שלא אמר לי אדם דבר מעולם‎—No one ever said anything to me OVERVIEW The משנה teaches that a חזקה שאין עמה טענה (which is not considered a חזקה) is where the מוחזק claims his rights to the property by the virtue that no one (during these three years) ever complained to me that I am on their property. תוספות mentions another case of חזקה שאין עמה טענה and explains why the משנה chose this specific case. --------------------------- והוא הדין דאפילו אם אמר זבינתיה מפלוני דזבנה מינך דלא הויא חזקה – And the law would also be the same even if the מחזיק claimed, ‘I bought it from him, who bought it from you’; that this is not considered to be a חזקה‎ – עד שיאמר אתה מכרת לי כדקתני סיפא‎ – Unless the מחזיק claims, ‘you sold it to me’, as the משנה states in the סיפא‎. תוספות explains why the משנה chose the case of לא אמר לי אדם instead of מפלניא זבינתיה דזבנה מינך: אלא הא עדיפא ליה למינקט שלא אמר לי אדם דבר מעולם‎ – The משנה rather preferred to mention the case of שלא אמר לי דבר מעולם‎ – לאשמועינן דלא הוי פתח פיך לאלם כדאמר בגמרא: To inform us that (even) in this case the concept of ‘open your mouth on behalf of the mute’, does not apply, as stated in the גמרא‎. SUMMARY The advantage of stating לא אמר לי אדם is not a חזקה, instead of מפלניא זבינתיה, is because there is the חידוש that we do not say פתח פיך לאלם‎. THINKING IT OVER Why is there no חידוש by מפלניא זבינתיה that בי"ד does not say (פתח פיך and) that perhaps it was קמי דידי (or דר ביה חד יומא), and you forgot to mention it?
שלא אמר לי אדם דבר מעולם פשיטא‎—For nobody ever told me anything; it is obvious! OVERVIEW The גמרא cites the משנה that if the מחזיק claims the land is his because no one ever complained, it is not a חזקה, and asks but this is obvious that it is not a חזקה, why is it necessary for the משנה to teach this ruling. תוספות discusses this question and explains what פשיטא is referring to. --------------------------- תוספות asks: קשה למורנו הרב משה(?) דמאי פריך פשיטא‎ – The מהר"ם has a difficulty; why does the גמרא ask, פשיטא that this is obvious – הא לעיל (דף כח, ב) פריך גמרא אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה כולי‎ – But previously the גמרא asked, ‘but now that we derive חזקה from שור מועד, the law should be that a חזקה שאין עמה טענה, etc. should be a valid חזקה’. This concludes the citation of the relevant גמרא‎ – ופירש שם בתוספות פירוש א' דאפילו אמר [שלא אמר] לי אדם דבר מעולם פריך‎ – And תוספות there in the [first] explanation states that the meaning of חזקה שאין עמה טענה there, is even if the מחזיק said, ‘שלא אמר לי אדם דבר מעולם’, even in such a case the גמרא asked that it should be a חזקה‎. It is evident that the גמרא entertained this thought that there is a possibility that שלא אמר לי אדם דבר מעולם should be a valid חזקה, why therefore does the גמרא assume here that it is פשיטא that it is not a חזקה‎?! תוספות answers: ונראה לומר דמכח סיפא‎ – And it seems to [the מהר"ם] that it is from the inference of the סיפא‎ – דמשמע דאפילו מפלוני דזבנה מינך זבינתה לא הויא חזקה פריך פשיטא – Which implies that even if [he claimed], ‘I bought it from him who brought it from you’, it is not a חזקה; it is on account of this implication that the גמרא asks, פשיטא‎! תוספות is not satisfied with this interpretation of פשיטא: ונראה כי זה דוחק דמנא ליה למיפרך ארישא טפי מאסיפא‎ – And it appears to תוספות that this explanation is awkward, for from where does the גמרא derive to ask on the רישא more than on the סיפא‎ – דהא מרישא איכא למידק איפכא וליפרוך טפי מסיפא לרישא – For from the רישא we can infer the opposite, so the גמרא should rather ask from the [רישא on the סיפא]?! תוספות offers his explanation: ונראה לי דמקשה לא מסיק אדעתיה דנטעון ליה אנן – And it seems to תוספות that the one who asked פשיטא, it never entered his mind that we would claim on his behalf that the מערער either sold of forfeited the field to him – ולהכי פריך פשיטא דטענה גרידא אינה מועלת דאינה טענה‎ – So therefore the מקשה asked פשיטא that it is not a חזקה, since a חזקה alone cannot be effective without a claim – ומשני דסלקא דעתין דנטעון ליה אנן דכיון דלא מיחה שלש שנים ודאי מכר לו או מחל – And the גמרא answered that we may have thought (if not for the משנה) that we (the בי"ד) should argue on his behalf [and similarly previously (on כח, ב) when the גמרא asked that a חזקה שאין עמה טענה should be a valid חזקה, the גמרא meant that בי"ד should claim on his behalf] that since he did not protest for three years he certainly sold it to him or forfeited the property to the מחזיק‎. תוספות offers an alternate explanation: ועוד יש לומר דלרבנן דרבי ישמעאל דלא ילפי משור פריך פשיטא – And in addition one can say; that the question פשיטא is according to the רבנן who argue with ר"י and do not derive חזקה from שור [המועד]. תוספות has a difficulty with this explanation: אבל קשה דבמתניתין לא הוזכרו רבנן ומתניתין כרבי ישמעאל – However there is a difficulty for the רבנן are not mentioned in our משנה, and our משנה is (perhaps) according to ר"י – תוספות gives a final answer: ונראה דפריך אחזקה דיום אחד דמתניתין נמי איירי בה מדקתני כל חזקה כדפירש הקונטרס: And it seems to תוספות that the גמרא asks פשיטא, regarding a חזקה of (only) one day, which our משנה is also discussing as the רשב"ם explained, since the משנה states כל חזקה (indicating that we also discussing a חזקה דיום אחד). SUMMARY The question פשיטא can be referencing the דיוקא דסיפא; or the מקשה never assumed that אנן נטעון ליה; alternately it may be only according to the רבנן דר"י or it is referring to a חזקה דחד יומא‎. THINKING IT OVER 1. תוספות here writes that we may have thought that we would claim on behalf of the מחזיק that the מערער was מכר לו או מחל‎. Previously (on כח, ב) תוספות writes only שמחל לו; why did not תוספות write there as well שמכר לו או מחל לו‎? 2. According to תוספות final answer that we are discussing a חזקה דחד יומא; what is the meaning of אחוי שטרך, since by חזקת תשמישין we do not write a שטר for otherwise there would be a requirement of חזקת ג"ש since there is the ריעותא of אחוי שטרך‎?!
אמרי לי אחוי (לי) שטרך‎—They will say to me, ‘show your שטר’ OVERVIEW The גמרא explains that we may have thought that in the case of לא אמר לי אדם, we would perhaps say פתח פיך לאלם, since he is afraid to claim אתה מכרת לי for then he will be not be able to present the שטר‎. Our תוספות explains why that concern is not there (in his mind) when he claims לא אמר לי אדם דבר מעולם‎. ----------------------------------- וכשלא אוכל להראות שטרי שהפסדתיו יאמרו שגזלתיה – The מחזיק thinks if I will claim (as the truth [supposedly] is) that אתה מכרת לי, so then when I will not be able to present the שטר, which I lost, the בי"ד will assume that I stole the field – אבל כשאומר לא אמר לי אדם [דבר] מעולם לא יאמרו שגזלתיה‎ – However when I claim, ‘no one ever said anything to me’, בי"ד will not assume that I stole the field – אלא ראיתי שלא מיחו בידי והחזקתי בה ונמצא שמחל לי: But rather they will assume that I saw that no one is protesting against me, so I made a חזקה in the field, and it turns out (in the sמחזיק' mind) that the original owner forfeited the field to me and it legally belongs to me. SUMMARY The מחזיק (mistakenly) assumes that לא אמר לי אדם דבר מעולם is considered a מחילה and allows him to own the land. THINKING IT OVER 1. Does תוספות add anything to our understanding of his reluctance to claim אתה מכרת לי, more than is indicated in the גמרא‎? 2. Why when he claims אתה מכרת לי can he also not argue that (in addition to buying, which he cannot prove, nevertheless) שמחל לי‎?!
והא אחזקי לי‎—But I made a חזקה for myself OVERVIEW The case at hand: רב ענן replaced the dividing fence on his neighbor’s property (thus extending his own property). ר"נ ordered him to return it where it was originally. ר"ע initially claimed והא אחזיקי לי, to which ר"נ responded it is not a חזקה‎. ר"ע then claimed that the neighbor was מוחל since he assisted me in putting up the fence; ר"נ responded that it is a מחילה בטעות‎. The רשב"ם and תוספות differ in their explanation of this episode. ------------------------------------ פירש הקונטרס בניתי כותל על פיו והוא סייע לי‎ – The רשב"ם explained the claim of ר"ע was, ‘I built the wall with his consent and he (even) helped me to erect it – וכיון שבמצותו עשה הוי חזקה שיש עמה טענה – And since [I] did it at his insistence, it is a חזקה with a valid claim. תוספות disagrees with פי' הרשב"ם: וקשה דמדקאמר בתר הכי והא אחיל משמע דעד השתא לא הוה מחזיק בה מטעם מחילה – And this explanation is difficult; for since ר"ע stated later, ‘but he was אחיל’, this indicates that up to that point (where ר"ע claimed והא אחיל), ר"ע was not claiming the field because of מחילה, but rather he had a different claim on the field – תוספות has another difficulty with פי' הרשב"ם: ועוד דלאלתר הוה ליה לרב נחמן למימר מחילה בטעות הואי‎ – And in addition, if the basis of sר"ע' claim was מחילה, then ר"נ should have told him immediately (when ר"ע said 'והא אחזיקי לי') that it was a mistaken מחילה (and not wait until ר"ע claimed והא אחיל) – תוספות offers his interpretation of the גמרא: ונראה לפרש דרב ענן הוה טעין שלקח ממנו ולא היה לו עדים שלקחה‎ – And it is the view of תוספות to explain the גמרא as follows, that ר"ע was claiming that he bought this area from his neighbor, but ר"ע did not have עדים that he bought it from his neighbor – והיה רוצה להיות נאמן מתורת חזקה‎ – And ר"ע wanted that he should be believed by the rules of חזקה (since the person saw me build a wall in his presence and he did not protest that proves that he sold me this land) – וכי אמר ליה רב נחמן דלאו חזקה היא השיב לו רב ענן והא אחיל‎ – And when ר"נ told ר"ע that such a short period of time is not a חזקה, so ר"ע responded 'והא אחיל'; meaning – דאף על פי שאינו נאמן לומר לקחתיה‎ – That even though that ר"ע is not believed on the basis of this short חזקה to claim, ‘I bought it’, nevertheless – תהא שלי מטעם מחילה דסייע בגודא בהדאי והיה לו עדים או היה מודה בסיועו‎ – It should be mine because of מחילה, for he helped to build the wall together with me, and ר"ע had witnesses or the neighbor admitted that he was helping. תוספות concludes, however: ואין הסוגיא מוכחת כן: But the flow of the גמרא does not indicate so that he claimed initially that he bought it. There is no mention at all that ר"ע claimed he bought the land. SUMMARY The רשב"ם maintains that both claims of ר"ע were based on מחילה (that the neighbor gifted him the field), while תוספות maintains that the first claim of ר"ע was that he purchased it, and only the second claim was on account of מחילה‎. THINKING IT OVER 1. תוספות asks on פי' הרשב"ם, how can he say that initially when he claimed והא אחזיקי לי, he meant on account of מחילה, when the claim of מחילה was later when he said 'והא אחיל'. However according to the רשב"ם, even though both claims were on account of מחילה, however the first claim was that we should believe him that there was מחילה because of the חזקה, however the second claim was we know that there was מחילה since he assisted me. They are two different claims! 2. תוספות explains that sר"ע' second claim (of והא אחיל) was that even if you do not believe me that I bought it, but it should me mine because of מחילה‎. Why did ר"ע have to change his claim from buying to מחילה, when he could have maintained his claim of buying and proven it by the fact that the neighbor helped him erect the wall?!
כמאן כרבי יהודה‎—Like whom; like ר"י OVERVIEW The גמרא relates that רב נחמן replied to רב ענן that if you intend to acquire the annexed property with an immediate חזקה according to the view of ר"י, etc., you should be aware that the הלכה is not like them. This seemingly indicates that ר"ע supposedly follows the view of ר"י, however תוספות points out that this seemingly contradicts another statement made by ר"ע. --------------------------- תוספות asks: קשה לרבינו שמשון בן אברהם דהאמר רב ענן לעיל (דף לח, ב) – The רשב"א has a difficulty, from ר"ע stated previously – לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל מחאה בפני עדים שאין יכולין לומר לו כולי‎ – ‘I heard explicitly from the master שמואל that a protest made in the presence of witnesses that cannot convey the מחאה to the מחזיק, etc. is not a valid מחאה’ – משמע דלא בעי בפניו מחאה והיינו דלא כרבי יהודה – indicating that ר"ע maintains that there is no requirement for a מחאה בפניו, which is not like the view of ר"י. תוספות answers: ושמא סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא: And perhaps ר"ע agrees with ר"י in one ruling that בפניו לאלתר הוי חזקה, but he argues with him in the other הלכה and maintains מחאה שלא בפניו הוי מחאה‎. SUMMARY ר"ע agrees with ר"י that החזיק בפניו לאלתר הוי חזקה, but disagrees with him and maintains that מחאה שלא בפניו הוי מחאה‎. THINKING IT OVER תוספות writes that ר"י maintains מחאה שלא בפניו לא הוי מחאה‎. However previously (on לט, א) the same ר"נ (who said to ר"ע that כמאן כר"י) maintains that ר"י is also of the opinion that מחאה שלא בפניו הויא מחאה and it is merely עצה טובה קמ"ל‎!
אמר ליה מחילה בטעות הואי‎—He said to him, it was a mistaken forfeiture OVERVIEW רב נחמן told רב ענן that he cannot keep the added property which the other party forfeited to him (by assisting him in making the wall [on his property]), since it is a mistaken מחילה (the neighbor did not realize that the fence was being erected on his property). תוספות reconciles our גמרא (in which ר"נ maintains מחילה בטעות לא הויא מחילה) with another גמרא which seems to imply otherwise. --------------------------- תוספות asks: וקשה דבפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סו, ב ושם דיבור המתחיל התם) אמר רב נחמן – And there is a difficulty; for ר"נ states in פרק איזהו נשך‎ – השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קני הדרא ארעא והדרי פירי – Now that the רבנן ruled that an אסמכתא is not legally binding, therefore the land and the fruits revert back to the לוה‎. The גמרא there continues – למימרא דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא הויא מחילה – Does this mean to say that ר"נ maintains a mistaken forfeiture is not a מחילה‎?! והא איתמר המוכר פירות דקל לחבירו כולי – But it was taught, one who sell the fruits of a date palm to his friend, etc. – ואמר רב נחמן ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה – And ר"נ said, ‘and I admit to ר"ה that if the buyer pulled down the dates and ate them, we do not extract from him the price of the dates, which the buyer consumed’. This indicates that ר"נ maintains מחילה בטעות הויא מחילה, which contradict the previous statement of ר"נ that הדרא ארעא והדרא פירי‎. ומשני התם זביני והכא הלואה‎ – And the גמרא answers; there (by the fruit) it is a sale, but here (by the אסמכתא) it is a loan. We cannot compare the two cases. ופירש הקונטרס הכא הלואה ומיחזי כרבית שמתחלה בהלואה באו לידו וכרבית קצוצה דמו‎ – And רש"י explained; here (in the case of הדרא ארעא והדרא פירי) it is a loan (and it appears like interest), for initially he received this money as a loan and it is similar to fixed רבית; רש"י continues – ואין אבק רבית אלא במכר כגון לקח ממנו פירות דריש מתניתין – And אבק רבית is only by a sale where for instance he bought fruit from him as mentioned in the beginning of our משנה‎. This concludes the citation of the גמרא ופרש"י in ב"מ. תוספות continues with his question on פירש"י – דהתם משמע דבכל מקום לרב נחמן מחילה בטעות הויא מחילה – So from the גמרא in ב"מ it seems that according to ר"נ in all instances מחילה בטעות is a מחילה (according to פירש"י) – בר מהתם בהלואה דמיחזי כרבית‎ – Except for that case of הלואה where it appears to be like רבית, therefore only there is מחילה בטעות not a מחילה‎ – והכא סבר רב נחמן דלא הויא מחילה – However here ר"נ maintains that מחילה בטעות is not a מחילה‎. תוספות mentions an additional difficulty with that פירש"י: ומיהו בלאו הכי קשה על פירושו דהא אמר רבינא התם בריש פירקא (דף סב, א) – However, without the aforementioned difficulty with פרש"י, there is another difficulty with his interpretation, for רבינא stated there in the beginning of the פרק‎ – דמשכנתא בלא נכייתא בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה דלא חשיב רבית קצוצה – That our courts do not return a משכתנא בלא נכייתא from the מלוה to the לוה for it is not considered רבית קצוצה‎ – ומסתמא דלא פליג עליה רב נחמן – And presumably ר"נ will not argue with רבינא and will agree that he does not return the פירות; so why does he maintain that הדרא ארעא והדרא פירי since it is not רבית קצוצה‎. In summation: It appears from רש"י that ר"נ generally maintains מחילה בטעות הויא מחילה except in the case of the loan where (even though there is a מחילה [בטעות], nevertheless) the מלוה cannot retain the פירות since it is similar to רבית קצוצה‎. תוספות asks, firstly our גמרא (which is not discussing a loan) states that ר"נ maintains מחילה בטעות לא הויא מחילה, and secondly in this type of רבית (eating the fruits of collateralized property), the ruling is that it remains by the מלוה since it is not רבית קצוצה‎. תוספות offers his explanation of the גמרא in ב"מ: ונראה לרבינו תם דהכי פירושו דבכל מקום סבר רב נחמן דלא הויא מחילה כדאמר הכא‎ – And it is the view of the ר"ת that this is the explanation; that ר"נ always maintains that מחילה בטעות is not a מחילה, as ר"נ stated here – ובריש המפקיד (בבא מציעא דף לה, א) קאמר נמי רב נחמן התם שומא בטעות הוא – And ר"נ also stated in the beginning of פרק המפקיד that there it was an erroneous assessment and therefore it is voided – ובסוף פרק קמא דגיטין (דף יד, א) נמי אמר דקנין בטעות חוזר – And ר"נ also stated at the end of the first פרק of מסכת גיטין that a mistaken קנין can be retracted; all of the above prove that a mistaken transaction is null. תוספות addresses now the גמרא in ב"מ, in which ר"נ differentiates between the פירות דקל which he may keep and the פירות האסמכתא which must be returned – אלא היינו טעמא דרב נחמן דהתם זביני ולא הויא מחילה בטעות‎ – Rather this is the reasoning of ר"נ that there (by the פירות דקל) it was a sale, and not a מחילה בטעות (and therefore if שמיט ואכיל the buyer does not need to return the פירות); it is not a מחילה בטעות‎ – שאפילו היה המוכר יודע שיוכל לחזור לא היה חוזר‎ – For even had the seller known that he can retract the sale of the פירות, we may assume that he would not have retracted – דניחא ליה דליקו בהימנותיה וגמר ומקני – For it is beneficial for him to retain his trustworthiness and he decides to transfer the פירות to the buyer in any event – אבל הכא הויא הלואה והלוה אינו מקני ליה אלא בתורת מכר‎ – However here by the אסמכתא it was a loan, and the לוה does not transfer the rights to the land voluntarily, only by the rules a sale (in lieu of the money he received from the מלוה [as a loan]) – והמכר אינו כלום דאסמכתא היא ולא גמר ומקני וכיון דהדרא ארעא הדרי נמי פירי‎ – However the sale is meaningless for it is an אסמכתא and the לוה never decided to transfer the land, so since the land returns to the לוה because the sale is invalid (since it is an אסמכתא) the פירות also return to the לוה (since the field never belonged to the מלוה) – אבל אם היה נותן בתורת רבית היה קונה דאבק רבית אין יוצא בדיינים‎ – However if he would give the fruits as רבית (as in the case of משכנתא בלא נכייתא) the מלוה would acquire the fruits since אבק רבית is not יוצא בדיינים‎. תוספות responds to an anticipated difficulty: ורבא דהוה בעי לאותובי אונאה לא היה יודע זה הפירוש‎ – And רבא who wanted to refute ר"נ from the laws of אונאה did not know this interpretation (of sר"נ' answer, which תוספות gave) – שאם היה יודע לא היה מקשה כלום מאונאה‎ – For if רבא would have known תוספות interpretation, he could not have asked anything from אונאה; he could not have asked why by אונאה he gets back his money but by פירות דקל he does not get back the פירות‎ – דהכא לא הויא מחילה בטעות כדפרישית גמר ומקני‎ – For here by פירות דקל it is not a מחילה בטעות (as by אונאה) as I explained that the reason he does not return the פירות דקל is [because] the owner convincingly decides to transfer the פירות to the buyer to protect his good name. תוספות clarifies one more difficulty from the גמרא there: ורב נחמן היה משיב מאיילונית לפי סברת רבא‎ – And ר"נ who was answering from the case of איילונית (that the case of איילונית supports ר"נ), it was only according to the logic of רבא‎ – כלומר אדמותבת לי מאונאה תסייען מאיילונית‎ – Meaning according to your (sרבא') mistaken view that I (ר"נ) maintain מחילה בטעות הויא מחילה; so instead of challenging me from אונאה (which seems to prove that לא הויא מחילה) support my view from איילונית (which proves that הויא מחילה); what ר"נ meant to tell רבא is that – אלא על כרחך צריך אתה לחלק כדפרישית: You (רבא) perforce must rather differentiate (between פירות דקל and משכנתא) the way תוספות explained ר"נ, but not the way רבא understood ר"נ. SUMMARY רש"י maintains that according to ר"נ we rule מחילה בטעות הויא מחילה (except by a מלוה where it is מיחזי כרבית). תוספות maintains that according to ר"נ any מחילה בטעות לא הויא מחילה except where there is the סברא of דליקו בהימנותיה‎. THINKING IT OVER תוספות question is how come by פירות דקל we find that ר"נ maintains מחילה בטעות הויא מחילה and here by ר"ע, it is not a מחילה‎. Seemingly there are two differences between the cases. Firstly מחילה בטעות הויא מחילה means that if someone forgives a debt under mistaken assumption it is a valid מחילה since he is not taking anything away from anyone; he is allowing the money to remain where it is (as in the case of פירות דקל); however in the case of ר"ע he is being מוציא קרקע from the רשות of his neighbor in such a case perhaps the מחילה בטעות is not effective. Secondly, in the case of פירות דקל the owner sees the buyer harvesting the fruits of his tree (which were sold to the buyer by the seller) and he is acquiescent. That is a מחילה albeit בטעות‎. However here the neighbor was not being מוחל anything to ר"ע, he assumed the wall was being built on the original boundary line; how was he מוחל anything?!
