Bava Batra 40b

איכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו כולי‎—There are others who say that רב יוסף said, ‘that he did not tell them, ‘sit, etc.’’ OVERVIEW רב יהודה ruled that we do not enforce a hidden gift (מתנתא טמירתא). There are two versions (in the name of רב יוסף) what is a מתנתא טמירתא‎. The first version is that the grantor told the עדים, ‘go and hide and write him a שטר מתנה’. The second version (according to our גירסא) is that he did not tell the עדים, ‘sit in the marketplace and in the street (where everyone can see) and write it’. The גמרא explained that the difference between these two opinions is where he merely told them to write it (and did not say hide, etc. but he also did not say sit in the שוק, etc.) ------------------------------ תוספות asks: אהך גירסא קשה לרבינו יצחק מאי קבעי מאי בינייהו הא בהדיא חולקין בסתמא – The ר"י has a difficulty with this גירסא; why does the גמרא ask, ‘what is the difference between the two interpretations of ר"י’; it is explicitly clear that they argue in a case of סתמא where he told the עדים (nothing) just to write the גט‎ – תוספות asks an additional question: ועוד דפסקינן לקמן הלכתא דחיישינן בסתמא‎ – And furthermore the גמרא rules later that we are concerned for a מתנה טמירה in a case of סתמא (which we understand to mean that he only told them to write), that by סתם it is not a valid מתנה‎ – ואם כן היכי מגבינן כולהו מתנתא כיון דאינו אומר לסהדי כתבו בשוקי ברייתא‎ – So if indeed this is so that בסתמא it is not a valid מתנה, how do we enforce all מתנות (nowadays) since the custom nowadays is that he does not tell the עדים write it בשוקי וברייתא, but rather only סתמא, so it should not be a valid מתנה‎. תוספות answers the latter difficulty: ומיהו לפי שנוהגים עתה לכתוב בשטרי מתנה‎ – However, one can say; according to the custom nowadays to write in the text of שטרי מתנה‎ – ואמר לנו מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא‎ – ‘And the grantor told us (the witnesses), “write this שטר מתנה in the שוק and sign it in the streets”’, הלכך כי אמר להו נמי סתמא דעתו לומר כמו שכותבים בשטרות‎ – Therefore even if the grantor actually told the עדים to write it סתמא, his intention was to tell them that they should write in in the manner it is written in the שטרי מתנה, namely בשוקי ובברייתא; this is nowadays – ובימי האמוראים לא היו נוהגים לכתוב כך‎ – However in the days of the אמוראים it was not customary to write in the notes 'כתבוה בשוקא וחתמוה בברא' – לכך היה צריך לומר להם בפירוש כתבו בשוקא כולי‎ – Therefore it was necessary (then) to tell the עדים explicitly, ‘כתבו בשוקא’, etc. תוספות offers an alternate גירסא: ורבינו חננאל גריס דאמר להו לא תיתבו בשוקא ברא‎ – And the גירסא of the ר"ח is that the איכא דאמרי maintain that a מתנה טמירה is where he told the עדים do not sit in an outside market when you write the שטר מתנה (but he did not tell them to hide) – וקרי ליה סתמא שאינו אומר להם להטמין עצמו ואומר שלא לפרסם‎ – And when the גמרא says (איכא בינייהו) סתמא it is referring to this case where he does not tell them to hide but he tells them not to publicize it – והיינו סתמא כלומר לא פרסם ולא הטמינם – And סתמא means [that he did not specify], neither that they should publicize it (which would be valid according to everyone), nor that they should hide (which would void the שטר מתנה according to everyone), rather he told them not to publicize it – אבל כתובו לא חשיב סתמא וכשר לפירוש רבינו חננאל‎ – However if he told the עדים only כתובו (and did not add בשוקא) that is not considered סתמא and it is כשר according to פירוש ר"ח. ולפיכך מה שנהגו לכתוב בשטרות מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא‎ – And according to this פירוש that plain כתובו is כשר (even without בשוקא), that which was instituted to write in שטרות that this מתנה, you should write it בשוקא and sign it בברא, is not really necessary, for it is כשר in all instances as long as he did not tell them not to be מפרסם; the reason it is written in the שטר מתנה‎ – אינו אלא לשופרא דשטרא‎ – Is only for the ‘beauty’ of the שטר; (it is merely an elegant expression showing that he is gladly and openly granting this gift). תוספות is reluctant to accept the פי' ר"ח: ומיהו לישנא דסתמא לא משמע הכי: However the expression of סתמא does not indicate this which the ר"ח claims, namely, that he told them not to be מפרסם but he did not tell them to hide; rather סתמא means he only told them to write and nothing else. SUMMARY According to our גירסא the term סתמא refers to where he merely told the witnesses כתובו‎. However according to פי' ר"ח it means when he told them not to be מפרסם (but not to hide), however כתובו סתם is כשר לכו"ע. THINKING IT OVER Seemingly according to the ר"ח there still remains תוספות original question, why does the גמרא ask מאי בינייהו when it is evident that they argue in a case where (he did not tell them to hide, but rather) he told them not to publicize it?

מודעה דמאי אילימא דגיטא ודמתנתא גלויי מילתא בעלמא כלומר, תלה אונסו בדבר ונמצא שאינו, אפילו הכי הויא מודעה, דמכל מקום ידעינן ודאי דמחמת אונס כתב, דאי לא אמאי כתב, והא דתלי אונסיה במידי דליתיה, דילמא משום דלא בעי לפרסומי אונסיה והלב יודע מרת נפשו, וכמעשה דההיא איתתא דלביה אנסיה כי היכי דלינסוב. וכן דעת מורי הרב ז"ל ועיקר.

אי דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני כל המפרשים הסכימו דרבא שלא אמרה כן בפירוש, אלא מכללא איתמר, מדאמר רבא לקמן תלוה וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה, ובפירוש שמועתינו זו רבו הפירושים. והנכון בעיני כמו שפירשו קצת מגדולי המפרשים, שהמקשה הזה היה סבור דרבא כללא קא כייל דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה, ואפילו ידעינן באונסיה ומסר מודעה לא מיבטלן זביני, הילכך לא כתבינן. ואהדר ליה דמודה רבא היכא דידעינן דלא גמר ומקנה ואכתי באונסיה קאי, דהיכי דמי בדמסר מודעה, והילכך אי ידעינן באונסיה ומסר מודעה כתבינן, הא ידעינן דלא מסר מודעה לא כתבינן מנפשין, ולא אפילו כדאמרה לן לבתר זביני, ואי נמי בדמסר מודעה ולא ידעינן באונסיה לא כתבינן דאניס. ואם תאמר לפום האי פירושא מאי קא מייתי מעשה דפרדיסא, דבההוא מעשה דפרדיסא מסירת מודעה לא הוה ביה ולא משום מסירת מודעא איבטילו זביני, אלא משום דקדם ויהבה לבנו קטן. ועדיפא מינה הוה ליה לאיתויי ולימא מודה רבא היכא דאניס כמעשה דטאבי דתלייה לפפי אכינרא וזבין וחתם רבה בר בר חנא אמודעה ואאשקלתא. כבר תירץ הראב"ד ז"ל דהכא קא משמע לן דאונס ממון כאונסא, דמעשה דפרדיסא אונסא הוא עם מסירת המודעה, ולא תימא דוקא אונס גוף ולא אונס ממון. ועוד שלא היה שם אונס מגולה אלא שהכמין לו עדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה למכור אלא בהכרח, וכשיצאו ראו שכתב לו שטר מכר והחזיר לו שטר המשכונה או שקרעו, כגון זה מעידים על אונסו, ואם הלוקח מתהפך בתחבולותיו אין שומעים לו, הכל לפי דעת השומעין, ועוד נלמוד מכאן כי ההכמנה כמסירת מודעא. ומדברי הרב ז"ל נראה, דמעשה דפרדיסא שהביאו כאן, אינו מעשה דפרדיסא דנתנו לבנו קטן, אלא מעשה אחר היה שהכמין לו עדים אחורי הגדר. והוא הנכון. ור"ח ז"ל כתב, דמהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה במידי דיכיל למעבדיה, כגון הפסדת ממון או הכאה, כל שכן הכאת נפשו, דאומר לו אי לא מזבנית לי כך וכך דאית לך עבידנא לך כך וכך, דאית להו לסהדי למכתב ליה מודעה בהאי ולפרושי בה ידענא ביה באונסיה דפלניא, ואף על גב דלא עביד כדמאי דאמר ומדחיל ליה, אלא כיון דאמר עבידנא ויכיל למעבד היינו אונסיה דמוכר, דכל כי האי גוונא כתבינן. ע"כ לשון הרב ז"ל.

איכא דאמרי אמר רב יוסף כגון דלא אמר להו לסהדי תיתבו בשוקא ובבריאתא. יש ספרים דגרסי הכי, ואינה מחוורת, דאם כן מאי קא בעי מאי בינייהו, ואמרינן סתמא איכא בינייהו, פשיטא ודבר ברור הוא ומפורש בלשון, וגירסת הגאונים ז"ל ופירוש ר"ח ז"ל יפה ממנה והכי גרסינן: אמר רב יוסף כגון דאמר להו לסהדי לא תיבו בשוקא, ופירש ר"ח ז"ל משמיה דרבינו האיי גאון ז"ל, דלהאי לישנא דאמר זילו איטמרו, מיתחזי, אי פריש הכי מיפסלא ואי לא פריש אלא קני ליה סתמא כשרה. ובהאי לישנא דפריש לא תיתבו בשוקא ובבריאתא ותכתבו ליה, מכלל דכל מתנתא צריך למיתב בשוקא ובבבריאתא ומיכתב ליה, ואי לא כתיב הכי פסולה. אישתכח דללישנא קמא דרב יוסף סתמא כשרה וללישנא בתרא דרב יוסף סתמא פסולה.

איבעי' להו סתמא מאי פירוש, הלכתא מאי. וסתמא היינו כל שאין כתוב בה אמר לנו כתבוה בשוקא וחתמוהו בבריאתא. ואיפסיקא הלכתא כרב אשי דאמר חיישינן ללישנא בתרא דרב יוסף. וכתב ר"ח ז"ל חיישינן ופסולה. ויש מפרשים חיישינן מיחש הוא דחיישינן הא מיפסל לא פסלינן, ונפקא מינה דהיכא דאתא נותן וערער ערעורו ערעור, הא לא אתא וערער מגבינן בה, לאו למימרא לא מגבינן בה הא תפס לא מפקינן, אלא אפוקי נמי מפקינן, דממונא בחזקת מריה קאי עד דמתברר דיהביה או זבניה, וכדאמרינן בפרק מי שמת (לקמן בבא בתרא קנב, ב) הוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרין בריא היית, הוא מוציא מתחת ידן בלא ראיה והם אין מוציאין מתחת ידו אלא בראיה. וכתב ר"ח ז"ל וכן המקנה מתנה בקנין צריך להזכיר בעת הקנין כי מתנת פרהסיא אני מקנה, ואם לא הזכיר אלא בשעת קנין נתן סתמא פסולה, וכן אמר גאון זצ"ל, והא סמכו רבנן ואתקינו למיכתב מתנת פרהסיא, ומפרשי בה והכין אמר לן מתנתא דא כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסיא כי היכי דלא תיהוי מתנתא טמירתא. עד כאן לשון ר"ח ז"ל. הא דאמרינן בענין ההיא אתתא דכתב לה כולהו נכסיה וכתב לה מתנתא טמירתא מקמי הכין ואתינא למיפשט מינה דהיא הויא מודעה לחברתה, אסיקנא דלא היא, אלא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא ליה דליקני, והתם דלא קנתה היא, משום דהתם מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתיב לה. ויש מפרשים דהתם בלחוד הוא דהויא מודעה, משום דעובדא גופא מוכחא דאיכא אונס, ומיהו אי לאו מתנתא טמירתא דבריה הוה אמינא דהאי אונסא לאו אונס גמור הוא, דאונסא דנפשיה הוא, דאי בעי לא נסיב ולא כתיב ולא יהיב, אלא גמר בליביה ויהיב, אבל בדכתב ליה לבריה מתנתא טמירתא מתגלי אונסיה ומבטל ליה למתנתיה. אבל ר"ח ז"ל כתב לאו משום דכתב לבריה מתנתא טמירתא בטלה מתנתא דאיתתיה, אלא מתנתא דיד(י) איפסילא משום דגלי אדעתיה דאנוס הוא ולא ברעות נפשיה אקני ל(י)ה.

ממה שכתבנו למדת שהמודעא צריך שיהו העדים מכירין את האונס ומתוך כך צריכים לכתוב במודעא ואנו עדים ידענו על פלוני זה שאנוס היה וכל שלא כתבו כן אינה מודעא במה דברים אמורים בדבר שהוא מקבל דמים עליו כגון מכר או פשרה שאלמלא שנתברר האונס אע"פ שהוא מגלה בדעתו שאינו רוצה בה אין מודעתו כלום אבל דבר שאינו מקבל מעות עליו אלא שהוא נעשה ברצונו כגון מחילה ומתנה וגט אינו צריך להודיע לעדים... שאינו רוצה באותה מחילה או מתנה או באותו גט ואפילו לא היה אנוס נעשה הגט בטל והמחילה והמתנה בטלות שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנו שהרי הוא מבטלם מעכשו במודעא זו אבל במכר אע"פ שאינו רוצה בכל לבו כל שלא נתברר האונס נאמר אגב זוזי גמר ומקנה ואפילו קבל מעות על הגט או המחילה או המתנה יראה מ"מ הואיל ואינם דברים הראויים לקבל מעות עליהם אין צריכים בהם אלא לגלוי הדעת וכל שגלה דעתו אין צריך להכרת האונס ומ"מ לענין גט מיהא באותם שכופין להוציא כל שאמר בפני בית דין רוצה אני אין מודעתו מבטלתו ומ"מ גדולי הרבנים כתבו בפירושיהם שכל שבמסירת מודעא שבבטול הגט קודם כתיבתו צריך מ"מ שיהא שם איזה צד אונס או איזו סבה אע"פ שאינו צריך לבררה שאם מוסר מודעא לומר כל גט שאצוה לכתוב יהא בטל הואיל ואין שם שום סבה אנן סהדי דבשעת מעשה עושהו גט מעליא ואין מודעה שבבטול שקודם כתיבה מועיל בו אא"כ יבטלנו לאחר כתיבה או יודיע דרך כלל שלאיזה הכרח הוא נותנו אע"פ שאינו מברר וזה שאמרו גלויי מילתא בעלמא הוא פירושו בודאי מוכחא מילתא דאונס יש כאן הואיל ואין כאן מעות וא"כ אין צריך שיברר את אנסו הא כל שהוא מודה או שיודע שאין שם אונס כלל אינו כלום ואף אנו סמכנו בה ברביעי של גיטין והדברים מתקבלים:

לפי מה שכתבנו למדת שאף במכר כל שנתברר האונס איזה אונס שיהיה כותבין מודעא למוכר א"כ מה שאמרו בכאן והא אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני ותירצו מודה רבא היכא דאניס פירושו מודה רבא שכל שהוא אנוס ונתברר האונס איזה אונס שיהיה כותבין מודעא וזה שאמר לא כתבינן מודעא אזביני פירושה שכל שלא נתברר האונס אע"פ שאין נוח לו במכר ואונס מעות הוא שמביאו לכך כגון שהרבו נגישת חובו עד שמכר הואיל ומ"מ אין כופין אותו אלא בהבאת מעות יביאם ממה הצד אין כותבין לו מודעא שרוב המכירות אינן מפני רעתן אלא מאונס מעות שאין מודעא אלא באונס הבא מצד אחרים לא הבא מצד עצמו וזה שהביאו עליה כההוא מעשה דפרדיסא מעשה שהיה כך היה והזכיר מה שאירע בימיהם וענין זה הוא שהיה מעשה בימיהם באחד שמשכן פרדס לחברו לשלש שנים וכשעבר זמן המשכון אמר לו אם אתה מוכרה לי מוטב ואם לאו הריני כובש שטר המשכונה ואומר שלקוחה היא בידי וכגון זו ודאי כותבין והוא הדין לשאר אונסין איזה אונס שיהיה אלא המעות שהיה כך היה והזכירו מה שאירע בימיהם ואלו מכר ולא מסר מודעא היה ממכרו ממכר כמו שכתבנו וכמו שאמרו תליוה וזבין זביניה זביני ואחר שמכר אע"פ שבירר את אנסו אינו כלום אבל כל שמסר מודעא תחלה בטל המכר:

ושמא תאמר אחר שכתבנו שצריך שיהו העדים מכירים באונס במעשה זה מיהא היאך היו יודעים עדים אלו את האונס שאם תאמר שהם היו יודעים שבמשכונה בא לידו ואתה סובר שכל כיוצא בזה אין לו חזקה יתבענו על פיהם ואם אתה סובר שיכול לומר אח"כ לקחתיה אין כאן הכרת אונס שמא אחר כך לקחה ואפשר שהיו יודעים שבתורת משכונה בא לידו והיה זה טוען לו בפניהם שבתורת מקח בא לידו מתחלה ואע"פ שטענה זו אינה מועלת הוא מתירא שמא לכשיבא לבית דין יאמר שאחר המשכונה לקחה ותהא טענתו מועלת ומ"מ אחר שאמר בפניהם שלקוחה בידו מתחלה כבר נתברר שקרותו וכן שמא תבעו בפניהם ואמר לקוחה היא בידי והטמינם אחורי הגדר ושמעו שאמר או מכור לי או אטעון טענה זו שאין הטמנה אחורי הגדר מעכבת בענין זה וכן פירשוה גדולי המפרשים וכן כל כיוצא באלו וגאוני ספרד פירשוה שכשהוא תובעו בפני עדים אלו הוא אומר שלקחה וזה אומר לו בחשאי הריני מוכרה לך וזה אומר כתוב לי שטר מכר שלא בפני והביאהו לי ואתן לך הדמים והלך זה וספר לעדים וכתב שטר וקודם שמסרו אמר לעדים דעו שמעות אלו שאני לוקח אנוס אני כמו שאתם רואים והרי מודעא זו קודם מסירת השטר ואין כאן קנין שאין מודעא לאחר קנין ואח"כ אני מוציא מידו והוא לא יהא נותן אל לבו לומר לקוחה היתה בידי מקודם זה שלש שנים שנוח לו לומר כמו שהוא אחר שלא ירגיש במודעא ויאמר אמש לקחתיה והרי המודעא קודמת וכן לא ירגיש לומר אמת הוא שאמש לקחתיה וכבר היתה לקוחה אלא שחזרתי ולקחתיה מפני הערער ועביד איניש דזבין דיניה וכן כל כיוצא בזה ולא היה צריך בשמועה זו לומר אלא מודה רבא היכא דאניס ולא הוצרך להזכיר מעשה הפרדס אלא שראה מעשה והזכירו בהלכה ולמדת מ"מ ממעשה זה שאף אונס ממון כותבין עליו מודעא וכן בהבהלה לבד אע"פ שלא הגיעו האונס ואין אנו צריכין לפרש מודה רבא היכא דאניס כההוא עובדא דפרדסא כלומר שיהא אנוס כאותו אונס והוא שהאונס בגוף אותו דבר עצמו אבל אם היה האונס בדבר אחר אין כותבין מודעא אלא כל אונס שבעולם כותבין מודעא עליו חוץ מאונס מעות אע"פ שמוכרח הוא במכירתו מצד אונס מעות אין כותבין עליו מודעא שרוב מכירות כך הם יש מי שפירש דברים אלו בדרך אחרת לומר שכל שהוא אונסו בגופו כגון סיקריקון או בדבר נכבד יותר מאותו דבר שהוא כופהו למכרו אין מודעתו מודעא מתוך שהוא מפחידו או אונסו בדבר הגדול מאותו ענין גמר ומקנה אבל כל שכופהו באותו דבר עצמו או בכיוצא בו מודעא היא והוא אצלם מה שאמר כעובדא דפרדסא כלומר שבכיוצא בו הויא מודעא הא באונס הגוף ואפילו בדבר הגדול [אין] מודעתו מודעא וכמעשה של טבי ופפי האמור למטה ואע"פ שבאותו מעשה לא הוזכר בעל שמועה זו ר"ל רבא אלא רב הונא מ"מ יראה שאינם חולקים זה עם זה שהרי שמועת רבא תלוה וזבין זביניה זביני ועליה באה שמועת רב הונא:

דברים אלו שכתבנו אין בהם חלוק בין כפהו למכור לו שדה אחד והמוכר בירר לו איזה שדה למי שכופהו למכור שדה זו בפרט ושתיהן בדין מודעא שהרי הוא חמסן בכל אחת מאלו כמו שיתבאר למטה וכל שהוא רוצה לחמוס והוא הכופה למכור וליתן דמים ישנו בדין מודעא אבל גזל קרקע והוחזק גזלן עליה ואח"כ לקחה כתבו גדולי המחברים שאינו צריך למסור מודעא ומעתה הדין כן אפילו גזלו ליתן בו פחות מכדי שוויו ומ"מ אין הדברים נראין ולמטה יתבאר שעידי המודעא יכולים לחתום בשטר המכר שנמסר להם מודעא עליו ואפילו אמר בפניהם שבלב שלם מכרו ובלא שום אונס אין המודעא בטלה בכך שהרי כך הוא כופהו לומר רוצה אני אפילו הודה בפניהם שכבר קבל המעות אינו כלום ומוציאין אותה מידו ומחזירין לזה בלא דמים שהרי אף הוא כופהו לומר שקבל המעות אבל אם מנה הדמים בפניהם מחזיר המעות והלה מחזיר קרקע ופירות שאכל:

במסכת ערכין יתבאר שהמודעא יש לה בטול ר"ל שהמוסר מודעא הוא יכול לבטלה אח"כ מעתה הרי שהתנה הקונה עמו לבטל בפני עדים כל מודעא על מכירה זו הרי המודעא בטלה והמכירה קיימת ואין צריך לומר אם אחר המכירה נתן לו ממון או פייסו לבטל את המודעא שבטלה היא ונשאר שטר המעשה קיים ואין צריך לשטר אחר ושמא תאמר והלא אף הוא כופהו בשעת המכירה לבטל המודעא ומה תקנתו באמת כל שהוא רואה שזה מתנה עמו לבטל המודעא בשעת המכירה יש לו גם כן למסור מודעא על אותו בטול ולהודיע לעדים שהוא אנוס גם כן עליה ואם קנו מידו על בטול המודעה של מכירה זו ועל בטול מודעא של מודעא הרי זה בטל ואם מסר מודעא על כל בטול מודעא ומודעא דמודעא עד סוף כל מודעי הרי זה לא קנה ואין בטול מודעא או מודעות מועיל לו כלום אלא כל שנתברר לעדים שהוא מתנה עמו בכך בשעת המכירה לא בטלה המודעא אפילו בקנין ואפילו בשטר אחר הא כל שבטלה לאחר המכירה הואיל ועבר האונס הן מחמת ממון הן מחמת פיוס בטלה ואין בטול המודעא צריך קנין:

מה שנהגו לכתוב בשטרות דרך שופרא דשטרא בבטול כל מודעי שבוש הוא ואין ראוי לעשות כן אא"כ נמלכו בבעל המעשה ומ"מ כל שנמלכו עמו רשאים אלא שאם נתברר שהלוקח מתנה על כך ומסר מודעא מתחלה על כל הבטולים לא בטלה הא אם ראו העדים ושאלוהו בינם לבינו אם הלוקח מתנה לו על כך והוא אמר שאינו מתנה דבר זה עמו כלל ושהוא אומר כן ברצון נפשו בטלו הן מודעא הן מודעא דמודעא כמו שיבטלום ואפילו אמר מודעא דמודעא עד סוף כל מודעא יש שם עדין חשש מתנה טמירתא שהיא מודעא כמו שיתבאר בסמוך ומפני זה נהגו לכתוב מודעי דנפקי מגו מודעי שענין מתנה טמירתא מענין מודעא הוא יוצא ומכאן אני אומר שכל שהעדים שואלים אותו בינם לבינו אם רוצה לבטל המודעא וכל מודעא דמודעא ודנפקי מגו מודעא הואיל ואין הלוקח מתנה בכך והוא מבטל בלא תנאי המוכר בטלו כלם שהרי ברצונו הוא מבטלם הא אם לא בטל אלא בבקשת המוכר אם מסר מודעא על הבטולים לא בטלו:

גט ומתנה שאין אנו צריכים בהם לידיעת אונס כל שמסר בהם מודעא ובטלם אף בתנאי המקבלים אפילו מסר מודעא על הבטול יראה לי שבטלו המודעות שמאחר שאין כאן אלא גלוי דעתו מי מכריחו ליתן ואם מפני שנותנין לו על הגט ממון על שיוציא אין זה אונס ומ"מ אם היה צד אונס אחר המתברר לעדים כגון כבישת ממונו או לחיצת גופו או איזה צד אונס ומסר מודעא אף על הבטולים אין בטולו כלום הא אם אנסוהו כדין הרי הוא גט מעשה בישראל כדין שהוא כשר כגון אלו שכופין אותם להוציא הן בכתבה הן שלא בכתבה או שהיא אסורה עליו הואיל ובטל המודעא בפירוש בגט מיהא בטל מסר מודעא וכשבא זה לאנסו רצוהו עד שנתפייס אין זה בטול מודעא וכן התבאר במסכת ערכין ואפילו כתב צביתי ברשות נפשאי ובלא שום אונס כמו שכתבנו למעלה:

כבר ביארנו בתחלת דברינו שכל שמכר אפילו נאנס באותה מכירה איזה אונס שיהיה הואיל ולא מסר מודעא ממכרו ממכר יתבאר למטה שדברים אלו לא סוף דבר בשדה סתם ובירר הוא איזה שדה אלא אף בשדה זה וכן לא סוף דבר בארצי ליה זוזי אלא אף בלא ארצי ליה זוזי וענין ארצי ליה זוזי יש מפרשים שמנה הוא המעות מלשון המרצה מידו ליד האשה ויש מפרשים שבדק בהם אם טובים אם רעים מענין אסור להרצות מעות כנגד נר חנכה שפירושו אף בבדיקה שכל שמונה או בודק במעות מראה פנים שהוא גומר ומקנה יותר ממי שהוא נוטלם דרך כעס ואינו מונה ולא בודק בהם וגדולי הפוסקים פירשו בענין לא ארצי זוזי שבשעה שהוא אונסו אינו נותן לו מעות הואיל ונתנם לו לבסוף וגדולי המחברים פירשוה אע"פ שלא מסר לו מעות לפני העדים ולא יראה כן שאם כן אף הוא יכול לומר לא נתן לו כלום ומ"מ לדבריהם אם הודה הודה והמכר קיים וכן לא סוף דבר דהוה ליה לאישתמוטי ר"ל שהיה לו שהות לילך לפני עדים ולמסור מודעא אלא אף אם לא היה לו שהות בכך הואיל ומ"מ לא מסר מודעא ומכר ממכרו ממכר ודוקא בקבל המעות שהטעם באלו אגב זוזי גמר ומקנה ויש אומרים כן אף בלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה שאם נתן מעות מכרה קיים ולא יראה כן הא אם לא קבל מעות ודאי אע"פ שלא מסר מודעא לא גמר והקנה ותלוה וזבין אמרו תלוה ויהיב לא אמרו וכן אמרו לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ופירשוה בשלא נתן מעות כמו שנבאר והילכך לענין מתנה שאין בה קבלת מעות אע"פ שלא מסר מודעא כל שנודע שבאונס נעשה אינו כלום ואין צריך מודעא למתנה אלא בשאין שם אונס המתברר ואנו צריכים לגלוי הדעת:

בפרשב"ם בד"ה גלוי מלתא כו' ולא מהני ביה בטול דקודם כתיבה אא"כ ביטלו אחר כתיבה עכ"ל פי' אחר כתיבה ועדיין הגט מחוסר נתינה רשאי לבטלו וכל זה איירי בלא אונס אבל ביש אונס מבטלו אף קודם כתיבת השטר כמ"ש רשב"ם לעיל ומ"ש לעיל דאחר הכתיבה אין המודעא שוה כלום לאו דוקא אלא אחר מסירת השטר וכן מוכיחין דבריו שכתב לבסוף דא"כ כל כו' אחר שנעשו ונמסרו בכשרות כו' וק"ל:

בד"ה לא כתבינן כו' ומיהו רב הונא דאמר כו' חזינן דאכשר מודעא אזביני כו' עכ"ל הכי אמרינן התם דאמר רב הונא מאן דחתם אמודעא שפיר חתם ומאן דחתם אשקלתא כו' [א] וק"ק דאימא לרבא נמי דאמר בשדה סתם דהוי זביני זביני היינו אם לא מסר מודעא אבל אם מסר מודעא מהני כמו לרב הונא ועיין בספר מלחמות ודו"ק:

אי בגיטין ומתנה גלויי מלתא בעלמא הוא ומסתברא דזמנין דיהביה זוזי לבעל למיתן גט דהוה ליה כזביני ואין מאמינים לו. אלא צריך דידעינן באונסיה. עד כאן משטה לא נודעה למי. ועיין בתשובת הריב"ש ז"ל סי' קכ"ז.

גלוי מלתא בעלמא הוא הקשה ר"מ ז"ל על מה שפירשו רבינו תם ורשב"ם ז"ל גלויי מלתא בעלמא אף על גב דלא כתיב ביה אנן ידעינן באונסיה דפלניא ממילא ידעינן דאנוס גמור הוא. דאי לא הוי אנוס מי דחקו ליתן מתנה אם לא ירצה לא יתן שהרי אינו מקבל מעות. וקשה לפירושם דלמא אנסוהו זוזי שנותנים לו קרובי האשה לגרשה וגם על המתנה אינו אנוס באונס גמור אלא אדם גדול בקש ממנו שיתן לו מתנה ואינו רשאי להשיב פניו או שאמר מקבל המתנה תן לי חפץ זה עתה שאני צריך לו ואני אתן לך בו כפלים ועוד הקשה מאי טעמא לא כתבינן מודעה אזביני בשדה זו אי משום דיכול להביא עדים לבית דין ולומר שהוא אנוס ובמה הוא אנוס כפירוש רשב"ם ז"ל הא זמנין אין בית דין בעיר מזומנים או דלמא מייתי עדים ורוצים ללכת למדינת הים. ועוד לפירושו אמאי נקט לא כתבינן מודעה אזביני בגט ומתנה נמי לא כתבינן מהאי טעמא דיכול להביא עדיו לבית דין אדרבה בגיטא ומתנה לא כתבינן כלל מודעה מהאי טעמא אבל אזביני כתבינן כגון היכא דאניס כמעשה דפרדיסא והא לא שייך בגיטא ומתנה אם כן נימא סתמא דלא כתבינן מודעה ונימא דקאי נמי אגיטא ומתנה. ועוד מאי פריך והא אמר רבא לא כתבינן מודעה אטו אי כתבינן מודעה ליפוי כוח של המערער שלא ישתכח הדבר מי מחינן בידייהו הא אפילו שלא ברשותו יכתבו המודעה כדאמרינן לעיל ואין צריך לומר כתובו. פירוש ואי בגיטא ומתנה גלויי מלתא בעלמא כלומר אמאי קאמר דאי לא כתיב בה אנן ידענא באונסא לא הויא מודעה כלל וגט הוא בודאי ותנשא בו לכתחלה בלא גט שני והמתנה כמו כן ודאי מתנה ואפילו אם לא גבה עדיין המקבל מתנה מגבינן ליה לכתחלה מדלא קאמר לא מקרע קרעינן ליה לשטרא משום המודעה ולא אגבויי מגבינן ביה אלא קאמר לאו מודעה משמע כלל לא מהניא להכי פריך אמאי והא הרבה נותנים גט ומתנה כדאניסי בעל כרחם באונס גמור ואם כן אפילו אי לא הוי מפרש אונסיה הוה לן למיחש דלא אניס לגמרי ולכל הפחות גבי גט לא נתירנה לעלמא עד שיתן לה גט שני ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר תצטרך גט משניהם להתירה לעלמא ובמתנה לא יגבה מקבל מתנה בשטר זה דלמא אנוס הוא ומספיקא לא מפקינן ממונא. אלא מודעה דזביני ולהכי אמרת דאי לא ידעינן באונסיה לא הוי מודעה דהלך אחר הרוב מוכרים דאנסי להו זוזי. והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני דאפילו אי כתוב ביה אנן ידענא באונסיה לא מהניא מידי דתלוהו וזבין הוי זביני. ואף על גב דרבא לא אמר אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא הוי זביני הכא פריך ממסקנא דתלמודא דלקמן דמסיק מיד בתר מלתא דרבא והלכה בכולהו תלוהו וזבין זביניה זביני ואפילו בשדה זו והא דמייתי מלתא דרבא יש לומר משום דרבא התחיל בההוא פסקא ורישא דמלתא נקט. אי נמי נוכל לומר דמסקנא נמי ממילתיה דרבא והכי נמי אשכחן לרצא גופיה בפרק מצות חליצה דאמר התם קטנה חולצת בפעוטות אמר רבא עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות ומפרש ר"י התם מכח קושיא אחת דההוא הלכתא מדברי רבא הוא. וכן יש בפרק כל שעה גבי הנהו סכיני דפסחא דאמר רב אשי קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא ומסיק רב אשי גופיה אידי ואידי ברותחין. ומשני מודה רבא היכא דאניס כי ההוא מעשה דפרדיסא כלומר דלא אמר רבא דלא כתבינן מודעה אזביני אלא היכא דתלוהו וזבין דאגב דאניס אונס יסורים גמר ומקנה להכי לא מהניא מודעה אבל בעובדא דפרדיסא שלא היה דוחקו אלא שהוא צריך למכרו שמא יפסיד השדה לא גמר ומקנה להכי כי כתיב ביה אנא ידענא באונסיה הויא מודעה ותלינן דהעדים לא היו כותבים לו מודעה אם לא היה אנוס כהאי גוונא ואי לא כתבי בה אנן ידענא באונסיה איכא למימר דזוזי בעלמא הוא דאנסיה ולא הויא מודעה. והרב רבינו יונה ז"ל כתב אילימא בגיטא ומתנה גלויי מלתא בעלמא הוא כלומר הרי הוא מגלה דעתו במסירת המודעה שאינו נותן מתנה זו בנפש חפצה ולא ניחא ליה דליקני והרי המתנה בטלה בכך ולא דמי לזביני דכיון דמקבל זוזי גמר ומקני ומה שהוא מוסר מודעה כדי שיוכל לבטל המכר כשיהיה לו מעות ואפילו מתנה טמירתה אמרינן שהיא בטלה וכל שכן זו ואף על פי שיודע הדבר שאותה מודעה שמסר בפני עדים דברי שקר הם הויא מודעה לבטל המתנה וכן דעת הרמב"ם ז"ל. עד כאן מתוספות הרא"ש ז"ל.

אלא מודעה דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני דהא אמר רבא הלכתא תלוהו וזבין זביניה זביני. היה סבור זה המקשה דאפילו מסר מודעה נמי אמר רבא דזביניה זביני. והמתרץ כמו כן תירץ לו מלתא יתירתא דלא תימא אפילו מסר מודעה לא כתבינן ליה אלא אפילו לא מסר מודעה נמי זמנין דכתבינן ליה והיכי דמי כגון דאניס כמעשה דפרדיסא דהתם ליכא למימר אגב אונסיה גמר ומקנה דבאונס גופו אמרינן הכי אבל באונס ממונו לא מימר אמר למחר תבענא ליה בדינא אפשר דקא מודה ליה הלכך כי מתבריר ההוא אונסא שהכמין לו עדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה לו למכור אלא בהכרח ושהיה מוסר דין עליו וכשיצאו וראו שכתב לו שטר המכר והחזיר לו שטר המשכונא או שקרעה כגון זה מעידים על אונסו ומבטלין המכר שלא במסירת מודעה וכן בכל אונס ממון שידעו באונסו. פירוש אחר אמרי נהרדעי כל מודעה דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסיה דפלניא אפילו מסר מודעה לאו כלום הוא. ואקשינן מודעה דמאי כו'. אלא מודעה דזביני וכי מסר מודעה וידעי באונסיה מיהא כתבינן והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני כו' וקסלקא דעתך אף על גב דמסר מודעה וידעי באונסיה קאמר ופליגא דנהרדעי ושני ליה מודה רבא היכא דאנוס כלומר היכא דידיע דאניס עם מסירת מודעה והיינו כנהרדעי אבל מסר מודעה ולא ידיע אונסיה אי נמי ידיע אונסיה ולא מסר מודעה עלויה לא כתבינן וכי אמר רבא תלוהו וזבין זביניה זביני בדלא מסר מודעה דתרווייהו בעינן ידיעת האונס ומסירת מודעה על האונס. ואם ישאל שואל מעשה דפרדס מאי בעי הכא להאי פירושא והוה ליה למימר מודה רבא היכא דידיע דאניס כמעשה דטבי ודפפי דההוא הוה ידיע אונסיה טפי ממעשה דפרדיסא. תשובתו חדא דאשמועינן אונס ממון אונס הוא עם מסירת מודעה ועוד ממעשה דפרדיסא שמעינן טפי דאף על גב דלא הוה ידיע בפרהסיא אלא בהכמנה כדפרישית לעיל ידיעת אונס הוא ואי מתהפך בתחבולותיו ומסבב הענין לדברים אחרים אין שומעים לו אלא הכל לפי דעת השומעים ולא עוד אלא שנלמד מכאן כי ההכמנה היא כמסירת מודעה. כן נראה לי. הראב"ד ז"ל.

וזה לשון הר"י בעליות אי בזביני הא אמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני. וקסלקא דעתך דאף על גב דידעינן באונסיה לא כתבינן מודעה משום דתלוהו וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה גמר ומקנה ואף על גב דמסר מודעה נמי זביניה זביני. ופרקינן מודה רבא היכא דאניס וכמעשה דפרדיסא פירוש מודה רבא שאם אמת הדבר שהוא אנוס כתבינן מודעה שאף על פי שאין האונס מבטל המכר אבל האונס ומסירת המודעה מבטלים אותו וכדאמרינן לקמן אי לאו מודעה מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם וכי קאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני כגון דלא ידעינן ביה באונסיה ולשון מודעה הודעת דברים שזה מוסר מודעה בפנינו והכי קאמר אף על גב דכתבינן מודעה אגיטא ומתנה ואף על גב דלא אניס אזביני מיהת לא כתבינן אלא היכא דאניס אבל בסתמא לא כתבינן משום דבסתמא לית לן לאחזוקי דאניס ואצטריך דרבא דאי מנהרדעי הוה אמינא נהי דלאו מודעה היא אבל מכל מקום כותבים מסירת דבריו של זה שמא ימצא עדים שיודעים באונסו ועל ידי העדות ומסירת המודעה שמסר יבטל המקח קא משמע לן רבא דלא כתבינן דכיון שאין לנו להאמינו על האונס בלי שום אמתלא ויש לתלות דמשום דאצטריך לזוזי הוא אנוס חל המכר ומפני כן הוא מוסר מן מודעה לבטל המכר אין לנו לכתוב עצם מסירת מודעה שמוסר ולאורועי כח המכר שהמכר ודאי ואחזוקי עליה אונסא בלא שום אמתלא לא מחזיקים ואי כתבינן עליה מודעה תתזיל ארעיה ואף על פי שלא יעידו אלא שמסר דברים אלו בפנינו מפני שיאמרו לא לחנם חתמו עדים על מודעה זו ויחושו בני אדם שמא ימצא לו עדות על האונס ויתבטל המכר על ידי מודעה זו. כן נראה בעיני פירוש דבר זה. וראיתי בה הרבה לשונות ולא עמדתי עליהם. הא דנקט וכמעשה דפרדיסא לרבותא נקטיה ולפרש לך דמעשה דפרדיסא נמי כמאן דידעינן ביה באונסא דמי אף על פי שלא ידענו אלו יתבענו בבית דין אם היה כופר בו או שמא היה מחזירה לו לסוף שני המשכנתא ולא היה אוכל שדהו בגזלה שעדיין לא שלמו ימי המשכונא כשאמר לו זבנה ניהלי וכן כתב רבינו חננאל ז"ל דטפי משני חזקה משכן לו הפרדס ואפילו הכי כיון שהיה בידו לגרום לו ההפסד כמו שהוא מאיים עליו ראוי לזה להתיירא מדבריו ולחוש ולמכור לו מאונס אימת ההפסד. ומעשה דפרדיסא פירשו הגאונים ז"ל דהיינו אותו מעשה שהוזכר בפרק איזהו נשך דההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה ואכלה תלת שנין. אמר ליה אי מזבנת ליה ניהלי שפיר ואי לא כבישנא ליה לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי ולאו למימרא שהיה שם מסירת מודעה דהא אמרינן התם אזיל אקנייה לבנו קטן אלא הכי קאמרינן כי ההוא מעשה הוי אונסא שיש לו להתיירא שמא יכפור בו בבית דין ויחזיק בפרדס בלא דמים הלכך אלו מסר עליו מודעה ואחר כך מכרו לו ונודע שהפחידו קודם המקח ואמר ליה אי לא כבישנא לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי כגון שהלוקח עצמו הודה כן לאחר המקח שהיה סבור שאין המקח מתבטל עוד בודאי כהאי גוונא הוי כמאן דידעינן באונסיה אף על פי שאין אנו יודעים אלו תבעו בבית דין אם היה כופר בו וכתבינן ידעינן באונסיה לפי שהמכר בטל במסירת מודעה על אונס כגון זה. כן נראה לי. וכתב רבינו חננאל ז"ל ככתוב בנמוקי יוסף. והנה דברי רבינו חננאל ז"ל סיוע למה שכתבנו דלהכי נקט מעשה דפרדיסא לרבותא וכמו שכתבנו למעלה. ומעשה דפרדיסא פירש רבינו חננאל ז"ל אם הוא מוסר מודעה עליו כגון מעשה דפרדיסא ומודיע דברים אלו לעדים ואומר להם אני אתבענו בפניכם כו' ככתוב ברשב"ם ז"ל. וצריכים אנו לפרש לפי הענין הזה דכשהמוכר תובעו בבית דין מוציא הלוקח שטר מקח שבידו והלה טוען באונס מכרתיה לך מפני שהיית כופר במשכונה אף על פי שזה יכול לטעון מתחלה היתה לקוחה בידי וכשחזרתי ולקחתיה אמינא אזבין דינאי לא ישית אל לבו לטעון כן אי נמי כיון שלא טען כן בשעה שאמר זה מכירה זו באונס היתה שוב אינו חוזר וטוען לאחר שיצא מבית דין אי נמי כגון שטען בפירוש ואמר אף על פי שהייתי מאיים עליך בדברים בדעתי היה להחזירה לך מאחר כלות שני המשכונא והרי נתברר כאן כי מתחלה לא היתה לקוחה בידו וכי מה שכפר בו קודם המכר אונסא הוי ונתבטל המקח מחמת אותו האונס עם מסירת מודעה. אי נמי שתבעו זה שיחזיר לו שטר המשכונא בפני עדים ואם לא החזיר לו בפני עדים יכול לטעון אתה צוית לכתוב שטר המשכונא זו שלא בפני ולא הגיע לידי מעולם. מיהו אם שטר המשכונא מקוים אינו יכול לטעון כן דמלוה הוא דמקיים לשטרא. הא דאמרי נהרדעי דמודעה דלא כתיב בה ידעינן כו' אף על גב דלא כתבינן מודעה אזביני היכא דלא ידעינן באונסיה דאמרינן לא היו יודעים דלא כתבינן מודעה אזביני וכתבו המודעה אף על פי שלא היו יודעים באונסו דאם איתא שהיו יודעים באונסו היו כותבים שהם יודעים באונסו של זה. עד כאן לשונו. עליות הר"י ז"ל. וזה לשון שטה לא נודעה למי: ולפי זה קשה לן דהוה לן לתלמודא למפרק ולמימר דלא אמר רבא מעולם הכי דלא כתבינן מודעה אזביני דהא דקאמר תלוהו וזבין בדלא מסר מודעה הוא אבל בדמסר מודעה מודה דבטלי זביניה ומאי בעי מעשה דפרדיסא הכא. ומסתברא לי תשובה דהדין קושיא דאורחא דתלמודא בהכי למסתם בפירכי ופירוקי שהמתרץ הבין וידע דעת המקשה שמדברי רבא דאמר תלוהו וזבין הוא דגמיר לה וקאמר הכי ולפיכך תירץ לו מלתא לא כדקאמרת היא דנהי דרבא קאמר תלוהו וזבין זביניה זביני מודה הוא באונס כמעשה דפרדיסא דמתידע על ידי מסירת מודעה דבטלי זביניה. ויש שפירשו דמעשה דפרדיסא לא הוה שם מסירת מודעה ואיברא דהכי דינא דאפילו לא קאמר לסהדי מוסרני מודעה בפניכם שאין אני מוכר מדעתי ותסהידו לי בזה כי היכי דליבטלו זביניה אלא שהודיעם תראו אונסי שעושה לי פלוני בטלי זביני דלא דמי לאונסא אחרינא דאיכא למימר אגב דשביק ליה מההיא אונסא גמר ומקנה אבל הכא ליכא למימר הכי דאי גמר ומקנה מאי מרווח הא מאי דהוה מצי לאנוסי הוא בההוא מידי דלישתאר בידו ולהוי דיליה ואף על גב דאיכא זוזי דמרווח ושקיל דמי ארעיה לא גמר ומקנה בשביל כן דלא קפיד כל כך במשקל זוזי כיון דלא מפיק מיניה כלום. עד כאן לשונו. נקטינן השתא בגיטא ומתנתא אף על גב דלא ידעינן באונסיה כתבינן וכן נמי אם תלה מודעתו בדבר שאינו אונס אפילו הכי מבטל גיטיה ומתנתיה ואף על פי שנראה מדברי הרמב"ן ז"ל דכל שתלה מודעתו בדבר שאינו אונס אין בדבריו כלום מה שכתבנו נראה עיקר. וכן מטין דברי הרמב"ם ז"ל כמו שכתבנו. וכן נמי כל היכא דידעינן באונסיה אף על גב דלא מסר מודעה גיטו ומתנתו בטלים וכדמוכח עובדא דההוא גברא דבסמוך דמסקינן ולא היא התם הוא דמוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה כלומר דלאו משום דכתב לבריה מתנתא טמירתא איבטלה לה מתנתא דאתתיה אלא מתנתא דידיה איפסילא משום דגלי אדעתיה דאניס הוא ולא ברעות נפשיה אקני לה וכלשון הזה כתב רבינו חננאל ז"ל שלא כדברי מי שאומר דבמסקנא נמי הכי קאמרינן דהכא בלחוד הוא דהויא מודעה לחברתה משום דמודעה גופא מוכח דמחמת אונסא הוא וליתא אלא כדאמרינן. ובזביני כל היכא דלא ידעינן באונסיה אף על גב דמסר מודעה לא מבטלינן זביניה. וכן נמי אפילו ידעינן באונסיה אי לא מסר מודעה לא מבטלינן אבל מסר מודעה וידעינן באונסיה מודעה הוא וזביניה לא הוי זביני. הר"ן ז"ל. עלה בידינו מי שמוסר מודעה על גט או על מתנה אף על פי שאין העדים יודעים באונסו של זה המגרש והנותן הגט בטל והמתנה בטלה ואפילו אם נתברר להם כי דברי המודעה שמוסר דברי שקר הם שהרי גלה דעתו במסירת המודעה שאינו נותן הגט או המתנה בלב שלם. אבל המכר אין כותבין מודעה עליו עד שיודע להם אונסו של מוכר ואף על פי שיאמר כתבו שמסרתי מודעה זו בפניכם וכשיודע על פי עדים האונס שאנסוני תצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין לו לפי שיש בכתיבת המודעה הורעת כח מקחו של זה ויזולו נכסיו שבני אדם אומרים לא לחנם חתמו העדים על דברי מודעה זו אלא מפני שהכירו שדברי אמת הן והן יעידו על האונס ויבטל המכר או המקח. וכל מודעה דזביני שאין כתוב בה אנן יודעים באונסו של מוכר אינה כלום וכשהעדים יודעים שנאנס המוכר במכירה ומסר מודעה בפניהם המכר בטל ואף על פי שאמרו תלו אותו ומכר ממכרו קיים אבל אונס עם מסירת המודעה מבטלים המקח. ומי שהפחיד את חברו ומטיל עליו אימה ואומר אם לא תמכור לי שדה זו בכך וכך זאת וזאת אעשה לך ויש לאל ידו הרי זה אונס וכיון שיודעים העדים זה האונס ומסר המוכר מודעה בפניהם המכר בטל ואף על פי שזה האיש שנתן חתימתו עליו הוא מן השומעים בקול בית דין מאחר שמפחידו והיכולת בידו הרי זה אונס ואין אומרים חזקתו של זה שלא היה גורם לו נזק והפסד שהרי מכל מקום הביא מורך בלבבו. ואם אנסוהו עד שמסר המודעה ובטל מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה. ואם המוכר מוסר מודעה על המכר ועל כל שיבטל ובטל המודעה באונס כגון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו בביטולם ואגב אנסו גמר בלבו ובטלם ואין כח מסירת המודעה על הבטול יותר מכח מסירת המודעה על המכר שאנו דנין בה ואומרים כשמבטל המודעה מתוך האונס שגמר בלבו והקנה וכן דעת רבותי ז"ל. ולענין גט יש לחוש בדבר להחמיר. עליות הר"י ז"ל.

אמר רבא האי מתנה טמירתא פירוש האי מתנה טמירתא איכא למימר דלא הויא אלא מתנה דלית בה קנין דלא מכוון לאקנויי ליה אלא בשטרא ומשום הכי בעינן עד דאמר להו תיתבו בשוקא ובברייתא וכתיבו ליה כי היכי דלא תהוי מתנה טמירתא דבהאי שטרא הוא דקא מכוון לאקנויי ליה אבל אי קנו מיניה לא צריך למימר להו תיתבו בשוקא ובברייתא וכתובו דמכי קנו מיניה קנה ושטרא לראיה בעלמא הוא וכיון דלראיה בעלמא הוא לא איכפת לן אי אמר להו תיתבו בשוקא ובברייתא וכתובו ליה אי לא אמר. ואיכא למימר דאפילו היכא דקנו מיניה דקיימא לן דסתם קנין לכתיבה עומד וכמו דאמר להו כתובו דמי אי לא אמר להו פרסמו בשוקא ובברייתא וכתובו ליה דלא מגבינן ביה. ואף על גב דלא דמי האי שטרא להאי שטרא דאלו התם שטרא למקני ביה הוא דעביד ואלו הכא לראיה בעלמא הוא דעביד דהא מעידנא דקנה מיניה הוא דקנה ושטרא לראיה בעלמא הוא מכל מקום כיון דלא אמר להו בשעת קנין פרסמוה להאי מתנתא חיישינן דלמא למתנתא טמירתא הוא דאיכוון כי היכי דלענין שטרא היכא דאיכוון לאקנויי ביה בעינן דלהוי ההוא שטר מפורסם הוא הדין נמי לענין קנין בעינן דלהוי מפורסם ואי לא פרסימו ליה חיישינן דלמא למתנתא טמירתא הוא דאיכוון ולא מגבינן ביה. והאי טעמא בתרא טפי עדיף ומסתבר ועבדינן כותיה. אמר רבא והויא מודעה לחברתה. כלומר האי מתנתא טמירתא אף על גב דלית בה ממשא לגבי דידה למקני בה אית בה ממשא למהוי מודעה לחברתה כגון שאמר לעדים כתובו לפלוני מתנה גלויה ומפורסמת והדר אמר להו מקמי דלכתבו אי נמי מקמי דלמטוה לידא דמקבל זילו ואיטמרו וכתובו מתנה לפלוני ולא אמר להו גלויה ומפורסמת אף על גב דהאי מתנה שניה מתנה טמירתא היא ולא מגבינן בה הויא מודעה לחברתא ומבטלה לה לההיא מתנתא קמייתא דהא גלי אדעתיה דלא ניחא ליה בה מדאמר להו בתר הכי כתובו מתנה אחריתי לפלניא דאף על גב דהאי מתנה אחריתי לית בה ממשא לגבי דידה לבטולי לה למתנתא קמייתא מיהא אית בה ממשא דהא נקטינן מינה מכל מקום דלא ניחא ליה בהאי מתנתא קמייתא דהוה ליה כמאן דאמר להו לא תכתבינהו לקמייתא. ולהאי פירושא מאי דאמרינן הויא מודעה לחברתה לא משכמת לה אלא היכא דהויא הך מתנתא טמירתא בהנהו נכסי גופייהו דאיכתיבא להו האי מתנתא קמייתא דלאו טמירתא ובהנהו סהדי גופייהו דאי לסהדי אחריני הוא דקאמר להו כתובו ליה להאי מתנתא טמירתא בהני נכסי אכתי כל כמה דלא קאמר להני סהדי קמאי גופייהו לא תכתבוה לקמייתא אי קדמי הנך סהדי קמאי וכתבו לה לקמייתא וממטו לה לידה דמקבל קני לה ההוא מקבל קמא ולא הויא האי אחריתי מודעה לה הלכך להאי פירושו לא משכחת לה דהויא הך אחריתי מודעה לה אלא בדאמר להו להני סהדי גופייהו ובהנהו נכסי גופייהו. ויש לפרש דהאי דאמרינן והויא מודעה לחברתה לאו משום דאמר להו לסהדי לא תכתבו לקמייתא הוא דמבטלינן לה לקמייתא כי היכי דאצטריך לאוקמי בהנהו נכסי גופייהו ובדאמר להו להנהו סהדי גופייהו אלא טעמא דמלתא משום דכיון דחזינן ליה דכתב בתר הכי האי מתנתא טמירתא גלי דעתיה דהני מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו לא שנא קמייתא ולא שנא בתרייתא. ואף על גב דהא חזינא דקמייתא גלויה ומפורסמת כהוגן הות כיון דכתבה להאי בתרייתא טמירתא הוה ליה כמאן דמסר מודעה אקמייתא דאיהו לא ברעות נפשיה כתב לה דקיימא לן דההיא מודעה היא וההיא מתנה לאו כלום היא כדאמרי נהרדעי כל מודעה דלא כתיב בה ידעינן באונסיה דפלניא לאו מודעה היא מודעה דמאי אי דגיטי ומתנות גלוי מלתא בעלמא הוא דשמע מינה דמאן דמסר מודעה אמתנה ואף על גב דההיא מתנה גלויה ומפורסמת כהוגן הות כיון דגלי דעתיה בההיא מודעה דלאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה ולא הוי ניחא ליה בההיא מתנה לאו כלום היא וכיון דטעמא דמלתא משום דהוה ליה כמאן דמסר מודעה אקמייתא ולא ברעות נפשיה הוא דכתב לא שנא הויא לה האי מתנה טמירתא אחריתא דהויא מודעה לה בהנהו נכסי גופייהו לא שנא הויא לה בנכסי אחריתי לא שנא אמר להו להנהו סהדי קמאי גופייהו לא שנא אמר לסהדי אחריני מכי כתבה להאי מתנתא אחריתי טמירתא הויא מודעה להאי מתנה קמייתא וגלי דעתיה דאיהו נמי לא ניחא ליה בה ולא ברעות נפשיה הוא דכתב לה. ודייקא נמי מדקאמרינן והויא מודעה לחברתה אלמא טעמא דמלתא משום דחזינן ליה דכמאן דמסר מודעה עלה דקמייתא הוא כדין כולהו מודעי דמסירי אמתנות שמע מינה. וזה הפירוש האחרון הוא הנכון. ועלה אמרינן והא דרבא לאו בפירוש כו' אלא מכללא כו' דההוא כו' עד אתא לקמיה דרבא אמר להו לא מר קנה ולא מר קנה מאן דחזא כו' ולא היא התם הוא דמוכחא מלתא דההוא קמייתא לאו בלב שלם הוא דכתבה ניהליה אלא מחמת דלא בעיא לאקדושי ליה ומשום הכי הויא האי בתרייתא מודעה לה ולא גמר לאקנויי ליה מידי דכיון דאמר להו בתר הכי כתובו ליה להאי מתנה טמירתא גלי אדעתיה דהני מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו וכמאן דמסר מודעה אמתנתא קמייתא דמי דאלו לא אמר להו כתובו לה להאי אחרינא מתנתא טמירתא לא גלי אדעתיה דלא גמיר לאקנויי ליה לחד מינייהו ובכי הא הוא דמבטיל ההיא בתרייתא לההיא קמייתא והויא מודעה לה משום דאנן סהדי דלאו בלב שלם כתבה ניהליה אלא מחמת דלא בעיא לאקדושי ליה אבל היכא דמתנה קמייתא לא אגלי לן דמחמת אונסא הוא דכתבה לא מבטל לה בתרייתא ולא הויא מודעה לה דאיכא למימר דכיון בקמייתא אמר להו גלויה ומפורסמת ובבתרא אמר להו איטמרו וכתובו ליה גלי דעתיה דקמא ניחא ליה דלקני ובתרא לא ניחא ליה דלקני. נקטינן השתא להאי פירושא דמאן דכתב מתנה לחבריה אף על גב דמוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתבה ולאו ברעות נפשיה כיון דהוה ליה למימסר מודעה ולא מסר מתנה גמורה היא דאיכא למימר דאגב אונסיה גמר ומקנה דהא הכא דקא מוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה וטעמא דאיכא האי אחריתי דהויא מודעה לה אבל היכא דליכא אחריתי דהויא לה מודעה ומוכחא עלה לא מבטלינן לה אלא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה עד דמסר מודעה עלה. אלא מיהו דוקא אונסא דאתי מחמת נפשיה ולא אתי מחמת אחריני כגון מעשה דההוא גברא דאמר לה לההיא איתתא איתקדשי לי כו' דכיון דאונסא דאתי מחמת נפשיה הוא ולא מחמת אחריני ואלו בעי למיכף יצריה לא הוה אינש דכאיף ליה למכתב לה מידי אמרינן אגב אונסא גמר ומקנה עד דמסר מודעה עלה אבל אונסא דאתי ליה מחמת אחריני כגון דאנסי ליה למכתב מתנה התם ודאי כיון דליכא זוזי וההוא אונסא אונסא דלא יכיל לאצולי נפשיה מיניה הוא אף על גב דלא מסר מודעה נמי מתנתו לאו מתנה היא דהא אמרינן לקמן אמר רב הונא תלוהו וזבין זביניה זביני מאי טעמא אגב אונסיה גמר ומקנה ואותביה עליה מהא דתנן לקח מן הסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואמאי הכי נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקנה כו' עד דאמר רבא מודה שמואל היכא דיהיב זוזי דאלמא היכא דיהיב זוזי אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה אבל בלא זוזי לא אמרינן. ושמע מינה דמתנה הואיל וליכא זוזי לא אמרינן אגב זוזי גמר ומקנה הלכך היכא דתלוהו וכתב מתנה כיון דליכא זוזי אף על גב דלא מסר מודעה נמי מתנתו לאו מתנה היא. ויש לפרש מאי דאמרינן ולא היא התם הוא דמוכחא מלתא דמחמת אונסיה הוא דכתב ליה הכי כלומר התם לאו משום דהאי מתנה טמירתא הויא מודעה לההיא קמייתא הוא דקאמר לא מר קנה ולא מר קנה אלא לעולם מתנה טמירתא לא הויא מודעה לחברתה כלל והאי דקאמר לא מר קנה ולא מר קנה היינו טעמא דבטלה למתנה קמייתא ואף על גב דגלויה ומפורסמת הוא משום דמוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה. ונקטינן מינה להאי פירושא דמאן דכתב לחבריה מתנה ומוכחא מלתא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתבה אלא מחמת אונסא ואף על גב דההוא אונסא אונסא דאתי ליה מחמת נפשיה ואי בעי ליה לדחויה לההוא אונסיה מצי דחי ההיא מתנה ולאו כלום היא ולא צריך לממסר עליה מודעה כלל ולהכי נהוג עלמא למכתב בשטרי מתנות בלבב שלם בלא שום אונס כלל והדבר צריך עיון. הר"י ן' מיגש ז"ל.

רשב"ם ד"ה גילוי מלתא בסה"ד אא"כ ביטל אחר כתיבה עי' גיטין דף לב ע"ב ובתוס' שם ד"ה (הכא) [התם]: