Talmud Builders

    Bava Batra 113a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 113a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is taught in another baraita : “So shall no inheritance transfer from one tribe to another tribe” (Numbers 36:9); the verse speaks of the transfer of the inheritance by means of the husband. The Torah prohibits the woman from marrying a man from a different tribe since her husband will inherit from her, thereby transferring her inheritance away from its original tribe.

    2Do you say that this is with regard to the transfer of the inheritance by means of the husband, or is it only with regard to the transfer of the inheritance by means of the son? When it says: “So shall no inheritance of the children of Israel transfer from tribe to tribe” (Numbers 36:7), the verse is speaking with regard to the transfer of the inheritance by means of the son. How do I realize the meaning of the verse: “So shall no inheritance transfer from one tribe to another tribe” (Numbers 36:9)? That verse speaks of the transfer of the inheritance by means of the husband.

    3The Gemara comments: In any event, according to everyone, i.e., according to both baraitot , the phrase in the verse “from one tribe to another tribe” speaks of the transfer of the inheritance by means of the husband. The Gemara asks: From where is this inferred? The Gemara supplies a mnemonic. Rabba bar Rav Sheila said that the latter part of the verse states: “So shall no inheritance transfer from one tribe to another tribe; for the tribes of the children of Israel shall cleave each one [ ish ] to its own inheritance,” alluding to the transfer by means of the husband, as the word “ ish ” means husband, in the context of: “Elimelech the husband [ ish ] of Naomi” (Ruth 1:3). The Gemara asks: But the word “ ish ” is written in both of the verses. Therefore, both verses should be interpreted with regard to the transfer of the inheritance by means of the husband.

    4Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said a different explanation. The verse states: “Shall cleave,” and this term alludes to marriage, as in the context of: “And he shall cleave to his wife” (Genesis 2:24). The Gemara raises a difficulty: But the term “shall cleave” is written in both of the verses. Therefore, both verses should be interpreted with regard to the transfer of the inheritance by means of the husband.

    5Rather, Rava said a different explanation: The verse states: “The tribes of the children of Israel shall cleave,” and tribes cleave to one another through marriage. Rav Ashi said another explanation: The verse states: “From one tribe to another tribe,” and a son is not considered “another,” as he is an extension of his mother.

    6§ Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Yannai says that Rabbi Yehuda HaNasi says, and some determined it was in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: From where is it derived that a husband who inherits from his wife does not take in inheritance the property due to the deceased as he does the property she possessed? Instead of the husband inheriting the property that was due to her, that property is inherited by her other relatives, such as her son, or other relatives of her father. As it is stated: “And Seguv begot Yair, who had twenty three cities in the land of Gilead” (I Chronicles 2:22). The Gemara asks: From where did Yair have land that his father, Seguv, did not have? Rather, this teaches that Seguv married a woman and she died in the lifetime of her potential legators, and her legators then died, and Yair, her son, not Seguv, her husband, inherited these inheritances from her.

    7And it is stated: “And Elazar, the son of Aaron, died; and they buried him in the Hill of Pinehas his son” (Joshua 24:33). From where did Pinehas have land that his father, Elazar, did not have? Rather, this teaches that Elazar married a woman and she died in the lifetime of her potential legators, and her legators then died, and Pinehas her son, not Elazar her husband, inherited the property from her.

    8And what is the meaning of: And it is stated? Why is it necessary to provide an additional proof beyond the first verse? The Gemara explains. And if you would say: In the verse concerning Seguv and Yair, it is Yair, not Seguv, who married a woman and she died and he inherited from her, and he did not inherit from his mother, the verse states: “And Elazar, the son of Aaron, died; and they buried him in the Hill of Pinehas his son” (Joshua 24:33), teaching that Pinehas inherited the land of those from whom his mother inherited, and Elazar did not. And if you would say that this land came into the possession of Pinehas as a dedicated field, as he was a priest, and he did not inherit it from his mother, the verse states: “His son,” indicating that it was an inheritance that was fitting for him, i.e., Elazar, had his wife not predeceased her legators, and his son inherited it.

    9§ The mishna teaches: And sons of sisters, i.e., nephews born to the sisters of the deceased, inherit from their maternal uncles but do not bequeath to them. It is taught in a baraita : This halakha applies to sons of sisters but not to daughters of sisters.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 113 עמוד א

    Baraita

    1תניא אידך: (במדבר לו ט) ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר׃

    2אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן כשהוא אומר (במדבר לו, ז) ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה הרי הסיבת הבן אמור הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר׃

    3דכולי עלמא מיהת ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר מאי משמע סימן אמר רבה בר רב שילא אמר קרא ״איש תרוייהו איש כתיב בהו״׃

    4אלא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ״ידבקו תרוייהו ידבקו כתיב בהו״׃

    5אלא אמר רבא אמר קרא ״ידבקו מטות רב אשי אמר אמר קרא ממטה למטה אחר ובן לאו אחר הוא״׃

    6א"ר אבהו אמר ר' יוחנן אמר רבי ינאי אמר רבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ״(דברי הימים א ב״, כב) ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה יאיר׃

    7ואומר (יהושע כד, לג) ואלעזר בן אהרן מת ויקברו וגו' מנין לפנחס שלא היה לו לאלעזר מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה פנחס׃

    8ומאי ואומר וכי תימא יאיר דהוה נסיב איתתא ומתה וירתה תלמוד לומר ואלעזר בן אהרן מת וכי תימא דנפלה ליה בשדה חרמים אמר קרא ״בנו נחלה הראויה לו וירשה בנו״:

    9ובני אחות. תנא בני אחות ולא בנות אחות׃

    Tosafot

    ה"ג ר"ת תניא בסיבת הבעל לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה (אחר) הרי בסיבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן כשהוא אומר לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר הרי בסיבת הבעל הכתוב מדבר דכמו שזה בסיבת הבעל גם זה בסיבת הבעל דלפירוש הקונטרס לא אתי שפיר אמאי קרי הך בסיבת הבן והך בסיבת הבעל והא תרוייהו איירי בין בסיבת הבן ובין בסיבת הבעל וזהו דוחק לומר דמשום דהאי תנא פתח בקרא דסיבת הבן והאי תנא פתח בקרא דסיבת הבעל קאמר הכי ולגירסת רבינו תם אתי שפיר הא דתניא בסיבת הבעל דתרי קראי מוקי להו בסיבת הבעל ותניא בסיבת הבן דקרא קמא מוקי בסיבת הבן ועוד דלפ"ה הוה מצי למימר נמי דכ"ע מיהת קרא קמא בסיבת הבן מאי משמע:

    תרוייהו נמי ידבקו כתיב בהופעמים שלא היו בקיאין בפסוקים וכן מצינו בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נה.) מפני מה לא נאמר בדברות הראשונות טוב כו' א"ל עד שאתה שואלני כו' שאיני יודע אם נאמר בהן טוב או לאו כלך אצל ר' תנחום כו' ומיהו הכא תימה דמדאקשי ליה תרוייהו איש כתיב בהו משמע דידע פסוקים ולא היה לו לתרץ אמר קרא ידבקו כיון דתרוייהו נמי ידבקו כתיב ובקונטרס פי' יפה וקמא נמי ידע דתרוייהו איש כתיב בהו ואתא לשנויי הא דקא בעי מאי משמע דשפיר משתמעי תרוייהו דאיירי בסיבת הבעל מדכתב בהו איש אלא דמוקי תנא איש דקרא קמא לדרשא אחרינא וההוא דקאמר אמר קרא ידבקו לא משמע ליה מאיש מידי דדריש מידבקו וידבקו דקרא קמא דריש לדרשא אחרינא:

    ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחהאומר ר"י דקרחה הוא רבי עקיבא שהיה קרח כדאיתא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם ד"ה חוץ) דקאמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה והיה לו בן ששמו יהושע כדאמרינן בשבועות (דף ו.) א"ל רבי יהושע בנו של רבי עקיבא לר"ע ואין נראה לרבינו תם דנהי דבן עזאי הוא דקאמר ליה הכי בלשון בדיחותא חס ושלום שהיה להעלות לו שם על שום קרחות דגנאי הוא כמו עלה קרח (מלכים ב ב׳:כ״ג) ובפרק שואל (שבת דף קנב.) דאמר ליה ההוא גוזאה לרבי יהושע מהכא לקרחינאה כמה הוי כו' שהיה מגנה אותו על שהיה קרח ועוד דאמרינן בפרק בתרא דמגילה (דף כח.) שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים כו' א"ל רבי ברכני א"ל יהי רצון שתגיע לחצי שנותי ואי קרחה הוא ר' עקיבא הלא לא נשא בת כלבא שבוע עד שקבל עליו ללמוד ואז היה כבר בן ארבעים שנה כדתניא (ספרי פ' הברכה) ארבעים שנה עסק בפרקמטיא וארבעים שנה למד וארבעים שנה לימד וכל ימיו ק"כ שנה ואפילו נולד ר' יהושע בנו מיד כשנשאה אכתי לא היה כי אם בן פ' כשנולד רבי דאמר בפרק בתרא דקידושין (דף עב:) עד שלא מת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש ופחות ממאה וארבעים לא היה ר' יהושע כשבירך את רבי דבפחות משבעים לא היה מברכו וכבר היה רבי בן ששים שנה ומה ברכה היא זו לברכו בעשר שנים ועוד דסברא שלא נולד עד שחזר ר' עקיבא מבי רב אחר כ"ד שנה א"כ כשהיה ר' יהושע בן ק' וארבעים כבר היה רבי בן פ"ד שהוא יותר מחצי ימיו ועוד שפי' רבינו נסים במגלת סתרים שמצא בבראשית רבה דחוץ מן הקרח היה רבי אלעזר בן עזריה אלא אומר ר"ת דקרחה הוא שם אדם כמו קרח:

    מתה בחיי מורישיה וירשה יאירוא"ת דבן יורש בראוי נכסי אמו ובעל אינו יורש מנלן דבעל קודם לבן וי"ל כיון שהבעל אינו יורש מחמת קורבה אלא מחמת שאירות שהן חשובין כבשר אחד אם כן כמו שהוא קודם לשאר קרובים כך הוא קודם לבן דמאי לי האי ומאי לי האי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    הבעל בירושתו אינו נוטל בראוי כבמוחזק ר"ל שאם מתה אשתו קודם מיתת מורישה ואח"כ מת מורישה אין הבעל יורשה כלל ומ"מ אם יש לה זרע אותו זרע יורש את אבי אמו אף לענין בכור אמרו שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כמו שיתבאר מעתה צריך שתדע שהמהדרין מן המפרשים כתבו שאע"פ שבעל ובכור נאמר לשון זה בשניהם אין המדה שוה בשניהם שהבכור אפילו בנכסים שהאב מוחזק בהם אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים בשעת חלוקה ר"ל בשבח שיש בו שנוי כגון כרמל ונעשו שבלים וכפניות ונעשו תמרים כמו שיתבאר ואלו בעל שמת חמיו ולא הספיקה האשה להחזיק בנכסיו עד שמתה ותבע הוא את הנכסים והעמידן בדין ולא הספיק לגבותן עד ששבחו נוטל כל השבח שהבכור הופקע שבחו מדכתוב בכל אשר ימצא לו והשבח לא נמצא לו אבל בעל שלא הופקע לו ראוי אלא מאסמכתא רחוקה דכתוב בגבעת פנחס כמו שבא בסוגיא בגמ' דוקא ראוי לגמרי כגון שמתה האשה קודם מיתת מורישה כמו שביארנו אבל שבח נוטל בין שבח שמחמת עצמן בין שבח שהשביחו שאר היורשים הראויים לירש עמה כגון שאר אחיות וזהו שאמרו בבכורות פרק בכור לנחלה הבכור והאשה בכתבתה והבנות במזונותיהן והיבם כלם אין נוטלין בשבח ולא בראוי אלמא שבח וראוי שני דברים הם ובכור הוא שהופקע מלכל אשר ימצא לו הא בעל לא הופקע ומתוך שאינו שוה להם בשבח אע"פ שהוא שוה להם בראוי לא הוזכר באותה משנה ואלמלא כן היה לו להזכירו עמהם וכן כתבו בדומה לזה קצת גאוני ספרד בענין מלוה שאע"פ שאין הבכור נוטל בה פי שנים כמו שיתבאר דוקא בכור משום דמתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דאתיא לידיה אף חלק בכורה עד דאתיא לידיה אבל לענין בעל ולענין כתבת אשה מלוה מוחזקת היא ונמצא הבעל גובה מלוה שאדם חייב לאשתו והאשה גובה כתבתה ממנה הואיל והותקנה תקנה לגבות כתבה ממטלטלין והביאו ראיה משמועת הרי שהיה נושה באחיו מנה האמור בכתבות פרק נכסים ואע"פ שאף הם בעצמם דחאוה חזרו והביאו ראיה ממה שאמרו בפרק הכותב מי שמת והניח אשה ובעל חוב והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים וטעמו של ר' עקיבא אינו אלא משום דמטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי אבל עכשו שתקנו הגאונים לגבות מן המטלטלין וכל שכן עכשו שאדם מתנה כן בתוך הכתבה נסתלקו היורשים ואם יש שם כתבה ובעל חוב ינתנו לכושל שהוא הבעל חוב ואם אין שם בעל חוב ינתנו לכתבה ומאחר שהמלוה מוחזקת לענין כתבה אף לענין ירושת הבעל כן ומ"מ יש דוחים ראיה זו שהם סוברים כתבה מן התורה וזה שאמרו בבכורות שאינה נוטלת בראוי מקולי כתבה שנו כאן כמו שנתבאר שם ולא שנו קולי כתבה אלא לדעת כתבה דרבנן כמו שאמרו במסכת כתבות פרק אחרון אבל אלו היה תנא של בכורות סובר כתבה דאוריתא היה מגבה אף בראוי:

    ומעתה הואיל ואנו פוסקים כתבה דרבנן אינה נוטלת במלוה כמו שאינה נוטלת בשבח ובראוי והוא הדין לענין ירושת הבעל שאף היא מדברי סופרים ולא עוד אלא שאף אם תמצא לומר בכתבה שנוטלת מן המלוה שמא כבעלת חוב היא ומלוה משועבדת מדר' נתן אבל בירושת הבעל לא ומ"מ הם הביאו עוד ראיה לדבריהם ממה שאמרו אמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה אלמא לענין בכור לבד הוא שהופקעה זכותו ממלוה אבל לא לענין בעל ועוד הביאו ראיה ממה שאמרו בקמא פרק ארבעה וחמשה ונוקמה לרבה כגון שגבו מעות ולרב נחמן כגון שגבו קרקע והשיבו הני מילי לבני מערבא דסבירא להו כרבנן אבל בעלמא כר' כלומר אבל בעלמא לענין ירושת בעל כר' סבירא לן שאין בו ראוי אלא במה שאין לה זכייה מחיים כגון כופר שאין משתלם אלא לאחר מיתה אבל מלוה מוחזקת היא ומ"מ יש גורסין כאן הני מילי לבני מערבא אליבא דרבנן כי קאמרינן הכא כר' ונמצא מכאן ראיה להפך הדברים שהמלוה לענין ירושת הבעל ראוי היא שהרי לבני מערבא אליבא דרבנן לא הוצרכו להעמידה בגרושה אלא לרבה כגון שגבו מעות ולרב נחמן כשגבו קרקע אלא שהם גורסין כגירסא שכתבנו תחלה ואע"פ שבענין שושבינות אמרו בפרק מי שמת לק' קמ"ד ב' ביבם עסקינן דהוה ליה ראוי ואין היבם נוטל בראוי ושושבינות כעין מלוה היא שאני שושבינות שמא אינה באה לידי פרעון שמא ימות המשלח קודם שישא או מי שנשתלח לו קודם שישא ואע"פ שהעמידוה בשמח עמו שבעת ימי המשתה ואח"כ מת שנמצא עומד לפרעון קודם שימות הואיל ומ"מ בשעה ששלח לא נודע אם הוא עומד לפרעון אם לאו אין סומכין עליה ועוד שמא יבם הואיל ובכור קרייה רחמנא דינו כבכור אבל לכתבת אשה ולירושת בעל מלוה מוחזקת היא ולא סוף דבר בהגיע זמנה קודם מיתת המלוה אלא אף בלא הגיע זמנה הואיל ועיקר חיובה מחיים ואינו דומה לכופר שאין עיקר חיובו עד לאחר מיתה ואע"פ שבמעשה ההיא סבתא האמור למטה קכ"ה ב' אמרו שאם מתה הבת בחיי הזקנה הוי ראוי אע"פ שאם מתה הזקנה בחיי הבת זכתה הבת באותן הנכסים אינו דומה שבאותו מעשה כיון שאמרה ובתרה לירתה ואם קדמה הזקנה ומכרה הרי זה מכור נמצא שבחיי הזקנה אין לבת זכייה כלל באותן הנכסים אבל לענין מלוה אע"פ שלא הגיע זמנה עיקר חיוב הממון מיהא הוא מחיים שהרי נשתעבדו הנכסים משעת הלואה ומ"מ יש אומרים בה דוקא מלוה בשטר שנשתעבדו נכסי לוה מחיים אבל מלוה על פה אם הגיע זמנה היא מוחזקת לדעת זה שלומדים אותה מנזקי אשה שהעמידו אותה שאמרו אין האשה נותן ליורשיה בגרושה הא לאו גרושה בעל יורשה אע"פ שהיא מלוה על פה אבל אם לא הגיע זקנה לגבות מחיים הואיל ואין כאן שעבוד נכסים עד שאם קדם הלוה ומכר הרי הוא מכור אין כאן זכייה מחיים וראוי הוא זו היא שיטת גאוני ספרד האחרונים אבל גאוני הראשונים כתבו שירשת הבעל וכתבת אשה לענין מלוה ואין נוטלין בה כלום וכן דעת גדולי הפוסקים ומ"מ דוקא במנה מאתים אבל נדוניא חוב גמור הוא וכן כתבוה חכמי הדורות שלפנינו אלא שיש אומרים אף לדעתם דוקא במלוה גמורה אבל עסק שהוא חציו מלוה וחציו פקדון אם אותו עסק בעין או שיש שם דבר הבא מחמתו הואיל ופסקנו במציעא שאם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו וכן אמרו עליו לאיעסוקי ביה ולא למישתי ביה שכרא אין תורת מלוה אף לאותו חצי שהוא מלוה ואם אין שם אותו עסק או דבר הבא מחמתו אפילו החצי של פקדון נקרא ראוי ושכירות יש ממנו שנקרא ראוי ויש ממנו שאינו נקרא ראוי ולמטה יתבאר בע"ה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 113a

    Bava Batra 113a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 235 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    ה"ג ר"ת תניא בסיבת הבעל לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה (אחר) הרי בסיבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן כשהוא אומר לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר הרי בסיבת הבעל הכתוב מדבר דכמו שזה בסיבת הבעל גם זה בסיבת הבעל דלפירוש הקונטרס לא אתי שפיר אמאי קרי הך בסיבת הבן והך בסיבת הבעל והא תרוייהו איירי בין בסיבת הבן ובין בסיבת הבעל וזהו דוחק לומר דמשום דהאי תנא פתח בקרא דסיבת הבן והאי תנא פתח בקרא דסיבת הבעל קאמר הכי ולגירסת רבינו תם אתי שפיר הא דתניא בסיבת הבעל דתרי קראי מוקי להו בסיבת הבעל ותניא בסיבת הבן דקרא קמא מוקי בסיבת הבן ועוד דלפ"ה הוה מצי למימר נמי דכ"ע מיהת קרא קמא בסיבת הבן מאי משמע:

    תרוייהו נמי ידבקו כתיב בהו פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים וכן מצינו בסוף שור שנגח את הפרה (ב"ק דף נה.) מפני מה לא נאמר בדברות הראשונות טוב כו' א"ל עד שאתה שואלני כו' שאיני יודע אם נאמר בהן טוב או לאו כלך אצל ר' תנחום כו' ומיהו הכא תימה דמדאקשי ליה תרוייהו איש כתיב בהו משמע דידע פסוקים ולא היה לו לתרץ אמר קרא ידבקו כיון דתרוייהו נמי ידבקו כתיב ובקונטרס פי' יפה וקמא נמי ידע דתרוייהו איש כתיב בהו ואתא לשנויי הא דקא בעי מאי משמע דשפיר משתמעי תרוייהו דאיירי בסיבת הבעל מדכתב בהו איש אלא דמוקי תנא איש דקרא קמא לדרשא אחרינא וההוא דקאמר אמר קרא ידבקו לא משמע ליה מאיש מידי דדריש מידבקו וידבקו דקרא קמא דריש לדרשא אחרינא:

    ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה אומר ר"י דקרחה הוא רבי עקיבא שהיה קרח כדאיתא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם ד"ה חוץ) דקאמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה והיה לו בן ששמו יהושע כדאמרינן בשבועות (דף ו.) א"ל רבי יהושע בנו של רבי עקיבא לר"ע ואין נראה לרבינו תם דנהי דבן עזאי הוא דקאמר ליה הכי בלשון בדיחותא חס ושלום שהיה להעלות לו שם על שום קרחות דגנאי הוא כמו עלה קרח (מלכים ב ב׳:כ״ג) ובפרק שואל (שבת דף קנב.) דאמר ליה ההוא גוזאה לרבי יהושע מהכא לקרחינאה כמה הוי כו' שהיה מגנה אותו על שהיה קרח ועוד דאמרינן בפרק בתרא דמגילה (דף כח.) שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים כו' א"ל רבי ברכני א"ל יהי רצון שתגיע לחצי שנותי ואי קרחה הוא ר' עקיבא הלא לא נשא בת כלבא שבוע עד שקבל עליו ללמוד ואז היה כבר בן ארבעים שנה כדתניא (ספרי פ' הברכה) ארבעים שנה עסק בפרקמטיא וארבעים שנה למד וארבעים שנה לימד וכל ימיו ק"כ שנה ואפילו נולד ר' יהושע בנו מיד כשנשאה אכתי לא היה כי אם בן פ' כשנולד רבי דאמר בפרק בתרא דקידושין (דף עב:) עד שלא מת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש ופחות ממאה וארבעים לא היה ר' יהושע כשבירך את רבי דבפחות משבעים לא היה מברכו וכבר היה רבי בן ששים שנה ומה ברכה היא זו לברכו בעשר שנים ועוד דסברא שלא נולד עד שחזר ר' עקיבא מבי רב אחר כ"ד שנה א"כ כשהיה ר' יהושע בן ק' וארבעים כבר היה רבי בן פ"ד שהוא יותר מחצי ימיו ועוד שפי' רבינו נסים במגלת סתרים שמצא בבראשית רבה דחוץ מן הקרח היה רבי אלעזר בן עזריה אלא אומר ר"ת דקרחה הוא שם אדם כמו קרח:

    מתה בחיי מורישיה וירשה יאיר וא"ת דבן יורש בראוי נכסי אמו ובעל אינו יורש מנלן דבעל קודם לבן וי"ל כיון שהבעל אינו יורש מחמת קורבה אלא מחמת שאירות שהן חשובין כבשר אחד אם כן כמו שהוא קודם לשאר קרובים כך הוא קודם לבן דמאי לי האי ומאי לי האי:

    Tosafot on Bava Batra 113a · Sefaria

    Meiri

    הבעל בירושתו אינו נוטל בראוי כבמוחזק ר"ל שאם מתה אשתו קודם מיתת מורישה ואח"כ מת מורישה אין הבעל יורשה כלל ומ"מ אם יש לה זרע אותו זרע יורש את אבי אמו אף לענין בכור אמרו שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כמו שיתבאר מעתה צריך שתדע שהמהדרין מן המפרשים כתבו שאע"פ שבעל ובכור נאמר לשון זה בשניהם אין המדה שוה בשניהם שהבכור אפילו בנכסים שהאב מוחזק בהם אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים בשעת חלוקה ר"ל בשבח שיש בו שנוי כגון כרמל ונעשו שבלים וכפניות ונעשו תמרים כמו שיתבאר ואלו בעל שמת חמיו ולא הספיקה האשה להחזיק בנכסיו עד שמתה ותבע הוא את הנכסים והעמידן בדין ולא הספיק לגבותן עד ששבחו נוטל כל השבח שהבכור הופקע שבחו מדכתוב בכל אשר ימצא לו והשבח לא נמצא לו אבל בעל שלא הופקע לו ראוי אלא מאסמכתא רחוקה דכתוב בגבעת פנחס כמו שבא בסוגיא בגמ' דוקא ראוי לגמרי כגון שמתה האשה קודם מיתת מורישה כמו שביארנו אבל שבח נוטל בין שבח שמחמת עצמן בין שבח שהשביחו שאר היורשים הראויים לירש עמה כגון שאר אחיות וזהו שאמרו בבכורות פרק בכור לנחלה הבכור והאשה בכתבתה והבנות במזונותיהן והיבם כלם אין נוטלין בשבח ולא בראוי אלמא שבח וראוי שני דברים הם ובכור הוא שהופקע מלכל אשר ימצא לו הא בעל לא הופקע ומתוך שאינו שוה להם בשבח אע"פ שהוא שוה להם בראוי לא הוזכר באותה משנה ואלמלא כן היה לו להזכירו עמהם וכן כתבו בדומה לזה קצת גאוני ספרד בענין מלוה שאע"פ שאין הבכור נוטל בה פי שנים כמו שיתבאר דוקא בכור משום דמתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דאתיא לידיה אף חלק בכורה עד דאתיא לידיה אבל לענין בעל ולענין כתבת אשה מלוה מוחזקת היא ונמצא הבעל גובה מלוה שאדם חייב לאשתו והאשה גובה כתבתה ממנה הואיל והותקנה תקנה לגבות כתבה ממטלטלין והביאו ראיה משמועת הרי שהיה נושה באחיו מנה האמור בכתבות פרק נכסים ואע"פ שאף הם בעצמם דחאוה חזרו והביאו ראיה ממה שאמרו בפרק הכותב מי שמת והניח אשה ובעל חוב והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים וטעמו של ר' עקיבא אינו אלא משום דמטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי אבל עכשו שתקנו הגאונים לגבות מן המטלטלין וכל שכן עכשו שאדם מתנה כן בתוך הכתבה נסתלקו היורשים ואם יש שם כתבה ובעל חוב ינתנו לכושל שהוא הבעל חוב ואם אין שם בעל חוב ינתנו לכתבה ומאחר שהמלוה מוחזקת לענין כתבה אף לענין ירושת הבעל כן ומ"מ יש דוחים ראיה זו שהם סוברים כתבה מן התורה וזה שאמרו בבכורות שאינה נוטלת בראוי מקולי כתבה שנו כאן כמו שנתבאר שם ולא שנו קולי כתבה אלא לדעת כתבה דרבנן כמו שאמרו במסכת כתבות פרק אחרון אבל אלו היה תנא של בכורות סובר כתבה דאוריתא היה מגבה אף בראוי:

    ומעתה הואיל ואנו פוסקים כתבה דרבנן אינה נוטלת במלוה כמו שאינה נוטלת בשבח ובראוי והוא הדין לענין ירושת הבעל שאף היא מדברי סופרים ולא עוד אלא שאף אם תמצא לומר בכתבה שנוטלת מן המלוה שמא כבעלת חוב היא ומלוה משועבדת מדר' נתן אבל בירושת הבעל לא ומ"מ הם הביאו עוד ראיה לדבריהם ממה שאמרו אמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה אלמא לענין בכור לבד הוא שהופקעה זכותו ממלוה אבל לא לענין בעל ועוד הביאו ראיה ממה שאמרו בקמא פרק ארבעה וחמשה ונוקמה לרבה כגון שגבו מעות ולרב נחמן כגון שגבו קרקע והשיבו הני מילי לבני מערבא דסבירא להו כרבנן אבל בעלמא כר' כלומר אבל בעלמא לענין ירושת בעל כר' סבירא לן שאין בו ראוי אלא במה שאין לה זכייה מחיים כגון כופר שאין משתלם אלא לאחר מיתה אבל מלוה מוחזקת היא ומ"מ יש גורסין כאן הני מילי לבני מערבא אליבא דרבנן כי קאמרינן הכא כר' ונמצא מכאן ראיה להפך הדברים שהמלוה לענין ירושת הבעל ראוי היא שהרי לבני מערבא אליבא דרבנן לא הוצרכו להעמידה בגרושה אלא לרבה כגון שגבו מעות ולרב נחמן כשגבו קרקע אלא שהם גורסין כגירסא שכתבנו תחלה ואע"פ שבענין שושבינות אמרו בפרק מי שמת לק' קמ"ד ב' ביבם עסקינן דהוה ליה ראוי ואין היבם נוטל בראוי ושושבינות כעין מלוה היא שאני שושבינות שמא אינה באה לידי פרעון שמא ימות המשלח קודם שישא או מי שנשתלח לו קודם שישא ואע"פ שהעמידוה בשמח עמו שבעת ימי המשתה ואח"כ מת שנמצא עומד לפרעון קודם שימות הואיל ומ"מ בשעה ששלח לא נודע אם הוא עומד לפרעון אם לאו אין סומכין עליה ועוד שמא יבם הואיל ובכור קרייה רחמנא דינו כבכור אבל לכתבת אשה ולירושת בעל מלוה מוחזקת היא ולא סוף דבר בהגיע זמנה קודם מיתת המלוה אלא אף בלא הגיע זמנה הואיל ועיקר חיובה מחיים ואינו דומה לכופר שאין עיקר חיובו עד לאחר מיתה ואע"פ שבמעשה ההיא סבתא האמור למטה קכ"ה ב' אמרו שאם מתה הבת בחיי הזקנה הוי ראוי אע"פ שאם מתה הזקנה בחיי הבת זכתה הבת באותן הנכסים אינו דומה שבאותו מעשה כיון שאמרה ובתרה לירתה ואם קדמה הזקנה ומכרה הרי זה מכור נמצא שבחיי הזקנה אין לבת זכייה כלל באותן הנכסים אבל לענין מלוה אע"פ שלא הגיע זמנה עיקר חיוב הממון מיהא הוא מחיים שהרי נשתעבדו הנכסים משעת הלואה ומ"מ יש אומרים בה דוקא מלוה בשטר שנשתעבדו נכסי לוה מחיים אבל מלוה על פה אם הגיע זמנה היא מוחזקת לדעת זה שלומדים אותה מנזקי אשה שהעמידו אותה שאמרו אין האשה נותן ליורשיה בגרושה הא לאו גרושה בעל יורשה אע"פ שהיא מלוה על פה אבל אם לא הגיע זקנה לגבות מחיים הואיל ואין כאן שעבוד נכסים עד שאם קדם הלוה ומכר הרי הוא מכור אין כאן זכייה מחיים וראוי הוא זו היא שיטת גאוני ספרד האחרונים אבל גאוני הראשונים כתבו שירשת הבעל וכתבת אשה לענין מלוה ואין נוטלין בה כלום וכן דעת גדולי הפוסקים ומ"מ דוקא במנה מאתים אבל נדוניא חוב גמור הוא וכן כתבוה חכמי הדורות שלפנינו אלא שיש אומרים אף לדעתם דוקא במלוה גמורה אבל עסק שהוא חציו מלוה וחציו פקדון אם אותו עסק בעין או שיש שם דבר הבא מחמתו הואיל ופסקנו במציעא שאם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו וכן אמרו עליו לאיעסוקי ביה ולא למישתי ביה שכרא אין תורת מלוה אף לאותו חצי שהוא מלוה ואם אין שם אותו עסק או דבר הבא מחמתו אפילו החצי של פקדון נקרא ראוי ושכירות יש ממנו שנקרא ראוי ויש ממנו שאינו נקרא ראוי ולמטה יתבאר בע"ה:

    Meiri on Bava Batra 113a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא וכ"ת דנפלה ליה בשדה חרמין אמר קרא בנו נחלה כו' ובסוגיא דלעיל לא בעי לשנויי הכי כיון דהך ברייתא דלעיל מוקי הא דפנחס בדנסיב פנחס אשה ומתה וירשה ע"כ דלא דייק ליה הך דרשה דבנו נחלה הראויה כו' דמה היה לו לאלעזר לנחלת כלתו אשת פנחס וא"כ ה"נ איכא לאוקמא בשדה חרמין משא"כ לר"י בן קרחה דהכא דדייק ליה הך דרשה דבנו נחלה כו' וליכא לאוקמא אלא בנחלת אשת אלעזר דמה"ט לא פריך נמי הכא גבי פנחס דהוי נסיב פנחס אתתא ומתה וירשה כדפריך גבי יאיר משום דא"כ בנו למה ודו"ק:

    תוס' בד"ה תרוייהו כו' ומיהו הכא תימה דמדאקשי ליה כו' ובקונטרס פי' יפה כו' וההוא דקאמר אמר קרא ידבקו לא משמע כו' עכ"ל ק"ק לפ"ה נמי כיון דאקשי ליה אדרשה דאיש הא תרוייהו איש כתיב בהו ומה ראית שיהא אחרון דוקא כו' לא היה לו לתרץ אמר קרא ידבקו כיון דתרוייהו נמי ידבקו כתיב בהו ומה ראית שיהא אחרון כו' ואם נאמר דרב נחמן ב"י לא הוה שמע הא דמקשי תלמודא תרוייהו איש כתיב בהו אלא דלא משמע ליה מאיש מידי א"כ ה"נ איכא למימר לפי' התוס' דרב נחמן לא הוה בקי בפסוק קמא ולא הוה שמע הא דאקשי תלמודא תרוייהו איש כו' אלא דלא משמע ליה מאיש מידי ויש ליישב ודו"ק:

    בד"ה ומטו בה כו' כבר היה רבי בן פ"ד שהוא יותר כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 113a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מאי משמע אמר רבה בר רב שילא משום דכתיב ביה איש בנחלתו פירוש שהוא לשון אישות אלמא בהסבת הבעל הכתוב מדבר. ואקשינן והא תרווייהו איש כתיב בהו. אלא אמר קרא ידבקו שהוא לשון אישות דכתיב ודבק באשתו. והדר אקשינן והא תרווייהו ידבקו כתיב בהו. אלא אמר רבא אמר קרא מטות פירוש היה לו לומר ידבקו בני ישראל כמו שאמר בפסוק הראשון למה אמר מטות אלא לדרוש בו הסבת הבעל לפי שלשון מטות שני מטות משמע שהם מטה אבוה ומטה בעלה ואלו בהסבת הבן הכתוב מדבר כמו הפסוק הראשון הוה ליה לכתבו וכיון ששינה והוסיף בו מטות לא הוסיף אלא לדרוש בו הסבת הבעל. ואקשינן והא תרווייהו מטות כתיב בהו. אלא אמר רב אשי אמר קרא למטה אחר ובן לאו אחר הוא. הרא"ם ז"ל. ולגירסתו יש לעיין דהא לא כתיב בפסוק ראשון מטות וכן רשב"ם ז"ל לא גריס לה. גליון.

    תרווייהו איש כתיב בהו פירש רשב"ם דידע שפיר לקרא ואמאי דבעינן לעיל (בבא בתרא כו'.) וקשה לפירושו כיון דקא פריך ליה הכי מאי קאמר תו אמר קרא ידבקו. נראה לומר דשנוייא דידבקו דקאמר רב נחמן בר יצחק לא קאי אמאי דפריך תרווייהו איש כתיב בהו אלא רבא בר שילת אמר תירוץ שלו בבית מדרשו וכן רב נחמן בר יצחק אלא רב אשי קבצן בתלמוד זה אחר זה. ובחנם דחק רשב"ם כי מצינו בתלמוד כמה פעמים שהאמוראים לא היו זכורים מן הפסוקים כדאיתא לעיל פרק קמא אמר רב ששת אלא מעתה שרץ דמטמא אדם כו'. תוספי הרא"ש ז"ל.

    מנין לכעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק ואם תאמר והא דרשינן ליה בבבא קמא בשור שנגח ארבעה וחמשה איש או אשה מה איש נזקיו ליורשיו כו' וקאמר התם לא אמר רבי עקיבא אלא בכופר הואיל ואינו משתלם אלא לאחר מיתה והוה ליה ראוי כו'. ויש לומר דתנאי היא בדרשא דהא מאן דדריש ליה לעיל הבעל יורש את אשתו לית ליה להך. ועוד יש לומר דמהתם לא הוה ידעינן שהבעל אינו נוטל בראוי דשאני כופר שאינו יכול להיות אלא לאחר מיתה אבל ירושה שיכולה לבא מחיים לא מיקרי ראוי. וליכא לאקשויי לישמעינן קרא דהכא ולא בעי קרא דהתם דהא משום קרא דקבלה אין לו להניח דרשא שהיא מן התורה. תוספי הרא"ש ז"ל ועיין בתוספות שם.

    מאי ואומר וכי תימא יאיר דהוה נסיב איתתא ומתה וירשה אם כן תרי קראי למה לי. הלכך אי מוקמת לה דיאיר הוא דנסב איתתא ומתה וירשה לא מצית מוקמית להא דפנחס דנסב איתתא ומתה וירשה אלא שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה ואחר כך מתו מורישיה וירשה פנחס. הרא"ם ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 113a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 113, Amud Aleph, about 235 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “תניא אידך: (במדבר לו ט) ולא תסוב…”

    2. Segment 240 words

      Opens “אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא…”

    3. Segment 325 words

      Opens “דכולי עלמא מיהת ממטה למטה אחר בסיבת…”

      Named: רב שילא, רבה.

    4. Segment 413 words

      Opens “אלא אמר רב נחמן בר יצחק אמר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    5. Segment 519 words

      Opens “אלא אמר רבא אמר קרא ידבקו מטות…”

      Named: רב אשי, רבא.

    6. Segment 658 words

      Opens “א"ר אבהו אמר ר' יוחנן אמר רבי…”

      Named: רבי ינאי, רבי ומטו, רבי יהושע.

    7. Segment 727 words

      Opens “ואומר (יהושע כד, לג) ואלעזר בן אהרן…”

    8. Segment 830 words

      Opens “ומאי ואומר וכי תימא יאיר דהוה נסיב…”

    9. Segment 98 words

      Opens “ובני אחות. תנא בני אחות ולא בנות…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Batra 113a · Segment 6 — “א"ר אבהו אמר ר' יוחנן אמר רבי ינאי אמר…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Bava Batra 113a · Segment 6 — “…ר' יוחנן אמר רבי ינאי אמר רבי ומטו בה…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Bava Batra 113a · Segment 6 — “א"ר אבהו אמר ר' יוחנן אמר רבי ינאי אמר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 113a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026