Talmud Builders

    Bava Batra 81b

    Chapter 5 - HaMokher et HaSefinah

    גם: בבא בתרא דף פ״א ע״ב, פרק ה׳ המוכר את הספינה

    English translation - Bava Batra 81b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1What is the rationale of Rabbi Meir that in the case of one tree, an individual is obligated to bring first fruits but does not recite the passage, and what is the rationale of the Rabbis that in the case of two trees, an individual is obligated to bring the first fruits but does not recite the passage? If one owns the ground and is obligated to bring the first fruits to the Temple, he should also recite the passage of thanks. If he does not own the ground and therefore is not obligated to recite the passage, why does he bring the first fruits to the Temple? Rabbi Elazar said to Rabbi Shimon ben Elyakim: Do you ask me publicly, in the study hall, about a matter for which the early Sages did not give a reason, in order to embarrass me? In other words, I do not know the reason, as not even the early Sages explained this matter.

    2Rabba said: What is the difficulty? Perhaps Rabbi Meir is uncertain, in the case of an individual who purchases one tree, whether or not the buyer owns the ground, and the Rabbis are uncertain, in the case of an individual who purchases two trees, whether or not the buyer owns the ground. Due to this uncertainty, the owner of the tree must bring the first fruits to the Temple, as he might be obligated in this mitzva. He does not recite the passage of thanks because it is not definitely established that he is obligated to bring the fruits.

    3The Gemara asks: And is Rabbi Meir really uncertain whether the buyer owns the ground? But it teaches: Since he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Meir states definitively that the owner of the tree does not own the ground. The Gemara answers: Say that the baraita should be emended as follows: Perhaps he did not acquire any land.

    4The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps these fruits are not first fruits, and he is bringing non-sacred fruit to the Temple courtyard, which is prohibited. The Gemara answers: The case is where he consecrates them. The Gemara asks: But the priest is required to eat first fruits, and he cannot do so if they are consecrated. The Gemara answers: The case is where the priest redeems them. The Gemara asks: But perhaps they are not first fruits, and thereby he removes them from the obligation of teruma and tithes, as one does not separate teruma and tithes from first fruits. The Gemara answers: The case is where he separates teruma and tithes from the fruits, due to the uncertainty over their status.

    5The Gemara asks: Granted, the teruma gedola that he separates from these fruits he gives to a priest, and the priest may partake of it, as it has the halakhic status of either first fruits or teruma gedola , both of which are eaten by a priest. It is understood with regard to the second tithe as well; he gives it to a priest, who eats it in Jerusalem, either as first fruits or as second tithe. If it is the third or the sixth year of the Sabbatical cycle, when instead of second tithe one is obligated to give the poor man’s tithe, here too, he gives it to a poor priest, who eats it as either first fruits or poor man’s tithe. But with regard to first tithe, which is given to a Levite, to whom can he give it? A Levite may not eat first fruits.

    6The Gemara answers: The case is where he gives it to a priest, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya. As it is taught in a baraita : Teruma gedola is given only to a priest, and first tithe is given only to a Levite; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya says: First tithe may also be given to a priest. The Gemara asks: But perhaps they are in fact first fruits and require recitation of the passage of thanks, and yet the owner does not recite it due to the uncertainty. The Gemara answers: The recitation is not indispensable, i.e., one can perform the mitzva of bringing first fruits without the recitation.

    7The Gemara asks: And is the recitation not indispensable? But doesn’t Rabbi Zeira say in the context of offerings: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing does not invalidate the meal-offering. Even though there is a mitzva to mix the oil and the flour ab initio , the meal-offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing invalidates the meal-offering. The principle is: Ab initio requirements prevent the fulfillment of a mitzva in situations where they are not merely absent but impossible. Accordingly, first fruits that are unfit for recitation should not be brought to the Temple.

    8The Gemara answers: The case is where he renders them exempt from the obligation of recitation, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Ḥanina, who says: If one harvested the fruits and sent them in the possession of an agent, and the agent died on the way, the owner or any other person brings the first fruits but does not recite the passage of thanks. What is the reason? As it is written: And you shall take, and you shall bring. The Gemara is citing from the following verse with a slight variation: “And you shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land that the Lord your God gives you” (Deuteronomy 26:2).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 81 עמוד ב

    1מאי טעמא דר"מ באילן אחד, ומ"ט דרבנן בשני אילנות? אמר לו: דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם, תשאלני בבית המדרש כדי לביישני?

    2אמר רבה: מאי קושיא? דלמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה, ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו!

    3ומי מספקא ליה? והא קתני: לפי שלא קנה קרקע, דברי ר"מ אימא: שמא לא קנה קרקע.

    4וליחוש דדלמא לאו ביכורים נינהו, וקא מעייל חולין לעזרה! דמקדיש להו. והא בעי מיכלינהו! דפריק להו. ודלמא לאו בכורים נינהו, וקא מפקע להו מתרומה ומעשר! דמפריש להו.

    5בשלמא תרומה גדולה יהיב לה לכהן, מעשר שני נמי יהיב ליה לכהן, מעשר עני נמי יהיב ליה לכהן עני, אלא מעשר ראשון דלוי הוא! למאן יהיב ליה?

    6דיהיב ליה לכהן, כר"א בן עזריה דתניא: תרומה גדולה לכהן, מעשר ראשון ללוי, דברי רבי עקיבא. רבי אלעזר בן עזריה אומר: מעשר ראשון אף לכהן. ודלמא בכורים נינהו, ובעו קרייה! קרייה לא מעכבת.

    7ולא?! והאמר ר' זירא: כל הראוי לבילה, אין בילה מעכבת בו; ושאינו ראוי לבילה, בילה מעכבת בו!

    8דעביד להו כר' יוסי בר חנינא, דאמר: בצרן ושגרן ביד שליח, ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא. מאי טעמא? דכתיב: ״(דברים כו״, ב) ״ולקחת והבאת״׃

    Tosafot

    ודלמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה - בכל מקום שיש כעין הקרבה כי הכא שיש הגשה או תנופה למ"ד וכן בפרק הזרוע (חולין דף קל: ושם ד"ה אי) גבי חזה ושוק דקאמר אי מאבראי לפני ה' כתיב ואי מגואי קא מעייל חולין בעזרה ויש בהן תנופה אבל דבר שאין עושין בו הקרבה כלל בההוא אין שייך איסור הכנסת חולין בעזרה דאל"כ לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזרה וגם ישראל לא יכנס בעזרה ועוד דקאמר בהקומץ רבה (מנחות דף כא: ושם ד"ה חולין) יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע:

    דמקדיש להו - תימה דבפ' התודה (מנחות דף פ: ושם ד"ה וכי) גבי תודה שנתערבה בתמורה דמשני דלמא לאו תודה היא והוי לחם חולין בעזרה ואמאי לא פריך דלקדיש ליה על תנאי שאם אינה תודה יקדש הלחם לבדק הבית או לדמי נסכים וי"ל דגבי תודה כיון שעשה ארבעים חלות מארבעה מינים מוכחא מילתא טובא שלשם תודה מביאם ולהכי אפי' הקדיש על תנאי חשיבי חולין בעזרה כיון שאין דרך לעשות משאר הקדש מה שעשה מזה אבל הכא בכורים כי מקדיש להו לדמי לא מיחזי חולין בעזרה אלא כשאר הקדש שדרך להביא הקדש בעזרה כדאמר (תמיד כט. מדות פ"ג מ"ח) גפן של זהב היתה שם שכל מי שמתנדב גרגיר מביא ותולה בה שאינו עושה בכורים אלא הגשה אצל המזבח לרבנן ואפי' לראב"י דמצריך תנופה אין הוכחה כל כך מתנופה שלשם בכורים מביאן ואפי' בקריאת הפסוקים אין הוכחה כל כך אלא הוי כקורא בתורה הואיל ואינו עושה בגוף הפירות כלום:

    אלא מעשר ראשון דלוי הוא - ואע"ג דדמאי אינו מחייב ליתנו מספק משום דמצי אמר אייתי ראיה דלא מתוקן הוא ושקול אומר רשב"א דלא דמי דהכא אין הכהן מוחזק יותר מן הלוי ושל ישראל ממה נפשך אינם דאם בכורים הם דכהן הם ואם לאו בכורים נינהו א"כ מעשר ראשון הוא והוי דלוי ועוד דמאי דלא הוי אלא ספיקא דרבנן אין צריך לקיים מצות נתינה:

    תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי עקיבא - ודלא כפ"ה דפירש דפליגי בתר דקנסינהו עזרא אלא מדאורייתא פליגי כדאמר ביש מותרות (יבמות דף פו:) דמפיק טעמא מקראי והוי לר"ע דוקא ללוי ולרבי אלעזר אף לכהן אבל בתר קנסא הוי לר"ע אף לכהן ולרבי אלעזר בן עזריה דוקא לכהן וה"מ לשנויי הכא אפילו כר"ע ובתר קנסא אי נמי שיפריש עליה ממקום אחר על תנאי שאם אינן בכורים יהו פירות הללו מעשר ואם הם בכורים יהא מעשר של אלו בצפונם או בדרומם ומעשר עני שלהם יהיב ללוי עני ואם מעשר שני יעלה ויאכל בירושלים ובחד מהנך שנויי צריך לשנויי אליבא דר"מ דמאי טעמא באילן אחד מביא ואינו קורא דלדידיה ליכא למימר כר' אלעזר בן עזריה דבהדיא פליג עלה ביש מותרות (שם.):

    כל הראוי לבילה כו' - עיקר מלתא בפ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג: ושם) גבי הרי עלי ס"א כדפירש הקונטרס וא"ת ומאי פריך התם וכי לא בלל מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר נהי דבלילה לא מעכבא מ"מ לכתחלה מצוה לבלול וטוב שיביאו בשני כלים דיכול להביא בין בכלי אחד בין בשני כלים כמו שירצה כיון דנדר סתם דדוקא כי אמר הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד תנן התם (דף קב: ע"ש) דאם הביא בשני כלים פסול ואומר ר"י דהך דס"א קאי אהך דקתני רישא מתנדב אדם מנחה ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ס"א כלומר מנחה של ס"א דהשתא צריך להביא בכלי אחד דכיון דאמר מנחה לקרבן גדול קא מכוין:

    דעביד להו כר' יוסי בר חנינא - פי' שלא עשה לקיחה והבאה כאחד וא"ת ומי דחקו לומר דעביד כר' יוסי בר חנינא לימא דעביד כמתני' ששיגרם לגמרי ביד שליח כדתנן במסכת בכורים (פ"א מ"ה) דשליח מביא ואינו קורא ויש לומר דהכי קאמר ר"מ מביא ואינו קורא משמע שמביא הוא בעצמו ולא שמשגרם ביד שליח:

    בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא - תימה הא נראו לקריאה ונדחו והוה לן למימר ירקבו כדא"ר זירא בפרק בתרא דמכות (דף יח: ושם) הפריש ביכורים לפני החג ועבר עליהם החג ירקבו משום דקודם החג הוו חזו לקריאה ואחר החג תו לא חזו וחשיב להו מטעם זה התם אין ראוים לבילה דבילה מעכבת בהן ותירץ רבינו חיים דהכא איירי כגון שהיה בדעתו מתחלה כשבצרן לשגרן ביד אחר דאז יכול לשגרן ביד אחר כאילו לא נראו לקריאה מעולם כדמוכח בירושלמי דביכורים (פ"א) דגרס התם ר' יוחנן וריש לקיש בשם רבי אושעיא אומר כשלקטן לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחנו ביד אחר דכל הביכורים שנראו להיתר קריאה אין נתרין אלא בקריאה וקאמר בתר הכי מתניתין פליגא הפריש ביכוריו ומכר שדהו מביא ואינו קורא קיימונה שנתן דעתו למכור משעה ראשונה והא דתנינא יבש אילן או נקצץ מביא ואינו קורא כשייבש משעה ראשונה ולפי זה הפריש ביכורים לפני החג על מנת להביאן לאחר החג לא ירקבו אלא אחר החג מביא ואינו קורא ומה שפירש הקונטרס דבצירה היא הלקיחה אין נראה לרבינו תם דלקיחה לא משמע בצירה אלא לקיחה מתוך הבית ועוד דלא קתני או מת שליח אלא ומת משמע דמת הויא לקיחה והבאה בתרתי ועוד דהכי הוה ליה למיתני בצרן ושגרן ביד שליח או בצרן שליח והוליכן הוא אלא נראה לר"ת דלקיחה שהיא מתוך הבית הויא לקיחה ובצרן אורחא דמילתא נקט שהוא רגיל ללקט מה (שנראה בעיניו) ולא שליח משום דביכורים אין להם שיעור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ודילמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה - לאו למימרא שכל חולין אסורין ליכנס לעזרה, שהרי הכל נכנסין לעזרה בבגדי חול, ועוד לא שמענו שיהא אדם אסור ליכנס שם ופתו בידו, והלל היה מביא כשבתו לעזרה ומקדישה ושוחטה (פסחים סו, ב. נדרים ט, ב), דעיקר איסור מביא חולין לעזרה משום דכתיב וכי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום (קידושין נז, ב) והילכך כעין זביחה אסור, הא נכנס בעזרה וחוליו בידו שרי. אלא הכא משום דביכורים טעונין תנופה והגשה על גבי המזבח ודמי להקרבה, משום הכי הוא דקאמר שהן אינן ביכורים, ומגיש ומניף הרי זה כמקריב חולין בעזרה.

    בשלמא תרומה יהיב לה לכהן ומעשר עני לכהן עני אלא מעשר ראשון דלוי הוא. כלומר, וביכורים נאכלין לכהנים, דאסורין הם לזרים כתרומה, דתרומה קרינהו רחמנא, דכתיב ותרומת ידיך, ואמרינן תרומת ידיך אלו הביכורים. ואם תאמר ומעשר שני מאי עביד ליה. י"ל דההיא נמי אפשר דפריק להו חוץ לירושלם ואכלי להו כהנים. כן תירץ הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש. ומסתברא שאין צריך לכך, אלא נותנו במתנה שם לכהן ואכיל ליה בירושלם.

    יהיב ליה לכהן כרבי אלעזר בן עזריה דאמר מעשר ראשון לכהן - פירש ר"ש ז"ל לבתר דקנסינהו עזרא. ואינו מחוור, דאי מתניתין לבתר דקנסינהו עזרא, למה לי כרבי אלעזר בן עזריה דאמר לכהן ולא ללוי, אפילו כרבי עקיבא נמי, דלבתר דקנסינהו עזרא לרבי עקיבא נותנו בין ללוי בין לכהן, ומעתה מי דחקו לאוקומה כרבי אלעזר בן עזריה לבד, לוקמה ככולי עלמא, אלא דמעיקר דינא קאמר, ולאוקומי מתניתין אפילו בקודם קנסא, דאלו קודם קנס לרבי עקיבא ללוי ולא לכהן, ולרבי אלעזר בן עזריה בין ללוי בין לכהן, ובקראי הוא דפליגי, דרבי אלעזר בן עזריה סבר דאף הכהנים נקראו לויים וכדקאמר בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לויים וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק, והילכך קודם קנס לרבי עקיבא דוקא ללוי ולא לכהן, אלא דיהיב להו לכהן כרבי אלעזר בן עזריה. ואם תאמר אי קודם קנסא, אילן אחד לרבי מאיר היאך יביא, והא איהו כרבי עקיבא סבירא ליה, דתניא ביבמות פרק (האשה רבה) [יש מותרות] (פו, א) תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי מאיר. ומסתברא דאיפשר דזבין ליה מלוי ויהיב ליה לכהן, דכל דאיפשר לתיקוני מתקנים, וכדאמרינן נמי והא בעינן מכלינהו דפריק להו. ובנמוקי הרמב"ן ז"ל כתוב דמפריש עלייהו תרומה ומעשר ממקום אחר, ומפרש באותה תרומה ומעשר מיניה וביה, וגמרא הוא דלא חש לפרושי כולי האי ונקט הפרשה לרבנן בשני אילנות.

    בצרן ושגרן ביד שליח - פירש ר"ש ז"ל, בצרן בעל הבית, והיינו לקיחה, ושגרן ביד שליח, והוא היה בירושלם, אינו קורא, דלקיחה והבאה כאחד בעינן וליכא, ואי נמי בצרן שליח ומת בדרך, כלומר, שלא הגיע השליח לירושלם, אין הבעלים קורין, דליכא לקיחה והבאה כאחד, הא אם בצרן שליח והוליכן שליח עד ירושלם קורא, דשלוחו של אדם כמותו. ואין פירושו מחוור, דאילו בצרן שליח והביאן לירושלם, היאך יקרא הוא, והלא צריך הוא לומר הנה הבאתי והוא לא הביא, ואם מפני הטעם שאמר ששלוחו של אדם כמותו, אם כן אפילו בצרן הוא ושגרן ביד שליח נמי, דהא שלוחו של אדם כמותו ולקיחה והבאה בחד איכא, דהבאת השליח כהבאתו. ורבינו תם ז"ל פירש, דבצרן אורחא דמילתא נקט, דדרכו של בעל הבית לבצור כרמו, ולאו היינו לקיחה, דלקיחה מן בעל הבית להוליכו ולהביאו לרושלם היא הלקיחה. ואי נמי בצרן דנקט לרבותא נקטיה, דאפילו בצרן הוא ושגרן ביד שליח כלומר שלקחן השליח מן הבית והביאן עד ירושלם, ואחר כך לקחן בעל הבית והביאן לעזרה, אינו קורא, מפני שהלקיחה שלקחן השליח מן הבית עיקר ולא הבצירה, והכי קאמר בצרן ושגרן ביד שליח מן הבית ומת שליח בדרך, ונגמרה ההבאה על ידי בעל הבית, אינו קורא, שהלקיחה מן הבית והבאה מהר הבית לעזרה בעינן בחד. ושליח שהביא ביכורים מן הבית והכניסן לעזרה אינו קורא, שאין השליח קורא, כדאיתא התם במסכת ביכורים (פ"א, מ"ה), והכא נמי עבידי כי הא, לאו דוקא כי הא, אלא שמשגרן על ידי שליח, והוא הדין דהוה ליה למימר דמשלח להו על ידי שליח, דאין השליח קורא, אלא מסתברא דאורחא דתלמודא דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן מידי, והכא אגב אורחיה אתא לאשמועינן הא דר' יוסי ברבי חנינא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 81b

    Bava Batra 81b. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 184 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 81b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026