Talmud Builders

    Bava Batra 154a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 154a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: With regard to the proof that the recipients must bring, in what manner is it brought? Rav Huna says: The proof is presented by bringing witnesses who testify that the giver was healthy. Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna say: The proof is presented by the ratification of the deed, i.e., the recipients are required only to ascertain that the signatures of the witnesses on the deed are authentic in order to prove that it is not forged.

    2The Gemara explains: Rav Huna says that the proof is presented by bringing witnesses. He maintains that Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute of Rabbi Ya’akov and Rabbi Natan in the baraita (153b).

    3The Gemara notes a mnemonic device that indicates which tannaitic opinions are correlated: Manniaḥ , which represents the letters mem , nun , yod , ḥet , stands for Meir, Natan, Ya’akov, and the Rabbis [ ḥakhamim ]. This indicates that Rabbi Meir, who says that the giver must bring proof that he was on his deathbed, holds in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who maintains that one presumes that the current situation reflects the situation at the time the gift was bestowed. And the Rabbis, who say that the recipients must bring proof that the giver was healthy, hold in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov.

    4Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna say that the proof is presented by the ratification of the deed. The Gemara explains: Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna maintain that Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to whether when there is a debtor who admits that he wrote a promissory note, the creditor must ratify it in court in order to collect payment. The same ruling would apply to a case where the person on his deathbed admits that he wrote the deed granting the gift. They explain that Rabbi Meir holds that when there is a debtor who admits that he wrote a promissory note, the creditor need not ratify it in court in order to collect payment, and in this case the giver cannot invalidate the deed by claiming that he was on his deathbed. But the Rabbis hold that even when there is a debtor who admits that he wrote a promissory note, the creditor must ratify it in court in order to collect payment.

    5The Gemara asks: But didn’t they already disagree with regard to this matter once? As it is taught in a baraita : With regard to witnesses who ratified their signatures but claimed that at the time they signed the document they were not fit to bear witness, their testimony is not deemed credible to invalidate the document; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Their testimony is deemed credible.

    6The Gemara answers: It is necessary to state both cases, because if only that case with regard to witnesses who disqualified their testimony was stated, one might think that the Sages say that their testimony is accepted only in that case, due to the fact that the testimony of witnesses is powerful and they can impair the validity of the document, but here, with regard to him, the giver, who admitted that he wrote the deed but it is not in his power to impair the validity of the deed, I would say that his claim is not accepted.

    7And if only this case, with regard to a debtor who admits that he wrote a promissory note, was stated, one might think that Rabbi Meir says that the giver cannot invalidate the deed only with regard to this case, but with regard to that case, where the witnesses ratified their signatures, I would say that Rabbi Meir concedes to the Rabbis that witnesses can invalidate the deed. Therefore, it is necessary to state the dispute in both cases.

    8And Rabba also says: With regard to the proof that the recipients must present, it is presented by bringing witnesses who testify that the giver was healthy. Abaye said to him: What is the reason for this? If we say that due to the fact that in all deeds of gift the following formulation is written: When he was walking on his feet in the marketplace, which indicates that the gift was the gift of a healthy person, and in this deed this was not written, therefore one may conclude from the deed that the giver was on his deathbed, that is not correct. On the contrary, one could say that due to the fact that in all deeds concerning the gifts of a person on his deathbed the following is written: When he was sick and lying in his bed, and in this deed this was not written, therefore one may conclude from the deed that the giver was healthy.

    9Rabba replied: Since one can say this and one can say that, nothing can be concluded from the formulation of the deed. Therefore, due to the uncertainty, establish the property in the possession of its last known owner.

    10And this dispute with regard to the statement of the Rabbis is also the subject of a dispute between other amora’im , as Rabbi Yoḥanan says: The proof is presented by bringing witnesses, and Rabbi Shimon ben Lakish says: The proof is presented by the ratification of the deed.

    11Rabbi Yoḥanan raised an objection to Rabbi Shimon ben Lakish from a baraita : There was an incident in Bnei Brak involving one who sold some of his father’s property that he had inherited, and he died, and the members of his family came and contested the sale, saying: He was a minor at the time of his death, and therefore the sale was not valid. And they came and asked Rabbi Akiva: What is the halakha ? Is it permitted to exhume the corpse in order to examine it and ascertain whether or not the heir was a minor at the time of his death? Rabbi Akiva said to them: It is not permitted for you to disgrace him for the sake of a monetary claim. And furthermore, signs indicating puberty are likely to change after death, and therefore nothing can be proved by exhuming the body.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 154 עמוד א

    1ראיה במאי? רב הונא אמר: ראיה בעדים. רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: ראיה בקיום השטר.

    2רב הונא אמר ראיה בעדים קא מיפלגי בפלוגתא דר' יעקב ורבי נתן;׃

    3(סימן: מניח) רבי מאיר כרבי נתן, ורבנן כרבי יעקב.

    4רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר קא מיפלגי במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו; דר"מ סבר: מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו. ורבנן סברי: מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו.

    5והא איפליגו בה חדא זימנא! דתניא: אין נאמנין לפוסלו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: נאמנין!

    6צריכא, דאי איתמר ההיא בההיא קאמרי רבנן, משום דאלימי עדים ומרעי שטרא; אבל הכא הוא דלאו כל כמיניה, אימא לא;׃

    7ואי איתמר בהא, בהא קאמר ר' מאיר; אבל בהך, אימא מודה להו לרבנן; צריכא.

    8וכן אמר רבה: ראיה בעדים. א"ל אביי: מאי טעמא? אי נימא מדכולהו כתיב בהו: ״כד הוה מהלך על רגלוהי בשוקא״, ובהא לא כתיב ״בה שמע מינה שכיב מרע הוי״; אדרבה! מדכולהו כתיב בהו: ״כד קציר ורמי בערסיה״, והא לא כתיב בה, שמע מינה בריא הוי!

    9איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, אוקי ממונא בחזקת מריה.

    10ובפלוגתא; דרבי יוחנן אמר: ראיה בעדים, ור' שמעון בן לקיש אמר: ראיה בקיום השטר.

    11איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו, ומת, ובאו בני משפחה וערערו לומר: קטן היה בשעת מיתה, ובאו ושאלו את רבי עקיבא: מהו לבודקו? אמר להם: אי אתם רשאים לנוולו. ועוד, סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה.

    Tosafot

    ראיה במאי כו' רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר. פירש רבינו שמואל דבין לר"מ ובין לרבנן בעי ראיה במאי ואין נראה דהא פשיטא לר"מ דהוי ראיה בעדים וכן פירש רבינו שמואל אחר כן דלר"מ הוה ראיה בעדים:

    וכן אמר רבה ראיה בעדיםתימה אמאי מוקי רבה למתני' ראיה בעדים דמוקי רבנן כר' יעקב ור"מ כר' נתן והא איהו גופיה ס"ל כר' נתן ולוקמא בקיום שטרות וכולהו כרבי נתן מיהו אי אשכחן בשום מקום דאית ליה מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו הוה אתי שפיר דאי הוה מוקי לפלוגתייהו נמי בקיום שטרות הוה להו רבנן דלא כוותיה א"נ יש לומר דמשמע ליה ראיה דרבנן דומיא דראיה דר"מ דהיינו בעדים:

    ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתהוא"ת למאי דס"ד שהלקוחות היו בודקין אותו אם היה גדול אם לאו היאך יכול להיות שאם נראה קטן בחייו שיראה גדול לאחר מיתה ופירש ר"ת שבחייו היו השערות לבנות והוו שומא ועכשיו הושחרו לאחר מיתה ונראות כסימנים ואין נראה דלא אשכחן בשום מקום בשערות שהם סימן חילוק בין לבנות לשחורות ואומר ר"י דשמא בחייו לא היו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כדאמרי' בנדה גומות אע"פ שאין שערות בפ' בא סימן (נדה דף נב. ושם) ואם תאמר למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו והא אמרינן בנדה פרק בא סימן (נדה דף מח.) קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים וי"ל שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא היו לו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן היה עדיין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרסינןוכן אמר רבא ראיה בעדים. ולא גרסינן רבה אלא רבא. דהיינו רבא בריה דרב יוסף בר חמא בר פלוגתא דאביי. והילכך קיימא לן כותיה דהוא בתרא. וכן כתב ר"ח ז"ל. ולעיל גרסינן רבה, דהוא רבה בר נחמני רביה דאביי.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 154a

    Bava Batra 154a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 231 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    ראיה במאי כו' רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר. פירש רבינו שמואל דבין לר"מ ובין לרבנן בעי ראיה במאי ואין נראה דהא פשיטא לר"מ דהוי ראיה בעדים וכן פירש רבינו שמואל אחר כן דלר"מ הוה ראיה בעדים:

    וכן אמר רבה ראיה בעדים תימה אמאי מוקי רבה למתני' ראיה בעדים דמוקי רבנן כר' יעקב ור"מ כר' נתן והא איהו גופיה ס"ל כר' נתן ולוקמא בקיום שטרות וכולהו כרבי נתן מיהו אי אשכחן בשום מקום דאית ליה מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו הוה אתי שפיר דאי הוה מוקי לפלוגתייהו נמי בקיום שטרות הוה להו רבנן דלא כוותיה א"נ יש לומר דמשמע ליה ראיה דרבנן דומיא דראיה דר"מ דהיינו בעדים:

    ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה וא"ת למאי דס"ד שהלקוחות היו בודקין אותו אם היה גדול אם לאו היאך יכול להיות שאם נראה קטן בחייו שיראה גדול לאחר מיתה ופירש ר"ת שבחייו היו השערות לבנות והוו שומא ועכשיו הושחרו לאחר מיתה ונראות כסימנים ואין נראה דלא אשכחן בשום מקום בשערות שהם סימן חילוק בין לבנות לשחורות ואומר ר"י דשמא בחייו לא היו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כדאמרי' בנדה גומות אע"פ שאין שערות בפ' בא סימן (נדה דף נב. ושם) ואם תאמר למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו והא אמרינן בנדה פרק בא סימן (נדה דף מח.) קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים וי"ל שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא היו לו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן היה עדיין:

    Tosafot on Bava Batra 154a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הכי גרסינן וכן אמר רבא ראיה בעדים. ולא גרסינן רבה אלא רבא. דהיינו רבא בריה דרב יוסף בר חמא בר פלוגתא דאביי. והילכך קיימא לן כותיה דהוא בתרא. וכן כתב ר"ח ז"ל. ולעיל גרסינן רבה, דהוא רבה בר נחמני רביה דאביי.

    Rashba on Bava Batra 154a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    זה שביארנו בהוא אומר שכ"מ הייתי והם אומרים בריא היה שעליהם להביא ראיה נחלקו בגמ' על ראיה זו מהם שאמרו ראיה בעדים שיעידו שמתנת בריא היתה ואפילו קיימו שטרם אינו כלום שהרי אף הוא מודה בה אלא שאומר ששכ"מ היה ומהם שאמרו ראיה בקיום השטר כלומר שאע"פ שהנותן מודה בשטר הואיל וטוען מצד אחר ששכ"מ היה הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואם לא קיימו אין הודאת הלוה מועלת לו אחר שטוען מצד אחר שפרע או שאמנה היה או איזו טענה אבל משקיימוהו הרי זו ראיה ואינו נאמן לומר שכ"מ הייתי והלכה כדברי האומר ראיה בעדים אבל קיום השטר אין מועיל בה שמאחר שהיה ראוי להזכיר שמתנת בריא היתה ושהוא מהלך על רגליו ולא כתב מסתמו דנין אותו בשכ"מ ואע"פ שהיה לנו לומר גם כן שאלו היה שכ"מ היה לו להזכיר שהיה חולה ומושכב על מטתו או שיצוה בפירוש מחמת מיתה מ"מ אחר שיש לדון בשני פנים העמד ממון על חזקתו:

    העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת נפשות או קטנים היינו קרובים היינו מוטעים היינו אם אי אפשר להתקיים מצד אמר נאמנים לפסול עדותם שהפה שאסר הוא הפה שהתיר והרי זה כמודה בשטר שכתבו שהוא צריך לקיימו אבל אם אפשר להתקיים מצד אחר הרי היא כמי שנחקרה עדותם ואין נאמנין לפסול עדותם:

    התבאר במסכת גיטין שהמפרש מן היבשה לים והיוצא בשיירא למדברות והיוצא בקולר כלם סתמם מצוים מחמת מיתה ודינן כש"מ לכל עניני חלוק נכסיהם אבל הסומא או הפסח או הגדם או (החליל) [החלוש] באחד מאבריו הרי הם כבריא לכל דבריו וכן הוזכרו שם קצת פרטים בעניני שכ"מ ושם יתבאר ענינם בע"ה:

    Meiri on Bava Batra 154a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד פי' על טומאתה שנודע כו' ימות הגשמים משעבר שם כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה וכן אמר רבה כו' דמוקי רבנן כר' יעקב ור"מ כר' נתן כו' כצ"ל:

    בד"ה ועוד סימנים כו' וא"ת למה יש לנו כו' י"ל שאחר שהיה זה גדול כו' לא היה לו סימנים כו' עכ"ל פירוש כבר בגדולתו קודם המכירה בדקו אותו ולא היה לו סימנים דהמכירה ע"כ היה סמוך למיתתו שאם חיה אחר המכירה אין בדיקתו ללקוחות ראיה שמא אח"כ הביא סימנים וכ"כ בחדושי הרמב"ן ודו"ק:

    גמ' א"ל אביי מ"ט כו' יש לדקדק מאי קא קשיא לאביי דהא איהו גופיה סבר לעיל דלא אזיל בתר השתא אלא בתר חזקת ממון וי"ל דדוקא לעיל הוה סבר דלא למיזל בתר השתא משום דאיכא רוב חולין לחיים משא"כ הכא דלא שייך רוב וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 154a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    רב חסדא כו' אמרי ראיה דקאמרי רבנן קיום השטר בלחוד הוא דסבירי להו כרבי נתן דבתר השתא אזלינן וכיון דבריא הוא לא מצי טעין ורבי מאיר סבר אפילו קיום השטר לא צריכא דכיון דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והיינו דקאמר רבי מאיר עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע ואם לא יביא ראיה אין אלו צריכים כלום ואפילו קיום השטר. הראב"ד ז"ל. הכי גרסינן וכן אמר רבא ראיה בעדים ולא גרסינן רבה אלא רבא והיינו רבא בריה דרב יוסף בר חמא בר פלוגתיה דאביי והילכך קיימא לן כוותיה דהוא בתרא וכן כתב רבינו חננאל ז"ל. ולעיל גרסינן רבה דהוא רבה בר נחמני רביה דאביי. הרשב"א ז"ל.

    ובפלוגתא דרבי יוחנן אמר ראיה בעדים קסבר דהאי דאמרי רבנן המוציא מחברו עליו הראיה לאו משום דצריך קיום הוא אלא לעולם השטר כיון שהודה בו שכתבו אין צריך לקיימו וכמקויים ועומד דמי ואלו טען בו שטר פסים הוא שטר אמנה הוא בודאי שלא היו משגיחים לטענתו דהוה ליה כמאן דטעין בשטר מקויים ששטר פסים הוא שאין משגיחים לטענותיו דלאו כל כמיניה דקא טעין הכי בשטר מקויים אלא כגון שאינו טוען ששטר פסים הוא שטר אמנה הוא שהוא הפסדת השטר מעיקרו ושווייה שטר שלא ניתן ליכתב כלל אלא טוען ששכיב מרע היה ויש לו מן הדין לחזור בו קסברי רבנן שבעל השטר עליו להביא ראיה במה שיתחזק שטרו ובמה שיתברר שאותה מתנה מתנה גמורה היתה ומתנת בריא שאינו יכול לחזור בה ואפילו אם נתקיים השטר שלא מפי הנותן אלא מפי אחרים הכי נמי הוו מצרכי ליה רבנן לבעל השטר לאתויי ראיה במה שיתחזק שטרו ולברר שמתנת בריא היתה שאין הנותן יכול לחזור בו לפי שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ולרבי שמעון בן לקיש דאמר ראיה בקיום השטר קסבר שאם לא יתקיים השטר מפי הנותן אלא מפי אחרים דכולי עלמא בין לתנא קמא שהוא רבי מאיר בין לרבנן שאין בעל השטר צריך להביא ראיה במה שיתחזק שטרו ולברר שהנותן בריא היה בשעת מתנה אלא כיון שהנותן (הרי) אנו רואים אותו עכשיו שהוא בריא מעמידים אנו אותו בחזקת כן שגם בריא היה (גם) בשעת המתנה כמו שהוא עכשיו עד שיביא ראיה שהיה שכיב מרע. וזה שנחלקו רבי מאיר ורבנן במודה בשטר שכתבו אם צריך לקיימו מפיו או לאו הוא שנחלקו דרבי מאיר סבר כיון שהודה שכתבו כמקוים דמי ואין בעל השטר צריך לקיימו מפי אחרים וכשם שאלו נתקיים מפי אחרים אין בעל השטר צריך להביא ראיה שהיה בריא אלא על הנותן להביא ראיה שהיה שכיב מרע כך כשהודה בו הנותן שכתבו כמקוים מפי אחרים דמי ועל הנותן להביא ראיה שהיה שכיב מרע ורבנן סברי מודה בשטר שכתבו בעל השטר צריך לקיימו מפי אחרים (ובכך) אין אנו מאמינים להנותן לומר שכיב מרע הייתי עד שיביא ראיה בכך אבל אם אינו מקיים אותו מפי אחרים אלא מפי הנותן מגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם מהימן כי אמר נמי אין כתבתי אותו מיהו שכיב מרע הייתי ויש לי לחזור בה מהימן עד שיביא ראיה בעל השטר שבריא היה. הרא"ם ז"ל.

    הא דאותביה רבי יוחנן לריש לקיש ממעשה דבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו וערערו בני משפחה כו'. טענת קטן כטענת שכיב מרע שזה מוחזק תחלה בנכסים וזה מוחזק תחלה בנכסים ואף על פי שיש טענה בשכיב מרע שאין בקטן מפני שהוא עתה בריא וכיון דמפיק נפשיה מחזקת דאיתיה השתא משום הכי מוקמינן לנכסי לדעת ריש לקיש בידא דמקבל מתנה וסגי ליה בקיום השטר ואין צריך לעדים אבל בקטן מי איכא למימר הכי אפילו הכי כיון (דאיכא) דהכי בן עשרים הוה וכולי עלמא מייתו סימנים בשלש עשרה שנים ויום אחד והני מפקי לה מחזקה דעלמא דהא גבי תנוקת הגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים משום הכי מדמינן טענת קטן לטענת שכיב מרע ומוקמינן לנכסי בידא דלקוחות לדעת ריש לקיש וסגי להו ללקוחות בקיום השטר. הראב"ד ז"ל. אבל הר"י בעליות כתב וזה לשונו: ואם תאמר מה ענין זה אצל משנתנו התם היינו טעמא משום דאזלינן בתר השתא כרבי נתן ולפיכך על הנותן להביא ראיה שהיה שכיב מרע. יש לומר סבר רבי יוחנן דטעמא דרבי מאיר דאמר עליו להביא ראיה לאו משום דאזלינן בתר השתא אם הוא עכשיו (שכיב מרע) בריא אית ליה לרבי מאיר עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע טעמא דרבי מאיר משום דאמרינן חזקה אין העדים חותמים על השטר בסתם אלא אם כן המתנה קיימת וכשהנותן שכיב מרע אין מתנתו קיימת צריכים הם לברר בשטר שהיה שכיב מרע לידע שאין המתנה קיימת עד לאחר מיתה והיינו נמי דאמר אביי לעיל אדרבה בכלהו כתוב בהו כד קציר כו' שמע מינה בריא הוה וכמו שפירשתי לעיל והיה יודע רבי יוחנן דריש לקיש נמי משום האי טעמא אית ליה ראיה בקיום השטר דמודו רבנן לרבי מאיר היכא שנתקיים השטר שעליו להביא ראיה דאמרינן חזקה אין העדים מעידים על הכתב אלא אם כן היה בריא דמתנתו קיימת אם כן כיון דהנותן קטן כיון שאין מתנתו קיימת אינם מעידים על המכר בסתם דמשמע שהמכר קיים אלא חזקה שאינם חותמים על השטר בסתם אלא אם כן נעשה גדול והיינו דאמרינן לעיל כמאן אזלא הא שמעתא (דרבא) דרבה כרבי נתן ולא אמרינן כרבי מאיר משום דאיכא למימר טעמא דרבי מאיר לאו משום דאזיל בתר השתא כדפרישית. מיהו לרבי יוחנן דאמר ראיה בעדים כי היכי דאמרינן התם דשמא שכיב מרע היה ולא העידו העדים אלא על המתנה ולא חששו לברר שהיה שכיב מרע הכי נמי אמרינן שמא קטן היה המוכר ולא חששו העדים לברר שהיה קטן אלא על המכר בלבד העידו. כך נראה לי. ומסקנא דשמעתא דאפילו למאן דאמר ראיה בעדים אמרינן חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא עד שנעשה גדול לפי שאין חותמין שטר על מכר בטל לגמרי ולא דמיא למתניתין דכיון דמתנת שכיב מרע אינה בטלה לגמרי שמתקיימת מיהא לאחר מיתה חותמין עליה וטעמא דרבי מאיר נמי מכריע כן דסוגיית התלמוד דרבי מאיר כרבי נתן ודלא כרבי יוחנן דמדמי ליה למעשה דבני ברק. עד כאן לשונו.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 154a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ועוד כו' כדאמרינן בנדה גומות אע"פ שאין שערות נלע"ד דצ"ל כדאמרינן בנדה דב' שערות שאמרו צריכים שיהא להן גומא:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 154a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 154, Amud Aleph, about 231 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “ראיה במאי? רב הונא אמר: ראיה בעדים.…”

      Named: רב הונא, רב חסדא, רבה.

    2. Segment 212 words

      Opens “רב הונא אמר ראיה בעדים קא מיפלגי…”

      Named: רב הונא, רבי נתן.

    3. Segment 39 words

      Opens “(סימן: מניח) רבי מאיר כרבי נתן, ורבנן…”

      Named: רבי מאיר, רבי נתן, רבי יעקב.

    4. Segment 432 words

      Opens “רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, רבה.

    5. Segment 515 words

      Opens “והא איפליגו בה חדא זימנא! דתניא: אין…”

      Named: רבי מאיר.

    6. Segment 620 words

      Opens “צריכא, דאי איתמר ההיא בההיא קאמרי רבנן,…”

    7. Segment 714 words

      Opens “ואי איתמר בהא, בהא קאמר ר' מאיר;…”

    8. Segment 845 words

      Opens “וכן אמר רבה: ראיה בעדים. א"ל אביי:…”

      Named: רבה, אביי.

    9. Segment 910 words

      Opens “איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, אוקי…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “ובפלוגתא; דרבי יוחנן אמר: ראיה בעדים, ור'…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1143 words

      Opens “איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש:…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון, רבי עקיבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Bava Batra 154a · Segment 11 — “…ובאו ושאלו את רבי עקיבא: מהו לבודקו? אמר להם:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 154a · Segment 8 — “…ראיה בעדים. א"ל אביי: מאי טעמא? אי נימא מדכולהו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 154a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026