Bava Batra 40b

איכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו כולי‎—There are others who say that רב יוסף said, ‘that he did not tell them, ‘sit, etc.’’ OVERVIEW רב יהודה ruled that we do not enforce a hidden gift (מתנתא טמירתא). There are two versions (in the name of רב יוסף) what is a מתנתא טמירתא‎. The first version is that the grantor told the עדים, ‘go and hide and write him a שטר מתנה’. The second version (according to our גירסא) is that he did not tell the עדים, ‘sit in the marketplace and in the street (where everyone can see) and write it’. The גמרא explained that the difference between these two opinions is where he merely told them to write it (and did not say hide, etc. but he also did not say sit in the שוק, etc.) ------------------------------ תוספות asks: אהך גירסא קשה לרבינו יצחק מאי קבעי מאי בינייהו הא בהדיא חולקין בסתמא – The ר"י has a difficulty with this גירסא; why does the גמרא ask, ‘what is the difference between the two interpretations of ר"י’; it is explicitly clear that they argue in a case of סתמא where he told the עדים (nothing) just to write the גט‎ – תוספות asks an additional question: ועוד דפסקינן לקמן הלכתא דחיישינן בסתמא‎ – And furthermore the גמרא rules later that we are concerned for a מתנה טמירה in a case of סתמא (which we understand to mean that he only told them to write), that by סתם it is not a valid מתנה‎ – ואם כן היכי מגבינן כולהו מתנתא כיון דאינו אומר לסהדי כתבו בשוקי ברייתא‎ – So if indeed this is so that בסתמא it is not a valid מתנה, how do we enforce all מתנות (nowadays) since the custom nowadays is that he does not tell the עדים write it בשוקי וברייתא, but rather only סתמא, so it should not be a valid מתנה‎. תוספות answers the latter difficulty: ומיהו לפי שנוהגים עתה לכתוב בשטרי מתנה‎ – However, one can say; according to the custom nowadays to write in the text of שטרי מתנה‎ – ואמר לנו מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא‎ – ‘And the grantor told us (the witnesses), “write this שטר מתנה in the שוק and sign it in the streets”’, הלכך כי אמר להו נמי סתמא דעתו לומר כמו שכותבים בשטרות‎ – Therefore even if the grantor actually told the עדים to write it סתמא, his intention was to tell them that they should write in in the manner it is written in the שטרי מתנה, namely בשוקי ובברייתא; this is nowadays – ובימי האמוראים לא היו נוהגים לכתוב כך‎ – However in the days of the אמוראים it was not customary to write in the notes 'כתבוה בשוקא וחתמוה בברא' – לכך היה צריך לומר להם בפירוש כתבו בשוקא כולי‎ – Therefore it was necessary (then) to tell the עדים explicitly, ‘כתבו בשוקא’, etc. תוספות offers an alternate גירסא: ורבינו חננאל גריס דאמר להו לא תיתבו בשוקא ברא‎ – And the גירסא of the ר"ח is that the איכא דאמרי maintain that a מתנה טמירה is where he told the עדים do not sit in an outside market when you write the שטר מתנה (but he did not tell them to hide) – וקרי ליה סתמא שאינו אומר להם להטמין עצמו ואומר שלא לפרסם‎ – And when the גמרא says (איכא בינייהו) סתמא it is referring to this case where he does not tell them to hide but he tells them not to publicize it – והיינו סתמא כלומר לא פרסם ולא הטמינם – And סתמא means [that he did not specify], neither that they should publicize it (which would be valid according to everyone), nor that they should hide (which would void the שטר מתנה according to everyone), rather he told them not to publicize it – אבל כתובו לא חשיב סתמא וכשר לפירוש רבינו חננאל‎ – However if he told the עדים only כתובו (and did not add בשוקא) that is not considered סתמא and it is כשר according to פירוש ר"ח. ולפיכך מה שנהגו לכתוב בשטרות מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא‎ – And according to this פירוש that plain כתובו is כשר (even without בשוקא), that which was instituted to write in שטרות that this מתנה, you should write it בשוקא and sign it בברא, is not really necessary, for it is כשר in all instances as long as he did not tell them not to be מפרסם; the reason it is written in the שטר מתנה‎ – אינו אלא לשופרא דשטרא‎ – Is only for the ‘beauty’ of the שטר; (it is merely an elegant expression showing that he is gladly and openly granting this gift). תוספות is reluctant to accept the פי' ר"ח: ומיהו לישנא דסתמא לא משמע הכי: However the expression of סתמא does not indicate this which the ר"ח claims, namely, that he told them not to be מפרסם but he did not tell them to hide; rather סתמא means he only told them to write and nothing else. SUMMARY According to our גירסא the term סתמא refers to where he merely told the witnesses כתובו‎. However according to פי' ר"ח it means when he told them not to be מפרסם (but not to hide), however כתובו סתם is כשר לכו"ע. THINKING IT OVER Seemingly according to the ר"ח there still remains תוספות original question, why does the גמרא ask מאי בינייהו when it is evident that they argue in a case where (he did not tell them to hide, but rather) he told them not to publicize it?