Talmud Builders

    Bava Batra 121b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 121b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1God did not speak with Moses, as it is stated: “So it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people” (Deuteronomy 2:16), and juxtaposed to that verse it is written: “That the Lord spoke to me, saying” (Deuteronomy 2:17). Moses indicates: Only after the last of that generation had died, was the speech of God directed to me. When the Jewish people realized that the decree had been lifted, the day was established as a permanent day of rejoicing.

    2The Gemara continues to cite explanations for the significance of the fifteenth of Av. Ulla says: The fifteenth of Av was the day when King Hoshea, son of Ela, removed the guards [ pardesaot ] that Jeroboam, son of Nevat, placed on the roads so that Israel would not ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festival. By doing so, King Hoshea renewed the access to Jerusalem for pilgrims.

    3Rav Mattana says: The fifteenth of Av was the day when the slain victims of Beitar were afforded burial, several years after they were killed and the Roman emperor Hadrian decreed that they were not to be buried (see Gittin 57a). As Rav Mattana says: On the day that the slain of Beitar were afforded burial, the Sages in Yavne instituted the blessing: Blessed is He Who is good and Who does good. The term: Who is good, is to give thanks that the corpses did not decompose despite the long delay; and the term: And Who does good, is to give thanks that the slain ones were ultimately afforded burial.

    4Rabba and Rav Yosef both say: The fifteenth of Av is the day when they stop cutting wood for the arrangement of wood on the altar. It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: Once the fifteenth of Av came, the force of the sun would weaken, and from this date they would not cut additional wood for the arrangement, because wood cut from then on would not dry properly and would be unfit for use in the Temple. Rav Menashe said: And the people called the fifteenth of Av: The day of the breaking of the sickle [ maggal ], as they did not need the lumbering tools until the following year.

    5The Gemara adds: From this point forward, when the nights lengthen, one who adds [ demosif ] to his nightly Torah study will add [ yosif ] to his life, and he who does not add, that person is yesif . The Gemara asks: What is the meaning of the term yesif ? Rav Yosef teaches: It means that his mother will bury him, as he will die during his mother’s lifetime.

    6§ After discussing the generation of those who died in the wilderness, the Gemara mentions a tradition that relates to that generation. The Sages taught: Seven people spanned in their lifetimes the whole world in its entirety, i.e., their lives have spanned all of human history. Methuselah saw Adam in his lifetime; Shem saw Methuselah; Jacob saw Shem; Amram saw Jacob; Ahijah the Shilonite saw Amram; Elijah saw Ahijah the Shilonite; and Elijah is still alive.

    7The Gemara asks: And is it true that Ahijah the Shilonite saw Amram? But it is written: “And no man among them remained, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun” (Numbers 26:65). Since Amram died well before the Jewish people left Egypt, in order to have lived at the time of Amram, Ahijah would have had to be an adult at the time of the Exodus. How, then, could he have lived through the generation of those who died in the wilderness?

    8Rav Hamnuna says: The decree of death pronounced for the generation of the spies was not decreed upon the tribe of Levi, as it is written: “Your carcasses shall fall in this wilderness, and all those who were counted among you, according to your whole number, from twenty years old and upward” (Numbers 14:29). The verse is interpreted: The decree applies to one whose count in the census is from the age of twenty and up, excluding the tribe of Levi, whose count is from the age of thirty and up. Ahijah was a Levite, and he was not subject to the decree.

    9The Gemara asks: And is it true that no one from the other tribes entered Eretz Yisrael? But isn’t it taught in a baraita : Yair, son of Manasseh, and Machir, son of Manasseh, were born in the days of Jacob, and they did not die until the Jewish people entered Eretz Yisrael, as it is stated: “And the men of Ai killed of them about thirty-six men” (Joshua 7:5). And concerning this verse, it is taught: Literally thirty-six people were killed, this is the statement of Rabbi Yehuda.

    10Rabbi Neḥemya said to him: But is it stated that thirty-six were killed? Isn’t it stated nothing other than: “About thirty-six” were killed? Rather, this unusual term is referring to Yair, son of Manasseh, who was equivalent to the majority of the Sanhedrin, whose maximum number of judges is seventy-one, of which thirty-six is a slight majority. Evidently, then, Yair, son of Manasseh also survived the time in the wilderness.

    11Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said: The decree of death was not decreed either upon those less than twenty years old or upon those more than sixty years old at the time of the sin of the spies. The Gemara explains: Not upon those less than twenty years old, as it is written: “From twenty years old and upward” (Numbers 14:29). And not upon those more than sixty years old, because he learns that there is a verbal analogy between “and upward” in the verse cited, and “and upward” from the halakhot of valuations, in the phrase: “From sixty years old and upward” (Leviticus 27:7). Just as there, concerning valuations, more than sixty years old is comparable to less than twenty years old, as there is a distinct category of those between the ages of twenty and sixty, so too here, more than sixty years old is comparable to less than twenty years old insofar as those older were not subject to the sentence. Yair, son of Manasseh, who was already older, did not die in the wilderness.

    12§ A dilemma was raised before the Sages: Was Eretz Yisrael divided according to the tribes, meaning that each of the twelve tribes received an equal portion, and the members of each tribe divided these tribal portions according to their numbers; or perhaps Eretz Yisrael was divided according to men’s skulls, meaning that a certain area of land was given to each individual, and the size of the tribal allotments was a function of the tribe’s population?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 121 עמוד ב

    1לא היה דיבור עם משה שנאמר: ״(דברים ב״, טז) ״ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם״, וסמיך ליה: ״וידבר ה' אלי לאמר״ אלי היה הדיבור.

    2עולא אמר: יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל.

    3רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. דאמר רב מתנה: אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה ״הטוב והמטיב״; ״הטוב״ שלא הסריחו, ״והמטיב״ שנתנו לקבורה.

    4רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה. אמר רב מנשה: וקרו ליה ״יום תבר מגל״.

    5מכאן ואילך, דמוסיף יוסיף, שאינו מוסיף יסיף. מאי ״יסיף״? תני רב יוסף: תקבריה אמיה.

    Baraita

    6תנו רבנן: שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים.

    7ואחיה השילוני ראה את עמרם? והא כתיב: ״(במדבר כו״, סה) ולא נותר מהם איש״, כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון׃

    8אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב: ״(במדבר יד״, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם ״מבן עשרים שנה ומעלה״. מי שפקודיו מבן עשרים, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים׃

    9ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר ״(יהושע ז״, ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה׃

    10אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין׃

    11אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר מבן ששים לא על פחות מבן עשרים דכתיב ״מבן עשרים שנה ומעלה ולא על יתר מבן ששים גמר ומעלה (ויקרא כז״, ז) ומעלה מערכין מה להלן יתר מבן ששים כפחות מבן כ' אף כאן יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים׃

    12איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג, או דלמא לקרקף גברי איפלוג?

    Tosafot

    שבעה קפלו כל העולםהאי תנא סבר דאליהו לא הוה פנחס דאי הוה פנחס בבציר משבעה הוה מצי לאשכוחי דיאיר ראה יעקב וראה פנחס וסבר נמי האי תנא דסרח בת אשר אינה חיה לעולם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו הטוב והמטיבובמדרש איכה רבתי (פ"ב, ד') אמרו, כרם גדול היה לאדרינוס המלך מהלך שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמין טבריה לצפורי, והקיפוהו מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים ולא הבאישו ולא הסריחו ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמדה למלכות אחרת ונגזרה עליהם קבורה, אמר ר' חנינא יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו חכמים הטוב והמטיב בברכת המזון על היין ולא תקנוה בתפלה משום מעשה כרמו של אדרינוס זכר לדבר.

    אחיה השילוני ראה את עמרםסבר כמאן דאמר פנחס לאו היינו אליהו, דלמאן דאמר אליהו זהו פנחס לא היה צריך לאחיה השילוני, אלא לימא משה ראה את עמרם ואליהו ראה את משה, וסבירא ליה נמי דחנוך לאו היינו מטטרון, דאי הכי שנים קפלו את העולם, שחנוך ראה את אדם ועדיין הוא קיים. ויש אומרים דאפילו תמצא לומר חנוך זה מטטרון, לא חשיב ליה, שהרי נסתלק מן העולם הזה, אבל אליהו עדיין הוא בעולם ונראה לראויין לו.

    הא דאמרינןלא נגזרה גזרה על שבטו של לוי. פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, ועמרם שהיה משבט לוי היה מבאי הארץ, ואחיה השילוני קטן היה כשראה את עמרם. ונראה שדחקו לרב ז"ל לומר כן, מפני שלא פירש שאחיה השלוני היה משבט לוי, והיה לו לומר אחיה השלוני לוי היה ולא נגזרה גזרה על שבט לוי. ומכל מקום אי אפשר לומר דעמרם היה מבאי הארץ וזיל קרי בי רב הונא, שהרי אמרו כאן דעמרם ראה את יעקב, וכיון שכן על כרחינו מת עמרם קודם לחמשים ושש שנה עד שלא יצאו ממצרים, שהרי עמדו במצרים מאתים ועשר שנה משירד שם יעקב, כמנין רדו, צא מהם שבע עשרה שנה שהיה יעקב בארץ מצרים, נשארו קצ"ג שנה, וימי שני עמרם אשר חי שבע ושלשים ומאת שנה, ואף לכשתמצא לומר שלא נולד עמרם עד תשלום שני יעקב, נמצא שמת קודם יציאת מצרים חמשים ושש שנה. אלא אחיה לוי היה והוא הוא שראה את עמרם במצרים, וכן פירש ר"ש ז"ל, ומנין שהיה לוי דכתיב בדברי הימים (א, כו) והלוים אחיה על אוצרות בית אלהים.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 121b

    Bava Batra 121b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 345 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    שבעה קפלו כל העולם האי תנא סבר דאליהו לא הוה פנחס דאי הוה פנחס בבציר משבעה הוה מצי לאשכוחי דיאיר ראה יעקב וראה פנחס וסבר נמי האי תנא דסרח בת אשר אינה חיה לעולם:

    Tosafot on Bava Batra 121b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו הטוב והמטיב ובמדרש איכה רבתי (פ"ב, ד') אמרו, כרם גדול היה לאדרינוס המלך מהלך שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמין טבריה לצפורי, והקיפוהו מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים ולא הבאישו ולא הסריחו ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמדה למלכות אחרת ונגזרה עליהם קבורה, אמר ר' חנינא יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו חכמים הטוב והמטיב בברכת המזון על היין ולא תקנוה בתפלה משום מעשה כרמו של אדרינוס זכר לדבר.

    אחיה השילוני ראה את עמרם סבר כמאן דאמר פנחס לאו היינו אליהו, דלמאן דאמר אליהו זהו פנחס לא היה צריך לאחיה השילוני, אלא לימא משה ראה את עמרם ואליהו ראה את משה, וסבירא ליה נמי דחנוך לאו היינו מטטרון, דאי הכי שנים קפלו את העולם, שחנוך ראה את אדם ועדיין הוא קיים. ויש אומרים דאפילו תמצא לומר חנוך זה מטטרון, לא חשיב ליה, שהרי נסתלק מן העולם הזה, אבל אליהו עדיין הוא בעולם ונראה לראויין לו.

    הא דאמרינן לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי. פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, ועמרם שהיה משבט לוי היה מבאי הארץ, ואחיה השילוני קטן היה כשראה את עמרם. ונראה שדחקו לרב ז"ל לומר כן, מפני שלא פירש שאחיה השלוני היה משבט לוי, והיה לו לומר אחיה השלוני לוי היה ולא נגזרה גזרה על שבט לוי. ומכל מקום אי אפשר לומר דעמרם היה מבאי הארץ וזיל קרי בי רב הונא, שהרי אמרו כאן דעמרם ראה את יעקב, וכיון שכן על כרחינו מת עמרם קודם לחמשים ושש שנה עד שלא יצאו ממצרים, שהרי עמדו במצרים מאתים ועשר שנה משירד שם יעקב, כמנין רדו, צא מהם שבע עשרה שנה שהיה יעקב בארץ מצרים, נשארו קצ"ג שנה, וימי שני עמרם אשר חי שבע ושלשים ומאת שנה, ואף לכשתמצא לומר שלא נולד עמרם עד תשלום שני יעקב, נמצא שמת קודם יציאת מצרים חמשים ושש שנה. אלא אחיה לוי היה והוא הוא שראה את עמרם במצרים, וכן פירש ר"ש ז"ל, ומנין שהיה לוי דכתיב בדברי הימים (א, כו) והלוים אחיה על אוצרות בית אלהים.

    Rashba on Bava Batra 121b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרשב"ם בד"ה ת"ר שבעה כו' קבר את אדם ואת שם וחיה אחריו נ"ד שנה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ולא על יתר מבן ס' כו' ראה את עמרם ז' כו' נ"ל חמשה שנים וק"ל:

    בד"ה יתר על בן ס' כו' דמוחלק פחות מבן כ' מן הגזירה כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 121b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אחיה השלוני ראה את עמרם סבר לה כמאן דאמר פינחס לאו היינו אליהו דלמאן דאמר אליהו זה פינחס לא היה צריך לאחיה השלוני אלא לימא משה ראה את עמרם ואליהו ראה את משה. וסבירא ליה נמי דחנוך לאו היינו מטטרון דאי הכי שנים קפלו את העולם שחנוך ראה את אדם ועדיין הוא קיים. ויש אומרים דאפילו תמצא לומר חנוך זה מטטרון לא חשיב ליה שהרי נסתלק מן העולם הזה אבל אליהו עדיין הוא בעולם ונראה לראוין לו. הא דאמרינן לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי. פירש הרא"ם ז"ל ועמרם שהיה משבט לוי היה מבאי הארץ ואחיה השלוני קטן היה כשראה את עמרם. ונראה שדחקו לרב ז"ל לומר כן מפני שלא פירש שאחיה השלוני היה משבט לוי והוה ליה למימר אחיה השלוני לוי היה ולא נגזרה על שבט לוי. ומכל מקום אי אפשר לומר דעמרם היה מבאי הארץ וזיל קרי ביה רב הוא שהרי אמרו כאן דעמרם ראה את יעקב וכיון שכן על כרחנו מת עמרם קודם לחמשים ושש שנה עד שלא יצאו ממצרים שהרי עמדו במצרים מאתים ועשר שנים משירד שם יעקב כמנין רד"ו צא מהם שבע עשרה שנה שהיה יעקב בארץ מצרים נשארו מאה תשעים ושלש שנה וימי שני עמרם אשר חי שבע ושלשים ומאת שנה ואף לכשתמצא לומר שלא נולד עמרם עד תשלום שני יעקב נמצא שמת קודם יציאת מצרים חמשים ושש שנים אלא אחיה לוי היה והוא הוא שראה את עמרם במצרים. וכן פירש ר"ש ז"ל ומנין שהיה לוי דכתיב בדברי הימים והלוים אמיה על אוצרות בית האלהים. הרשב"א ז"ל.

    ארץ ישראל לשבטים איתפלג כבר פירשתיו ועדיין לא יצאתי ידי חובתי לפי שראיתי כתוב דכתיב והתנחלתם הארץ בגורל למשפחותיכם כו'. ונראה כי זאת היתה השאלה לשבטים אתפלג שנים עשר חלקים שוים לרב תרבו נחלתו חוזר על ראשי המשפחות כגון חנוך ופלוא חצרון וכרמי או דילמא לקרקף גברא אתפלוג והשבט המרובה יטול חלק מרובה. תא שמע בין רב למעט וזה הלשון משמע לשון השואה כלומר בין הרב ובין המעט שוין הן בגורל כמו כקטן כגדול תשמעון וזעקת בני יוסף על זה הפירוש לא ידעתי על מה לפי השאלות ששאל רב פפא לאביי ליוצאי מצרים כו' ועל כן אני חוזר על פירוש הראשון כי לא היתה השאלה אלא על אורים ותומים אם הוזקקו בין איש לאיש והשיב שלא הוזקקו אלא בין שבט לשבט שנאמר על פי הגורל תחלק הארץ בין רב למעט ועל פי הוא אורים ותומים וקאמר בין רב למעט אלמא לשבטים הוזקקו בלבד אבל הגורל היה אפילו בין איש לאיש והחלקים לפי אנשי השבט כאשר פירשנו בתחלה ולא נתחלקה אלא בכספים שנאמר בין רב למעט. האי שנאמר ארישא קאי שאמר שלא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים ולא נתחלקה אלא בגורל כלומר לולי הגורל ואורים ותומים לא היו השבטים לעולם נסמכים על אותו חלק שיהנה לשבט אחד מפני רוב חשיבותו. הראב"ד ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 121b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ נראה הטעם דהאב אחוז במדת יום והאם אחוזה במדת לילה לכן זה שלא רצה לעסוק בתורה בלילה תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ האחוזה במדת לילה. או יובן בס"ד בשבח האשה כתיב וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ (משלי לא, טו) וזה שלא ראה והביט בשבח הכתוב באמו לעשות כזאת בעסק הנפשיי שהוא לימוד התורה ללמוד בלילה דוגמת אמו שהיא עושה מלאכתה בלילה לכך תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ. ועוד נראה בס"ד שהאדם בהיותו בבטן בא מלאך ומלמדו תורה ביום ובלילה דאין הפרש שם בין יום לבין לילה על כן זה שרצה לפרוש מן התורה בלילה תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ שהיה לומד תורה בבטנה בלילה ולימוד זה של הבטן הוא קאי על כח הנפש הרוחני שהוא שורה וחונה על העובר בהיותו בבטן אמו. או זה שלא למד תורה בלילה תִּקְבְּרֵיהּ אִמֵּיהּ קודם זמנו כדי שיחזור בגלגול להשלים שנותיו ואז בעל כרחו תלמוד נפשו תורה בהריון בהיותו בבטן אמו גם בלילה.

    שִׁבְעָה, קִפְּלוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נראה לי בס"ד הראשון היה אדם הראשון ששמו אדם [45] כמספר שם הוי־ה במלוי אלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א=45] והאחרון הוא אליהו [52] זכור לטוב ששמו מספר שם הוי־ה במלוי ההי"ן [יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה=52] וידוע הנהגת העולם על ידי שם הוי־ה במלוי אלפי"ן והוי־ה במלוי ההי"ן ולכן השבעה שקפלו העולם הראשון היה אדם והאחרון אליהו זכור לטוב וכל כונתינו בתורה ומצות ליחד ולזווג שם הוי־ה דמלוי אלפי"ן עם שם הוי־ה דמלוי ההי"ן נמצא אלו אשר קפלו העולם הם שבעה. והנה המה כנגד שבעה ספירות הבנין שהם חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] שעולם הזה נבנה מהם בימי בראשית ועל זה אמר חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט, א).

    לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה, לֹא עַל פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים, וְלֹא עַל יָתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים. נראה לי בס"ד מן אות כ"ף עד אות סמ"ך יש אותיות נסכלם או אותיות נכסלם נרמז בזה כי רק אלו שהם מן כ"ף עד ס' דהיינו עד ועד בכלל נִסְכָּלִים במנין וְנִכְסָלִים שנגזר עליהם דוקא.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 121b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 121, Amud Bet, about 345 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “לא היה דיבור עם משה שנאמר: (דברים…”

      Named: רב העם.

    2. Segment 217 words

      Opens “עולא אמר: יום שביטל בו הושע בן…”

      Named: עולא.

    3. Segment 327 words

      Opens “רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר…”

      Named: רב מתנה.

    4. Segment 438 words

      Opens “רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפוסקין…”

      Named: רב יוסף, רבי אליעזר, רב מנשה, רבה.

    5. Segment 514 words

      Opens “מכאן ואילך, דמוסיף יוסיף, שאינו מוסיף יסיף.…”

      Named: רב יוסף.

    6. Segment 634 words

      Opens “תנו רבנן: שבעה קפלו את כל העולם…”

    7. Segment 722 words

      Opens “ואחיה השילוני ראה את עמרם? והא כתיב:…”

    8. Segment 837 words

      Opens “אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על…”

      Named: רב המנונא.

    9. Segment 938 words

      Opens “ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים…”

      Named: רבי נחמיה.

    11. Segment 1157 words

      Opens “אלא אמר רב אחא בר יעקב לא…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    12. Segment 1211 words

      Opens “איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג, או…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 121b · Segment 5 — “…מאי ״יסיף״? תני רב יוסף: תקבריה אמיה.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Batra 121b · Segment 11 — “אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Bava Batra 121b · Segment 2 — “עולא אמר: יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 121b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026