Talmud Builders

    Bava Batra 30b

    Chapter 3 - Chezkat HaBattim

    גם: בבא בתרא דף ל׳ ע״ב, פרק ג׳ חזקת הבתים

    English translation - Bava Batra 30b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that this land is formerly mine, and that you did not purchase it from me? Go away; I am not legally answerable to you. Rava said: The claimant stated the halakha to the possessor, as this is a legitimate claim, and Rava accepted his claim.

    2There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so and then I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: So-and-so is a robber who robbed me of the field, and he did not have the authority to sell it to you.

    3The possessor said to him: But I have witnesses that I came and consulted with you, and you said to me: Go purchase the land, indicating that you conceded that he had the authority to sell it. The claimant said to him: The reason that I advised you to purchase it was because the second person, i.e., you, the possessor, is amenable to me, while the first, i.e., the purported thief, is more difficult than he, i.e., I prefer to litigate with you rather than with him. Rava said: The claimant stated the halakha to the possessor, as this is a legitimate claim, and Rava accepted his claim.

    4The Gemara asks: In accordance with whose opinion is Rava’s statement? Is it in accordance with the opinion of Admon? As we learned in a mishna ( Ketubot 109a): With regard to one who contests ownership of a field, claiming that a field possessed by someone else actually belongs to him, and the claimant himself is signed as a witness on the bill of sale of the field to that other person, Admon says: His signature does not disprove his claim of ownership of the property, as it is possible that the claimant said to himself: The second person is amenable to me to deal with, as I can reason with him, while the first owner, who sold the field to the current possessor, is more difficult to deal with than he. And the Rabbis say: He lost his right to contest, as he signed a bill of sale that states that the field belongs to the possessor. Rava’s ruling appears to be in accordance with the individual opinion of Admon, and not with the opinion of the Rabbis.

    5The Gemara explains: You may even say that Rava’s ruling is in accordance with the opinion of the Rabbis. There, in the case of the mishna in tractate Ketubot , by signing the bill of sale the claimant performed an action indicating that the field was not his for the benefit of the possessor of the field, but here, in Rava’s case, there was no action, only speech, and a person is apt to casually say statements, and he does not lose his right by virtue of this.

    6There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so and then I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: So-and-so is a robber who robbed me of the field, and he did not have the authority to sell it to you. The possessor said to him: But I have witnesses that you came to me at night and you said to me: Sell it to me, indicating that it is not your land, as if it were yours, you would have demanded that I return it without your paying for it. The claimant said to him: I said to myself: Let me purchase the benefit of avoiding my litigation in order to reclaim my land. Rava said: A person is apt to pay money to purchase the benefit of avoiding his litigation.

    7There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from so-and-so and then I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership, indicating that he possessed it for three years, as this is the minimum number of years required for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: But I am holding a document stating that I purchased it from that seller four years ago. Therefore, if it was sold to you three years ago, as you claim, he did not have the authority to sell it at that time.

    8The possessor said to him: Do you maintain that when I said: I profited from the land for the years necessary for establishing the presumption of ownership, that I was saying I worked and profited from the land for precisely three years? What I actually was saying was that I worked and profited from the land for many years and thereby established the presumption of ownership. Since my purchase predated yours, it was effective. Rava said: It is common for people to refer to many years as: Years necessary for establishing the presumption of ownership, and his claim is accepted.

    9The Gemara comments: And this matter applies only if he profited from the land for seven years, so that presumptive ownership of this possessor preceded the document of that claimant.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 30 עמוד ב

    1דהאי ארעא דידי היא, ואת לא זבינתה מינאי? זיל, לאו בעל דברים דידי את. אמר רבא: דינא קאמר ליה.

    2ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה. אמר ליה: פלניא גזלנא הוא.

    3אמר ליה: והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך, ואמרת לי: ״זיל זבין״! אמר ליה: השני נוח לי; הראשון קשה הימנו. אמר רבא: דינא קאמר ליה.

    4כמאן, כאדמון? דתנן: העורר על השדה וחתום עליה בעד אדמון אומר: השני נוח לי; הראשון קשה הימנו. וחכמים אומרים: איבד את זכותו.

    5אפילו תימא רבנן התם עבד ליה מעשה; אבל הכא דבורא עביד איניש דמיקרי ואמר.

    6ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מפלניא זבינתה, ואכלתיה שני חזקה. אמר ליה: פלניא גזלנא הוא! אמר ליה: והא אית לי סהדי דאתית באורתא, ואמרת לי: זבנה ניהלי! א"ל אמינא איזבון דינאי. אמר רבא: עביד איניש דזבין דיניה.

    7ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה. אמר ליה: והא נקיטנא שטרא דזבני ליה מיניה הא ארבעי שני!

    8א"ל מי סברת ״שני חזקה״ תלת שני קא אמינא?! שני חזקה טובא קא אמינא. אמר רבא: עבידי אינשי דקרו לשני טובא ״שני חזקה״.

    9וה"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהך;׃

    Tosafot

    מפלניא זבינתיה דזבנה מינך ואכלתיה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא - פי' יש לי עדים שהוא גזלן ואפי' דר ביה חד יומא הא קי"ל דגזלן אין לו חזקה ולא כפ"ה דפירש דאין לו עדים שהחזיק בה המוכר אפילו יום אחד דתו לא הוה מצי טעין פלניא גזלנא הוא משמע שרוצה לפרש גזלנא הוא לא שיש לו עדים שהוא גזלן אלא כלומר בגזל היא הקרקע בידו ואין נראה לר"י דהוה ליה לאסוקי כדמסיק לעיל לא קמודית לי דארעא דידי הוא ואת מינאי לא זבינתיה וכו':

    עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה - אבל אי לא עביד אף על גב דאית ליה סהדי דאכלה שבע שנין לא מהימנינן דהא איהו דמכחיש להו דמודה שלא אכלה אלא שני חזקה דהיינו שלש שנים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מעשה דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא ואמר ליה מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה ואמר ליה פלניא גזלנא הוא. כשיש עדים למערער דשלו היתה, שהרי זה בא בכח חזקה, וכן המחזיק היו לו עדים דדר ביה קמא חד יומא ושאכלה הוא שלש שנים, דאכלתיה שני חזקה כדיניה משמע, וכיון שכן, הא דאמר ליה מערער פלניא גזלנא הוא, גזלן ידוע על קרקע זה קאמר, כלומר דגזלן אין לו חזקה, דאלו היה המערער טוען פלוני גזלה ממני לא היה נאמן בכך, ולא היה צריך המחזיק לבא עליו בטענת אית לי סהדי דאתאי לאימלוכי בך ואמרת לי זיל זבין, אלא מכח חזקתו היה בא ודי לו, ורבא נמי לא הוי מפיק לה מיניה, דהא משמע דרבא חייביה לאהדורי לה, מדקאמר דינא קאמר ליה, אלא על כרחין גזלן ידוע קאמר. ואם תאמר אם כן מאי קאמר ליה אית לי סהדי דאתאי לאימלוכי בך, ואהדר ליה איהו אמינא הראשון קשה ממני, דמשמע דאי לאו האי טענא הוה מפסיד לה מערער בכך, ואמאי, והא אמרינן לקמן (בבא בתרא מ"ז, א) גזלן ובן גזלן אין לו חזקה, ואוקימנא דלא צריכא אלא דקאמרי בפנינו הודה לו ואפילו הכי אינו מהימן, כדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשיחור. י"ל דהני מילי במודה שהוא של גזלן, דהרי הוא מודה לו או למי שרוצה לקנותה ממנו מפחד הגזלן, דאמר ליה קא מפסדת לה עלאי, דאמרת דלאו דידי היא וליכא מאן דזבינא מינאי, אבל להשיא עצה ללוקח לקנותה מי מכריחו, אלא ודאי הודאה גמורה היא ממנו. ואהדר ליה אמינא השני נוח לי והראשון קשה ממני, ואמר רבא דינא קאמר ליה דדבורא בעלמא מיקרי ואמר מחמת טענה זו. ושמעינן מהכא דאלו כפר בו ואמר לא היו דברים מעולם והביא זה עדים שיעצו בכך, מחייבין ליה למערער בכך, דראיה גדולה היא זו שאינה שלו.

    מעשה שני דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא ואמר ליה מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה. יש ספרים דגרסי ביה: אמר ליה פלניא גזלנא הוא, וכאותו מעשה שלמעלה מזו הוא, ולא בא אלא לחדש טענת אמינא אזבון דיני, ולאשמועינן דטענה הוא דעביד אינש דזבין דיניה. ואית דלא גרסי ליה, אלא: אמר ליה והא אית לי סהדי דאתית לאורתא גבאי ואמרת לי זבינא ניהלי, ודברי המערער הן, ופשוטה היא.

    ומעשה דההוא דאמר ליה מאי בעית בהאי ארעא ואמר ליה מפלניא זבנתה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה הא נקיטנא שטרא דזבינא לי מיניה הא ארבע שנין. כגון שהקרקע הזה ידוע לראובן, והיה עכשו ביד שמעון, ואתא יהודה וקא מערער עלויה, ולא ידע עדיין שמעון מאי זה צד היה בא עליו, שהרי לאחר טענתו השיבו הא נקיטנא שטרא דזבינא לי מיניה הא ארבע שנין, והוצרך לחזור ולברר מי סברת שני חזקה תלת שנין קאמינא, שני חזקה טובא קאמינא, ואלו גלה לו טענתו מתחלה והראה לו שטר, לא היה זה משיבו סתם ואכלתיה שני חזקה, אלא היה אומר לו מתחלה אכלתיה שבע שנים, כמו שאמר לו בסוף, ואילו רצה היה משיבו לאו בעל דברים דידי את, אלא שהשיבו לפי תומו, מפני שחשב שבא לו בטענת אבות, ולפיכך אמר לו מראובן קניתיה ואכלתיה שני חזקה, דהיינו מסתמא שלש שנים, ודר ביה קמא חד יומא, ואמר ליה אנא נמי לאו מכוח אבות קא אתינא, אלא שגם לי מכרה קודם לכן, ומה שאינו שלו מכר. ואהדר ליה דשני טובא קאמינא, ואמר רבא דינא קאמר ליה דעביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה. קשיא לי, ואפילו תמצא לומר דלא קרו אינשי לשני טובא שני חזקה, האי ודאי עדים קא מייתי דאכלה שבע, דאי בלא עדים לא מהימן, וכיון שכן אין לאחר עדים כלום. וניחא לי, דאי לאו דקרו אינשי לשני טובא שני חזקה הוה ליה כמודה שלא אכלה אלא שלש. ואין לאחר הודאה כלום, דהודאת בעל דין כמאה עדים. ומשמע דאלו אמר מתחלה ואכלתיה שלש שנים הפסיד, דחוזר הוא עכשו וסותר לגמרי דבריו הראשונים. ושמא נאמר דהוא הדין באומר אכלתיה שלש שנים, דכיון דשני חזקה שלש שנים הם, גם המחזיק אינו חושש להזכיר בכיוון מנין השני', אלא שלש, שהן עיקר החזקה ותלת כמאה ומאה כתלת, והילכך לא חש, והכל נכנס בלשון רבא דאמר עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה, כלומר שני חזקה דהיינו שלש שנים. כנ"ל. ואם תאמר אפילו באומר דוקא שלש שנים ולא יותר, למה יפסיד לוקח שני זה, ניטעון ליה ונימא שמא חזר ראובן המוכר ולקחה מיהודה, וכאותה שאמרו בכתובות בההיא דעשאה סימן לאחר. י"ל אילו כן היחה צריך להביא עדים דדר ביה קמא חד יומא לאחר שמכרה ליהודה, ואינו יכול, כי בודאי זה שבע שנים לא עמד בה, וכדאהדר ליה מי סברת שני חזקה תלת שנים קאמינא שני חזקה טובא קאמינא, ואפילו מקודם שמכרה לך הייתי אני אוכל את השדה ובא.

    והני מילי דאכלה שבע אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו - ואם תאמר אפילו שית נמיע תיהוי חזקה, כיון דשוב לא מיחה, וכדאמרינן לקמן וצריך למחות בסוף כל שלש ושלש. י"ל דהתם דוקא בשלא מכרה המערער לאחר, דהשתא איכא למימר כיון ששתק לבסוף שלש שנים ולא מיחה, הרי זה גלה שמחאתו הראשונה לשקר היתה וחזר בו והודה, ולפיכך גם המחזיק לא נזהר בשטרות אחר ששתק שלש שנים ולא חזר למחות, אבל כאן לא תהא שתיקתו גדולה מהודאתו, הרי שנינו בתוספתא הרי שמכר את השדה וחזר ואמר גזולה היא בידי לא כל הימנו לאבד זכותו של זה. ואם תאמר הלוקח שני בעצמו לא מיחה, וכיון שלא מיחה הודאה הוא ממנו, ולפיכך לא נזהר לוקח ראשון בשטרו. לא היא, דכיון דשדה זו בפירוש מכר לו ראובן, יודע הוא ללוקח ראשון דלא קנאה יהודה זה הלוקח השני, עם היותו יודע שמכרה כבר לשמעון זה, ואף על פי שהוא שותק, לא מחמת הודאה, אלא שהוא טרוד בענינים אחרים או שבוטח בעצמו שלא למחות, שאין הלוקח טוען שלקחה ממנו, ואם מחמת ראובן הרי מיחה כשמכרה, דאין לה מחאה גדולה מזו. ואם תאמר אפילו שית מפני מה אינו נאמן דלדידיה מכרה מגו דאי בעי אמר מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה. זו היא שאמרתי שזה כשהשיבו מתחלה לתומו השיבו, ולא היה יודע מאיזה טענה בא עליו, והיה חושב לומר האמת שמראובן קנאה ואכלה שני חזקה, ואילו אמר מינך זבינתה שמא אינה של זה המערער ונמצא מתחייב בטענתו עם ראובן שמכרה לו.

    ודוקא שבע - פירש ר"ח זל ורבינו שמואל ז"ל שצריך להביא ראיה על חזקת השבע, כלומר על אכילת השלש שנים של קודם שטרו של זה. ויש מרבוותא שפי' דאינו צריך ראיה אלא על השלש האחרונות, ובכך נאמן לומר שאכלה שבע במגו דאי בעי אמר מינך זבינתה. וכבר אמרתי שאין כאן מגו. ועוד שהן צריכין לדחוק הרבה לשון הגמרא שאמרו אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו, ואומרים דגריע טפי מביא ראיה על שש מביא ראיה על שלש, דמביא ראיה על שש אינו יכול לומר עוד מינך זבינתה, שהרי כבר היתה בידו קודם שקנאה זה, והיאך קנאה ממנו קודם שקנאה הוא. ואינו מחוור בעיני, דיכול הוא לומר מתחלה בתורת פירות ירדתי ואחר כך קניתיה ממך. ונראין לי דברי ר"ח ז"ל ור"ש ז"ל עיקר.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 30b

    Bava Batra 30b. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 200 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 30b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026