Talmud Builders

    Bava Batra 160b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 160b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1this is referring to an ordinary document. When the verse states: “And seal them,” this is referring to a tied document. The next phrase, “and call witnesses [ veha’ed edim ],” which more literally would be translated: And have witnesses bear witness, is interpreted as follows: “And have bear witness [ veha’ed ],” this indicates the need for two witnesses, as the term “witness [ ed ]” in the Torah generally refers to two witnesses. As to the word “witnesses [ edim ],” this additional term indicates the need for three witnesses. How so? How can the verse call for both two witnesses and three witnesses? Rabbi Ḥanina explains: Two witnesses are required for an ordinary document, and three are required for a tied document.

    2The Gemara questions this explanation: But I can just as well reverse it, requiring two witnesses for a tied document and three for an ordinary one. The Gemara answers: Since the tied document requires more to be done with regard to its ties, it stands to reason that it requires more to be done with regard to its witnesses, requiring three rather than two.

    3Rafram says that there is a different source for two kinds of documents, from here: “So I took the deed of the purchase, that which was sealed, the terms and conditions, and that which was open” (Jeremiah 32:11). When the verse states: “So I took the deed of the purchase,” this is referring to an ordinary document. When it states: “That which was sealed,” this is referring to a tied document. When it states: “And that which was open,” this is referring to the ordinary, unfolded part of a tied document.

    4Rafram continues: With regard to the phrase: “The terms and conditions,” these are the matters that distinguish an ordinary document from a tied one. How so? What are the details that differentiate the two types of documents? This one, the ordinary document, has two witnesses, and that one, the tied document, has three witnesses. And in this one, the ordinary document, its witnesses are signed inside it, on the front side, while in that one, the tied document, its witnesses are signed on the back of it.

    5The Gemara questions this explanation: But I can just as well reverse it, requiring two witnesses for a tied document and three for an ordinary one. The Gemara answers: Since the tied document requires more to be done with regard to its ties, it stands to reason that it requires more to be done with regard to its witnesses, requiring three rather than two.

    6Rami bar Yeḥezkel said that there is a different source for two sets of halakhot for two types of documents from here: “At the mouth of two witnesses or at the mouth of three witnesses shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15). If witnesses’ testimony is established with two witnesses, why did the verse specify for you that it is also established with three, which is self-evident? Rather, this verse serves to tell you that there is a requirement for two witnesses for an ordinary document, and a requirement for three witnesses for a tied document.

    7The Gemara questions this explanation: But I can just as well reverse it, requiring two witnesses for a tied document and three for an ordinary one. The Gemara answers: Since the tied document requires more to be done with regard to its ties, it stands to reason that it requires more to be done with regard to its witnesses, requiring three rather than two.

    8The Gemara asks: And is it so that these verses are coming for this purpose, to teach that there are two types of documents? But each and every one of them comes for its own purpose. The first verse comes for that which is taught in a baraita : When the verse states: “They shall buy fields for money, and subscribe the deeds, and seal them, and call witnesses” (Jeremiah 32:44), it is merely to teach us good advice, that people should carefully document their purchases in order to provide permanent proof of purchase. When the verse states: “So I took the deed of the purchase” (Jeremiah 32:11), this was merely how that incident occurred, and the phrase is not intended to teach any halakhot . When the verse states: “At the mouth of two witnesses or at the mouth of three witnesses shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), this is stated in order to juxtapose three witnesses with two witnesses for several reasons, as delineated in the dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis ( Makkot 5b).

    9The Gemara explains: Rather, the entire institution of the tied document is rabbinic in origin, and all these verses that were cited above by various amora’im were intended as mere support for the concept of a tied document, as opposed to actual sources.

    10The Gemara asks: And what is the reason that the Sages instituted the tied document? The Gemara explains: There was a place where there were many priests, and they were very quick tempered, and they would seek to divorce their wives impetuously. The halakha is that a priest may not marry a divorcée, even his own ex-wife. These priests, who acted impetuously, often regretted having divorced their wives. And therefore, the Sages instituted an ordinance that the bill of divorce for these people should be of the tied format, which is a long, drawn-out process, hoping that meanwhile, their composure would be regained and they would reconsider their decision to divorce.

    11The Gemara asks: This works out well for bills of divorce, but what can be said with regard to other documents? Why is this procedure used for other documents as well? The Gemara answers: This was instituted so that you should not differentiate between bills of divorce and other documents.

    12§ Where do the witnesses sign on a tied document? Rav Huna says: They sign between each tied fold. And Rav Yirmeya bar Abba says: They sign on the back of the written side, taking care that the signatures are exactly opposite the writing, on the outside.

    13Rami bar Ḥama said to Rav Ḥisda: According to Rav Huna, who says that the witnesses sign between each tied fold, it enters our mind that he meant between each tied fold on the inside of the document. But this is difficult, as there was a certain tied document that came before Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yehuda HaNasi, not realizing it was tied, said: There is no date on this document, so it is not valid. Then, Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Perhaps the date is hidden between the tied folds. Rabbi Yehuda HaNasi opened it and saw that the date was in fact between the tied folds. And if it is so that the witnesses sign between each tied fold on the inside of the document, Rabbi Yehuda HaNasi should have had two objections, and said: There is no date on this document, and there are also no witnesses signed on this document.

    14Rav Ḥisda said to him: Do you maintain that Rav Huna meant that the witnesses sign between the tied folds on the inside? No, he meant between the tied folds on the outside of the document.

    15The Gemara questions Rav Huna’s opinion: But let us be concerned that perhaps the party holding the document falsified some information and wrote whatever he wanted. And this is a concern, as there are already witnesses signed on the document. In an ordinary document the witnesses sign immediately following the text, so there is no possibility of adding to the text. A tied document has part of its text written in the folds, but also has a part written on the face of the document on the unfolded paper, before or after the text in the folded part. If the witnesses sign between the folds there is the possibility of writing additional text in the unfolded section.

    16The Gemara explains: The case is one where it is written in the document: Everything is confirmed and established. That is, every folded document must contain this formula at the end of the text, to prevent forgery, as any writing after this formula would be disregarded.

    17The Gemara questions this explanation: But let us be concerned that perhaps the holder of the document wrote whatever he wanted and afterward wrote another time: Everything is confirmed and established. The Gemara explains: We write only one declaration of: Everything is confirmed and established; we do not write two declarations of: Everything is confirmed and established. Therefore, anything written after the first declaration would be rejected, even if followed by a repetition of the declaration.

    18The Gemara questions further: But let there be a concern that perhaps the holder of the document erased the declaration: Everything is confirmed and established, and then wrote whatever he wanted over the erasure, and afterward wrote the declaration: Everything is confirmed and established. The Gemara responds: How could this happen? Doesn’t Rabbi Yoḥanan say: A document that includes a suspended correction of text inserted between lines of the document, which is verified at the end of the document, is valid;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 160 עמוד ב

    1זה פשוט. ״וחתום״ זה מקושר. ״והעד״ שנים, ״עדים״ שלשה. הא כיצד? שנים לפשוט, שלשה למקושר.

    2ואיפוך אנא! מתוך שנתרבה בקשריו, נתרבה בעדיו.

    3רפרם אמר, מהכא: (ירמיהו לב, יא) ״ואקח את ספר המקנה, את החתום המצוה והחקים, ואת הגלוי״; ״ואקח את ספר המקנה״ זה פשוט. ״את החתום״ זה מקושר. ״ואת הגלוי״ זה פשוט שבמקושר.

    4״המצוה והחקים״ אלו דברים שבין פשוט למקושר. הא כיצד? זה עדיו שנים, וזה עדיו שלשה; זה עדיו מתוכו, וזה עדיו מאחוריו.

    5ואיפוך אנא! מתוך שנתרבה בקשריו, נתרבה בעדיו.

    6רמי בר יחזקאל אמר, מהכא: (דברים יט, טו) ״על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר״ אם תתקיים עדותן בשנים, למה פרט לך בשלשה? לומר לך: שנים לפשוט, שלשה למקושר.

    7ואיפוך אנא! מתוך שנתרבה בקשריו, נתרבה בעדיו.

    8והני להכי הוא דאתו? כל חד וחד למילתיה הוא דאתא לכדתניא: (ירמיהו לב, מד) ״שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר וחתום״ עצה טובה קא משמע לן. ״ואקח את ספר המקנה״ הכי הוה מעשה. ״על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים״ להקיש שלשה לשנים, בפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן!

    9אלא מקושר מדרבנן, וקראי אסמכתא בעלמא.

    10וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר? אתרא דכהני הוו, והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו; ועבדי רבנן תקנתא, אדהכי והכי מיתבא דעתייהו.

    11התינח גיטין, שטרות מאי איכא למימר? כדי שלא תחלק בין גיטין לשטרות.

    12היכן עדים חותמין? רב הונא אמר: בין קשר לקשר. ורב ירמיה בר אבא אמר: אחורי הכתב וכנגד הכתב מבחוץ.

    13אמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא: לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קא סלקא דעתין בין קשר לקשר מגואי והא ההוא מקושר דקאתא לקמיה דרבי, ואמר רבי: אין זמן בזה! אמר ליה רבי שמעון ברבי לרבי: שמא בין קשריו מובלע? פלייה, וחזייה. ואם איתא, ״אין זמן בזה ואין עדים בזה״ מיבעי ליה!

    14אמר ליה: מי סברת בין קשר לקשר מגואי? לא, בין קשר לקשר מאבראי.

    15וניחוש דלמא זייף וכתב מאי דבעי, וחתימי סהדי!

    16דכתיב ביה: ״שריר וקיים״.

    17וניחוש דלמא כתב מאי דבעי, והדר כתב ״שריר וקיים״ אחרינא! חד ״שריר וקיים״ כתבינן, תרי ״שריר וקיים״ לא כתבינן.

    18וליחוש דלמא מחיק ליה לשריר וקיים״, וכתב מאי דבעי, והדר כתב ״שריר וקיים! הא אמר ר' יוחנן: תלויה; מקויימת כשרה,׃

    Tosafot

    תקנו רבנן מקושר כו'מספקא לן בזמן הזה כשכהן מגרש אשתו אם צריך לעשות מקושר כי מתוך התקנה משמע שאין לגרש כי אם במקושר אך לפי שאין אנו בקיאין בו בטוב נכון יותר לעשותו פשוט שהוא קל יותר אי נמי לא תקינו רבנן כי אם באותו מקום ור"י היה אומר דתקינו רבנן מקושר לא שיהא חובה לעשותו כן אלא כדי שלא יפסידו נשותיהן התקינו לעשותו כן:

    שלא תחלוק בין גיטין לשטרותשאם תפסלנה בשטרות אתי למיפסל אף בגיטין אי נמי אי לא עבדי שטרי חוב מקושר אתי שיניחו לעשותו גם בגיטין אלא מתוך שהורגלו לעשותו מקושר יעשו בגיטין ולפירוש קמא אין להקשות משטרות שאנו פוסלין בעד כותי וגיטין מכשירין ולא גזרינן גיטין אטו שטרות דהתם היינו טעמא משום דאין עדי הגט חותמין זה בלא זה ומדכותי חתים ברישא ש"מ חבר הוא אבל עדי שטר חותמין זה בלא זה:

    רב ירמיה בר אבא אמר אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץאי לא אמר אלא אחורי הכתב כנגד הכתב ולא אמר מבחוץ הוה אמינא כנגד הכתב היינו כלפי הכתב ואחורי הכתב היינו למעלה מן הכתב שאינו למטה כשאר חתימות ואי [הוי] אמר אחורי הכתב מבחוץ ה"א אפי' בין קשר לקשר קמ"ל כנגד הכתב ולא כנגד הקשר ואי הוה אמר מבחוץ כנגד הכתב הוה אמינא לצדדין:

    לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קס"ד מגואיואע"ג דתנן מקושר עדיו מאחוריו איכא למימר דשפיר קרי אחוריו בין שיטה לשיטה לפי (שאין) העד אחורי השיטה שתחתיו:

    ואם איתא אין זמן ואין עדים בזה מיבעי ליהוא"ת לר' ירמיה נמי קשה דכיון שהיו אחוריו דרך אורך השיטה והיה סבור בו שהוא פשוט היה לו לפסלו נמי משום עדים שהיו מאחוריו דתנן גט פשוט שכתוב עדיו מאחוריו פסול וכ"ת לא ידע מתני' כלל דהא לא ידע שיעשו שטר מקושר עד ששמעה לקמן אבל קודם לכן לא ואפי' פשוט שפסול כשעדיו מאחוריו לא היה יודע שהרי במתני' דפסלינן ליה היינו משום שלא יעשנו מקושר ויהיה מוקדם וכיון שלא היה יודע כלום במקושר לא היה יודע בפשוט שפסול כשעדיו מאחוריו הא ליכא למימר חדא שאין סברא לומר שרבי לא היה בקי בשטר פשוט ועוד קשה דא"ל ר"ש בריה בין קשריו מובלע מנא ליה רבי לא שנאה ר"ש מנא ליה ועוד אע"פ שלא היה יודע דפסול פשוט שעדיו מאחוריו משום דמקושר מיתני בהדי פשוט ואיכא למימר כמו שלא היה יודע מתני' במקושר לא היה יודע גם בפשוט מ"מ היה לו לידע מתני' דגיטין (דף פז:) דתנן התם העדים החתומים בראש הדף מן הצד מאחוריו בגט פשוט פסול וי"ל דהיה יודע רבי מתני' דפשוט ודמקושר ולא היה יודע דבמקושר שנה מונין שתים עד ששמעה מזונין וכאן היה סבור שלא היו כותבין בין הקשרים שום עיקר השטר לכך היה מתמה אין זמן בזה דלא היה סבור שהיה כתוב בין הקשרים אבל לר' ירמיה ניחא שהיה יודע שעדיו מאחוריו וכן יש להקשות ולתרץ לבתר דמשני מאבראי לרב הונא אבל זה קשה דמאי פירכא הא דאעדים לא קפיד כיון שדינם להיות בין קשר לקשר שהרי היה יודע בטיב מקושר וי"ל דהכי קא פריך דאם איתא אעדים נמי היה לו להקפיד שהם עיקר השטר ולא היה לכותבם אלא בפשיטות השטר ודוחק:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמראואת הגלוי זה פשוט שבמקושר. פירש הראב"ד ז"ל, פשוט שבמקושר הטופס והתורף ששניהם שוין בו. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל פירש, הגלוי הנשאר מן הנייר תחת הכתב, דמה שישאר בפשוט מן הנייר אחר חתימת העדים אין לחוש עליו, שלא יתכן בו זיוף, אבל במקושר שעדיו מאחריו היה לנו להקפיד שלא להשאיר נייר לאחר תשלום הכתב, ועל זה אמר הכתוב את הגלוי, שאפילו כן אין חוששין לו, וכדאמרינן דכתיב ביה שריר וקיים.

    הא דאמרינןחד שריר וקיים כתבי' תרי לא כתבי'. היינו דוקא במקושר אבל בפשוט אפילו טובא כתבי', ובלבד שלא יהא חד בשיטה אחרונה וחד בשיטה שניה שלמעלה ממנה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 160b

    Bava Batra 160b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 343 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    תקנו רבנן מקושר כו' מספקא לן בזמן הזה כשכהן מגרש אשתו אם צריך לעשות מקושר כי מתוך התקנה משמע שאין לגרש כי אם במקושר אך לפי שאין אנו בקיאין בו בטוב נכון יותר לעשותו פשוט שהוא קל יותר אי נמי לא תקינו רבנן כי אם באותו מקום ור"י היה אומר דתקינו רבנן מקושר לא שיהא חובה לעשותו כן אלא כדי שלא יפסידו נשותיהן התקינו לעשותו כן:

    שלא תחלוק בין גיטין לשטרות שאם תפסלנה בשטרות אתי למיפסל אף בגיטין אי נמי אי לא עבדי שטרי חוב מקושר אתי שיניחו לעשותו גם בגיטין אלא מתוך שהורגלו לעשותו מקושר יעשו בגיטין ולפירוש קמא אין להקשות משטרות שאנו פוסלין בעד כותי וגיטין מכשירין ולא גזרינן גיטין אטו שטרות דהתם היינו טעמא משום דאין עדי הגט חותמין זה בלא זה ומדכותי חתים ברישא ש"מ חבר הוא אבל עדי שטר חותמין זה בלא זה:

    רב ירמיה בר אבא אמר אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ אי לא אמר אלא אחורי הכתב כנגד הכתב ולא אמר מבחוץ הוה אמינא כנגד הכתב היינו כלפי הכתב ואחורי הכתב היינו למעלה מן הכתב שאינו למטה כשאר חתימות ואי [הוי] אמר אחורי הכתב מבחוץ ה"א אפי' בין קשר לקשר קמ"ל כנגד הכתב ולא כנגד הקשר ואי הוה אמר מבחוץ כנגד הכתב הוה אמינא לצדדין:

    לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קס"ד מגואי ואע"ג דתנן מקושר עדיו מאחוריו איכא למימר דשפיר קרי אחוריו בין שיטה לשיטה לפי (שאין) העד אחורי השיטה שתחתיו:

    ואם איתא אין זמן ואין עדים בזה מיבעי ליה וא"ת לר' ירמיה נמי קשה דכיון שהיו אחוריו דרך אורך השיטה והיה סבור בו שהוא פשוט היה לו לפסלו נמי משום עדים שהיו מאחוריו דתנן גט פשוט שכתוב עדיו מאחוריו פסול וכ"ת לא ידע מתני' כלל דהא לא ידע שיעשו שטר מקושר עד ששמעה לקמן אבל קודם לכן לא ואפי' פשוט שפסול כשעדיו מאחוריו לא היה יודע שהרי במתני' דפסלינן ליה היינו משום שלא יעשנו מקושר ויהיה מוקדם וכיון שלא היה יודע כלום במקושר לא היה יודע בפשוט שפסול כשעדיו מאחוריו הא ליכא למימר חדא שאין סברא לומר שרבי לא היה בקי בשטר פשוט ועוד קשה דא"ל ר"ש בריה בין קשריו מובלע מנא ליה רבי לא שנאה ר"ש מנא ליה ועוד אע"פ שלא היה יודע דפסול פשוט שעדיו מאחוריו משום דמקושר מיתני בהדי פשוט ואיכא למימר כמו שלא היה יודע מתני' במקושר לא היה יודע גם בפשוט מ"מ היה לו לידע מתני' דגיטין (דף פז:) דתנן התם העדים החתומים בראש הדף מן הצד מאחוריו בגט פשוט פסול וי"ל דהיה יודע רבי מתני' דפשוט ודמקושר ולא היה יודע דבמקושר שנה מונין שתים עד ששמעה מזונין וכאן היה סבור שלא היו כותבין בין הקשרים שום עיקר השטר לכך היה מתמה אין זמן בזה דלא היה סבור שהיה כתוב בין הקשרים אבל לר' ירמיה ניחא שהיה יודע שעדיו מאחוריו וכן יש להקשות ולתרץ לבתר דמשני מאבראי לרב הונא אבל זה קשה דמאי פירכא הא דאעדים לא קפיד כיון שדינם להיות בין קשר לקשר שהרי היה יודע בטיב מקושר וי"ל דהכי קא פריך דאם איתא אעדים נמי היה לו להקפיד שהם עיקר השטר ולא היה לכותבם אלא בפשיטות השטר ודוחק:

    Tosafot on Bava Batra 160b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמרא ואת הגלוי זה פשוט שבמקושר. פירש הראב"ד ז"ל, פשוט שבמקושר הטופס והתורף ששניהם שוין בו. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל פירש, הגלוי הנשאר מן הנייר תחת הכתב, דמה שישאר בפשוט מן הנייר אחר חתימת העדים אין לחוש עליו, שלא יתכן בו זיוף, אבל במקושר שעדיו מאחריו היה לנו להקפיד שלא להשאיר נייר לאחר תשלום הכתב, ועל זה אמר הכתוב את הגלוי, שאפילו כן אין חוששין לו, וכדאמרינן דכתיב ביה שריר וקיים.

    הא דאמרינן חד שריר וקיים כתבי' תרי לא כתבי'. היינו דוקא במקושר אבל בפשוט אפילו טובא כתבי', ובלבד שלא יהא חד בשיטה אחרונה וחד בשיטה שניה שלמעלה ממנה.

    Rashba on Bava Batra 160b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כל שהעידו הרבה עדים בדבר אחד ונתכונו כלם להעיד אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול או שנים קרובים זה לזה עדותן בטלה בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות ואין אומרים תתקיים העדות בשאר אע"פ שנשארו שם שנים או יותר וזהו שאמרה תורה על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים ואם עדות מתקיימת בשנים למה פירט לך הכתוב שלשה להקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה שהרי אין בשאר בכדי שתתקיים העדות אף שלשה והוא הדין למאה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אבל אם לא נתכוונו כלם להעיד שואלין להם אם באו להעיד או שלא באו אלא לראות לבד וכל שלא נמצא קרוב או פסול באותם שבאו להעיד תתקיים העדות בהם ודברים אלו בעדות על פה הא שטר שנמצא אחד מעדיו קרוב או פסול או שני עדים קרובים זה לזה ואין העדים קיימים עד שנשאל להם כן אם יש שם עדות ברורה שכלם ישבו לחתום הרי זו כונה להעיד ואם לאו תתקיים העדות בשאר שסתם הדברים חתמו הכשרים והניחו ריוח לגדוליהם ומלאהו בעל השטר בקרובים כמו שאמרו מלאהו בקרובים כשר וכבר כתבנוה בפרק יש נוחלין:

    כבר התחלנו לבאר שכל שיש לחוש לזיוף השטר פסול שלא תקנו חכמים מעשה שטר לתקלה וליתן יד לפושעים ומקום למזוייפים מעתה צריך שתחקור במלאכת המקשר הואיל ועדיו חתומים בין קשר לקשר ואינם חתומים בסוף השטר הרי יש לחוש שמא יוסיף ויכתוב בסוף השטר לאחר תשלום הכתב מה שירצה ויאמר שמכלל עניני השטר הוא שהרי ציירנו שכותב כמו שרוצה אחר הקשרים כדרך שכותבין בפשוט ואין הכרח לצמצם שלא יהו שיטין אחר הקשרים אלא כשטין שבין קשר לקשר ואחר שכן הרי יש כאן מקום חשש לזיוף פירשו מפני זה בגמרא שהמקושר צריך שיכתבו בו שריר וקים אע"פ שאין שם תלויות ומחקין ונעשה שריר וקים כעין חתימת עדים שאם ימצא אחריו תוספת יהא ניכר שזיוף הוא ואין למדין הימנו ועדין אני אומר שמא יוסיף לכתוב אחר השריר וקים מה שירצה או ימחוק ויתלה ויכתוב שריר וקים פעם אחרת אלא שפירשו בגמ' שאין כותבין שני שריר וקים ושמא תאמר שמא ימחוק השריר וקיים ויכתוב מה שירצה ויכתוב אחר כן שריר וקים הרי אמרו במקושר שהתלויות שנתקיימו הוא שכשרות בו אחר שנתקיימו אבל המחק אע"פ שנתקיים פסול כל שהוא נראה שהיה ראוי להיות בו שריר וקיים כגון שאנו רואים שכבר נשלמו התנאים והותחל בו נסח שכותבין בסוף השטר כגון ואחריות וחומר וכו' וכיוצא בזה ואם נמחק הרבה עד שיש לחוש שמחק הכל וחדש בו דברים פוסלין אותו הא כל שנמחק במקום שלא היה ראוי ליכתב שם שריר וקים כגון קודם נסח שאדם רגיל לכתוב בסוף או אפילו במקום שריר וקיים אם לא היה המחק כשיעור שתי מלות אלו ר"ל כשיעור שייר וקיים כשר ונמצא שאין מקום עוד לזיוף:

    Meiri on Bava Batra 160b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה לרב הונא כו' שאין העד אחרי השיטה כו' עכ"ל כצ"ל אבל אחורי השיטה ודאי מקרי כמ"ש לעיל וק"ל:

    בד"ה ואם איתא כו' דרך אורך השיטה וה"ה כו' ואפי' פשוט שפסול כשעדיו מאחוריו לא היה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בא"ד דהיה יודע ר' מתני' דפשוט ודמקושר ולא היה יודע דבמקושר שנה כי' עכ"ל ולפ"ז ע"כ טעם דפשוט עדיו מאחוריו דפסול לאו היינו משום שעשאו מקושר והוי מוקדם כמ"ש התוס' לעיל אלא כאידך טעמא שכתבו התוס' שלא נעשה כתיקון חכמים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 160b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    גמרא (זה גלוי) ואת הגלוי זה פשוט שבמקושר. פירוש המקום הגלוי הנשאר מן הנייר תחת הכתב לפי שהפשוט עדיו חותמים תחת הכתב ומה שישאר מן הנייר גלוי אחר חתימת העדים אין לחוש עליו לפי שלא יתכן בו זיוף הואיל וכבר חתמו העדים למעלה ממנו תחת תשלום כתב השטר אבל מקושר כיון שעדיו אינם חתומים בפני השטר אלא אחורי השטר בין קשריו היה לנו להקפיד שלא להשאיר בפני השטר לאחר תשלום הכתב מקום גלוי מן הנייר שמא יבוא להוסיף בו ענין קא משמע לן שאין אנו חוששים לדבר זה ועל זה אמר הכתוב ואת הגלוי כלומר ואף על פי שנשאר בו בנייר מקום גלוי אין חוששים לו והשטר לעולם כשר לפי שכיון שתקנו חכמים שיכתוב בפני השטר לאחר תשלום הכתב שריר וקיים אין כאן מקום חשש זיוף וכדבעינן למימר לקמן. ויש לפרש זה (גלוי) פשוט שבמקושר שכיון שהעדים מאחרי השטר הן חותמים נמצאת חתימתם על מקום גלוי שהרי אין לפני חתימתו כתב אלא נייר גלוי ואף על פי כן השטר כשר לפי שאין מקום לחשש זיוף כדבעינן למימר לקמן. הרא"ם ז"ל. והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו: זה פשוט שבמקושר הטופס והתורף ששניהם שוים בו. ונראה לי ששתי שדות היו אשר קנה ירמיה באחד עשה שטר פשוט ובאחד עשה מקושר ולא ידעתי על מה. גם לא ידעתי למה תקנו מקושר בשטרות בשלמא גיטין משום דאתרא דכהני הוה כדמפרש בגמרא אבל שטרות למה אלא שלא לחלוק במעשה השטרות. ומהאי טעמא נמי אמרינן אין שטר לאחר מיתה דומיא דגט דבעינן כריתות דבר הכורת בינו לבינה ואחר מיתה כבר נכרתו בלא גט. והאי להכי הוא דאתא שדות בכסף יקנו עצה טובה קמשמע לן ואקח ספר המקנה דהכי הוה מעשה. פירוש הני קראי לאו לאגמורי דינא אתו לדרוש בהו מילתא יתירתא הילכך וכתוב בספר והעד עדים איבא למימר חדא מילתא היא והאי והעד עדים כלומר הרבו עדים בחתימת הספר כדי שתמצאו עדים לקיום וחתימה. ואקח ספר המקנה. (חסר מכאן ולהלן כמו ד' וה' דפין). מחדושי הראב"ד ז"ל.

    הא דאמר להקיש שלשה לשנים כל חד וחד כדאית ליה פירוש כל חד וחד מהתנאים שנחלקו בכך כדאית ליה ועיקר חלוקותן במכות דתנן על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקיימת עדות כו' רבי עקיבא אומר כו' היכן חותמים העדים רב אמר כו' קסלקא דעתך בין קשר לקשר מגואי כלומר בפני השטר תחת תשלום הכתב. והא ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר אין זמן בזה. פירוש נשלם כתב השטר וכל עניניו במקום (הק"ש) הפשוט בלא קשר אי נמי בסוף הקשר הראשון וחשב רבי כי אין בין שאר הקשרים כלום ולפיכך אמר אין בזה זמן אמר לפניו רבי שמעון ברבי שמא בין קשריו הוא מובלע ואם איתא שדרך המקושר להיות חתימת העדים בפני השטר לאחר תשלום השטר בין הקשרים כשראה רבי שכבר נשלם חתימת השטר בכל ענייניו במקום הפשוט בלא קשר אי נמי בסוף הקשר הראשון וחשב שאין בין שאר הקשרים כלום כשאמר אין זמן בזה למה לא אמר אין כאן זמן ועדים. ומהדרינן מי סברת בין קשר לקשר בפני השטר לאחר תשלום הכתב לא בין קשר לקשר מאחרי השטר ואקשינן וכיון שאין בפני השטר לאחר תשלום הכתב חתימת עדים ליחוש דילמא מזייף ומוסיף וכתב בפני השטר לאחר תשלום הכתב מאי דבעי ואומר כי מכלל השטר הוא שהרי אין שם חתימת עדים שיודע שמה שיכתב אחר חתימת עדים אינו מהעניינים שהעידו עליהם. ומהדרינן דכתבי ביה בפני השטר לאחר תשלום העניינים שמעידים עליהם שריר וקיים ונעשה אותו שריר וקיים כמו חתימת עדים ואם נמצא אחריו תוספת בידוע שזיוף הוא ואין ללמוד מאותו תוספת. הרא"ם ז"ל.

    ולרב ירמיה בר אבא דאמר אחורי הכתב כו' ליחוש דילמא מזייף וכתיב מגואי מאי דבעין ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי. פירוש קסלקא דעתך דהאי אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ דקאמר שיהיו העדים חותמים כנגד השיטה האחרונה שבפני השטר ושתבא חתימתם מלמעלה למטה כמו הכתב שבפני השטר שהוא מלמעלה למטה ועל זאת הקשינו וליחוש דילמא מזייף ומוסיף בפני השטר שיטה אחרת וכשיוציא השטר לבד ויאמרו לו למה לא חתמו העדים כנגד שיטה זו שהיא אחרונה אלא כנגד השיטה שלמעלה ממנה ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי כלומר היה בלבי להוסיף עדים אחרים ולפיכך אמרתי לעדים שיתחילו בחתימה מכנגד השיטה שהיא למעלה מהאחרונה כדי שיחתמו אחרים תחתיהם כנגד השיטה האחרונה ותגמר חתימת כולם כנגד גמר כתב השטר מאחריו *) ומהדרינן מי סברת עדים אלו שחותמים אחורי הכתב נגד הכתב מבחוץ מלמעלה למטה הם חותמים כדי שנחוש לדבר זה לא (מלמעלה למטה) ממטה למעלה הם חותמים שהופכים את השטר ועושין תחתיתו עליון ועליונו תחתון וחותמים העדים כנגד שיטה אחרונה מאחריה שנעשה גגו של עדים כנגד תחתית הכתב שבשיטה אחרונה שאם יבא לרבות בעדים תחת חתימת עדים אלו תבא כנגד השיטה שהיא למעלה מהשיטה האחרונה וכיון שכן אין לחוש שמא יוסיף תחת שיטה אחרונה כלום שאם ימצא בשטר שיטה בסופו ויבא מלמעלה מכנגד גגן של עדים החותמים מאחריו בידוע שהוא זיוף ואין למדין ממנו. הרא"ם ז"ל. עיין בחידושי הרמב"ן ז"ל **).

    *) צריך עיון מכל זה צריך לקיים דבריו אם אין עדים אולי צריך לומר כי באמת יחתום על ידו עדים מזויפים.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 160b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 160, Amud Bet, about 343 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “זה פשוט. ״וחתום״ זה מקושר. ״והעד״ שנים,…”

    2. Segment 27 words

      Opens “ואיפוך אנא! מתוך שנתרבה בקשריו, נתרבה בעדיו.…”

      Named: רבה.

    3. Segment 331 words

      Opens “רפרם אמר, מהכא: (ירמיהו לב, יא) ״ואקח…”

    4. Segment 421 words

      Opens “״המצוה והחקים״ אלו דברים שבין פשוט למקושר.…”

    5. Segment 57 words

      Opens “ואיפוך אנא! מתוך שנתרבה בקשריו, נתרבה בעדיו.…”

      Named: רבה.

    6. Segment 633 words

      Opens “רמי בר יחזקאל אמר, מהכא: (דברים יט,…”

    7. Segment 77 words

      Opens “ואיפוך אנא! מתוך שנתרבה בקשריו, נתרבה בעדיו.…”

      Named: רבה.

    8. Segment 848 words

      Opens “והני להכי הוא דאתו? כל חד וחד…”

      Named: רבי עקיבא.

    9. Segment 96 words

      Opens “אלא מקושר מדרבנן, וקראי אסמכתא בעלמא.…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר? אתרא דכהני…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “התינח גיטין, שטרות מאי איכא למימר? כדי…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “היכן עדים חותמין? רב הונא אמר: בין…”

      Named: רב הונא, רב ירמיה בר אבא, אבא.

    13. Segment 1353 words

      Opens “אמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא:…”

      Named: רב חסדא, רב הונא, רבי שמעון ברבי לרבי.

    14. Segment 1413 words

      Opens “אמר ליה: מי סברת בין קשר לקשר…”

    15. Segment 158 words

      Opens “וניחוש דלמא זייף וכתב מאי דבעי, וחתימי…”

    16. Segment 164 words

      Opens “דכתיב ביה: ״שריר וקיים״.…”

    17. Segment 1719 words

      Opens “וניחוש דלמא כתב מאי דבעי, והדר כתב…”

    18. Segment 1820 words

      Opens “וליחוש דלמא מחיק ליה לשריר וקיים״, וכתב…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Batra 160b · Segment 18 — “…וקיים״! הא אמר ר' יוחנן: תלויה; מקויימת כשרה,

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 160b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026