Bava Batra 37b

דאי לא מצי למימר ליה עקור אילנך שקול וזיל‎—For if not, he could tell him uproot your trees, take them and go O VERVIEW The גמרא rules that if one sold his land to another and retained (even) two trees for himself, the seller retains the right to the land needed for the nourishment and harvesting of the trees. The גמרא explains that if we will maintain that the seller did not retain any rights to the area surrounding the trees, that landowner could tell him עקור אילנך וכו'. Our תוספות clarifies this ruling. ------------------- פירוש לכשייבש – The explanation of this ruling, that if we assume לא שייר, he can tell him עקור אילנך, is that he can tell this to him when the trees will wither (but not when the trees are still alive). תוספות comments: ובלאו טעמא דמכחשי ארעא אי לא משייר מצי אמר ליה עקור אילנא‎ – And even without the reasoning that the trees weaken the land, the land owner would be allowed to say to the בעל אילנות, uproot your tree (לכשייבש), if we assume that לא משייר; the reason is that since לא משייר, the בעל אילנות‎ – דעל כרחו לא יעכב האילן בשדהו – Cannot retain the (dead) tree in his field against the will of the landowner – ועוד שרוצה לזרוע מקום האילן: And in addition the landowner wants to seed the area where the tree is standing. S UMMARY The reason of מכחשי ארעא is not necessary to grant the landowner the right to say עקור אילנא וכו' לכשייבש‎. T HINKING IT OVER According to תוספות that the reason of מכחשי ארעא is not necessary, why indeed does the גמרא mention it?!

מכר אילנות ושייר קרקע‎—He sold trees and retained the land O VERVIEW The גמרא states that in a case where one sold the trees on his property, but retains the property for himself, there is a dispute between ר"ע ורבנן, whether the one who bought the trees acquires any land for himself (at least to the extent that he may replant these trees after they wither). There is a dispute between the רשב"ם and תוספות as to how many trees he purchased. The משנה in פרק המוכר את הבית states that if one sold a field he did not sell the בור, etc. which is in the field. The בור still belongs to the owner. There is a מחלוקת between ר"ע ורבנן whether the owner retains his right of way to the בור‎. The רבנן maintain that he retains this right of way since בעין רעה מוכר, while ר"ע maintains he lost this right of way for בעין יפה מוכר‎. There is another מחלוקת in that משנה regarding הקדש‎. The רבנן maintain that if one is מקדיש a field he is מקדיש everything in the field including the בור, etc. (because בעין יפה מקדיש), while ר"ש maintains he is not מקדיש everything in the field (we do not say בעין יפה מקדיש). --------------------------- פירש הקונטרס דבב' אילנות איירי‎ – The רשב"ם explained that we are discussing a case where he bought two trees only – דבג' הכל מודין דקנה קרקע כדתנן בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא, א) – For if he bought three trees all agree that he acquires land, as we learnt in a משנה in פרק המוכר את הספינה‎ – ומוקי לה בגמרא כרבנן ודחי ומוקי לה אפילו כרבי עקיבא – And the גמרא initially established the משנה according to the רבנן (who maintain מוכר בעין רעה מוכר), and subsequently the גמרא rejected this view and established the משנה even according to ר"ע (who maintains מוכר בעין יפה מוכר) – ולפי זה רישא דקתני שנים אין לו קרקע לא אתי כרבי עקיבא‎ – And according to this, the רישא of that משנה (in המוכר את הספינה) which states that if he bought two trees he acquires no land, does not follow the view of ר"ע – תוספות cites and elaborates on the sרשב"ם' proof that according to ר"ע he is קונה קרקע by אילן א': וכן מוכח בסוף המוכר את הבית (שם דף עב, א ושם) דקתני‎ – And so it is evident in the end of פרק המוכר את הבית where the גמרא cites a ברייתא which states – הקדיש ג' אילנות ממטע י' לבית סאה כולי בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע‎ – One who was מקדיש three trees (simultaneously) in the ratio of ten trees per a ב"ס, etc. (he is [also] מקדיש the land between the trees) ; however if he was מקדיש the three trees one after the other (not together) he was not מקדיש the קרקע‎ – ופריך מיניה אילימא רבי עקיבא האמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש‎ – And the גמרא asks [who is this ברייתא according to]; can we say it is according to ר"ע, but he says that (even) המוכר בעין יפה מוכר and certainly a מקדיש is מקדיש בעין יפה‎ – פירוש ואמאי בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע‎ – The explanation of the sגמרא' question (according to the רשב"ם) is; so why by one after the other he was not מקדיש the קרקע, since certainly המקדיש בעין יפה מקדיש so he definitely included the קרקע each time he was מקדיש one tree (according to ר"ע) – אלמא משמע דקנה אילן אחד נמי קנה קרקע – It is seemingly evident that when one buys even one tree he also acquires קרקע (according to ר"ע), and therefore the רישא of the משנה (in פרק הספינה) which states that by קנה ב' לא קנה קרקע cannot be according to ר"ע. This concludes the citation and view of the רשב"ם. In summation: The רשב"ם maintains that our סוגיא (which discusses the case of מכר אילנות ושייר קרקע, whether the בעל האילנות is קונה קרקע) is discussing two trees, for by three trees he is קונה קרקע according to everyone. According to ר"ע even by קונה אילן א' he also has קרקע‎. The רשב"ם proves this from his interpretation that the גמרא (in פרק הבית) assumes that the ברייתא there (which states that if he was מקדיש trees בזאח"ז they are not הקדש) disagrees with ר"ע who evidently must assume (that קנה אילן א' קנה קרקע and certainly if) הקדיש אילן א' הקדיש הקרקע‎. תוספות disagrees: ואין נראה לרבינו יצחק דהא כיון דהא דתנן בהמוכר את הספינה (שם דף פא, א) – And this is not the view of the ר"י, for since that which the משנה taught in פרק המוכר את הספינה, that when – קנה ג' קנה קרקע מוקי נמי כרבי עקיבא אם כן על כרחך לרבי עקיבא בשנים לא קנה קרקע – He buys three trees he acquires land, is also established according to ר"ע, perforce you must say that by two trees he is not קונה קרקע even according to ר"ע – דהכי משמע דוקא ג' קנה קרקע אבל ב' לא קנה קרקע‎ – For this is the inference of the משנה; only when he buys three trees does he acquire קרקע, however when he buys two trees he is not קונה קרקע (even according to ר"ע). We cannot therefore say that the מחלוקת here is by ב' אילנות, for everyone agrees (even ר"ע) that by ב' אילנות he is not קונה קרקע תוספות offers his interpretation of our גמרא: לכך יש לפרש להא דשמעתין בג' אילנות‎ – Therefore we need to interpret our גמרא, (only) by three trees (and it depends on the מחלוקת between ר"ע ורבנן whether he is קונה the קרקע or not) – תוספות anticipates a difficulty: ואף על גב דבעלמא בג' קנה קרקע‎ – And even though generally when buying three trees he acquires קרקע, so how can the רבנן maintain here that לא קנה קרקע‎ – תוספות replies: שאני הכא דמיירי כגון שאין שם קרקע אלא לצורך האילנות‎ – Here it is different for we are discussing a case where for instance there is only enough קרקע for the needs of the trees – ופירש בהדיא שמשייר הקרקע לעצמו‎ – And the seller explicitly stated that he is retaining the land for himself – או בשדה גדול ואומר בפירוש שכל הקרקע משייר‎ – Or (even) by a large field (where there is more land than what is needed for the trees), however, he explicitly stated that he is retaining the entire land for himself; in such a case – ולכולי עלמא לא קנה בגוף הקרקע כלום – According to everyone (even ר"ע) the buyer does not acquire any land at all – אלא למאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר יכול ליטע אחר במקומו כשייבש‎ – However according to the one (ר"ע) who maintains מוכר בעין יפה מוכר, the tree buyer can replant another tree it its place when the original tree will wither. In summation: תוספות maintains that the מחלוקת is by three trees (in a case of שייר [כל] הקרקע); however by two trees in any event he is not קונה קרקע (even according to ר"ע). תוספות explains the גמרא in פרק המוכר את הבית: וההיא דהמוכר את הבית הכי פירושו מני אילימא רבי עקיבא ואליבא דרבנן דרבי שמעון – And regarding that גמרא in פרק המוכר את הבית, this is the interpretation; the גמרא asks, according to whom is the ברייתא (which states that if he was מקדיש three trees בזה אח"ז, he was not מקדיש the קרקע שביניהם), shall we say it is according to ר"ע in accordance with the רבנן who argue with ר"ש – דסבירא להו מקדיש בעין יפה הוא מקדיש‎ – For the רבנן maintain that מקדיש בעין יפה הוא מקדיש; we cannot say this – הא אמר מוכר בעין יפה הוא מוכר וכל שכן מקדיש‎ – For ר"ע maintains that (even) מוכר בעין יפה הוא מוכר and certainly מקדיש בעין יפה מקדיש [so why by זאח"ז is the קרקע not הקדש (but not necessarily by מכר)]- ואלא רבנן ואליבא דרבנן דרבי שמעון דאמרו במקדיש הקדיש את כולן‎ – And if you rather say it is according to the רבנן (of ר"ע that מוכר בעין רעה מוכר) in accordance with the רבנן of ר"ש who maintain that by מקדיש a field he was מקדיש it entirely including the בור ודות (not like ר"ש), nevertheless it is still not understood – הרי אומר מוכר בעין רעה מוכר אבל מקדיש בעין יפה מקדיש‎ – For even though the רבנן דר"ע maintains מוכר בעין רעה מוכר, however they agree with the רבנן דר"ש that מקדיש בעין יפה מקדיש‎ – וכיון דסבירא להו דכולי האי מקדיש בעין יפה ממכר‎ – So since they (רבנן [ור"ע]) maintain that one is מקדיש בעין יפה [more] than מכר‎ – דאפילו בור ודות שאין הקרקע צריך להם הקדיש‎ – For even the בור ודות which is not necessary for the קרקע is also הקדש, then – כל שכן במקדיש את האילן שהקדיש את הקרקע הצריכה לאילן – Certainly by מקדיש את האילן that he was מקדיש the קרקע which is necessary for the tree (even if it is one tree), so how can the ברייתא state that בזה אח"ז, the rule is that הקדש does not acquire the קרקע‎ – ואף על גב דבמכר לא מכר את הקרקע – And even though that by מכר when he sold (less than three) trees he did not sell the קרקע (both according to ר"ע ורבנן), nevertheless by הקדש there is more reason to assume הקדיש בעין יפה הקדיש, the ruling should be that even בזה אח"ז the קרקע should be הקדש‎. תוספות anticipates a difficulty with this interpretation: ומיהו אההיא דבתר הכי אי אפשר לפרש כן‎ – However regarding that which the גמרא states afterwards it is impossible to explain that in the same manner – [דקאמר] אלא פשיטא רבי שמעון ואליבא דמאן אילימא אליבא דרבי עקיבא‎ – For the גמרא states, but rather obviously it is according to ר"ש, but in accordance with whom; if we shall say in accordance with ר"ע, that cannot be – הא אמר מוכר בעין יפה מוכר כל שכן מקדיש‎ – For ר"ע maintains מוכר בעין יפה מוכר so certainly מקדיש בעין יפה מקדיש, so why בזאח"ז it is not הקדש‎. However according to תוספות that even ר"ע agrees that by קנה אילן א' לא קנה קרקע so what is the question that since ר"ע maintains מוכר בעין יפה so כ"ש מקדיש בעין יפה, but nevertheless he cannot be קונה קרקע if קנה only אילן א', and therefore by מקדיש (according to ר"ש that he is not קונה the בור ודות in the הקדש field) it is the same that by הקדיש אילן אחד (or זאח"ז) he is not מקדיש קרקע‎! תוספות responds: ומכל מקום יש לפרש בדוחק דפריך מסברא – But nevertheless we can somewhat explain that the גמרא asks logically (but not from an irrefutable proof) – כיון דמוכר בעין יפה מוכר אית לן למימר דמקדיש כל שכן דיותר מעט בעין יפה מקדיש‎ – Since מוכר בעין יפה מוכר (to the extent that he grants him the way) it makes sense to assume that regarding מקדיש it is certain that he is מקדיש בעין יפה even more than he is מוכר בעין יפה, so that – ובאילן אחד נמי הקדיש המקדיש את הקרקע אף על גב דבמכר לא קנה‎ – Even by one tree, the מקדיש was מקדיש the קרקע even though that by מכר he would not acquire קרקע if he was קונה only one [or two] tree[s]. In summation: the ברייתא which states בזאח"ז he is not קונה קרקע can certainly not follow the view of ר"ע and his רבנן if they agree with רבנן דר"ש that he is מקדיש the בור (when he is מקדיש the field), because if the בור becomes הקדש the קרקע of the tree should certainly become הקדש, and it cannot even follow the view of ר"ש that לא הקדיש את הבור, if we agree with ר"ע that מכר לו הדרך (since בעין יפה הוא מוכר) for it follows if by מכר it is מכר לו הדרך so by הקדש (which is more עין יפה than מכר) the single אילן should be מקדיש קרקע (even if it is not מקדיש the בור) for קרקע is more צורך the אילן than בור is צורך קרקע‎. However in no way can we infer that ר"ע maintains that מכר אילן א' קנה קרקע‎. תוספות offers an alternate explanation in the גמרא of המוכר את הבית, which will not allow us to infer from it the opinion of ר"ע regarding מכר אילן א' whether קנה קרקע or not: ועוד יש לפרש דלא מכח הקדש זה אחר זה דייק התם דבעין רעה מקדיש – And in addition we can explain the גמרא in המוכר את הבית that the גמרא does not infer that the ברייתא there maintains that בעין רעה מקדיש based on the ruling of הקדיש זה אח"ז – אלא דייק מדקתני הקדיש שלשה אילנות ממטע י' לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע כולה- But rather the גמרא infers that the ברייתא maintains הקדיש בעין רעה, from that which the ברייתא taught, one who is מקדיש three trees in a ratio of planting ten in a בי"ס, he was מקדיש the entire קרקע‎ – לפיכך כשהוא פודה פודה לפי בית זרע חומר שעורים כולי‎ – Therefore when he redeems it from הקדש he redeems according to the formula of בית זרע חומר שעורים, etc. This concludes the citation from the ברייתא, now תוספות explains the inference that מקדיש בעין רעה מקדיש‎ – ואי סבירא ליה דבעין יפה מקדיש אף על פי שהקדיש את הקרקע ואת האילנות בבת אחת‎ – And if the ברייתא maintains that בעין יפה מקדיש, so even though he was מקדיש the קרקע and the trees simultaneously, the ברייתא – הוה ליה למימר דפודה וחוזר ופודה ופודה תחלה את האילנות בשויין‎ – Should have ruled that he redeems and redeems again, meaning that first he redeems the trees for their true value (and not with the lesser value of זרע חומר שעורים, etc.) – וחוזר ופודה את הקרקע לפי בית זרע חומר שעורים‎ – And then he later redeems the קרקע according to the formula of בית זרע חומר שעורים‎ – כדאמר רב הונא בפרק יש בערכין (ערכין דף יד, א) הקדיש שדה מלאה אילנות‎ – As ר"ה rules in פרק יש בערכין, ‘one who was מקדיש a field full of trees – כשהוא פודה פודה את האילן בשווייו‎ – When he redeems it, first he redeems the trees at their value – וחוזר ופודה קרקע לפי בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף‎ – And he then redeems the land according to the formula of בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף’, the גמרא there continues – אלמא סבר רב הונא מקדיש כולי‎ – It is evident that ר"ה maintains מקדיש, etc. בעין יפה מקדיש, the גמרא continues – איתיביה רב נחמן לרב הונא ופריך ליה מברייתא דהמוכר את הבית‎ – ר"נ challenges ר"ה and asked him from the ברייתא of המוכר את הבית, which states that if he was מקדיש ג' אילנות ממטע י' לב"ס that he is פודה בית זרע חומר שעורים and makes no mention of being פודה the אילנות בשווייו‎ – ומשני הא מני רבי שמעון היא דאמר בעין רעה הוא מקדיש‎ – And the גמרא there answers, the ברייתא of המוכר את הבית is according to ר"ש who maintains בעין רעה הוא מקדיש, while ר"ה maintains בעין יפה הוא מקדיש‎. והשתא מדקדק לקמן בפשיטות דכולה סוגיא דלקמן אליבא דרב הונא קיימא – And now the גמרא later infers simply that the ברייתא maintains בעין רעה מקדיש for the entire סוגיא later in פרק הבית is according to ר"ה – לטעמיה דאמרינן במסכת ערכין (שם) בעין יפה הוא מקדיש: Following his reasoning which he said in מס' ערכין that בעין יפה הוא מקדיש, and he is פודה the אילנות בשווייו and then וחוזר ופודה the קרקע with זרע חומר, and since the ברייתא does not mention פודה וחוזר ופודה it is obvious that בעין רעה מקדיש therefore the גמרא surmised that it cannot follow ר"ע (or even the רבנן) who we assume maintain that בעין יפה מקדיש. In summation: we derive that the ברייתא maintains בעין רעה מקדיש since it does not mention פודה וחוזר ופודה, however ר"ע who maintains בעין יפה מוכר, will surely maintain בעין יפה מקדיש and will be required to be פודה וחוזר ופודה, but no talk regarding אילן א' which is certainly not קונה קרקע‎. S UMMARY The רשב"ם maintains that the מחלוקת between רבנן ור"ע is by two (or one) אילנות and ר"ע maintains that even if קנה אילן א' he is קנה קרקע (as evidenced in פרק המוכר את הבית). תוספות maintains (there is no proof from המוכר את הבית and) that all agree that by less than three trees he is not קונה קרקע, and the מחלוקת is by three trees where the seller explicitly stated that he is שייר (כל) הקרקע‎. T HINKING IT OVER 1. There seems to be two מחלוקת between the רשב"ם and תוספות‎. One is whether we are discussing here a case of two trees (רשב"ם) or a case of three trees and he was שייר (כל) הקרקע (the view of תוספות). The second is whether ר"ע maintains the קנה אילן א' קנה קרקע (the view of the רשב"ם) or not (תוספות). Are these two מחלוקת interdependent or not? 2. It appears from the way תוספות explains the גמרא in המוכר את הבית (in the first explanation) that we cannot prove from ר"ע ורבנן that הקדיש אילן א' קנה קרקע, only from רבנן דר"ש, so why was it necessary for the גמרא to discuss the views of רבנן ור"ע (according to the view of רבנן דר"ש)?! 3. What are the relative advantages of the two ways, in which תוספות explains the גמרא in המוכר את הבית‎?

אינו כרם‎—It is not a vineyard O VERVIEW ר"ש rules that if the rows of vines in a vineyard are separated from each other less than four אמות it is not considered a vineyard. תוספות explains how this is relevant. ---------------------- ואין צריך להרחיק זרע ד' אמות אלא שלשה טפחים כעין כרם יחידי‎ – And it is not necessary to distance planting seeds from this vineyard four אמות, but rather only three טפחים similar to a single vine (where one cannot plant seeds within three טפחים of this vine). תוספות offers an additional example where it is relevant: ולענין מי שנטע כרם ולא חיללו דאינו חוזר מן המלחמה: And it is not considered a כרם regarding the law of ‘ whoever planted a כרם and did not redeem it’ (where by a regular כרם he would be able to return from the battlefield) however by this כרם he does not return from the battlefield. S UMMARY One may plant seeds within ד' אמות (but outside ג' טפחים) of a כרם whose rows are separated by less than ד' אמות, and such a כרם does not exempt him from battle. T HINKING IT OVER See משניות כלאים where the משנה cites a מחלוקת regarding a גפן יחידי, where the ת"ק requires distancing six טפחים and ר"ע requires only three טפחים‎. Why is it that תוספות chooses the view of ר"ע (a יחיד) over the view of the ת"ק (a רבים)?!

קני ליה משיפוליה ועד תהומא‎—He acquires it from its base until the תהום O VERVIEW The נהרדעי ruled that if someone buys a tree he acquires the land underneath the tree, until the very depths of the earth. There is a dispute between the רשב"ם and תוספות as to how to interpret this ruling. ------------------------ פירש הקונטרס שאם מת יטע אחר במקומו‎ – The רשב"ם explains that he acquires the land to the extent that if the tree dies he may plant another tree in its place. תוספות disagrees: וקשיא לרבינו יצחק דבהדיא קתני בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא, א) – And the ר"י has a difficulty with this explanation, for the משנה explicitly states in פרק המוכר את הספינה‎ – גבי קנה ב' אילנות דאם מתו אין לו קרקע‎ – Regarding one who bought two trees, that if they died he has no land (and cannot plant other trees in their place), so how could the נהרדעי rule (according to the רשב"ם) that even with one tree he retains the right to replant in its place?! תוספות offers his explanation of the נהרדעי: ונראה לרבינו יצחק דלא קני מקום האילן‎ – And it is the view of the ר"י that the נהרדעי did not mean that he acquires the place of the tree regarding replanting, etc. – אלא לענין שלא יוכל לחפור זה חלל תחתיו דקני ליה עד תהומא‎ – But rather they meant that he acquires a right in the land under the tree regarding that the seller cannot dig any tunnel underneath the tree, since the buyer acquired the rights of the land, down until the תהום‎. תוספות asks: ואכתי קשיא לרבינו שמשון בן אברהם מהא דתניא בהמוכר את הבית (לקמן דף עב, א) – And the רשב"א still has a difficulty from that which we learnt in a ברייתא in פרק המוכר את הבית, regarding one – כשהקדיש ג' אילנות בזה אחר זה פודה את האילנות בשווייהן – Who was מקדיש three trees one after the other (not simultaneously), where the rule is that he redeems the trees (from הקדש) according to their value (but not based on the formula a זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף as we are פודה a [grain] field). This concludes the citation from the ברייתא; תוספות continues with his question – ואם היה מקום האילן קדוש כלל – And if there is any קדושה by the place of the tree – היה לו לפדות לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקלים כסף – He should (only) be required to redeem it according to the formula of בית זרע חומר שעורים בחמשים שקלים כסף‎ – דכן הוא הדין כשמקדיש אפילו משהו קרקע עם האילן‎ – For that is the rule when one is מקדיש even a miniscule amount of קרקע together with the tree, that he is פודה according to זרע וכו' בחמשים and not בשווייהן, so how can the נהרדעי rule the he acquires some rights in the קרקע, for then he should be פודה (only) זרע חומר וכו' but not בשווייהן‎! תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דבלאו הכי דחי רבא מילתייהו דנהרדעי שפיר‎ – And the ר"י answered that indeed this is a refutation of the נהרדעי but even without this refutation רבא properly refuted this ruling of the נהרדעי‎. תוספות offers an alternate solution: ולרבינו שמשון בן אברהם נראה דהתם כמאן דאמר בעין רעה מוכר – And it is the view of the רשב"א that the ברייתא there is according to the one who maintains that בעין רעה מוכר (and therefore also בעין רעה מקדיש) and he will not acquire any rights at all in the land underneath the tree – לפיכך אין קדוש אפילו מקום האילן‎ – Therefore there is no קדושה even in the place underneath the tree; and therefore he is פודה בשווייהן and not לפי זרע חומר וכו' – אבל נהרדעי סברי מוכר בעין יפה הוא מוכר: However, the נהרדעי maintain that מוכר בעין יפה הוא מוכר and therefore he acquires some right in the land, and indeed he will be פודה from הקדש according to זרע חומר וכו'. S UMMARY The רשב"ם maintains (according to the נהרדעי) that the buyer retains the right to replant the tree, and תוספות maintains that his right is limited that the seller cannot dig under the tree (but the buyer may not replant). According to the רשב"א, we are to redeem the tree לפי זרע חומר שעורים (if we maintain בעין יפה מקדיש) or בשווייה (if we maintain בעין רעה מקדיש). T HINKING IT OVER 1. The ר"י maintains (that according to the נהרדעי) the buyers right is limited that the seller cannot dig underneath his tree (but not that he has actual rights in the קרקע after his tree dies). It is not understood what the רשב"א asks later that it should be נפדה for זרע חומר שעורים וכו', if the מקום האילן is קדוש כלל; why should it be considered קדוש at all since his only זכות is that the בעל הקרקע cannot dig under it?! 2. Does the רשב"א (who answers that התם כמ"ד בעין רעה מוכר) agree with the רשב"ם (that he can replant the tree) or like the ר"י (that he only can prevent the seller from digging under the tree, but he cannot replant the tree)?

מכר אילנות ושייר קרקע לפניו מחלוקת רבי עקיבא ורבנן וכו' הקשה בכאן הרב אב בית דין ז"ל, היכי דמי, אי במוכר שלשה אילנות אפילו רבנן מודו דיש לו קרקע, וכמו ששנינו בפרק הספינה (בבא בתרא פא, א) קנה שלשה קנה קרקע ואם מתו יש לו קרקע, ואי במוכר שנים, אפילו רבי עקיבא מודה דאין לו קרקע, וכמו ששנינו שם הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר יש לו קרקע ואם מתו אין לו קרקע, וכי תימא מתניתין רבנן היא ולא רבי עקיבא, הא ליתא, מדקתני במתניתין דקנה שלשה הגדילו ישפה, ואמרינן עלה בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי כרבי עקיבא אמאי ישפה, הא אמר מוכר בעין יפה מוכר, ואם איתא למה ליה לדחויה מדרבי עקיבא מדיוקא דאם הגדילו ישפה, הא על כרחין מתניתין דלא כרבי עקיבא, מדקתני רישא הקונה שני אילנות בתוך של חברו הראי זה לא קנה קרקע, וכי תימא דרבי עקיבא בההיא כרבי מאיר סבירא ליה דאמר יש לו קרקע, את כן קשיא הלכתא אהלכתא דאנן כסתמא דההיא מתניתין קיימא לן, וכן פסקו כל הגאונים ז"ל, וקיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכדאיפסיקא הלכתא לקמן בפרק המוכר את הבית. ותירץ הוא ז"ל בשם אחרים, דהכא במוכר שני אילנות וכגון שלא שייר בעל הקרקע באילנות כלוו, כלומר שאין שם אלא אותן שנים, אבל ההיא דהקונה שני אילנות לא קנה קרקע, בששייר בעל הקרקע אילנות אחרים בתוך שדהו, ולכן שייר כל הקרקע לעצמו. ואין לזה טעם, כי אין האילנות ששייר צריכין לאותו קרקע, שהאילנות שמכר נטועין שם, ולמה ישייר אותוה קרקע מחמת האילנות שייר. ור"ש ז"ל פירש כאן ובשילהי המוכר את הבית, דרבי עקיבא ודאי סבירא ליה דקנה שנים קנה קרקע, וקא דייק לה מההיא דאמרינאן בשלהי המוכר את הבית גבי מימרא דרב הונא דאמר ששייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואקשינן עליה מדרבי שמעון דאמר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה, ותני עלה מפני שיונקין משדה הקדש, ואוקימנא רב הונא כרבנן ורבי שמעון כרבי עקיבא, ואקשינן ומי מצית מוקמת ליה רבי שמעון כרבי עקיבא והא תניא הקידש שלש אילנות ממטע עשר לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהן, לפיכך כשהוא פודה פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף, פחות מכאן או יותר על כן או שהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהן, לפיכך כשהוא פודה פודה את האילנות בשויהן וכו', ואמרינן מני, אילימא רבי עקיבא, הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, וקא פריש לה הרב ז"ל דהקדישן בזה אחר זה הרי זה לא הקדיש את הקרקע קשיא ליה, דאי לרבי עקיבא מוכר בעין יפה מוכר ויש לו קרקע וכל שכן מקדיש דאקדיש את הקרקע, אלמא שלרבי עקיבא אפילו קנה שנים יש לו קרקע, ורבי עקיבא כרבי מאיר ולפי דבריו לא קיימא לן כסתמא דההיא מתניתין, דהא בהדיא איפסיקא הלכתא כרבי עקיבא במוכר בעין יפה, והא דשקלי וטרו התם בהדיא בשלהי פרק המוכר את הספינה ובסופה דההיא מתניתין אי מיתוקמא כרבי עקיבא, ואסיקנא דרבי עקיבא נמי מודה בה, סופה בלחוד היא דמספקא דלהו אי רבי עקיבא מודה בזה או דילמא פליג נמי בסופה כדפליג ברישא, דרישא פשיטא להו ולא מתוקמא כרבי עקיבא, ואסיקנא דבספא לא פליג. ולי נראה דאי אפשר לומר כן, מדאמר ליה רב נחמן התם לרבי זירא לימא רבי אלזר ליית ליה דשמואל רביה, כלומר רבי אלעזר דאמר השתא דרך אין לו סלע אורה וסלו יש לו, לית ליה דשמואל רביה דאמר הלכה כר' עקיבא דאמר יש לו דרך, ואי אמרת בשלמא דאפילו רבי עקיבא מודה בדינא דראישא, איפשר לומר דכולה מתניתין רבי עקיבא תני לה, ומשום הכי מתמה רב נחמן לימא לית ליה דשמואל רביה, דאי אית ליה מאי דוחקיה דאמר הכין, דילמא כולה מתניתין רבי עקיבא תנו לה ואת ליה דרך, והילכך אפשר דאית ליה מליא אורה וסבלו, אלא אי אמרת רישא דמתניתין על כרחין רבנכן היא ולא רבי עקיבהא, אם כן סתמא דמלתא מאן דתני רישא תני סופא, ורבנן ורבי מאיר דנחלקו ברישא הושוו בסיפא, ואפילו תמצא לומר דרבי עקיבא נמי מודה בה, מכל מקום לא מסתפקא מדרבנן, וכיון דרבנן תנן לה שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו, דהא רבי יוחנן על מתניתין קאמר כמה ופירושא דמתניתין קאמר. וזה פשוטו מדקא מהדר ליה רבי זירא לרב נחמן לא מתוקמא ליה מתניתין כרבי עקיבא מדקתני הגדילו ישפה, אלמא פירושא דמתניתין הוא, ואם כן למאן דתני מתניתין, דהיינו רבנן, שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו, ואם כן מנא ליה מהכא דרב נחמן לית ליה דשמואל רביה, אלא על כרחין אין לנו לומר דרבי עקיבא פליג ארישא דמתניתין אלא מודה הוא בה לרבנן, דקנה שנים לא קנה קרקע אין זה נכנס בעין רעה ועין יפה. גם בתוספות פירשו בשם ר"י הזקן ז"ל הידוע בעל התוספות דאפילו רבי עקיבא מודה בקונה שנים דאין לו קרקע, וטעמא דמילתא משום דאינו נקרא שדה אילן בפחות משלשה, וכדאוקימנא התם בפרק הספינה מתניתין דהגדילו ישפה אפילו כרבי עקיבא, שמעינן מינה דכולה מתניתין רבי עקיבא הוא, ולא אמרינן רישא רבנן וסופא רבי עקיבא, והא דאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית מני הא, אליבא רבי עקיבא, הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, לאו הקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה, אלא רישא קא קשיא ליה, דקתני הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה וכו' כשהוא פודן פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, ואלו רבי עקיבא דאית ליה מקדיש בעין יפה מקדיש, כשהוא פודה פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, וכדאמר רב הונא בערכין בריש פרק יש בערכין (ערכין יד, א) דאמרינן התם אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא פודן פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, ואמרינן התם אלמא קא סבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש, ואותביה רב נחמן לרב הונא מההיא ברייתא דבפרק המוכר את הבית דקתני המקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע, וקתני כשהוא פודן פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, וכי תימא פודה וחוזר ופודה קאמר, והא מדקתני בסופא ולא עוד אלא אפילו הקדישן בזה אחר זה ואח כך הקדיש את הקרקע כשהוא פודן פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים, מכלל דרישא לא, ופריק הא מני רבי שמעון היא דאמר מקדיש בעין רעה מקדיש, דתנן המקדיש את השדה הקדיש את כולן, רבי שמעון אומר לא הקדיש אלא חרו המורכב וסדן השקמה, אלמא שמעינן מההוא דערכין דלרב הונא כל מנאן דאית ליה מקדיש בעין יפה מקדיש אית ליה פודה את האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים, והילכך אקשינן התם בפרק המוכר מני הא, אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש, וכיון שכן לדידיה פודה וחוזר ופודה כדעת רב הונא דעליה אתינן לאקשויי ולתרוצי כל ההיא סוגיא דהתם, וכן נמי כרבנן לא אתיא, דהא לדידהו נמי מקדיש בעין יפה מקדיש, מדקתני המקדיש את השדה הקדיש את כולן, ולא תוקמא להו אלא כרבי שמעון דאית ליה מקדיש נמי בעין רעה מקדיש, וכדאוקמא נמי רב הונא התם בפרק יש בערכין. וזה נכון ומתוקן הרבה. ושמעתין דהכא במוכר שלשה אילנות ואין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושייר את הקרקע בירוש, ואפילו הכי לרבי עקיבא אהני ליה עין כיפה דיש לו קרקע ליטע אחרים במקומן, ומוכר זורע תחתיהן וביניהן וחוצ להם כמלא אורה וסלו, ולרבנן דאמרי מוכר בעין רעה הוא מוכר כיון דשייר את הקרקע בפירוש הרי זה כאלו פירש לו שאין מוכרן לו אלא לפירות, ואם מתו נישקול וליזיל, ואי נמי אפילו יש שם קרקע יותר מן הצריך לאילנות ובאומר הריני משייר כל הקרקע, ומורי הרב ז"ל מוסיף דאפילו יש שם יותר מן הקרקע הצריך לאילנות ולא אמר כל הקרקע אני משייר, אלא שמשייר את הקרקע סתם, ממילא כל הקרקע שייר, דאי לשיורי קרקע שאינו צריך לאילנות, למה לי דשייר, הא ממילא משוייר הוא, אלא כיון דאמר מילתא יתירתא לטפויי מילתא קאמר ואפילו הצריך לאילנות שייר, וכדתנן בפרק המוכר את הבית מכר את הבית לא מכר את הבור, ולא את הגת ואין צריך ליקח לו דרך, רבי עקיבא אומר צריך ליקח לו דרך, ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך. ודייקינן מינה בפרק יש נוחלין בסופו דכל מאן דאמר מילתא יתירתא לטפויי מילתא קאמר, והכא נמי לא שנא.

אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא. פירש ר"ח ור"ש ז"ל דאם מת יטע אחרים במקומו. ואינו מחוור, דאם כן תיקשו להו מתניתין לנהרדעי, דקתני בפרק הספיטנה (פא, א) הקונה שני אילנות בשל חברו הרי זה לא קנה קרקע, ואם מתו, אין לו קרקע, כלומר שלא יטע אחרים במקומן, וכי אקשי להו רבא מברא בעלמא לימא ליה כורכמא רישקא זבני לך, ליקשי להו ממתניתין, ואפילו רבי מאיר דפליג התם ואמר קנה קרקע, מודה הוא באם מתו אין לו קרקע, דההיא דברי הכל היא. ויש מפרשים דנהרדעי כרבי מאיר סבירא ליה דאמר הקונה שני אילנות יש לו קרקע, ולא ליטיע אחר תחתיו קאמר, אלא שיש לו קרקע גמור תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו למשטח ביה פירי או לחפור בור שיח או מערה, אלא דאךתו נהרדעי לאשמעינן דרבי מאיר לאו דוקא שנים קאמר אלא אפילו אחד, ואמר להו רבא דלא, דאפילו רבי מאיר לא אמר אלא שנמים, אבל באחד לא. ואין דברים אלו מחוורין לי כלל, דהא קתני בבריתא בהדיא הקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע דברי רבי מאיר, ומייתינן לה לקמן בפרק הספינה, ואפיו להאי דמפרש רבא התם דרבי מאיר (שם) ספוקי מספקא ליה באילן אחד אם קנה קרקע אם לאו ושמא לא קנה קרקע קאמר, מכל מקום גם לגבי מוכר מספיקא לא קנה קרקע, דאוקי קרקע בחזקת מריה, ואם כן ליקשי ליה רבא מההיא ברייתא, אלא הפירוש הנכון דנהרדעי אפילו לרבנן קאמרי, וסבירא להו דהא דקתני קנה שנים אין לו קרקע, הני מילי תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, אבל מקומו של אילן קנוי הוא לו למשטח ביה פירי ולחפור בו בורות, ואמר ליה רבא דלא מכר ליה אלא כורכמא רישקא, לומר דוקא לימי העץ, ומשום חשיבותו של אילן דעומד לפירות לא יאמר לו בעודנו חי שיעקרנו, דלא לעצים מכרו לו דכורכמא רישקא זבין ליה, אלא לכשיבש אומר לו עקור כורכמך ושקיל, אלא אי איתא הכין איתא בבא מחמת טענה, דהרי זה אוכל את הקרקע שהוא נטוע בו ומחזיק בו, והילכך איבעי ליה לאידך למחויי, וכדמסיק בגמרא ואזיל, וקיימא לן כרבא וכן פסק הרמבץם ז"ל (הל' טוען פי"ב ה"א)ֱ, ומה שהשמיטוה הרב אלפסי ז"ל, כתב הרמבץן גם כן דרבא מדרך הפשיטות קאמר להו לנהרדעי אם שמעתם כך שמעתם וגם היא אינה צריכה דפשיטא, ודרכו של הרב ז"ל לקצר ומחמת פשיטותא קצרה, דדבבר פשוט בכל מחזיק ובא מחמת טענה דיש לו חזקה.

מכר אילנות ושייר קרקע לעצמו יראה מסוגיא זו שאף זה יש לבעל האילנות קרקע הצריך להם אף באחד או שנים ואין צריך לומר בשלושה ומטעם כל המוכר בעין יפה מוכר כר' עקיבא שהלכה כמותו ואחר שכן ראוי להקשות שהרי הלכה רווחת בפרק הספינה פ"א א' הקונה שני אילנות סתם בתוך של חברו לא קנה קרקע וכל שכן באחד ושמא תאמר שאף בכאן לא נאמר שיש לו קרקע אלא בשקנה שלשה אין זה כלום שאם כן לא הוצרכנו לחלק בה בין ר' עקיבא לרבנן שבקונה שלשה אילנות כלם מודים שיש לו קרקע ותירצו בה גדולי קדמונינו שבנרבונה שזו שבכאן בשלא שייר בעל הקרקע שום אילן לעצמו באותה קרקע ואף הלשון מוכיח כן שאמר מכר אילנות ושייר קרקע כלומר שלא נשתייר לפניו אלא קרקע ומאחר שלא נשתייר לו שום אילן אין דעתו על קרקע זו מחמת אילנות לעולם ודעתו היה למכור לבעל האילנות מקומן והצריך להם לעולם אף באחד או בשנים אבל משנה שבפרק הספינה בששייר לעצמו אף אילנות וכן הלשון מוכיח שאמר הקונה שני אילנות בתוך של חברו כלומר שיש שם אילנות הרבה והוא קנה מהם שנים וכל כיוצא בזה דעתו על הקרקע אף לאילנות ומקפיד על של חברו וכל שלא קנה שלשה ומהם ולמעלה לא קנה קרקע ולכשייבשו אומר לו טול עציך ולך וחכמי הראשונים שבקטאלונייאה הולכין בה לשטה אחרת לומר ששמועת פרק הספינה בשדה לבן שיש שם אילנות והואיל ואין עיקר השדה לאילנות אין ללוקח אילנות בהם קרקע כלל אלא לקונה שלשה שיש לו בקרקע מקומן וחוצה להם כמלא אורה וסלו וזו שבכאן בשדה אילן וכמו שנגררו כל השמועות אחר שמועת מטע עשרה לבית סאה וכל שכגון זה הקרקע טפלה לאילן ומאחר שעיקרו לאילן וזה קנה כל האילנות שבו קנה קרקע בכלן וחצי קרקע האמור בכאן דוקא הוא שמאחר שהקרקע טפלה לאילן וקנה כך האילנות קנה חצי הקרקע ויפה כחו מקונה שלשה אילנות או כמה בשדה לבן שלא קנה אלא הצריך להם וכן מכר לו קרקע ושייר אילנות לפניו קנה חצי קרקע וכן זה החזיק בקרקע וזה באילנות קנה כל אחד מהם חצי קרקע ולשטה זו אף הם מפרשים מכר אילנות ושייר קרקע ששייר בפירוש שאלמלא כן היתה הקרקע מכורה בכלל מכירת האילנות שהם עיקר ואין צריך לומר במכר קרקע ושייר אילנות שאתה מפרשה בשיירן בפירוש שאלמלא כן אף האילנות מכורין בכלל מכר הקרקע חוץ מאותן שנפרטו במשנה כגון חירוב המורכב וסדן השקמה וחבריהם כמו שיתבאר ענינם בפרקים הבאים וכן הלשון מוכיח שהרי כלן באו אחר שנים שלקחו מאחד שזה פירט אילנות לזה וקרקע לזה ויראה לי לשטה זו שכל ששיירו לוקחי האילנות באילנות ר"ל שלא קנו את כלן שחזר הדין לקונה אילנות בשדה לבן ואין להם אלא הצריך לקרקע בשלשה ומהם ולמעלה ולא כלום באחד ושנים:

כל שמכר האילנות הרצופים ר"ל נטועים על צד שאין יניקה מספקת להם כגון עשר נטיעות בפחות מבית סאה אין לו קרקע דעתו שהם עומדים ליבש וליקצץ וקרקע חוזרת לו ולענין חזקה מיהא הועיל כמו שביארנו למעלה:

יתבאר במקומו שהבא לזרוע בצד הכרם צריך להרחיק מעיקרי הגפנים ארבע אמות ואם בא לזרוע בצד גפן יחידית דיו בהרחקת ששה טפחים ויש הרבה גפנים שאין נידונות לענין זה אלא כגפן יחידית והוא שלא נקרא כרם לענין זה אלא בשנטעו מארבע אמות עד שמנה אבל אם היה בין הגפנים או השורות שמנה אמות ומהן ולמעלה הרי הן כמובדלות זו מזו ודיו בהרחקת ששה טפחים וכן אם היה ביניהם פחות מארבע אמות ואין שם אלא שתי שורות אינו כרם אלא כלם כגפן אחת ודיו בהרחקת ששה טפחים ומ"מ אם היו שם שלש שורות הרי הם כרם ורואין את האמצעית כאלו אינם ואע"פ שפסקנו בכאן במכרן רצופים שאין לו קרקע מ"מ לענין איסור כלאים יראה שכל עוד שהם חיות מיהא צריך להזהר בהם:

יש מפרשים בסוגיא זו מה שאמר בזה החזיק באילנות וזה בקרקע במה שהקשה עליה לימא ליה עקור אילנך אף בזמן חיותו של אילן הוא אומר כן ולא סוף דבר שלא ליטע אחר תחתיו ושמא תאמר והלא קונה אילן אחד בתוך של חברו אין לו קרקע ואעפ"כ אינו אומר לו עקור אילנך טעם הדבר שבעל הקרקע מכר לו האילן ולא אמר לו לקוץ והואיל והוא מאילנות העושים פירות דעתו להשאירו בחיותו אבל כאן שהקונה את הקרקע לא מכר לו לבעל אילן כלום ובבת אחת נקנו הקרקע לזה והאילן לזה ראוי לשאול שאם אין לו קרקע אף הוא יאמר לו שיעקור לאלתר עד שהעלה רב פפא שכגון זה יש לו קרקע הצריך לו אף באחד כמו שביארנו ומה שקשה לי לענין פירוש במה שאמר מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע אף לר' עקיבא מה הוצרך לומר אף לר' עקיבא והלא אתה מפרש ששיירן בפירוש ובבור ודות אף ר' עקיבא מודה שאם אמר חוץ מאלו שאין צריך לקנות דרך ונראה שלא שיירן בפירוש אלא שלא מכר את (הקרקע) [האילנות] ונפרשה בשדה אילן ומאחר שעיקרו לאילן לא נמכרו האילנות במכר הקרקע אבל אילנות ושייר קרקע אתה מפרש על כל פנים בשייר בפירוש שהרי הואיל ואילן עיקר נכלל הקרקע במכר האילן או שמא יראה שאין קרקע נכלל במכירת אילן לעולם אע"פ שלענין חזקה החזיק בקרקע בחזקת האילן וכן יראה לי ונמצא עקר הפירוש בסוגיא זו לפרשה בשדה אילן ולא שייר בפירוש אלא שלא מכר אלא אחד או אילנות או קרקע ואין זה נכלל בכלל זה לא אילנות בכלל קרקע הואיל ואילנות עיקר ולא קרקע בכלל האילן שאין קרקע נכלל בכלל מכר אילן לעולם אף במקום שהאילן עיקר ולא כתבתי דבר זה אלא להעיר על פירוש הסוגיא ולענין פסק מיהא כבר כתבנו הנראה לנו:

בד"ה דאי לא מצי כו' ועוד שרוצה לזרוע מקום האילן עכ"ל דבאילנות משמע להו דאם אין לו קרקע אם מתו נמי לא יטע אחרים במקומן כההיא דקנה ב' אילנות דאין לו קרקע מה שאין כן בבור ודות ודאי דאף אם נפלו בונה אחרים במקומן וק"ל:

בד"ה מכר אילנות כו' או בשדה גדול ואומר בפירוש שכל הקרקע כו' עכ"ל אין לפרש בשדה גדול יותר מכדי צורך האילנות והג' אילנות עומדין בו מפוזרין דא"כ בלאו הכי לא קנה קרקע כלל כמ"ש התוס' לעיל דבמפוזרות לא קנה קרקע כלל אלא דר"ל שהשלשה אילנות נטועין כדין שדה אילן אלא שמחוץ להן כמלא אורה וסלו השדה גדולה מכדי צורך האילנות דהשתא אי לא היה אומר בפירוש שכל הקרקע משייר היה הלוקח קונה כדי צורך האילנות דהיינו ביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו והשאר לעצמו וק"ל:

בא"ד ה"פ מני אילימא ר"ע ואליבא דרבנן דר"ש כו' ואלא רבנן ואליבא כו' וכיון דס"ל דכולי האי מקדיש בעין יפה ממכר דאפי' בור ודות כו' עכ"ל ר"ל דבין לר"ע ובין לרבנן דפליגי עליה במכר לענין דרך הרי לרבנן דר"ש יפה כח מקדיש כל כך דאפי' בור ודות גופיה מקדיש כ"ש במקדיש אפי' באילן א' שהקדיש גם הקרקע וצ"ל לפ"ז דלא הוה אצטריך ליה למימר לר"ע הא מוכר בעין יפה מוכר וכ"ש מקדיש וכן לרבנן דמודו דמקדיש לענין דרך דהא מיניה לא מוכח מידי דלא קאמרי הכי אלא לענין דרך וע"כ לא תילף מיניה לענין מקדיש אילן א' דמקדיש גם הקרקע דאם לא כן לר' עקיבא במכר דסבירא ליה הכי לענין דרך תקני ליה נמי קרקע באילן אחד אלא עיקר ההוכחה בין לר' עקיבא ובין לרבנן מבור ודות דמקדיש לרבנן דר"ש ויש לפרש דלא נקט הכי אלא משום דאי לאו דס"ל לר"ע ולרבנן הכי במקדיש לענין דרך א"כ ע"כ מכ"ש דלא הוה סבירא ליה כרבנן דר"ש לענין בור ודות גופיה במקדיש ודו"ק:

אבל אילנות דקא מכחשי ארעא שיורי שייר כו' תימה בלא טעם דמכחשי ארעא נמי אי לא משייר מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל שאני רוצה לזרוע מקום האילן דלא דמי לבור ודות דהדרך הוא דבר אחר לבדו חוץ מבור ודות אבל הכא השיור הוא מקום האילן ואי לא משייר ליה בלא טעמא דמכחשי ליה פשיטא דאמר ליה עקור אילנך שקול וזיל. ונראה לי דפשיטא ליה במקום האילן משייר למשטח ביה פירי או לזרוע בו לפי שאינו רוצה להסתלק לגמרי מן הקרקע והכי קאמר כיון דמכחיש בארעא ודאי שיורי שייר גם ליטע אחר במקומו דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך כו' ולא תטע אחרים אף על פי שקנה מקום האילן משום דלא תכחיש את הקרקע ואף על גב דמותר לסמוך מכל מקום יהא לו תרעומת עליו הלכך משייר מקום יניקת האילן ליטע אחר במקומו כדי שלא יוכל להתרעם עליו. מיהו קשה בלא טעם דמכחשי תיפוק ליה דבעי לשייר משום דאסור לסמוך משום עבודת הכרם. ועוד דלא מיקרי שיור כיון דבלא שיור יכול ליטע אחר תחתיו והשיור אינו אלא כדי לסלק התרעומת ממנו. ועוד דלא הוי פירושא כההיא דלעיל עקור אילנך שקול וזיל ונראה לי שיורי משייר כלומר נמית לשיורא דאי לא משייר כלום דלא נחית לשיורא אמר ליה עקור אילנך שקול לאלתר הלכך זקוק לשייר קרקע ליניקת האילן ומגו דנחית לשיורא משייר נמי קרקע לזרוע סביב האילן ולכשימות ליטע אחר במקומו ולגבי לוקח לא שייך למימר הכי מגו דזבין קרקע ליניקת האילן זבין נמי לזרוע סביב האילן וליטע אחר במקומו שהמוכר מוכר מה שרוצה ומה שרוצה משייר אבל הלוקח אינו קונה מה שהוא רוצה אלא מה שהמוכר רוצה למכור לו. תוספי הרא"ש ז"ל.

מכר אילנות ושייר קרקע מחלוקת רבי עקיבא ורבנן כו' הקשה בכאן הראב"ד ז"ל היכי דמי אי במוכר שלשה אילנות אפילו רבנן מודו דיש לו קרקע וכמו ששנינו בפרק הספינה קנה שלשה קנה קרקע ואם מתו יש לו קרקע ואם במוכר שנים אפילו רבי עקיבא מודה דאין לו קרקע וכמו ששנינו שם הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע ורבי מאיר אומר יש לו קרקע ואם מתו אין לו קרקע וכי תימא מתניתין רבנן היא ולא רבי עקיבא הא ליתא מדקתני במתניתין דקנה שלשה הגדילו ישפה ואמרינן עלה בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי כרבי עקיבא אמאי ישפה הא אמר מוכר בעין יפה מוכר ואם איתא למה ליה לדמויי מדרבי עקיבא מדיוקא דאם הגדילו ישפה הא על כרחך מתניתין דלא כרבי עקיבא מדקתני רישא הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכי תימא דרבי עקיבא בההיא כרבי מאיר סבירא ליה דאמר יש לו קרקע אם כן קשיא הלכתא אהלכתא דאנן כסתמא דההיא מתניתין קיימא לן וכן פסקו כל הגאונים ז"ל וקיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכדאפסיקא הלכתא לקמן בפרק המוכר את הבית. ותירץ הוא ז"ל בשם אחרים דהכא במוכר שני אילנות וכגון שלא שייר בעל הקרקע באילנות כלום שאין שם אלא אותם שנים אבל ההיא דהקונה שנים לא קנה קרקע כששייר בעל הקרקע אילנות אחרים בתוך שדהו ולכך שייר כל הקרקע לעצמו. ואין לזה טעם כי אין האילנות ששייר צריכים לאותו קרקע שהאילנות שמכר נטועין שם ולמה ישייר הקרקע מחמת האילנות ששייר. ור"ש ז"ל פירש כאן ובשילהי המוכר את הבית דרבי עקיבא ודאי סבירא ליה דקנה שנים קנה קרקע וקא דייק לה מההיא דאמרינן בשילהי המוכר את הבית גבי מימרא דרב הונא דאמר שייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואקשינן עלה מדרבי שמעון דאמר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא החרוב המורכב וסדן השקמה ותאני עלה מפני שיונקין משדה הקדש ואוקימנא רב הונא כרבנן ורבי שמעון כרבי עקיבא ואקשינן ומי מצי מוקמת לה רבי שמעון כרבי עקיבא והא תניא הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית טאה הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם לפיכך כשהוא פודה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף פחות מכאן או יותר על כן או שהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע ואת האילן שביניהן לפיכך כשהוא פודן פודה את האילנות בשווייהן כו' ואמרינן מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש וקא פריש הרב ז"ל דהקדישן בזה אחר זה הרי זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה דאי לרבי עקיבא מוכר בעין יפה מוכר ויש לו קרקע וכל שכן מקדיש דהקדיש את הקרקע אלמא לרבי עקיבא אפילו קנה שנים יש לו קרקע לרבי עקיבא כרבי מאיר ולפי דבריו לא קיימא לן כסתמא דההיא מתניתין דהא בהדיא איפסקא הלכתא כרבי עקיבא דמוכר בעין יפה והאי דשקלינן וטרינן התם בשילהי המוכר את הספינה בסיפא דההיא מתניתין לא מתוקמא כרבי עקיבא ואסיקנא דרבי עקיבא נמי מודה בה סיפא בלחוד הוא דמספקא להו אי רבי עקיבא מודה בה או דלמא פליג נמי בסיפא כדפליג ברישא דרישא פשיטא להו דלא מיתוקמא כרבי עקיבא ואסיקנא דבסיפא לא פליגי ולא נראה דאי אפשר לומר כן מדאמר ליה רב נחמן לרבי זירא רבי אלעזר לית ליה דשמואל רביה כלומר רבי אלעזר דאמר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו לית ליה דשמואל רביה דאמר הלכה כרבי עקיבא דאמר יש לו דרך ואי אמרת בשלמא דאפילו רבי עקיבא מודה בדינא דרישא אפשר לומר דכולה מתניתין רבי עקיבא תני לה ומשום הכי מתמה רב נחמן לימא לית ליה דשמואל רביה דאי אית ליה מאי דוחקיה דאמר הכי דלמא כולה מתניתין רבי עקיבא תני לה ואית ליה דרך והלכך אפשר דאית ליה מלא אורה וסלו אלא אי אמרת רישא דמתניתין על כרחך רבנן היא ולא רבי עקיבא אם כן סתמא דמלתא מאי דתני רישא תני סיפא ורבנן ורבי מאיר דנמלקו ברישא הושוו בסיפא ואפילו אם תמצא לומר רבי עקיבא נמי מודה בה מכל מקום לא מסתפקא מדרבנן וכיון דרבנן תני לה שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו דהא רבי יוחנן על מתניתין קאמר כמה ופירושא דמתניתין קאמר וזה פשוט מדקא מהדר ליה רבי זירא לרב נחמן לא מתוקמא ליה מתניתין כרבי עקיבא מדקתני הגדילו ישפה אלמא פירושא דמתניתין היא ואם כן למאן דתני מתניתין דהיינו רבנן שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו ואם כן מנא ליה מהכא דרב נחמן לית ליה דשמואל רביה. אלא על כרחך אין לנו לומר כן דרבי עקיבא פליג ברישא דמתניתין אלא מודה בה הוא לרבנן דקנה שנים לא קנה קרקע אין זה נכנס בעין רעה ובעין יפה וגם בתוספות פירשו בשם ר"י הזקן ז"ל הידוע בעל התוספות דאפילו רבי עקיבא מודה בקונה שנים דאין לו קרקע וטעמא דמלתא משום דאינו נקרא שדה אילן בפחות משלשה מדאוקימנא התם בפרק הספינה מתניתין דהגדילו ישפה אפילו כרבי עקיבא שמע מינה דכולה מתניתין רבי עקיבא היא ולא אמרינן רישא רבנן וסיפא רבי עקיבא והא דאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש לאו אהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה אלא רישא קא קשיא ליה דקתני הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה כו' כשהוא פודן פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ואלו רבי עקיבא דאית ליה מקדיש כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף וכדאמר רב הונא בערכין בריש פרק יש בערכין דאמרינן התם אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא פודן פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ואמרינו התם אלמא קסבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש ואותביה רב נחמן לרב הונא מההיא ברייתא דבפרק המוכר את הבית דקתני המקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע וקתני כשהוא פודן פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף וכי תימא פודה וחוזר ופודה קאמר והא מדקתני בסיפא ולא עוד אלא אפילו הקדישן בזה אחר זה ואחר כך הקדיש את הקרקע כשהוא פודן פודה אילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים מכלל דרישא לא ופריק הא מני רבי שמעון היא דאמר מקדיש בעין רעה מקדיש דתנן המקדיש את השדה הקדיש את כולן רבי שמעון אומר לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדין השקמה אלמא שמעינן מההיא דערכין דלרב הונא כל מאן דאית ליה מקדיש בעין יפה מקריש אית ליה פודה האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף והלכך אקשינן התם בפרק המוכר מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש וכיון שכן לדידיה פודה וחוזר ופודה כדעת רב הונא דעליה אתינא לאקשויי ולתרוצי כל ההיא סוגיא דהתם וכן נמי כרבנן לא אתיא דהא לדידהו נמי מקדיש בעין יפה הוא מקדיש מדקתני המקדיש את השדה הקדיש את כולן ולא מתוקמא להו אלא כרבי שמעון דאית ליה מקדיש נמי בעין רעה מקדיש וכדאוקמה נמי רב הונא התם בפרק יש בערכין. וזה נכון ומתוקן הרבה. ושמעתין דהכא במכר שלשה אילנות ואין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושייר את הקרקע בפירוש ואפילו הכי לרבי עקיבא אהני ליה עין יפה דיש לו קרקע ליטע אחרים במקומם ומוכר זורע תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ולרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר כיון דשייר את הקרקע בפירוש הרי זה כאלו פירש לו שאין מוכרן לו אלא לפירות ואם מתו לשקול וליזיל ואי נמי אפילו יש שם קרקע יתר מן הצריך לאילנות ובאומר הריני משייר כל הקרקע. ומורי הרב ז"ל הוסיף יש שם יתר מן הקרקע הצריך לאילנות ולא אמר כל הקרקע אני משייר אלא שמשייר את הקרקע סתם ממילא כל הקרקע שייר דאי לשיורי קרקע שאינו צריך לאילנות למה ליה דשייר הא ממילא דשייר הוא אלא כיון דאמר מלתא יתירתא לטפויי מלונא קאמר ואפילו הצריך לאילנות שייר וכדתנן בפרק המוכר את הבית מכר את הבית לא מכר את הבור ולא את הדות ואין צריך ליקח לו דרך רבי עקיבא אומר צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך ודייקינן מינה בפרק יש נוחלין בסופו דכל מאן דאמר מלתא יתירתא לטפויי קאמר והכא נמי לא שנא. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הר"י ז"ל בעליות מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן קשה לי היכי דמי אי במוכר שני אילנות כו'. והך קושיא דמוקי בה קצת רבנן טובא ואיכא מאן דמוקי לה במוכר שני אילנות וקאמר דשני אילנות לרבי עקיבא יש לו קרקע וקא דחיק בסוגיא דהתם דמשמע דכרבי עקיבא נמי אתיא וקאמר דרישא דמתניתין ודאי דלא כרבי עקיבא דאלו כרבי עקיבא בקונה שני אילנות נמי יש לו קרקע ואסיפא הוא דמהדר התם לאוקמא כרבי עקיבא וכמו שדעתנו לכתוב שם בעזר השם יתברך ודברי הרב הגאון הגדול רבינו יצחק ז"ל מוכיחים דקיימא לן כאותה משנה אף על גב דהלכתא כמאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר ועוד דחיקא מלתא טובא לאוקמי לשון מכר אילנות סתם במוכר שני אילנות דוקא ולא בשלשה שאם כן הוה ליה למימר מכר שני אילנות. ור"י ז"ל פירש דהכא במאי עסקינן שאין שם קרקע אלא הצריך לאילנות הלכך כיון דמשייר הקרקע בפירוש הרי זה שייר קרקע הצריך לאילנות מיהו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ליטע אחרים במקומם דאמרינן לא שייר אלא קרקע שמחוץ אילנות וביניהם וחוצה להם ולא שייר מקרם נטיעתם כיון שיש לו לקיימן שם. ולפי הפירוש זה יש לנו להעמיד פלוגתא דרב זביד ורב פפא גם כן כשאין שם קרקע אלא הצריך לאילנות דודאי כדי לפרש ענין האילנות הנזכר בשמועה על דרך אחת נצטרך לומר כן ונצטרך לומר דחצי קרקע דקאמר רב פפא היינו מקום נטיעת האילנות כמו שכתבתי למעלה וכמו שאמרנו כאן דלרבי עקיבא אית ליה מקום נטיעת האילנות אף על פי ששייר קרקע ופירוש לשון חצי למקצת הקרקע הצריך לאילנות. עוד פירשה ר"י ז"ל בשיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות וכגון ששייר כל הקרקע בפיריש ואפילו הכי לדעת רבי עקיבא אמרינן דלא שייר מקום נטיעת האילנות ולרבנן אף על פי שיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות כיון שהוצרך שיעור קרקע בפירוש אפילו דלא אמר שהוא משייר כל הקרקע ודאי קרקע הצריך לאילנות שייר דאלו שייר הקרקע שאין בו מטע אילנות לא הוצרך לשיירו שהרי ידוע היא שאם מכר אילנות ולא מכר השדה שלא מכר מן השדה כי אם הקרקע הצריך להם אלא ודאי לא הוזקק מוכר זה לשייר אלא הקרקע הצריך לאילנות וגדולה מזו שנינו בזמן שאמר ליה חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך ומפורש בסוף פרק יש נוחלין דטעמו של דבר משום דכל מילתא יתירה לטפויי אתיא ועוד דכיון דאמר שהוא משייר הקרקע סתם הלשון משמע שהוא מתנה על מכירת האילנות שלא מכר קרקע בכללן דלשון שיור משמע שהוא משייר ממה שהיה נמכר בכל האילנות במקום שלא שייר ואפילו לא דייקינן לישנא יתירה משמעו של לשון כך הוא. אי נמי שאין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושיירו ואפילו הכי לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר אמרינן דמכר לו קרקע ליטע אחר במקומו והקרקע הפנוי שייר ולא מקום האילנות ואל תתמה על מה שאמרו בסתם לרבי עקיבא אית ליה דסתם לשון יש לו קרקע על מקום האילן הוא כדתבן ואם מתו אין לו קרקע ועל הקרקע שתחתיהם וביניהם וחוצה להן קתני קנה שלשה קנה קרקע מלבד מקום האילנות ולא קתני יש לו אלמא מלשון יש לו קרקע לא משתמע אלא מלשון קנה שקנה קרקע חוץ למקום האילן אבל לשון יש לו קרקע לא משמע אלא למקום האילן והא דאמרינן כן לעיל מכי קרקעות ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע אף על גב דודאי יש לו קרקע תחתיהם וביניהם וחוצה להן אצטריכנא ליה לאשמועינן אפילו שאם מתו יטע אחרים במקומם כדאמרינן בפרק המוכר על מילתיה דרב הונא פשיטא הא קמשמע לן דאי נפל הדר שתיל להו לשון התלמוד מוכיח על הפירוש שפירשנו דהכא בדשייר בפירוש עסקינן מדלא אמרינן מכר שלשה אילנות ושייר הקרקע לפניו דמתניתין במוכר אילנות ואינו מזכיר שיור קרקע ושמעתין בשהזכיר שיור הקרקע. ואפילו לרב זביד דאמר אין לו. פירוש דהוה ליה למימר כי היכי דאמר רב זביד במוכר לזה אילנות ולזה הקרקע שכל הקרקע מכר זה ואין לו לבעל האילנות בקרקע כלום ואפילו ליטע אחרים במקומם דלשון הקרקע כל הקרקע במשמע הכי נמי במוכר אילנות ומשייר קרקע לעצמו כל הקרקע בכלל ואין לו ללוקח בקרקע כלום אפילו הכי לא דמיא דהני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כו' וכמו שפירשנוהו למעלה. ואפילו לרב פפא דאמר יש לו כו'. פירוש דהוה לן למימר כי היכי דאמר רב פפא במוכר לזה אילנות ולזה קרקע לא אמרינן כל הקרקע מכר לו כיון דשלשה אילנות קנה קרקע הכי נמי במשייר קרקע לפניו אין כל הקרקע בכלל כיון דיש קרקע לקונה שלשה אילנות ויש קרקע לבעל האילנות ליטע אחרים במקומם אפילו הכי לא דמיא לדרב פפא דהני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי בעין יפה כו' כן פירוש השמועה בדרך ישר ועולה כהוגן ועוד יש לנו לפרש לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה אית ליה תחתיהן וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואף על גב דסתם כל הקרקע משמע כיון דשלשה אילנות יש להם קרקע אמרינן דלא שייר אלא הקרקע שאינו צריך לאילנות ולא דייק לישנא יתירה כיון דמוכר בעין יפה מוכר ומילתא בעלמא הוא דמשתעי אינשי הכי אף על פי שאינם צריכים וכההיא דמקשינן בפרק יש נוחלין דילמא בראוי בחובו קאמר פירוש ולישנא יתירה בעלמא הוא דקאמר ולא דמיא להא דתנן ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך דהתם צריך הוא דרך לבורות הילכך אף על גב דבעין יפה מוכר דייקינן לישנא יתירה ואמרינן דשייר דרך. גם יש לומר דהכא כששייר קרקע דרך הוא ששייר שלא יהא לו דרך לבעל האילנות. לרבנן לית ליה ואפילו לרב פפא דאמר יש לו מצי קרקע דמספקא לן אם כל הקרקע מכר לזה או שמא לא מכר לו אלא קרקע שאינו צריך לאילנות ויחלוקו והכא נמי הוה לן למימר כיון דאיכא למימר כל הקרקע שייר ואיכא למימר לא שייר אלא קרקע שאינו צריך לאילנות מספיקא אמרינן דחצי קרקע מכר אפילו הכי לאו לדרב פפא דמיא דהני מילי גבי שני לקוחות וכו' אבל הכא מוכר בעין רעה מוכר ואמרינן כוליה קרקע שייר. ומסתברא כלשון ראשון שכתבנו שהמשייר קרקע סתמו של דבר על הראוי למכור בכלל האילנות התנה.

עלה בידינו מכר אילנות השדה או שלשה מהם לאחד והקרקע מכר לאחר וזכה שטר מכר לשניהם בבת אחת אין לומר הואיל ומכר הקרקע לזה בסתם כל הקרקע מכר לו אלא קנה בעל האילנות קרקע הצריך לאילנות שהוא כל הקרקע שתחתיהן וביניהם ותוצה להם כמלא אורה וסלו. במה דברים אמורים בשיש שם קרקע מלבד הקרקע הצריך לאילנות אבל אם אין שם אלא קרקע הצריך לאילנות כיון שמכר לזה קרקע הרי זה כאלו התנה עם בעל האילנות ואמר לו בפירוש האילנות מכורים לך חוץ מן הקרקע ולא קנה בעל האילנות קרקע שתחתיהם וביניהם אבל אם מתו יטע אחרים במקומם לפי שבעין יפה מכר לו מקום האילנות הואיל ושלשה אילנות הן. מכר הקרקע ושייר אילנות לפניו אף על פי שלא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע ואף על פי שאמרו מוכר בעין יפה מוכר הרי המשייר אילנות כשהוא משייר בחלק הלוקח משייר הוא כל מה שצריך לדבר ששייר וזה ודאי בחלק הלוקח שייר שאם אתה אומר בעין יפה מכר לו כל הקרקע אם כן יאמר לו הלוקת עקור אילנותיך מעתה שהרי מכחישין הן ויונקים בקרקע שלי אף על פי שאמרו הקונה שלשה אילנות קנה קרקע שתחתיהם וביניהם אם פירש ואמר ליה האילנות מכורים לך והקרקע אני משייר לעצמי הרי שייר בלשון הזה כל הקרקע שתחתיהם וביניהם שאלו הקרקע שאינו צריך לאילנות לא הוצרך לשייר שהרי הדבר ידוע שהמוכר אילנות לא מכר את השדה אלא הקרקע הצריך לאילנות שייר. אף על פי שיש בלשון הזה כל הקרקע שתחתיהם וביניהם דוקא שייר אבל מקום האילנות עצמן לא שייר ואם מתו יטע אחרים במקומם שהמוכר בעין יפה מוכר. וללשון שני שייר הקרקע לא שייר בקרקע הצריך לאילנות כלום אלא קרקע שאינו צריך לאילנות ואף על פי שלא היה צריך לשיירו פעמים שאדם אומר דברים שלא לצורך. אף על פי שאמרו הקונה שני אילנות לא קנה קרקע החזיק בשני אילנות או באילן אחד שלש שנים והוא טוען ואמר הקרקע מכר לי בפירוש עם האילן כיון שהחזיק באילן הרי החזיק במקום האילן וקנה הקרקע שתחתיו לחפור בו כחפצו עד התהום. מכר המוכר בפני שנים ואמר הוו יודעים שלא מכרתי לפלוני אלא האילן בלבד שוב אין חזקה עולה לו. עד כאן מעליות הר"י ז"ל.

אמרי נהרדעי אכלן רצופים פירוש אם היו אילנות אלו רצופים כגון שאין בין אילן לאילן כדי עבודת אילנות שהיא שלשה אילנות לבית סאה ואם היו נטיעות כגון שלא היו נטועים ממטע עשרה לבית סאה אינה חזקה לפי שהאילנות אלו סופן לייבש ויש לו לבעל הקרקע לומר האי דלא מחאי משום דאמינא כיון דרצופים נינהו לאו כלום נינהו דהא סופן לייבש ולית בהו הנאה וכיון דאינה חזקה אין לו בקרקע כלום. מתקיף לה רבא אלא מעתה אספסתא שהיא ירק במאי קני לה כלומר הנה האספסתא אינה אלא הנאת שעה ואפילו הכי כי אכיל לה לארעא באספסתא קני לה ולא יהיו אילנות אלו כאספסתא שאילנות אלו אף על פי שסופן לייבש מכל מקום הנאת שעה יש בהן שהרי אכלן שלש שנים ואמאי לא קני לה לקרקע באכילתם כמו שקונה אותו אלו זרע בו אספסתא ואכלה שהאספסתא נמי אינו עומד שם לעולם אלא להנאת שעה בלבד הוא שיש בו וכשאוכל הירק יבש העיקר כמו אילנות אלו. אלא אמר רבא הכי אתמר אם מכרן לאילנות רצופים כגון שאין בין זו לזו כדי עבודת אילן אין להם קרקע שכיון שסופן לייבש כעצים בעלמא הן חשובים והך מימרא דרבא אוקמוה כתנא דתניא כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות אינו כרם רבי שמעון אומר כרם ורואים את האמצעיות כאלו אינם ורבא כתבא קמא ורבי שמעון פליג עליה ואמר אף על גב דרצופים נינהו אית להו קרקע ורואים את האמצעיות כאלו אינם הר"י ן' מיגש ז"ל. אבל הר"ן ז"ל גורס כגירסת הספרים שלנו וזה לשונו: מכר רצופים אין לו קרקע וקיימא לן כותיה וכיון דאוקימנא למילתיה בתנאי וקם ליה רבא כרבי שמעון הכי קיימא לן דאינו כרם ואינו צריך להרחיק ממנה אלא ששה טפחים כדין גפן יחידית אלא אם כן היו שלש שורות של גפנים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות כלאים. עד כאן לשונו.

אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא. פירשו רבינו חננאל ז"ל ור"ש ז"ל דאם מת יטע אחר במקומו. ואינו מחוור דאם כן תקשי להו מתניתין לנהרדעי דהא תני בפרק הספינה הקונה שני אילנות בשל חברו הרי זה לא קנה קרקע ואם מתו אין לו קרקע כלומר שלא יטע אחרים במקומם וכי אקשי להו רבא מסברא בעלמא לימא ליה כורכמא דרישקא זבני לך ליקשי ממתניתין ואפילו רבי מאיר דפליג התם ואמר קנה קרקע מודה הוא באם מתו אין לו קרקע דההיא דברי הכל היא. ויש מפרשים דנהרדעי כרבי מאיר סבירי להו דאמר הקונה שני אילנות יש לו קרקע ולא ליטע אהר תחתיו קאמר אלא שיש לו קרקע גמור תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו למשטח ביה פירי או לחפור בו שיח ומערה אלא דאתו נהרדעי לאשמועינן דרבי מאיר לאו דוקא שנים קאמר אלא אפילו אחד ואמר לו רבא דלא דאפילו רבי מאיר לא אמר אלא בשנים אבל באחד לא ואין דברים אלו מחוורים לי כלל דהא קתני בברייתא בהדיא הקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע דברי רבי מאיר ומייתי לה לקמן בפרק הספינה ואפילו למאי דמפרש רבא התם דרבי מאיר ספוקי מספקא ליה באילן אחד אם קנה קרקע אם לאו ושמא לא קנה קרקע קאמר מכל מקום גם לגבי מוכר מספיקא לא קנה קרקע דאוקי קרקע בחזקת מאריה ואם כן ליקשי ליה רבא מההיא ברייתא אלא הפירוש הנכון דנהרדעי אפילו לרבנן קאמרי וסבירי להו דהא דקתני קנה שנים אין לו קרקע הני מילי תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלא אורה וסלו אבל מקומו של אילן קני הוא למשטח ביה פירי ולחפור בורות ואמר ליה רבא דלא מכר ליה אלא כורכמא דרישקא דוקא לימי העץ ומשום משיבותו של אילן דעומד לפירות לא יאמר לו בעודנו חי שיעקרנו דלא לעצים מכרו לו דכורכמא דרישקא זבין ליה אלא לכשיבש אומר לו עקור כורכמך ושקיל. אלא אי איתא הכי איתא בבא מחמת טענה דהרי זה אוכל את הקרקע שהוא נטוע בו וממזיק בו והלכך איבעי ליה לאידך למחויי וכדמסיק בגמרא וקיימא לן כרבא וכן פסק הרמב"ם ז"ל ומה שהשמיטה הריא"ף ז"ל כתב הרמב"ן ז"ל רבא מדרך הפשיטות קאמר להו לנהרדעי אם שמעתם כך שמעתם וגם היא אינה צריכה דפשיטא ודרכו של הרב ז"ל לקצר ומחמת פשיטותא קצרה דדבר פשוט בכל מחזיק ובא מחמת טענה דיש לו חזקה. הרשב"א ז"ל. ורבינו מאיר ז"ל הקשה מאי טעמא נקט דיקלא לימא אילן סתם ופירש דוקא בדקל הוא דקאמר דקני ליה ליטע אחר במקומו דלא שדי איניש זוזי בכדי דכיון דאין גזעו מחליף אם כן מיד כשמתחיל להתייבש למעלה אינו ראוי אלא להסקה דבשלמא שאר אילנות מתקיימים מאה שנה או יותר דכשמתייבש מלמעלה קוצץ קצת מן הענפים וחוזר וצומח כבתחלה ולהכי אם מתו לגמרי אין לו קרקע ולא קנה אלא כל ימי עמידתו אבל בדקל שאין גזעו מחליף אנן סהדי דלא שדי איניש זוזי בכדי וזיל בתר דעתיה דלוקח ומדלא פירש המוכר שאינו רוצה ליתן לו קרקע ודאי יש לו קרקע לעולם והכי אמרינן לקמן בדקלים מומר ומסרס לפי שאין גזעו מחליף. ופריך ליה רבא ולימא כורכמא כו' כלומר מאי טעמא קא אזלת בתר דעתא דלוקח אדרבה זיל בתר דעתיה דמוכר דהמוציא מחבירו עליו הראיה ויכול לומר לו מוכר לא מכרתיו לך אלא להיותו שלך כל ימי עמידתו ואז יעקור אותו כמו שעושים לכורכמא דרישקא. אלא אמר רבא בבא מחמת טענה ואשמועינן אף על גב דלא החזיק קרקע אלא קני לה דיקלא בטפשיתא טצי למטען בעל הקרקע חזקה לומר החזקתי בקרקע ליטע אחר במקומו. תוספי הרא"ש ז"ל. וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: קני ליה משיפולא עד תהומא. כלומר יש לו קרקע ואין לו לבעל הקרקע לומר עקור אילנך שקול וזיל.