Talmud Builders

    Bava Batra 171a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 171a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Granted, a court can write a new document, because the court has the power to confiscate money. A creditor has the right to seize any property that the debtor had owned on the day the promissory note was written, even if that property was subsequently sold to others; the earlier the date on the note, the more properties it applies to. By dating the new document on the date of the original document the creditor is once again given the right to seize properties from those who had purchased land from the debtor in between the date of the original loan and the date the new promissory note is actually written. The court has such confiscatory power. But with regard to witnesses, who already performed their agency, i.e., fulfilled their assigned role, the first time they wrote the promissory note, can they return and perform their agency again by writing a second promissory note?

    2The Gemara asks: And is it so that witnesses are not empowered to do so? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Witnesses who were commissioned to write a deed for the transfer of property may write even ten deeds for one field? If the original deed is lost or destroyed, the witnesses may write a replacement deed for the purchaser, even if the deed is lost many times.

    3Rav Yosef says an answer to this question: Rav Yehuda’s statement was concerning a deed of gift, not a bill of sale. A gift of land has no guarantee; if it is repossessed from the recipient by the giver’s creditor to repay the giver’s debt, the recipient has no recourse and cannot collect any money from anyone. Therefore, in this case no one is jeopardized by the writing of many replacement deeds, which are intended only to serve as a proof that the recipient is actually entitled to the land.

    4And Rabba says: It is possible to say that Rav Yehuda’s statement applied even with regard to a bill of sale that does not have a guarantee in it. In that case as well, there is no potential loss to any purchasers of land. By contrast, in the case of a promissory note, which can be used to repossess property from those who have purchased land from the debtor, witnesses do not have the authority to predate a document and thereby subject more purchasers to possible land seizures due to the predating of the document.

    5The Gemara cited an excerpt from a baraita earlier. It now cites it in full: What is the full text of the baraita ? As it is taught: If one thousand dinars are owed by a debtor, and the debt is recorded in a promissory note, and the debtor repaid five hundred dinars out of the total, the witnesses tear the original promissory note and write another promissory note for him, dated from the time of the first note. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: This original promissory note shall remain in its place, in the custody of the creditor, and witnesses write a receipt for the five hundred dinars that were repaid. This receipt is given to the debtor to protect himself against a possible attempt by the creditor to use the promissory note to collect the entire one thousand dinars.

    6Rabbi Yosei continues: And there are two reasons why the Sages said that they write a receipt, as opposed to writing a new promissory note: One reason is so that the creditor can coerce the debtor to repay him, i.e., the psychological pressure for the debtor of knowing that the creditor has a promissory note with a larger amount listed than what he owes him will induce the debtor to repay the remainder promptly. And the other one is so that he, the creditor, should be able to collect liened property from the first date, that of the original document.

    7The Gemara asks with regard to Rabbi Yosei’s second reason: But doesn’t Rabbi Yehuda also say that the new document must be dated from the time of the first document? The Gemara answers: Rabbi Yosei did not hear a full explanation of Rabbi Yehuda’s opinion; he heard only that Rabbi Yehuda prescribed writing a new promissory note recording the new balance. And this is what Rabbi Yosei is saying to Rabbi Yehuda: If you mean to say that the new promissory note is dated from the time of the first document, I disagree with you on one count, as I hold a receipt should be written to pressure the debtor. If you mean to say that the second promissory note is dated from the second date, i.e., from when the second promissory note was written, I disagree with you on two counts.

    8§ The Gemara discusses a related halakha . The Sages taught in a baraita ( Tosefta , Makkot 1:3): If there is a promissory note whose date is written as a Shabbat or as the tenth of Tishrei, i.e., Yom Kippur, it is assumed to be a postdated promissory note, as writing is forbidden on Shabbat and Yom Kippur, and it is therefore valid. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei deems the promissory note invalid. Rabbi Yehuda said to Rabbi Yosei: But didn’t such an incident come before you in Tzippori, and you yourself deemed the promissory note valid? Rabbi Yosei said to him: When I deemed the promissory note valid, it was in a case like this, where the date was a Shabbat or Yom Kippur, that I deemed it valid.

    9The Gemara is puzzled by Rabbi Yosei’s response at the end of the baraita : But Rabbi Yehuda was also speaking in a case like this, where the date was a Shabbat or Yom Kippur, and yet Rabbi Yosei’s opinion was that the promissory note is invalid.

    10Rabbi Pedat says: All parties to this dispute agree that if we engaged in an investigation of the date of the document, and its date was found to be exactly on Shabbat or on the tenth of Tishrei, that it is self-evident that it is a postdated promissory note and is valid.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 171 עמוד א

    1בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא. אלא עדים שעשו שליחותן חוזרין ועושין שליחותן?!

    2ולא?! והא אמר רב יהודה אמר רב: עדים כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת!

    3רב יוסף אמר: בשטר מתנה,׃

    4ורבה אמר: בשטר שאין בו אחריות.

    5מאי ברייתא? דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ופרע מהן חמש מאות זוז עדים מקרעין את השטר, וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: שטר זה יהא מונח במקומו, ויכתבו שובר.

    6ומפני שני דברים אמרו כותבין שובר אחת, כדי שיכוף לפורעו; ואחת, כדי שיגבה מזמן ראשון.

    7והא רבי יהודה נמי מזמן ראשון קאמר! הכי קאמר ליה ר' יוסי לרבי יהודה: אי מזמן ראשון קאמרת פליגנא עלך בחדא; אי מזמן שני קאמרת פליגנא עלך בתרתי.

    Baraita

    8תנו רבנן: שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא, וכשר; דברי ר' יהודה. רבי יוסי פוסל. אמר לו רבי יהודה: והלא מעשה בא לפניך בצפורי, והכשרת! אמר לו: כשהכשרתי בזה הכשרתי.

    9והא רבי יהודה נמי בזה קאמר!

    10אמר רבי פדת: הכל מודים שאם הוזקקנו לעונתו של שטר, ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא, וכשר;׃

    Tosafot

    אלא עדים שעשו שליחותן כו'תימה קצת על הלשון דמשמע שעשו שליחותן כבר גורם שלא יעשו כי ההיא דהתקבל (גיטין דף סג:) דכתבי. תפוותא ושמה היה נפוותא וקאמר עשו עדים שליחותן ולא יכתבו עוד התם ניחא אבל הכא אין ליישב כלל דכ"ש אם לא עשו שליחותן מעולם דהויא לה מלוה על פה שאין יכולין לכתוב מזמן ראשון דא"כ ה"ל מוקדם גמור ועוד דהתם בגיטין מה שאין יכולין לעשות שליחותן זהו משום ששליחותן פסקה משעה שעשו את הראשון ואם יעשו אחר אין זה שליחותו של הבעל שלא צוה לכתבו אבל אם מצוה לכתוב שני יכולין לעשות והכא אע"פ שלוה מצוה להם לכתוב לעשות שטר ראשון לא יעשו דאל"כ מאי דוחקיה דמלוה לקרוע שטר הראשון אם אין הלוה כופהו לכך ואם כן רוצה הלוה בכך דאין לומר כי הלוה אינו רוצה אלא מזמן שני כי מה טענה היה לו בזה וע"כ צריך כאן לפרש כן וכי עדים אע"פ שעשו שליחותן וכבר חלה שעבוד על ידן יכולין לעשות בשביל כך שטר אחר כיוצא בראשון מאחר שדומה למוקדם ואפי' אם מצוה להם הלוה אין זו סברא שאם כן יאמרו כל שטר מוקדם כשר ואתי למיחתם בשטר מוקדם אבל במה שיכתבו לו ב"ד מזמן ראשון לא יבא לחתום בשטר מוקדם כי ידעו שהוא פסול ובזה יתלו הכשרו שב"ד אלימי לאפקועי ממונא והלשון מגומגם ביותר:

    כותבין אפילו עשרה שטרותואם תאמר למא דס"ד דבאחריות מיירי תקשי הא דאמר לעיל (בבא בתרא דף קסח:) אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו וי"ל דלעיל הכי פירושו דהוא אמר אבד שטר חובי וחיישינן דלמא טריף והדר טריף אבל הכא מיירי בשידוע לנו שנאבד או ראינוהו שנשרף:

    מזמן ראשוןר' יהודה לא פירש לר' יוסי מזמן ראשון אבל ברייתא היא שנויה במילתיה דרבי יהודה לפי האמת:

    שאם הוזקקנו לעדותו של שטרהא לישנא משמע שאין כתוב להדיא כך אלא ג' בניסן והוא חל ביום חמישי ועתה נמצאת ג' בניסן מכוונת בשבת וכן ביום שני בשבת שניה של תשרי והוא חל בשבת נמצאת עונתו מכוונת ביום הכפורים ותימה נימא דטעה בקביעא דירחא ויהיה כשר לרבי יוסי ואמאי פסול ולר' יהודה נמי ניחא טפי למימר הכי ממה שנאמר שנכתב (לחוכא) בעלמא בשלמא ליום הכפורים לא קשיא מידי כיון שמזכיר באיזה יום לשבוע שאותו יום היה ידוע שהיה יום הכפורים שבזה לא היה טועה אלא משבת קשה ואומר ר"י דמיירי אחר רובו. של חדש כדאמר בהיו בודקין (סנהדרין דף מא:) דאי אפשר דלא שמע:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונאכלומר, אפילו לאפקועי ממונא, וכל שכן דלאו הפקעה גמורה היא, לפי שכבר היו הלקוחות משעובדין למלוה זו.

    אלא עדים שעשו שליחותן חוזרין ועושין שליחות אחרתיש מפרשים שהרי אין עושין אלא בכח עדות שצוה להם הלוה, ובשטר זה השני לא צוה להם, והיאך יטרוף בו מן הלקוחות. ואין לשון זה מחוור בעיני, דהכא (הוא) [הלא] צוה להן (דלוה) [הלוה], דלתקנתו הן עושין, ומי לא עסיקי' דלזה מחזר אחר המלוה בכך ואומר להם לעדים. אלא לשון אחר יש נכון מזה, דאפילו בשצוה להם עכשיו הלוה קאמר, וטעמא שאין הלוה יכול לשעבד עכשיו את הלקוחות שכבר קדמו לשטר זה השני. ואי משום השליחות הראשון ושעבוד השטר הראשון, כיון שנקרע ונתחלף, אותו שעבוד שבשטר הראשון כבר נמחל, והרי זה כשעבוד חדש, וזוקף הלואתו הוא זה, וזקיפה כפרעון וכדמוכח בכמה דוכתי בתלמודא. כך נ"ל לישב לפי הלשון הזה השני. אלא שקשה בעיני מה שאמרו בפרק הגוזל קמא (בבא קמא צח) גבי שורף שטרותיו של חברו, היכי דמי אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא, כן היא גירסת הספרים שלנו וכן היא בהלכות הרב אלפסי ז"ל, ונראה מתוך גירסא זו שאפילו עדים אחרים שאינן חתומין על השטר קאמר, אלא שעמדו עליו בשעת שריפתו וראו מה כתוב בו ומי ומי עדיו, ואפילו הכי כותבין לו ומזמן ראשון, דאי לא, מאי קא מהנו ליה ופעמים שאבד את חובו בשהיו הלקוחות מוקדמין. וכן אי אפשר למר דהכי קאמר, יכתבו לו בית דין שטר על פיהם של אלו, שהרי נשרף, ומאן למא להו לבי דינא שחתימת העדים החתומים בו מכוונת, דהא קיום שטרת אינו אלא על ידי בית דין של שלשה. אבל מצאתי שם לראב"ד ז"ל שפירש, דאיתנהו לסהדי לאותן עדים החתומין על השטר. וגם לפירושו נצטרך לומר, דאותן העדים עמדו שם בשעת שריפת השטר והעידו בפני בית דין על שריפת השטר ועל מה שהיה כתוב בו ועל חתימתו, ונכתבו ליה בית דין שטרא אחרינא קאמר. כנ"ל.

    שטר מאוחר הוא וכשראף על פי שעל כרחנו לא נכתב באותו היום שכתוב בשטר, אלא שהקדימוהו או שאחרוהו, אין אומרין מוקדם הוא ופסול ויד בעל השטר על התחתונה, שלא אמרו כן (לעיל בבא בתרא קסה, ב) אלא כמה שיש בשטר מה שאפשר לדונו לזכותו של בעל השטר או לחובתו, כגון כסף סתם ושית מאה וזוזא אי נמי סלעין דאינון ונמחקו או כיוצא בזה, אבל לפסול את השטר לא אמרו, דחזקה אין העדים עושין שקר ודבר שפוסל את השטר, וכדתניא בסנהדרין (לב, א) שטר שזמנו באחד בניסן בשמטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידין על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם, שטר כשר ועדים כשרים חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו, שמעינן מהא דלעולם מעמידין את השטר בחזקת כושר, ומי שבא לפוסלו עליו הראיה. וכן כתבו ר"ח ור"ש ז"ל. ובנמקי הרמב"ן ז"ל, שהדין היה יכול להתלמד ממה שאמרו במסכת ע"ז פרק קמא (ט, ב) בההוא שטרא הוה כתיב ביה שית שנין יתירא, וסברי רבנן קמיה דרב נחמן למימר האי שטר מאוחר הוא ועד דמטי זימניה לא טריף, ואמר להו רב נחמן ספרא דוקאנא כתביה וכו', שמע מינה שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה לפסול את השטר אפילו בדבר שהעדים רשאין לעשותו, אלא לעולם בחזקת כשר מעמידים אותו, ואם יש לו שתי פנים בלשונו גובין הממועט והוא שיהא לו פנים, תדע דתנן (לעיל בבא בתרא קסה, ב) סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משנים, ואמאי לימא דאינון שבעה דינרין קאמר ואין לו אלא שבעה דינרין, אלא שמע מינה שאין תולין במחק דבר שהוא סתר עיקר מה שבשטר, אבל במה שאינו סותר ודאי כל שאתה יכול לתלות במחק תלה. עד כאן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 171a

    Bava Batra 171a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 180 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    אלא עדים שעשו שליחותן כו' תימה קצת על הלשון דמשמע שעשו שליחותן כבר גורם שלא יעשו כי ההיא דהתקבל (גיטין דף סג:) דכתבי. תפוותא ושמה היה נפוותא וקאמר עשו עדים שליחותן ולא יכתבו עוד התם ניחא אבל הכא אין ליישב כלל דכ"ש אם לא עשו שליחותן מעולם דהויא לה מלוה על פה שאין יכולין לכתוב מזמן ראשון דא"כ ה"ל מוקדם גמור ועוד דהתם בגיטין מה שאין יכולין לעשות שליחותן זהו משום ששליחותן פסקה משעה שעשו את הראשון ואם יעשו אחר אין זה שליחותו של הבעל שלא צוה לכתבו אבל אם מצוה לכתוב שני יכולין לעשות והכא אע"פ שלוה מצוה להם לכתוב לעשות שטר ראשון לא יעשו דאל"כ מאי דוחקיה דמלוה לקרוע שטר הראשון אם אין הלוה כופהו לכך ואם כן רוצה הלוה בכך דאין לומר כי הלוה אינו רוצה אלא מזמן שני כי מה טענה היה לו בזה וע"כ צריך כאן לפרש כן וכי עדים אע"פ שעשו שליחותן וכבר חלה שעבוד על ידן יכולין לעשות בשביל כך שטר אחר כיוצא בראשון מאחר שדומה למוקדם ואפי' אם מצוה להם הלוה אין זו סברא שאם כן יאמרו כל שטר מוקדם כשר ואתי למיחתם בשטר מוקדם אבל במה שיכתבו לו ב"ד מזמן ראשון לא יבא לחתום בשטר מוקדם כי ידעו שהוא פסול ובזה יתלו הכשרו שב"ד אלימי לאפקועי ממונא והלשון מגומגם ביותר:

    כותבין אפילו עשרה שטרות ואם תאמר למא דס"ד דבאחריות מיירי תקשי הא דאמר לעיל (בבא בתרא דף קסח:) אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו וי"ל דלעיל הכי פירושו דהוא אמר אבד שטר חובי וחיישינן דלמא טריף והדר טריף אבל הכא מיירי בשידוע לנו שנאבד או ראינוהו שנשרף:

    מזמן ראשון ר' יהודה לא פירש לר' יוסי מזמן ראשון אבל ברייתא היא שנויה במילתיה דרבי יהודה לפי האמת:

    שאם הוזקקנו לעדותו של שטר הא לישנא משמע שאין כתוב להדיא כך אלא ג' בניסן והוא חל ביום חמישי ועתה נמצאת ג' בניסן מכוונת בשבת וכן ביום שני בשבת שניה של תשרי והוא חל בשבת נמצאת עונתו מכוונת ביום הכפורים ותימה נימא דטעה בקביעא דירחא ויהיה כשר לרבי יוסי ואמאי פסול ולר' יהודה נמי ניחא טפי למימר הכי ממה שנאמר שנכתב (לחוכא) בעלמא בשלמא ליום הכפורים לא קשיא מידי כיון שמזכיר באיזה יום לשבוע שאותו יום היה ידוע שהיה יום הכפורים שבזה לא היה טועה אלא משבת קשה ואומר ר"י דמיירי אחר רובו. של חדש כדאמר בהיו בודקין (סנהדרין דף מא:) דאי אפשר דלא שמע:

    Tosafot on Bava Batra 171a · Sefaria

    Rashba

    בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא כלומר, אפילו לאפקועי ממונא, וכל שכן דלאו הפקעה גמורה היא, לפי שכבר היו הלקוחות משעובדין למלוה זו.

    אלא עדים שעשו שליחותן חוזרין ועושין שליחות אחרת יש מפרשים שהרי אין עושין אלא בכח עדות שצוה להם הלוה, ובשטר זה השני לא צוה להם, והיאך יטרוף בו מן הלקוחות. ואין לשון זה מחוור בעיני, דהכא (הוא) [הלא] צוה להן (דלוה) [הלוה], דלתקנתו הן עושין, ומי לא עסיקי' דלזה מחזר אחר המלוה בכך ואומר להם לעדים. אלא לשון אחר יש נכון מזה, דאפילו בשצוה להם עכשיו הלוה קאמר, וטעמא שאין הלוה יכול לשעבד עכשיו את הלקוחות שכבר קדמו לשטר זה השני. ואי משום השליחות הראשון ושעבוד השטר הראשון, כיון שנקרע ונתחלף, אותו שעבוד שבשטר הראשון כבר נמחל, והרי זה כשעבוד חדש, וזוקף הלואתו הוא זה, וזקיפה כפרעון וכדמוכח בכמה דוכתי בתלמודא. כך נ"ל לישב לפי הלשון הזה השני. אלא שקשה בעיני מה שאמרו בפרק הגוזל קמא (בבא קמא צח) גבי שורף שטרותיו של חברו, היכי דמי אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא, כן היא גירסת הספרים שלנו וכן היא בהלכות הרב אלפסי ז"ל, ונראה מתוך גירסא זו שאפילו עדים אחרים שאינן חתומין על השטר קאמר, אלא שעמדו עליו בשעת שריפתו וראו מה כתוב בו ומי ומי עדיו, ואפילו הכי כותבין לו ומזמן ראשון, דאי לא, מאי קא מהנו ליה ופעמים שאבד את חובו בשהיו הלקוחות מוקדמין. וכן אי אפשר למר דהכי קאמר, יכתבו לו בית דין שטר על פיהם של אלו, שהרי נשרף, ומאן למא להו לבי דינא שחתימת העדים החתומים בו מכוונת, דהא קיום שטרת אינו אלא על ידי בית דין של שלשה. אבל מצאתי שם לראב"ד ז"ל שפירש, דאיתנהו לסהדי לאותן עדים החתומין על השטר. וגם לפירושו נצטרך לומר, דאותן העדים עמדו שם בשעת שריפת השטר והעידו בפני בית דין על שריפת השטר ועל מה שהיה כתוב בו ועל חתימתו, ונכתבו ליה בית דין שטרא אחרינא קאמר. כנ"ל.

    שטר מאוחר הוא וכשר אף על פי שעל כרחנו לא נכתב באותו היום שכתוב בשטר, אלא שהקדימוהו או שאחרוהו, אין אומרין מוקדם הוא ופסול ויד בעל השטר על התחתונה, שלא אמרו כן (לעיל בבא בתרא קסה, ב) אלא כמה שיש בשטר מה שאפשר לדונו לזכותו של בעל השטר או לחובתו, כגון כסף סתם ושית מאה וזוזא אי נמי סלעין דאינון ונמחקו או כיוצא בזה, אבל לפסול את השטר לא אמרו, דחזקה אין העדים עושין שקר ודבר שפוסל את השטר, וכדתניא בסנהדרין (לב, א) שטר שזמנו באחד בניסן בשמטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידין על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם, שטר כשר ועדים כשרים חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו, שמעינן מהא דלעולם מעמידין את השטר בחזקת כושר, ומי שבא לפוסלו עליו הראיה. וכן כתבו ר"ח ור"ש ז"ל. ובנמקי הרמב"ן ז"ל, שהדין היה יכול להתלמד ממה שאמרו במסכת ע"ז פרק קמא (ט, ב) בההוא שטרא הוה כתיב ביה שית שנין יתירא, וסברי רבנן קמיה דרב נחמן למימר האי שטר מאוחר הוא ועד דמטי זימניה לא טריף, ואמר להו רב נחמן ספרא דוקאנא כתביה וכו', שמע מינה שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה לפסול את השטר אפילו בדבר שהעדים רשאין לעשותו, אלא לעולם בחזקת כשר מעמידים אותו, ואם יש לו שתי פנים בלשונו גובין הממועט והוא שיהא לו פנים, תדע דתנן (לעיל בבא בתרא קסה, ב) סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משנים, ואמאי לימא דאינון שבעה דינרין קאמר ואין לו אלא שבעה דינרין, אלא שמע מינה שאין תולין במחק דבר שהוא סתר עיקר מה שבשטר, אבל במה שאינו סותר ודאי כל שאתה יכול לתלות במחק תלה. עד כאן.

    Rashba on Bava Batra 171a · Sefaria

    Meiri

    כל שאמרנו שחוזרין ועושין שליחותן אע"פ שלא מדעת הלוה הוא נאמר וכל שאמרנו שאין חוזרין ועושין שליחותם פירושו אפילו מדעת המלוה וגדולי המפרשים כתבו שכל מדעת הלוה חוזרין ועושין שליחותם אף בשטר שיש בו אחריות ולא יראה כן ומ"מ כל שעדין לא נגמר השעבוד כגון שאין שם קנין אין חוזרין לשליחותם אפילו עשאוהו בטעות שמא ימלך:

    ועיקר הדברים שכל שכתבו וחתמו שטר שלהם כדינו ומסרוהו לבעליו אין חוזרין לשליחותם בשום פנים אלא ברשות המשועבד או בבית דין והוא שאמרוה כן בגיטין ס"ג ב' בההוא דהוו קרו לה נפאתא וכתב טפאתא שכל שעשו במה שנצטוו כראוי אין חוזרין ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בה שאינו דומה שזו שבכאן הרי המלוה שבעדי המלוה מקצתה קיימת ומתוך כך חוזרין וכותבין ונותנין אבל זו שבגיטין נסתלקו לגמרי:

    שטר שזמנו כתוב בעשרה בתשרי שהוא יום הכפורים או בשבת והדבר ידוע שאין קונין לא בשבת ולא ביום הכפורים דינן אותו כמאוחר וודאי בערב שבת או בערב יום הכפורים היה ומכשירין אותה ואין אומרים שיד בעל השטר על התחתונה ולדונה כמוקדמת שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה אלא כששיש ספק במשמע השטר עצמו אבל זו שהשטר עצמו ברור ומקויים כל שיש דרך לומר בו שהוא מאוחר אין חושדין את העדים ומכשירין אותה ואף לדעת הפוסל במאוחר מחשש שמא יפרענו קודם זמן השטר וכשיתבע שטרו יאמר לו שאבד הימנו ויכתוב לו שובר על הלואה שבניסן והלה מוציא לו אח"כ שטר שבתשרי בזו מודה שכשר שאפילו כתב לו שובר מהלואה שבערב שבת או ערב יום הכפורים ומוציא לו אח"כ שטר שזמנו בשבת או ביום הכפורים הדבר ידוע שהשובר נעשה על אותה מלוה ומ"מ הלכה שכל המאוחרים כשרים ואע"פ שכותבין שובר כמו שיתבאר:

    Meiri on Bava Batra 171a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אמר ר' פדת הכל מודים שאם הוזקקנו כו' כצ"ל מפרשב"ם ותוספות:

    תוס' בד"ה אלא עדים כו' כי ההיא דהתקבל דכתבי תפוותא כו' דאין לומר כי הלוה כו' על ידן כו' ובד"ה מזמן ראשון כו' שנכתב לחובה בעלמא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 171a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אלא עדים שעשו שליחותם תימה שתולה הטעם בשביל שעשו שליחותם אדרבה אם לא כתבה כל שכן שלא יכתבו עתה דהוה ליה מוקדם לפירוש רשב"ם דלקמן. ויש לומר דהכי פריך וכי בשביל שעשו שליחותם וכתבו פעם אחת חוזרים ועושים אותו שליחות לעולם שיכתבו גם עתה מזמן ראשון. ואפילו צוה הלוה לכתוב מכל מקום מוקדם הוא ואתי למימר דשטר מוקדם כשר אבל מה שבית דין כותבים מזמן ראשון ליכא למיחש להקדמה אלא תולים משום דבית דין אלימי לאפקועי ממונא. (הרא"ש ז"ל. והרשב"א כתב וזה לשונו: בשלמא בית דין אלימי לאפקועי ממונא) כלומר אפילו לאפקועי ממונא כו' דף שנ"ז א' עד אחרינא קאמר כנ"ל דף שנ"ז ב'. עד כאן. וזה לשון הרא"ם ז"ל: אמר ליה שמיע ליה ולא הדר דקסבר דבית דין הוא שיש בהם כח לעשות דבר זה לקרוע את השטר ולכתוב לו שטר אחר מזמן ראשון וליתן כח בשטר זה שעשו להיותו שטר ונשתעבדו לו נכסי הלוה משום דבית דין אלימי לאפקועי ממונא ממר וליתן ליה למר אבל עדים דלא אלימי לאפקועי ממונא דמר וליתן ליה למר אלא בתורת שליחות הוא שעושים כיון שעשו שליחותם בכתיבת שטר ראשון היאך יכולים לחזור ולעשות אותו שליחות פעם אחרת ולכתוב שטר אחר מזמן ראשון. עד כאן. וזה לשון הראב"ד ז"ל: ואמר ליה רב הונא שמיע ליה ולא הדר ביה דעדים שעשו שליחותם אין חוזרים ועושים שליחותם אלא במצות לוה אבל מזמן שני ודאי כותבים שלא במצות לוה דאין בכאן חזרת שליחות. ולא והאמר רב כותבים אפילו עשה עשרה שטרות על שדה אחת. פירוש אם ראו שנשרפו הראשונים וכולם מזמן ראשון אלמא חוזרים ועושים שליחותם שלא מדעת מוכר שהרי אין כאן שום חששא הואיל ונשרפו הראשונים.

    אמר רב יוסף בשטר מתנה שאין בה אחריות אי נמי בשטר מכר שאין בו אחריות שאין הפקעת לקוחות כלל. והוה מצי למימר דמזמן שני קאמר אלא כיון דאמר כותבים עשרה שטרות על שדה אחת משמע דכולהו עשרה שטרות חד גוונא נינהו מדלא מפליג בהו וכותבים נמי מדעת עצמן משמע. עד כאן.

    ולא והאמר רב יהודה אמר רב כותבים אפילו עשרה שטרות על שדה אחת. הנה עדים שעשו שליחותם חוזרים ועושין שליחותם. ומהדרינן רב יוסף אמר בשטר מתנה פירוש שאין בו פרעון שנמצא שאין בשטר זה שעושים כח אלא להעמיד אותה מתנה בידו ולפיכך לאחר שעשו שליחותם יכולים לחזור ולכתוב שטר אחר אבל שטר הלואה שהוא עשוי לפרעון ולשעבד בו נכסי הלוה אין להם לאחר שכתבו שטר ראשון ועשו שליחותם בכך לחזור ולעשות שליחותם פעם אחרת ולכתוב לו שטר אחר לשעבד בו נכסי הלוה ולפרוע בו ממנו.

    ואמרינן מאי ברייתא כלומר האי דקאמרת דתניא עדים מקרעין להם השטר וכותבים לו שטר אמר מזמן ראשון (דברי רבי יהודה) היאך עיקרא דהאי ברייתא דתניא הרי שהיו (עושים) נושים בו כו'. הרא"ם ז"ל.

    שטר שזמנו כתוב בשבת כו' כגון שכתוב בו בשלישי בניסן ואירע ראש חודש ניסן ביום חמישי. וכן יום הכפורים כתוב בשטר ביום שני בשבת שניה של תשרי וראש השנה היה בשבת. ותימה ואמאי לא אמרינן דטעו בקביעא דירחא ולא יהא מאוחר. ויש לומר משום דראש השנה ליכא למימר דטעו אי נמי כבר עבר רובא דירחא דתו לא טעו אינשי בקביעא דירחא כדאיתא בסנהדרין. תוספי הרא"ש ז"ל.

    מאוחר הוא וכשר ואף על פי שעל כרחינו כו' דף שנ"ז ע"ב עד לתלות במקח תלה דף שנ"ח ע"א. הרשב"א ז"ל. אבל הר"ן ז"ל כתב וזה לשונו: ולי נראה דאי מהוויון (דע"ז) דעדים זוממין לא אריא דלא נימא יד בעל השטר על התחתונה ואפילו לפסול את השטר ובלבד שיהא דבר שהעדים רשאים לעשותו דהתם היינו טעמא דלא אמרינן שטר מאוחר הוא לפי שאין העדים רשאים לאחר זמן השטר אלא כשנתאחרו לכתבו וכתבו יום שנכתב אבל שיכתבו עכשיו זמן העתיד לבא אין רשאים וכדאמר להו רבא בר שילא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא אלמא לכתחילה אין העדים רשאים לכתוב אלא יום הקנין או יום הכתיבה אבל זמן עתיד לא וכן דעת הרשב"א ז"ל בזה ומשום הכי אמר רב נחמן בההיא (דע"ז) דעדים זוממין דספרא דוקנא כתביה דאם איתא דמאוחר הוא הרי עדים חתמו שלא כהוגן שכתבו זמן שעדיין לא בא. עד כאן.

    וזה לשון הרא"ם ז"ל שטר שזמנו כתוב בשבת כו'. פירוש הדבר ידוע שאין כותבים שטר ולא קונין מבריא לא בשבת ולא בעשרה בתשרי וכיון שכן כשיצא לפנינו שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי בידוע שבערב שבת או בערב יום הכיפור היה ואיחרו העדים זמנו וכתבו אותו בשבת או ביום הכיפור ואף על פי שיש לומר שמא לאחר השבת או לאחר יום הכיפור נכתב והקדימו העדים זמנו יום אחד שנמצא פסול אין לנו להחזיק בו שמוקדם היה ופסול אלא בראיה והא דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה הני מילי היכא דהוי ספיקא במשמעות השטר עצמו אבל הכא שהשטר עצמו אין במשמעו ספק אלא הרי הוא ברור וקיים אלא שיש לחוש שמא מוקדם הוא ופסול כיון שיש לומר שמאוחר הוא וכשר מעמידים אנו את השטר בחזקתו ואין לנו להחזיק בו פסלות אלא בראיה ברורה ולפיכך אמרינן שטר מאוחר הוא וכשר דברי רבי יהודה. והא רבי יהודה בזה אמר כשר וחלק עליו רבי יוסי ואמר פסול והיאך אמר רבי יוסי כשהכשרתי בזה הכשרתי. ומהדרינן אמר רבי פדת הכל מודים שאם הוזקקנו לעדותו של שטר ונמצאת מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא וכשר שהרי בידוע שאין כותבים שטר ולא קונין מבריא לא בשבת ולא ביום כיפור לא נחלקו אלא בשטר בעלמא כלומר בשטר מאוחר בעלמא כגון שלוה ממנו באחד בניסן ואיחרו העדים זמנו וכתבו אותו בשנים בניסן רבי יוסי פוסל דקסבר רבי יוסי כותבים שובר וכיון שכן חיישינן דילמא פרע ליה ואמר ליה הב לי שטרא ואמר מלוה אירכס לי אכתוב לך תברא וכתב ליה תברא הכי הוו עליה סהדי דהאי מלוה דאוזיפתיה לפלוני באחד בניסן כבר פרעה ניהליה ולית ליה גביה מיניה מידי ושקיל ליה לוה לההוא תברא ולא ידע לוה דשטרא דכתביה מלוה עליה אחורי זימניה וכתביה בתרי בניסן ולמחר מפיק עליה מלוה האי שטרא וטעין דמלוה אחריתי היא וכיון דאיכא למיחש הכי קאמר רבי יוסי בשטרי חוב אף המאוחרים פסולים ורבי יהודה דמכשיר קסבר אין כותבין שובר וכיון דאין כותבים שובר ליכא למיחש הכי והיינו דקאמר ליה רבי יהודה לרבי יוסי והלא מעשה בא לפניך בצפורי והכשרת ואהדר ליה רבי יוסי כשהכשרתי בזה הכשרתי כלומר בזמן שנמצא זמנו בשבת או ביום הכפור הכשרתי כלומר דליכא למיחש למידי דאי נמי כתב ליה שובר אמלוה דאוזפיה במלוה במעלי שבתא או במעלי יום הכפור כי מפיק ליה מלוה בתר הכי להאי שטרא דזימניה בשבת לא יכיל למימר דמלוה אחריתי היא דהא מידע ידיע דבשבת וביום הכפור לא אוזפיה מידי ולא כתבו (בהו) עדים בהאי שטרא וממילא ידעינן דהאי שטרא מאוחר הוא והמלוה במעלי שבתא או במעלי יומא דכפורי הות והוא ניהו גופא דכתב עלה האי שובר אבל שטר מאוחר בעלמא דליתיה בשבת או ביום הכפור אלא בחד ביומא דחולא איכא למיחש כדכתיבנא ולפיכך פסל רבי יוסי בשטר מאוחר דעלמא. ומסקנא דגמרא דכותבים שובר לא שנא אפלגא דמלוה לא שנא לכולה מלוה. עד כאן לשון הרא"ם ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 171a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 171, Amud Aleph, about 180 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא. אלא…”

    2. Segment 215 words

      Opens “ולא?! והא אמר רב יהודה אמר רב:…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 35 words

      Opens “רב יוסף אמר: בשטר מתנה,…”

      Named: רב יוסף.

    4. Segment 46 words

      Opens “ורבה אמר: בשטר שאין בו אחריות.…”

      Named: רבה.

    5. Segment 537 words

      Opens “מאי ברייתא? דתניא: הרי שהיו נושין בו…”

      Named: רבי יהודה, רבי יוסי.

    6. Segment 615 words

      Opens “ומפני שני דברים אמרו כותבין שובר אחת,…”

    7. Segment 728 words

      Opens “והא רבי יהודה נמי מזמן ראשון קאמר!…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 834 words

      Opens “תנו רבנן: שטר שזמנו כתוב בשבת או…”

      Named: רבי יוסי, רבי יהודה.

    9. Segment 96 words

      Opens “והא רבי יהודה נמי בזה קאמר!…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1021 words

      Opens “אמר רבי פדת: הכל מודים שאם הוזקקנו…”

      Named: רבי פדת.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 171a · Segment 3 — “רב יוסף אמר: בשטר מתנה,

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 171a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026