Talmud Builders

    Bava Batra 159b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 159b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but with regard to the halakha it does not indicate anything?

    2But isn’t it taught in the mishna (157a): A house collapsed on a son and upon his father, or upon a certain person and upon those from whom he stands to inherit, and it is unknown who died first. If the son bore the responsibility to pay the marriage contract of his wife and to pay a creditor, and the son had no money with which to pay them except that which he might inherit from his father, and the father’s heirs say: The son died first and afterward the father died, and therefore the son did not inherit property from his father, and the creditor says: The father died first and afterward the son died, there is a dispute as to the halakha . The son therefore inherited his father’s property, and his creditor has a lien upon the property, enabling him to collect payment from the property even after the son’s death.

    3What, is it not correct to explain that the father’s heirs are the son’s sons, and the term: Those from whom he stands to inherit, is referring to the deceased son’s brothers? And if it enters your mind to maintain that the grandson cannot say: I come to repossess the property on the basis of the right of my father’s father to the property, as when it is written in the verse in Psalms: “In the place of your fathers shall be your sons,” this is written as a blessing, then the mishna is difficult. According to this understanding, grandsons inherit from their grandfather only through their father. If so, even if the son died first and afterward the father died, what of it? Let the creditor say to the son’s sons: It is their father’s inheritance that I am taking, as the grandsons inherit from their grandfather only through their father.

    4The Gemara rejects this explanation: No, the father’s heirs are the deceased son’s brothers, who certainly inherit from their father directly, and the term: Those from whom he stands to inherit, is referring to the deceased son’s father’s brothers. Therefore, one cannot derive from the mishna that a grandson inherits from his grandfather directly.

    5§ The Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to a son inheriting from his mother while he is in the grave, in order to bequeath that inheritance to his paternal brothers? If a son dies, and afterward his mother dies, does the deceased son inherit from his mother, and subsequently bequeath the inheritance to his paternal brothers, who are not related to the mother? Rav Sheshet said to them: You learned it in a baraita : Consider the case of a father who was taken captive and died in captivity, and his son died in the province, i.e., at home, and consider the case of a son who was taken captive and died, and his father died in the province. Since it is not known who died first, the father’s heirs and the son’s heirs divide the inheritance.

    6The Gemara asks: What are the circumstances of the case? If we say that the case is as the baraita teaches, the baraita is difficult. Who are the father’s heirs and who are the son’s heirs? The same individuals inherit from both of them. Rather, is it not so that this is what the baraita is saying: Consider the case of a father who was taken captive and died in captivity, and his daughter’s son died in the province, and consider the case of the son of his daughter who was taken captive and died, and the father of the captive’s mother died in the province, and we do not know which of them died first. If the father died first, his daughter’s son inherits from him, and the son’s paternal relatives subsequently inherit from the son. If the son died first, the father’s heirs inherit the father’s estate. Since it is unknown which of them died first, the father’s heirs and the son’s heirs divide the inheritance.

    7And if it is so that a son inherits from his mother while in the grave, although the son indeed died first, he should inherit from his mother’s father while in his grave and bequeath his inheritance to his paternal brothers, and the son’s heirs should receive the entire inheritance. Rather, isn’t it correct to conclude from the baraita that the son does not inherit from his mother while in the grave in order to bequeath that inheritance to his paternal brothers?

    8Rav Aḥa bar Minyumi said to Abaye: We learn this halakha in the mishna (158b) as well: If the house collapsed on a son and upon his mother, both these Sages and those Sages, Beit Shammai and Beit Hillel, concede that the son’s heirs and the mother’s heirs divide the property between them. And if it is so that a son inherits from his mother while in the grave, although the son indeed died first, he should inherit from his mother while in his grave and they should inherit from him, i.e., he should bequeath his inheritance to his paternal brothers. Rather, isn’t it correct to conclude from that mishna that the son does not inherit from his mother while in the grave in order to bequeath that inheritance to his paternal brothers? The Gemara affirms: Conclude from the mishna that this is so.

    9And what is the reason that a son does not inherit from his mother while in the grave? Abaye says: The term transfer, concerning the transfer of inheritance from one tribe to another, was stated with regard to the inheritance of a son (see Numbers 36:7), and the term transfer was stated with regard to the inheritance of a husband (see 111b–113a and Numbers 36:9). Just as in the case categorized as transfer that was stated with regard to the inheritance of a husband, the husband does not inherit from his wife while he is in the grave in order to bequeath that inheritance to his heirs, so too, in the case categorized as transfer that was stated with regard to the inheritance of a son, the son does not inherit from his mother while in the grave in order to bequeath that inheritance to his paternal brothers.

    10§ There was a certain person who said to another: I am selling to you all of the property that I own of bar Sisin. There was one parcel of land that was called the tract of the house of bar Sisin. The seller said to the buyer: This latter parcel of land is actually not the property of the house of bar Sisin, and it is merely called: Of the house of bar Sisin, and therefore it is not included in the sale.

    11The matter came before Rav Naḥman, and he placed the land in the possession of the buyer. Rava said to Rav Naḥman: Is this the halakha ? The halakha is that the burden of proof rests upon the claimant, which in this case is the buyer. And the Gemara raises a contradiction between this statement of Rava and another statement of Rava, and between this statement of Rav Naḥman and another statement of Rav Naḥman.

    12The Gemara explains the contradictions. There was a certain man who said to another: What do you want, i.e., what are you doing, with this house of mine? He said to the claimant: I purchased it from you and I worked and profited from it for the years necessary for establishing the presumption of ownership. The claimant said to him: I was traveling among the settlements in a distant location, and I was unaware that you were residing in my house, which is why I did not lodge a protest.

    13The one residing in the house came before Rav Naḥman for a judgment. Rav Naḥman said to him: Go clarify your profiting, i.e., prove that you really resided there for three years, and then the case can be judged. Rava said to Rav Naḥman: Is this the correct judgment? The halakha is that the burden of proof rests upon the claimant. Therefore, the claimant should have to prove that the possessor did not reside in the house. The first statement of Rava is difficult, as it is contradicted by the second statement of Rava, and the first statement of Rav Naḥman is difficult, as it is contradicted by the second statement of Rav Naḥman. In the first case, Rav Naḥman ruled in favor of the buyer, and Rava ruled in favor of the seller, whereas in the second case their rulings were reversed.

    14The Gemara answers: The apparent contradiction between the first statement of Rava and the second statement of Rava is not difficult. Here, with regard to the property of bar Sisin, the seller stands in possession of his property, and the buyer claims the parcel of land from him. There, the buyer stands in possession of his property, since he dwells in the house, and the seller wishes to evict him.

    15The contradiction between one statement of Rav Naḥman and the other statement of Rav Naḥman is not difficult as well, because there, since the seller said to him: I am hereby selling you all of the property that I own of the house of bar Sisin, and this parcel of land is called: Of the house of bar Sisin, it is incumbent on him to reveal that it is not of the house of bar Sisin. But here, in the case where the claimant states that he had been in a distant location, it should not be considered as any case other than one where the possessor is holding a document as evidence that he purchased the house. Wouldn’t we then say to him: First ratify your document, and only then be established as the owner of the property? In this case as well, since his presumptive ownership is in place of a document, he needs to clarify the matter by means of witnesses.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 159 עמוד ב

    1אבל לענין דינא לא?!

    2והתניא: נפל הבית עליו ועל אביו, עליו ועל מורישיו; והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב; יורשי האב אומרים: הבן מת ראשון, ואח"כ מת האב; ובעל חוב אומר: האב מת ראשון, ואחר כך מת הבן.

    3מאי, לאו ״יורשי האב״ בני, ״מורישיו״ אחי? ואי סלקא דעתך לא מצי אמר ״מכח אבוה דאבא קאתינא״, דכי כתיב: ״תחת אבותיך יהיו בניך״ בברכה כתיב״; כי מת הבן ואח"כ מת האב מאי הוי? נימא להו בע"ח ירושת אבוהון״ קא שקילנא!

    4לא; ״יורשי האב״ אחיו, ״מורישיו״ אחי דאבוה.

    5בעו מיניה מרב ששת: בן, מהו שיירש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב? אמר להו רב ששת, תניתוה: האב שנשבה, ומת בנו במדינה; ובן שנשבה, ומת אביו במדינה יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו.

    6היכי דמי? אילימא כדקתני, הי נינהו יורשי האב והי נינהו יורשי הבן? אלא לאו הכי קאמר: אב שנשבה ומת בן בתו במדינה, ובן בתו שנשבה ומת אבי אמו במדינה, ולא ידעינן הי מינייהו מית ברישא יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו.

    7ואם איתא, נהי נמי דבן מת ברישא, לירתיה לאבוה דאמיה בקבריה, ולירתינהו לאחוה מן אבוה! אלא לאו שמע מינה אין הבן יורש את אמו בקבר, להנחיל לאחין מאב?

    8אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי, אף אנן נמי תנינא: נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו. ואם איתא, נהי נמי דבן מת ברישא, לירתיה לאמיה בקבריה, ולירתו אינהו לאחי מאבוה! אלא לאו שמע מינה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב? שמע מינה.

    9וטעמא מאי? אמר אביי: נאמרה ״סיבה״ בבן, ונאמרה ״סיבה״ בבעל; מה ״סיבה״ האמורה בבעל אין הבעל יורש את אשתו בקבר, אף ״סיבה״ האמורה בבן אין הבן יורש את אמו בקבר, להנחיל לאחין מן האב.

    10ההוא דאמר ליה לחבריה: נכסי דבר סיסין מזבנינא לך. הואי חדא ארעא דהוה מיקריא ״דבי בר סיסין״, אמר ליה: הא לאו דבי בר סיסין היא, ואיקרויי הוא דמיקריא ״דבי בר סיסין״.

    11אתא לקמיה דרב נחמן, אוקמה בידא דלוקח. אמר ליה רבא לרב נחמן: דינא הכי?! המוציא מחבירו עליו הראיה! ורמי דרבא אדרבא, ודרב נחמן אדרב נחמן׃

    12דההוא דא"ל לחבריה: מאי בעית בהאי ביתא? אמר ליה: מינך זבינתה, ואכלית שני חזקה. אמר ליה: אנא בשכוני גואי הואי.

    13אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: זיל ברור אכילתך. אמר ליה רבא לרב נחמן: דינא הכי?! המוציא מחבירו עליו הראיה! קשיא דרבא אדרבא, ודרב נחמן אדרב נחמן!

    14דרבא אדרבא לא קשיא הכא מוכר קאי בנכסיה, התם לוקח קאי בנכסיה.

    15דרב נחמן אדרב נחמן לא קשיא הכא, כיון דאמר ליה: דבי בר סיסין, ומיקריא ״דבי בר סיסין״; עליה דידיה רמיא לגלויי דלאו דבי בר סיסין היא. הכא, לא יהא אלא דנקיט שטרא מי לא אמרינן ליה: קיים שטרך וקום בנכסי?

    16הדרן עלך מי שמת׃

    Tosafot

    אמר ליה רב אחא בר מניומי תא שמע נפל הבית עליו ועל אמו כו'. תימה רב ששת אמאי לא מייתי לה למתני' והלא פשוט הוא ועוד דאיהו גופיה אמר לעיל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קיד:) האשה את בנה הא קמ"ל אשה את בנה דומיא דאשה את בעלה מה אשה את בעלה כו' אף אשה את בנה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ואומר רבי דמשום דהך ברייתא משבשתא היא הביאה והיה רוצה לתרצה. מ"ר:

    אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו כשהיא בקברלעיל בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קיד: ד"ה מה אשה) פי' להך מילתא מנין דבעל אינו יורש את אשתו כשהיא בקבר:

    ההוא דא"ל לחבריה נכסי דבר סיסין כו'משום דאיירי הכא בנכסים בחזקת מי הם אייתי ההיא עובדא דמיירי בה נמי לאוקומה נכסי בחזקת לוקח ובחזקת מוכר מיהו תימה היא שמביאו הגמרא שני פעמים במסכת אחת כאן ובחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף ל.):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ולענין דינא לא והא תנן וכו'תמיהא לי, דאכתי מנלן ממתניתין דכי כתיב תחת אבותיך יהיו בניך אפילו לענין דינא הוא, דאנן דינא תנן, ואכתי אמרינן דזו היא שקשה בדיני ממונות, דמאי אולמה דמתניתין מדשלחו מתם, דהכא והכא אמרינן דבן מוציא מיד הלקוחות ומן השעבוד ששעבד האב וכאן קשה לן אמאי נימרו ליה אבוך מזבין ומשעבד ואת מפקית. וצריך לי עיון. כתוב בנימוקי הרמב"ן ז"ל: הא דאמרינן וזו היא שקשה בדיני ממונות ואתי למיפשטא ממתניתין ודחינן לה, קשיא לן, וליפשוט מהא דתנן בפרק יש בכור לנחלה (בכורות א, ב) ולא בראוי כמוחזק בכתובה, והוא הדין לבעל חוב כדפרישנא ביש נוחלין וי"ל דהאי בשאר ראוי, כגון כפר דלוה, דאינו משתלם אלא לאחר מיתה וכגון זרוע ולחיים דלעיל, אי נמי כגון ירושה דאחוה ואחי אבוה דהוא ראוי וכדתנן והמייבם את אשת אחיו, אבל בנכסים דאבהתי לא סלקא דעתא. והתם נמי אמרינן בגמרא ולא בראוי כבמוחזק דסופא לאתויי נכסי דאבא דאבוה, אלמא מתניתין גופה בשאר ראוי הוא. והשתא סלקא דעתא דסופא דההיא משום שבח תנא לה, ונכסי דאבא מוחזקין הוו לבעל חוב ממה נפשך. ומיהו למסקנא דדינא ניחא, דכולהו הוי ראוי בבכור. עד כאן. כתב הראב"ד ז"ל: השתא דקיימא לן כדשלחו מתם דבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת שהבן מוציא מיד הלקוחות דמצי למימר אנא אבוה דאב קא יריתנא, אלו ראובן שלוה מיעקב אביו ומכר מנכסי עצמו ומת בחיי יעקב ואחר כך מת יעקב מהו שיגבה חנוך בן ראובן מלקוחות של ראובן אותו חוב, דמצי אמר אנא אבוה דאב קא יריתנה והריני גובה חוב יעקב מנכסי אבי שמכר להם. ונסתפק הרב בדין זה. ולולי שנסתפק בו הרב ז"ל הייתי אומר שהדבר נראה כפשוט, שהדין עם חנוך דאיהו אבוה דאבוה קא ירית.

    נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' בית הלל אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה. כך גירסת הלכות הרב אלפסי ז"ל, ולא גרסינן בכתובה בלא וא"ו. ופירש נכסים בחזקתן נכסי צאן ברזל, (ואם) [והם] בחזקת שניהם, מפני שהיא הכנסתן מבית אביה והבעל קבלם על עצמו, והילכך שניהם מוחזקין בהן וכבר קפרא דאמר הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו. וכתובה, היינו עקר כתובה ותוספת שכתב לה הבעל בכתובתה, בחזקת יורשי הבעל, דנכסים אלו מעולם לא היו ברשות האשה והילכך המוציא מחבירו דהיינו יורשי האשה עליהן להביא הראיה. ונכסי מלוג, דהיינו נכסים הנכנסין והיוצאין עמה כמו שהן בין שפחתו בין שהותירו, בחזקת יורשי האשה, דגוף נכסים אלו בחזקת האשה הן עומדין. ויש מי שאינו גורס וכתובה בוא"ו, אלא כתובה, ונכסים בחזקתן דקאמרי' בית הלל כלל ואחר כך פרט, כיצד כתובה דהיינו עיקר כתובה, ותוספת ונכסי צאן ברזל נדוניא שהכניסה לו וקבלן על עצמו בחזקת יורשי הבעל, ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה דהיינו נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה. והגרסא הראשונה עקר, דאלו לגרסא זו היאך שאלו בגמרא בחזקת מי, והלא פרשו בית הלל שהכתובה כולה בחזקת יורשי הבעל והנכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה. וכבר כתבתיה בארוכה ביבמות פרק החולץ (יבמות לח, א) ובכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים (פ, ב) בסייעתא דשמיא.

    אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי אף אנן נמי תנינא נפל הבית עליו ועל אמו. איכא למידק, רב ששת אדמהדר אברייתא דאב שנשבה ומת ואיצטריך לשבושה ולפרוקה, אמאי לא דייק לה ממתניתין וכרב אחא בר מניומי. תירצו בתוספות דניחא ליה לתרוצי ברייתא אגב אורחיה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 159b

    Bava Batra 159b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 430 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    אמר ליה רב אחא בר מניומי תא שמע נפל הבית עליו ועל אמו כו'. תימה רב ששת אמאי לא מייתי לה למתני' והלא פשוט הוא ועוד דאיהו גופיה אמר לעיל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קיד:) האשה את בנה הא קמ"ל אשה את בנה דומיא דאשה את בעלה מה אשה את בעלה כו' אף אשה את בנה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ואומר רבי דמשום דהך ברייתא משבשתא היא הביאה והיה רוצה לתרצה. מ"ר:

    אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו כשהיא בקבר לעיל בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קיד: ד"ה מה אשה) פי' להך מילתא מנין דבעל אינו יורש את אשתו כשהיא בקבר:

    ההוא דא"ל לחבריה נכסי דבר סיסין כו' משום דאיירי הכא בנכסים בחזקת מי הם אייתי ההיא עובדא דמיירי בה נמי לאוקומה נכסי בחזקת לוקח ובחזקת מוכר מיהו תימה היא שמביאו הגמרא שני פעמים במסכת אחת כאן ובחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף ל.):

    Tosafot on Bava Batra 159b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ולענין דינא לא והא תנן וכו' תמיהא לי, דאכתי מנלן ממתניתין דכי כתיב תחת אבותיך יהיו בניך אפילו לענין דינא הוא, דאנן דינא תנן, ואכתי אמרינן דזו היא שקשה בדיני ממונות, דמאי אולמה דמתניתין מדשלחו מתם, דהכא והכא אמרינן דבן מוציא מיד הלקוחות ומן השעבוד ששעבד האב וכאן קשה לן אמאי נימרו ליה אבוך מזבין ומשעבד ואת מפקית. וצריך לי עיון. כתוב בנימוקי הרמב"ן ז"ל: הא דאמרינן וזו היא שקשה בדיני ממונות ואתי למיפשטא ממתניתין ודחינן לה, קשיא לן, וליפשוט מהא דתנן בפרק יש בכור לנחלה (בכורות א, ב) ולא בראוי כמוחזק בכתובה, והוא הדין לבעל חוב כדפרישנא ביש נוחלין וי"ל דהאי בשאר ראוי, כגון כפר דלוה, דאינו משתלם אלא לאחר מיתה וכגון זרוע ולחיים דלעיל, אי נמי כגון ירושה דאחוה ואחי אבוה דהוא ראוי וכדתנן והמייבם את אשת אחיו, אבל בנכסים דאבהתי לא סלקא דעתא. והתם נמי אמרינן בגמרא ולא בראוי כבמוחזק דסופא לאתויי נכסי דאבא דאבוה, אלמא מתניתין גופה בשאר ראוי הוא. והשתא סלקא דעתא דסופא דההיא משום שבח תנא לה, ונכסי דאבא מוחזקין הוו לבעל חוב ממה נפשך. ומיהו למסקנא דדינא ניחא, דכולהו הוי ראוי בבכור. עד כאן. כתב הראב"ד ז"ל: השתא דקיימא לן כדשלחו מתם דבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת שהבן מוציא מיד הלקוחות דמצי למימר אנא אבוה דאב קא יריתנא, אלו ראובן שלוה מיעקב אביו ומכר מנכסי עצמו ומת בחיי יעקב ואחר כך מת יעקב מהו שיגבה חנוך בן ראובן מלקוחות של ראובן אותו חוב, דמצי אמר אנא אבוה דאב קא יריתנה והריני גובה חוב יעקב מנכסי אבי שמכר להם. ונסתפק הרב בדין זה. ולולי שנסתפק בו הרב ז"ל הייתי אומר שהדבר נראה כפשוט, שהדין עם חנוך דאיהו אבוה דאבוה קא ירית.

    נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' בית הלל אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה. כך גירסת הלכות הרב אלפסי ז"ל, ולא גרסינן בכתובה בלא וא"ו. ופירש נכסים בחזקתן נכסי צאן ברזל, (ואם) [והם] בחזקת שניהם, מפני שהיא הכנסתן מבית אביה והבעל קבלם על עצמו, והילכך שניהם מוחזקין בהן וכבר קפרא דאמר הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו. וכתובה, היינו עקר כתובה ותוספת שכתב לה הבעל בכתובתה, בחזקת יורשי הבעל, דנכסים אלו מעולם לא היו ברשות האשה והילכך המוציא מחבירו דהיינו יורשי האשה עליהן להביא הראיה. ונכסי מלוג, דהיינו נכסים הנכנסין והיוצאין עמה כמו שהן בין שפחתו בין שהותירו, בחזקת יורשי האשה, דגוף נכסים אלו בחזקת האשה הן עומדין. ויש מי שאינו גורס וכתובה בוא"ו, אלא כתובה, ונכסים בחזקתן דקאמרי' בית הלל כלל ואחר כך פרט, כיצד כתובה דהיינו עיקר כתובה, ותוספת ונכסי צאן ברזל נדוניא שהכניסה לו וקבלן על עצמו בחזקת יורשי הבעל, ונכסים הנכנסים והיוצאין עמה דהיינו נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה. והגרסא הראשונה עקר, דאלו לגרסא זו היאך שאלו בגמרא בחזקת מי, והלא פרשו בית הלל שהכתובה כולה בחזקת יורשי הבעל והנכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האשה. וכבר כתבתיה בארוכה ביבמות פרק החולץ (יבמות לח, א) ובכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים (פ, ב) בסייעתא דשמיא.

    אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי אף אנן נמי תנינא נפל הבית עליו ועל אמו. איכא למידק, רב ששת אדמהדר אברייתא דאב שנשבה ומת ואיצטריך לשבושה ולפרוקה, אמאי לא דייק לה ממתניתין וכרב אחא בר מניומי. תירצו בתוספות דניחא ליה לתרוצי ברייתא אגב אורחיה.

    Rashba on Bava Batra 159b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    נפל הבית עליו ועל אשתו שביארנו במשנה שנכסי צאן ברזל הם בחזקת שניהם ויחלוקו יורשי הבעל ויורשי האשה יש שואלין שהרי בשומרת יבם שנפלו לה נכסים אמרו בכתבות שנכסי צאן ברזל בכלל כתבה ותוספת בחזקת יורשי הבעל ומתרצים מפני שהיבם במקום בעל אבל כל שאין יבם שוה חזקתם ויחלוקו וחכמי התוספות כתבוה בדרך אחרת וזו נראית יותר ובמסכת כתבות יתרחבו בה הדברים בע"ה:

    הבן אינו יורש את אמו והוא בקבר כדי להנחיל לאחים מן האב כמו שהתבאר:

    האב שנשבה ולא נודע יום מותו ולא היה לו בן אלא בת ואותה בת היתה לה בן ומתה ואח"כ מת הבן והרי יורשי האב ר"ל האחים אומרים שהבן מת תחלה ולא זכה בנכסי האב ואין יורש אלא הם ויורשי הבן אומרים שהאב מת תחלה וזכה בהם הבן להנחילם ליורשיו והם אחיו שמצד אביו ולא מצד אמו או אחי אביו הרי אלו יחלקו וכן הדין בבן שנשבה ומת אבי אמו כך פסקו גדולי הפוסקים והמחברים וגדולי קדמונינו חלקו בה הואיל ובנפל הבית עליו ועל אמו אמרו שהם בחזקת יורשי האם:

    זה שהוזכר כאן באחד שאמר לחברו נכסי דבי בר סיסין מזביננה לך והיה שם קרקע שהיתה נקראת כן אלא שלא היתה מאותן הנכסים וכן באחד שהחזיק בקרקע של חברו וטען בה שני חזקה עם טענת מקח והלה משיב בשכוני גואי הואי כלומר ואין חזקתך כלום כבר ביארנו הכל יפה במסכתא זו בפרק חזקת הבתים:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    Meiri on Bava Batra 159b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא לא יורשי האב אחיו מורישיו אחי דאבוה כו' כצ"ל נראה דה"ה נמי מצי לאוקמא לפי המסקנא מורישיו אחי כגון שנפל הבית על ראובן ושמעון ואחיהם לוי אומר ראובן מת ראשון ובע"ח אומר ראובן מת אחרון וירש את שמעון ונטל חלקו דהכא לוי לאו מכח ראובן קאתי לירש ולפי סברת המקשה דאמר נמי מורישיו אחי צ"ל דהיינו שנפל הבית על ראובן ושמעון וחנוך אומר ראובן מת ראשון דהשתא מכח ראובן בא חנוך לירש דומיא דיורשי האב לפי סברת המקשה ודו"ק:

    בפרשב"ם בד"ה אמר אביי כו' בבעל כו' המקראות כו' הד"א כשהיא מתה בקבר הס"ד ואח"כ מ"ה אין הבן יורשת אמו כשהוא בקבר כו' האי בקבר לא דמי כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל אבעל איירי כשהיא בקבר ולבן איירי כשהוא בקבר אבל התוס' פירשו תרוייהו כשהוא בקבר ודו"ק:

    בד"ה ההוא דא"ל כו' גררא דמיירי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 159b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ולענין דינא לא והתנן כו' תמיהא דאכתי מנא לן ממתניתין כו' דף (של"ז) קל"ז עמוד א' עד וצריך לי עיון דף (של"ז) קל"ז עמוד ב'. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הרא"ם ז"ל: ההוא בברכה כתיב. אבל הירושה בנכסי אבי אביו מחמת אביו היא באה לו ואף על פי שכבר מת בחיי אביו ולא מחמת אבי אביו וכיון שכן זו היא קשה בדיני ממונות. ומי מצית אמרת הכי כלומר דקשה היא בדיני ממונות. והא תנן נפל הבית עליו ועל אביו כו' מאי לאו דיורשי בני כלומר יורשי האב דקתני בני אותו הבן נינהו והנה אף על פי ששעבד אותן נכסי אביו כו' עד כאן. ובספרים שלנו גרסינן ומי מצית אמרת בברכה כתיב כו' ולענין דינא לא והתנן נפל הבית עליו ועל אביו כו'. ואם תאמר ולפשוט מדתנן בפרק יש בכור דף נ"א עמוד ב' ואין נוטל בשבח ולא בראוי כו' ולא האשה בכתובתה כו' ומפרש בגמרא ולא בראוי כבמוחזק לאתויי נכסי דאבי אבא אלמא לענין דינא תנן שהבן יורש נכסי אבי אביו מכח אביו ואינו חייב לפרוע לבעל חוב של אביו דכי קתני התם כתובה הוא הדין לבעל חוב וכמו שכתבתי בפרק יש נוחלין יש לומר דאי מההיא הוה דחי לה נמי דהתם באחוה ואחי דאבוה כי הכא ואף על גב דהא תנא ליה רישא ולא בראוי כבמוחזק דמשמו דסיפא דהדר דתני ליה לאתויי נכסי (דאבא דאבא) דאבי אבא אתא ומשום הכי אוקימנא לה התם בהכי אכתי הוה אפשר ליה למדחייה ולומר דסיפא לא איצטריך אלא דאיידי דהדר תנא שבח לאתויי חפורה והוו שובלי וכדאיתא התם לעיל (בבא בתרא דף קכ"ד) הדר תנא נמי ולא בראוי כבמוחזק אבל כולה באחוה ואחוו דאבוה (בגמרא דמוקי לה בנכסי החם.) והא דמוקי לה התם בגמרא בנכסי דאבי אבא משום דודאי דינא הכי הוא וכדמסקינן הכא אבל מכל מקום לא מצינא למפשט ליה ממתניתין. הר"ן ז"ל.

    מאי לאו יורשי האב בני מורישים אחי פירוש נפל הבית על ראובן ועל חנוך או על חצרון ועל חנוך אתיו וחצרון מורישו של חנוך ויש בעל חוב על חנוך ואליאב בנו של חנוך אומר כי חנוך מת ראשון ואחר כך מת ראובן ולא נשאר לו ממון מחנוך אביו אבל מראובן נשאר לו הממון שמע מינה כי בן הבן יורש אבי אביו שלא תבוא לו מיד אביו כי אם מיד אבי אביו שאם תאמר מיד אביו היא באה לו אינה טענה ליפטר מבעל חוב של אביו כשיאמר אבי מת ראשון והלא מכל מקום ממנו אתה יורש. לא יורשי האב אחי. פירוש אחיו של חנוך שהם יורשי ראובן. מורישיו אחי דאבוה. פירוש על חנוך ועל שמעון נפל הבית ובעלי חוב של חנוך תובעין חצרון אחיו של חנוך וחצרון אומר חנוך מת ראשון ואני יורש ראובן אבי או חנוך מת ראשון ואני יורש שמעון אחי אבי. ולדעת המקשה שהוא רוצה לומר יורשי האב בני מורישיו ובעלי חוב תובעין את אליאב בנו של חנוך והוא אומר כי חנוך מת ראשון ואחר כך מת ראובן אביו ואני יורש את ראובן אבי אבא ורוצה לומר שיכול לטעון מכח אבי האב קאתינא קשיא לי תינח באבי האב שיש לומר בני בנים הרי הן כבנים אבל לגבי מורישיו שהן אחי שנפל הבית על חצרון ועל חנוך אחיו שהוא מורישו של חנוך ובעלי חוב של חנוך תובעים את אליאב לומר חצרון מת תחלה ויירש אותו חנוך אביך ואתה יורש אותו ממון מחנוך והוא אומר לא כי אלא חנוך אבי מת ראשון ואני יורש חצרון דודי ויורשי האב דקאמר אחדא קאי עליו ועל אביה אבל עליו ועל מורישיו מיבעי ליה למימר יורשי המוריש אומר היורש מת ראשון שהוא חנוך ואחר כך מת המוריש שהוא חצרון מורישו של חנוך קשיא לי הכא איך יכול לומר אליאב בנו של חנוך חנוך אבי מת ראשון ואני יורש חצרון דודי וכי מהיכן באה לאליאב ירושה מחצרון אם לא מחנוך אביו ואם נאמר בבני בנים שהם כבנים ויכול לומר מכח אבי האב קאתינא נאמר כן בבני אחים שהם כבנים ואיך יכול לומר מכח דודי קאתינא. על כן נראה לי כי האי דקאמר מאי לאו יורשי האב בני והוא על אליאב לא קאי אלא על יורשי האב בלחוד אבל עליו ועל מורישיו אין להם תביעה אלא על אחיו של חנוך שנפל הבית על חנוך וחצרון אחיו והן תובעין את פלוא וכרמי אחיו בחובו של חנוך מירושתו של חצרון ויורשיו ומורישיו הכל אחי ויש להם טענה לומר חנוך מת ראשון ואנו יורשים את חצרון אחינו. הראב"ד ז"ל.

    בן מהו שיירש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב או לא פירוש אם ימות הבן (אחרי) קודם אמו כשתמות אמו יורש את אמו כשהוא בקבר להנחיל את האחים מן האב או לא. תנינא אב שנשבה כו'. יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו. פירוש אם לא נודע איזה מהם מת ראשון יחלוקו בנכסי האב היכי דמי אילימא כדקתני מאן נינהו יורשי האב ומאן נינהו יורשי הבן והלא בני הבן יורשי האב. ואם תאמר בנים אחרים שיש לו לאב חולקים בנכסי האב עם בני הבן גם זה לא היה לו לומר יורשי הבן שאינם יורשים מאביהם כלום (ובירושתו) ובירושת האב הם חולקים נמצאו גם הם יורשי האב. ועוד מבלי ספק כמו כן היינו חולקים את נכסיו ולמה צורך לומר בנשבה אלא לאו הכי קאמר ומת בן בתו במדינה ולא נודע איזה מת ראשון ואותה הבת היא יורשת האב שאין לאב בנים זולתה ומתה הבת ואחר כך מת הזקן שנשבה ובן בתו שהוא במדינה ולא נודע איזה מהם מת ראשון יורשי אותו הבן ומאן נינהו אחי מן האב אומרים הזקן מת ראשון ומן הזקן באה לבתו אף על פי שמתה בחיי אביה שאין בזה קפידא שבת יורשת את אביה בקבר ומורישה לבנה ומן הבת באו לאחינו זה ויורשי הזקן והם אחיו אומרים בן הבת מת ראשון ולא זכה שעה אחת בחייו בנכסים אלו והנכסים חוזרים אלינו מן הזקן אחינו ואפילו מן הבת אף אם חיתה אחר מיתת אביה הואיל ובנה מת בחייה לפי שאינו יורש את אמו בקבר להנחיל לכם ומפני (כן) הספק חולקים. והוא מדין שיכול לשנות האם שנשבית ומת בנה במדינה יורשי הבן והאב יחלוקו כגון שירשה היא נכסי אביה ויש לבנה אחים מן האב יורשי הזקן אביה והם אחיו אומרים הבן מת קודם אמו ואינו יורש את אמו בקבר להנחיל לכם ויורשי הבן אומרים והם אחים מן האב לא כי האם מתה תחלה ואחר כך מת הוא ואנו יורשים אותו אלא משום דקבעי למימר יורשי האב אומרים לפיכך שנה בשביית האב. הראב"ד ז"ל.

    נאמרה הסיבה בבן מפורשת לעיל בפרק יש נוחלין מעשה דרב נחמן הא דאייתי לה בפרק חזקת הבתים משום גררא בעובדא אחרינא והכא אייתי לה משום עובדא דבי בר ססיא וכולהו משום גררא דנכסים בחזקתם דקתני במתניתין. הראב"ד ז"ל. סליק פרק תשיעי פרק עשירי

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 159b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 159, Amud Bet, about 430 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “אבל לענין דינא לא?!…”

    2. Segment 234 words

      Opens “והתניא: נפל הבית עליו ועל אביו, עליו…”

    3. Segment 340 words

      Opens “מאי, לאו ״יורשי האב״ בני, ״מורישיו״ אחי?…”

      Named: אבא.

    4. Segment 47 words

      Opens “לא; ״יורשי האב״ אחיו, ״מורישיו״ אחי דאבוה.…”

    5. Segment 534 words

      Opens “בעו מיניה מרב ששת: בן, מהו שיירש…”

      Named: רב ששת.

    6. Segment 640 words

      Opens “היכי דמי? אילימא כדקתני, הי נינהו יורשי…”

    7. Segment 728 words

      Opens “ואם איתא, נהי נמי דבן מת ברישא,…”

    8. Segment 850 words

      Opens “אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי,…”

      Named: רב אחא בר מניומי, אביי.

    9. Segment 934 words

      Opens “וטעמא מאי? אמר אביי: נאמרה ״סיבה״ בבן,…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1031 words

      Opens “ההוא דאמר ליה לחבריה: נכסי דבר סיסין…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “אתא לקמיה דרב נחמן, אוקמה בידא דלוקח.…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    12. Segment 1220 words

      Opens “דההוא דא"ל לחבריה: מאי בעית בהאי ביתא?…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: זיל…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    14. Segment 1412 words

      Opens “דרבא אדרבא לא קשיא הכא מוכר קאי…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1540 words

      Opens “דרב נחמן אדרב נחמן לא קשיא הכא,…”

      Named: רב נחמן.

    16. Segment 164 words

      Opens “הדרן עלך מי שמת…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Batra 159b · Segment 8 — “אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי, אף אנן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 159b · Segment 9 — “וטעמא מאי? אמר אביי: נאמרה ״סיבה״ בבן, ונאמרה ״סיבה״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 159b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026