Talmud Builders

    Bava Batra 143a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 143a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and he nodded [ vekharkeish ] his head in the study hall in approval of this explanation. Rabbi Yirmeya went to Rabbi Avin, who said to him: Rabbi Abbahu’s reasoning is that if a father said to his son: Acquire an item as a donkey does, does he acquire it? In the same manner that the son would not acquire anything if his acquisition were likened to that of a donkey, which possesses no ability to acquire an item, so too, since the father compared the son’s acquisition to the acquisition effected by his unborn children, who possess no ability to acquire property, the son did not acquire any property.

    2This is as it was stated: With regard to one who says to another: Acquire an item as a donkey does, he does not acquire any property, as a donkey cannot acquire property. But with regard to one who says: You and a donkey shall both acquire my property, there is a disagreement. Rav Naḥman says: The person acquires his half of the property, and Rav Hamnuna says: It is as though the giver does not say anything. Since the beneficiary was included with the donkey in the same acquisition, he does not acquire any property, just as the donkey does not acquire any property. Rav Sheshet says: The person acquires all the property. As the giver knew that a donkey cannot acquire property, he intended for the person, who was capable of acquiring property, to acquire all the property.

    3Rav Sheshet said: From where do I say this? As it is taught in a baraita : Rabbi Yosei says: There is nothing bitter in the cucumber other than its inner part, which is sometimes bitter and inedible and unfit to be separated as teruma . Therefore, since one does not know if the cucumber he separates as teruma is bitter inside, when he separates teruma , he adds part of another cucumber as teruma , in addition to the outer part of the cucumber, which is edible. And he separates both as teruma , thereby ensuring that the teruma consists of sufficient edible cucumber.

    4Rav Sheshet asks: Why does the separation of teruma take effect? Is it not analogous to one who states: You and a donkey shall acquire an item, since he designated as teruma both the outer part of the cucumber, which is fit to become teruma , and the inedible inner part, which is not fit to become teruma ? Since this does not invalidate the separation of teruma with regard to the edible outer part, one can infer that although the donkey cannot acquire property, this does not prevent the person from acquiring the property.

    5The Gemara replies: It is different there, as by Torah law the bitter inner part is also properly considered teruma , even though by rabbinic law if one separated inferior produce as teruma he must again separate produce of superior quality as teruma . Therefore, when one designates the entire cucumber as teruma , he is not designating both fit and unfit produce.

    6This is as Rabbi Ile’a says: From where is it derived that the halakha with regard to one who separates teruma from poor- quality produce for superior- quality produce is that his teruma is valid teruma ? It is as it is stated with regard to teruma : “And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it the best thereof” (Numbers 18:32). By inference, this indicates that it is a transgression to separate the inferior part of the produce as teruma . Rabbi Ile’a explains the proof: And if the inferior produce is not sanctified as teruma , why does it involve the bearing of sin, as it is a meaningless act? From here one can derive that that the halakha with regard to one who separates teruma from poor -quality produce for superior- quality produce is that although he acted improperly, his teruma is valid teruma .

    7§ The Gemara cited Rav Hamnuna’s opinion that if one says: You and a donkey shall acquire my property, he did not say anything. Rav Mordekhai said to Rav Ashi: Rav Avya raises an objection to Rav Hamnuna’s opinion from a mishna ( Kiddushin 50b): An incident occurred involving five women, and among them were two sisters, and one person gathered a basket of figs that belonged to them, and the fruit was of the Sabbatical Year, and he said: You are hereby all betrothed to me with this basket, and one of them accepted it on behalf of all of them. The Sages said: The sisters are not betrothed, as it is prohibited to marry the sister of one’s wife during her lifetime.

    8One can infer from the mishna: It is only the sisters who are not betrothed, but the unrelated women are betrothed. But why is that so? It is analogous to one who states: You and a donkey shall acquire an item. Since he tried to betroth two women ineligible for betrothal together with the eligible women, the betrothal should not take effect even with regard to the eligible women.

    9Rav Ashi said to Rav Mordekhai: This is why I saw Rav Huna bar Avya in a dream, because you were going to tell me that Rav Avya raised an objection to Rav Hamnuna’s opinion. But as for this objection, didn’t we interpret the mishna in Kiddushin as referring to where he says: Those of you who are eligible for engaging in sexual intercourse with me shall be betrothed to me? Since the sisters were forbidden to him, they were not included in the betrothal in the first place, and there was no impediment to the betrothal of the eligible women taking effect. The case is therefore not comparable to the case discussed by Rav Hamnuna.

    10§ The Gemara relates: There was a certain man who said to his wife: My property is given to you and to your sons. Rav Yosef says: In such a case, the wife acquires half of the property, even though the man did not specify how much of his property he was giving her. And Rav Yosef said: From where do I say this? As it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states with regard to the shewbread: “And it shall be for Aaron and his sons” (Leviticus 24:9). This means half for Aaron and half for his sons. One can infer from the baraita that when it is specified that a gift is to be divided between an individual and a group, the intention is that the individual receives half.

    11Abaye said to Rav Yosef: Granted, there, in the case of the shewbread, Aaron is eligible to receive a share of the shewbread as a priest; it is for this reason that the Merciful One specified him separately, so that he should take more than other priests, i.e., half. But with regard to a woman, who is not eligible to inherit her husband’s property, it is sufficient for her to receive a portion of the inheritance as one of the sons, not half of all the property.

    12The Gemara raises an objection: Is that so? But there was an incident in Neharde’a where a man gave a gift to an individual and to a group of people, and Shmuel collected half the sum for the individual. There was a similar case in Tiberias, and Rabbi Yoḥanan collected half the sum for the individual. And furthermore, when Rav Yitzḥak bar Yosef came from Eretz Yisrael he said: There was a certain coronation tax that was placed by the royal house on the city councilmen [ a’abulei ] and on the prominent citizens [ ve’a’isterugei ]. Rabbi Yehuda HaNasi said: Let the city councilmen give half and the prominent citizens half. This indicates that when two groups are mentioned together, the intent is that each one represents half.

    13The Gemara rejects this argument: How can the case concerning the tax be compared to the other cases? There, initially, when they would write the writ of assessment, they would write that it was placed on the city councilmen alone. And the prominent citizens would assist them in raising the sum, and the king knew that they were assisting them. Therefore, now, the meaning of what they wrote: It is placed on the city councilmen and on the prominent citizens, is to say that these should give half of the tax, and those should give half.

    14Rabbi Zeira raises an objection to Rav Yosef’s ruling from a baraita ( Tosefta , Menaḥot 12:7): With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a meal-offering of one hundred tenths of an ephah in two vessels, he brings sixty- tenths in one vessel, and the remaining forty- tenths in one vessel, as no more than sixty-tenths may be brought in a single vessel.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 143 עמוד א

    1וכרכיש בה רישיה בי מדרשא. אזל לגביה, א"ל אילו א"ל ״קני כחמור״, מי קני?!

    2דאיתמר: ״קני כחמור״ לא קנה. ״את וחמור״ רב נחמן אמר: קנה מחצה, ורב המנונא אמר: לא אמר כלום. ורב ששת אמר: קנה הכל.

    3אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא, רבי יוסי אומר: אין לך מר בקישות, אלא פנימי שבו. לפיכך, כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו, ותורם.

    4אמאי? ״את וחמור״ הוא!

    5שאני התם, דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא׃

    6דאמר רבי אילעא: מנין לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה? שנאמר: ״(במדבר יח״, לב) ״ולא תשאו עליו חטא, בהרימכם את חלבו ממנו״ ואם אינו קדוש, נשיאות חטא למה? מכאן לתורם מן הרע על היפה, שתרומתו תרומה.

    7אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, מתיב רב אויא תיובתא: מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה, ושל שביעית היתה; ואמר: ״הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זאת״; וקבלה אחת מהן ע"י כולן. אמרו חכמים: אין אחיות מקודשות.

    8אחיות הוא דאין מקודשות הא נכריות מקודשות; ואמאי? ״את וחמור״ היא!

    9אמר ליה: היינו דחזאי רב הונא בר אויא בחלמא דמותיב רב אויא תיובתא. לאו מי אוקימנא דאמר: ״הראויה מכם לביאה תתקדש לי״?

    10ההוא דאמר לה לדביתהו: ״נכסיי ליך ולבניך״, אמר רב יוסף: קנתה מחצה. ואמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דתניא, רבי אומר: (ויקרא כד, ט) ״והיתה לאהרן ולבניו״ מחצה לאהרן מחצה לבניו.

    11אמר ליה אביי: בשלמא התם, אהרן בר חלוקה הוא; להכי פרט ביה רחמנא למשקל פלגא. אשה לאו בת ירושה היא, דיה שתטול כאחד מן הבנים.

    12איני?! והא עובדא הוה בנהרדעא, ואגביה שמואל פלגא! בטבריא, ואגביה רבי יוחנן פלגא! ותו, כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: ההוא דמי כלילא דשדו דבי מלכא אאבולי ואאיסטרוגי, אמר רבי: ניתבו אבולי פלגא ואיסטרוגי פלגא!

    13הכי השתא?! התם, מעיקרא כי הוו כתבי אאבולי הוו כתבי; ואיסטרוגי הוו מסייעי בהדייהו, וידע מלכא דהוו קא מסייעי; השתא [מאי דקא כתבי] אאבולי ואאיסטרוגי, למימרא דהני פלגא והני פלגא.

    14מתיב רבי זירא: האומר ״הרי עלי מנחה מאה עשרון, להביא בשני כלים״ מביא ששים בכלי אחד, וארבעים בכלי אחד.

    Tosafot

    רב נחמן אמר קנה מחצהוהלכתא כרב נחמן והא דאמר בפ"ב דקדושין (דף נא.) וליטעמיך אימא סיפא מעשה בחמש נשים כו' עד את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה לאו משום דהלכתא הכי אלא הכי בעי למימר ותקשה למאן דאמר לא קנה וכי היכי דלדידיה צריך לתרצה הכי נמי צריך לתרצה לרבא:

    אין לך מר בקישות אלא פנימי שבותימה כיון דבכל קישואין הפנימי מר והחיצון מתוק למה לא יתרום מזה על זה והלא החיצון יפטור החיצון והפנימי יפטור הפנימי ולמה צריך להוסיף על החיצון ונראה לר"י דר' יוסי דהכא לא איירי בשכל הקישואין מרים אלא אותה שתורם נמצאת מרה וקאי אהא דתנן במסכת תרומות (בפ"ג משנה א) ומייתי לה בהאשה רבה (יבמות דף פט. ושם) התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום ור' יוסי פליג וסבר דאין צריך לחזור ולתרום אלא מוסיף מן החיצון על החיצון דאפי' אותה שנמצאת מרה אין החיצון מר כל כך שלא יהא עליו תורת אוכל והכי משמע בהדיא בירושלמי על ההיא משנה דהתורם קישות דקאמר בשלמא אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום דספק גמור הוא אם היה סרוח בשעת הפרשה אם לאו אלא קישות ונמצאת מרה אמאי הוי תרומה הא ודאי דהיתה מרה גם בשעת הפרשה ולמה היא תרומה כלל ומשני עשאוה ספק אוכלין דאוכל גמור הוא מן התורה ולכך היא תרומה והכי נמי אמרינן הכא דמדאורייתא תרומה מעליא היא אלא דקנסי ליה משום דהוה ליה למטעמיה כדאמרי' בהאשה רבה (שם) ועשאוה ספק אוכל ולכך יחזור ויתרום ובתר הכי מייתי בירושלמי ההיא דר' יוסי דהכא דאין לך מר בקישות אלא פנימי שבו וקא בעי התם וכי בדבר שיכול ליבדק נחלקו ומשני על עיקר בדיקתה נחלקו דתנא קמא סבר יש מרירות הרבה בחיצון וראוי לעשותו ספק אוכלין ור' יוסי סבר אין בו מרירות כל כך ואין ראוי לעשותו ספק אוכלין ולכך לא יחזור ויתרום הרי משמע בהדיא דרבי יוסי פליג אמתניתין דהתורם קישות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא אין לך מר בקישות אלא פנימי בלבד לפיכך כשתורם מוסיף על החצאין שבו ותורם. פירש ר"ח ז"ל: מוסיף המר על המתוק ותורם ונעשה הכל תרומה, כך זה שאמר לו קנה את וחמור כיון שחמור לאו בר קנין הוא האדם קנה הכל. עד כאן. פירוש לפירושו, אף על פי שהפנימי מר אינו ראוי להיות תרומה, כשהוא תורם קישות זה מוסיף הוא המר על המתוק ועל הכל קרא שם תרומה, וכאילו אמר שהמתוק והמר יהיו תרומה על שאר הקישואין, ואם איתא דאת וחמור לא קנה אלא פלגא, אם כן אף אנו נאמר שלא נתקנו אלא המחצית שכנגד המתוק ולא המחצית שכנגד המר, שהוא כחמור, אלא ודאי מה שאי אפשר למר לתקן תקן המתוק אף על פי שעשה זה וזה ביחד תרומה, וממנה לאת וחמור דמה שאי אפשר לחמור לקנות קנה האדם. ופירושו עיקר.

    אמר רב יוסף קנה פלגאכתב הרמב"ם ז"ל (הל' זכיה ומתנה פי"א ה"ו) שאם אמר נכסי לפלוני ופלוני ובני פלוני נוטלין בני פלוני מחצה והשני[ם] הראשונים מחצה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב שאין נוטלין בנים אלא כאחד מן הנפרטים, שאם לא תאמר כן פעמים הכלל שוה לו יותר מן הפרט, כגון שאמר נכסי לראובן ושמעון ולוי, ונמצאו אלו שפרטן מפסידין ואלו שמיעט בהם וכללן מרויחין. אלא דיו לכלל שיטול כנגד אחד מן הנפרטים.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 143a

    Bava Batra 143a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 326 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    רב נחמן אמר קנה מחצה והלכתא כרב נחמן והא דאמר בפ"ב דקדושין (דף נא.) וליטעמיך אימא סיפא מעשה בחמש נשים כו' עד את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה לאו משום דהלכתא הכי אלא הכי בעי למימר ותקשה למאן דאמר לא קנה וכי היכי דלדידיה צריך לתרצה הכי נמי צריך לתרצה לרבא:

    אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו תימה כיון דבכל קישואין הפנימי מר והחיצון מתוק למה לא יתרום מזה על זה והלא החיצון יפטור החיצון והפנימי יפטור הפנימי ולמה צריך להוסיף על החיצון ונראה לר"י דר' יוסי דהכא לא איירי בשכל הקישואין מרים אלא אותה שתורם נמצאת מרה וקאי אהא דתנן במסכת תרומות (בפ"ג משנה א) ומייתי לה בהאשה רבה (יבמות דף פט. ושם) התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום ור' יוסי פליג וסבר דאין צריך לחזור ולתרום אלא מוסיף מן החיצון על החיצון דאפי' אותה שנמצאת מרה אין החיצון מר כל כך שלא יהא עליו תורת אוכל והכי משמע בהדיא בירושלמי על ההיא משנה דהתורם קישות דקאמר בשלמא אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום דספק גמור הוא אם היה סרוח בשעת הפרשה אם לאו אלא קישות ונמצאת מרה אמאי הוי תרומה הא ודאי דהיתה מרה גם בשעת הפרשה ולמה היא תרומה כלל ומשני עשאוה ספק אוכלין דאוכל גמור הוא מן התורה ולכך היא תרומה והכי נמי אמרינן הכא דמדאורייתא תרומה מעליא היא אלא דקנסי ליה משום דהוה ליה למטעמיה כדאמרי' בהאשה רבה (שם) ועשאוה ספק אוכל ולכך יחזור ויתרום ובתר הכי מייתי בירושלמי ההיא דר' יוסי דהכא דאין לך מר בקישות אלא פנימי שבו וקא בעי התם וכי בדבר שיכול ליבדק נחלקו ומשני על עיקר בדיקתה נחלקו דתנא קמא סבר יש מרירות הרבה בחיצון וראוי לעשותו ספק אוכלין ור' יוסי סבר אין בו מרירות כל כך ואין ראוי לעשותו ספק אוכלין ולכך לא יחזור ויתרום הרי משמע בהדיא דרבי יוסי פליג אמתניתין דהתורם קישות:

    Tosafot on Bava Batra 143a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא אין לך מר בקישות אלא פנימי בלבד לפיכך כשתורם מוסיף על החצאין שבו ותורם. פירש ר"ח ז"ל: מוסיף המר על המתוק ותורם ונעשה הכל תרומה, כך זה שאמר לו קנה את וחמור כיון שחמור לאו בר קנין הוא האדם קנה הכל. עד כאן. פירוש לפירושו, אף על פי שהפנימי מר אינו ראוי להיות תרומה, כשהוא תורם קישות זה מוסיף הוא המר על המתוק ועל הכל קרא שם תרומה, וכאילו אמר שהמתוק והמר יהיו תרומה על שאר הקישואין, ואם איתא דאת וחמור לא קנה אלא פלגא, אם כן אף אנו נאמר שלא נתקנו אלא המחצית שכנגד המתוק ולא המחצית שכנגד המר, שהוא כחמור, אלא ודאי מה שאי אפשר למר לתקן תקן המתוק אף על פי שעשה זה וזה ביחד תרומה, וממנה לאת וחמור דמה שאי אפשר לחמור לקנות קנה האדם. ופירושו עיקר.

    אמר רב יוסף קנה פלגא כתב הרמב"ם ז"ל (הל' זכיה ומתנה פי"א ה"ו) שאם אמר נכסי לפלוני ופלוני ובני פלוני נוטלין בני פלוני מחצה והשני[ם] הראשונים מחצה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב שאין נוטלין בנים אלא כאחד מן הנפרטים, שאם לא תאמר כן פעמים הכלל שוה לו יותר מן הפרט, כגון שאמר נכסי לראובן ושמעון ולוי, ונמצאו אלו שפרטן מפסידין ואלו שמיעט בהם וכללן מרויחין. אלא דיו לכלל שיטול כנגד אחד מן הנפרטים.

    Rashba on Bava Batra 143a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כבר ידעת שתרומה גדולה אין לה שיעור וחכמים נתנו בה שיעור לעין בינונית אחד מחמשים ומ"מ כל שהרבה בתרומה הואיל ושייר מקצת חולין תרומתו תרומה וכן ידעת שהפירות חייבות בתרומה וגם שאסור לתרום מן הרעה על היפה אלא שתרומתו תרומה וכן ידעת שהפירות חייבות בתרומה ובמעשר מדברי סופרים מעתה הקשואים פנימיות שבהם מר ואין הדבר שוה בכל הקשואים אלא יש מהם שהרבה מן הפנימי מר ויש בהם שאין בהן מר אלא מעט ואם אינו תורם אלא אחת מחמשים שמא מר שבזה הנתרם הרבה ומר שבאחרים מועט ונמצא תורם מן הרעה על היפה לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו כגון שיטול שנים מחמשים כדי שיהא בחיצונו בכדי חמשים לכל המתוק שבאחרים וכן כל כיוצא בזה:

    האיש שקדש הרבה נשים כאחת כגון שנתן בכדי פרוטה לכל אחת מהם ואמר להם הרי כלכן מקודשות לי אפילו הם מאה ונתרצו בכך כלן מקודשות קדש כאחת שתי נשים שהן ערוה זו בזו כגון שתי אחיות או אשה ובתה אין אחת מהן מקודשת ולא עוד אלא אפילו קדש נשים הרבה כאחד והיו ביניהן שתי אחיות או אשה ובתה הואיל וצירף את כלן ביחד והוא שאמר הרי כלכן מקודשות לי אין אחת מהן מקודשת שהרי זה את וחמור ואע"פ שפסקנו שלענין ממון את וחמור קנה מחצה לענין קדושין אינן קדושין כלל ואם אמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי הרי כלן מקודשות חוץ מן האחיות או האשה והבת וכן הדין בשהיתה ביניהן אחת שאינה ראויה לקדושין בשום פנים כגון גויה או שפחה או אשת איש שאם צירף את כלן ואמר הרי כלכם מקודשות אין אחת מהן מקודשת ואם אמר הראויה לביאה תתקדשי לי כלן מקודשות חוץ מאותה שאינה ראויה אמר לשתי אחיות או לאשה ובתה אחת מכן תתקדש לי או שאמר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי שתיהן צריכות גט שקדושין שאין מסורים לביאה הם לענין שצריכה גט וכן אם אמר לכמה נשים כלכן ואחת מן האחיות מקודשות לי כלן מקודשות והאחיות צריכות גט זו היא שטת גדולי המחברים שאע"פ שפסקו באמר את וחמור שקנה מחצה בקדושין בקדש הרבה נשים כאחת והיו ביניהן שתי אחיות או אשה ובתה הואיל וצירף את כלן ביחד אף הנכריות אינן מקודשות ומ"מ אנו פסקנו במסכת קדושין שאף בזו הנכריות מקודשות כדין את וחמור שקנה מחצה ולא הוצרכו להעמידה שם בראויה לביאה תתקדש לי אלא לדעת האומר את וחמור לא קנה ויש מסכימים לדעת גדולי המחברים ואף רבותי פירשו בה הטעם כיון שדין את וחמור שבקדושין... שוה לשל דיני ממונות שבדיני ממונות לא כיון המקבל לזה אלא מחצה והרי נצטרפה מחשבתו למעשה אבל קדושין הוא סבור לקנות חמש נשים [ואינו] קונה אלא שלש אף כשתאמר קונה כאת וחמור והילכך ראוי לומר שלא קנו כלל:

    המקדש את האשה בגזל שגזל לאחרים קודם יאוש אינה מקודשת לאחר יאוש מקודשת ואם גזל לאישה עצמה וחזר וקדשה בו אם אמרה הן הרי זו מקודשת ואם שתקה אם היו שם שדוכין הרי זו מקודשת ואם לא היו שם שדוכין אינה מקודשת ואם היה שביעית וגזל ממנה פירות של שביעית וקדשה בהם הרי היא מקודשת שפירות שביעית הפקר הן ואין כאן גזל ולפי דרכך למדת שהמקדש בפירות שביעית מקודשת ושהמקדש בגזל אינה מקודשת אלא על הצדדין שאמרנו והוא שהוצרך לומר של שביעית היתה אחר שאמר שלהן היתה:

    שכ"מ שאמר נכסי לפלני ופלני קנה כל אחד מחצה ואם אמר לפלני ולבניו קנה הפלני מחצה ובניו בין כלם מחצה אפילו הם מאה וכן כל כיוצא בזה מעשה באחד שאמר לאשתו נכסי ליך ולבניך אמרו חכמים תטול היא מחצה ובניה בין כלם מחצה אלא שמ"מ נמחלה כתבתה אחר שנתחלקו כל הנכסים בפניה כמו שהתבאר:

    לחם הפנים מצותו לסדרו על השלחן בכל יום שבת ושל שבת זו מסלקין אותו בשבת הבאה ומסדרין אחר תחתיו ואת שמסלקין אותו חולקין אותו מחצה בין משמרה הנכנסת ומשמרה היוצאה ומחצה לכהן גדול כמו שיתבאר במקומו:

    מלך שהטיל מס ואמר שיעשו עטרה או איזה דבר אומה פלנית ואומה פלנית אפילו היתה אמה זו מרובה וזו מועטת עושין אותה בין שתיהן וכן אתה דן בכל כיוצא בזה:

    כבר ביארנו שהמנחות שערו חכמים שששים עשרונים נבללין בכלי אחד בשמן הראוי להם אבל ששים ואחד אין נבללין יפה בכלי אחד אפילו הכלי היה מחזיק כמה עשרונים ואם נדר יתר מששים עשרונים מביא הששים בכלי אחד והשאר אפילו לא היה אלא עשרון אחד מביאו בכלי אחר ואם הביא יתר מששים עשרונים בכלי אחד אפילו ששים ואחד פסול ואע"פ שאמרו אם לא בלל כשר מ"מ ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאין ראוי לבילה בילה מעכבת כמו שהתבאר מעתה מי שאמר הרי עלי מנחה מאה עשרונים מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחר ואם הביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחר יצא אלא שמן המובחר להביא ששים בכלי אחד הואיל ומתחלתו מכוין לקרבן גדול ואפילו אמר הוא בנדרו להביאם בשני כלים מ"מ לא הזכיר שני כלים אלא מפני שידע שאי אפשר לו להביאם בכלי אחד ומ"מ הואיל וכונתו לקרבן גדול כל כמה שאפשר לו להביא בכלי אחד מביא:

    Meiri on Bava Batra 143a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואמאי את וחמור נ"ל לפרש לכרשב"ם דמשום מיחוש דיש בפנימי של תרומה מר יותר מבאינך צריך להוסיף מתוק כביצה מקישות אחרת ומיהו מדשמעינן מר' יוסי דפנימי של קישות מר הוא ה"ל את וחמור שהמתוק והמר של כל מ"ט הקישואין אמר שיחול על מתוק ומר של קישות זה וכיון דלא פירש שיהיה המר חל על המר והמתוק על המתוק אלא שאמר סתם מ"ט קישואין יחולו על קישות זה אם כן חצי המתוק של מ"ט הקישואין יחול עליו שפיר שם חולין על חצי מתוק של קישות זה אבל שאר המתוק מן המ"ט לא מבטיל שם טבל מיניה דחצי המר של קישות זה לא חל עליו שם תרומה וקשיא אף לרב נחמן דאמר את וחמור קנה מחצה והכא הרי קנה כולו שהמתוק של מ"ט כולו חלה עליו שם חולין שהתרומה חל על כל המתוק שבקישות זה ולא חל על המר שבקישות זה כלל שהוא כמו החמור והתוספות שהקשו בפשיטות למה לא יתרום מזה על זה והלא החיצון יפטור החיצון כו' אין זה סותר פי' רשב"ם דודאי בסתם אין החיצון חל על החיצון כו' למאי דס"ד דה"ל את וחמור כמ"ש אלא שהקשו למה אמר ר' יוסי להוסיף על החיצון ה"ל לתקן הדבר בלא הוספה אלא שיפרש דבריו החיצון יפטור החיצון כו' ומיהו הא לא ניחא להו כפרשב"ם למיחש דאיכא בפנימי זה מר יותר מבאינך ותו לא מידי ומהרש"ל הבין השמיעה בדרך אחרת ולא ידעתי מי הכריחו לכך ואין להאריך ודו"ק:

    תוס' בד"ה רב נחמן אמר כו' הוא ואת וחמור לא קנה לאו משום דהלכתא הכי כו' עכ"ל לפי מה שנראה מפרשב"ם וכמ"ש מהרש"ל דמהך דה' נשים מתיב תיובתא בשמעתין נמי לרב נחמן דאמר את וחמור קנה מחצה והכא הג' נכריות קנו כל הכלכלה לק"מ מהתם דשפיר פריך התם אף לרב נחמן והא את וחמור הוא ולא קנה מיהת מחצה לרב נחמן והכא קתני דג' נכריות קנו כולה אלא דלא משמע להתוספות שום דיוקא למימר הכי דקנו כולה דאימא דקנו שלשה חלקים מהכלכלה ושני חלקי האחיות לא קנו והיינו כרב נחמן ואם כן ע"כ לא פריך התם אלא לרב המנונא דלא קנו ולא כלום ולישנא דאת וחמור לא קנה סתם נמי משמע הכי דלא קני כלל ודו"ק:

    בד"ה אין לך מר כו' ונראה לר"י דר' יוסי דהכא לא איירי בשכל הקישואין מרים אלא אותה כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דכל הקישואין אפילו הפנימי אינו מר ומקרי אוכל משום דפנימי דבקישות זה שתרם הוא מר ואינו אוכל צריך להוסיף מן החיצון על החיצון כדי לתרום על פנימי של שאר כל הקישואין מיהו ק"ק לישנא דמוסיף מן החיצון על החיצון שכתבו התוספות דהא אף אם יוסיף מפנימי של אחד מהקישואין נמי שפיר עביד וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 143a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו כו' תימה כיון דכל הקישואין שוין למה לא יתרום אחד מחמשים ותורם ממר על המר וממתוק על המתוק למה נחמיר מספק לומר שמא יש בזה מר יותר מבאחרים כיון דחטה אחת פוטרת את הכרי. ועוד יש להקשות דהשתא היאך מדקדק רב ששת ודלא כרב נחמן דשאני הכא שהוסיף על החיצון כדי שלא יקנה המר כלל אבל היכא שהיה בדעתו על המר ועל המתוק אימא לך שנתפס המתוק ולא המר ואף דלא כרב המנונא דאמר לא קנה ולא כלום אין להוכיח דאין כאן קני את וחמור כלל דלהכי הוסיף על החיצון כדי להוציא המר מכלל תרומה. ונראה לר"י דרבי יוסי כו' ככתוב בתוספות. וכן מוכח בירושלמי דבתר הך מתניתין דתורם קישות ונמצאת מרה כו' מייתי הך מילתא דרבי יוסי וקא בעי וכי בדבר שיש לו לבדוק קמפלגי כו' ככתוב בתוספות. והשתא ניחא דהוי קני את וחמור דמעיקרא כשהפריש לא ידע שהיה מר וקרא שם תרומה על כל הקישות והמר לא נתפס והמתוק נתפס ופקע שם טבל מכל ארבעים ותשעה שהפריש עליהם אלא שמוסיף מדרבנן בעלמא. תוספי הרא"ש ז"ל.

    וזה לשון הרא"ם ז"ל אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא (אמר אביי) רבי יוסי אומר אין לך מר בקישות פנימי כו'. פירוש שאם היו הקשואין חמשים שצריך להוציא מהם תרומה גדולה אחת כיון שיש לחוש שמא הפנימי שבו מר הוא ואין תורמין מן הרע ליפה כשהוא תורם צריך להוציא שתים או שלש כדי שיתקבץ מן החיצון כדי שיעור אחד וקורין שם תרומה לשתים או שלש אלו שהוציא כדי שאם ימצא הפנימי שבהם מרה הרי יש החיצון שבקישות כדי תרומה. ואי סלקא דעתך את וחמור לא קנה הכא נמי אמאי תפוס שם תרומה על החיצון היכא דנמצא הפנימי מר והרי על הכל קרא שם תרומה וכיון שכן לרב נחמן דאמר קנה מחצה לא היה ראוי בכאן שיתפוס שם תרומה אלא מחצה על החיצון ומחצה על הפנימי וכאלו חצי תרומה בלבד הוא שהפריש ולרב המנונא דאמר לא קנה כלום אפילו מחצה נמי לא תפיס. ודחינן שאני התם דמדאורייתא כו'. אמר ליה היינו דחזאי רב הונא בר אויא בחלמי דקמותיב תיובתא הכי. פירוש ראה רב אשי קודם לכך בחלום שבא אליו רב הונא בריה דרב אויא וישב אצלו ולא היה יודע פתרון החלום וכשאמר לו מר מרדכי אחר כך דרב אויא מותיב האי תיובתא נזכר רב אשי לאותו חלום ואמר אי הכי היינו דחזאי להונא בריה בחלמי כלומר אי הכי זהו פתרון החלום שראיתי רב הונא בר אויא שבא אצלי ורמז הוא שנרמז אלי בחלום שיבא רב אויא לפני בזה שאמרתי עכשיו דאותביה תיובתא ולאחר שסיים זכרון החלום חזא לדחות האי תיובתא ואמר ולאו מי אוקימנא כו'. עד כאן.

    ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר רב יוסף קנה פלגא וקיימא לן הכי. ונראה לי דטעמיה דרב יוסף אינו מפני חשיבותו של פרט לומר שכיון שהזכירו ופרטו החשיבו כנגד הכלל דאי הכי מאי מקשינן עליה מהרי עלי מנחה מאה עשרון להביא בשני כלים דהתם לא גלה דעתו לחשיבותן של כלים כלל ולא שייך התם למימר דכיון שפרטן התשיבן. אלא עיקר טעמיה דרב יוסף שכונתו היתה לחלק נכסיו כפי חלוק דבריו וכיון שהוא עשה שני חלקים מדבריו האחד ליך והשני לבניך יש לנו לחלק נכסיו בשני חלקים כמו שאמר וקנתה מחצה ולפי זה נמי אלו אמר נכסי לראובן ושמעון ולבני פלוני נוטלים ראובן ושמעון מחצה ובני אותו פלוני מחצה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות זכיה. ולפי זה גם כן אלו אמר נכסי לראובן ושמעון וללוי ולבני פלוני והיו לאותו פלוני שני בנים אותן נוטלים מחצה ושלשה הראשונים אין נוטלים אלא מחצה אף על פי שנמצא עכשיו שהורע כוחן של נפרטין לפי שלא מפני חשיבותם של פרט אמר רב יוסף דקנה מחצה אלא משום שראוי לחלק נכסיו כמו שחלק דבריו ולפיכך אפילו לא פרט אלא אחד אותו פרט הוא כנגד הכלל כולו וכן אם ריבה בנפרטים כולן אינן אלא כנגד הכלל. זהו דעתי בזה והוא מסכים עם דברי הר"ם במז"ל. אבל הרמב"ן ז"ל כתב שלעולם אין הכלל נוטל אלא כאחד מן הנפרטים. נראה מדבריו שהוא סובר דכי אמרינן קנה פלגא מפני חשיבותו של פרט הוא כיון שהזכירו בפירוש. הר"ן ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 143a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמרא מחצה לאהרן עי' בפסקי מהרא"י סי' עב:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 143a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 143, Amud Aleph, about 326 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “וכרכיש בה רישיה בי מדרשא. אזל לגביה,…”

    2. Segment 223 words

      Opens “דאיתמר: ״קני כחמור״ לא קנה. ״את וחמור״…”

      Named: רב נחמן, רב המנונא, רב ששת.

    3. Segment 325 words

      Opens “אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא,…”

      Named: רב ששת, רבי יוסי.

    4. Segment 44 words

      Opens “אמאי? ״את וחמור״ הוא!…”

    5. Segment 56 words

      Opens “שאני התם, דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא…”

    6. Segment 637 words

      Opens “דאמר רבי אילעא: מנין לתורם מן הרע…”

      Named: רבי אילעא.

    7. Segment 743 words

      Opens “אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, מתיב…”

      Named: רב מרדכי, רב אשי, רב אויא.

    8. Segment 811 words

      Opens “אחיות הוא דאין מקודשות הא נכריות מקודשות;…”

    9. Segment 922 words

      Opens “אמר ליה: היינו דחזאי רב הונא בר…”

      Named: רב הונא בר אויא, רב אויא.

    10. Segment 1031 words

      Opens “ההוא דאמר לה לדביתהו: ״נכסיי ליך ולבניך״,…”

      Named: רב יוסף, רבי אומר.

    11. Segment 1125 words

      Opens “אמר ליה אביי: בשלמא התם, אהרן בר…”

      Named: אביי.

    12. Segment 1236 words

      Opens “איני?! והא עובדא הוה בנהרדעא, ואגביה שמואל…”

      Named: רבי יוחנן, רב יצחק בר יוסף, שמואל.

    13. Segment 1330 words

      Opens “הכי השתא?! התם, מעיקרא כי הוו כתבי…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “מתיב רבי זירא: האומר ״הרי עלי מנחה…”

      Named: רבי זירא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Batra 143a · Segment 10 — “…ליך ולבניך״, אמר רב יוסף: קנתה מחצה. ואמר רב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 143a · Segment 12 — “…הוה בנהרדעא, ואגביה שמואל פלגא! בטבריא, ואגביה רבי יוחנן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 143a · Segment 11 — “אמר ליה אביי: בשלמא התם, אהרן בר חלוקה הוא;…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 143a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026