Talmud Builders

    Bava Batra 107b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 107b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is in fact worth ninety dinars, and the one who says it is worth twenty sela , which is equivalent to eighty dinars errs with an assessment that is ten dinars behind, i.e., too low, and the one who says it is worth one hundred dinars errs with an assessment that is ten dinars ahead, i.e., too high. Therefore, the average of these two assessments is followed.

    2The Gemara raises a difficulty: On the contrary, say that this land is in fact worth one hundred and ten dinars, and the one who says it is worth one hundred dinars errs with an assessment that is ten dinars behind, and the one who says it is worth thirty sela , which is equivalent to one hundred and twenty dinars, errs with an assessment that is ten dinars ahead. If so, the average of these two assessments, one hundred and ten dinars, should be followed. The Gemara replies: In any event, grasp the first two assessments in your hand, as neither of them takes the assessment beyond the sum of one hundred dinars.

    3The baraita teaches that Aḥerim say that an appraisal is performed of the sum between the two most extreme assessments and then divided by three. This sum is then added to the lowest assessment. The Gemara explains this opinion: Aḥerim hold that this land is in fact worth ninety-three and one-third dinars. The one who says it is worth twenty sela , the equivalent of eighty dinars, errs with an assessment that is thirteen dinars and one-third behind, and the one who says it is worth one hundred dinars errs with an assessment that is thirteen dinars and one-third ahead. By right, that assessor should have said more, i.e., quoted a higher sum, since according to this calculation, he should have said it is worth one hundred and six and two-thirds dinars. And the reason that he did not do so is that he thinks as follows: It is enough that I add this much above and beyond the assessment of my colleague who says it is worth eighty dinars. Therefore, he lowers the sum of his assessment to one hundred dinars.

    4The Gemara raises a difficulty: On the contrary, say that this land is in fact worth one hundred and thirteen dinars and one-third, and the one who says it is worth one hundred dinars errs with an assessment that is thirteen dinars and one-third behind, and the one who says it is worth thirty sela , which is equal to one hundred and twenty dinars, errs with an assessment that is thirteen dinars and one-third ahead. By right, he should have said more, i.e., quoted a higher sum, since according to this calculation, he should have said it is worth one hundred and twenty-six dinars and two-thirds. And the reason he did not do so is that he thinks as follows: It is enough that I add this much above and beyond the assessment of my colleague who says it is worth one hundred dinars. The Gemara answers: In any event, grasp the first two assessments in your hand, as neither of them take the assessment beyond the sum of one hundred dinars.

    5Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Aḥerim , who say that the sum of the difference between the two most extreme assessments is calculated and then divided by three, and this sum is then added to the lowest assessment. Rav Ashi said: We do not even understand the reason of Aḥerim ; shall we then establish the halakha in accordance with their opinion? The judges of the Diaspora taught a baraita that accords with the opinion of Aḥerim in the previously cited baraita : An appraisal is performed to determine the sum of the difference between the two most extreme assessments and then that sum is divided by three and added to the lowest assessment. Rav Huna said: The halakha is in accordance with the judges of the Diaspora. Rav Ashi said: We do not even understand the reasoning of the judges of the Diaspora; shall we then establish the halakha in accordance with their opinion?

    6MISHNA: If one says to another: I am selling you half a field, without specifying which half he is selling, an assessment is made of the field, which is then divided between them, and the buyer takes half of the seller’s field. If the seller says: I am selling you the half that is on the southern side of the field, an assessment is made of the northern and the southern sides of the field, which is then divided between them, and he takes the half on the southern side. And he accepts upon himself to provide the space for the fence between the two halves of the field out of his own property. He also accepts to provide out of his own property the space for the larger ditch and the smaller ditch, which are meant to keep animals out of the field. And how wide is the larger ditch? Six handbreadths. And how wide is the smaller ditch? Three handbreadths.

    7GEMARA: Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: When one sells half of his field to another person, the buyer takes the leaner part of the field, the part that is of lower quality. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: But didn’t we learn in the mishna that in such a case an assessment is made of the field, which is then divided between them, which indicates that the buyer and the seller are given similar parcels of land? How then can you say that the buyer takes the leaner part? Rabbi Yoḥanan said to him in a sarcastic manner: While you were eating dates in Babylonia and neglecting your studies, we explained the matter based on the latter clause of the mishna, which proves that my understanding is correct.

    8As the latter clause teaches: If the seller says: I am selling you the half that is on the southern side of the field, an assessment is made of the northern and the southern sides of the field, which is then divided between them, and he takes the half on the southern side. If taken literally, this passage gives rise to a difficulty: Why is an assessment made of the northern and the southern sides of the field, which is then divided between them? In any case, didn’t he say to him that he is selling him the southern half? Let the seller give the buyer the southern half of the field. Why is an assessment necessary? Rather, it must be that the matter is more complicated than it seems, and the mishna is referring to money. That is to say, the buyer takes the southern half, but the seller must reimburse him with money for the difference in value between the two halves of the field. Here too, in the first case, the mishna is referring to money: The buyer takes the leaner half, but the seller must reimburse him with money for the difference in value between the two halves of the field.

    9§ The mishna teaches that the buyer accepts upon himself to provide out of his own property the space for the fence between the two halves of the field and for the larger and smaller ditches. A Sage taught in a baraita : The larger ditch is dug on the outside, while the smaller ditch is dug on the inside, closer to the field. Both this and that are dug behind the fence,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 107 עמוד ב

    1תשעין שוה והאי דקאמר עשרים, דקא טעי עשרה לאחוריה; והאי דקא אמר מנה, קא טעי עשרה לקמיה.

    2אדרבה! האי ארעא מאה ועשרה שויא; והאי דקאמר מנה קא טעי עשרה לאחוריה, והאי דקאמר שלשים קא טעי עשרה לקמיה! נקוט מיהת תרי קמאי בידך, דמתורת מנה לא מפקי ליה.

    3אחרים אומרים: עושין שומא ביניהן, ומשלשין קא סברי: האי ארעא תשעין ותלתא ותילתא שויא; האי דקא אמר עשרים קא טעי תליסר ותילתא לאחוריה, והאי דקאמר מנה קא טעי תליסר ותילתא לקמיה; ובדין הוא דלימא טפי, והאי דלא קאמר, סבר: מיסתאי דקא מטפינא כולי האי אחבראי.

    4אדרבה, הא ארעא מאה ותליסר ותלתא שויא; האי דקאמר מנה קא טעי תליסר ותלתא לאחוריה, והאי דקאמר שלשים טעי תליסר ותלתא לקמיה; ובדין הוא דקאמר טפי, סבר: מיסתאי דקא מטפינא כולי האי אחבראי! נקוט מיהת תרי קמאי בידך, דמתורת מאה לא מפקי ליה.

    5אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר רב אשי: טעמא דאחרים לא ידעינן, הלכתא עבדינן כוותייהו?! תנו דייני גולה: עושין שומא ביניהן, ומשלשין. אמר רב הונא: הלכתא כדייני גולה. אמר רב אשי: טעמא דדייני גולה לא ידעינן, הלכתא עבדינן כוותייהו?!

    Mishna

    6האומר לחבירו: ״חצי שדה אני מוכר לך״ משמנין ביניהן, ונוטל חצי שדהו. ״חציה בדרום אני מוכר לך״ משמנין ביניהן, ונוטל חציה בדרום. והוא מקבל עליו מקום הגדר, חריץ ובן חריץ. וכמה הוא חריץ? ששה טפחים. ובן חריץ שלשה.

    Gemara

    7א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: לוקח נוטל כחוש שבו. א"ל רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: והא אנן ״משמנין ביניהן״ תנן! א"ל אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא מסיפא,׃

    8דקתני סיפא: ״חציה בדרום אני מוכר לך״ משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום. ואמאי משמנין ביניהן? והא ״חציה בדרום״ אמר ליה! אלא לדמי; ה"נ לדמי.

    9מקבל עליו מקום גדר כו'. תאנא: חריץ מבחוץ, ובן חריץ מבפנים. וזה וזה אחורי גדר,׃

    Tosafot

    דמתורת מנה לא מפקי ליהוליכא למימר דניזיל בתר בתראי דלא גרעי ממנה דיש לתפוס המועט כדפ"ה:

    מסתייה דקא טפינא [כולי האי] אחבראישכן הסדר דשנים הפוחתים מדברים תחלה:

    אדרבה האי ארעא מאה ותליסר ותילתא שויאתימה לר"י דהשתא אי לא הוי אלא תרי דחד אמר מנה וחד אמר שלשים הוה אמינא דמאה ועשרה שויא דכן האמת נראה לכ"ע והשתא דאיתיה להאי דפחות מכולהו אמר תלתא ותילתא הוי טפי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ולוקח נוטל כחושכלומר ונוטל מן הכחוש כדי שווי דמי החצי, והחצי דקאמר, לדמי קאמר, כדמפרש ואזיל, ומשמנין מלשון שומא

    אמר ליה רבי חייא בר אבא והא אנן משמנין ביניהם תנןדמשמע שמשמנין החלקים ביניהם ונוטלים בשוויה בין בכחוש בין בשמן ואמר ליה דדיקא מתניתין הכי מדקתני חציה בדרום משמנין ביניהם, ואם איתא מאי משמנין, והא בדרום אמר לה ויטול החצי בדרום בין שהוא כחוש בין שהוא שמן, אלא לדמי, כלומר, שלא יטול ממש בדרום קאמר ליה, אלא שיטול בשדה בדמי חציה שבדרום, ולעולם נותן לו המוכר באיזה צד שירצה, וכן נמי ברישא לא החצי ממש קאמר ליה אלא כשיעור דמי החצי, ולעולם השמן נשאר אצל המוכר, וזהו עלוי כחו, דרוצה אדם בקב עידית מקביים זבורית. כך פרשו ר"ח ור"ש ז"ל. ואני תמה, אחר שסיים לו את הרוחות ואמר לו חציה בדרום, היאך יש במשמע שיטול בדמי חצי בדרום ולא יטול בדרום אלא בצפון, ואם רצה לקנות ממנו בדרום ממש באיזה לשון מבואר יותר מזה יאמר לו. והנכון שראיתי בשמועה זו הוא מה שפירש בה הראב"ד ז"ל, וזה לשונו: משמנין ביניהם, פירוש משוין שני החלקים ולוקח נוטל כחוש, כלומר, כשמשוין החלקים לא שיחלוקו השמן והכחוש מדה במדה, אלא הכחוש לצד אחר והשמן לצד אחד, ומוסיפין על הכחוש עד שישתוה לשמן והלוקח נוטל הכחוש, לפי שאדם רוצה במעט שמן מהרבה כחוש, ויד בעל השטר על התחתונה. והא אנן משמנין ביניהן תנן, דמשמע שמשוין אותן בשמן ובכחוש, תרגימנא מסופא והא חציה בדרום אמר ליה אם שמן אם כחוש, אלא לדמי, אם אותו חצי שבדרום כחוש שיוסיפו על הכחוש עד שישתוה לדמי השמן, ואם אותו חצי שמן יפחתו ממנו עד שישתוה לכחוש, הכא נמי לדמי, השואה בדמים, ולעולם לוקח נוטל כחוש באיזה צד שיהיה. עד כאן לשון הרב ז"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 107b

    Bava Batra 107b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 281 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    דמתורת מנה לא מפקי ליה וליכא למימר דניזיל בתר בתראי דלא גרעי ממנה דיש לתפוס המועט כדפ"ה:

    מסתייה דקא טפינא [כולי האי] אחבראי שכן הסדר דשנים הפוחתים מדברים תחלה:

    אדרבה האי ארעא מאה ותליסר ותילתא שויא תימה לר"י דהשתא אי לא הוי אלא תרי דחד אמר מנה וחד אמר שלשים הוה אמינא דמאה ועשרה שויא דכן האמת נראה לכ"ע והשתא דאיתיה להאי דפחות מכולהו אמר תלתא ותילתא הוי טפי:

    Tosafot on Bava Batra 107b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ולוקח נוטל כחוש כלומר ונוטל מן הכחוש כדי שווי דמי החצי, והחצי דקאמר, לדמי קאמר, כדמפרש ואזיל, ומשמנין מלשון שומא

    אמר ליה רבי חייא בר אבא והא אנן משמנין ביניהם תנן דמשמע שמשמנין החלקים ביניהם ונוטלים בשוויה בין בכחוש בין בשמן ואמר ליה דדיקא מתניתין הכי מדקתני חציה בדרום משמנין ביניהם, ואם איתא מאי משמנין, והא בדרום אמר לה ויטול החצי בדרום בין שהוא כחוש בין שהוא שמן, אלא לדמי, כלומר, שלא יטול ממש בדרום קאמר ליה, אלא שיטול בשדה בדמי חציה שבדרום, ולעולם נותן לו המוכר באיזה צד שירצה, וכן נמי ברישא לא החצי ממש קאמר ליה אלא כשיעור דמי החצי, ולעולם השמן נשאר אצל המוכר, וזהו עלוי כחו, דרוצה אדם בקב עידית מקביים זבורית. כך פרשו ר"ח ור"ש ז"ל. ואני תמה, אחר שסיים לו את הרוחות ואמר לו חציה בדרום, היאך יש במשמע שיטול בדמי חצי בדרום ולא יטול בדרום אלא בצפון, ואם רצה לקנות ממנו בדרום ממש באיזה לשון מבואר יותר מזה יאמר לו. והנכון שראיתי בשמועה זו הוא מה שפירש בה הראב"ד ז"ל, וזה לשונו: משמנין ביניהם, פירוש משוין שני החלקים ולוקח נוטל כחוש, כלומר, כשמשוין החלקים לא שיחלוקו השמן והכחוש מדה במדה, אלא הכחוש לצד אחר והשמן לצד אחד, ומוסיפין על הכחוש עד שישתוה לשמן והלוקח נוטל הכחוש, לפי שאדם רוצה במעט שמן מהרבה כחוש, ויד בעל השטר על התחתונה. והא אנן משמנין ביניהן תנן, דמשמע שמשוין אותן בשמן ובכחוש, תרגימנא מסופא והא חציה בדרום אמר ליה אם שמן אם כחוש, אלא לדמי, אם אותו חצי שבדרום כחוש שיוסיפו על הכחוש עד שישתוה לדמי השמן, ואם אותו חצי שמן יפחתו ממנו עד שישתוה לכחוש, הכא נמי לדמי, השואה בדמים, ולעולם לוקח נוטל כחוש באיזה צד שיהיה. עד כאן לשון הרב ז"ל.

    Rashba on Bava Batra 107b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ואמר על זה האומר לחברו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חצי שדהו חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חצי בדרום ומקבל עליו מקום הגדר וחריץ ובן חריץ כמה הוא חריץ ששה טפחים ובן חריץ שלשה אמר הר"ם השדות ישתנו דמיהם כפי שמנם וכחשם ואמרו בכאן משמנין הוא שידעו כמה שוה כל השדה וכמה דמים ראוי לחצי השדה המדה מן הכחוש שבה והוא שנותן ללוקח כגון שיהיה מדת השדה מאה אמה ויהיה בה מקום שמדתו שלשים אמה שוה שלשים דינרין ימשח לו חמשים אמה מן השבעים ויתן לו עשרים דינרין ואם פסק עמו ברוח ובאותה הרוח על דרך משל היו אלה השלשים אמה השמנים ימשח לו מאותם השלשים אמה תשעה ועשרים בתשעה ועשרים דינרין שהוא חצי הכל והבין זה הענין והלוקח הוא שיקבל עליו חריץ ובן חריץ ובכן יתן לו החצי והוצרכנו לעשות שני חריצין גדול וקטן לפי שאלו היה הגדול בלבד היתה קנייה וכיוצא בה יורדת לקרקעיתו והיתה עולה שפת החריץ ותבא אל השדה ואלו היה הקטן בלבד היתה קופצת עליו ונכנסת בשדה וכשהם שנים אינה יכולה להכנס בקטן למיעוט רחבו ולא תקפוץ לרוחב השני חריצין ובין חריץ וחריץ רוחב טפח והשנים מחוץ לגדר על זה הצורה וכל זה בחציו של לוקח כמו שביארנו:

    אמר המאירי האומר לחברו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל כחוש כלומר ששמין כמה שוה כל השדה ונותן לו ערך חצי דמי כלו בצד הכחוש שבו והקשו בגמ' והלא משמנין ביניהם תנן והיה סבור שפירושו שנחלקהו במדה ויהא הצד השמן מעלה בדמים לצד הכחוש והשיבו ולטעמיך אימא סופא חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהם ונוטל חציה בדרום ולדבריך מה הוצרכו בזו לשומא והרי חציה בדרום אמר לו בין כחוש בין יפה אלא ששומא זו אין ביאורה להשואת החלקים בעלוי אלא לדמי כלו שאנו שמין כל השדה ונותן לו כערך חצין בדרום בין כחוש בין יפה ואף כשלא הזכיר לו צד הדרום אלא חציה בסתם שמין דמי כל השדה ונותן בערך חצים בצד הכחוש ונמצא שאין השדה נחלק במדה ובעלוי דמים ויש מפרשים במשנתנו שמחלקין אותו במדה ונוטל הצד הכחוש בלא עלוי דמים וכשהקשה לו והא משמנין תנן היה סבור שיהא שם עלוי דמים והשיבו שלא אמר כן אלא לדמי כלומר שזה מכרו בלא פסיקה דמים וכשחלקנוהו במדה וביררנו לו הצד הכחוש שמין כמה הוא שוה וכופין אותו ליתן דמיו שאם לא כן חציה בדרום מיהא מה הוצרכנו בה לשומא אלא שנחלקהו במדה ויטול הצד הדרומי בין שמן בין כחוש אלא שכשחלקנוהו במדה ובררנו לו הצד הדרומי שמין כמה הוא שוה וכופין אותו ליתן דמיו:

    ודבר זה אף במתנה כן ר"ל שאם נתן לו חצי שדהו חולקין אותו ונוטל כחוש בלא שום עלוי ולא שיעשה שתף בקרקע ואפילו היה חציה סמוכה לו אע"פ שהנותן בעין יפה נותן שהרי אף לענין מכירה נאמרה אף לדעת המוכר בעין יפה מוכר שלא נאמר דין עין יפה אלא שלא לשייר כלום במה ומכר אבל בזו יד בעל השטר על התחתונה ושמא תאמר במכירה מיהא היאך קנה כלום אחר שלא פסק וכבר אמרו מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור התם בשלא פסק כלל אבל בזו אנו עסוקים שאמר לו כפי מה שהיא שוה לשומת בקיאים וזהו ענין משמנין ביניהם וכשנישום נתברר שבאותם הדמים מכר וכמו שאמרו במסכת ע"ז פרק אחרון כדשיימי תלתא וכו' ואלו אמר כיוצא בזה אף בפירות פסיקה היא כמו שביארנו בפרק הספינה:

    ומקבל עליו ר"ל הלוקח ליתן חלקו הראוי לו למקום הגדר וכן חלקו לעשות אחורי הגדר סמוך לו חריץ קטן ברחב שלשה טפחים והוא הנקרא בן חריץ וחוצה לו חריץ אחר גדול ברחב ששה טפחים ובין שני החריצים רחב טפח ופירשו הטעם בגמ' שלא תהא הנמייה קופצת לשם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ויש מקצת דברים במסכת ע"ז פרק אחרון שהם ראויות להתגלגל כאן וכבר ביארנום במקומן:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    Meiri on Bava Batra 107b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מסתייה דקא כו' דשנים הפחותים מדברים תחילה עכ"ל בזה יתיישב דלמאי דלא אסיק אדעתיה נקיט מיהת תרי קמאי בידך כו' ופריך אדרבה הא ארעא קי"ג שויא כו' אמאי לא פריך בפשיטות טפי דאימא האי ארעא מאה וששה וב' שלישי דינר היה שוה האי דקאמר שלשים טעי בתליסר ותלתא לקמיה והאי דקאמר מנה קא טעי תליסר ותלתא לאחוריה ובדין הוא דלימא לגרועי טפי אלא סבר מסתאי דקא גרעי כולי האי מחבראי ויתיישב נמי גם לפי המסקנא דלא נימא פ"ו ושני ושלישי הוה שוה והאי דקאמר מנה טעה תליסר ותלתא לקמיה והאי דקאמר פ' טעי תליסר ותלתא לאחורי' ובדין הוא דאיבעי הוא לגרועי טפי אלא סבר מסתאי כו' דכיון דהפחות מדבר בתחלה לא שייך למימר הכי ובחידושי רמב"ן כתב בזה דרך אחרת ע"ש:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 107b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    האי ארעא תשעין ותלתא ותילתא שויא והאי דקאמר עשרים טעי תליסר ותלתא לאחוריה כו'. ובדין הוא דלימא טפי סבר מסתאי דקא מטפינא כולי האי אחבראי. והאי דלא אמרינן איפכא נימא דהאי ארעא תמנין ושבעה פחות תילתא שויא והאי דקאמר מנה קא טעי תליסר ותלתא לקמיה והאי דקאמר עשרים טעי תליסר ותלתא לאחוריה ובדין הוא דאיבעי ליה לגרועי טפי אלא דסבר מסתאי דקא גרענא כולי האי אחבראי. היינו טעמא משום דלטפויי אחבריה כוליה האי בוש אבל לגרוע אין בוש. הר"ן ז"ל.

    מתניתין האומר לחברו חצי שדה אנו מוכר לך משמנין כו' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לוקח נוטל כחוש. ואקשינן והא משמנין ביניהן תנן שהוא מלשון שומא דאלמא הלוקח אינו נוטל החצי שלו אלא בשומא ובנתינת שבח בחצי הכחוש מבחצי היפה כדי שישתוו שניהם. אמר ליה וליטעמיך אימא סיפא חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום אמאי משמנין ביניהן כלומר אי סלקא דעתך האי משמנין להשוות החלקים הוא ולתת שבח בין היפה לכחוש הכא אמאי משמנין ביניהן והא חציה בדרום אמר לו ואין לו אלא אותו החצי בין כחוש ויפה אלא לדמי כלומר זו השומא אינה להשוות החלקים בין כחוש ליפה אלא כדי לידע כמה הוא שוה כדי ליתן לו דמיו לפי כשמכר לו סתם מכר לו חציו בדרום בלי שיפרש לו סכום דמים לפיכך שנינו משמנין ביניהן כדי שיתברר כמה שוה אותו חצי שבדרום כדי שיתן לו דמיו והאי דקתני ביניהן כך פירושה כגון שהיתה השדה כולה שוה מאה זהובים ולפי שמכר לו עכשיו חציה שבדרום צריכים אנו לשום ולידע כמה ראוי ליתן ממאה זהובים אלו לרוח צפונית וכמה ראוי ליתן מהם לרוח דרומית שמתברר בכך כמה הוא שזה חציה שבדרום כדי ליתן לו דמיו וכיון שכן רישא נמי דקתני משמנין ביניהם אינו להשוות החלקים ולתת שבח בין כחוש ליפה אלא לידע כמה הוא שוה כדי שיתן לו דמיו הואיל וסתם מכר לו בלי סכום סך הדמים ולעולם אינו נוטל אלא החצי הכחוש במה ששוה וטעמא דמילתא משום דכיון דחציה סתם מכר לו בלי סיים לו אם כחוש אם יפה אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ואין לו אלא כחוש דכי אמרינן מוכר בעין יפה מוכר הני מילי לענין שיהא המקום עצמו המכור קנוי כולו ללוקח בלי שישייר לעצמו המוכר שום זכות כלל כגון דרך וכיוצא בו ולענין שיהא לו לאותו המקום המכור דרך על המוכר ליכנס ולצאת עליו כדי שלא יהא צריך ליקח דרך במאה מנה או יפרח באויר אבל במוכר לחברו חצי שדה סתם שהוא לענין בירור המקום ושמכר לי איזהו כחוש אם יפה כגון שמוכר לו חצי שדהו סתם ואין כאן דרך לומר מוכר בעין יפה מוכר אלא יד בעל השטר על התחתונה הואיל והעיון בלשון השטר הוא מאי משמע אם החצי כחוש אם החצי היפה ולפיכך אין לו אלא כחוש שהוא פחות שבמשמעות. תדע דהא תנן המוכר את הבית לא מכר את היציע ולא את הבור ולא את הדות אלמא כיון שלא הזכיר לו לא יציע ולא בור ולא דות לא מכר לו אלא בית ושדה בלי בור ודות שהוא פחות שבמשמע הכי נמי כיון שחצי שדה מכר לו בלי שיפרש אם החצי היפה אם החצי הכחוש אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ומעשים בכל יום לפני רבינו הרב ז"ל וקא דאין שאינו נוטל אלא כחוש ואפילו במתנה דכולי עלמא בעין יפה נותן הכא קדאין שהנותן חלק לחברו בשדה סתם בלי שיברר אם כחוש אם יפה ובלי שסיים הרוחות שאין לו למקבל המתנה אלא החלק הכחוש בלי שבח. ואם תשאל וכיון דאמרינן דלוקח נוטל כחוש ואוקימנא להא דקתני במתניתין משמנין ביניהם שאינו להשוות החלקים כו' אלא לשום אותו חלק הכחוש לידע כמה הוא שוה כדי ליתן דמיו דאלמא כשמכר לו סתם מכר לו בלי פסיקת דמים אם כן האיך קנה אותו הלוקח כדי שיצטרך לשום אותו ולידע כמה דמים הוא נותן לו והא קיימא לן שהמוכר בלי פסיקת דמים עדיין לא קנה לוקח כלום כדתניא בהדיא מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהם. תשובתך כי אמרינן שהמוכר בלי פסיקת דמים לא קנה לוקח הני מילי באומר לחברו דבר זה אני מוכר לך סתם דכיון שלא הזכיר בכמה הוא מוכר לו אף על פי שהוא שוה חמשים יש לומר שלא הסכימה דעתו למכרה אלא במנה וגם הלוקח לא סמכה דעתיה לפי שאמר בלבו שיבקש עוד יותר ממה שהוא שוה אבל אמר ליה דבר זה אני מוכר לך במה שהוא שוה הרי פסק לו הדמים שמכר לו בהם לפי שכיון ששמין אותו עכשיו ומתבאר כמה שוה איגלאי מילתא שבאותן הדמים הוא שמכר לו וכמי שפסק לו מעיקרא בשעת המכר דמי. תדע דהא גרסינן בפרק השוכר את הפועל אמר ליה כדשיימי ואין יכול להוסיף על שומתם כלום ולבקש ממנו יותר בפסיקת דמים וכיון שכן הא מתניתין הכי נמי מתוקמא כגון דאמר ליה החצי השדה אני מוכר לך כמה ששוה שכיון שתלה הדבר במה שהוא שוה ונמצא שאינו יכול להוסיף על שוויו כלום ומבקש ממנו יותר כששמין אותו עכשיו ומתברר כמה הוא שוה איגלאי מילתא למפרע שבאותן הדמים מכר לו חצי שדהו וכמאן דפסק להו מעיקרא בשעת המכר דמי. הרא"ם ז"ל. והר"י ז"ל בעליות תירץ וזה לשונו ונראה לי דכי אמרינן לא פסק לא סמכא דעתיה דוקא כשמושך המטלטלים ולא אמר ליה המוכר משוך וקנה אלא שמושך בפניו וכיון שלא פסק אמרינן דלא ניחא ליה למוכר שיקנה במשיכה והוא הדין בקרקעות אם החזיק בפנינו ולא פסק לא קנה אבל ודאי היכא דאמר ליה לך חזק וקנה בין החזיק בפניו בין שלא בפניו קנה ומתניתין הא קמשמע לן דאף על גב דלא פסק לו דמים וכבר החזיק לוקח על פיו וקנה אין ביד הלוקח לומר אתן כפי מה שאחפוץ שאין אונאה לקרקעות קמשמע לן כיון דאמר ליה חצי השדה אני מוכר לך סתם מכר בשויו משמע ונותן לוקח על פי שמאים דמי חצי השדה משלם. והא דקתני סיפא חציה בדרום אני מוכר לך כו' לא אצטרכינן אלא לגלויי רישא דמשמנין דקתני לא להשואת החלקים שיהא לשניהם בשמן ובכחוש אלא לדמי קאמר ולעולם לוקח נוטל כחוש. מתוך בבא דסיפא השמיענו דנוטל חצי שדהו דקתני חצי כחוש. עוד נראה בעיני דמיירי כשפסק לו זיתים ומספיקא אמרינן שאף על פי שהחזיק לוקח וקנה החצי אפילו הכי הוי מוחזק ולוקח נוטל כחוש דהמוציא מחבירו עליו הראיה. ומיהו מספיקא אין הלוקח נותן בכחוש דמים שפסק לו דאמרינן לוקח הוא מוחזק בדמים והמוציא מחברו עליו הראיה הילכך אין נותן לו אלא דמי הכחוש. ומכל מקום אין יכול לטעון לא אתן לך דמים כלל מספיקא עד שתתן לי בשמן. עד כאן. וזה לשון הרשב"א ז"ל אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ולוקח נוטל כחוש. כלומר נוטל מן הכחוש כדי שווי דמי החצי והחצי דקאמר לדמי קאמר כדמפרש ואזיל. ומשמנין מלשון שומא. אמר ליה רבי חייא בר אבא והא אנן משמנין ביניהם תנן דמשמע ומשמנין החלקים ביניהם ונוטלין בשוה בין בכחוש בין בשמן. ואמר ליה דדיקא מתניתין הכי מדקתני חציה בדרום משמנין ביניהם ואם איתא מאי משמנין והא בדרום אמר לו ויטול החצי בדרום בין שהוא כחוש בין שהוא שמן אלא לדמי כלומר דלא שיטול ממש בדרום קאמר ליה אלא שיטול ממנו בשדה בדמי חציה שבדרום ולעולם נותן לו המוכר באיזה צד שירצה וכן נמי ברישא לא החצי ממש קאמר ליה אלא כשיעור דמי החצי ולעולם השמן נשאר אצל המוכר וזהו עלוי כוחו דרוצה אדם בקב עדית מקביים זיבורית כך פירשו רבינו חננאל ורבינו תם ז"ל. ואני תמה אחר שסיים לו את הרוחות ואמר ליה חציה בדרום האיך יש במשמע שיטול דמי חציה בדרום ולא יטול בדרום אלא בצפון ואם רצה לקנות ממנו בדרום ממש באיזה לשון מבואר יותר מזה יאמר לו. והנכון שראיתי בשמועה זו הוא מה שפירש הראב"ד ז"ל וזה לשונו משמנין ביניהם פירוש משוין שני החלקים ולוקח נוטל כחוש כלומר כשמשוין החלקים לא שיחלוקו השמן והכחוש מדה במדה אלא הכחוש לצד אחד והשמן לצד אחד ומוסיפים על הכחוש עד שישתוה לשמן והלוקח נוטל הכחוש לפי שאדם רוצה במעט שמן מהרבה כתוש ויד בעל השטר על התתתונה. והא אנן משמנין ביניהם תנן דמשמע שמשוין אותם בשמן ובכחוש. תרגימנא מסיפא והא חציה בדרום אמר ליה אם שמן אם כחוש אלא לדמי אם אותו חצי שבדרום כחוש שיוסיפו על הכחוש צד שישתוה לדמי השמן ואם אותו חצי שמן יפחתו ממנו עד שישתוה לכחוש הכי נמי לדמי השואה בדמים ולעולם לוקח נוטל כחוש באיזה צד שיהיה. עד כאן לשון הרב ז"ל. עד כאן לשון הרשב"א ז"ל. וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו ולא מחוור דכיון שסיים לו חציה שבדרום למה לא יטול בדרום ואם רצה שיטול בדרום ממש באיזה לשון מבואר יותר מזה יאמר לו לפיכך נראין הדברים דודאי בדרום הוא נוטל. ומיהו אינו נוטל חציה בדרום מדה בחבל אלא משמנין ביניהם לדמי ועושין מן השדה שני חלקים שוים בדמים ונוטל חלקו בדרום. והיכא דאמר ליה נמי חצי שדהו משמנין את החלקים בדמים ולוקח נוטל כחוש וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות מכירה וכן אם אמר לו חציה בדרום אני מוכר לך שמין לו דמי כולה ונותן לו בדרומה בחצי כל הדמים. עד כאן. סליק פרק שביעי פרק שמיני

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 107b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 107, Amud Bet, about 281 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “תשעין שוה והאי דקאמר עשרים, דקא טעי…”

    2. Segment 230 words

      Opens “אדרבה! האי ארעא מאה ועשרה שויא; והאי…”

      Named: רבה.

    3. Segment 345 words

      Opens “אחרים אומרים: עושין שומא ביניהן, ומשלשין קא…”

    4. Segment 443 words

      Opens “אדרבה, הא ארעא מאה ותליסר ותלתא שויא;…”

      Named: רבה.

    5. Segment 539 words

      Opens “אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר רב…”

      Named: רב הונא, רב אשי.

    6. Segment 639 words

      Opens “מתני׳ האומר לחבירו: ״חצי שדה אני מוכר…”

    7. Segment 729 words

      Opens “גמ׳ א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:…”

      Named: רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן, אבא.

    8. Segment 824 words

      Opens “דקתני סיפא: ״חציה בדרום אני מוכר לך״…”

    9. Segment 915 words

      Opens “מקבל עליו מקום גדר כו'. תאנא: חריץ…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Bava Batra 107b · Segment 7 — “…כחוש שבו. א"ל רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן:…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Bava Batra 107b · Segment 7 — “גמ׳ א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: לוקח נוטל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 107b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026