Talmud Builders

    Bava Batra 95a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 95a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1There, in the case of the sale of land, the reason the buyer may keep the extra land when it is less than the acceptable limit is that the seller said to him: I am selling you this piece of land whether it is slightly less or slightly more than a beit kor , i.e., he agrees to accept a small deviation from the stated area. But while an extra quarter - kav area per beit se’a is not significant, and therefore the seller is willing to forgo it, more than a quarter - kav area per beit se’a is significant, and the seller is not willing to forgo any of it. Consequently, all of the extra land must be returned. By contrast, in the case of Rav Huna’s ruling, the buyer is aware that it is normal to have a certain proportion of impurities mixed in and accepts this possibility from the outset. Accordingly, even if the proportion of impurities is greater than the acceptable limit, it might be sufficient if the seller takes back only the quantity of impurities above the acceptable limit.

    2The Gemara explains why more than an area required to sow a quarter- kav of seed per beit se’a of land is significant: The reason is that since all those extra areas of land are fit to combine together to form an area in which one could sow nine kav of seed, the extra land is a significant plot of land in its own right, and therefore it must all be returned. The land that was sold was stated to be a beit kor , which is thirty beit se’a . If the area of the extra land was of a proportion somewhat more than an area required to sow a quarter- kav of seed per beit se’a of land, then thirty such areas would collectively be about equal to an area required to sow nine kav .

    3The Gemara suggests: Come and hear a support for Rav Huna’s ruling from a baraita : The halakha of price exploitation is that if the disparity is less than one-sixth of the value of the merchandise, the merchandise is acquired immediately and the sum of the exploitation need not be returned. If the disparity is greater than one-sixth, then the transaction is nullified. If the disparity is precisely one-sixth, the buyer has acquired the merchandise, and the one who benefited from the exploitation returns the entire sum of the exploitation.

    4The Gemara explains the proof: Why, in the case where the disparity is precisely one-sixth, is the entire sum of the exploitation returned? Instead, let him return only a small amount of the exploitation until the difference is less than one-sixth. The Gemara concludes: Learn from the fact that he must return the entire sum that when one is required to return part of a sale because of a discrepancy that is beyond the acceptable limit of deviation, one is required to return the entire discrepancy and not just the amount that is beyond the acceptable limit. This supports Rav Huna’s ruling.

    5The Gemara rejects this: How can these cases be compared? There, in the case of exploitation, the seller initially said to the buyer that he would sell the merchandise for a sum equal to its value. Any price difference should be unacceptable. But a disparity of less than one-sixth is not recognizable in a sale worth one hundred dinars, and a person will forgo it. By contrast, a disparity of one-sixth is considered significant, and a person will not forgo it. Consequently, the entire sum of the exploitation must be returned. If the disparity is greater than one-sixth, it is a mistaken transaction and the transaction is nullified. By contrast, in the case of Rav Huna’s ruling, the buyer is aware that it is normal to have a certain proportion of impurities mixed in and accepted that possibility from the outset. Accordingly, even if the proportion of impurities was greater than the acceptable limit, it might be sufficient if the seller takes back only the quantity of impurities above the acceptable limit.

    6The Gemara suggests: Come and hear a support for Rav Huna’s ruling from a baraita : When one receives a field from another under a contract to plant trees in it, then this field owner accepts upon himself that there may be ten deficient trees per every hundred trees planted, as he is aware that not every tree planted will necessarily flourish. If the number of deficient trees is more than this, the court imposes upon him the responsibility to replace all of those trees, and not only the number of trees above the acceptable limit. This supports Rav Huna’s ruling.

    7Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: There is no proof from this case, because any time there are more than this number of deficient trees, the overall area that contains the deficient trees is of a size equivalent to a whole field. Therefore, the contractor is comparable to one who comes to plant a whole field from the outset, who has not fulfilled his remit if he plants only a few trees; rather, he must plant the entire area. But in the case of Rav Huna’s ruling, the impurities never constitute an independent unit; consequently, it might be sufficient if the seller takes back only the quantity of impurities that is above the acceptable limit.

    8§ The mishna teaches: When purchasing a cellar containing barrels of wine, one accepts upon himself that up to ten barrels of souring wine may be present in each hundred barrels purchased. The Gemara asks: What are the circumstances of the sale? If one said to the buyer: I am selling to you a wine cellar, without specification of which cellar he meant, it is difficult, as the Gemara will soon explain. And if he said to him: I am selling to you this particular wine cellar, it is difficult.

    9The Gemara elaborates: If he said to him: I am selling to you this particular wine cellar, it is difficult, as it is taught in a baraita : If one said to a buyer: I am selling to you a wine cellar, then he is required to give him wine that is all of good quality, i.e., the buyer does not have to accept any quantity of souring wine. If he said: I am selling to you this particular wine cellar, then he may give him the wine that is in his possession, even if it is of the quality that is sold in the shops, i.e., it is beginning to sour. If he said: I am selling to you this particular cellar, without mentioning the word: Wine, then even if everything he gives him is wine that had turned into vinegar, it has come to the buyer and the sale is valid. The mishna’s ruling that the buyer must accept that up to ten percent of the wine might be souring does not accord with any of the rulings of the baraita .

    10The Gemara answers: Actually, the mishna concerns a case when he said to the buyer: I am selling to you a wine cellar, without specification of which cellar he was selling. And emend the baraita and teach the following qualification in the first clause of the baraita : And the buyer accepts upon himself that up to ten barrels of souring wine may be present in each hundred barrels purchased.

    11The Gemara challenges this addition: But if he sold the buyer a wine cellar without specification of which one he was selling, does the buyer accept upon himself any souring wine at all? Didn’t Rabbi Ḥiyya teach: One who sells a barrel of wine to another must give him wine that is all of good quality? The Gemara answers: A barrel is different, because the wine inside is all one body of wine of the same quality.

    12The Gemara once again challenges the addition: But didn’t Rav Zevid teach a baraita of the school of Rabbi Oshaya: If one says to a buyer: I am selling to you a wine cellar, then he is required to give him wine that is all of good quality? Similarly, if he said: I am selling to you this particular wine cellar, then he is required to give him wine that is all of good quality, but the buyer accepts upon himself ten souring barrels per hundred barrels.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 95 עמוד א

    1התם, ״הן חסר הן יתיר״ א"ל מיהו רביע לא חשיב; יתר מרביע חשיב,׃

    2דכיון דחזי ליה לאיצטרופי בתשעת קבין, הויא לה ארעא חשיבתא באפי נפשא; והדרא.

    3ת"ש האונאה; פחות משתות נקנה מקח, יותר משתות בטל מקח. שתות קנה, ומחזיר אונאה.

    4אמאי? ליהדר עד פחות משתות! ש"מ כל היכי דבעי לאהדורי כולה מהדר!

    5הכי השתא?! התם, מעיקרא שוה בשוה א"ל מיהו, פחות משתות לא ידיעה במנה, ומחיל איניש; שתות ידיעה, ולא מחיל איניש, יתר משתות מקח טעות הוא, ובטל מקח.

    6ת"ש המקבל שדה מחברו ליטע הרי זה מקבל עליו עשר בוריות למאה. יותר מכאן מגלגלין עליו את הכל.

    7א"ר הונא בריה דרב יהושע: כל יתר מכאן, כבא ליטע מתחלה דמי.

    8מרתף של יין וכו'. היכי דמי? אי דא"ל ״מרתף של יין״ סתם קשיא; אי דאמר ליה: ״מרתף זה של יין״ קשיא.

    9אי דאמר ליה: ״מרתף זה״ קשיא, דתניא: ״מרתף של יין אני מוכר לך״ נותן לו יין שכולו יפה. ״מרתף זה של יין אני מוכר לך״ נותן לו יין הנמכר בחנות. ״מרתף זה אני מוכר לך״ אפילו כולו חומץ, הגיעו!

    10לעולם דא"ל ״מרתף של יין״ סתם, ותני ברישא דברייתא: ומקבל עליו עשר קוססות למאה.

    11ובסתם מי מקבל?! והא תאני ר' חייא: המוכר חבית יין לחברו נותן לו יין שכולו יפה! שאני חבית, דכולא חד חמרא הוא.

    12והא תני רב זביד דבי ר' אושעיא: ״מרתף של יין אני מוכר לך״ נותן לו יין שכולו יפה. ״מרתף זה של יין אני מוכר לך״ נותן לו יין שכולו יפה, ומקבל עליו עשר קוססו' למאה,׃

    Tosafot

    התם הן חסר הן יתר א"לה"פ התם בית כור הן חסר יתר א"ל ואפי' כי א"ל בית כור סתמא אני מוכר לך ולא אמר לו הן חסר הן יתר אמר בפ' בית כור (לקמן בבא בתרא קד.) דאם פיחת או הותיר רובע הגיעו (ולהכי היכא) דא"ל בית כור סתמא אית לן למימר דיותר מרובע לא הויא מחילה וכיון דהדר הדר כולו אבל גבי סאה כשאדם אומר לחבירו סאה פירות אני מוכר לך רגיל להיות שם רובע טנופת וכשיש שם רובע טנופת קרי ליה שפיר סאה פירות ולכך אין לנו לומר דאי איכא יותר מרובע שינפה את כולן:

    כל יתר מכאן כבא ליטע מתחלה דמיפירוש בתחלה כשמתחיל ליטע אינו יכול ליטע אות' שיודע בודאי שהוא גרוע ואפילו הפחות מעשר ואם נודע דכל זמן שהוא עסוק במלאכה שנטע אפילו אחד שאינו טוב חייב להסירו וליטע אחר במקומו הלכך כשיש יותר מעשר אע"פ שלא נודע עד זמן ארוך אחר שיצא מן המלאכה אכתי כיון דלכל הפחות צריך ליטע היתר א"כ עדיין לא יצא מן המלאכה ועדיין הוא עוסק בה וכבר פי' דכל זמן שהוא במלאכה אפי' נודע שאחד מהן גרוע חייב לעקור וליטע אחר במקומו:

    נותן לו יין הנמכר בחנותהיינו ריחיה חלא וטעמיה חמרא כדמוכח לקמן בשמעתין ותימה למ"ד ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא היכי יהיב ליה והא מרתף זה של יין קאמר והא לאו יין הוא ואומר ר"י דאע"ג דהוי חלא מיקרי יין שפיר וקשה לרשב"א דבפרק בתרא דע"ז (דף סו. ושם) פליגי אביי ורבא בחמרא לגו חלא אביי אמר במשהו ורבא אמר בנותן טעם ומפרש גמרא דבהא פליגי דאביי סבר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא והוה ליה מין במינו ורבא סבר דהוי חמרא והוה ליה מין בשאינו מינו ואם תמצא לומר אפי' למ"ד חלא (מ"מ) מיקרי חמרא אם כן לימא דלכ"ע ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא והוה ליה מין במינו ורבא לטעמיה דאמר התם בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד:

    חבית של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפהאבל ביין הנמכר בחנות לא אפילו למ"ד ריחיה חלא חמרא מכל מקום אהאי חמרא לא יהבי אינשי דמי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    תני ברישא דברייתא ומקבל עליו עשר קוססות למאהמסתברא דלאו חסורי מחסר לה, אלא פריש, מקבל עליו קאמר, דכל מה ששנו במרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין הנמכר בחנות, ומרתף זה אפילו כולו חומץ הגיעו, תנא נמי ברישא נותן לו יין שכולו יפה, ולא שכולו ממש, אלא כולו יפה כדרך האוצרות, שכולו יפה אלא שעל הרוב יש בהם קצת קוסס.

    הא דאקשי מדתני רבי חייא המוכר חבית של יין לחבירו נותן לו יין שכולו יפה. משום דחבית של יין משמע ליה דלאו חבית ידועה קאמר ליה, אלא שיעור חבית, כי מדת החבית ידועה. ופריק, כל שאמר לו חבית יין הראויה להיות בחבית אחת קאמר, ואין ראוי לערב יין יפה ויין קוסס בחבית אחת.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 95a

    Bava Batra 95a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 240 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    התם הן חסר הן יתר א"ל ה"פ התם בית כור הן חסר יתר א"ל ואפי' כי א"ל בית כור סתמא אני מוכר לך ולא אמר לו הן חסר הן יתר אמר בפ' בית כור (לקמן בבא בתרא קד.) דאם פיחת או הותיר רובע הגיעו (ולהכי היכא) דא"ל בית כור סתמא אית לן למימר דיותר מרובע לא הויא מחילה וכיון דהדר הדר כולו אבל גבי סאה כשאדם אומר לחבירו סאה פירות אני מוכר לך רגיל להיות שם רובע טנופת וכשיש שם רובע טנופת קרי ליה שפיר סאה פירות ולכך אין לנו לומר דאי איכא יותר מרובע שינפה את כולן:

    כל יתר מכאן כבא ליטע מתחלה דמי פירוש בתחלה כשמתחיל ליטע אינו יכול ליטע אות' שיודע בודאי שהוא גרוע ואפילו הפחות מעשר ואם נודע דכל זמן שהוא עסוק במלאכה שנטע אפילו אחד שאינו טוב חייב להסירו וליטע אחר במקומו הלכך כשיש יותר מעשר אע"פ שלא נודע עד זמן ארוך אחר שיצא מן המלאכה אכתי כיון דלכל הפחות צריך ליטע היתר א"כ עדיין לא יצא מן המלאכה ועדיין הוא עוסק בה וכבר פי' דכל זמן שהוא במלאכה אפי' נודע שאחד מהן גרוע חייב לעקור וליטע אחר במקומו:

    נותן לו יין הנמכר בחנות היינו ריחיה חלא וטעמיה חמרא כדמוכח לקמן בשמעתין ותימה למ"ד ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא היכי יהיב ליה והא מרתף זה של יין קאמר והא לאו יין הוא ואומר ר"י דאע"ג דהוי חלא מיקרי יין שפיר וקשה לרשב"א דבפרק בתרא דע"ז (דף סו. ושם) פליגי אביי ורבא בחמרא לגו חלא אביי אמר במשהו ורבא אמר בנותן טעם ומפרש גמרא דבהא פליגי דאביי סבר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא והוה ליה מין במינו ורבא סבר דהוי חמרא והוה ליה מין בשאינו מינו ואם תמצא לומר אפי' למ"ד חלא (מ"מ) מיקרי חמרא אם כן לימא דלכ"ע ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא והוה ליה מין במינו ורבא לטעמיה דאמר התם בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד:

    חבית של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה אבל ביין הנמכר בחנות לא אפילו למ"ד ריחיה חלא חמרא מכל מקום אהאי חמרא לא יהבי אינשי דמי:

    Tosafot on Bava Batra 95a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    תני ברישא דברייתא ומקבל עליו עשר קוססות למאה מסתברא דלאו חסורי מחסר לה, אלא פריש, מקבל עליו קאמר, דכל מה ששנו במרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין הנמכר בחנות, ומרתף זה אפילו כולו חומץ הגיעו, תנא נמי ברישא נותן לו יין שכולו יפה, ולא שכולו ממש, אלא כולו יפה כדרך האוצרות, שכולו יפה אלא שעל הרוב יש בהם קצת קוסס.

    הא דאקשי מדתני רבי חייא המוכר חבית של יין לחבירו נותן לו יין שכולו יפה. משום דחבית של יין משמע ליה דלאו חבית ידועה קאמר ליה, אלא שיעור חבית, כי מדת החבית ידועה. ופריק, כל שאמר לו חבית יין הראויה להיות בחבית אחת קאמר, ואין ראוי לערב יין יפה ויין קוסס בחבית אחת.

    Rashba on Bava Batra 95a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המקבל שדה מחברו ליטע הרי בעל השדה מקבל עליו עשר נטיעות בורות למאה ר"ל אילנות שאין עושין פירות וכל שאין שם מהם אלא עשר למאה שהם אחד לעשרה אין המקבל צריך ליטע אחרים תחתיהם הא יותר מיכן כגון י"א למאה מגלגלין עליו את הכל וצריך ליטע תחתיהם עד שלא נשאר שם אחת מן הבורות שהרי זה כמי שבא ליטע מתחלה וכאלו לא נטע כלום ויש גורסין עשר בורות לסאה ואי אפשר לפרשה באילנות שהרי עיקר נטיעתם עשרה לבית סאה אלא בגפנים:

    כבר ביארנו במשנה שהמוכר לחברו מרתף של יין מקבל עליו הלוקח עשר קוססות למאה מ"מ יש בענין זה צדדים אחרים שאנו דנין בהם בדרך אחרת וכיצד הוא הדין אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין יפה ומקבל עליו לוקח עשר קוססות למאה והוא הדין הנזכר במשנתנו אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ר"ל ליתן לתוך תבשיל והוא צריך ליין חשוב ומתקיים ביותר מפני שמסתפק מעט מעט נותן לו יין יפה ואינו מקבל עליו אפילו אחת קוססת אמר לו מרתף זה אפילו כלו חומץ הגיעו אמר לו מרתף זה של יין נותן לו כלו מיין הנמכר בחנות והוא שהוא מתחיל להקריס אלא שאין טעם החומץ ניכר בו עדין אמר לו מרתף זה של יין למקפה נותן לו יין יפה ומקבל עליו עשר למאה לא מכר לו מרתף אלא חבית נותן לו יין שכלו יפה וראוי לתבשיל שאין דעתו של אדם לקבל פשרה בענין זה בחבית אחת ואפילו לא התחילה להחמיץ הואיל וניכר לקפילא שהוא עתיד ליתן את הדין אינו מקבלו כלל ונמצא הענין חלוק לששה דרכים ודיניהם ארבעה ויט חולקין במרתף של יין סתם שאם לא פרעו אין מוציאין מידו הואיל ונשאר בספק ולא פסקנו שמקבל אלא מפני שכל ספק ממון קולא לנתבע שהוא המוכר ואין הדברים נראין שהרי מחלקת זו של רב אחא ורבינא הוא וכל שנחלקו שניהם הלכה כדברי המיקל והקולא דרך כלל הוא שיקבל עליו הלוקח מן הקוססות וכן עיקר:

    Meiri on Bava Batra 95a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה חבית של יין כו' אבל ביין הנמכר בחנות לא אפילו כו' עכ"ל מגופה דברייתא קמייתא ה"מ להקשות כן מסיפא לרישא דבמרתף של יין סתם אמאי נותן לו יין שכולו יפה ולא יין הנמכר בחנות דהא מקרי חמרא אלא דאיכא למ"ד (למאן) [לקמן] דמוקי הך רישא דברייתא קמייתא דוקא למקפה ותו לא מידי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 95a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה התם הן חסר הן יתר אמר ליה והכי פירושו התם בית כור הן חסר הן יתר אמר ליה וכו' ולהכי היכי דאמר ליה בית כור סתמא אית לן למימר דיותר מרובע לא הוי מחילהכ וכו'. הם בלאו אע"ג דלא מיפסלי וק"ל:

    לשון התוס' לפי הספרים שלפנינו מגומגם ונראה לי דתיבות ולהכי היכי הוא ט"ס וכך צ"ל וכיון דאמר ליה בית כור מסתמא אית לן למימר וכו' וכונת התוס' הוא דהא דקאמר התם הן חסר הן יתר אמר ליה ר"ל בית כור הן חסר וכו' אמר ליה והעיקר תלוי כיון שהזכיר לו בית כור ודאי לבית כור שלם נתכוין הלכך מסתמא אית לן למימר דיותר מרובע לא הוי מחילה אבל בסאה כשאומר סאה מסתמא סאה עם טינופיה קאמר וק"ל:

    ד"ה כל יתר מכן וכו' ואם נודע כל זמן שהוא עסוק וכו' כיון דכל הפחות צריך ליטע היתר וכו' כצ"ל:

    ד"ה נותן לו יין הנמכר בחנות וכו' הא מרתף של יין קאמר והא לאו יין הוא כצ"ל ואומר ר"י דאע"ג דהוי חלא. ר"ל לענין ברכה מקרי יין שפיר ר"ל בלשון בני אדם מקרי יין:

    בא"ד ואם תמצא לומר אפילו למאן דאמר חלא מקרי חמרא אם כן לימא דלכ"ע וכו' והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד. כצ"ל:

    Maharam on Bava Batra 95a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ותני ברישא דברייתא ומקבל עליו כו' מסתברא דלאו חסורי מחסרא לה אלא פריש מקבל עליו קאמר דכלפי מה ששנו במרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ולא כולו ממש אלא כולו יפה כדרך האוצרות שכולו יפה אלא שעל הרוב יע בהן קצת קוסס. הרשב"א ז"ל.

    והא תני רבי חייא המוכר חבית של יין פירוש משום הכי מקשה דהוה משמע ליה דלאו חבית ידועה קאמר ליה אלא שיעורא דחבית ואפילו בכלים הרבה הלכך הוה ליה לקבל יין קוסס לפי חשבון. ופריק שאני חבית של יין דכוליה חד חמרא הוא כלומר דכיון שאמר לו חבית יין הראוי להיות בחבית אחת קאמר ואין מערבין יפה בקוסס באחד. הר"ן ז"ל.

    קשיא זה וזה תימה לי אמאי לא משני דברייתא קמייתא סברה דריחא חלא וטעמיה חמרא חמרא הלכך נותן לו יין הנמכר בחנות וברייתא דרב זביד סברה דריחא חלא וטעמיה חמרא חלא הלכך נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות כו' וצריך עיון. חד אמר מקבל. תימה לדידיה אמאי מוקי רב זביד מתניתין כרבי הושעיא כו' ככתוב בתוספות. ונראה לי דאין הכי נמי והכי קאמר בברייתא וזהו דין אוצר ששנו חכמים במשנה. ור"מ תירץ משום דסיפא נמי מוקמינן לקמן למקפה להכי נמי אוקי רישא בדאמר ליה למקפה. תוספות הרא"ש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 95a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 95, Amud Aleph, about 240 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “התם, ״הן חסר הן יתיר״ א"ל מיהו…”

    2. Segment 213 words

      Opens “דכיון דחזי ליה לאיצטרופי בתשעת קבין, הויא…”

    3. Segment 314 words

      Opens “ת"ש האונאה; פחות משתות נקנה מקח, יותר…”

    4. Segment 412 words

      Opens “אמאי? ליהדר עד פחות משתות! ש"מ כל…”

    5. Segment 527 words

      Opens “הכי השתא?! התם, מעיקרא שוה בשוה א"ל…”

    6. Segment 618 words

      Opens “ת"ש המקבל שדה מחברו ליטע הרי זה…”

    7. Segment 712 words

      Opens “א"ר הונא בריה דרב יהושע: כל יתר…”

      Named: רב יהושע.

    8. Segment 821 words

      Opens “מרתף של יין וכו'. היכי דמי? אי…”

    9. Segment 939 words

      Opens “אי דאמר ליה: ״מרתף זה״ קשיא, דתניא:…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “לעולם דא"ל ״מרתף של יין״ סתם, ותני…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “ובסתם מי מקבל?! והא תאני ר' חייא:…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “והא תני רב זביד דבי ר' אושעיא:…”

      Named: רב זביד.

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Bava Batra 95a · Segment 7 — “א"ר הונא בריה דרב יהושע: כל יתר מכאן, כבא…

    • Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.

      Source: Bava Batra 95a · Segment 12 — “והא תני רב זביד דבי ר' אושעיא: ״מרתף של…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 95a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026