Talmud Builders

    Bava Batra 131a

    Chapter 8 - Yesh Nochalin

    גם: בבא בתרא דף קל״א ע״א, פרק ח׳ יש נוחלין

    English translation - Bava Batra 131a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1but do not learn from it either, as a judge has only what his eyes see as the basis for his ruling. One must rule according to his own understanding.

    2§ Rava raises a dilemma: In the case of a healthy person who bequeaths his estate to one of his sons, how should the court rule? Should it be reasoned that when Rabbi Yoḥanan ben Beroka says that the bequeathal is valid, he said so specifically with regard to the case of a person on his deathbed, since he is capable of bequeathal, as the verse: “In the day that he causes his sons to inherit” (Deuteronomy 21:16), from which the validity of this bequeathal is derived, is referring specifically to the time of one’s death; but in the case of a healthy person, he did not say his ruling? Or perhaps he stated his ruling even in the case of a healthy person.

    3Rav Mesharshiyya said to Rava: Come and hear a resolution of your dilemma from a baraita , as Rabbi Natan said to Rabbi Yehuda HaNasi: You taught in your Mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as we learned in a mishna ( Ketubot 52b): If the husband did not write for her in her marriage contract: Any male children you will have from me will inherit the money of your marriage contract in addition to their portion of the inheritance that they receive together with their brothers, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it is a stipulation of the court and consequently takes effect even if it is not explicitly stated. This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka that one may add to the share of some of his sons at the expense of the others.

    4And Rabbi Yehuda HaNasi said to him: We did not learn that the male children she has from him will inherit the money of the marriage contract; that version is not accurate. Rather, we learned that they will take the money of the marriage contract, as a gift. When a bequeathal is worded in this manner, it is valid in any event, as stated in the previous mishna (126b).

    5The baraita continues: And Rabbi Yehuda HaNasi later retracted his response, and said: My response was because of immaturity that I had in me, and I was insolent in the presence of Rabbi Natan the Babylonian by responding in a manner that is incorrect. It is incorrect for the following reason: But since we maintain that concerning an obligation detailed in a marriage document ensuring inheritance rights of a woman’s male children, the beneficiaries do not repossess liened property that has been sold, one can infer that they do not receive the money as a gift. As, if it enters your mind that we learned in the mishna that they will take the money as a gift, why don’t they repossess liened property? The gift was given to them before the property was sold to others. Rather, conclude from this claim that we learned in the mishna that they will inherit the money.

    6Rav Mesharshiyya concludes: Of whom have you heard that he holds this opinion that one can add to the inheritance of some of his sons at the expense of the others? It is the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, and conclude from the mishna in Ketubot that his ruling applies even with regard to a healthy person, as one does not write a marriage contract on his deathbed. This resolves Rava’s dilemma.

    7Rav Pappa said to Abaye: How can one prove that the mishna in tractate Ketubot is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka? Whether according to the one who says that the correct version of the mishna is: They will take, and whether according to the one who says the correct version of the mishna is: They will inherit, the mishna is difficult, for the following reason: A person cannot transfer ownership of an entity that has not yet come into the world. How can the husband confer rights to his property to children that have yet to be born?

    8Rav Pappa explains: And even according to Rabbi Meir, who says that a person can transfer ownership of an entity that has not yet come into the world, this statement applies specifically in a case where he transfers the item to an entity, i.e., a person, that is in the world; but with regard to transferring ownership of an item to an entity that is not yet in the world, e.g., to his children that have yet to be born, this statement does not apply. Therefore, the ruling of the mishna is difficult according to all opinions.

    9Rav Pappa explains: Rather, evidently a stipulation of the court is different. Since this clause of the marriage contract was instituted by rabbinic ordinance, it is not subject to the standard halakhot of transferring property, and one can transfer ownership of an item to an entity that is not yet in the world. Accordingly, here too, with regard to the dispute between Rabbi Yoḥanan ben Beroka and the Rabbis, a stipulation of the court is different, and even according to the Rabbis, who disagree with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, one can bequeath the money of his wife’s marriage contract to the male children she will have from him in any manner he chooses. Consequently, there is no proof that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.

    10Abaye said to him: The assertion that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka is due to the fact that it expresses this bequeathal with the wording: They will inherit, as opposed to: They will take. This indicates that a person can normally apportion his inheritance to his sons in any manner he wishes, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka.

    11Abaye then said: That which I said is not correct. The expression: They will inherit, is appropriate even according to the Rabbis, who disagree with Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as we learned in the continuation of that mishna that even if the husband did not write for his wife: Any female children you will have from me will sit in my house and be sustained from my property until they are taken by men, i.e., until they are married, he is nevertheless obligated as though he had written it, as it too is a stipulation of the court.

    12And since these two clauses are written adjacent to each other in the marriage contract, it is effectively a case where one bequeaths his estate to two people: To this one, the daughters, as a gift, and to that one, the sons, as an inheritance. And in any case where one bequeaths his estate to this person as an inheritance and to that person as a gift, even the Rabbis concede that the bequest is valid even if it is to people who are not his heirs, as it is considered a gift with regard to both recipients.

    13Rav Naḥumi, and some say it was Rav Ḥananya bar Minyumi, said to Abaye:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 131 עמוד א

    1מגמר נמי לא תגמרו מיניה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

    2בעי רבא: בבריא היאך? כי קא"ר יוחנן בן ברוקה בשכ"מ דבר אורותי הוא; אבל בבריא לא; או דלמא אפילו בבריא נמי?

    3אמר ליה רב משרשיא לרבא: תא שמע, דאמר לו רבי נתן לרבי: שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקה! דתנן: לא כתב לה ״בנין דיכרין דיהוין ליך מינאי, אינון ירתון כסף כתובתיך יותר על חולקיהון דעם אחוהון״ חייב, שתנאי ב"ד הוא.

    4ואמר לו רבי: ״יסבון״ תנן.

    5ואמר רבי: ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי אלא דקיימא לן: בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי; אי סלקא דעתך ״יסבון״ תנן, אמאי לא טרפא ממשעבדי? אלא ש"מ ״ירתון״ תנן.

    6מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר' יוחנן בן ברוקה, ושמע מינה אפי' בבריא.

    7אמר ליה רב פפא לאביי: בין למאן דאמר ״יסבון״, ובין למאן דאמר ״ירתון״, הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם!

    8ואפי' לר' מאיר דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הני מילי לדבר שישנו בעולם, אבל לדבר שאינו בעולם לא!

    9אלא תנאי בית דין שאני; הכא נמי תנאי בית דין שאני!

    10א"ל משום דקא מפיק לה בלשון ״ירתון״.

    11הדר אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי, דתנן: לא כתב לה ״בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי, יהויין יתבן בביתי ויתזנן מנכסאי עד דתילקחן לגוברין״ חייב, שהוא תנאי ב"ד׃

    12והוה לזה במתנה ולזה בירושה, וכל לזה בירושה ולזה במתנה אפי' רבנן מודו.

    13אמר ליה רב נחומי ואית דאמר רב חנניה בר מניומי, לאביי:

    Tosafot

    ושמע מינה אפי' בבריא נמי - אפי' בלא תנאי ב"ד דהכי משמע המשנה לא כתב לה חייב מפני שהוא תנאי ב"ד אבל כתב לה אפי' בלא תנאי ב"ד חייב דבבריא נמי קאמר אמר ליה והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואם כן אפי' כתב לה ע"כ לא קנו אלא משום תנאי ב"ד וה"נ אע"ג דבבריא לא קנו הכא קנו משום דהוי תנאי ב"ד ומכל מקום שפיר קאמר ליה רבי נתן לרבי שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקה דאית לי' דמהני ירתון בשכ"מ ולהכי הכא אפילו בבריא קנו משום תנאי ב"ד דאילו לרבנן כיון דבעלמא לא מהני לישנא דירתון אפילו בשכ"מ לא ה"ל למתני הכא ירתון אפילו משום תנאי ב"ד אלא יסבון מבני חרי א"ל אביי משום דקא מפיק ליה בלשון ירתון פירוש אע"ג דלא קנו אלא משום תנאי ב"ד לפי שאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם מ"מ יש להוכיח דבבריא נמי אמרינן דאי לא אמר בעלמא בבריא לא הוה ליה לתנא לאפוקי בלשון ירתון משום תנאי ב"ד כיון דלא מהני בעלמא אלא הוה ליה למיתני יסבון וליתקנו דליטרוף ממשעבדי או יהיה תנאי ב"ד שלא יטרוף אלא מבני חרי אלא ודאי בבריא נמי אמר הדר אמר אביי לאו מלתא היא דאמרי דתנן כו' והוה ליה לזה בירושה ולזה במתנה אפי' רבנן מודו ולעולם ר' יוחנן בן ברוקה לא אמר בבריא בעלמא וא"כ שפיר קאמר [ר' נתן] לרבי שניתם משנתכם כרבי יוחנן בן ברוקה דלדידיה כיון דירתון לחודיה מהני בשכ"מ בבריא נמי תנן ליה במתנה וירושה אבל לרבנן דאמרי לא מהני ירתון לחודיה בעלמא כלל אפי' בשכ"מ א"כ היכי תני ירתון אף ע"ג דמהני ירתון משום דאיכא מתנה בהדיה מ"מ לא הוה ליה למיתני דלא מהני כלל לחודיה אלא עם המתנה אלא יסבון מבני חרי הוה ליה למיתני ולעולם בבריא לא אמר ובקונטרס פי' משום דמפיק בלשון ירתון ואין זה מקנה לדבר שאין בעולם כיון שאין המתנה באה אלא לאחר מיתה ואז הבנים כבר בעולם ובלא תנאי בית דין קנו ואין נראה דבריש מי שמת (לקמן בבא בתרא דף קמא:) אמר אימור דשמעת ליה לרבי מאיר כו' לדבר שאין בעולם מי אמר אף על גב דכשילדה כבר העובר בעולם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בעי רבא בבריא היאך - כתב הראב"ד ז"ל: פירוש, שהקנה לו נכסיו בשטר ובלשון ירושה. ויש אומרים אפילו בעל פה, דכיון דמחלק נכסיו ובלשון ירושה התורה נתנה רשות לאב להנחיל, ולאחר מיתה הוא דקאמר, דהא בלשון ירושה הוא דיהיב להו, ואף על גב דאמרינן אין שטר לאחר מיתה, התם בלשון מתנה, ולשון מתנה כיון דשייך בה שטרא שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה, אבל היכא דבלשון ירושה קאמר ולאחר מיתה ירושה אינה צריכה שטר, ובין בכתב ובין בעל פה דבריו קיימין לרבי יוחנן בן ברוקה, שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה. או דילמא דוקא בשכיב מרע, שהוא קרוב למיתה ובר אורתיה הוא, אבל בריא לא. ואני תמה אם בעל פה היתה שאלה, דאפילו שכיב מרע לא עשו דבריו ככתובין וכמסורין אלא כדי שלא תטרף דעתו עליו, הא בריא לא. ואיני רואה הפרש בדבר זה בין הראויין לירש ובין אחרים שאינן ראויין לירש, שאם אתה אומר כן מתנת שכיב מרע במקצת למי שראוי ליורשו לא תהא צריכא קנין אם אמר בלשון ירושה, ואי נמי באומר מקצת נכסי לראובן בני, שאין לשון מתנה אלא ירושה, ואם נפשך לומר כי לא היתה הגמרא שותקת בכך. אלא מסתברא דבמקנה נכסיו בשטר קאמר ובלשון ירושה, ואף על גב [דאין] שטר לאחר מיתה, הני מילי בשטר מתנה, כדברי הרב ז"ל, דאינו קונה לאחר מיתה, אבל האי דיהיב בלשון ירושה הרי הוא כירושה שקונה עם גמר מיתה, הילכך אף על גב בבריא קונה בשטר ואפילו נתן לו הכל, משום ירושה, וכרבי יוחנן בן ברוקה, וכיון דאמר משום ירושה קונה עם גמר מיתה כירושה. ועוד נראה לי דהא לא שייכא כלל בההיא דאין שטר שלאחר מיתה, דהכא בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו היא, וכמתניתין דלקמן, אלא שכתבו לו בלשון ירושה, ומספקא ליה לרבא דילמא לא אמר רבי יוחנן בן ברוקה דאפילו בלשון ירושה קנה אלא בשכיב מרע, דבר אורותי הוא. ולו הוא שנתנה התורה רשות להנחיל לכל מי שירצה, כדכתב והיה ביום הנחילו את בניו, אבל בבריא לא, משום דהואיל וכתב ליה בלשון ירושה והוא עכשיו אינו בר אורותי הרי הוא כנותן למי שאינו [ראוי] לירש ובלשון ירושה שלא אמר כלום. אבל אי אמר בלשון מתנה ובשטר ודאי פשיטא דקני. ותדע לך דבהכי איירי, דהא אתי למפשטה ממשנת בנין דיכרין, וההיא כי האי גוונא היא, ואי שנו יסבון מהנה (וכל שכן) ולא שייך למימר ביה אין שטר לאחר מיתה אף על פי שהיא מתנה. כנ"ל ועיקר. וכתב ר"ח ז"ל דבעיין איפשיטא דאפילו בבריא קאמר. וכן נראה לכאורה, דהא פשיט(א) ליה רב משרשיא לרבא מדברי רבי נתן ורבי שחזר והודה כדברי רבי נתן דירתון תנן ושמע מינה כרבי יוחנן נשנית ובבריא קאמר, וקבלה מיניה רבא, דאלמא בעיין בהא תליא, דאי מתניתין ירתון תנן היינו רבי יוחנן בן ברוקה, ואי כרבי יוחנן בן ברוקה שמעינן דבבריא קאמר. ורב פפא אמר ליה לאביי דלדברי כולם קשיא אי זה הכרע יש שתהא משנתנו כרבי יוחנן בן ברוקה ואפילו כי תני בה ירתון, דדילמא אפילו רבנן היא ושאני התם דתנאי בית דין הוא ועשו את שאינו זוכה כזוכה. ואהדר ליה אביי דעל כרחין רבי יוחנן בן ברוקה היא הואיל ומ(מ)פקי ליה בלשון ירתין, דאי אמרת בשלמא רבי יוחנן בן ברוקה היא ובבריא קאמר ולא אהני תנאי בית דין אלא לעשות מי שלא בא לעולם כמו שבא לעולם, היינו דמפקי ליה בלשון ירתין דמהנה בבריא המזכה למי שבא לעולם, אלא אי אמרת רבנן היכי מפיק ליה בלשון ירתין דהוא לשון הבאי דלא מהנה בשום מקום ואפילו בשכיב מרע, לימרו יסבון, ואי משום דלא תטרוף (מ"מ) ממשעבדי לימרו אינון יסבון מבני חרי. אלא שמע מינה רבי יוחנן בן ברוקה היא ובבריא קאמר. ושקלינן וטרינן בהא אי רבי יוחנן בן ברוקה אי בתרי בי דינא אתקון או בחד בי דינא אתקון ואמרינן דבתרי בי דינא אתקון ובי דינא בתרא כבי דינא קמא. והילכך מתניתין רבי יוחנן בן ברוקה היא וכרבי נתן וכרב משרשיא ורבא דקבלה מיניה דבבריא קאמר. ועוד דאף על גב דאמוראי שקלי וטרו בה לאו לאיפלוגי על רבי נתן ורבי דתנאי נינהו אלא לברורה דמלתא, ומשום קושיא דאמוראי לא דחי מאי דקא תנו תנאי, ועוד דהא רב משרשיא ורבא דקבלה מיניה. אבל רבינו האיי גאון והרב אלפסי זכר כולם לברכה אמרו דבעיין לא איפשיטא. ולפי דבריהם, רב פפא לא להקשות אדרבי נתן ואדרבי קא אתי ולומר דלא כרבי יוחנן בן ברוקה היא, אלא לומר דאפילו תמצא לומר דרבי יוחנן בן ברוקה היא לא תשמע מינה מידי בבריא, דהא על כרחין עיקרא משום תנאי בית דין היא, וכיון שכן אני אומר דכולה משום תנאי בית דין היא שעשו מי שלא בא לעולם כמו שבא לעולם ובריא כשכיב מרע, והואיל ובשכיב מרע מהנה לרבי יוחנן בן ברוקה אפקוה בלשון ירתין ולא אפקוה בלשון יסבון, כדי שלא תטרוף ממשעבדי. ואמר ליה דלא היא, דכיון דבבריא דעלמא לא מהנה לכולי עלמא לא הוה להו לאפוקה בלשון דלא מהנה בבריא לכולי עלמא, ומאי דוחקייהו דלא מפקי לה בשלו יסבון דמהנה בבריא דעלמא, ואי משום שלא תטרוף ממשעבדי לימרו בהדיא יסבון מבני חרי. הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דדילמא ניחא להו לאפוקה בלשון יתרון לאשמועינן דלא טרפא ממשעבדי ולא איצטרכי לאורוכי למימר יסבון מבני חרי, ואפילו הכי לא תדוק מינה מידי בבריא דעלמא לרבי יוחנן, דהכא משום דתקינו סמוך לה תקנתא אחריתי בלשון מתנה, דהוה ליה לזה בירושה ולזה במתנה, ובתוך כדי דבור, דבחד בי דינא אתקין, וקנה לכולי עלמא, ולאו רבי יוחנן בלחוד היא, אלא אפילו רבנן מודו בה ושקלי וטרי בהא אי בחד בי דינא, ולא תידוק מינה מידי דרבי יוחנן בן ברוקה היא, ואפילו תמצא לומר דרבי יוחנן בן ברוקה היא לא תידוק מינה דרבי יוחנן בן ברוקה בבריא קאמר, דעיקר דמלתא משום תנאי בית דין הוא שעשו מי שאינו בעולם כמו שישנו ובריא כשכיב מרע, הואיל ובשכיב מרע מהנה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 131a

    Bava Batra 131a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 233 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 131a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026