Talmud Builders

    Bava Batra 140b

    Chapter 9 - Mi SheMet

    גם: בבא בתרא דף ק״מ ע״ב, פרק ט׳ מי שמת

    English translation - Bava Batra 140b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1What is the halakha with regard to sustenance the deceased pledged to give the daughter of his wife from a previous marriage? Does it reduce the value of the estate? What is the halakha with regard to the sustenance to which his widow is entitled? Does it reduce the value of the estate? Furthermore, with regard to his widow and daughter, which of them takes precedence if the estate is insufficient to provide sustenance for both?

    2Rabbi Abbahu said to Rabbi Yirmeya: Go now and come back tomorrow. When he came back, Rabbi Abbahu said to him: Resolve at least one of your questions, as Rabbi Abba says that Rabbi Asi says: The Sages established the status of the widow in relation to the daughter as equivalent to the status of the daughter in relation to the brothers in the case of a small estate. Just as in the case of a daughter in relation to her brothers, the daughter is sustained and the brothers go and request charity at the doors, so too in the case of a widow in relation to the daughter, the widow is sustained and the daughter goes and requests charity at the doors.

    3§ The mishna teaches: Admon says, rhetorically: I lost out just because I am male? Rather, he holds that the sons also receive sustenance. The Gemara asks: What is he saying? Abaye said that this is what he is saying: Because I am male, and I am fit to engage in the study of the Torah, I lost out and must go begging instead of studying the Torah? Rava said to him: If that is so, should one conclude that it is only one who engages in the study of the Torah who inherits, whereas one who does not engage in the study of the Torah does not inherit? Rather, Rava said that this is what Admon is saying: Because I am male, and I am fit to inherit in the case of a large estate, should I lose my inheritance entirely in the case of a small estate?

    4MISHNA: With regard to one who left behind sons and daughters and a tumtum , whose halakhic status as male or female is indeterminate, the halakha is as follows: When the estate is large the males direct the tumtum to the females and exclude him from the inheritance, claiming that perhaps the tumtum is female. When the estate is small, the females direct the tumtum to the males and exclude him from receiving sustenance, claiming that perhaps the tumtum is male.

    5With regard to one who says: If my wife gives birth to a male the offspring shall receive a gift of one hundred dinars, if she in fact gave birth to a male, the offspring receives one hundred dinars. If he says: If my wife gives birth to a female the offspring shall receive a gift of two hundred dinars, if she in fact gave birth to a female, the offspring receives two hundred dinars.

    6If he says: If my wife gives birth to a male the offspring shall receive a gift of one hundred dinars and if she gives birth to a female the offspring shall receive a gift of two hundred dinars, and in fact she gave birth to both a male and a female, the male offspring receives one hundred dinars and the female offspring receives two hundred dinars. If she gave birth to a tumtum , the tumtum does not receive anything. If he said: Whatever offspring my wife gives birth to shall receive a gift of a certain sum, and she gave birth to a tumtum , the tumtum receives it. And if there is no heir other than the tumtum , the tumtum inherits all of the estate.

    7GEMARA: The mishna states that the males direct the tumtum to the females. The Gemara asks: Does this mean that they direct him, and he takes sustenance like a daughter? Isn’t it taught in the latter clause of the mishna that if one said that either his male or female child will receive a certain sum once his wife gives birth, and she gave birth to a tumtum , the tumtum does not receive anything? This indicates that the tumtum does not have the rights of a female. Abaye says: The mishna means that they direct him to the females, but he has no rights to sustenance.

    8And Rava says: They direct him to the females and he has a right to sustenance. And with regard to the latter clause of the mishna, which grants the tumtum nothing at all, there we arrive at the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as it is taught in a mishna ( Temura 24b): If one consecrates a firstborn animal while it is still a fetus, stating that if it is male it shall be a burnt-offering and if it is female it shall be a peace-offering, and the mother gave birth to a tumtum or a hermaphrodite [ androginos ], Rabban Shimon ben Gamliel says: It is not imbued with sanctity, as it is neither male nor female. So too, in the case discussed in the mishna here, Rabban Shimon ben Gamliel maintains that the tumtum receives nothing, as he is considered to be a distinct entity of indeterminate sex, neither male nor female.

    9The Gemara raises an objection from a baraita : A tumtum inherits as a son and is sustained as a daughter. Granted, according to Rava, the baraita can be explained to mean that the clause: Inherits as a son, is in the case of a small estate, as the daughters direct the tumtum to the sons, and just as there is no inheritance for the sons, there is none for the tumtum either. And the clause: And is sustained as a daughter, is in the case of a large estate, as the sons direct the tumtum to the daughters, and the tumtum receives sustenance along with them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 140 עמוד ב

    1בת אשתו, מהו שתמעט בנכסים? אלמנתו, מהו שתמעט בנכסים? אלמנתו ובת אי זה מהן קודמת?

    2אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר. כי אתא, אמר ליה: פשוט מיהת חדא, דאמר רבי אבא אמר רבי אסי: עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין; מה בת אצל אחין הבת ניזונת, והאחין ישאלו על הפתחים; אף אלמנה אצל הבת אלמנה ניזונת, והבת תשאל על הפתחים.

    3אדמון אומר: בשביל שאני זכר, הפסדתי? וכו'. מאי קאמר? אמר אביי, הכי קאמר: בשביל שאני זכר, וראוי אני לעסוק בתורה, הפסדתי? אמר ליה רבא: אלא מעתה, מאן דעסיק בתורה הוא דירית, דלא עסיק בתורה לא ירית? אלא אמר רבא, הכי קאמר: בשביל שאני זכר, וראוי אני לירש בנכסים מרובין, הפסדתי בנכסים מועטין?

    Mishna

    4הניח בנים ובנות, וטומטום; בזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו אצל נקבות. נכסים מועטין הנקבות דוחות אותו אצל זכרים.

    5האומר ״אם תלד אשתי זכר יטול מנה״, ילדה זכר יטול מנה. ״נקבה מאתים״, ילדה נקבה נוטלת מאתים.

    6״אם זכר מנה, אם נקבה מאתים״, וילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה, נקבה נוטלת מאתים. ילדה טומטום אינו נוטל. אם אמר: ״כל מה שתלד אשתי, יטול״ ה"ז יטול. ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל.

    Gemara

    7דוחין אותו ושקיל כבת? הא קתני סיפא: ילדה טומטום אינו נוטל! אמר אביי: דוחין אותו ואין לו.

    8ורבא אמר: דוחין אותו ויש לו, וסיפא אתאן לרבן שמעון בן גמליאל (דתניא): ילדה טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין קדושה חלה עליהן.

    9מיתיבי: טומטום יורש כבן, וניזון כבת. בשלמא לרבא, יורש כבן בנכסים מועטין, וניזון כבת בנכסים מרובין.

    Tosafot

    אלא מעתה מאן דעסיק באורייתא הוא דירית - ואף על פי דאמרינן לקמן (בבא בתרא דף קמא.) מצוה לזון את הבנות וק"ו הבנים העוסקין באורייתא היינו לענין מצוה אבל לענין דינא אין לחלק בין עסקי באורייתא ללא עסקי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל הבנים - יש מפרשים דאלמנה ובנים אלמנה ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים, קל וחומר מבת, ומה בת שדוחה את הבנים אלמנה דוחה אותה בן שנדחה מפני הבת אינו דין שידחה מפני האלמנה (אלא על ידי הבת וכן בת שלא במקום בן אינה נידחת מפני האלמנה שלא אמרו ביורש שידחה מפני האלמנה). ויש אומרים שאין (הבת) [הבן] נדחה לעולם מפני האלמנה אלא על ידי הבת, וכן בת שלא במקום בן אינה נדחת לעולם מפני האלמנה, שלא אמרו ביורש שידחה מפני האלמנה אלא הבת בזמן שאוכלת מן התקנה דתנאי בית דין. וכן היא בירושלמי, דגרסינן התם: אלמנה ובנים שניהם שוים, אלמנה ובנות שתיהן שוות, אין האלמנה דוחה את הבנות ולא הבנות דוחות את האלמנה, פעמים שהאלמנה דוחה את הבנות על ידי הבנים [כשם שהאלמנה דוחה לבנות על ידי בנים] כך תדחה את הבנים [אמר] ראוי הוא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. עד כאן. וטעמא דמילתא כדאמרן, דאלמנה אינה דוחה לא הבנים לבדן ולא הבנות לבדן שלא במקום בנים, לפי שאין בדין שתהא האלמנה האוכלת מן התקנה דוחה לא את הבנים ולא הבנות היורשות, כדי שלא תעקר ירושה דאורייתא מפני התקנה, ואף על פי שהבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים שאני בנות דהן ראויות לירש שלא במקום בן הילכך לא חשבינן לה לירושה כעקירה לגמרי, וכן כל שיש אלמנה ובנות במקום בן כל שהבת דוחה את הבנים אף על פי שהאלמנה דוחה הבנות אין נראה כעקירת נחלה, הואיל ועכשיו אין הבנות יורשות. וכשהאלמנה דוחה את הבנות במקום שיש בן מוציאין לאלמנה מזון עד זמן שאומרים בית דין שראויה לחיות (את) [אם] זקנה ואם ילדה, ומעמידין ביד שליש והוא מפרנסה אחת לשלשים יום כדרך שאמרו בכתובות (צז, א) למוכרת למזונות. והשתא דאפשיט דאלמנה דוחה את הבנות, ממילא אפשיטא דאלמנה ממעטת בנכסים, ואפילו הכי לא איפשיטא בעיין דבעל חוב, אפילו דטפי הוה משמע דהוה ליה לבעל חוב למעוטי, דאית ליה אפילו מית, מה שאין כן בבת אשתו ובאלמנתו. ותדע, מדאמר ליה פשוט מינה [חדא] ולא אמר תרתי. כתב הראב"ד ז"ל: מאי שנא בת אשתו ואלמנתו דאיבעיא להו, ומשום דאי מייתי אי נמי מנסבן לית להו, ומאי שנא בנות עצמן דממעטי חדא אחברתא אף על גב דאי מתה או מינסבא לית ליה. ותירץ דבנות כיורשות שוינהו בנכסים מועטין הילכך ממעטי, דהשתא מיהא הא איתנהו ויורשות הן ואלמה מלתייהו דלאו בנות אחולי נינהו, אבל אלמנתו ובת אשתו לאו יורשות הן ובעלות חוב הן ובנות מחילה הן, וכיון דאיכא דוכתא דלית להו [לא] (ו)ממעטי. וכל הנך סלקן בתיקו ולא ממעטי.

    אדמון אומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי מאי קאמר - כלומר, אדרבא [היא] הנותנת, שהזכרים הן שנדחין. ופרישנא דהכי קאמר, וכי בשביל שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובין הפסדתי הכל בנכסים מועטין, דין שניזון שנינו יחד.

    ולענין פסק הלכה כתב הרב אלפסי ז"ל דלית הלכתא כאדמון, משום דסוגיין כתנא קמא אזלא. כלומר, כל אותן הבעיות אליבא דתנא קמא איתנהו. ואף על פי שאמרו (כתובות קט, א) כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו, אין למדין מן הכללות (איתא בעירובין כז, א). ויש לי מקום עיון בדברי הרב ז"ל, דכיון דאמרי כל מקום שאמר רבן גמליאל במשנתנו רואה אני דברי אדמון הלכה כמותו, למה נדחה אותו הכלל כאן. ואי משום סוגיא דלעיל, אין דוחין הלכה משום סוגיא. ועוד דהא שקלי וטרו אביי ורבא ואדמון, ומשמע מדשקלו [וטרו] דכותיה סבור להו. ויש אומרין דאדמון אינו חולק אלא מתמיה ונפקא מינה להיכא דתפסי בנים דלא מפקינן מנייהו, וממנה [למד] רבי יוחנן ליתומים שמכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו. וכל זה שלא לשבור אותו הכלל שאמרו דכל מקום ששנה רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו.

    האומר אם ילדה אשתו זכר יטול מנה וכו' - כתב הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל: האי מתניתין בשכיב מרע הוא, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, אבל בבריא לא משכחת לה, דאי פי' דאמרינן קנו מידו, הא קיימא לן (ב"מ מו א) דאין מטבע נקנה בחליפין. ועוד דאסמכתא היא, דהא אם ילדה קאמר, ועוד דקנין דברים בעלמא הוא (לעיל בבא בתרא ג, א), (דלא) [דהא] יטול ואין דבריו מחוורין בעיני במקום זה, ובודאי אי בלא קנין קאמר ואי נמי בקנין ובמנה טבוע, בשכיב מרע דוקא היא, דאי בבריא לא קני בדבורא בעלמא, ואי מעות טבועין נינהו ודאי לא קנו ואפילו בקנין, כדברי הרב ז"ל, אבל אפשר באגב, והכי נמי אפשר דמקרקעי נינהו ושוה מנה קאמר ובבריא ובקנין, ומנה מאתים דקאמר לאו דוקא, ודכותה שנינו לעיל (בבא בתרא קלה, ב) בברייתא (בדוקא) [דדוקא] שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין לו, הא לא מת כותבין ונותנין לו, ועל כרחין לא מנה טבוע קאמר אלא או שוה מנה קאמר או קרקע (שהיה) [שהיא] שוה מנה, ודכותה בנדרים (סה, ב) (והא) [בהא ארבע מאות זוז, וכל שכן לדעת (ד)רב דאית ליה בפרק שבועת הדיינים (שבועות לט, ב) דהאומר מנה לי בידך או שתי כסף יש לי בידך לאו דוקא אלא שוה קאמר. ועוד דקתני יטול לאו למימרא דלא אמר אלא יטול, דאם כן ממאן קאמר דיטול, דילמא מאחרינא קאמר, אלא לישנא קיטא הוא ויטול מנכסי קאמר, וכל דקאמר יטול מנכסי לכולי עלמא שוה קאמר. ומה שאמר הרב ז"ל דאסמכתא הוא, דאם ילדה קאמר, אינו מחוור כלל, חדא דאי אסמכתא קונה בשכיב מרע יותר מבריא, דענין האסמכתא אינו אלא משום שאינו גומר ומקנה, והילכך מה לי בריא מה לי שכיב מרע. ועוד דאם זה אינו לאסמכתא, דלהרוחת הבנים נתכון ולחלק ביניהם נכסיו לזכר מנה ולנקבה מאתים ואיפשר לו בלא אם, נראה לי שאין אמסכתא אלא באם שהוא כעין קנס, שאינו רוצה שיתקיים הדבר שהתנה עליו באם, כגון אם לא נתת לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי, שאין בעל השדה מתנה בדוקא, אלא דעתו היתה סמוכה שיפרע תוך השלש, וכן אם נתתי לך איתפרע מהאי חמרא ואם לא נתתי לו עד יום פלוני החזר לו את שטרו, אם אני חוזר כי אכפול לך ערבונך, אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני ליבטל זכוותיה, (או) [אם] אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי, וכן כולן לפי דעתי שמתנה באם כעין קנס וגוזמא בעלמא, אבל זה בדוקא אומר ורוצה בקיום הדבר שמתנה בו באם, וכמוהו כתנאי בני גד ובני ראובן דמיניה ילפינן לכל התורה כולה, אם יעברו בני גד ובני ראובן ונתתם להם וכו' (במדבר לב, כט) הרי באם, ואפילו הכי לאו אסמכתא מיקרי וקנו, לפי (שהציץ) שרוצין היו בקיום התנאי ולא בביטולו, וכמדומה לי שזו דרך ישרה בדיני האסמכתות. גם מה שאמר הרב ז"ל דיטול קנין דברים בעלמא הוא, אינו, דהא אמרינן לעיל בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סג, א) יחלוק פלוני בנכסי פלגא. ועוד דהא גרסינן לקמן (בבא בתרא קמה, ב) אמר רב ששת יטול ויחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן, ואי אפשר לומר דהתם דוקא במתנת שכיב מרע, חדא (דיניה) [דיגיד] עליו רעו מדקתני בהדייהו יקנה, ועוד שלא מצינו שיהא הפרש בין שכיב מרע לבריא במה שאין לו גוף, ולא במה שאינו אלא דברים בעלמא, דמילתא דאיתא בבריא (אינה) [איתא] בשכיב מרע מלתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע. ותדע לך, דהא שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה ויאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר ולא כלום, ולא אמרינן כיון דשכיב מרע הוא ליהוי כאילו אמר בית זה לדירה ו(ב)דקל [זה ל]פירותיו. ועוד דיטול לא מיקרי קנין דברים, אלא (באומר אעשה ואחלוק יטול לי שלי) [האומר יזכה יחלוק ויטול כולן] לשון מתנה הן אפילו בבריא. [ולא מיקרי קנין דברים אלא באומר אתן, כדאיתא] (בפ"ק) [בפ"ד] דגיטין (מ', ב), ויש מן הגדולים שאמרו דאפילו (נותן) באתן] לך כך וכך לא קרי קנין דברים. וכן נראה עיקר, כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 140b

    Bava Batra 140b. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 248 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 140b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026