה הוא דלא יוכל הא חלק פשוט יוכל. ושני ליה אי מההוא הוה אמינא קל וחומר הוא כדאיתא במתניתא. ורבנן מוקמי להאי ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות כו' כדאיתא בגמרא בהאי פירקא. עד כאן לשונו.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 130a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 130, Amud Aleph, about 258 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “וקדושין.…”

    2. Segment 243 words

      Opens “מתני׳ האומר ״איש פלוני יירשני״ במקום שיש…”

    3. Segment 335 words

      Opens “גמ׳ טעמא דאחר במקום בת, ובת במקום…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 438 words

      Opens “וכי תימא רבי יוחנן בן ברוקה אפילו…”

      Named: רבי יוחנן, רבי ישמעאל, אבא.

    5. Segment 517 words

      Opens “על מה נחלקו על בן בין הבנים,…”

      Named: אבא.

    6. Segment 610 words

      Opens “איבעית אימא: מדקאמר ״לא נחלקו״ מכלל דתנא…”

    7. Segment 752 words

      Opens “איבעית אימא: כוליה דרבי יוחנן בן ברוקה…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 818 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי…”

      Named: רב יהודה, רבי יוחנן, שמואל, רבא.

    9. Segment 926 words

      Opens “אמר רבא: מאי טעמיה דרבי יוחנן בן…”

      Named: רבי יוחנן, רבא.

    10. Segment 108 words

      Opens “אמר ליה אביי: הא מלא יוכל לבכר״…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1110 words

      Opens “ההוא מיבעי ליה לכדתניא, אבא חנן אמר…”

      Named: רבי אליעזר, אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Bava Batra 130a · Segment 4 — “…בן קאמר; והתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Batra 130a · Segment 2 — “…מה שכתוב בתורה. ר' יוחנן בן ברוקה אומר: אם…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 130a · Segment 8 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה.…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 130a · Segment 10 — “אמר ליה אביי: הא מלא יוכל לבכר״ נפקא!

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 130a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026