Talmud Builders

    Bava Batra 111a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 111a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The verse states: “And every daughter who possesses an inheritance from the tribes of the children of Israel” (Numbers 36:8). Noting the plural in the phrase “from the tribes of the children of Israel,” the baraita asks: How can a daughter inherit land from two tribes? Rather, this is referring to a daughter whose father is from one tribe but her mother is from another tribe, and they both died, and she inherited from both of them. Therefore, it can be seen in this verse that a daughter inherits from her mother.

    2The baraita continues: I have derived only that a daughter inherits from her mother; from where do I derive that a son inherits from his mother as well? You can say an a fortiori inference: And just as a daughter, whose power is diminished with regard to her father’s property in that she does not inherit it when there is a son, yet her power is enhanced with regard to her mother’s property in that she inherits it; with regard to a son, whose power is enhanced with regard to his father’s property in that he is first in the order of inheritance, is it not logical that his power is enhanced with regard to his mother’s property? The baraita continues: And from the place that you came, i.e., from the inference that was just stated, one can say the following: Just as there, with regard to a father’s property, a son precedes a daughter, so too here, with regard to a mother’s property, a son precedes a daughter. This is the opinion of the first tanna .

    3The baraita continues: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said in the name of Rabbi Zekharya ben Hakatzav: Both the son and the daughter are equal with regard to the mother’s property. What is the reason for his ruling? It is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source. According to this principle, a halakha derived by means of an a fortiori inference cannot go beyond the halakhot of the source from which it is derived. Since the halakha that a son inherits from his mother was derived via an a fortiori inference from the halakha that a daughter inherits from her mother, it cannot be that this inference should lead to the conclusion that a son precedes a daughter in inheriting from their mother.

    4The Gemara asks: And doesn’t the first tanna also interpret verses employing the principle of: It is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source? But the principle of: It is sufficient, which limits the extent of a fortiori inference, is found in the Torah, so how could he disagree with it?

    5As it is taught in a baraita that explains the hermeneutical principles: How does an a fortiori inference work? The verse states with regard to Miriam, after she spoke ill of her brother Moses: “And the Lord said to Moses: If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days?” (Numbers 12:14). The verse is saying that if a father spits in the face of his daughter and reprimands her, she would feel shame for seven days. By an a fortiori inference it is derived that Miriam, who suffered the more severe reprimand of the Divine Presence, should be ostracized for fourteen days. Why then, was Miriam ostracized for only seven days?

    6Rather, it is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source, so her punishment cannot be for longer than the punishment of one who is reprimanded by a father. In any event, the principle the begins with: It is sufficient, can be seen in this verse, so how does the first tanna rule that a son precedes a daughter with regard to a mother’s property?

    7The Gemara answers: Generally, the first tanna also interprets verses employing the principle that begins with: It is sufficient, but it is different here with regard to inheritance, as the verse states: “And every daughter who possesses an inheritance from the tribes of the children of Israel” (Numbers 36:8). The verse juxtaposes the tribe of the mother to the tribe of the father. Therefore, the first tanna holds that just as with regard to the tribe of the father, i.e., inheriting from one’s father, a son precedes a daughter, so too, with regard to the tribe of the mother, i.e., inheriting from one’s mother, a son precedes a daughter.

    8The Gemara relates: Rav Nittai thought to perform an action, i.e., issue a ruling, in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav, who taught that a son and daughter are equal with regard to inheriting from their mother. Shmuel said to him: In accordance with whose opinion do you wish to issue this ruling, in accordance with the opinion of Zekharya? Zekharya is nil [ afes ], i.e., his statement was not accepted as halakha . Rabbi Tavla performed an action, i.e., issued a ruling, in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav. Rav Naḥman said to him: What is this? Rabbi Tavla said to him: As Rav Ḥinnana bar Shelamya says in the name of Rav: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav. Rav Naḥman said to him: Go retract your ruling, and if you do not, I will take Rav Ḥinnana bar Shelamya out of your ear, i.e., I will punish you severely for ruling against the accepted halakha .

    9The Gemara relates further: Rav Huna bar Ḥiyya thought to perform an action, i.e., issue a ruling, in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav. Rav Naḥman said to him: What is this? Rav Huna bar Ḥiyya said to him: As Rav Huna says that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav. Rav Naḥman said to him: Shall I send a messenger to Rav Huna to ask him if that is indeed what he said? Rav Huna bar Ḥiyya was embarrassed, as he was not certain that Rav Huna actually said this ruling. Rav Naḥman said to him: Now, if Rav Huna were to have died, you would have been brazen enough to say before me that this is what he said, but since he is still alive, you cannot be so brazen.

    10The Gemara asks: And he, Rav Naḥman, in accordance with whose opinion does he hold? As there were various sages who ruled in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav, why did Rav Naḥman not agree? The Gemara answers: He holds in accordance with this statement of Rav and Shmuel, who both say: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav.

    11The Gemara relates: Rabbi Yannai, who had already grown old and whose eyes were dim, would walk leaning on the shoulder of Rabbi Simlai, his attendant, and Rabbi Yehuda Nesia came toward them. Rabbi Simlai said to Rabbi Yannai: The person who is coming toward us is handsome and his cloak is handsome. When Rabbi Yehuda Nesia reached him, Rabbi Yannai felt his cloak and said to Rabbi Simlai: Concerning this cloak, its measurement with regard to the halakhot of ritual impurity is like the measurement of sackcloth, meaning it was a cloak of inferior quality, as it was thick and rough.

    12When Rabbi Yehuda Nesia met Rabbi Yannai he asked him: From where is it derived that a son precedes a daughter with regard to the mother’s property? Rabbi Yannai said to him: As it is written: “And every daughter who possesses an inheritance from the tribes of the children of Israel” (Numbers 36:8). The verse juxtaposes the tribe of the mother to the tribe of the father. This teaches that just as with regard to the tribe of the father a son precedes a daughter, so too, with regard to the tribe of the mother, a son precedes a daughter. Rabbi Yehuda Nesia said to him: If so, if these two halakhot are in fact juxtaposed, the following should also be derived: Just as with regard to the inheritance of the father’s tribe a firstborn takes a double portion, so too, with regard to inheritance from the mother’s tribe, when he inherits from his mother a firstborn takes a double portion.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 111 עמוד א

    1(במדבר לו, ח) ״וכל בת יורשת נחלה ״ממטות״ בני ישראל היאך בת יורשת שני ״מטות אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו וירשתן׃

    2ואין לי אלא בת בן מנין אמרת קל וחומר ומה בת שהורע כחה בנכסי האב, יפה כחה בנכסי האם, בן שיפה כחו בנכסי האב אינו דין שיפה כחו בנכסי האם וממקום שבאת מה להלן בן קודם לבת אף כאן בן קודם לבת׃

    3ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' יוסי אמרו משום רבי זכריה בן הקצב אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם מאי טעמא דיו לבא מן הדין להיות כנדון׃

    4ותנא קמא לא דריש דיו והא דיו דאורייתא הוא׃

    5דתניא מדין קל וחומר כיצד (במדבר יב, יד) ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר׃

    6אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון׃

    7בעלמא דריש דיו ושאני הכא דאמר קרא ״ממטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת״׃

    8רב ניתאי סבר למעבד עובדא כר' זכריה בן הקצב אמר ליה שמואל כמאן כזכריה אפס זכריה רבי טבלא עבד עובדא כרבי זכריה בן הקצב א"ל רב נחמן מאי האי א"ל דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב הלכה כרבי זכריה בן הקצב אמר ליה זיל אהדר בך ואי לא מפיקנא לך רב חיננא בר שלמיא מאוניך׃

    9רב הונא בר חייא סבר למעבד עובדא כרבי זכריה בן הקצב אמר ליה רב נחמן מאי האי אמר ליה דאמר רב הונא אמר רב הלכה כר' זכריה בן הקצב אמר ליה אשלח ליה איכסיף אמר ליה השתא כי נח נפשיה דרב הונא איתריסת לקבלי׃

    10ואיהו כמאן סברה כי הא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין הלכה כר' זכריה בן הקצב׃

    11מיסתמיך ואזיל רבי ינאי אכתפא דרבי שמלאי שמעיה ואתי ר' יהודה נשיאה לאפייהו א"ל בר אינש דאתא לקיבלנא הוא יאי וגולתיה יאי כי מטא לגביה גששה אמר ליה דין שיעוריה כשק׃

    12בעא מיניה מנין לבן שקודם לבת בנכסי האם אמר ליה דכתיב ״מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת א״ל אי מה מטה האב בכור נוטל פי שנים?! אף מטה האם בכור נוטל פי שנים׃

    Tosafot

    קל וחומר לשכינה י"דאור"ת דלכך נקט י"ד משום דאמר בהמפלת (נדה דף לא.) שלשה שותפין יש באדם הקדוש ברוך הוא אביו ואמו ונותן בו הקב"ה כנגד שניהן אבל קשה קצת דאם כן אין זה קל וחומר דמן הדין יש להיות כנגד שניהן ועוד אמר בספרי בתוספתא קל וחומר למלך וכהן י"ד פירוש משה רבינו שהיה מלך וכהן גדול ששימש שבעת ימי המילואים ואמשה רבינו אמאי נקט י"ד ודוחק לומר דמלך היינו הקדוש ברוך הוא וכהן משה ורבינו חיים כהן מפרש קל וחומר לשכינה יותר מעט מז' וכיון דאפיקתיה מז' דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות וכן משמע באבות:

    מקיש מטה האם למטה האב וכו'תימה לרשב"א אמאי איצטריך לאשמועינן דבן קודם לבת בנכסי האם מהיקשא דמטות תיפוק ליה מוירש אותה דאמר לקמן (בבא בתרא דף קיג:) מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה מה ירושה ראשונה בן קודם לבת אף ירושה שניה בן קודם לבת דמיניה ילפינן לקמן דבני אחות קודמין לבנות אחות לירש בנכסי אחי האם ובנכסי אבי האם דמה ירושה ראשונה דהיינו בנכסי האב בן קודם לבת אף ירושה שניה כגון בן הבת קודם לבת הבת בנכסי אבי האם ואומר רשב"א דבן בנכסי האם היינו נמי ירושה ראשונה הבאה מכח האם ואי לאו דנפקא לן מהיקשא דמטות דבן קודם לבת בנכסי האם היכי הוה שמעינן דקודם בנכסי אבי האם דלא אתי אלא מכח היקשא דירושה ראשונה הלכך איצטריך הכא למילף מעיקרא דבן קודם לבת בנכסי האם שהיא ירושה ראשונה הבאה מכח האם ושוב נפקא לן מהיקשא דלקמן דמקיש ירושה שניה לירושה ראשונה בין ירושה שניה דאב בין ירושה שניה דאם ור"י אומר דאע"ג דנפקא לן לקמן דבן קודם לבת בנכסי אבי האם היינו משום דמכח אבוה דאימיה קאתי ולא שמעינן מינה דקודם בנכסי האם עצמן ואין נראה לרשב"א דהא מכח דאבוה דאם לא ירית אלא ע"י משמוש דנפלו לפני האם והוא יורש את אמו וא"ת כיון דמהכא שמעינן דמהיקש דמטות דבן קודם לבת בנכסי האם אמאי איצטריך כל הנך קראי דלא תסוב נחלה דאיירי בסיבת הבן וקרא דאם אין לו בת דאמר לקמן בן הבת ובת הבת מנין ת"ל אם אין לו עיין עליו דמשמע דאתא לאשמועינן דבן יורש את אמו ומיהו ההוא דואם אין לו בת איצטריך טובא דלא הוה ידעינן שהיה בן הבת יורש כלל ע"י משמוש והא דדרשינן נמי מוירש אותה להקיש ירושה שניה לראשונה הוה מוקמינן בבת הבן דוקא ולא תסוב נמי איצטריך ללאו בסיבת הבן ולא תסוב שני בסיבת הבעל ולמאן דדריש בעל משארו איצטריך לעבור עליו בשני לאוין ומיהו קשה לרשב"א דאמאי איצטריך הכא היקשא דמטות כיון דשמעינן מואם אין לו בת ומלא תסוב דבן יורש את אמו תיפוק ליה מקל וחומר דבן קודם לבת והשתא לא אמר דיו כיון דמפריך ק"ו ומיהו פלוגתא היא בכיצד הרגל (ב"ק דף כה.) דאיכא מ"ד אפילו היכא דמיפרך ק"ו אמר דיו ומיהו אפילו למ"ד לא אמר דיו איכא למימר דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:

    דין שיעוריה כשקואם תאמר וכי גרע ממטלניות דפרק לא יחפור (לעיל בבא בתרא דף כ. ושם) דאוקימנא כעין [רסקא] ואפילו הכי שיעורייהו בג' על ג' וי"ל דהתם לא מוקי לה כעין שקא אלא לענין דלא חזו לאומנא לקנח הדם אבל האי קשה יותר מדאי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שהבן יורש בנכסי האם צריך שתדע שירושתו בנכסי האם שוה היא לירושתו בנכסי האב מה ירשתו בנכסי האב בן קודם לבת אף ירשתו בנכסי האם בן קודם לבת ואין לבת בהן במקום בן כלום ואע"פ שכל עצמן של נכסי האם לא יצאה לנו ירושתן לבניה אלא מבת דכתוב וכל בת יורשת נחלה ממטות היאך בת יורשת שני מטות זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחד ומתו וירשתן ואח"כ למדנו לבן מקל וחומר והיה לנו לומר דיו לבא מן הדין וכו' שהרי מדת דיו מדה קבועה היא כמו שנדרשה בתורת כהנים מואביה ירוק ירק בפניה וכו' וכמו שביארנו ענינה בסוף שני של קמא זו אינה בכלל הואיל ויצאו שניהם במלה אחת ר"ל מטות הוקשה לגמרי נחלת האם לנחלת האב להיות הבן קודם לה:

    הבגד והשק שני מינין הם לענין טומאה שהרי כתוב או בגד או שק וכו' ואף שיעורן אינו שוה לענין טומאה ששיעור הבגד להטמא במדרס שלשה טפחים על שלשה טפחים ומהם ולמעלה ושאר טמאות בבגדי צמר ופשתים שלש אצבעות על שלש אצבעות ושאר בגדים אף בשאר טמאות שלשה על שלשה אבל השק שיעורו לכל הטמאות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים הבגדים העבים והגסים ביותר דינן אף לשאר טמאות בשלשה טפחים על שלשה טפחים ולעולם אין שיעורן כשק ולא נאמר בכאן באחד ששבחוהו לפני חכם לומר הוא יאיי וגלתיה יאיי וכשבא אצלו משש בבגדו ומצאו גס וכלשון הזה אמר דין שיעוריה כשק אלא דרך בדיחותא כלומר היה ראוי לדונו כשק מרוב גסותו או שאפשר ששבחוהו על חכמתו והוא ענין הוא יאיי וכן שבחוהו על מדותיו והוא ענין גיתיה יאיי שהמדות נמשלו לבגדים כמו שהתבאר בחבורי מקצת חכמים וכמו שאמרו במקום אחר ב"מ פ"ה א' חכימא עבדית יתך וגלתא דדהבא פרסית ארישך ור' קרו לך ואת אמרת לקריתי אנא אזיל וכשבא אצלו וראה מתנועותיו שאין מדותיו ערבות כל כך עד שהיה נמהר לשאול בהלכה קודם שיתישב לפניו אמר דין שיעורה כשק:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 111a

    Bava Batra 111a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 352 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    קל וחומר לשכינה י"ד אור"ת דלכך נקט י"ד משום דאמר בהמפלת (נדה דף לא.) שלשה שותפין יש באדם הקדוש ברוך הוא אביו ואמו ונותן בו הקב"ה כנגד שניהן אבל קשה קצת דאם כן אין זה קל וחומר דמן הדין יש להיות כנגד שניהן ועוד אמר בספרי בתוספתא קל וחומר למלך וכהן י"ד פירוש משה רבינו שהיה מלך וכהן גדול ששימש שבעת ימי המילואים ואמשה רבינו אמאי נקט י"ד ודוחק לומר דמלך היינו הקדוש ברוך הוא וכהן משה ורבינו חיים כהן מפרש קל וחומר לשכינה יותר מעט מז' וכיון דאפיקתיה מז' דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות וכן משמע באבות:

    מקיש מטה האם למטה האב וכו' תימה לרשב"א אמאי איצטריך לאשמועינן דבן קודם לבת בנכסי האם מהיקשא דמטות תיפוק ליה מוירש אותה דאמר לקמן (בבא בתרא דף קיג:) מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה מה ירושה ראשונה בן קודם לבת אף ירושה שניה בן קודם לבת דמיניה ילפינן לקמן דבני אחות קודמין לבנות אחות לירש בנכסי אחי האם ובנכסי אבי האם דמה ירושה ראשונה דהיינו בנכסי האב בן קודם לבת אף ירושה שניה כגון בן הבת קודם לבת הבת בנכסי אבי האם ואומר רשב"א דבן בנכסי האם היינו נמי ירושה ראשונה הבאה מכח האם ואי לאו דנפקא לן מהיקשא דמטות דבן קודם לבת בנכסי האם היכי הוה שמעינן דקודם בנכסי אבי האם דלא אתי אלא מכח היקשא דירושה ראשונה הלכך איצטריך הכא למילף מעיקרא דבן קודם לבת בנכסי האם שהיא ירושה ראשונה הבאה מכח האם ושוב נפקא לן מהיקשא דלקמן דמקיש ירושה שניה לירושה ראשונה בין ירושה שניה דאב בין ירושה שניה דאם ור"י אומר דאע"ג דנפקא לן לקמן דבן קודם לבת בנכסי אבי האם היינו משום דמכח אבוה דאימיה קאתי ולא שמעינן מינה דקודם בנכסי האם עצמן ואין נראה לרשב"א דהא מכח דאבוה דאם לא ירית אלא ע"י משמוש דנפלו לפני האם והוא יורש את אמו וא"ת כיון דמהכא שמעינן דמהיקש דמטות דבן קודם לבת בנכסי האם אמאי איצטריך כל הנך קראי דלא תסוב נחלה דאיירי בסיבת הבן וקרא דאם אין לו בת דאמר לקמן בן הבת ובת הבת מנין ת"ל אם אין לו עיין עליו דמשמע דאתא לאשמועינן דבן יורש את אמו ומיהו ההוא דואם אין לו בת איצטריך טובא דלא הוה ידעינן שהיה בן הבת יורש כלל ע"י משמוש והא דדרשינן נמי מוירש אותה להקיש ירושה שניה לראשונה הוה מוקמינן בבת הבן דוקא ולא תסוב נמי איצטריך ללאו בסיבת הבן ולא תסוב שני בסיבת הבעל ולמאן דדריש בעל משארו איצטריך לעבור עליו בשני לאוין ומיהו קשה לרשב"א דאמאי איצטריך הכא היקשא דמטות כיון דשמעינן מואם אין לו בת ומלא תסוב דבן יורש את אמו תיפוק ליה מקל וחומר דבן קודם לבת והשתא לא אמר דיו כיון דמפריך ק"ו ומיהו פלוגתא היא בכיצד הרגל (ב"ק דף כה.) דאיכא מ"ד אפילו היכא דמיפרך ק"ו אמר דיו ומיהו אפילו למ"ד לא אמר דיו איכא למימר דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:

    דין שיעוריה כשק ואם תאמר וכי גרע ממטלניות דפרק לא יחפור (לעיל בבא בתרא דף כ. ושם) דאוקימנא כעין [רסקא] ואפילו הכי שיעורייהו בג' על ג' וי"ל דהתם לא מוקי לה כעין שקא אלא לענין דלא חזו לאומנא לקנח הדם אבל האי קשה יותר מדאי:

    Tosafot on Bava Batra 111a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שהבן יורש בנכסי האם צריך שתדע שירושתו בנכסי האם שוה היא לירושתו בנכסי האב מה ירשתו בנכסי האב בן קודם לבת אף ירשתו בנכסי האם בן קודם לבת ואין לבת בהן במקום בן כלום ואע"פ שכל עצמן של נכסי האם לא יצאה לנו ירושתן לבניה אלא מבת דכתוב וכל בת יורשת נחלה ממטות היאך בת יורשת שני מטות זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחד ומתו וירשתן ואח"כ למדנו לבן מקל וחומר והיה לנו לומר דיו לבא מן הדין וכו' שהרי מדת דיו מדה קבועה היא כמו שנדרשה בתורת כהנים מואביה ירוק ירק בפניה וכו' וכמו שביארנו ענינה בסוף שני של קמא זו אינה בכלל הואיל ויצאו שניהם במלה אחת ר"ל מטות הוקשה לגמרי נחלת האם לנחלת האב להיות הבן קודם לה:

    הבגד והשק שני מינין הם לענין טומאה שהרי כתוב או בגד או שק וכו' ואף שיעורן אינו שוה לענין טומאה ששיעור הבגד להטמא במדרס שלשה טפחים על שלשה טפחים ומהם ולמעלה ושאר טמאות בבגדי צמר ופשתים שלש אצבעות על שלש אצבעות ושאר בגדים אף בשאר טמאות שלשה על שלשה אבל השק שיעורו לכל הטמאות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים הבגדים העבים והגסים ביותר דינן אף לשאר טמאות בשלשה טפחים על שלשה טפחים ולעולם אין שיעורן כשק ולא נאמר בכאן באחד ששבחוהו לפני חכם לומר הוא יאיי וגלתיה יאיי וכשבא אצלו משש בבגדו ומצאו גס וכלשון הזה אמר דין שיעוריה כשק אלא דרך בדיחותא כלומר היה ראוי לדונו כשק מרוב גסותו או שאפשר ששבחוהו על חכמתו והוא ענין הוא יאיי וכן שבחוהו על מדותיו והוא ענין גיתיה יאיי שהמדות נמשלו לבגדים כמו שהתבאר בחבורי מקצת חכמים וכמו שאמרו במקום אחר ב"מ פ"ה א' חכימא עבדית יתך וגלתא דדהבא פרסית ארישך ור' קרו לך ואת אמרת לקריתי אנא אזיל וכשבא אצלו וראה מתנועותיו שאין מדותיו ערבות כל כך עד שהיה נמהר לשאול בהלכה קודם שיתישב לפניו אמר דין שיעורה כשק:

    Meiri on Bava Batra 111a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ק"ו לשכינה כו' ועוד אמר בספרי כו' ואמשה רבינו אמאי נקט י"ד ודוחק כו' היינו הקב"ה כו' עכ"ל ר"ל דמלך וכהן גדול משמע דכולה אמשה קאי ולא אקב"ה והוא סתירה לפי' ר"ת ומיהו לא ניחא להו לפרש דנקט י"ד משום מלך וכ"ג ז' משום כל חד דאם כן תקשי נמי אין זה ק"ו דמן הדין יש להיות כך ודו"ק:

    בד"ה מקיש מטה כו' והא דדרשי' נמי וירש כו' הוה מוקמינן בבן הבן דוקא כו' עכ"ל ר"ל אבל בת הבן וכל אינך דלקמן לא הוה ידעינן אפי' לירש אי לאו בן אין לו עיין עליו ולא הוה מקשינן ירושה שניה לראשונה לענין להקדים בן הבת לבת הבן אלא לענין שירש בן הבן אבל בת הבן לא תירש כלל אי לאו בין אין לו עיין עליו ודנקט לקמן גבי דרשת בין אין לו עיין כו' נמי בן הבן אגב אחריני נקט ליה דבן הבן שפיר שמעינן ליה מהיקשא דירושה שנייה לראשונה ובגליון תוספות מצאתי וז"ל אכתי אמאי איצטריך אין לו דבת למשמוש נילף לה ממשמוש דבן בהיקשא דמטות כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 111a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אחד הבן ואחד הבת בנכסי האם פירוש ויורשים כאחד. וקשיא לי כיון דלא ידעינן דבן יורש אלא מקל וחומר מבת למה ידחה הבן את הבת ליטול חצי נכסים ונילף בן מבת כמו שבת יורשת כן הבן יורש כשאין בת אבל כשיש בת לא יירש הבן כלום דכהאי גוונא אמרינן לקמן האשה יורשת את בנה דבר תורה שנאמר מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב אב יורש את בנו אף מטה האם האשה יורשת את בנה ופירש ר"ש במקום שאין אב הכא נמי כיון דלא ידעינן בן אלא מבת לא יירש הבן אלא במקום שאין בת. ואפשר לפרש בכהאי גוונא אחד הבת ואחד הבן שוין בנכסי האם כמו שהבת יורשת כך הבן יורש במקום שאין בת מאי טעמא דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכיון שאינו יודע בן אלא מבת אין לו לגרע כחה כלום. תוספי הרא"ש ז"ל.

    וגולתיה יאי כלומר גולתיה כמו כובע שנותנים אותו על הראש כדאמרינן התם וגולתיה דדהבא פרסי לך ארישך כי מטה לגביה גששיה כלומר רבי ינאי לגולתיה דרבי יהודה נשיאה בידיה למיחזי מאי ניהו משום דשבחיה ניהליה שמעיה אמר ליה דין שיעוריה כשק כו'. הרא"ם ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 111a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    בַּר אִינִישׁ דְּאָתָא לְקִיבְלָנָא הוּא יָאִי, וְגוּלְתֵּיהּ יָאִי נראה לי דזה היה קודם שנעשה רבי יהודה נשיא דאיך יתכן שלא הכירו רבי שמלאי אם היה נשיא, ואם היה מרחוק הרבה איך הכיר יופיו ויופי טליתו ולא הכירו בצורתו! ועוד בעת שקרב אליהם היה לו להודיע לרבי ינאי מי הוא זה. אך צריך להבין למאי הוצרך רבי שמלאי להודיע דבר זה לרבי ינאי דמאי נפקא מינה מזה? ואין דרכן של חכמים לשוח שיחה שאינה צריכה. ונראה לי בס"ד דראה רבי שמלאי דרבי יהודה נשיאה היה מהלך בשביל הדרך וכשראם נטה משביל הדרך שהיה מהלך בו ובא מהלך כנגדם ומזאת הבין שרצונו לדבר עם רבי ינאי ולכך הודיעו דבר זה כדי שידע איך יתנהג עמו בכבוד. ומה שאמר לֵית־דֵּין צָבִי לְמֵילַף קשא מהיכא ידע זה? ונראה שראה אחר ששמע הטעם של הקש ה'מַטּוֹת' הקשה לו תיכף ומיד אִי מַה מַּטֵּה הָאָב בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי־שְׁנַיִם, קודם שנתיישב בדבר והבין דקושיא זו היתה שמורה תחת לשונו ולכן נראה שהוא היה יודע זה הטעם ולא שאל מחסרון ידיעה אלא כדי להקשות. והיינו כי לקושיא זו יש שלשה אופנים לתרץ אותה: האחד כמו שאמר אביי אמר קרא (דברים כא, יז) 'בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ' ולא לה. והשניה כאשר אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא 'רֵאשִׁית אֹנוֹ' ולא אונה, ועל שני תשובות אלו יש קושיא כמו שאמרו בגמרא. והשלישי היא תשובה העיקרית כאשר אמר רבא דאמר קרא 'לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה' לו לאיש ולא לאשה וזו אין עליה תשובה. ורבי ינאי הבין שהוא יודע כל אלו הטעמים ושאל אותו מפני כי אמר אולי ישיב לי כפי שני הטעמים של אביי ורב נחמן בר יצחק ואז אקשה לו ולכן רבי ינאי לא השיב לו תשובה על זאת כי אמר הוא יודע כל הטעמים וגם טעם העיקרי ואינו שואל אלא כדי להקשות.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 111a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 111, Amud Aleph, about 352 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “(במדבר לו, ח) ״וכל בת יורשת נחלה…”

    2. Segment 242 words

      Opens “ואין לי אלא בת בן מנין אמרת…”

    3. Segment 328 words

      Opens “ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' יוסי…”

      Named: רבי זכריה.

    4. Segment 49 words

      Opens “ותנא קמא לא דריש דיו והא דיו…”

    5. Segment 525 words

      Opens “דתניא מדין קל וחומר כיצד (במדבר יב,…”

    6. Segment 67 words

      Opens “אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון…”

    7. Segment 725 words

      Opens “בעלמא דריש דיו ושאני הכא דאמר קרא…”

    8. Segment 856 words

      Opens “רב ניתאי סבר למעבד עובדא כר' זכריה…”

      Named: רב ניתאי, רבי טבלא, רבי זכריה, רב נחמן, רב חיננא בר שלמיא, רב הלכה.

    9. Segment 944 words

      Opens “רב הונא בר חייא סבר למעבד עובדא…”

      Named: רב הונא בר חייא, רבי זכריה, רב נחמן, רב הונא, רב הלכה.

    10. Segment 1015 words

      Opens “ואיהו כמאן סברה כי הא דרב ושמואל…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    11. Segment 1131 words

      Opens “מיסתמיך ואזיל רבי ינאי אכתפא דרבי שמלאי…”

      Named: רבי ינאי, רבי שמלאי.

    12. Segment 1245 words

      Opens “בעא מיניה מנין לבן שקודם לבת בנכסי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Bava Batra 111a · Segment 11 — “מיסתמיך ואזיל רבי ינאי אכתפא דרבי שמלאי שמעיה ואתי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 111a · Segment 8 — “…הקצב אמר ליה שמואל כמאן כזכריה אפס זכריה רבי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 111a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026