Talmud Builders

    Bava Batra 102b

    Chapter 6 - HaMokher Peirot

    גם: בבא בתרא דף ק״ב ע״ב, פרק ו׳ המוכר פירות

    English translation - Bava Batra 102b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and here we are dealing with a case where the corpses found were of non-viable newborns buried in a smaller chamber only six cubits long. Adding a courtyard of six cubits and another regular-sized chamber of eight cubits yields a total length of the catacomb of twenty cubits.

    2The Gemara asks: But since this is dealing with a chamber that was created for burying non-viable newborns, there too, with regard to that chamber, on the other side of the courtyard, we are dealing with a chamber created for non-viable newborns as well. Therefore, the total length of the catacomb would be eighteen cubits. The Gemara answers: We say that perhaps one of the chambers is for non-viable newborns, but we do not say that two chambers might have been constructed for non-viable newborns.

    3§ Above, the Gemara cited a baraita that relates a dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis with regard to three corpses buried close together. The Rabbis hold that this is not considered a graveyard, whereas Rabbi Shimon maintains that it can be. And the Gemara raises a contradiction from another ruling of the Rabbis against this ruling of the Rabbis, and it also raises a contradiction from another ruling of Rabbi Shimon against this ruling of Rabbi Shimon.

    4As it is taught in a mishna ( Kilayim 5:2): With regard to a vineyard that is planted on an area where there is less than four cubits of open space between the vines, Rabbi Shimon says: It is not considered to be a vineyard with regard to the prohibition of diverse kinds and other halakhot , as it is overcrowded. And the Rabbis say: This is considered to be a vineyard, and the reason for this is that the middle vines are viewed as if they are not there, and the outer vines meet the requirements for a vineyard. Therefore, it is prohibited to plant other crops anywhere in that area.

    5The ruling of the Rabbis in this mishna is difficult, as it is contradicted by the ruling of the Rabbis in the baraita , as there the Rabbis did not say: The middle ones are viewed as if they are not there. And the ruling of Rabbi Shimon in this mishna is difficult, as it is contradicted by the ruling of Rabbi Shimon in the baraita , as there he did say: The corpses in the middle are viewed as if they are not there.

    6The Gemara answers: The fact that one ruling of Rabbi Shimon is contradicted by the other ruling of Rabbi Shimon is not difficult. There, with regard to vineyards, Rabbi Shimon holds that middle vines cannot be disregarded, as people do not plant vines with the intention of uprooting them. But here, with regard to burial, sometimes it happens that one has to bury a corpse at twilight just before the onset of Shabbat, and indiscriminately inters the body between other corpses with the intention of reburying it at a later date.

    7Similarly, the fact that one ruling of the Rabbis is contradicted by the other ruling of the Rabbis is not difficult. Here, with regard to burial, since it is a disgrace to bury bodies so close together, it is not called an area of graves. But there, with regard to vineyards, the owner of the vineyard says to himself: Whichever of the vines will flourish, will flourish and I will leave them, and whichever ones do not flourish, I will uproot them and they will be for firewood.

    8MISHNA: If one says to another: I am selling you a plot of earth of the size required for sowing one kor of seed [ beit kor ], and there on that plot there were crevices [ neka’im ] ten handbreadths deep or rocks ten handbreadths high, they are not measured together with the rest of the field. Rather, the buyer must be provided with land measuring a beit kor exclusive of those crevices or rocks. If the crevices or rocks measured less than ten handbreadths, they are measured together with the rest of the field. But if the seller said to the buyer: I am selling you a plot of earth that is about the size of a beit kor , then even if there on that plot there were crevices deeper than ten handbreadths or rocks higher than ten handbreadths, they are measured together with the rest of the field.

    9GEMARA: We learned in a mishna elsewhere ( Arakhin 25a): With regard to one who consecrates his ancestral field during the time that the halakhot of the Jubilee Year are practiced, if he wishes to redeem the field he must give the Temple treasurer fifty silver shekels for every place that is fit for sowing a ḥomer of barley seed, which is the biblical equivalent of a kor , for all the years of the Jubilee cycle, as this is the sum fixed by the Torah for this purpose (see Leviticus 27:16). But if there were crevices ten handbreadths deep there, in the field, or rocks ten handbreadths high,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 102 עמוד ב

    1רב שישא בריה דרב אידי אמר: לעולם ר"ש היא, והב"ע בניפלי.

    2ומדהא בניפלי הא נמי בניפלי; תמני סרי הויין! חדא בניפלי אמרינן, תרתי בניפלי לא אמרינן.

    3ורמי דרבנן אדרבנן, ורמי דר"ש אדר"ש׃

    4(דתניא): כרם הנטוע על פחות מארבע אמות ר"ש אומר: אינו כרם. וחכמים אומרים: הרי זה כרם, ורואין את האמצעים כאילו אינן.

    5קשיא דרבנן אדרבנן, וקשיא דר"ש אדרבי שמעון!

    6דרבי שמעון אדר' שמעון לא קשיא התם, לא נטעי אינשי אדעתא ליעקר הכא, זימנין דמיתרמא ליה בין השמשות, ומיקרי ומנחי ליה.

    7דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא, כיון דמינול לא מקרי קבר; התם, מימר אמר: הי מינייהו דשפיר שפיר, ודלא שפיר ליהוי לציבי.

    8הדרן עלך המוכר פירות׃

    Mishna

    9האומר לחבירו: ״בית כור עפר אני מוכר לך״ היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהין י' טפחים אינן נמדדין עמה. פחות מכאן נמדדין עמה. ואם אמר לו: ״כבית כור עפר״ אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים, או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים, הרי אלו נמדדין עמה.

    Gemara

    10תנן התם: המקדיש שדהו בשעת היובל, נותן לו לבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף. היו שם נקעים עמוקים י' טפחים, או סלעים גבוהין י' טפחים׃

    Tosafot

    הכא במאי עסקינן בניפלי - אין לפרש דלא חששו לבדוק במערה שניה אלא עד כ' דלא החמירו כולי האי לבדוק רק למערת הנפלים מדפריך בתר הכי מדהך בניפלי הנך נמי בניפלי משמע דאותו שמצא מוקמי בניפלי וקשה דהא קתני מארבע אמות ועד ח' ומערת נפלים אינה אלא ו' וצ"ל דאף על גב דרישא איירי בגדולים מכל מקום הא דקתני ובודק ממנו ולהלן כ' איירי בניפלי ולא קאי ארישא:

    מתני' בית כור עפר - נראה דנקט עפר לרבותא דאפי' הכי פחות מי' טפחים נמדדין עמה ולא כמו שפירש הקונטרס דאי לא אמר ליה עפר אלא בית כור סתם אפי' כולן סלעים הגיעו:

    המקדיש שדהו - פי' בקונט' דלא גרסינן בשנת היובל דבשנת היובל עצמה פליגי רב ושמואל בפרק אין מקדישין (ערכין דף כד. ושם) ומיהו ברוב ספרים גרסינן התם בסדר המשנה בשנת היובל וי"ל דבשנת היובל משמע שפיר שנה שאחר היובל ולא שנת חמשים ממש מדלא קתני בשנת היובל עצמה כדקאמר בפלוגתא דרב ושמואל ואע"ג דכתיב בשנת היובל ישוב השדה וגו' והתם ע"כ בשנת היובל עצמה יש לחלק דלשון תורה לחוד דקרא לאו אורחיה לכתוב עצמה והתם נמי יליף רב מדכתיב ואם משנת היובל ושנת היובל בכלל ופריך ליה שמואל מי כתיב משנת היובל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ‬ בית כור עפר אני מוכר לך - פיר ר"ש ז"ל, דלהכי תנא בית כור עפר, לומר הקרקע הראוי לזריעה. ולפיכך היו שם טרשין גבוהין עשרה טפחים אינן נמדדין עמה. אבל אם לא אמר לו עפר, אפילו כולו סלעים הגיעו. ויש מקשים, דאם כן למה אינו מקבל נקעים, ויש לי לומר ליישב פירושו, דאפשר דהיא עצמה הנותנת, דכיון דאמר לו עפר, דמשמע ראוי לזריעה, אין אדם זורע חציו כאן וחציו כאן. ואי נמי אפילו אמר לו בית כור סתם ומקבל טרשים, נקעים אינו מקבל, שאין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו כשנים ושלשה מקומות., ויש מי שפירש, דלרבותא דסופא נקט עפר, לומר, דאף על גב דאמר לו עפר, טרשים פחותין מכאן נמדדין עמה, דטרשי דארעא מיקרו. ויש מפרשים דלישנא בעלמא הוא ולא לשום צריכותא, אלא דהכין קרו לה אינשי. טרשין ונקעין אלו גובהן ועומקן אמרו רחבה ואורכן לא אמרו. ומדברי ר"ש ז"ל בשיש בהן שיעור מקום ארבעה על ארבעה. ובירושלמי בעו לה היה שם נקע עמוק עשרה ואין בו ארבעה. ומתוך מה שאמרו שם משמע שהוא נמדד. מכל מקום, משמע התם בהדיא מתוך בעיא זו שאם יש ברחבן ארבעה על ארבעה אין נמדדין, כדברי ר"ש ז"ל, אלא שבסלעים שאין גבוהין עשרה ונקעים שנמדדין עמה אמרו שם: רחבן כמה ר' ינאי אמר עד עשרה טפחים ר' ייסה בר בון אמר עד ארבע אמות. ועוד צריכין אנו לדעת טרשין ונקעים שאין נמדדין עמה למי, אם בטלין לגבי קרקע ושל לוקח הן, כיציע פחות מן ארבע אמות וכאילנות שבשדה, או נשארין למוכר. והראב"ד ז"ל כתב, שכל אותן שנשנו בפרק המוכר את הבית ובפרק הספינה שנכנסים עמה בכלל המכר, אינן נמכרין בשם מדה, לפיכך מדקדקין בהן מה הן לצורכו ומה אינן לצורכו ומהו מחובר ומה תלוש ומה תשמישו ומה שאינו תשמישו, אבל מה שנמכר בשם מדה ונותן לו כל מדתו, אין מוסיפין על מדתו כלום, עד כאן. ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל בזה, אם יאמר כן אפילו בתאלין והוצין שבתוכו, כי מתוך דבריו משמע שאף בהן הוא דן את הדין, ולא אמרו דקנה אלא במוכר את תשמישתם. עוד כתב הרב ז"ל דכופין את הלוקח ליקח אותן בדמיהן, מפני שהן כדברים אבודים ביד המוכר, כמו שאמרו ביותר מרובע שאמרו שכופין את הלוקח ליקח. ולפי דברי הרב ז"ל אין בין נמדדין לשאינן נמדדין אלא לפחת הסלעים והנקעים שאין שמין אותן לפי שווי השדה, אלא בפחות מכאן. ואני תמה, שהרי אמרו טעמא לפי שאין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו כשנים ושלשה מקומות, וכיצד טענה זו תלויה בדמים, אם יפחתו לו מעט מן הדמים שיקנה בעל כרחו. ואינו דומה לרובעין, דהתם שדה אחת היא ואין כאן טענת מניעה אצל הלוקח אלא שרוצה לקנות כור ולא כור ורובע, אבל מכל מקום כל הרוצה לקנות יותר כך הוא קונה. אבל בנקעים עמוקים אינו כן, שאפילו מי שחפץ לקנות שדה גדולה אינו קונה כן, ומדת כל אדם היא זו, ואיך נכוף לקנות מה שהיא קפידה אצל הכל. וצריך לי עיון.

    גמרא - הכי גרסינן בכולהו נוסחאי עתיקי וכן גריס ר"ש ז"ל: המקדיש בשעת היובל. ופירושו, בזמן שהיובל נוהג, ולאפוקי מקדיש בזמן שאין היובל נוהג, שאינו פודה לפי שיעור חומר שעורים בחמשים שקל כסף (ולא) [אלא] בשיוויו ואומרים לו פתח אתה, וכדאיתא בעירוכין (כו, א). ויש ספרים דגרסין בשנת היובל. וכתב ר"ש ז"ל דליתא, דמקדיש בשנת היובל פלוגתא דרב ושמואל היא, דמר אמר אינה קדושה כל עיקר ומר אמר קדושה ויוצאה באותה יובל עצמו. וכדאיתא בערכין (כד, א) ויש מעמידין אותה גרסא, ומפרשין בשנת היובל שנה ראשונה של אחר היובל שהיא שנה ראשונה ליובל הנכנס, ומשום דקתני עלה שנותן חמשים שקלים לחומר זרע שעורים נקט ליה, דאילו הקדישו לאחר שתים ושלש שנים אינו נותן כן, אלא לפי השנים הנותרות. והיינו דקתני בסופא הקדיש שתים ושלש אחר היובל, אלמא רישא במקדיש שנה ראשונה של יובל, ובפלוגתא דרב ושמואל גרסינן בשנת היובל משמע. ואף על פי שאמרו שם מי כתיב בשנת היובל משנת היובל כתיב, דמשמע דשנת היובל סתם משמע שנת היובל עצמה, התם לשון תורה, אבל בלשון חכמים, כדי להפריש ביניהם, שנת היובל עצמה אמרו בה בפירוש שנת היובל עצמה, ובשנה ראשונה אמרו בה שנת היובל סתם.

    היו שם סלעים או נקעים עמוקים עשרה טפחים אין נמדדין עמה - פירש ר"ש ז"ל, אין נמדדין עמה ליפדות בפדיונה חומר שעורים בחמשים שקל, אלא בשוויין. דאי אפשר לומר דאינן קדושין כלל, וכענין שאמרו לענין מוכר, דהא תנן בפרק המוכר את הבית (לעיל בבא בתרא עא, א) דהמקדיש את שדהו הקדיש בור ודות ושובך, ואף על פי דרשותא באפי נפשייהו נינהו ואינן בני זריעה. ואקשינן וליקדשו באפי נפשייהו לפי זרע חומר שעורים ואף על פי שאינן שדה אחת, ונפקא מינה שיגאל לחצאין. כך פירש הרב ז"ל. והקשו עליו, דאי משום הא, לא נפקא מינה מידי, דהא לכולי עלמא שדה אחוזה נגאל הוא לחצאין. ופירשו, דהכא הכי קאמר, נהי נמי שאינן נפדין בכך מתורת שדה אחת, מדין עצמן היא לפדות כן, ולמאי תני אין נמדדין עמה. ומסתברא לי כפירושו של ר"ש ז"ל, שאף על גב דאמרינן דשדה אחוזה נגאל הוא לחצאין, לא שיאמר לגזבר הא לך חצי דמיו ותן לי חצי שדה, אלא לומר שיוכל לכופו לקבל חצי הדמים שעד היובל, ונפקא מינה שאין חצי השדה נחלט לכהנים ביובל, והוא הדין לממשכן שדה לחבירו שפורע לחצאין, ואף על פי שאינו יכול להוציא מתחת יד המלוה שדה לפי פרעון עד שיתן לו כל מעותיו, וכבר כתבתי כן בארוכה בפרק ראשון של קידושין בסייעתא דשמיא, וכיון שכן, אילו היו טרשין ונקעין אלו שדה נמדדין עמה, לא היו נגאלין בפני עצמן להוציאן מתחת יד גזבר, אבל אם הם שדה בפני עצמן נגאלין בפני עצמן ומוציאן מיד גזבר כאלו הקדיש שדה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה. כנ"ל להעמיד דברי הרב ז"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 102b

    Bava Batra 102b. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 185 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 102b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026