Bava Batra 47a

קבלן אמרי לה אינו מעיד‎—Some say a Kahblohn cannot testify O VERVIEW The ברייתא states that there is a dispute whether a קבלן may testify on behalf of the לוה regarding a contested property in the possession of the לוה‎. Previously the ברייתא taught that a ‘regular’ ערב (or a מלוה, etc.) can testify on behalf of the לוה, provided the לוה has another field (besides the one being contested). תוספות discusses the view that a קבלן may not testify. ------------------------------ אף על גב דאית ליה ארעא אחריתי – The קבלן may not testify (according to one view) for the לוה, even though the לוה has other land – תוספות asks: תימה דמאי נפקא מינה דאי אתי מלוה וטריף את של קבלן – It is astounding! For what difference does it make to the קבלן that the לוה should keep both fields (including the contested field), for even if the מלוה will come and collect the sקבלן' field – אתי קבלן וקטריף את של לוה כיון דאית ליה ארעא אחריתי – The קבלן will come and collect the uncontested field of the לוה, since the לוה has another uncontested field – תוספות considers a possible solution: ואין נראה לומר כגון שיש לקבלן בינונית‎ – And it does not appear correct to answer that this is a case where for instance the קבלן owns average valued fields – וההיא ארעא שרוצה להעיד עליה נמי בינונית‎ – And that contested field which the קבלן wants to testify for on behalf of the לוה is also בינונית (average) – אבל ארעא אחריתי דאית ליה ללוה היא זיבורית‎ – However the other uncontested field which the לוה owns is זיבורית (inferior; below average value), in which case – דמפסיד כשיבא מלוה וטריף את שלו דלא יהיה לו לגבות אלא מזיבורית – The קבלן will lose if the מלוה will come and take away the sקבלן' field, for the קבלן will only be able to collect the זיבורית from the לוה‎ – תוספות rejects this explanation: דאם כן מלוה נמי לא יעיד ללוה אפילו אית ליה ארעא אחריתי כענין זה – For if indeed it is such a case where the ארעא אחריתי is זיבורית, even the מלוה should not be permitted to testify for the לוה even if the לוה has אחרא אחריתי in this same manner – A second difficulty with this solution: ועוד בכל ענין משמע דאינו מעיד דלא מפליג בין היא בינונית בין היא זיבורית – And additionally it seems that the קבלן cannot testify in any situation, since the ברייתא did not distinguish whether the ארעא אחריתי was בינונית, or whether it was זיבורית‎ – A final difficulty with the proposed solution: ועוד דצריך עיון בהניזקין (גיטין דף מט, ב) דנראה דמוכח התם‎ – And furthermore that additional contemplation is required in פרק הניזקין, where it seems evident from the גמרא there – דאם אין ללוה אלא זיבורית גם קבלן לא יתן לו אלא זיבורית – That if the לוה possesses only זיבורית, the קבלן is not required to give the מלוה, anything but זיבורית‎ – תוספות offers his explanation why the קבלן cannot testify: ונראה דהיינו טעמא דקבלן אינו מעיד ללוה אף על גב דאית ליה ארעא אחריתי‎ – And it appears to תוספות that this is the reason why the קבלן cannot testify for the לוה, even if the לוה has another field – משום דטריחא ליה מילתא למיקם עליה בדינא ודיינא – Because it is bothersome for the קבלן to get involved with a lawsuit and judges – וכשיהיו ללוה קרקעות הרבה לא יגבה המלוה מן הקבלן‎ – However if the לוה has many fields the מלוה will not collect from the קבלן, so assumes the קבלן‎ – הואיל ויכול לגבות מן הלוה בהרווחה – Since he can collect comfortably from the לוה, for there are many options – תוספות responds to an anticipated question: אבל מלוה מעיד ללוה בכל ענין אפילו אותה שמעיד עליה היא בינונית ואחריתי זיבורית‎ – However the מלוה may always testify for the לוה in any situation even if that contested field for which the מלוה is testifying is a בינונית and the other field is a זיבורית (where seemingly the מלוה stands to lose), nevertheless he may testify – דמשום איחלופי בינונית לזיבורית לא יעיד שקר – Because the מלוה will not testify falsely on account that the בינונית will be switched to זיבורית‎ – דמכל מקום יש לו שוה בשוה – For nonetheless he is receiving equal value for equal value – תוספות offers an alternate approach why the מלוה may testify: אי נמי ארעא אחריתי דכולה שמעתין כיוצא בו קאמר: Or you may also say that the phrase ארעא אחריתי in the entire גמרא means a similar land, but not an inferior land, for then there is a bias and they will not be able to testify. S UMMARY The bias of the קבלן is that the more fields the לוה has, the more likely the מלוה will collect from the לוה and the קבלן will have no need to be embroiled in a די"ת T HINKING IT OVER 1. תוספות writes that if the לוה has only זיבורית, the מלוה can collect only זיבורית from the קבלן‎. What will be the rule if the לוה has only זיבורית and the קבלן has no זיבורית, only בינונית or עדית, can the מלוה collect from the קבלן (the בינונית), or not? 2. There is a dispute in תוספות whether one would testify falsely if he would receive זיבורית instead of בינונית‎. What would be the סברא חיצונית; meaning what would be the thinking on one’s own without relying on proofs from sources.

פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה‎—Sometimes the grandson of a robber has no Chazokoh ; for instance when he comes with the claim of his grandfather O VERVIEW רבא said (that even though ר' יוחנן taught that the grandson of a גזלן has a חזקה, nevertheless) sometimes a grandson of a גזלן has no חזקה; that is in a case where the grandson claims that he inherited this item from his grandfather the גזלן‎. Our תוספות discusses this issue. ----------------------------- תוספות asks: תימה לרבינו יצחק דאמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש – The ר"י is astounded; why does the grandson not have a חזקה, since we argue on behalf of an heir – והוה ליה למימר דלמא אי הוה אביו קיים דהיינו בן גזלן הוה טעין אנא הדר זבינתה מינך – So it should be said by בי"ד on behalf of the grandson (the יורש of the son) that perhaps if his father (meaning the son of the גזלן ) was alive, the בן גזלן would have claimed, ‘I bought it from you later’ (after my father the גזלן had it), therefore the חזקה of the יורש is valid. תוספות (because of the abovementioned difficulty) presents a different גירסא: ונראה לרבינו יצחק דגרס פעמים שבן גזלן יש לו חזקה – And it appears to the ר"י that the text reads, ‘sometimes the son of a גזלן has a חזקה (not פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה) – כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה דהוא אבי הגזלן‎ – For instance where the בן גזלן comes with the claim of his grandfather, meaning the father of the גזלן‎ – וקא משמע לן דאף על גב שהיתה ביד מי שאין לו חזקה דהיינו אביו הגזלן‎ – And רבא is teaching us that even though this property was in the possession of someone who does not have a חזקה, meaning his father the גזלן (from whom he actually inherited it) – מכל מקום יש לו חזקה כיון שאמר שהיתה של אבי אביו – Nevertheless the בן גזלן has a חזקה since he said it belonged to his grandfather – תוספות reconsiders the first גירסא: ויש ליישב גירסא ראשונה פעמים דבן בן גזלן אין לו חזקה והכי פירושה‎ – And we can substantiate the first גירסא, which is פעמים דבן בן גזלן אין לו חזקה, and this is the explanation; the בן בן גזלן has no חזקה in a case where – כגון דאתא בטענתא דאבא דאבוה‎ – For instance that the grandson comes with a claim of his grandfather the גזלן‎ – ואומר שאמר לו אביו דהיינו בן הגזלן שהניחה לו הגזלן אביו – And the grandson claims that his father, meaning the son of the גזלן, said to him (the grandson of the גזלן) that his father the גזלן left him this property – דאם איתא דהדר זבנתה מינך הוה אמר ליה אנא זבינא‎ – For if it is true that the בן הגזלן went back and bought it from the מערער, he would have said to his son (the grandson), ‘I bought it from the מערער', instead of merely saying, ‘my father left it from me’, this proves that the בן הגזלן never bought it from the מערער‎ – תוספות offers an alternate reason why here we are not טוען ליורש that his father bought it: אי נמי נראה לרבינו יצחק דלא טענינן ליורש כי האי גוונא דמילתא דלא שכיחא היא‎ – Additionally it appears to the ר"י that we are not טוען ליורש in such a case, for it is something uncommon that the בן גזלן who inherited the field from his father should buy it back from the מערער‎ – תוספות proves that we do not claim a מילתא דלא שכיחא (even) for יתומים: כי היכי דאמר בסוף המוכר את הבית (לקמן דף ע, ב ושם דיבור המתחיל מאן) – Just as the גמרא states in the end of פרק המוכר את הבית‎ – דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דמילתא דלא שכיחא היא‎ – That we do not claim נאנסו on behalf of the יתומים since אונס is an uncommon occurrence – תוספות responds to an anticipated difficulty: והא דקאמר לעיל [בן] בן גזלן בן אומן יש לו חזקה – And this which ר' יוחנן ruled previously that the grandson of a גזלן and the son of an אומן (both) have a חזקה‎ – תוספות responds: היינו דוקא משום דאמר בפנינו הודה – That ruling is only because he claimed that the מערער admitted in our presence that he sold it (to my grandfather [the גזלן]) – ואדרבה משם יש להוכיח דמשמע הא לאו הכי אין לו חזקה‎ – And on the contrary; from there we can prove what תוספות claimed, for it seems that were it not for this (that he claimed בפנינו הודה לו) he has no חזקה‎ – כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה: Since initially it came into his possession through either אומנות, אריסות וגזלנות‎. S UMMARY We can be גורס that בן של גזלן יש לו חזקה, or we can be גורס that בן בנו של גזלן אין לו חזקה, and we are not טוען ליורש, either because he negated that option in his claim, or the claim of הדר זבנה is a מלתא דלא שכיחא which we are not טוען ליתומים (unless he claims בפנינו הודה). T HINKING IT OVER 1. It appears from תוספות that by a בן בנו של גזלן, he has a חזקה in a case of בפנינו הודה even if he claims that he inherited it from his grandfather (the גזלן). The question here is why the בן גזלן is not believed (even in a case of בפנינו הודה), because we say the הודאה is meaningless, and the בן בנו של גזלן is believed; here too we should say that the הודאה is meaningless. Why is there this difference between בן גזלן (where אין לו חזקה) and בן בנו של גזלן (where יש לו חזקה)?! 2. תוספות writes בן בן גזלן ובן אומן יש לו חזקה, and similarly in the end תוספות writes כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה‎. Is תוספות question (and subsequent answer) based only on בן בן גזלן or also on אומן ואריס‎?

ירד מאומנותו יש לו חזקה‎—He left his craft; he has a Chazokoh O VERVIEW The ברייתא rules that once a craftsman (אומן) leaves his trade and is no longer an אומן, he has a חזקה, meaning that he can claim that he bought any item which is in his possession (as opposed to an אומן who has no חזקה). The issue here is whether we mean that he has a חזקה even on the items which were in his possession while he was an אומן, or that he only has a חזקה on these items which came into his possession after he left the אומנות‎. -------------------------------- מצינו לפרש מאותן כלים שנתן לו לאחר שירד מאומנותו דומיא דאריס שירד מאריסותו – We can explain the ruling of ירד מאומנתו יש לו חזקה to be referring to those utensils that were given to him after he left his אומנות, similar to a sharecropper (אריס) who left his אריסות‎ – אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן‎ – Or we can also say that the אומן has a חזקה even regarding those items which were given to him while he was still an אומן‎ – והוא ששהו אחר אומנותו כל כך שהוא רגילות שמחזירם לבעלים – Provided that they lingered by the אומן after he left his trade to the extent that normally they would be returned to their owners – תוספות draws a parallel ruling: ונראה דבן אומן נמי דאמר לעיל דיש לו חזקה כי אמר בפנינו הודה‎ – And it appears to תוספות that also regarding the son of the אומן, where the גמרא previously ruled that the בן אומן has a חזקה when he claims that the מערער admitted in my presence to my father that he sold it to my father; the ruling is – היינו אחר ששהה אחר מות אביו‎ – Only if the item lingered after his father’s death for the above-mentioned period – דאי לאו הכי אין נראה שיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי – For otherwise (if the dispute took place immediately after the father’s death) it does not appear that the בן אומן would be believed (that בפני הודה) with a מיגו that the בן אומן could have claimed, ‘I bought it ’ – דאי טעין נמי לקחתיה ממך לא היה נאמן: For even if he would have claimed, ‘I bought it from you; he would not be believed. S UMMARY An אומן שירד מאומנתו (as well as a בן אומן who claims בפני הודה) has a חזקה, even if the item was in his possession when he was an אומן, provided that an inordinate amount of time elapsed from when the owner should have retrieved his item. T HINKING IT OVER 1. These cases of אומן שירד מאומנתו and בן אומן, which תוספות is discussing, are they in situation of עדים (that he gave it to repair בפני עדים) and ראה (that we see it in his possession) or not (both not or one not)? 2. What would be the ruling by an אומן who claims לקחתיה מינך, in a case where the item lingered by the אומן for an extended period of time? Why?