Talmud Builders

    Bava Batra 172a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 172a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1But today, when we do not do this either when writing receipts, how can we avoid double collection of a loan? Rav Kahana said to him: The Sages instituted taking this precaution. One who does what the Sages instituted does it and protects himself from loss; and as for one who does not do so, he has brought the loss upon himself, and will suffer the consequences if the promissory note is found and presented in the future.

    2Rava bar Rav Sheila said to those who wrote deeds of acquisition, i.e., deeds of sale or deeds of gifts for property they acquired: When you write deeds of acquisition after the acquisition was performed, if you know the day on which you effected the acquisition, write that date on the document. But if you do not know the day on which you effected the acquisition, write the date on which you are currently writing the document. You should follow this procedure, and not write an approximate or estimated date, so that the document shall not appear as a falsehood.

    3Rav said to his scribe, and Rav Huna said similarly to his scribe: When you are writing a document and you are situated in Shili, write that the document was written in Shili, and you should do so even if the matters were given over to you, i.e., the transaction attested to in the document took place, in Hini. When you are situated in Hini, write that the document was written in Hini, even if the matters were given over to you in Shili.

    4§ Rava said: With regard to this one who is holding a promissory note of one hundred dinars, and he says to the court: Prepare this note for me, i.e., exchange it, for two notes of fifty dinars each, so that if the debtor pays half the debt I will be able to give him one document and keep the other, we do not prepare the new notes for him.

    5What is the reason? The Sages have performed a matter here that is beneficial to the creditor and is beneficial to the debtor as well. It is beneficial to the creditor to keep the promissory note with the larger sum so that he can coerce the debtor to repay him, as there is a greater incentive to pay off a larger promissory note than a smaller one. And it is beneficial to the debtor, so that when he pays half the debt his promissory note becomes vitiated, and the remainder of the sum written in the vitiated promissory note can be collected only if the creditor takes an oath that he has not received the entire sum.

    6And Rava said further: With regard to this one who is holding two promissory notes, each of fifty dinars, owed by the same person, and he says to the court: Prepare this note for me into a single note of one hundred dinars, we do not prepare the new note for him.

    7What is the reason? The Sages have performed a matter here that is beneficial to the creditor and is beneficial to the debtor as well. It is beneficial to the creditor to keep the smaller notes, so that if the debtor pays fifty dinars, his promissory note will not become vitiated, which would require the creditor to take an oath before collecting the remainder. And it is beneficial to the debtor, so that the creditor will not be able to coerce him to repay the debt quickly, as there is a greater incentive to repay a larger sum than a smaller one.

    8Rav Ashi says: With regard to this one who is holding a promissory note of one hundred dinars, and he said to the court: Prepare this note for me into one note of fifty dinars, as the debtor has paid me half, we do not prepare the new note for him.

    9What is the reason? We say, i.e., we are concerned, that the following may have happened: This debtor actually repaid all one hundred dinars, and when he did so he said to the creditor: Give me back my promissory note. And the creditor said to him: I lost it. And the creditor wrote a receipt for him in lieu of handing over the promissory note. And now, if we write a new promissory note of fifty dinars for the creditor, he will present this note and say to the debtor, who presents his receipt for a hundred dinars: That receipt is for a different loan that you repaid.

    10MISHNA: In a case where there are two brothers, one poor and one rich, and their father left them a bathhouse or an olive press as an inheritance, if the father had built these facilities for profit, i.e., to charge others for using them, the profit that accrues after the father’s death is shared equally by the two brothers. If the father had built them for himself and for the members of his household to use, the poor brother, who has little use for these amenities, cannot force the rich brother to convert the facilities to commercial use; rather, the rich brother can say to the poor brother: Go take servants for yourself, and they will bathe in the bathhouse. Or he can say: Go take olives for yourself, and come and make them into oil in the olive press.

    11If there are two people who were living in one city, one named Yosef ben Shimon and the other also named Yosef ben Shimon, one cannot present a promissory note against the other, as the purported debtor can claim: On the contrary, it is you who owed me money; you repaid me and I returned this note to you upon payment. Nor can another, third person, present a promissory note against either of them, as each one can claim: It is not I but the other Yosef ben Shimon who owes you money.

    12If a document is found among one’s documents stating: The promissory note against Yosef ben Shimon is repaid, and both men named Yosef ben Shimon owed this man money, the promissory notes of both of them are considered repaid, as it cannot be determined which debt was repaid and which is outstanding.

    13What should two people with the same name in a single city do in order to conduct their business? They should triple their names by writing three generations: Yosef ben Shimon ben so-and-so. And if they have identical triple names, i.e., not only their fathers but their grandfathers had identical names, they should write an indication as to which one is referred to, such as: The short Yosef ben Shimon or the dark Yosef ben Shimon. And if they have identical indications, they should write: Yosef ben Shimon the priest, if one of them is a priest.

    14GEMARA: There was a certain promissory note that was presented at the court of Rav Huna, in which it was written: I, so-and-so son of so-and-so, borrowed one hundred dinars from you. No name was given as the creditor, but the one presenting the document claimed that the money was owed to him.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 172 עמוד א

    1והא האידנא דלא קעבדינן הכי! אמר ליה: רבנן תקוני תקיני מאן דעביד עביד, מאן דלא עביד איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

    2אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרא אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה: כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא׃

    3אמר להו רב לספריה וכן אמר להו רב הונא לספריה כי קיימיתו בשילי כתבו בשילי ואע"ג דמסירן לכו מילי בהיני כי קיימיתו בהיני כתבו בהיני ואף על גב דמסירן לכו מילי בשילי׃

    4אמר רבא האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר שויה ניהלי תרי בני חמשין חמשין לא משוינן להו׃

    5מאי טעמא עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו וניחא ללוה כי היכי דניפגם שטריה׃

    6ואמר רבא האי מאן דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין ואמר שוינהו ניהלי חד בר מאה לא משוינן ליה׃

    7עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה למלוה כי היכי דלא ניפגום שטריה וניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפורעו׃

    8אמר רב אשי האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר שוונהי ניהלי חד בר חמשין לא משוינא ליה׃

    9מ"ט אמרינן האי מיפרע פרעיה ואמר ליה הב לי שטראי ואמר ליה אירכס לי וכתיב ״ליה תברא ומפיק ליה האי ואמר ליה האי אחרינא הוא״:

    Mishna

    10שני אחין אחד עני ואחד עשיר והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד׃

    11שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב׃

    12נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין׃

    13כיצד יעשו ישלשו ואם היו משולשין יכתבו סימן ואם היו מסומנין יכתבו כהן:

    Gemara

    14ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ״ביה אני פלוני בר פלוני לויתי מנה ממך״.

    Tosafot

    אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובובשטרי אקנייתא דוקא אבל בהלואות לא מיירי כך פירש רשב"ם ואומר ר"י דלא שנא במכר לא שנא במתנה מיירי דאפילו בשטרי מקח וממכר משכחת לה כגון דכתבי מדעת עדים דללקוחות ליכא הכא פסידא כלל דיש קול למקח וממכר וליכא למיחש למידי:

    כתבו בשיליהיני ושילי קרובות זו לזו להכי נקט להו שאפילו בשתי עיירות קרובות זו לזו כתבו על שם העיר שתעמדו בה בשעת כתיבה וגם היו רגילין תדיר להיות בהיני ושילי והכי אמרינן בביצה (דף כה: ע"ש) הוי מכתפי לה בשבתא דריגלא משילי להיני ומהיני לשילי:

    עבידו ליה תרי שטרי כו' מאי טעמא כו'תימה אמאי לא קאמר דפרוע הוא כדאמר רב אשי בסמוך ואומר ר"י דהכא מיירי אפי' ידעינן שאינו פרוע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינןכתובו היני ואף על גב דמסרו לכו מילי בשילי. דוקא בשכותב מקום הכתיבה ולא מקום שנמסרו להם מילי, וכותבין כן אמר לנו פלוני וכתבנו בהיטני, אבל אם כותבין מקום שנמסרו מילי שם כותבין אמר לנו פלוני או קנינו מפלוני בשילי וכתבנו וחתמנו ונתננו לפלוני. וכן מה שאמרו בשטרי אקנייאתא, לעולם כשכותבין יום שקנו בו סומכין הכתיבה לאותו יום וכותבין קנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו וחתמנו ונתננו לפלוני, וכשכותבין יום שעומדין בו סומכין הכתיבה לאותו יום וכותבין קנינו מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני ונתננו לפלוני, ואי לא מיחזי כשקרא.

    כתובו יומא דקיימיתו ביהפירש ר"ח ז"ל: וכתובו אחרנוהו וכתבנוהו. ונראה שכן עיקר, משום שובר, דלעתים אינן כותבין שובר סתם וכדאמר להו רב [ספרא] ור' אבא לספריה.

    כי כתביתו שטרי אקנייתאפירש ר"ש ז"ל שטרי הקנאת קרקע, כלומר, שטרי מתנה, דלית בהו אחריות, ולפי' אין לחוש אם כתבו יום שקנו בו, אבל בשטרי הלואה ובשטרי מקח שיש בהן אחריות, לא, משום דאתי למיטרף לקוחות מזמן השטר שלא כדין, דאין קול יוצא עד שעת כתיבה. וזו היא ששנינו בגיטין (יז, א) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, ולא נחלקו שם חכמים אלא בגיטי נשים דוקא, אבל בשאר שטרות מודו. ואינו מחוור, דכל קנין בשעתו יש לו קול, ומשעת קנין שעבד נפשיה. וכן פירש רש"י ז"ל בפרק קמא דמציעא בשמעתא דמצא שטרי חוב (יג, א) וכן פירש כאן ר"ח ז"ל ועיקר. והכא שטר שיש בו קנין קאמר, ואי לא, מחזי כשקרא, ולמיחזי כשיקרא חיישינן. ומיהו יש מקומות דלא חיישינן, וכבר כתבתיה בפרק האשה שנתאלמנה גבי שלשה שישבו לקיים את השטר (כתובות, כא, ב) בסייעתא דשמיא.

    מתני'עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וכו'. פירוש, דוקא קאמר קח לך, ואם אין לו הרי העשיר אוכל וחדי. ועל דבר זה שנאוה כ[א]ן, שהיא דומה בזה למה ששנינו (לעיל בבא בתרא קע, ב) נמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים, ולומר דאין כותבין שובר ויאכל הלה וחדי, וכן כתב הרב אלפאסי ז"ל בהלכות. ומכאן שאין רשאי העני לומר לעשיר לחלוק עמו בימים והוא שישכיר ביומו לאחרים, כמו שכתב הר"ז הלוי ז"ל. ובהדיא שנו בתוספתא כאן (פי"א ה"ו): האחים שהניח להם אביהם מרחץ א' עני וא' עשיר לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח כנגדך מן השוק ומרחץ אלא אמר לו אם יש לך בוא והרחץ והוצאה מן האמצע. עד כאן.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 172a

    Bava Batra 172a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 320 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו בשטרי אקנייתא דוקא אבל בהלואות לא מיירי כך פירש רשב"ם ואומר ר"י דלא שנא במכר לא שנא במתנה מיירי דאפילו בשטרי מקח וממכר משכחת לה כגון דכתבי מדעת עדים דללקוחות ליכא הכא פסידא כלל דיש קול למקח וממכר וליכא למיחש למידי:

    כתבו בשילי היני ושילי קרובות זו לזו להכי נקט להו שאפילו בשתי עיירות קרובות זו לזו כתבו על שם העיר שתעמדו בה בשעת כתיבה וגם היו רגילין תדיר להיות בהיני ושילי והכי אמרינן בביצה (דף כה: ע"ש) הוי מכתפי לה בשבתא דריגלא משילי להיני ומהיני לשילי:

    עבידו ליה תרי שטרי כו' מאי טעמא כו' תימה אמאי לא קאמר דפרוע הוא כדאמר רב אשי בסמוך ואומר ר"י דהכא מיירי אפי' ידעינן שאינו פרוע:

    Tosafot on Bava Batra 172a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הא דאמרינן כתובו היני ואף על גב דמסרו לכו מילי בשילי. דוקא בשכותב מקום הכתיבה ולא מקום שנמסרו להם מילי, וכותבין כן אמר לנו פלוני וכתבנו בהיטני, אבל אם כותבין מקום שנמסרו מילי שם כותבין אמר לנו פלוני או קנינו מפלוני בשילי וכתבנו וחתמנו ונתננו לפלוני. וכן מה שאמרו בשטרי אקנייאתא, לעולם כשכותבין יום שקנו בו סומכין הכתיבה לאותו יום וכותבין קנינו מפלוני ביום פלוני וכתבנו וחתמנו ונתננו לפלוני, וכשכותבין יום שעומדין בו סומכין הכתיבה לאותו יום וכותבין קנינו מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני ונתננו לפלוני, ואי לא מיחזי כשקרא.

    כתובו יומא דקיימיתו ביה פירש ר"ח ז"ל: וכתובו אחרנוהו וכתבנוהו. ונראה שכן עיקר, משום שובר, דלעתים אינן כותבין שובר סתם וכדאמר להו רב [ספרא] ור' אבא לספריה.

    כי כתביתו שטרי אקנייתא פירש ר"ש ז"ל שטרי הקנאת קרקע, כלומר, שטרי מתנה, דלית בהו אחריות, ולפי' אין לחוש אם כתבו יום שקנו בו, אבל בשטרי הלואה ובשטרי מקח שיש בהן אחריות, לא, משום דאתי למיטרף לקוחות מזמן השטר שלא כדין, דאין קול יוצא עד שעת כתיבה. וזו היא ששנינו בגיטין (יז, א) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, ולא נחלקו שם חכמים אלא בגיטי נשים דוקא, אבל בשאר שטרות מודו. ואינו מחוור, דכל קנין בשעתו יש לו קול, ומשעת קנין שעבד נפשיה. וכן פירש רש"י ז"ל בפרק קמא דמציעא בשמעתא דמצא שטרי חוב (יג, א) וכן פירש כאן ר"ח ז"ל ועיקר. והכא שטר שיש בו קנין קאמר, ואי לא, מחזי כשקרא, ולמיחזי כשיקרא חיישינן. ומיהו יש מקומות דלא חיישינן, וכבר כתבתיה בפרק האשה שנתאלמנה גבי שלשה שישבו לקיים את השטר (כתובות, כא, ב) בסייעתא דשמיא.

    מתני' עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וכו'. פירוש, דוקא קאמר קח לך, ואם אין לו הרי העשיר אוכל וחדי. ועל דבר זה שנאוה כ[א]ן, שהיא דומה בזה למה ששנינו (לעיל בבא בתרא קע, ב) נמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים, ולומר דאין כותבין שובר ויאכל הלה וחדי, וכן כתב הרב אלפאסי ז"ל בהלכות. ומכאן שאין רשאי העני לומר לעשיר לחלוק עמו בימים והוא שישכיר ביומו לאחרים, כמו שכתב הר"ז הלוי ז"ל. ובהדיא שנו בתוספתא כאן (פי"א ה"ו): האחים שהניח להם אביהם מרחץ א' עני וא' עשיר לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח כנגדך מן השוק ומרחץ אלא אמר לו אם יש לך בוא והרחץ והוצאה מן האמצע. עד כאן.

    Rashba on Bava Batra 172a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    שטר שיש בו קנין מכיון שקנו מיד הלוה או המוכר נשתעבד וכל שאחרו כתיבת השטר אחר הקנין אם הם זוכרים יום שקנו ממנו כותבים מאותו היום ואע"פ שנתאחרה כתיבתם וכן אע"פ שאין כותבין שנתאחרה כתיבתם עד יום פלני ואם אינם זכורים יום הקנין כותבין מיום כתיבתם ואם זוכרים שבחדש שעבר היה אלא שאין זוכרין... כותבין מיהא חדש פלני ומ"מ אין כותבים יום פרטי אא"כ זוכרים בבריא אע"פ שזוכרים שמקודם לא היה משום דמיחזי כשקרא וכן כתבו גדולי המפרשים ואין בזו חלוק בין שטר לשטר אלא בין מתנה בין מכר בין הלואה אע"פ שבמכר והלואה יש בהם אחריות שמאחר שסתם קנין לכתיבה עומד ונשתעבד לו מאותו היום הרי הוא כמי שנכתב מאותה שעה וקצת חכמי הצרפתים כתבוה דוקא בשטר שאין בו אחריות כגון מתנה או מכר והלואה שנתפרש ענינם שלא באחריות אבל כל שיש בו אחריות לא והם הולכים אחר שטתם שבמקום אחר שפרשו בסתם קנין לכתיבה עומד שאין צריך להמלך בו הא מ"מ אם חזר בו אין יכולין לכתוב ומאחר שכן אין זה נדון כאלו נכתב ולדבריו שטרי אקנייתא לאו דוקא אלא הוא הדין בהקנאת חזקה או הקנאת שטר והדברים ברורים כדעת ראשון וכן מעשים בכל יום:

    מי שנמסרה להם עדות במקום אחד בין בקנין בין שלא בקנין וכתבו השטר במקום אחר כשבאים לכתוב בזמן לפי המנין שהם מונין בו במקום פלני כותבין המקום ששם כותבין את השטר אע"פ שנמסר להם העדות במקום אחר ואין כאן מיחזי כשיקרא שהרי אין כותבין שבכאן נמסרה להם העדות אלא שהמנין כמנין שרגילים למנות כאן היכן שנמסר העדות והיכן שלא נמסר:

    למדת לפי דרכך שאין אנו צריכים לידע מקום שנמסר להם העדות ואם לא כתבו מקום העדות לא הפסידו שלא נאמר כן אלא לעצה טובה שלא יבאו אחרים ויעידו עמנו הייתם אע"פ שאין הזמה אצלם בכך כמו שהתבאר בסנהדרין פרק בורר וכן כל שטר שאין בו שום מקום בעולם שהרי המוציא שטר על חברו וכתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל לא היה בשטר שום מקום מגבהו במקום שהוא מוציאו שם כמו שיתבאר במקומו וכן הדין בשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר כמו שכתבנו למעלה בענין שובר ואע"פ שכל שלא נודע המקום או הזמן אין העדות בא לידי הזמה אין מדקדקין בדברים אלו בדיני ממונות שאינם בדרישה וחקירה משום נעילת דלת כמו שיתבאר במקומו והיא הסבה להיות שטרי חוב המאוחרים כשרים אע"פ שפקעה הזמתם:

    ולמדת שזה שאמרו כי קיימיתו בשילי וכו' פירושו בין בשטרי אקניאתא בין בשטרי דלאו אקניאתא ומ"מ יש מפרשים אותה דוקא בשטרי דלאו אקנייתא שנמצא השעבוד משעת הכתיבה אבל בשטרי אקנייתא הואיל והזמן נכתב מיום הקנין אף המקום נכתב אותו שקנו בו ואין הדברים נראין:

    מי שיש לו על חברו שטר במנה ובא לסופר לעשות לו ממנה שנים בני חמשים חמשים אין שומעין מפני שזכות הוא ללוה להיות כלו בשטר אחד שאם יפרענו מקצת יהא שטרו פגום היו לו שנים בחמשים חמשים ובקש לעשותם אחד במאה אין שומעין לו זכות הוא ללוה להיותם שנים שלא יכופנו על הכל בפעם אחת היה לו שטר ובקש לעשותה אחת מחמשים ושהוא מוותר לו החמשים האחרים אין שומעין לו שמא נפרע מהכל וכתב לו שובר על שטר של מאה וחוזר ומוציא זו של חמשים שאינה בכלל השובר וכן בכל צד שהיא רוצה לשנות בשטרו או להוסיף או לגרוע מפשפשין בדבריו וכל שיש לחוש כלל הן מצד הלוה הן מצד קנוניא על לקוחות אין שומעין לו:

    המשנה השמינית ואינה מכונת הפרק אלא שנכתבה כאן על ידי גלגול מה שאמר במשנה שלפניה לדעת ר' יהודה שאין כותבין שובר ולדעת ר' יוסי שכותבין ואמרו עליה שאם אבד שוברו יאכל הלה וחדי הזכירו בסמוך לה משנה זו הדומה לה שאם אין לעני עבדים או זיתים יאכל הלה וחדי ואמר על זה שני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ קח לך זיתים ועשם בבית הבד אמר המאירי שני אחים אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד ולא אמרו זה לזה גוד או איגוד אם עשאן לשכר משכירין והשכר לאמצע ואין יכולים לכוף זה את זה למכור ולא לחלוק לימים להשתמש בו כל אחד ביומו ואם עשאן לעצמו משתמשין בו כאחד ואם אין לעני במה להשתמש בהם הרי העשיר אומר לו קח לך עבדים וירחיצוך או זיתים ועשם בבית הבד ואין העני יכול להשכיר חלקו ולא לכופו לחלוק לימים ולעשות בו כרצונו ביומו שאף זה נהנה לרחוץ בכל יום ומ"מ דין גוד או איגוד לא נפקע מכאן ואם העני יכול לומר כן אומר בין שנעשו לשכר בין לעצמו וכן אם רצה למסור חלקו לאחר בין במכר בין במתנה בין בשאלה ושכירות רשאי ויש מפקפקים בזו ויש מוסיפין בה לומר שאף העני כופהו לחלוק לימים ולא בא אלא למעט שאין העני אומר לו ליתן לו שכר בתשמישו כאלו נחלק לימים וכן שאין יכול לומר לו גוד בלא איגוד וכבר כתבנוה בפרק ראשון:

    זהו ביאור המשנה ועל הצד שכתבנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה התשיעית והכונה להתחיל בה בביאור ענין החלק הששי והוא שאמר שנים שהיו בעיר שם אחד יוסף בן שמעון ושם שני יוסף בן שמעון אינן יכולים להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועים כיצד יעשו ישלשו ואם היו משלשין יכתוב סימן ואם היו מסומנין יכתוב כהן אמר המאירי שנים שהיו בעיר ושמותיהם שוים ר"ל ששם כל אחד מהם יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה מכיון שהשטר אומר יוסף בן שמעון ליוסף בן שמעון הרי זה אומר לחברו אתה הוא שהיית חייב לי ופרעתני ולא עוד אלא שמאחר שכותבין שטר ללוה אע"פ שאין הלוה עמו הרי הוא הולך אצל עדים ומבקש מהם לכתוב לו שהוא לוה מחברו מנה ומקבלו מהם ליתנו למלוה וכשבא לידו הוא מעכבה וטוען שהוא המלוה וכן פירשוה בגמ' וכן אין אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב שהרי כשמוציאין אותו על זה הוא אומר שאינו אותו שהוא חייב לו וכן אם נמצא לאחד שוברו בכיסו או בפנקסו ששטר שהיה חייב ליוסף בן שמעון פרוע והיו שניהם מוציאים עליו חוב שניהם פרועים ודברים אלו כלם בשאין הדבר יכול להתברר על פי עדים אם עדי השטר אם עדים אחרים וכיצד יעשו אלו ששמותיהם שוים שלא יצטרכו לברר את הדבר בזולת השטר הן זה על זה הן אחרים עליהם ישלשו כלומר שזה שמו יוסף בן שמעון בן יהודה וזה יוסף בן שמעון בן ראובן ואם היו משלשים ר"ל ששמותיהם של אבות אבותיהם שוים יכתבו סמן כגון יוסף בן שמעון האדום יוסף בן שמעון השחור והדומה לזה ואם אין הבדל בסמן יכתבו שאר התארים כגון כהן לוי ודומיהם ואם היו שניהם כך יכתבו דורות כל כך עד שיהו מוצאין הבדל באחד משמותיהם של אבות או איזה סימן אחר:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Bava Batra 172a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואע"ג דמסירן לכו מילי בשילי ברי"ף וברא"ש גרסי הכא כי היכי דלא מתחזי כשיקרא ועיין בזה במרדכי ודו"ק:

    במשנה עשאן לשכר השכר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אי ידעיתו כו' מדעת עדים דללקוחות כו' עכ"ל כצ"ל מת"י ונ"ל דר"ל לאפוקי אי לא נכתב מדעת שניהם כההיא דשנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו אין כאן קול למקח וממכר אפי' באקנייתא ואיכא פסידא ללקוחות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 172a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מתניתין עשאן לעצמו הרי העשיר כו' דף שנ"ט ע"א עד לנפילה דיחיד דף ש"ס ע"א. הרשב"א ז"ל. והר"י ז"ל בעליות כתב וזה לשונו: ממך ואפילו משבור מלכא. פירוש אין במשמע לשון שטר זה שלוה מזה שמוציאו דאיכא למימר מאחר לוה ויש לספק בכל אנשי המקום שמא אחד מהם הלוהו ואפילו ריש גלותא או שבור מלכא בכלל הספק שמא מהם לוה אף על פי שאינו רגיל עמהם ואפילו אם תאמר הדעת נותנת שלוה מזה שהשטר בידו מכל מקום אין הדבר מתברר מתוך לשון השטר ובעינן שיתברר החיוב מתוך לשון השטר לרבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי כן פירש ר"י ז"ל. ואף על גב דקיימא לן כרבי אלעזר ואפילו בשאר שטרות מכל מקום רב הונא לא סבירא ליה כרבי אלעזר אלא בגיטין כדאמרינן התם אמר ליה רבא בריה דרב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב הלכה כרבי אלעזר בגיטין משמע אבל לא בשטרות הילכך אף על גב דודאי בכל שטרי דלאו אקנייתא מחזקינן שנמסר בפני עידי חתימה דאין כותבים שטר ללוה בשטרי דלאו אקנייתא עד שיהא מלוה עמו וימסור למלוה בפניהם ואפילו הכי אין עיקר החיוב והשעבוד אלא בעידי חתימה הילכך צריך שיתברר חיוב מתוך לשון השטר. ולי נראה ממך ואפילו מריש גלותא כי זה הלוה שמא מאדם אחר לוה וכתבו שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ושטר הקנאה הוה והוא נתנו ליד זה האיש ולא שדעתו להודות שלוה ממנה אלא ניירא בעלמא יהב ליה או בפקדון נתכוון למסרו בידו או הוא משטה בה הא למה זה דומה לראובן שלוה מנה בשטר משמעון ונתנו ביד לוי דלא מידי (אודי) אוזפי ליה אלא בפקדון נתנו לו או נייר בעלמא נתן לו משמעון ונתנו ביד לוי ואינו חושש שמא יתבענו כיון שאין מפורש שם שממנו לוה. נפק דק ואשכח דתניא גט שיש עליו עדים כו'. אלמא היום ההוא יומא דנפיק ביה משמע אלמא אף על פי שלא נתברר בו היום מגורשת.

    ודילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי ומשום הכי הגט כשר אף על פי שאין בו זמן שהרי עדי המסירה הם יבררו את הזמן כמו שיעידו על עיקר הגרושין. וקשיא לן טובא אם כן למה לי שיהא כתוב בו אני היום גרשתיה. ועוד נראים הדברים דלרבי אלעזר גט שאין בו זמן פסול דתניא שלשה גיטין פסולים וקחשיב גט שיש עליו עדים ואין בו זמן ולא פליג רבי אלעזר אלא אגט שיש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד דתני עלה רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו כו' וכן דעת ר"י ז"ל. ויש לומר דודאי לרבי אלעזר גט שאין עליו עדי חתימה כשר אף על פי שאין בו זמן דליכא למיחש משום בת אחותו שהרי האשה תצטרך להביא ראיה עדי מסירה וסתם עדים מכוונים עדותם ומעידים באיזה יום אבל אם יש עליו עדי חתימה הרי לא תזקק להביא ראיה בעדי מסירה ואין אנו יודעים מי הם עדי המסירה שהאשה מגורשת היא בעדי מסירה ולפיכך העידו עדי חתימה הללו שכבר גרשה הילכך אי ליכא זמן פסלינן ליה משום בת אחותו וכשכתוב בו אני היום גרשתיה כך רצה לומר (כבר) גרשתיה היום (לפי) לפיכך מסר לה הגט בעידי מסירה כבר כשחתמו העדים בגט זה הילכך כיון שהעדים הללו מעידים שכבר גרשה ודאי לפניהם נמסר הגט ואף על פי שאין בו זמן כשר כי מתוך לשון השטר אנו יודעים כי עדי חתימה אלו עדי מסירה הילכך כשיצטרך הדבר לעמוד על הזמן נשאל להם ויבררו אותו. לשון אחר. ויש לומר לעולם לרבי אלעזר אף על פי שאין בו זמן כשר כשמתגרשת בעדי מסירה אבל כשמתגרשת בעדי חתימה פסול דרבי אלעזר אף עדי מסירה כרתי קאמר והוא הדין עדי חתימה לעדות הרב הגאון ז"ל וכשכתוב בו אני היום גרשתיה אין לנו לומר שהעדים שחתמו על הגט באים לחתום אלא כך רצה לומר כבר גרשתיה היום לפי שמסר לה הגט בעדי מסירה כבר כשחתמו העדים בגט זה והילכך כיון שעדים הללו מעידין שכבר גרשה ודאי לפניהם נמסר הגט קודם שנחתם וכיון שאנו יודעים מתוך לשון השטר דעדי חתימה אלו הן עדי מסירה כשיצטרך הדבר לעמוד על הזמן נשאל להם ויבררו אותו. כך נראה לי. ר"י ז"ל. ורבים מחכמי ישראל פירשו דלרבי אלעזר עדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה וכשאשה נשאת בעדי חתימה משום דאמרינן ודאי בעדי מסירה אמטייה בעל לידה דמידע ידע דלא משתריא אלא בעדי מסירה ולא הוצרכו עדי חתימה אלא כדי שלא יטעון בעל איהי זיפתיה. ולפי דבריהם יש לפרש גם כן דבשכתב בגט שכבר גרשה היום ודאי בפני חתימות אלו נמסר הגט לידה וכיון שאנו יודעים מי הם עידי מסירה כשר אף על פי שאין בו זמן אבל אם אין כתוב בו כן כיון שאין אנו יודעים מי הם עדי המסירה וגם היא לא תצטרך להביאן לפי שבגט שבידה מותרת להנשא הילכך כשאין בו זמן פסול למאי דקיימא לן דתקינו זמן משום בת אחותו ואפילו לריש לקיש דאמר משום עדות אינה חוששת לידע מי הן עדי המסירה כיון שנתרת בגט שבידה.

    אבל הכא ליחוש לנפילה כלומר אפילו באת לומר דאנן נמי כיון דסבירא לן כרבי אלעזר בשאר שטרות והשטר נמסר למלוה בפני עדים אין לחוש אם אין מתברר מתוך לשון השטר מי הוא המלוה (אי נמי אם באת לומר) דמסברא יש לנו לומר דממך מההוא גברא דנפיק מתותיה ידיה משמע אף על פי (שאין) שיש ראיה לסברא זו מדברי אבא שאול מכל מקום ניחוש לנפילה שמא נפל מיד המלוה שנמסר לידו ובא זה ומצאו.

    אמר ליה לנפילה לא חיישינן ומנא תימרא כו'. פסק הרב הגאון ז"ל (כרבא) כרבה דאמר מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע. וקשיא לי אהאי פסקא כיון דקיימא לן דאין אותיות נקנות במסירה ושני יוסף בן שמעון מוציאים שטר (דאמרינן) דלא אמרינן דילמא חבירו מסרו לו (ואין אותיות נקנות במסירה) הכא נמי דילמא אחר לוה ומסרו לזה והא דקאמר (רבא) רבה ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע אין חשש מסירה מסתלק מחמת כך. תדע דאקשי ליה אביי אבל הכא ניחוש לנפילה ואצטריך (רבא) רבה לשנויי ליה לנפילה לא חיישינן ופשיט ליה ממתניתין דהן על אחרים מוציאים ונהי דלנפילה לא חיישינן אבל למסירה חיישינן וכדתניא בברייתא אין מוציאים על אחרים ומתניתין דדייקינן מינה הא הן על אחרים מוציאים לאו משום דלא חיישינן למסירה אלא משום דקסלקא דעתין אותיות נקנות במסירה. ואיכא למימר (דרבא) דרבה נמי הכי סבירא ליה ואנן הא קיימא לן דאין אותיות נקנות במסירה. ויש לפרש שמועתיה כך להעמיד דברי הגאון ז"ל אמר רב הונא ממך ואפילו מריש גלותא כו' דאמרינן שמא מאחר לוה ומסר השטר לזה ואין אותיות נקנות במסירה ואתא (רבא) רבה ופשט מהא דתניא אם כתוב בו היום גרשתיה כו' הכא נמי מההוא גברא דנפק מתותיה ידיה משמע ולהכי לא כתיב בשטר שם המלוה לומר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך כי ההיא דאמרינן בסוף המביא את הגט והיינו דקאמר לויתי ממך כלומר ממי שיצא שטר מתחת ידו והשיבו אביי הא דקאמרת דטעמיה דאבא שאול דהיום ההוא יומא דנפיק משמע דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה אפילו לדבריך דאמרת דממך דההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע ניחוש לנפילה דהאי מיהא לא שעבד נפשיה אפילו לדבריך למי שימצא שטר זה אם נפל אלא למי שבא מכח המלוה שמסרו לו. אמר ליה לנפילה לא חיישינן והילכך אי משום דחיישת למסירה ממך מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע דלכל דאתי מחמתיה דמלוה שעבד נפשיה. ער כאן לשון הר"י ז"ל בעליות. וזה לשון הרא"ש ז"ל: ממך אפילו מריש גלותא בתמיה. פירוש מי אמרינן דלא הוי מוכיח מתוכו כיון שלא נתפרש בו שם המלוה ואפילו ליכא למיחש לנפילה פסול כיון שאינו מוכיח מתוכו וכך היה מנהגו של רב הונא כשהיה בא לפניו דין שיש להסתפק בו היה מודיע ספק שלו כדי שידקדקו בו התלמידים וישאו ויתנו בדבר כי ההיא דגיטין דאמרינן מי חיישינן לשני שוירי נפק דק ואשכח כו' ואם כתוב בו גרשתיה היום כשר אלמא ההוא יומא דנפק ביה משמע והוי הזמן מוכיח מתוכו הכא נמי גברא דנפיק מתותי ידיה משמע והוי מוכיח מתוכו כאלו כתב בו שמו של המוחזק בו. ודחי דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה ולא בעי כך מוכיח מתוכו וכיון שכתוב בו גרשתיך היום סגי לרבי אלעזר והוי כמו כתוב בו זמן כיון שבא לבית דין היום דלרבי אלעזר לא בעינן הוכחה כל כך כמו לרבי מאיר אבל שטר שכתוב בו לויתי ממך אין בו הוכחה כלל אפילו לרבי אלעזר וכיון דליכא הוכחה כלל ניחוש לנפילה אבל אי הוי ביה קצת הוכחה לא חיישינן לנפילה. ולפירוש רשב"ם קשה אמאי לא קאמר רב הונא חיישינן לנפילה. ועוד קשה לפירושו דפירש דלרבי אלעזר לא בעי זמן בשטר כי היכי דלא בעי עדי חתימה דהא מתוך המשנה דפרק בתרא דגיטין משמע דלא פליג רבי אלעזר אלא אאין עליו עדים אבל אאין בו זמן לא פליג ואין לומר דהא בהא תליא דכיון דאיכא עדי מסירה לא חייש לזמן דודאי תקנה גדולה היא שיכתבו זמן בשטרות וכי יזכרו העדים הזמן לעולם. ועוד שטר הבא לפנינו חתום בעדים כשר אף לרבי אלעזר כדפרישנא לעיל ומה מועיל השטר בלא זמן. עד כאן. והרא"ם ז"ל פירש וזה לשונו: ממך ואפילו מריש גלותא ממך ואפילו משבור מלכא. כלומר אף על פי שהלוה ידוע הוא ואין בו ספק שהוא פלוני כיון שהמלוה ספק הוא אם זה הוא שהשטר יוצא מתחת ידו אם אחר הוא ונפל ממנו ומצאו זה צריך הוא זה שיצא השטר מתחת ידו להביא ראיה שהוא המלוה. נפק דק ואשכח דתניא כו'. והא הכא דגרשתיה היום אינו זמן ברור לפי שאינו ידוע על איזה יום הוא אומר ואפילו הכי כזמן ברור הוא חשוב לפי שמחזיקים אנו אותו שעל אותו היום שיצא בו הגט הוא אומר ומי שטוען שיום אחר הוא עליו להביא ראיה. אמר ליה אביי ודילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי ולפיכך סגי ליה לענין זמן בגרשתיה היום שהרי עדי מסירה מעידין על איזה יום הוא אומר. ואם תשאל אי הכי דלא כתב ביה נמי היום נסמוך אעדי מסירה שיודעים באיזה יום נכתב וליהוי הגט כשר. הא ליכא למימר דהא תנן שלשה גיטין פסולים ומכללן יש עליו עדים ואין בו זמן הילכך כי לית ביה זמן כלל בודאי פסול הוא ולא מהני עדי מסירה וכי כתב ביה היום אף על גב דלאו זמן ברור הוא כיון דאיכא עדי מסירה דקא מבררי ליה זמן מקרי וגט שיש בו זמן קרינן ביה אבל הכא אף על גב דלוה ידוע הוא ולית ביה ספיקא כיון דמלוה ספק הוא ניחוש דילמא אחרינא הוא ונפל מיניה ואשכחיה האי. אמר ליה לנפילה לא חיישינן ומנא תימרא דתנן שנים שהיו בעיר אחת כו' שניהם אין יכולים להוציא שטר חוב זה על זה שהרי ספק הוא מי הוא הלוה ולא אמר יכול כו' שהרי ספק הוא מי הוא הלוה הא הם על אחרים כיון שהלוה הוא ידוע אבל המלוה הוא הספק לנפילה לא חיישינן אלמא כשהלוה ידוע והמלוה ספק אם זה הוא אם אחר הוא ונפל ממנו מעמידים אנו אותו בחזקת זה שיצא מתחת ידו ואביי לנפילה דחד לא חיישינן דהא ליכא ספיקא הכא אלא אם יוסף בן שמעון זה שיוצא השטר מתחת ידו הוא המלוה אם חבירו שהוא יוסף בן שמעון כמותו הוא המלוה ונפל ממנו דודאי אין אדם אחר זולתי אחד משני יוסף בן שמעון אבל הכא דכתוב ביה ממך יש במשמע שהוא אומר על אחד מבני אדם שבעולם ואין ידוע איזה הוא כיון שהספק בכולהו אינשי הוא לנפילה דרבים חיישינן. עד כאן לשונו.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 172a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אי כו' וליכא למיחש למידי ועי' סנהדרין דף לב ע"ב תוס' ד"ה חיישינן:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 172a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 172, Amud Aleph, about 320 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “והא האידנא דלא קעבדינן הכי! אמר ליה:…”

    2. Segment 231 words

      Opens “אמר להו רבא בר רב שילא להנהו…”

      Named: רב שילא, רבא.

    3. Segment 332 words

      Opens “אמר להו רב לספריה וכן אמר להו…”

      Named: רב לספריה, רב הונא.

    4. Segment 419 words

      Opens “אמר רבא האי מאן דנקיט שטרא בר…”

      Named: רבא.

    5. Segment 523 words

      Opens “מאי טעמא עבדו רבנן מילתא דניחא ליה…”

    6. Segment 619 words

      Opens “ואמר רבא האי מאן דנקיט תרי שטרי…”

      Named: רבא.

    7. Segment 724 words

      Opens “עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא…”

    8. Segment 819 words

      Opens “אמר רב אשי האי מאן דנקיט שטרא…”

      Named: רב אשי.

    9. Segment 925 words

      Opens “מ"ט אמרינן האי מיפרע פרעיה ואמר ליה…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “מתני׳ שני אחין אחד עני ואחד עשיר…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “כיצד יעשו ישלשו ואם היו משולשין יכתבו…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “גמ׳ ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב…”

      Named: רב הונא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 172a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026