Talmud Builders

    Bava Batra 52b

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף נ״ב ע״ב, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1As Rav Huna bar Avin sent a ruling: If one other than the one previously established to be the owner is in possession of items that are typically lent or rented, and says: They are purchased, and that is why they are in my possession, he is not deemed credible. In this case as well, as the father of the orphans could not be awarded these documents without bringing proof, the same should be true of his orphans. Why, then, would Rav concede to Shmuel? The Gemara concedes: This is difficult.

    2Rav Ḥisda says: They, i.e., Rav, taught his ruling, that the brother must bring proof that he owns the property listed in the documents that appear under his name, only when they do not divide any of their property, even with regard to their dough, i.e., they share everything, even their food. But if they divide with regard to their dough, say that this brother removed money from his dough, i.e., reduced his expenses for food, thereby amassing his own property.

    3With regard to the requirement that proof be brought, the Gemara asks: With what is one considered to have brought proof? Rabba says: Proof is brought with the testimony of witnesses that he purchased the property listed in the document or granted the loan with his own money or that he inherited it from his mother’s family. Rav Sheshet says: Proof is brought with the court’s ratification of the document in which his name appears.

    4Rava said to Rav Naḥman: This is the opinion of Rav and this is the opinion of Shmuel; this is the opinion of Rabba and this is the opinion of Rav Sheshet. In accordance with whose opinion does the Master hold? Rav Naḥman said to him: I know a baraita , which is the source of my opinion, as it is taught ( Tosefta 9:2): In a case where there was one of the brothers who was engaging in commerce in the house, managing the family finances, and there were bills of sale and other documents circulating with his name appearing as the owner of the property or as a lender, and that brother said: The money and property are mine, as they fell to me as an inheritance from the house of the father of my mother, who is not the mother of the other brothers, it is upon him to bring proof of ownership.

    5The baraita continues: And similarly, in the case of a woman, i.e., a widow, if her husband’s heirs see that she is engaging in commerce in the house with the property that had belonged to her husband, and there were bills of sale and other documents circulating with her name appearing on them as the owner, and she said: The money and property are mine alone, as they fell to me as an inheritance from the house of the father of my father or from the house of the father of my mother, and did not belong to my husband, it is upon her to bring proof. Rav Naḥman consequently holds in accordance with the opinion of Rav.

    6Having quoted the baraita , the Gemara seeks to clarify it, and asks: What is the purpose of the clause of the baraita that begins: And similarly, where the halakha appears to be identical to that of the first clause? Lest you say that in the case of the woman, since the matter is laudable for her, in that people say: She is toiling on behalf of orphans; she would not steal from the orphans, and is therefore deemed credible if she says that the property in the documents that bear her name is her own, the baraita teaches us that this assumption cannot be relied upon, and she must bring proof of ownership.

    7§ The mishna teaches: In what case is this statement, that one establishes the presumption of ownership after profiting from the property for a certain duration, said? It is said in a case of one who has mere possession of the property, which does in some cases serve as proof of ownership. But in a case of one who gives a gift, or brothers who divided their inheritance, or one who takes possession of the property of a convert who died without heirs and his property is now ownerless, as soon as one locked the door of the property, or fenced it or breached its fence even a bit, this is considered taking possession of the property, and effects acquisition. The Gemara asks: Is that to say that all of these whom we previously said possessed the field for three years are not subject to the halakhot of taking possession of property in this manner?

    8The Gemara responds that the mishna is incomplete and this is what it is teaching: In what case is this statement said? It is said with regard to possession that is accompanied by a claim, i.e., when the possessor has a claim to counter that of the claimant, such as where the seller, i.e., the claimant, says: I did not sell, and the buyer, i.e., the possessor, says: I purchased. In that case, working and profiting from the land for three years establishes the presumption of ownership.

    9But with regard to possession that does not need to be accompanied by a claim, as the prior owner concedes that the one in possession is the owner, such as a case where another person gives one a gift, or there are brothers who divided their property, or there is one who takes possession of the property of a convert who died without heirs, where the function of possessing the item is only to acquire it and not to establish the presumption of ownership, if one locked the door of the property, or fenced it or breached its fence even a bit, this is considered taking possession of the property.

    10Rav Hoshaya teaches in the baraita of tractate Kiddushin that was taught in the school of Levi: If one locked the door of the property, or fenced it or breached its fence even a bit, if this was done in the presence of the seller, this is considered taking possession of the property. The Gemara asks: One could infer that in his presence, yes, he acquires it; but not in his presence, no, he does not acquire it. Why not? In any event he has taken possession. Rava said that this is what Rav Hoshaya is saying: If the act was performed in the seller’s presence, the seller need not say to him: Go, take possession, and thereby acquire the property. Since the buyer is performing the act in the seller’s presence, there is no need for the seller to specify that he consents to the buyer’s acquiring it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 52 עמוד ב

    1כדשלח רב הונא בר אבין: דברים העשוין להשאיל ולהשכיר, ואמר ״לקוחין הן בידי״, אינו נאמן! קשיא.

    2אמר רב חסדא: לא שנו אלא דאין חלוקין בעיסתן, אבל חלוקים בעיסתן אימור מעיסתו קימץ.

    3ראיה במאי? רבה אמר: ראיה בעדים, רב ששת אמר: ראיה בקיום השטר.

    4אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב והא שמואל, הא רבה והא רב ששת; מר כמאן סבירא ליה? אמר ליה: אנא מתניתא ידענא, דתניא: אחד מן האחין שהיה נותן ונושא בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו, ואמר: שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אמא עליו להביא ראיה.

    5וכן האשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה, ואמרה: שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אבא או מבית אבי אמא עליה להביא ראיה.

    6מאי ״וכן״? מהו דתימא: אשה, כיון דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחא קמי יתמי, לא גזלה מיתמי; קא משמע לן:.

    7במה דברים אמורים במחזיק, אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו וכו'. אטו כל הני דאמרינן, לאו בני חזקה נינהו?

    8חסורי מחסרא, והכי קתני: במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה, כגון מוכר אומר: ״לא מכרתי״, ולוקח אומר: ״לקחתי״;׃

    9אבל חזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה, והאחין שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר דלמקני בעלמא הוא; נעל, גדר, פרץ כל שהוא הרי זו חזקה.

    10תני רב הושעיא בקדושין דבי לוי: נעל, גדר, פרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה. בפניו אין, שלא בפניו לא? אמר רבא, הכי קאמר: בפניו לא צריך למימר ליה: ״לך חזק וקני״,׃

    Tosafot

    דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחים הן בידי אינו נאמן - וקשה דאמר בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מו. ושם) א"ר יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אין נאמן ולא אמרן אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור כליו ולא אמרן אלא בדברים שאין עשוין להטמין ולא אמרן אלא בדברי' העשוין להשאיל ולהשכיר אלמא דאפילו בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר נאמן אי ליכא כל. הני מילי דקאמר שאין עשוי למכור כליו וכלים שאין דרכן להטמין ונראה לר"ת דגרס התם ובכולהו נמי כי ליתנהו לא אמרן אלא בדברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשוין להשאיל ולהשכיר אפי' ליתנהו לחד מהני אין נאמן וכן גורס רב האי בשערים (שער מ) וכן ר"ח וכן מוכח בשילהי המקבל (ב"מ דף קטז.) וא"ת דתנא בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיד:) המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא שם גנבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול והשתא אפי' לא יצא שם גנבה יהא נאמן לומר שגנבוה מיגו דאי בעי אמר השאלתי לך דספרים הן עשוין להשאיל דאפי' ספרא דאגדתא אמר הכא דעשוין להשאיל כ"ש שאר ספרים כדאמר בנערה שנתפתתה (כתובות דף נ.) וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים ואין לומר דלא מהימן במיגו לומר דגנובים משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמר בכל הנשבעין (שבועות דף מו:) דלא דמי דהתם ודאי אינו נאמן לאחזוקי ההוא גברא בגנבי אפי' במיגו אבל הכא שאינו אומר פלוני גנבם אלא שהם גנובים מהימן שפיר דכמה גנבים יש בעולם ואין לומר נמי דלאו מיגו הוא שאינו טוען ברצון השאלתי לך לפי שאותו יודע בו שהוא משקר דהא לעיל (בבא בתרא דף לא.) אמר דנאמן לומר של אבותי הוא שלקחוה מאבותיך במיגו דאי בעי אמר מינך זבינתיה אע"פ שהוא יודע דלאו מיניה זבנה וכן בפרק שני דכתובות (דף טו: וע"ש בתוס' ד"ה ומודה) תנן דנאמן לומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו במיגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם אע"פ שהבן יודע שהיתה של אביו ומהנהו עזי דאכלי חושלי בנהרדעא לעיל (בבא בתרא דף לו.) אין ראיה דאיכא למימר כגון שמכחישו ואומר שלא אכלו כל כך דהשתא הוי מיגו טוב ותירץ ר"ת דהתם מיירי באדם שאין עשוין להשאיל ולהשכיר לזה שקנאם כגון דלא גייס ביה ולפי זה אם עשוי להשאיל לו אפי' לא יצא לו שם גנבה נאמן לומר שהם גנובים במיגו ולמה"ר דודי נראה דלא מהימן במיגו דהוי מיגו להוציא אע"פ שנוטל דמים שהוציא:

    אימא מעיסתו קימץ - אע"ג דלא טעין הכי אלא אומר מבית אבי אמא מ"מ נאמן במיגו דאי בעי אמר מעיסתי קמצתי:

    דטרחא קמי יתמי אימא לא גזלה מיתמי - קשה לרשב"א דאדרבה מהאי טעמא דטרחא קמי יתמי גזלה מיתמי כדאמר בהשולח (גיטין דף לה.) בההוא הנאה דטרחא קמי יתמי אתיא לאורויי ותירץ דה"נ קאמר הכא קמ"ל דלא אמרינן דלא גזלה אלא אדרבה אתיא לאורויי כדאמר בגיטין:

    אטו כל הני לאו בני חזקה נינהו - פירוש דמשמע ליה בד"א במחזיק הוא דבעי ג"ש חזקה כלומר במידי דשייך חזקה אבל בנותן כו' מש"ה פריך אטו הני כגון נותן מתנה והאחין שחלקו לאו בני חזקת ג"ש נינהו:

    נעל וגדר כל שהוא כו' - בגמרא פר"ש דהאי נעל היינו שקבע מנעול בדלת דהוי בנין אבל סגר הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר דליכא דמסר ליה לא הוי חזקה דאין זה אלא כמבריח ארי מנכסי חבירו אע"ג דבריש פסחים (דף ד. ושם ד"ה אם) אמר דמשמסר לו מפתח הוי הבית בחזקת שוכר לבדקו וה"ה לקנותו ה"מ במוכר ומשכיר לחבירו דאיכא דמסר ליה דליקני אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני ואין נראה לר"י דבהדיא אמר בפרק הפרה (ב"ק דף נב. ושם ד"ה כיון) דלא קנה במסירת מפתח ולא מהני מסירת מפתח אלא שלא יצטרך לומר לו לך חזק וקני ודוקא גבי בדיקת חמץ הוא דתלי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק לפי שבידו ליכנס ולבדוק ומה שפי' נמי דלא קני בנעילת דלת לא משמע כן בגיטין בהזורק (דף עז: ושם) דקאמר תיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא בנעילה לחודה קניא שלא היתה יכולה לעשות מנעול דבשבת היה ואפי' דאסור לקנות בשבת בשכ"מ שרי שלא תטרף דעתו עליו כדאמר לקמן ולא דמי נעילת דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור דסכר מינה מיא הוא דאמר בסמוך דהוי מבריח ארי אבל הכא שנועל בפני כל אדם ואין מניח אדם ליכנס מוכח מילתא שהבית הוא שלו וקני בנעילה לחוד וכן מוכח לקמן (בבא בתרא דף נז.) גבי הא דתנן אלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להם חזקה ופריך בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר עולא כל שאילו בנכסי הגר לא קנה כו' וקתני סיפא הכניס תרנגולין בתוך הבית ה"ז חזקה וקנה נמי בנכסי הגר וה"ט דהתם דקנה משום דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל דלת לשמרן אלמא דקנה בנעילה אבל קשה לרשב"א דאמר לקמן הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה והתם מיירי בנעל דאי לא נעל אמאי קנה הא לבני בעלמא הוא דאפיך כמו קמא שכל אדם יכול ליכנס כשלא נעל אלא ודאי בנעל איירי ומשמע דוקא שהעמיד דלתות אבל לא העמיד דלתות לא קנה בנעילה:

    נעל וגדר ופרץ כל שהוא - פ"ה דל"ג בפניו משום דבנכסי הגר לא שייך לפניו ואינה קשיא דאיכא למימר משום דנותן מתנה ואחין שחלקו נקט בפניו ומיהו ל"ג ליה דדייק בגמ' אברייתא דרב שרביא בפניו אין שלא בפניו לא ואמתני' ה"ל למידק ועוד דבעי רב במתנה היאך תפשוט ממתני' דאנותן מתנה קתני בפניו אי גרס לה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ראיה במאי רבה אמר בעדים ורב ששת אמר ראיה בקיום השטר - פירש ר' שמואל ז"ל דאדרב דאמר עליו להביא ראיה קיימי, וקיום השטר דקאמר רב ששת קיום בית דין קאמר, כלומר שיש בו אשרתא דדייני, וקא סבר רב ששת דלא נזקקו לו בית דין לקיימו עד שחקרו ומצאו שהוא משל עצמו. ואינו מחוור, דאטו כל שטר הבא לבית דין לקיימו נזקקין לו בית דין לדעת מעות מי משל מי ואם הלוה משלו ומשל אחרים. ועוד דמה להם לבית דין אצל זה, אם משלו היו הרי טוב, ואם לאו, כמו שכתב בשמו כך כשיקבל מעות יחזירם לאמצע. ועוד דהא קיימא לן דמקיימין את השטר אף על פי שלא קראוהו, ובודאי הכין משמע שלא קראוהו כלל ולא ידעו מי מלוה ומי לוה. ונראה כפירושו של הראב"ד ז"ל, דרבה ורב ששת בדרב ושמואל פליגי, רבה כרב ורב ששת כשמואל, והכי קאמר, אין לו לזה אלא כשנתבע בעל חובו יקיים שטרו ויגבה חובו, ולא מפני ערעור האחים, אלא אם יערער הלוה. ונראה לי ראיה לדבריו, מדקאמר ליה רבא לרב נחמן הא רב והא שמואל הא רבה והא רב ששת מר כמאן סבירא ליה, אלמא רבה ורב ששת בפלוגתא דרב ושמואל פליגי. ועוד דכי אהדר ליה אנא מתניתא ידענא דמוכחא כרב, תו לא בעא מיניה אכתי כרבה או כרב ששת, ואי כפירושו של ר"ש ז"ל, אכתי לא ידענא אי כרבה אי כרב ששת. ודכותה יש בפרק מי שמת (בבא בתרא קנד, א) גבי הוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרים בריא היית, הוא מוציא מידן בלא ראיה, והן אין מוציאין מידו אלא בראיה, וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה, ואמרינן עלה ראיה במאי, רב הונא אמר ראיה בעדים רב חסדא ורב בר הונא אמרי ראיה בקיום השטר. ולענין פסק הלכה. קיימא לן כרב דעליו להביא ראיה, דהא רב נחמן קאי כותיה ותניא כותיה. ואם מת על האחין להביא ראיה, דאמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה. ואף על פי שאקשינן כלום נטעון להו ליתמי מידי דלא מצי טעין אבוהון ועמדה בקושיא, כתב ר"ח ז"ל שקבלה מן הגאונים ז"ל דכל שעמדה בתיובתא נידחת, אבל כי קיימא בקושיא לא דחינן מימרא בקושיא, דקים להו דהכין הלכתא אלא דלא קים להו כתירוץ מאי דקשיא להו.

    מתני' - במה דברים אמורים במחזיק אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. ולאו דוקא הני, אלא הוא הדין ללוקח, אלא תנא הני אף על גב דלא יהבי דמי. ואי נמי אורחא דמלתא נקט, שבאותן שלשה מקומות דרכן לקנות בחזקה, אבל במכר במקום שקונין כסף, ואי נמי בכסף ושטרא, סתמא דמילתא אין המוכר נותן לו רשות להחזיק בו עד שיתן דמים.

    נעל - פירש ר"ש ז"ל קובע מנעול, אי נמי מעמיד דלתות, דמתקן בקרקע, הא נועל וסוגר את הדלתות אפילו במפתח לא, דמבריח ארי מנכסי חבירו הוא ומצוה קא עביד ולא קני בהכין, וכדאמרינן בגמרא מאי נטל צרור ומאי נתן, אילימא נתן צרור דסכר מינה מיא נטל צרור דאפיק מינה מיא האי מבריח ארי מנכסי חבירו הוא. וליתא, דהא אמרינן בגיטין פרק (המגרש) [הזורק] (עז, ב) תיזיל ותחוד ותפתח כי היכי דתיקני ביתא ותיקני גיטא אגב ביתא והתם בשבת הוה, דאי אפשר לקבוע מנעול ולהעמיד דלתות, אלא נועל דלתות ממש הרי זו חזקה, שהרי הוא נועל בפני כל אדם כדרך שאדם עושה בשלו, ולא אמרו מבריח ארי אלא כשהמזיק מצוי שם וזה קם ונועל בפניו, נותן צרור בפני המים הבאים לשטוף, אבל בעלמא כל שנועל כדרך שהבעלים נועלין בתיהם כדי למנוע מהם רגל כל אדם הרי זה חזקה. עוד כתב ר"ש ז"ל דמסירת מפתח נמי קונה במכר ושכירות ובמתנה ובאחין שחלקו, מדאמרינן בפרק ראשון של פסחים (ד, א) המשכיר בית לחבירו אם מסר לו מפתח עד שלא חל ארבע עשר על השוכר לבדוק. וליתא, מדגרסינן בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק נא, ב) המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנה, והוינן בה במאי, אי בכספא ליקני בכספא, ואי בחזקה ליקני בחזקה, ואסיקנא לעולם בחזקה וצריך למימר ליה לך חזק וקני כיון שמסר לו מפתח לא צריך למימר ליה חזק וקני, אלמא מסירת מפתח אינה קונה, אלא דכל מאן דמסר מפתח לא צריך למימר ליה לך חזק, דמסירת מפתח כאומר לו לך חזק וקני.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 52b

    Bava Batra 52b. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 233 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026