Talmud Builders

    Bava Batra 137b

    Chapter 8 - Yesh Nochalin

    גם: בבא בתרא דף קל״ז ע״ב, פרק ח׳ יש נוחלין

    English translation - Bava Batra 137b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if he does not fulfill his obligation with it, for what purpose did the owner give it to him?

    2Rather, with regard to fulfilling his obligation, everyone agrees that he fulfills his obligation with it. It is only in a case where the first recipient sold it or consumed it, that we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel. According to Rabbi Yehuda HaNasi, if he sold it, the second recipient can repossess the etrog from the purchaser, and if he consumed it he must pay the second recipient its value, whereas according to Rabban Shimon ben Gamliel, he owes nothing to the second recipient, as the etrog belongs to him.

    3Rabba bar Rav Huna says: In a case of brothers who acquired an etrog with money from the jointly held property of the estate, and one of them took it on Sukkot and attempted to fulfill his obligation with it, the halakha depends on the limits of his ownership of the etrog : If he may eat it, i.e., his brothers allow him to do so, he has fulfilled his obligation to perform the mitzva, and if not, he has not fulfilled his obligation.

    4And this is specifically in a case where there is an etrog for each and every one of the brothers; but if the other brothers get merely a quince or a pomegranate, he has not fulfilled his obligation even if he has the right to eat it.

    5Rava says: If one person said to another: This etrog is given to you as a gift on the condition that you return it to me, and the recipient took it on Sukkot and attempted to fulfill his obligation with it, if he ultimately returned it, he has fulfilled his obligation; if he did not return it, he has not fulfilled his obligation, as he did not fulfill the condition, thereby retroactively invalidating the gift. The Gemara explains that Rava teaches us that a gift given on the condition that it be returned is considered a valid gift.

    6§ The Gemara relates: There was a certain woman who had a palm tree on the land of Rav Beivai bar Abaye. Whenever she would go to harvest the produce from it, he would get angry at her for trampling on his crops. Since she did not wish to anger him, she decided to temporarily waive her right to the tree’s produce, and transferred ownership of it to him for all the years of his life, so that after his death she would once again be able to harvest the produce. He then went and transferred it to his minor son, so that it would remain in his family even following his death.

    7Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Beivai bar Abaye: Is it because you descend from truncated [ mula’ei ] people, as Rav Beivai’s family traced their lineage to Eli, all of whose descendants were condemned to premature death (see I Samuel 2:31), that you speak truncated [ mulyata ] and unsound matters? Even Rabban Shimon ben Gamliel, who holds that in a case where one says: My property is given to you, and after you, to so-and-so, if the first recipient sells the property the sale is valid, says so only in a case where it was to be given to another person; but if the giver said that it will return to himself, he did not say that the first recipient can sell it, as the giver clearly intended to maintain his ownership of the property. Accordingly, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, held that Rav Beivai’s sale did not take effect.

    8§ Rava says that Rav Naḥman says: If one said to another: This ox is given to you as a gift on the condition that you return it to me, and the recipient consecrated it and then returned it to him, it is consecrated and returned. The consecration takes effect, and although the owner may not use it, nevertheless it is considered returned and the condition is fulfilled.

    9Rava said to Rav Naḥman: What did he return to him? The ox was not returned to the possession of the giver, as it is consecrated. Rav Naḥman said to him: And what did he cause him to lose? He returned the ox. Rather, Rav Ashi said: We must rule in this case based on what we see. If the giver said to the recipient: On the condition that you return it, it is considered returned, as he returned it. But if he said to him: On the condition that you return it to me, he was effectively saying to him that he must return something fit for him to use. Consequently, the consecration prevents the condition from being fulfilled, and both the gift and the consecration are retroactively nullified.

    10§ Rav Yehuda says that Shmuel says: If one writes a document granting his property to another, and the other person says: I do not want it, he acquires it, and this is the halakha even if he is standing and shouting in protest that he does not want it. And Rabbi Yoḥanan says that he does not acquire it.

    11Rabbi Abba bar Memel said: And they do not disagree with each other:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 137 עמוד ב

    1אי מיפק לא נפיק ביה, למאי יהביה ניהליה?

    2אלא מיפק דכולי עלמא לא פליגי, דנפיק ביה; מכרה או אכלה באנו למחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל.

    3אמר רבה בר רב הונא: האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית; נטלו אחד מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו, יצא; ואם לאו, לא יצא.

    4ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד וחד, אבל פריש או רמון לא.

    5אמר רבא: ״אתרוג זה נתון לך במתנה, ע"מ שתחזירהו לי״, נטלו ויצא בו; החזירו יצא, לא החזירו לא יצא. קא משמע לן דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה.

    6ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי. כל אימת דהות אזלא למיגזריה, הוה קפיד עילוה. אקניתיה ניהליה כל שני חייו. אזל איהו אקנייה ניהליה לבנו קטן.

    7אמר רב הונא בריה דרב יהושע: משום דאתו ממולאי, אמריתו מילי מוליאתא? אפילו רשב"ג לא קאמר אלא לאחר, אבל לעצמו לא.

    8אמר רבא אמר רב נחמן: ״שור זה נתון לך במתנה, על מנת שתחזירהו לי״; הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר.

    9אמר ליה רבא לרב נחמן: מאי אהדריה? אמר ליה: ומאי חסריה? אלא אמר רב אשי: חזינן; אי אמר ליה: ״על מנת שתחזירהו״ הא אהדריה. אי א"ל ״על מנת שתחזירהו לי״ מידי דחזי ליה קאמר ליה.

    10אמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב נכסיו לאחר, ואמר הלה ״אי אפשי בהן״ קנה, ואפילו עומד וצווח. ורבי יוחנן אמר: לא קנה.

    11אמר רבי אבא בר ממל: ולא פליגי;׃

    Tosafot

    אבל פריש או רמון לא - פירש בקונטרס לא גרסינן לה ויש לפרש בדוחק דוקא דכי יש לנותן אתרוג מלבד אותו שנטל מקבל מתנה ואינו מקפיד אם יאכל הלה את האתרוג אבל אי לית ליה לנותן אלא פריש או רמון לא יצא דמסתמא יקפיד אם יאכל הלה את האתרוג ודוחק:

    לא החזירו לא יצא - וא"ת אמאי לא יצא אפילו כי כפליה לתנאי והא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד ואין זה כתנאי בני גד ובני ראובן כדאמרינן במי שאחזו (גיטין דף עה ושם) ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שהנייר שלי מגורשת ופריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי ולכך התנאי בטל ומגורשת ופריך רב אדא בר אהבה טעמא דהוי מעשה קודם לתנאי הא לאו הכי לא מכדי כל תנאי גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד כו' אלא אמר רב אדא בר אהבה משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד ומיהו יש לומר דרבא דהכא סבר דלא בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד דהא התם נמי לא בעי אי נמי רב אדא ס"ל דכל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי ולהכי הוי מעשה ותנאי בדבר אחד שאינו מגרשה אלא כשתחזיר לו הנייר ואיך תתגרש כשהגט בידו ולהכי הוי מעשה ותנאי בדבר אחד ולא חשיב תנאי אבל רבא סבר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ולא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ויכולים המעשה והתנאי להתקיים ומגורשת מיד ואחר כך תקיים התנאי אי נמי התם כרבי מאיר והכא כרבנן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אבל הכא אי לאו למיפק ביה למאי יהביה ניהליה - ואף על גב דאין לו רשות למוכרו ולא לאוכלו לרבי, וכדאמרינן מכרו או שאכלו ודאי באנו למחלוקת רבי ורשב"ג, ואנן לכם בעי', הכא מודה רבי, דאחריך שאני, והכי קאמר ליה לראשון אתרוג זה נתון לך במתנה ואפילו גופו לצאת בו ואחריך יחזור לפלוני. כנ"ל. ור"ש ז"ל פירש, אף על גב דלרבי ליכא קנין הגוף קרינא בזה לכם, כיון שאינו משועבד לשני בעוד שהוא ברשות הראשון, ולא דמי לאתרוג של שני שותפין ולא לשאול, שהרי במתנה נתנה לו ולא בשאלה.

    אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא - יש מי שגורס: ודוקא אתרוג, אבל פריש או רמון לא, ופרשוהו, אם יכול לאוכלו, שיש אתרוגים אחרים בתפיסת הבית שיכולין שאר האחרים ליטול כל אחד כנגדו, נמצא זה (שלא) [שלו ו]יוצא בו, דלכם קרינא ביה. אבל פריש או רמון לא, שאינו מניח להם כנגדו מה שראויין לצאת בו. ואני תמה, דאפילו מניח אתרוג לכל אחד ואחד, שהלא אין כל האתרוגים שוין ויש גדול ויש קטן, ואפילו בשוין בקטנן ובגדולם זה הדר מזה, [וצריך] שומא דלא לישקול טבא ולישקול חשיבא, ונמצא שלא עשה בחלוקתו כלום, דמאן פלג ליה, והיאך יצא. ונ"ל דלאו במניח להם אתרוגין אחרים דוקא קאמר, אלא כל שאין האחין מקפידין זה על זה בכך קאמר. והרב אלפסי ז"ל למד מכאן לשותפין שלקחו אתרוג בשיתוף שצריכין ליתנו במתנה זה לזה, וכן השיב בתשובה גם הרב אב בית דין ז"ל. ומסתברא לי דהכא לא בשלקחו אתרוג לצאת בו קאמר, אלא לאכלו ולהריח בו, דאי למצוה ולצאת בו נראה שכל אחד יכול לצאת בו, ולקחתם לכם קרינא ביה, דבכל כי הא אמרינן יש ברירה, שהרי בשעה ששתפו בו ולקחוהו לצאת יודעים היו שאינו ראוי לחלק, הילכך על דעת כן לקחוהו שבשעה שיטלנו זה לצאת בו שיהא כולו שלו לצאת בו, וכן כל שאינו נוטלו כל אחד ואחד מהם [יכול ליטלו], וברירה זו כעין ברירה שאמרו בפרק שותפין שבנדרים (מו, ב) בחצר שאין בה דין חלוקה שהשותפין שנדרו הנאה זה מזה נכנסין בו, וטעמא דמלתא משום דיש ברירה, כדאיתא התם, ואף על גב דבעלמא קיימא לן דבדאורייתא אין ברירה, אלא דבכי הא כולי עלמא לא פליגי דיש ברירה, דכל שנשתתפו בחצר שאין בה דין חלוקה אנן סהדי דעל דעת כן נשתתפו בה שכל שזה נכנס בה יהא מקום דריסת הרגל ועמידתו שלו וכשזה מסתלק והאחר נכנס יהא שלו, וכן פירש שם הרב ר' שלמה בר ר' אברהם ממונטופשליר ושם כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא, ואף זה כיוצא בה ואינן צריכין להקנות. כנ"ל.

    אתרוג [זה] נתון לה במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא - ואם תאמר והא לאו תנאיה תנאה, דהא בעינן תנאי כפול. יש לומר, דכיון דקיימא לן כרבי דאמר כל האומר על מנתת כאומר מעכשיו דמי, כל היכא דאמר על מנת לא בעי לא תנאי כפול ולא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד. וכן דעת רב האיי גאון ז"'ל ודעת הרב אלפסי ז"ל, וכבר כתבתיה בארוכה בגיטין בפרק מי שאחזו (גיטין, עה) בסייעתא דשמיא.

    אמר ליה רבא לרב נחמן מאי אהדר ליה - כתב הראב"ד ז"ל: הא דרבא לא פליגא אהא דאמרינן בבא קמא (צו, ב) אומרים באיסורים הנאה הרי שלך לפניך כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח וכיוצא בו, דהתם כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל, כעין שגזל, אבל הכא כיון דאתני בהדיה השבה מעליא בעי. ורב נחמן סבר לא (עדין) [עדיף] מגזלה. אי נמי כיון דיכול לפדותו מן ההקדש וליהנות ממנו חזרה הויא. ורב אשי אמר אי אמר על מנת שתחזירו לגמרי מידי דחזי ליה בשעת חזירה קאמר הילכך פריק ליה ומהדר ליה. עד כאן. ואני מסתפק בדינו של הרב ז"ל במה שאמר דהיכא דאמר ליה על דעת שתחזירהו לי דפריק ליה ומהדר ליה, אמאי פריק, דהא לאו מוקדש הוא מדינא, דכל שלא החזירו לו כשהוא ראוי לו ולא [נתקיים תנאו] נתבטלה מתנתו כוהרי זה מקדיש מה שאינו שלו. ועוד דסתם שור תמים משמע, וקדושת הגוף הוא דקדש וקדושת הגוף אין לו פדיום. ואפילו הקדישו בפירוש לבדק הבית אינו יוצא מידי מזבח, כאילו קדושת הגוף חלה בו, ונפדה דלהיות פדיונו לבדק הבית והוא קרב, וכדקיימא לן במת[פיס תמימים לבדק הבית. ונראה לי דאילו אמר אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי, אם הקדישו והחזירו הרי זה אינו מוקדש, ומוחזר ויצא בו. וצריך לי עיון.

    גירסת הספרים - אזל איהו אקנייה לבנו קטן. וכן גריס בפירוש ר"ח ז"ל. ולפי גרסא זו הא דאמרי' רב פפי הני מילי לאחר אבל לעצמו לא, פירשו, הני מילי אם נתנו רב (רב) ביבי לאחר אבל לעצמו [לא ובנו כעצמו. וכן פירש ר"ח ז"ל. ולפיכך דוקא בנו קטן. ולא קטין ממש, אלא כל שסמך על שולחן אביו אפילו גדול זה קטן ומציאתו של אב, וכדאמרינמן בפרק קמא דמציעא (יב, ב). אבל בנו גדול שאינו סמוך על שולחנו כאחר דמי, וכדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ צ, ב) גבי סרוס פשיטא בנו גדול כאחר דמי, וכן בכל מקום חשבינן ליה כאחר בלקט ומציאה ובזיכוי העירוב. ויש מי שאינו גורס בנו קטן, אלא אזל אקנויה לבנו, והא דקאמר רב פפי לא משום דאקניה לבנו הא לאחר מהנה, אלא דכל עצמו לא היה יכול להקנותו לשום אדם, אלא אחריו חוזר הוא לאשה וליורשיה, שלא אמר רשב"ג אלא באומר אחריך לפלוני, אבל באומר אחריך לי לא, וטעמא דמלתא דכל האומר דנכסי לך ואחריך לפלוני הרי סלק נותן עצמו מהן ונתן לראשון כל ימי חייו ואחריו לשני, כמו שנתן לשני גוף ופירות כך נתנן לראשון כל ימי חיייו, דנכסי לך קאמר לה, ולפיכך אם מת שני בחיי [ראשון] יחזרו לירושי ראשון, וכן אם מכרן או שאכלן אין לשני בהן כלום, ולא דוקא משום שאמר ליה אחריך דמשמע מה שישאר אחריך, אלא הוא הדין אילו אמר נכסי לפלוני ואם מת לפלוני, וכן שנויה בתוספתא, וטעמא כדאמר דלא נתן לשני אלא לאחר מית הראשון ולא זכה שני כל שהראשון קיים. דהאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי, אבל האומר נכסי לך ואחריך לי, אי נמי נכסי לך כל ימי חייך, אם מת יחזרו ליורשי נותן, שהרי זכותו של נותן עדיין קיים, ולא גרע מן האומר אחריך, דאפשר דמה שישאר אחריך מעכשו לפלוני קאמר, והכא לא אמר אלא נכסי לך כל ימי חייך, ואפילו נמי אמר ואחריך לי אין (מדינה) [הכונה] לומר מה שישאר אחריך, אלא לומר שתפסק המתנה לכשימות, לפי שלא נתנן לו אלא לימי חייו. ומ[כ]אן לגרסתו של ר"ש ז"ל בעובדא דסבתא דגריס ובתרא לירתאי, שאיננה, דלכולי עלמא בכי הא בעל ירית, דגוף הנכסים שלה הן ויורשיו ויורשי יורשין יורשין, ולא משום דאמר בתרא לירתאי אלא משום דלא נתן לה אלא אכילת פירות כל ימי חייה, וכבר כתבתיה שם במקומה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 137b

    Bava Batra 137b. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 221 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 137b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026