Talmud Builders

    Bava Batra 122a

    Back to index

    English translation — Bava Batra 122a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara suggests: Come and hear a proof. The verse states: “According to the lot shall their inheritance be divided between the more and the fewer” (Numbers 26:56). Evidently, whether the tribe had many or few people, the tribe as a whole received a portion equal to that of every other tribe, and each individual within the tribe received a different amount of land than those in other tribes.

    2And another proof can be seen from that which is taught in a baraita : Eretz Yisrael is destined to be divided among thirteen tribes during the messianic era, unlike the division in the time of Joshua. As, initially the land was divided only among twelve tribes, as the Torah does not allot a portion to the tribe of Levi. The baraita continues: And the land was divided only with money, such that each tribe that received a portion more valuable than average compensated another tribe that had received a portion less valuable than average, as it is stated: “Between the more and the fewer.” Rabbi Yehuda said: The area of land whose yield is a se’a of grain in Judea is so valuable that it is equal in value to the area necessary to produce five se’a of grain in the Galilee.

    3The baraita continues: And the land was divided only by a lottery, as it is stated: “Only by lot shall the land be divided” (Numbers 26:55). And the land was divided only with the Urim VeTummim , as it is stated: “By the pronouncement of the lot” (Numbers 26:56).

    4The baraita asks: How can these texts be reconciled? One indicates that the land was divided by lottery and the other indicates that the land was divided with the Urim VeTummim . The baraita explains: Elazar the High Priest was dressed with the Urim VeTummim , and Joshua and all the Jewish people were standing before him, and a lottery receptacle containing the names of the tribes and another lottery receptacle containing the names of the boundaries of the twelve different regions of Eretz Yisrael were placed before him.

    5And Elazar would ascertain the assignments of land with the Divine Spirit and say, in accordance with the notification of the Urim VeTummim : The name of the tribe Zebulun now emerges from the receptacle in the lottery, and the region whose boundary is Akko emerges with it from the other receptacle. After stating this, he would mix the lots in the receptacle of the tribes and the lot of Zebulun would emerge in his hand. He would then mix the lots in the receptacle of the boundaries, and the boundary of Akko would emerge in his hand.

    6And Elazar would repeat the process and ascertain the assignments with the Divine Spirit and say: The name of the tribe Naftali now emerges, and the region whose boundary is Ginnosar emerges with it from the other receptacle. After stating this, he would mix the lots in the receptacle of the tribes and the lot of Naftali would emerge in his hand. He would then mix the lots in the receptacle of the boundaries, and the boundary of Ginnosar would emerge in his hand. And so he would proceed for each and every tribe.

    7The baraita continues: And unlike the division in this world, i.e., in the time of Joshua, will be the division of portions in the World-to-Come, i.e., in the messianic era. In this world, if a person has a field of grain, he does not have a field for an orchard; if he has a field for an orchard, he does not have a field of grain. This is so because each climate and variety of soil is suitable for a different type of produce. But in the World-to-Come, you do not have any person who does not have a portion in Eretz Yisrael in the mountain, and in the lowland, and in the valley, as it is stated: “The gate of Reuben, one; the gate of Judah, one; the gate of Levi, one” (Ezekiel 48:31), which is to say that everyone’s portion will be the same. And the Holy One, Blessed be He, will distribute it to them personally, as it is stated: “And these are their portions, says the Lord” (Ezekiel 48:29). This is the conclusion of the baraita .

    8The Gemara states its proof: In any event, the baraita teaches: As initially, the land was divided only among the twelve tribes. Conclude from the baraita that the land was divided according to the tribes, and not apportioned directly to each person. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that this is the case.

    9§ The Gemara returns to analyze the baraita just cited. The Master says above: Eretz Yisrael is destined to be divided among thirteen tribes. The Gemara asks: As to the other, thirteenth portion, for whom is it? Rav Ḥisda said: For the king, as it is written: “And they that serve the city, out of all the tribes of Israel, shall till it” (Ezekiel 48:19). The verse is understood as meaning that the nation will collectively allot a portion to the king, who serves the needs of the nation. Rav Pappa said to Abaye: Why is the verse interpreted in this way? Say that the verse speaks of mere wages [ rongar ], so that the king has rights to collect taxes, but not an actual portion of land. The Gemara answers: That possibility should not enter your mind, as it is written: “And the residue shall be for the prince, on the one side and on the other of the sacred offering and of the possession of the city” (Ezekiel 48:21). Based on this latter verse, the former verse speaks of a specific tract of land.

    10The baraita also states: And the land was divided only with money, as it is stated: “Between the more and the fewer.” With regard to what is this said? If we say it is with regard to beauty and ugliness, i.e., that those who receive inferior-quality land received monetary compensation from the others, is that to say we are dealing with fools [ beshufetanei ] who would agree to take inferior-quality land in exchange for more money? Rather, it is said with regard to the difference between land that is close to Jerusalem and land that is far from Jerusalem. Those whose property was close to Jerusalem compensated those whose property was farther away.

    11The Gemara notes: There is a dispute between tanna’im with regard to the manner by which this compensation was given: Rabbi Eliezer says: The tribes compensated each other with money. Rabbi Yehoshua says: The tribes compensated each other with land by giving extra land to those whose portions were in less advantageous locations.

    12The baraita also states: And the land was divided only by a lottery, as it is stated: “Only by lot shall the land be divided” (Numbers 26:55). The Sages taught: In the phrase “only by lot,” the term “only” indicates that Joshua and Caleb are excluded from this proviso. The Gemara asks: With regard to what were they excluded? If we say that they did not take portions at all, now that it has already been taught that they took the portions of the spies (118b) that were not their own, is it necessary to teach that they took their own portions? It goes without saying that they did collect their portions. Rather, the exclusion teaches that they did not take portions by a lottery but according to explicit designation by the Lord. With regard to Joshua, this is as it is written: “According to the commandment of the Lord they gave him the city that he asked, even Timnath Serah in the hill-country of Ephraim” (Joshua 19:50).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 122 עמוד א

    1תא שמע: (במדבר כו, נו) ״בין רב למעט״.

    2ועוד, תניא: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים. ולא נתחלקה אלא בכסף שנאמר: ״בין רב למעט״. אמר רבי יהודה: סאה ביהודה, שוה חמש סאין בגליל.

    3ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר: ״(במדבר כו״, נה) ״אך בגורל״. ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר: ״על פי הגורל״.

    4הא כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו; וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו;׃

    5והיה מכוין ברוח הקדש ואומר: זבולן עולה, תחום עכו עולה עמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו.

    6וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר: נפתלי עולה, ותחום גינוסר עולה עמו. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר. וכן כל שבט ושבט.

    7ולא כחלוקה של עולם הזה, חלוקה של עולם הבא. העולם הזה, אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן. לעולם הבא, אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר: ״(יחזקאל מח״, לא) שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו שנאמר: ״(יחזקאל מח״, כט) ואלה מחלקותם נאם ה'.

    8קתני מיהת שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים שמע מינה לשבטים איפלוג שמע מינה׃

    9אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים אידך למאן אמר רב חסדא לנשיא דכתיב: ״(יחזקאל מח״, יט) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל אמר ליה רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא לא סלקא דעתך דכתיב ״(יחזקאל מח״, כא) והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר׃

    10ולא נתחלקה אלא לכספים שנאמר ״בין רב למעט למאי אילימא לשופרא וסניא אטו בשופטני עסקינן אלא לקרובה ורחוקה״׃

    11כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוה רבי יהושע אומר בקרקע העלוה׃

    12ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר ״אך בגורל תנא אך בגורל יצאו יהושע וכלב למאי אילימא דלא שקול כלל השתא דלאו דידהו שקול דידהו מיבעיא אלא שלא נטלו בגורל אלא ע״פ ה' יהושע דכתיב ״(יהושע יט״, נ) על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים.

    Tosafot

    זבולן עולה תחום עכו עולה [עמו]לאו עכו ממש דעכו מחלק אשר דכתיב (שופטים א׳:ל״א) ואשר לא הוריש יושבי עכו אלא כלומר תחום שבצד עכו:

    העולם הזה יש לו פרדס ואין לו שדה לבןתימה דבשלהי מרובה (ב"ק דף פא: ושם ד"ה אין) אמרינן מחלוקת ארץ ישראל אין לך מישראל שאין לו בהר ובשפלה ונגב ומיהו אית דגרס אין לך שבט ושבט מישראל אבל הכא גרסינן אין לך אחד מישראל לעולם הבא ומשמע לו שער ראובן אחד היינו לכל אחד ואחד אי נמי בעולם הזה אין להם בשוה מזה כמו מזה אלא מזה מעט ומזה הרבה אבל לעולם הבא יש לו מן הכל שיעור שוה:

    ואידך למאןאע"ג דכתיב שער לוי אחד הא כתיב נמי שער יוסף אחד דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד:

    לא סלקא דעתך דכתיב הנותר לנשיא וגו'ובב"ר בפר"ב דריש מהכא דגבעוני אינו מתרפא לעתיד לבא מדכתיב והעובד העיר וגו' ואיתא להא ואיתא להא ומדאפקיה בלשון עובד דרוש ביה נמי גבעוני או שמא פליגי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ש"מ לשבטים איפלוג כו' ורש"י בחומש פ' ויחי כתב ואע"פ שנתחלקה הארץ למנין גולגלותם כו' וכה"ג כתב בפ' פנחס ע"ש וטען עליו הרמב"ן מהך מסקנא דהכא דמסיק לשבטים איפלוג ומהך סוגיא דהוריות לנחלה הוקשו כו' ע"ש באורך גם בדברי הרא"ם שהתנצל פרש"י וכבר בארנו זה באורך בחידושינו במסכת הוריות ע"ש:

    בפרשב"ם בד"ה הא כיצד אם אורים כו' ושמא מכחישין זה כו' עכ"ל דמשמע שהגורל היה לפני אורים ותומים בלא רוח הקודש ומש"ה קאמר דשמא הגורל יכחישו האורים שאחריו וקאמר דאלעזר מלובש כו' ששואלים תחילה ברוח הקדש באורים ותומים ואח"כ בגורל נמצא גם הגורל היה ברוח הקודש כדקאמר וקלפי של כו' לפניו כו' וק"ל:

    תוס' בד"ה ואידך למאן כו' דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד עכ"ל צ"ע בספר יחזקאל שם כתיב תתנחלו את הארץ לי"ב שבטי ישראל יוסף חבלים ופרש"י יוסף יטול ב' חלקים א' למנשה וא' לאפרים עכ"ל וזה סותר דרשה דהכא וק"ל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 122a

    Bava Batra 122a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 342 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    זבולן עולה תחום עכו עולה [עמו] לאו עכו ממש דעכו מחלק אשר דכתיב (שופטים א׳:ל״א) ואשר לא הוריש יושבי עכו אלא כלומר תחום שבצד עכו:

    העולם הזה יש לו פרדס ואין לו שדה לבן תימה דבשלהי מרובה (ב"ק דף פא: ושם ד"ה אין) אמרינן מחלוקת ארץ ישראל אין לך מישראל שאין לו בהר ובשפלה ונגב ומיהו אית דגרס אין לך שבט ושבט מישראל אבל הכא גרסינן אין לך אחד מישראל לעולם הבא ומשמע לו שער ראובן אחד היינו לכל אחד ואחד אי נמי בעולם הזה אין להם בשוה מזה כמו מזה אלא מזה מעט ומזה הרבה אבל לעולם הבא יש לו מן הכל שיעור שוה:

    ואידך למאן אע"ג דכתיב שער לוי אחד הא כתיב נמי שער יוסף אחד דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד:

    לא סלקא דעתך דכתיב הנותר לנשיא וגו' ובב"ר בפר"ב דריש מהכא דגבעוני אינו מתרפא לעתיד לבא מדכתיב והעובד העיר וגו' ואיתא להא ואיתא להא ומדאפקיה בלשון עובד דרוש ביה נמי גבעוני או שמא פליגי:

    Tosafot on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ש"מ לשבטים איפלוג כו' ורש"י בחומש פ' ויחי כתב ואע"פ שנתחלקה הארץ למנין גולגלותם כו' וכה"ג כתב בפ' פנחס ע"ש וטען עליו הרמב"ן מהך מסקנא דהכא דמסיק לשבטים איפלוג ומהך סוגיא דהוריות לנחלה הוקשו כו' ע"ש באורך גם בדברי הרא"ם שהתנצל פרש"י וכבר בארנו זה באורך בחידושינו במסכת הוריות ע"ש:

    בפרשב"ם בד"ה הא כיצד אם אורים כו' ושמא מכחישין זה כו' עכ"ל דמשמע שהגורל היה לפני אורים ותומים בלא רוח הקודש ומש"ה קאמר דשמא הגורל יכחישו האורים שאחריו וקאמר דאלעזר מלובש כו' ששואלים תחילה ברוח הקדש באורים ותומים ואח"כ בגורל נמצא גם הגורל היה ברוח הקודש כדקאמר וקלפי של כו' לפניו כו' וק"ל:

    תוס' בד"ה ואידך למאן כו' דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד עכ"ל צ"ע בספר יחזקאל שם כתיב תתנחלו את הארץ לי"ב שבטי ישראל יוסף חבלים ופרש"י יוסף יטול ב' חלקים א' למנשה וא' לאפרים עכ"ל וזה סותר דרשה דהכא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ולא נתחלקה אלא בכסף שחלקו את הארץ שנים עשר חלקים מדה במדה ואם יש בשנים עשר חלקים אלו חלק יפה וחלק רע משוים אותם בדמים ואומרים מי שעולה לו חלק יפה נותן למי שעולה לו חלק רע כך וכך וכותבין שנים עשר תחומין אלו בשתים עשרה פתקאות ונותנים אותם בקלפין של תחומין ושנים עשר שבטים בשתים עשרה פתקאות כו'. ואלעזר בן אהרן עומד מלובש באורים ותומים והיה אלעזר מכוון ברוח הקדש ואומר אם זבולן עולה תחום גנוסר עולה עמו טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו גנוסר טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן וכן לכל שבט מי שעלה בידו החלק היפה נותן למי שעולה לו החלק הרע אותם דמים ששמו בין החלק הרע לחלק היפה שנמצא שנתקיימו שני המקראות הללו על פי הגורל. ואך בגורל. שאך בגורל משמע שצריך לגורל ועל פי הגורל משמע שצריך לאורים ותומים שהן כמו דבור והוא אלעזר שהיה מלובש באורים ותומים ומכוון ברוח הקדש ואומר עם חלק פלוני עולה שבט פלוני. הרא"ם ז"ל.

    זבולן עולה תחום עכו עולה עמו רבינו תם גריס אשר עולה תחום עכו כדמוכח בשופטים דעכו בחלק אשר היתה כדכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו. תוספי הרא"ש ז"ל.

    ואידך למאן כתב רשב"ם ז"ל דאי משום שבט לוי דלקח נחלה כשאר שבטים כדכתיב התם שער לוי אחד הא אפרים ומנשה נמי לא יטלו כי אם חלק אחד כדכתיב התם שער יוסף אחד. ותמהני עליו שהרי מקראות מפורשין הן שלא כדבריו ז"ל. שהרי כתיב בסוף ספר יחזקאל כה אמר ה' אלהים גם גבול אשר תתנחלו את הארץ לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים כלומר שיטול יוסף שני חלקים וכן תרגום יונתן יוסף יתקבל שני חולקין. ומפורש עוד בפרשה כשהוא מונה נחלת השבטים ועל גבול נפתלי וגבול מנשה אחד ועל גבול מנשה וגבול אפרים אחד אלמא אפרים ומנשה אף בעולם הבא יטלו שני חלקים ועולין הן לשנים למנין שנים עשר שבטי ישראל כמו שמפורש בפתקם. וכן מה שכתב ששבט לוי יטול חלק בארץ אף זה אינו שהרי מפורש בפרשה שלא יטול חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת בהם והוא מכלל התרומה אשר ירימו עשרים וחמשה אלף אורך ורוחב עשרת אלפים שמכללה בית המקדש ומקום לשבת לכהנים וללוים וכל זה מפורש בפרשה ואף על פי שכתוב שער לוי אחד שער יוסף אחד זה אינו ענין ג' לנחלתן בארץ ישראל אלא לומר שיהיו בירושה שנים עשר שערים כנגד שנים עשר שבטים שאף על פי שיוסף נמנה בכל מקום שני שבטים היינו לענין נחלה אבל לענין שני דברים אינו אלא שבט אחד ושבט לוי נמי אף על פי שלא נטל חלק בארץ נמנה הוא במנין השבטים וראוי הוא שיהא לו זכרון בירושלים כשאר השבטים ואף על גב שדרשו בגמרא משער ראובן אחד שאין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק היינו מייתורא דאחד אחד אבל מכל מקום עיקר השערים אינם אלא לזכרון שבטי ישראל וכמו שכתוב בשערי העיר על שמות שבטי ישראל לפיכך איני יכול להעמיד דברי רשב"ם ז"ל בזה אלא כך הוא עיקר הדבר שכשם ששבט לוי לא נטל חלק בראשונה כך לא יטול בשניה אלא שנתנו לו ערים לשבת סמוך לירושלים והן מכלל תרומת הקדש המפורשות בפרשה אבל יוסף יטול שני חלקים ונמצא שנים עשר שבטים זוכין בנחלה ולפיכך שאלו ואידך למאן ואמר רב חסדא לנשיא שכך מפורש בפרשה שהנשיא יטול חלק בארץ כנגד אחד מן השבטים אלא שירימו בחלקו עשרים וחמשה אלף רוחב. ואידך לתרומת הקדש כלומר למקדש לירושלים למגרש הכהנים והלוים סמוך לה כן נראה לי. הר"ן ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל: ואידך למאן. על החלק האמצעי הוא שואל שהמקדש הוא באמצעיתו והכהנים והלוים נוטלין סביבות המקדש ועדיין ישאר מן החלק מכאן ומכאן למזרח ולמערב ולמי היה לנשיא ומי הוא העובד עיר אבל לא לעובדי העיר האמור למעלה מזה הם הגבעונים והיה להם עשרת אלפים אורך למזרח העיר ועשרת אלפים אורך למערבה ברוחב חמשת אלפים כמו שפירשו בענין. עד כאן.

    אמר מר לא נתחלקה אלא בכסף שנאמר בין רב למעט כלומר כך אמר הכתוב צריך אתה לדקדק בין החלק היפה לחלק הכחוש ולשום אותה ולהשוות אותה בדמים כמו שפירשנו למעלה וזהו בין רב למעט. ודייקינן קרא למאי אילימא לשופרא וסניא שצריך להשוות אותם בדמים כמו שפירשנו פשיטא אטו בשופטני עסקינן שאין מדקדקין בין יפה לכחוש אלא קרא לקורבא ורוחקא הוא דאצטריך כלומר שמי שעולה לו החלק הקרוב לירושלים צריך ליתן לבעל החלק הרחוק דמים לפי השבח שהקרוב יותר משובח מן הרחוק משום עליית הרגל וזהו שהוצרך הכתוב להודיעך שאף על פי ששניהן שוין בשופרא וסניא צריך ליתן שבח שבין החלק הקרוב לחלק הרחוק. כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוה רבי יהושע אומר כו'. פירוש רבי אליעזר סבר שחלקו את הארץ לשנים עשר חלקים מדה כנגד מדה בלי פחות בלי יתר והעלו בין היפה לכחוש והשוו אותם בכספים כמו שבארנו. רבי יהושע סבר בקרקע השוו שהוציאו ממקום למקום מדה יתירה על היפה כפי ההפרש שביניהם. הרא"ם ז"ל. וזה לשון הר"ן ז"ל: רבי יהושע אומר בקרקע העלוה. כלומר שאפילו לקורבא ורוחקא העלו בקרקע ולא בכספים וכל שכן לשופרא וסניא וקיימא לן הכי. ומינה להכא דמעלו אחי אהדדי וחד מינייהו מעלי בארעא ואידך מעלי בזוזי ששומעין לזה שהוא מעלה בקרקע. וכבר כתבתי זה למעלה עד כאן.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים הנה העיקר כמו שכתב הר"ן ששבט יוסף שהם מנשה ואפרים יקחו שני חלקים דכתיב ביחזקאל יוֹסֵף חֲבָלִים (יחזקאל מז, יג) ותרגם יונתן שני חלקים. גם יש עוד הוכחה מן פרטות חלקיהם כי אתה מוצא נחלת מנשה על גבול נפתלי אך אפרים סמוך לראובן ושבט לוי יקח מתרומת הנשיא שהוא מלך המשיח אשר יקח הוא חלק השלש־עשרה ודלא כרשב"ם וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים וזה מוכרח. ברם צריך לנו לדעת מה מעלה ויתרון יש לישראל בחלוקה זו של שלש־עשרה? ואדרבה אם תתחלק לשתים־עשרה עדיף לכל השבטים! ונראה לי בס"ד דקרא אמר לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ (במדבר כו, נה) ואומרו לשמות היינו כי לכל שפע צריך צינורות והצינורות הם אותיות שם אותו דבר או אותו אדם והשם יתברך זכר שמות שלשה אבות במתנת הארץ והיינו שישפיע שפע לארץ על ידי אותיות האבות אברהם יצחק יעקב שיהיו האותיות צינורות. ובזה יובן לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת הֳ' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ (תהלים מו, ט) רצונו לומר שמות האבות שיהיו צינורות להשפע שישפיע בארץ ולכן אמר 'לשמות מטות אבותיו תנחלו' רצונו לומר שמות האבות. והנה נודע כי האבות אברהם יצחק יעקב יש להם שלש־עשרה אותיות אך מקודם שעדיין הפגם של אות א' דְּאָדָם ואות א' דֶּאֱמֶת לא נתקן לא יוכלו לקבל שפע באות א' דאדם אלא קבלת השפע תהיה בשתים־עשרה צינורות מן אות ב' דְּאַבְרָהָם עד אות ב' דְּיַעֲקֹב אך לעתיד שנתקן אות א' אז יקבלו שפע גם בצינור אות א' דְּאַבְרָהָם. ונמצא לעתיד הם שלש־עשרה צינורות לכך תתחלק הארץ לשלש־עשרה שבטים וזה החלק של שלש־עשרה הוא גדול שהשפע שלו ישתלשל באות א' דְּאַבְרָהָם ומקבל השפע ממקום עליון לכך יקחהו מלך המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] ואז תהיה חלוקת הארץ בשלש־עשרה שהם כנגד שלש־עשרה מכילן דרחמי. ולזה אמר (איוב מא, ח) אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ רצונו לומר שלש־עשרה חלקים שהם מספר אֶחָד בְּאֶחָד אלו שלש־עשרה מכילן דרחמי יִגַּשׁוּ ואז רוּחַ הטומאה לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם של ישראל דכתיב וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ (זכריה יג, ב). ובזה יובן (תהלים פד, ד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת צפור אלו ישראל מָצְאָה בַיִת שמצאה צינורות שהם מן אות בי"ת דְּאַבְרָהָם עד אות בי"ת דְּיַעֲקֹב ונעשה דְרוֹר קֵן לָהּb>. ולכן קרא יעקב אבינו ע"ה להר המוריה בשם 'בית' דכתיב אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים (בראשית כח, יז) ולזה אמר טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף (תהלים פד, יא) כלומר כאשר נקבל שפע חציריך זו ארץ ישראל מן אות אלף דְּאַבְרָהָם גם כן להשלים שלש־עשרה כי בצינור זה של אות א' נקבל שפע ממקום עליון לארץ ישראל וזה יהיה בבנין בית שלישי בב"א [במהרה בימינו אמן]. ולזה אמר (שיר השירים ח, יב) כַּרְמִי שֶׁלִּי הוא בית שלישי של יו"ד לְפָנָי אז אותו זמן הָאֶלֶף הוא צינור אות א' דְּאַבְרָהָם לְךָ שְׁלֹמֹה כי לעתיד יתקיים מאמר הכתוב הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף (ישעיה ס, כב) הוא צינור אות אל"ף דְּאַבְרָהָם ובזה הַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם באכות ובכמות. והנה באות א' רמוז שם הוי־ה שהוא צורתו וא"ו ושני יודין כמנין הוי־ה ולזה אמר בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר הֳ' (ישעיה ב, ה) הוא אות א' שבו רמוז שם הוי־ה ברוך הוא.

    שֶׁלֹּא נָטְלוּ בְּגוֹרָל, אֶלָּא עַל פִּי ה' נראה לי בס"ד שהם סיכנו עצמן בפרישה שפרשו מעצת המרגלים לכבוד השם יתברך לכך נתכבדו בזה שנטלו על פי ה' ולא בגורל.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 122a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 122, Amud Aleph, about 342 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “תא שמע: (במדבר כו, נו) ״בין רב…”

      Named: רב למעט.

    2. Segment 233 words

      Opens “ועוד, תניא: עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה…”

      Named: רב למעט, רבי יהודה.

    3. Segment 319 words

      Opens “ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר: (במדבר כו,…”

    4. Segment 419 words

      Opens “הא כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע…”

    5. Segment 526 words

      Opens “והיה מכוין ברוח הקדש ואומר: זבולן עולה,…”

    6. Segment 630 words

      Opens “וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר: נפתלי עולה,…”

    7. Segment 765 words

      Opens “ולא כחלוקה של עולם הזה, חלוקה של…”

    8. Segment 815 words

      Opens “קתני מיהת שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים…”

    9. Segment 948 words

      Opens “אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה…”

      Named: רב חסדא, רב פפא, אביי.

    10. Segment 1018 words

      Opens “ולא נתחלקה אלא לכספים שנאמר בין רב…”

      Named: רב למעט.

    11. Segment 1111 words

      Opens “כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוה רבי…”

      Named: רבי אליעזר, רבי יהושע.

    12. Segment 1250 words

      Opens “ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 122a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026