Talmud Builders

    Bava Batra 61b

    Chapter 4 - HaMokher et HaBayit

    גם: בבא בתרא דף ס״א ע״ב, פרק ד׳ המוכר את הבית

    English translation - Bava Batra 61b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1No, this ruling is necessary to teach that the room behind the house is excluded from the sale of the house even if the seller delineated the boundaries of the house for the buyer in the bill of sale by listing places outside the room, e.g., noting the houses that border the property being sold. Even though this might suggest that the room is included in the sale, the mishna teaches that it is not.

    2This is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: With regard to one who sells a residence to another in a large building [ bira ] containing several residences, even if he delineates for him the external boundaries of the large building, he did not sell him the entire building, but rather he enlarged upon the boundaries for him. That is, the seller did not mean to delineate the precise borders of what he was selling; rather, he delineated the boundaries in a broad manner, giving the general location of the specific residence subject to the transaction.

    3With regard to Rav Naḥman’s statement, the Gemara inquires: What are the circumstances of the case? If we say that this is referring to a place where they call a residence a residence, and a building a building, and they always differentiate between the two terms, it is obvious that he did not intend to sell him the entire building but merely enlarged upon the boundaries for him, as he sold him a residence and did not sell him a large building. Rather, explain that this is referring to a place where they also call a building a residence. But in that case, why not say that the seller sold him the entire building, since he delineated the external boundaries of the large building?

    4The Gemara answers: No, Rav Naḥman’s ruling is necessary in a place where most of the people call a residence a residence, and a building they call a building, but there are also some people who call a building a residence. Lest you say that since the seller delineated the building’s external boundaries, this indicates that he meant to sell him the entire building, Rav Naḥman teaches us that this is not so. As, if the seller intended to sell him the entire building, he would have written in the bill of sale: And I have not withheld anything for myself in this sale, but if he did not write this clause, conclude from it that the seller withheld something for himself and did not mean to sell everything located within the delineated boundaries.

    5And in a similar fashion, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: With regard to one who sells a field to another in a large expanse of fields, even if he delineates for him the external boundaries of the large expanse of fields he did not sell him the entire expanse of fields; rather, he enlarged upon the boundaries for him. That is, the seller did not mean to delineate the precise borders of what was being sold; rather, he delineated the boundaries in a broad manner, giving the general location of the particular field he was selling.

    6The Gemara inquires: What are the circumstances of the case? If we say that this is referring to a place where they call a field a field, and an expanse of fields an expanse of fields, and always differentiate between the two terms, it is obvious the he did not intend to sell him the entire expanse of fields, as he sold him a field and did not sell him an expanse of fields. Rather, explain that this is referring to a place where they also call an expanse of fields a field. But in that case, why not say that the seller sold him the entire expanse of fields, since he delineated the external boundaries of the expanse of fields?

    7The Gemara answers: No, Rav Naḥman’s ruling is necessary in a place where there are some people who call a field a field, and an expanse of fields they call an expanse of fields, but there are also some people who call an expanse of fields a field. Lest you say that since the seller delineated the expanse’s external boundaries, this indicates that he meant to sell him the entire expanse, Rav Naḥman teaches us that this is not so. As, if the seller intended to sell him the entire expanse, he would have written for him in the bill of sale: And I have not withheld anything for myself in this sale, but since he did not write this clause for him, conclude from it that the seller withheld something for himself and did not mean to sell everything located within the delineated boundaries.

    8The Gemara notes: And it was necessary for Rav Naḥman to teach the halakha in both cases, even though the two rulings appear to be the same. As had he taught us the halakha only in the case of the residence, that he did not sell him the entire building even if he delineated the building’s external boundaries, I might have said that this is due to the fact that this, the residence, has a discrete use, separate from that of the rest of the building, and that, the building, has a discrete use. But as for an expanse of fields, all of which has a single use, since it can be sown with grain in its entirety, say that the seller sold him the entire expanse.

    9And had Rav Naḥman taught us the halakha only in the case of an expanse of fields, that he did not sell him the entire expanse even if he delineated its external boundaries, I might have said that this is due to the fact that the seller had no way to delineate the particular field’s boundaries, since all of the fields are similar, and they all belong to the seller. But as for a residence, with regard to which the seller had a way to delineate its borders, through the use of descriptive terms that would isolate it from the rest of the building, but he did not delineate them, I might say that he sold him the entire building. Therefore, it was necessary to mention both cases explicitly.

    10The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Mari, son of the daughter of Shmuel, said in the name of Abaye: One who sells something to another must write for him in the bill of sale: I have not withheld anything for myself in this sale. In accordance with whose opinion is that? It is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, who says that Rabba bar Avuh says that even when the seller delineates the boundaries of what he is selling, he does not necessarily mean to sell everything included within those boundaries. Inserting this clause in the bill of sale removes uncertainties that could lead to conflict.

    11The Gemara relates: There was a certain man who said to another: I am selling you land of the house of Ḥiyya, but there were two plots of land that were called that of the house of Ḥiyya, and the Sages deliberated as to whether both were included in this sale or only one. Rav Ashi said: He said to him that he was selling him one plot of land, and he did not say to him that he was selling him two plots of land, as he employed a singular term. Therefore, only one is included in the sale.

    12And if he said to him: I am selling you fields, without specifying how many, the minimum number of fields that would justify being called fields in the plural is two, and therefore the seller has to give the buyer only two of his fields, even if he owns many fields. And if he said to him: I am selling you all of my fields, what he means is that he is selling him all the fields that he owns, excluding his orchards [ bustanei ] and vineyards. And if he said to him: I am selling you my landed property, what he means is that he is selling him even his orchards and vineyards, but excluding his houses and Canaanite slaves.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 61 עמוד ב

    1לא צריכא, דאע"ג דמצר ליה מצרי אבראי׃

    2כדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוכר בית לחבירו בבירה גדולה, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו.

    3היכי דמי? אילימא דקרו ליה לבית ״בית״ ולבירה ״בירה״, פשיטא בית זבין ליה, בירה לא זבין ליה! אלא דלבירה נמי קרו לה ״בית״? כוליה זבין ליה!

    4לא צריכא, דרובא קרו ליה לבית ״בית״ לבירה ״בירה״, ואיכא נמי דלבירה קרו ליה ״בית״; מהו דתימא כוליה זבין ליה, קמ"ל מדהוה ליה למכתב: ״ולא שיירית בזביני אלין כלום״, ולא כתב, שמע מינה שיורי שייר.

    5ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו.

    6היכי דמי? אילימא דקרו ליה לשדה ״שדה״ ולבקעה ״בקעה״, פשיטא שדה זבין ליה, בקעה לא זבין ליה! ואלא דלבקעה נמי קרו לה ״שדה״? כולה זבין ליה!

    7לא צריכא, דאיכא דלשדה קרו ליה ״שדה״ ולבקעה ״בקעה״, ואיכא נמי דלבקעה קרו לה ״שדה״; מהו דתימא כוליה זבין ליה, קמ"ל מדהוה ליה למכתב ליה: ״לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום״, ולא כתב ליה, שמע מינה שיורי שייר.

    8וצריכא; דאי אשמעינן בית משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, אבל בקעה דכולה חדא תשמישתא היא, אימא כוליה זבין ליה;׃

    9ואי אשמעינן בקעה משום דלא הוה ליה למימצר ליה, אבל בית דהוה ליה למימצר ליה ולא מצר ליה, כוליה זבין ליה; צריכא.

    10כמאן אזלא הא דאמר רב מרי (בריה) דבת שמואל (בר שילת) משמיה דאביי: האי מאן דמזבני ליה מידי לחבריה, צריך למכתב ליה: ״לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום״, כמאן? כרב נחמן אמר רבה בר אבוה.

    11ההוא דא"ל לחבריה: ״ארעא דבי חייא מזבננא לך״. הואי ליה תרתי ארעתא דהוה מתקרין ״דבי חייא״. אמר רב אשי: חדא אמר ליה, תרתי לא א"ל׃

    12ואי א"ל ״ארעתא״ סתמא מיעוט ארעתא שתים. ואי א"ל ״כל ארעתא״ כל ארעתא דאית ליה, לבר מבוסתני ופרדיסי. ואי א"ל ״זיהרא״ אפילו בי בוסתני ופרדיסי, לבר מבתי ועבדי.

    Tosafot

    לא צריכא אע"ג דמצר ליה מצרים אבראי - מספקא לר"י ביציע אי אמרינן נמי מצרים הרחיב לו ממשנה יתירה או שמא דוקא בחדר דתשמיש אחרינא הוא כדאמר הכא אבל יציע קנה:

    אלא דקרו לה לבירה נמי בית - פי' ריב"ם אלא דכולי עלמא כשמזכירין בית סתם כל הבירה משמע וכשרוצין להשכיר בית אחד בלא בירה צריכין לפרש ולומר בית אחד בלא בירה אני אומר א"כ אפי' לא מצר מצרים החיצונים כולה זבין ליה ומתוך לשון הקונטרס משמע נמי שרוצה לפרש כן ולפי' זה הא דכתיב בכל הספרים לבירה נמי בית היינו כמו שקורין לבירה בירה קורין נמי לבירה בית וקשה לר"י דא"כ ה"ל לשנויי לא צריכא דקרו נמי לבית בית וקרו כולי עלמא לבית בית ולבירה בית ואמאי איצטריך למימר דאיכא דקרו לבירה בירה פי' ולא בית ואיכא נמי דקרו לבירה בית ונראה לר"י דה"פ ואלא דקרו לבירה נמי בית כמו שקורין לבית בית כוליה זבין ליה כיון דמצר לו מצרים החיצונים ובתר הכי משני דלאו כולי עלמא קרו לבירה בית אלא איכא דקרו לבירה בירה ולא בית:

    שמע מינה שיורי שייר - וא"ת ונימא הדמים מודיעים כדקאמר ר' יהודה גבי מכר לו את הצמד בהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף עז:) הדבר ידוע שאין הצמד שוה מאתים כו' ה"נ נימא הדבר ידוע שאין הבית שוה כל כך אלא כל הבירה קאמר וי"ל דהכא כרבנן דר' יהודה דאמרי אין הדמים ראיה וההיא דריש המוכר פירות (לקמן בבא בתרא דף צב.) דפריך וניחזי אי דמי רדיא לרדיא נפרש כשנגיע שם בע"ה ועוד אומר ר"י דשמעתין אתיא אפי' כר' יהודה דגבי קרקע לא שייכא הודעת דמים דפעמים קונה אדם קרקע הרבה יותר ממה שהיא שוה כדאמר בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צא:) ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי כו' הוו ליה תרי אפדני זבן חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה אתא בע"ח וטרפה לחדא מינייהו הדר קא טריף לאידך שקל אלפא זוזי ואמר ליה אי שויא לך באלפא זוזא לחיי ואי לא שקול אלפא זוזי ואיסתלק ומה שפירש רבינו שמואל דלא שייך בקרקע הודעת דמים משום דאין אונאה בקרקעות אין נראה לר"י דזה אינו בשביל ששוה יותר דהא הקדשות ועבדים נמי אין להם אונאה אלא גזירת הכתוב הוא ושייך שפיר הודעת דמים ועוד דהא ביטול מקח יש להן:

    ארעתא תרתי משמע - והא דאמר בהשואל (ב"מ דף קג. ושם ד"ה פרדסי) האי מאן דמשאיל מרא לחבריה למירפק ביה פרדסי רפיק ביה כל פרדסי דאית ליה ולא אמר פרדסי תרתי משמע התם דרך הוא שמשאיל לו לכל מה שצריך אבל הכא בשביל שימכור אדם שתי שדות לא ימכור כל שדותיו וי"מ דהתם יד המשאיל על התחתונה דשואל מוחזק אבל הכא יד לוקח על התחתונה שהמוכר מוחזק ואין נראה לר"י דהתם נמי הואיל וסופה לחזור לבעליה הוי משאיל מוחזק כדאמר רב נחמן (שם דף קב:) קרקע בחזקת בעליה עומדת הואיל וסופה לחזור לבעליה ואין לומר דיש לחלק בין קרקע למטלטלין דאין חזקת השוכר חשובה בקרקע כמו במטלטלין כדאשכחן (לקמן בבא בתרא דף צב.) גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאזלי בתר מוחזק במעות עתה אף על פי שתחלה היו של לוקח ולא אמרינן בחזקת בעלים הראשונים קיימא דאין נראה לחלק דהא מיירי התם רב נחמן אפילו בא בסוף החדש שנגמרה חזקתו שדר בה אפילו הכי מוקמן בחזקת בעלים וכן בהמקבל (ב"מ קי.) מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש פירות בחזקת אוכליהן ופריך אמאי לא מוקמן בחזקת בעלים אף על פי שהפירות כבר אכלן מלוה אם כן לא הוי טעמא משום דחזקת קרקע גרועה אלא משום דסופה לחזור וריב"ם מחלק בין פרדיסי לארעתא וה"נ אי אמר מקרקעי הוי אמר כל הקרקעות שיש לו כדמוכח לקמן במי שמת (בבא בתרא דף קמח:):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אלין קדמאי כלום ולא כתב ש"מ שיורי שיירי. תמיהא לי, ומאן אמר לן אכתכי דלא כתב, דאי בשלא כתב ליה הכין הוה למימר, הכא במאי עסקינן בשמסר לו המצרים החצונים ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אלין קדמאי כלום. ואם תאמר סתמא דמלתא לא כתב, לפי שאין רגילין לכתוב, לא היא, דאדרבא סתמא דמלתא בשכתב, שכן הורגלו, כדמשמע לקמן דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה בריה דבת שמואל בר שילת משמיה דאביי האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית וכו'. ונראה לי דמתניתין דיקא ליה, דלא קתני בה ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו, כדקתני באידך בבא דמוכר את הבית מכר את הדלת, לשון כל מה שבתוכו מכרתי לך, הרי הוא כאומר לא שיירית בזביני אילין, דמה הפרש בין אומר כל מה שתוך מצרים מכור לך ובין אומר לא שיירתי לעצמי מכל מה שיש תוך מצרים אלו כלום, בודאי אם מכר הכל לא שייר כלום, ואדרבה הכל מכרתי לשון מרווח יותר, שאומר בפירוש שהכל מכר, אבל לשון לא שיירתי אינו בא אלא מכלל הדברים, לומר שכל שלא שייר מהם מכר. אלא שעדיין קשה לי במימריה דרב נחמן דאמר המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החצונים מצרים הרחיב לו, והיה לו לבאר בדבריו ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אלין קדמאי כלום. ושמא כי אמר רב נחמן האי מימרא אכתי לא הורגלו לכתוב לשון זה, והילכך רב נחמן דינא דמצרים הרחיב לו אתא לאשמועינן, וממנו למדו לתקן שיהו כותבי שטרות מורגלין לכתוב כן, כדי להוציא מדיניה דרב נחמן, ואביי הוא דתקן כן מן בתר רב נחמן דאמר משמיה דרבה בר אבוה. כתבו רבוותא ז"ל, דלא שיירת בזביני אלין אינו מועיל אלא בכעין דברי רב נחמן, דמעוטא מיהא קרו לה לבירה נמי בית, דכיון דאיכא מצרים חיצונים ומקצתן קורין לבירה בית, ועוד דכתב ליה ולא שיירית, אף הבירה בכלל מכירתו, שהרי נתגלה שכן קורא אותה מוכר זה. אבל אי כולי עלמא קרו לבירה בירה ולבית בית, אף על גב דמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירית, לא קנה, דמצרים הרחיב לו. וראייתם מדאמרינן לקמן (בבא בתרא סג, ב) אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ליה ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא וכו', אהני ארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות, ואם איתא בלשון לא שיירית מהני לכלול במכר כל מה שהוא תוך המצרים, אף על פי שאינו במשמע לשון הדבר הנמכר, למה ליה למכתב ארעית תהומא, דהא משמע דלשון לא שיירית היו מורגלין לכתוב בטופסי דשטר, מדאמר רב יהודה משמיה דאביי. ועוד דטפי הוה עדיף ליה לרב דימי לאשמועינן דבלשון זה לבד קני בור ודות ומחילות. ועוד דלשון לא שיירית בזביני אלין הכי משמע דלא שייר כלום במה שהוא בכלל לשון המכר, אבל מה שאינו במשמע זביני לא מכר. ונראה לי כי הדין דין אמת, ולא מן הראיות שהביאו, דאלו מדרב דימי ליכא למשמע מינה מידי, משום דהתם שאני דמצרים לגבי בור ודות ומחילות שבתוך הבית לא מוכיחי כלל, וכמו שכתבתי למעלה, דמצרים משום בית נצרכו, אבל בחדר וכיוצא בו כשמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירית, ואף על פי דכולי עלמא קרו לבית בית ולבירה בירה, ולשון לא שיירית בזביני אלין נמי לא מוכח מידי, דלשון לא שיירית היינו כלשון כל מה שיש תוך מצרים אלו מכרתי לך ולא שיירתי בו כלום, כמו שכתבתי למעלה, והרי הוא כלשון שאמרנו במשנתנו ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו. וכן הזכירו הגאון ז"ל בספר מקח וממכר על דבר זה, וזה לשונו: ותדע שלא דקדק במיצרים דקדוק גדול, כגון שהזכיר שם הקרקע או בסימן שנתן או שהרחיב את המיצרים, ויש בתוכן בתים מרובים או שדות מרובות, ויש בין הלוקח והמוכר מחלוקת בכך, שזה אומר הכל מכרת וזה אומר לא מכרתי אלא כך וכך, רואין את השטר שכתב לו שהזכיר את המיצרים שהרחיב, אמר כל שיש לי בתוך המיצרים הללו מכור לך ולא שיירתי לעצמי כלום, הכל מכור, וכדגרסינן המוכר את הבית וכו' וכדרב נחמן דאמר רב נחמן המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו', עד כאן לשון גאון ז"ל, הרי למדנו מלשונו דלא שיירית היינו כלשון משנתינו דאמר לו כל מה שיש תוך המצרים מכרתי לך ולא שיירתי לעצמי בהם כלום לא מכר לו את הבור ולא את הדות ולא שום דבר שאינו בכלל הלשון או בתשמישיו, ואפילו מצר מצרנים החיצוניים, וכדקתני בברייתא המוכר את הבית לא מכר את המפתח וכו', ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע, וההוא אפילו כשמצר לו מיצרים היא, וכמו שכתבתי למעלה. ומתניתין נמי הכין מוכחי דפסיקא ראשונה דבית לא הזכיר ביה כלל, ובזמן שאמר לו הוא וכל שבתוכה, לפי שאין ללשון זה ענין לבור ודות וגג, ואף על פי שמשנתנו בשמצר לו מיצרים היא, וכדאוקימנא לה משום דקתני לא את החדר, וכולה מתניתין בהכי מיירי, דאינו מן הדעת שנחלק משנתנו בשני עניינים רישא בשלא מצר וסופא בשמצר, ותדע לך, מדקתני בברייתא (סח, א) גבי המוכר את המרחץ דאם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו וכל תשמישיו כולין מכורין, ואקשי אביי והא תניא רבי חייא אין כולן מכורין, ואמר רב אשי חזינן אי אמריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואלין מצרנא קני ואי לא לא קני, אלמא דוקא בדאמר ליה הוא וכל תשמישיו קני, הא אי לא אמר ליה וכל תשמישיו, אף על גב דמצר ליה מיצרים החצונים, לא קנה. וכן פירש ר"ח ז"ל שם, וזו ראיה מכרחת בדין זה. כנ"ל.

    לא צריכא דרובא קרו ליה לשדה שדה ולבקעה בקעה וכו' קא משמע לן. ופירש ר"ש ז"ל, והדמים מודיעים ליכא למימר, משום דקרקעות אין להם אונאה. וכתב עליו הרמב"ן ז"ל: ואינו מחוור, שאף על פי כן אין דרך בני אדם ליקח בית בדמי בירה, והתם בלוקח מדעת קרקע ידוע בדמים יתרים, וגזרת הכתוב היא דומיא דשטרות והקדשות. ויש מי שפירש משום דקיימא לן כדרבנן דאמרינן בפרק הספינה (לקמן בבא בתרא עז, ב) אין הדמים ראיה.

    מיעוט ארעתא תרי - ואיכא למידק, מאי שנא מההיא דאמרינן בריש פרק חזקת הבתים (בבא בתרא ל, א) ההוא גברא דאמר ליה לחבריה נכסי דבי סיסין מזבינא לך הויא חדא ארעא דמיקריא דבי סיסין, אמר ליה האי לאו דבי סיסין הוא ואקרויי היא דמיקריא דבי סיסין, ואתא לקמיה דרב נחמן ואוקמה בידא דלוקח. י"ל דהתם כל נכסי דבי סיסין קאמר ליה. והכי גרסינן התם בנוסחאי דוקאני. ואיכא למידק תו, דהא גרסינן במציעא בפרק השואל (קג, א) האי מאן דשאיל נרגא מחבריה למרפק פרדיסא, רפיק כל פרדסא דבעי. פרדסי, רפיק ביה כל פרדסי דאית ליה, ולא אמרינן דלא רפיק ביה אלא תרי פרדסי. וי"ל דהתם לא גרסי' פרדיסי אלא פרדיסאי. ואם תאמר ומה הפרש בין פרדסאי לארעתא דבי חייא, בפרדיסאי מכנה להו בשמא דנפשיה, והתם מכנה להו בשמא דאחרינא ומאי שנא. י"ל כל שהוא מקדים ומזכיר הקרקעות אמרינן מיעוט ארעתא שתים, אלא שלאחר מכאן כדי לברר מאיזה מוכר לו, אם מאותן שהיו מזולת בי חייא או מאותן של בי חייא, קא מפרש ומגלה כי ארעתא דאמר ליה הם מאותן שלקח מבי חייא, והוא הדין לאומר ארעתא שלי, דשלי לא אמר אלא לברר שמשל עצמו הוא מוכר לו אותן ארעתא, ומיעוט ארעתא תרי אבל כשאומר פרדיסאי או ארעתאי, הרי מכר לו כל שכולל הכינוי. והוא הדין לאומר קרקעות חייא, ונראה שאפילו אומר הקרקעות שלי או הקרקעות של בית חייא, הכל בכלל המכר ואפילו שלשה וארבעה, שהרי הקדים הכינוי לזכירת הקרקעות.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 61b

    Bava Batra 61b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 305 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 61b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026