Talmud Builders

    Bava Batra 112a

    Chapter 8 - Yesh Nochalin

    גם: בבא בתרא דף קי״ב ע״א, פרק ח׳ יש נוחלין

    English translation - Bava Batra 112a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And from where did Yair have land that his father, Seguv, did not have? Rather, this teaches that Yair married a woman who inherited her father’s land, and she died and he inherited from her so that he had his own land. This also indicates that a husband inherits from his wife.

    2The Gemara proceeds to explain this baraita . What is the meaning of: And it states? Why is it necessary to provide additional proofs beyond the first verse? The Gemara explains: The first verse seems to prove the halakha that a husband inherits from his wife. And if you would say that the verse that rules that a woman who inherited land from her father cannot marry a man from another tribe is not concerned that he will inherit from her, but rather the verse is concerned about a transfer of inheritance from one tribe to another by means of the son who will inherit from his mother, as he belongs to his father’s tribe, but a husband does not inherit from his wife; therefore, come and hear another verse that is seemingly superfluous: “So shall no inheritance of the children of Israel transfer from tribe to tribe” (Numbers 36:7). This teaches that a transfer of land could occur by means of the husband inheriting from her.

    3And if you would say that this verse is also concerned with the transfer of the inheritance by means of the son, and that the seemingly superfluous verse is stated for another purpose, i.e., in order to establish that a woman who inherited land from her father and marries a man from another tribe will violate for that act a prohibition, namely: “So shall no inheritance of the children of Israel transfer,” and a positive mitzva, namely: “Shall be wife to one of the family of the tribe of her father”; therefore, come and hear another verse that is seemingly superfluous: “So shall no inheritance transfer from one tribe to another tribe” (Numbers 36:9), which teaches that a transfer can occur by means of the husband inheriting from his wife.

    4And if you would say that this verse is also concerned with the transfer of the inheritance by means of the son, and that the seemingly superfluous verse is stated for another purpose, i.e., in order to establish that a woman who inherited land from her father and marries a man from another tribe violates for that act two prohibitions and a positive mitzva; therefore, come and hear another proof that a husband inherits from his wife, from the verse: “And Elazar, the son of Aaron, died” (Joshua 24:33).

    5And if you would say that Pinehas did not inherit this land from his wife, but from his mother, as it was Elazar, his father, who married a woman who inherited land, and she subsequently died, and her son Pinehas inherited from her so that this verse proves the inheritance of a son and not that of a husband; therefore, come and hear a proof from the verse: “And Seguv begot Yair” (I Chronicles 2:22).

    6And if you would say: That is the case there as well, that it was Yair who inherited it from his deceased mother, if so, why do I need two verses to teach the same halakha ? This concludes the Gemara’s explanation of the baraita .

    7Rav Pappa said to Abaye: From where do you know that this is how the verse should be understood? Perhaps I could actually say to you: A husband does not inherit from his wife, and the verses are concerned about a transfer of inheritance from one tribe to another by means of the son, as we explained, teaching that one who does so violates two prohibitions and a positive mitzva. And with regard to Yair, one could say that he purchased it from a third party and did not inherit it. And with regard to Pinehas as well, one could say that he purchased it from a third party.

    8Abaye said to him: You cannot say that Pinehas purchased the land where he buried his father, as if so, the field would return to its original owner in the Jubilee Year (see Leviticus, chapter 25), and it would be found that this righteous man, i.e., Elazar, is buried in a grave in land that is not his.

    9Rav Pappa asked further: Rather, say that in his capacity as a priest he came into possession of this land as a dedicated field. Pinehas, as a priest, may have owned the land by that means. Therefore, one can still say that a husband does not inherit from his wife, and the verses are concerned about a transfer of inheritance from one tribe to another by means of the son.

    10Abaye said: Even if you say that her son and not her husband inherits from her, ultimately the inheritance is uprooted from the tribe of the mother and is moved to the tribe of the father, and the prohibition against her marrying a man from another tribe is not effective in achieving its goal. The verse speaks of a woman who inherited the land from her mother who is of a different tribe from her father (see 111a). Even if she marries a man from her own tribe, the inheritance will be transferred from her mother’s tribe to that of her, the woman’s, husband, as even if the woman’s son inherits, he is of his father’s tribe.

    11Rav Pappa rejects this: And from where do you raise your challenge? But perhaps it is different there, as the inheritance had already been transferred by the mother of the woman when she married the father, so that the Torah is no longer concerned with the continued transfer. When the parents of this now-deceased woman married, the land that her mother would eventually inherit was already thought of as being transferred away from the ownership of her mother’s tribe. Therefore, the fact that even if this woman’s son inherits from her, the fact that the land will permanently belong to a member of her husband’s tribe is of no concern. Abaye said to him: We do not say, i.e., employ, the logic of: As it had already been transferred, since as long as this woman owned it, it still belonged to a person of the first tribe.

    12Rav Yeimar said to Rav Ashi: Even according to Abaye, who holds the verses teach that the husband inherits, there is still a difficulty. Granted, if you say the logic of: As it has already been transferred, this is how it can be understood that the verse is established as referring to both scenarios: The verse can be understood either with regard to a transfer by means of the son or with regard to a transfer by means of the husband. In both of these scenarios, the daughter’s marriage to a man from her father’s tribe is effective in ensuring that land she will inherit will not leave the tribe, because if she inherited it from her father it remains within the same tribe, and if she inherited it from her mother it had already been transferred when her mother married her father.

    13But if you say that we do not say the logic of: As it has already been transferred, then even when she gets married to one of the family of the tribe of her father, what of it? But an inheritance is uprooted from the tribe of her mother, who had inherited land from her, the mother’s, father, to the tribe of her father, as her husband is from her father’s tribe.

    14Rav Ashi said to him: There is a way that the transfer to another tribe can be avoided: Where we marry her to a man whose father is from her father’s tribe and his mother is from her mother’s tribe, the transfer is avoided as the land retains the exact status as it had when it was in the woman’s possession.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 112 עמוד א

    1וכי מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב? מלמד שנשא יאיר אשה ומתה, וירשה.

    2מאי ״ואומר״? וכי תימא, בסבת הבן קא קפיד קרא, אבל בעל לא ירית תא שמע: ״ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה״.

    3וכי תימא, לעבור עליו בלאו ועשה ת"ש ״לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר״.

    4וכי תימא, לעבור עליו בשני לאוין ועשה תא שמע: ״ואלעזר בן אהרן מת וגו'״.

    5וכי תימא, אלעזר הוא דנסיב איתתא ומתה, וירתה פנחס תא שמע: ״ושגוב הוליד את יאיר וגו'״.

    6וכי תימא, התם נמי הכי הוא אם כן, תרי קראי למה לי?

    7אמר ליה רב פפא לאביי: ממאי? דלמא לעולם אימא לך: בעל לא ירית; וקראי בסבת הבן, כדשנינן; ויאיר, דזבין מיזבן; ופנחס נמי, דזבין מיזבן!

    8א"ל פנחס דזבין מיזבן לא מצית אמרת; דאם כן, נמצאת שדה חוזרת ביובל, ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו.

    9אלא אימא דנפלה ליה משדה חרמים!

    10אמר אביי: סוף סוף, הא קא מתעקרא נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא!

    11וממאי? ודלמא שאני התם, שכבר הוסבה! א"ל ״שכבר הוסבה״ לא אמרינן.

    12א"ל רב יימר לרב אשי: אי אמרת בשלמא שכבר הוסבה, היינו דמתוקמא קרא בין בסבת הבן, בין בסבת הבעל.

    13אלא אי אמרת לא אמרינן שכבר הוסבה, כי מינסבא לאחד ממשפחת מטה אביה, מאי הוה? הא מתעקרא נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא!

    14דמנסבינן לה לגברא דאבוהי משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה׃

    Tosafot

    מנין ליאיר שלא היה לשגוב - תימה לרשב"א אי לבאי הארץ נתחלקה הארץ אמאי לא היה ליאיר שלא היה לשגוב:

    וכי תימא לעבור עליו בשני לאוין - תימה הא היכא דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאוי יתירי וכי תימא דהכי קאמר דאפילו אי מוקמת להו בלאוי יתירי איכא למילף שהבעל יורש את אשתו דלא משמע הכי בסמוך דקאמר לעולם קראי בסיבת הבן כדשנינן:

    אם כן תרי קראי למה לי - אע"ג דקרא קמא נמי שלא לצורך דכבר שמעינן מתורת משה סיבת הבן מ"מ בזה אינו מקפיד אי אשמועינן יהושע נמי סיבת הבן אבל תרי זימני לית ליה לאשמועינן. רשב"א:

    אימא דנפלה ליה משדה חרמים - תימה לרשב"א דלמה דוחק כל כך כיון דבעא למימר דאתא קרא להראות עשרם הוה ליה למימר דפנחס ויאיר ירשו מאמם או מאבי אמם:

    ונראה לר"י גירסת הספרים דגרסינן א"ל אביי אי סלקא דעתך דבעל לא ירית כו' ולא גרסינן הכא בין למ"ד בסיבת הבן בין למ"ד בסיבת הבעל אלא גבי אי אמרת בשלמא דרב יימר בסמוך גרסינן ליה ואמאי דאקשי רב פפא דלמא קראי בסיבת הבן מהדר אביי לשנויי הכי וקאמר אי אמרת בשלמא דבעל ירית וקרא אסיבת הבעל קפיד אתי שפיר הא דמשמע דאתי קרא למיעבד תקנתא אפילו לנחלת האם שלא תסוב מדכתיב ירושת שני מטות גבי איסור הסבה אע"פ שכבר הוסבה נחלת האם מ"מ קפיד קרא שלא תסוב יותר על ידי נישואי הבת ובסיבת הבעל איכא תקנתא דמנסבין לה גברא דאבוהי משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה דהשתא לא מתעקר ע"י סיבת הבעל יותר ממה שהוסבה כבר ואע"פ כשימות בעל ויירשנו בנו מתעקרא נחלת האם משבטא דאימא לשבטא דאבא שהרי הבן אביו ואמו מתיחסים על שבט אביהן או שמא הבעל לא יירשנה כלל שתתאלמן או תתגרש ויירשנה הבן הא לא איכפת ליה לפי שאי אפשר לעשות תקנה לדבר זה אלא אי אמרת דבעל לא ירית וקראי במסיבת הבן כדקא פרכת כי קא מינסבא נמי לגברא דאבוהי משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה מתעקרא נחלת האם על ידי הבן כדפרי' אלא ודאי בסיבת הבעל משתעי ולהכי קים ליה לתנא דקרא דוכל בת יורשת נחלה בסיבת הבעל כתיב מדכתיב ביה ירושת שני מטות משמע דלנחלת האם נמי עבדינן תקנתא שלא תסוב יותר והכי פירושא דברייתא הרי הוא אומר וכל בת יורשת נחלה ובסיבת הבעל הכתוב מדבר דמהניא תקנתא לנחלת האם וכי תימא בסיבת הבן משתעי וקרא לא אתא למעבד תקנתא אלא לנחלת האב תא שמע לא תסוב נחלה ומיתורא דקראי שמעינן דחד בסיבת הבן וחד בסיבת הבעל ואם כן ההוא דכתב ביה ירושת שני מטות דמשמע דבעי תקנתא לנחלת האם בסיבת הבעל כתב דאשכחינן ביה תקנתא:

    אמר ליה רב פפא לאביי דלמא שאני התם שכבר הוסבה - אע"ג דכתיב ביה ירושת שני מטות לא קפיד קרא אנחלת האם שכבר הוסבה ולעולם קאי בסיבת הבן אע"ג דליכא תקנתא לנחלת האם א"ל שכבר הוסבה לא אמרינן אין סברא לומר שלא הקפיד הכתוב אנחלת אם אע"פ שכבר הוסבה דכיון דכתיב ירושת שני מטות משמע דבנחלת האם עבדינן נמי תקנתא:

    אמר ליה רב יימר לרב אשי אי אמרת בשלמא שכבר הוסבה היינו דמתוקמי קראי בין בסיבת הבן בין בסיבת הבעל כו'. רב יימר לא הוה יודע דאביי כי הוה מוקי לקרא בסיבת הבעל מפרש לקרא דמנסבינן לה גברא דאבוהי משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה ולהכי קשיא ליה אמאי ניחא ליה לאוקומי בסיבת הבעל טפי מבסיבת הבן ובין הכי ובין הכי כי מינסבא לשבטא דאבוה מתעקרא נחלת האם משבטא דאימא לשבטא דאבא כיון דלא אמר שכבר הוסבה ומשני דמנסבינן לה וכו' ועל פ"ה יש לתמוה שאין זה שיטת גמרא דרב פפא אקשי לאביי אברייתא ואביי לא מהדר מידי ועושה בעיא שלו בלשון קושיא ועוד דמסיק אביי שכבר הוסבה לא אמרינן ולפירושו הוה ליה למימר ודלמא דהא מספקא ליה ואין בספרים ודלמא ועוד דבכל הספרים גרסינן אמר ליה אביי דמשמע דאקושיא דאקשי ליה רב פפא מהדר לשנויי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    פנחס דזבן מזבן ויאיר דזבן מזבן - ואם תאמר אם כן תרי קראי למה לי, ואי נמי קרא למה לי כלל. י"ל דבכבודן ועשרן של צדיקים משתעי קרא, שאוכלין פרי מעשים בעולם הזה. וכי אקשינן לעיל אם כן תרי קראי למה לי, הכי קאמר, אי לאו לאשמועינן דין ירושת הבעל למה לי לאשמועינן שמתו אימותיהם וירשו הם.

    פנחס דזבן מזבן לא מצית אמרת - ואם תאמר לימא יאיר דזבן מזבן ופנחס דירש את אמו, דהא לעיל לא קשיא ליה אלא תרי קראי למה לי. וי"ל דכי אמר פנחס דזבן מזבן לא מצי אמרת, הכי נמי דיאיר דזבן מזבן לא מצית אמרת, דאם כן כיון שחוזרות ביובל ואינו יכול ליקבר בהם לא היה אומר הכתוב ויהי לו עשרים ושלש ערים, שאינן שלו אלא לאכילת פירות. ואמר בפנחס והוא הדין ליאיר.

    דנפלה משדה חרמים - פירש ר"ש ז"ל, שדה המתחלקת לכהנים ביובל. והקשו עליו, דכשמת אלעזר עדיין לא היה היובל לישראל, דבסדר עולם (פי"ב) שנו עשרים ושמונה שנה פרנס יהושע את ישראל, ובו בפרק מת אלעזר, ואלו ישראל לא מנו שמיטות ויובלים אלא לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו (ערכין יב, ב). אלא שדה חרמים ממש קאמר, שהוא לכהן, וכמו שפירש הוא ז"ל ללשון ראשון, ושדה החרם מתחלקת לכהנים של אותו משמר.

    גירסת הספרים כך - אמר ליה אביי לרב פפא בין למאן דאמר בהסבת הבן בין למאן דאמר בהסבת הבעל הא קא מיעקרא נחלה משיבטא דאימא לשיבטא דאבא. ולפי גרסא זו אביי שואל היה לרב פפא היכי מתוקמי קראי והיכי עבדי דלא תיעקר ירושת שבט האם, דכשאתה משיאה לזו שהיא יורשת שני המטות, בין שתמצא לומר שהקפידה התורה אף בהסבת הבן או תמצא לומר שהקפידה בהסבת הבעל ולא בהסבת הבן, שאין הנכסים עקורין כשבאין מיד האשה ליד בנה, דבן כרעיא דאימא הוא, מכל מקום כיון שהבעל יורש, כשאתה משיאה לאחד ממשפחת מטה אביה כמו שאמרה תורה הא קא מיעקרא הנחלה משבט האם לשבט האב, שהבעל והבן משבט האב הן נחשבין. ואכתי אביי ורב פפא לא מסקי אדעתייהו מאי דקאמר ליה רב אשי לרב יימר דמנסבין לה לגברא דשבטא דאבוה כשבטא דאבוה ואימא משבטא דאימא. ואהדר ליה רב פפא שאני הכא שכבר הוסבה, שהאשה הזאת על שבט אביה תחשב, ועד שלא נשאת כבר הוסבה הנחלה על ידה לשבט האב, ולא הקפידה תורה בזו אלא שתשמור הנחלה לאותו שבט שהוסבה לו, ולא תנשא לשבט אמה אלא לשבט אביה. אמר ליה אביי שכבר הוסבה לא אמרינן כי בזו שהיא באה משני מטות הקפידה התורה שלא תסוב הנחלה על ידה מאחד משני המטות ממטה אל מטה. ורב יימר ראה דברי רב פפא ואמר ליה לרב אשי בעל כורחין אית לן למימר שכבר הוסבה, שאם כן לא תמצא תקנה לזו שתנשא לעולם, ולא אמרה תורה שתשב זו עגונה לעולם, אלא כי אמרי שכבר הוסבה יש לה תקנה, בין שתאמר שהקפידה התורה בהסבת הבעל ובין שהקפידה בהסבת הבן, וכמו שאמרנו, והשיב לו רב אשי דכבר הוסבה לא אמרינן, ואפילו הכי יש לה תקנה דמנסבינן לה לגברא דכותא. ואפשר לומר דהא דרב אשי כמאן דאמר בהסבת הבעל, דהשתא לא מיעקרא נחלה כלל, דהא בעל כמותה לגמרי, אבל אי אמרת בהסבת הבן הקפידה תורה, אפילו כי מינסבא לגברא דכותא, מכל מקום כשיירשנה בנה מתעקרא נחלה, דעד השתא בידא דידה דהיא כולה מצד האב משבט ראובן ומצד אמה כולה משבט שמעון, ואלו הבן בין מצד אביו ובין מצד אמה משבט ראובן. וי"ל דאפילו למאן דאמר בהסבת הבן ניחא, דמכל מקום הבן הוה מצד אביו ומצד אמו משני המטות ומצד האבות משבט ראובן ומצד האימהות משבט שמעון. כן נראה לפרש שיטה זו לפי גירסת הספרים. ויש גירסא אחרת וכך היא: אמר ליה אביי לרב פפא אי סלקא דעתך דבעל לא ירית וקראי בהסבת הבן הא קא מיעקרא נחלה וכו'. וקושיא הוא דקא מקשינן לרב פפא דאמר לעולם אימא לך בעל לא ירית וקראי בהסבת הבן, והכי פירושא, אי אמרת בשלמא דהסבת הבעל הכתוב מדבר, ולומר שהבעל יורש את אשתו, אבל בהסבת הבן לא הקפידה התורה, דנחלה הבאה לו לבן ממורישה לא חשבינן לה עקירה, דכמאן דמנחה ביד מורישיו היא, הכא נמי משכחת לה תקנה לזו שאתה יכול להשיאה לגברא דכותא מצד אביו ומצד אמו, והילכך אם תמות בחיי הבעל ויירשנה הבעל הא לא מיעקרא נחלה זו כלל, דאכתי כדקיימא קיימא, ואם ימות הבעל בחייה ויירשנה בנה הא על יד הבן לא מיעקרא נחלה, דכרעא מאימיה הוא. אלא אי אמרת בעל לא ירית ובהסבת הבן הקפידה התורה, אין תקנה לזו, שאפילו אתה משיאה לגברא דכותא מכל מקום בנה שהוא יורשה אינו דכותה ובו הקפידה התורה ואין תקנה לזו ותשב ותתעגן. ואמר ליה שאני הכא שכבר הוסבה. ורב אשי דאהדר ליה לרב יימר דמנסבינן לה לגברא דכותא, סבר שהבעל יורשה, כאביי, וכאביי פריק ליה. ונמצא לפי זה, דרב אשי דהוא בתרא אית ליה ירושת הבעל דאורייתא, וכולהו תנאי הכין אית להו, רבי עקיבא ורבי ישמעאל דאמר אין לך מעביר נחלה משבט לשבט אלא בת שבנה ובעלה יורשין אותה, ואביי ורבא אית להו נמי הכין, דדקו לה מקרא מונתתם את נחלתו לשארו ונתתם את נחלת שארו לו, וכן ר' אבהו שאמר משום ר' יוחנן ומשום ר' ינאי משמיה דרבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק, הכי נמי אית להו, ותרתין מתניאתא דאייתי בסמוך חדא תניא בהסבת הבן והבעל וחדא תניא בהסבת הבעל ולא הבן, תרווייהו אית להו ירושת הבעל דאורייתא. ורב פפא דאמר בעל לא ירית לאו בדוקא אמרה, דחייה בעלמא הוא דקא דחי דקראי לא קא מוכחי, דאיכא למימר דבעל לא ירית והסבת הבן הכתוב מדבר. ולא אשכחן בכולהו תנאי מאן דאמר ירושת הבעל מדרבנן אלא רב דאמר הכין בריש פרק הכתוב (כתובות פג, ב) (ז"ל) ולרבי אל(י)עזר, ופליגי רבנן ורבי מאיר עליה בבכורות פרק יש בכור לנחלה (נב, ב), דתנן התם אלו שאינן חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו והמתנה (ב)דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מתנה כמכר, ר' אלעזר אומר כולן חוזרין ביובל, ואמרינן עלה בגמרא והיורש את אשתו ירושת הבעל דאורייתא, וחכמים לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא במתנה ומשום דכתיב תשובו ודרשו ליה לרבות את המתנה, ורבי אלעזר אמר כולן חוזרין סבר לה כדרבנן דאמרי תשובו לרבות את המתנה, והני כולהו מתנה נינהו, בכורה מתנה קרייה רחמנא, והיורש את אשתו ירושת הבעל דרבנן. אלמא ליכא מאן דאית ליה דרבנן בכולהו אלא רבי אלעזר, ולא קיימא לן כותיה אלא כחכמים וכרבי מאיר, ובכולהו אמוראי נמי (ו)לא אשכחן דאית ליה דרבנן אלא רב דאמר הכין בריש פרק הכותב ולא דחי כל הני מן קמי רב. ואפילו כי אמר רב פפא נמי, הא איכא רבא דרביה הוא דלא סבירא ליה כותיה. ור' יוחנן אית ליה נמי הכין, כדאמרן, ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ועוד דהא איכא רב אשי דהוא בתרא דאית ליה הכין, כמו שכתבתי, והלכתא כותיה דבתרא הוא. ודאמרינן (כתובות, פג, א) בכותב לאשתו בעודה ארוסה דין ודברים אין לי עמך וכו' נחלה הבאה לו ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה לאו נחלה הבאה לו מדרבנן קאמר, אלא העתידה לבוא לו ממקום אחר על ידי מעשה שלא בא עדיין קאמר, וכמו שכתבתי למעלה בפרק (נ, ב) ובכתובות בריש פרק הכותב בסייעתא דשמיא.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 112a

    Bava Batra 112a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 212 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 112a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026