Talmud Builders

    Bava Batra 89b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 89b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Pappa says: It is a balance scale for blacksmiths, who weigh heavy pieces of metal.

    2Rabbi Mani Bar Pattish says: Just as the Sages said with regard to the prohibition of the scales that one may not use a scale that does not meet the criteria listed in the baraita , so too they said that this applies with regard to their ritual impurity. In other words, if the cords and pole are not attached in the proper manner, they are not susceptible to ritual impurity as part of the scale.

    3The Gemara asks: What is this statement teaching us? We learned in a mishna ( Kelim 29:5): With regard to the rope from which the scales are suspended, if the balance scale belongs to a storekeeper or to homeowners it must be one handbreadth in length for it to be susceptible to ritual impurity. Why, then, is the statement of Rabbi Mani Bar Pattish necessary? The Gemara answers: Although the mishna in tractate Kelim discusses the rope from which the scales are suspended, it was still necessary for Rabbi Mani Bar Pattish to mention the halakha with regard to the scale’s lever and cord, which we did not learn about in that mishna.

    4§ The Sages taught: One may not prepare weights of tin [ ba’atz ], nor of lead, nor of a metal alloy [ gisteron ], nor of any other types of metal, because all of these deteriorate over time and the buyer will ultimately pay for more merchandise than he receives. But one may prepare weights of hard rock and of glass.

    5The Sages further taught: One may not prepare the leveler, used to remove the excess from the mouth of a vessel, from a gourd, because it is a light material and does not level effectively, thereby causing a loss for the seller. And it may not be made of metal, because it weighs down and removes too much of the merchandise, leading to a loss for the buyer. But one may prepare it from the wood of an olive tree, or of a nut tree, or of a sycamore tree, or of a boxwood tree, which are of medium weight.

    6The Sages taught: One may not prepare the leveler in such a manner that one of its sides is thick and one other side is thin, because in such a case the two sides will not level equally. Furthermore, one may not level all at once, by a single quick movement, as one who levels all at once acts in a manner that is bad for the seller and good for the buyer, because he removes less of the excess than one who levels in the regular fashion. And conversely one may not level little by little, i.e., with several slow movements, as this is bad for the buyer and good for the seller.

    7Rabban Yoḥanan ben Zakkai said with regard to all these halakhot : Woe to me if I say them, and woe unto me if I do not say them. If I say them, perhaps swindlers will learn new methods of cheating of which they were previously unaware. And if I do not say them, perhaps swindlers will say: Torah scholars are not well versed in our handiwork. A dilemma was raised before the Sages: Did Rabban Yoḥanan ben Zakkai decide to say these halakhot in public or did he not say them? Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: He said them, and he said them on the basis of this verse: “For the ways of the Lord are right, and the just walk in them; but transgressors stumble over them” (Hosea 14:10).

    8§ The Gemara further discusses weights and measures. The Sages taught: “You shall do no unrighteousness in judgment, in measure [ bammidda ], in weight, or in measure [ uvamesura ]” (Leviticus 19:35). The baraita defines these terms: “In measure [ bammidda ],” this is referring to measuring land, teaching that in order to measure land in a just manner one may not measure for one person in the summer when the measuring rope has become dry and short, and for one other individual in the rainy season, when the measuring rope is wet and limp, and therefore stretches more. “In weight” means that one may not cover his weights in salt, as salt erodes the weights, causing a loss for the buyer. “Or in measure [ bamesura ]” means that one may not cause liquid he is measuring to foam by pouring it speedily, as this results in a loss for the buyer, who receives less of the liquid than the amount for which he paid.

    9The Gemara notes: And it can be inferred by means of an a fortiori inference that if in the case of a mesura , which is a measure equivalent to merely one thirty-sixth of a log , the Torah was particular that one must measure honestly, so too, a fortiori , one must be careful in the case of one hin , and a half- hin , and a third- hin , and a quarter- hin , which is twelve log , and one log , and a half- log , and a quarter- log , and a half- tomen , i.e., one-sixteenth of a kav , and even an ukla , a smaller unit, as defined below.

    10Rav Yehuda says that Rav says: It is prohibited for a person to keep in his house a measure that is too small or too large relative to its supposed volume or weight, and this is the case even if he does not measure with it but simply uses it as a chamber pot for urine. Rav Pappa said: We said this prohibition only with regard to a place where measures are not stamped with the government’s seal, which confirms that the measure is accurate. But in a place where the measures are stamped, if the buyer does not see the seal he would not take the merchandise. Since they could not be used dishonestly, one is permitted to utilize these measures for other purposes. And in a place where measures are not stamped as well, we said that it is prohibited to keep these measures in one’s house only in a place where they do not inspect measures to see if they are fit for use. But if they do inspect measures, we have no problem with it.

    11The Gemara comments: And that is not so; one is never permitted to keep incorrect measures in his house, as sometimes it happens that one measures at twilight, when people are hurried, and consequently it happens that the buyer takes the merchandise despite the fact that it was measured with an incorrect measure. This is also taught in a baraita : A person may not keep in his house a measure that is too small or too large, even if it is used as a chamber pot for urine. But he may prepare measures in accordance with the established format: Measurements of a se’a ; a tarkav , which is three kav or one-half of a se’a ; and a half- tarkav , which is one and one-half kav ; and a kav ; and a half- kav ; and a quarter- kav ; and a tomen , which is one-eighth of a kav ; and a half- tomen ;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 89 עמוד ב

    1אמר רב פפא: דיגרומי.

    2א"ר מני בר פטיש: כדרך שאמרו לענין איסורן, כך אמרו לענין טומאתן.

    3מאי קמ"ל תנינא: חוט מאזנים של חנוני ושל בעלי בתים טפח! קנה ומתנא שלה איצטריכא ליה, דלא תנן.

    Baraita

    4ת"ר אין עושין משקלות לא של בעץ, ולא של אבר, ולא של גיסטרון, ולא של שאר מיני מתכות. אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית.

    Baraita

    5ת"ר אין עושין המחק של דלעת מפני שהוא קל, ולא של מתכת מפני שהוא מכביד. אבל עושהו של זית ושל אגוז, של שקמה ושל אשברוע.

    Baraita

    6ת"ר אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר. לא ימחוק בבת אחת, שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח; ולא ימחוק מעט מעט שרע ללוקח ויפה למוכר.

    7על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר; אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין: אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. איבעיא להו: אמרה, או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה ומהאי קרא אמרה: (הושע יד, י) ״כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם״.

    Baraita

    8ת"ר (ויקרא יט, לה) ״לא תעשו עול במשפט; במדה, במשקל ובמשורה״; ״במדה״ זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים. ״במשקל״ שלא יטמין משקלותיו במלח. ״במשורה״ שלא ירתיח.

    9וק"ו ומה משורה, שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה; ק"ו להין, וחצי הין, ושלישית ההין, ורביעית ההין; ולוג, וחצי לוג, ורביעית, וחצי תומן, ועוכלא.

    10אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו, ואפילו היא עביט של מימי רגלים. אמר רב פפא: לא אמרן אלא באתרא דלא חתימי, אבל באתרא דחתימי אי לא חזי חתימה לא שקיל. ובאתרא דלא חתימי נמי לא אמרן אלא דלא מהנדסי, אבל מהנדסי לית לן בה.

    11ולא היא; זימנין דמיקרי בין השמשות, ומיקרי ושקיל. תניא נמי הכי: לא ישהה אדם מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו, ואפי' היא עביט של מימי רגלים. אבל עושה הוא סאה, תרקב, וחצי תרקב, וקב, וחצי קב, ורובע, ותומן, וחצי תומן,׃

    Tosafot

    כדרך שאמרו לענין איסור כך אמרו לענין טומאהמפרש ר"י בר מרדכי דלענין ידות קתני לה נטמא החוט נטמאו המאזנים אבל כף המשקלות וקנה שיש להן בית קיבול הרי אלו טמאים אפילו הן בפני עצמן ופריך מאי קמ"ל ומשני קנה ומיתנא דידיה איצטריכו ליה דלא תנן אע"פ שהחוט עשוי כתיקון אינו חשוב יד אא"כ קנה ומיתנא עשויין כתיקונן:

    ולא בשל בעץאומר ר"ת דוקא משקולת ששוקלים בשר ושומן שהלחלוחית מדבק בהן ומתייבש ולא מטעם שחיקה כדפ"ה אבל משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב מותר לעשותן של מתכת אלא שצריך לחפותו עור מדאמר בהמוציא יין (שבת דף עט.) שלש עורות הן מצה חיפה ודיפתרא ומפרש כדי לצור בה משקולת קטנה ואי בשל צונמא וזכוכית אמאי צריך עור אלא בשל מתכת מיירי וטעמא דהני לפי שהן חלוקין ואין מדבק בהן ויכול להדיחן או לקנחן ועוד דאמרינן בהזהב (ב"מ דף נב. ושם) תנן התם סלע שנפסלה התקינו שיהא שוקל בה אלמא עושין משקל מסלע של מתכת ודוקא משקולת קטנה ששוקלין בה כסף וזהב צריך לחפות עור שבשחיקה מועטת יבא לידי הפסד גדול אבל שאר משקלות גדולות ששוקלין בהן נחושת וברזל ועופרת שאין בא לידי הפסד גדול אא"כ ישחקו יותר מדאי אין צריך לחופן וכן משמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סח.) שלא היו מכסין אלא משקולת קטנה דאמר הכדור והאימום והקמיע ומשקולת קטנה מהו [וע"ע תוספות ב"מ נב: ד"ה שיהא]:

    שלא יטמין משקלותיו במלחפ"ה מפני שהוא מכביד ואין נראה לר"ת דמשמע דבמוכר איירי דומיא דבמשורה שלא ירתיח ומפרש רבינו תם לפי שהמלח מיקל המשקלות ושואב כדאמרינן בירושלמי דמלח שואב את המשקלות:

    ובמשורה שלא ירתיחוא"ת פשיטא דגזל גמור הוא תיפוק ליה משום לא תגזול וי"ל דאתא קרא להתחייב משעת הרתחה ואע"פ שעדיין לא מדד וכי האי גוונא אמרינן בריש איזהו נשך (ב"מ דף סא:) דלאו דכתיב במשקלות ל"ל לטומן משקלותיו במלח האי גזילה מעלייתא היא לעבור עליו משעת עשייה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אף לענין טומאה כל שהמאזנים עשויות בדרכים אלו וניטמא הכף נטמא הכל עמה שהכל חבור אצל המאזנים הא כל שהם ארוכים יותר אינן חבור ליטמא עם המאזנים שהרי אין המאזנים צריכות להן ולקוץ הם עומדות ויראה שאף בפחות מיכן ויש מפרשים שאם היו ארוכות יותר משיעורן נטמא בכדי שיעורן והשאר טהור אע"פ שרוצה בקיומו ולדעת זה יראה שכל שהן פחות משיעורן נטמאו כלן ואף גדולי המפרשים והמחברים יראה שזו היא שטתם קנה ומתנא של צורפי כסף וזהב הואיל ולא נתברר שיעורה לענין טומאה מיטמאין בכל שהן הן בשיעור למעלה הן בשיעור למטה ויש מפרשים הואיל ולא נתבאר שיעורה חזר לספק טומאה וברשות הרבים טהור:

    אין עושין משקלות לא של בדיל ולא של עופרת ולא של גיסטרון ר"ל מיני מתכות מעורבין ולא של שאר מיני מתכות מפני שכל אלו פוחתין והולכין אבל עושין אותם של זכוכית ושל אבן חזקה שאינה נפרכת:

    המחק שמוחקין בו המדה אסור לעשותו צדו אחד צר ומחדד וצדו אחד עב ורחב עשוי על פני כלו כמין צריף עד שימחוק כשירצה בצדו המחודד וכשירצה בצד רחב והמחודד מוחק יותר מן הרחב ושמא כשיקח ימחוק ברחב וכשימכור ימחוק במחדד אלא או שני צדדין מחודדין או שני צדדין רחבים לפי מנהג המדינה ואם אין שם מנהג יעשנה עגלה וכן לא ימחוק בבת אחת במרוצה שאינו מוחק יפה ולא מעט מעט ר"ל שימחוק מעט ויגביה המחק וכן תמיד שזה מוחק יותר מדאי שחוזר וכובש תמיד את המחק על התבואה אלא ימחוק בנחת ומחק זה לא יעשנו מעצים הקלים ביותר כגון דלעת וכיוצא בו מפני שהוא קל ביותר ואינו נכבש כראוי על התבואה ולא מן הברזל מפני שהוא מכביד ונכבש יותר מדאי אלא יעשנה מעצים הבינוניים כגון של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע והוא הברוש וכל כיוצא באלו:

    זה שחלקה תורה במדות והזכירה מדה משקל ומשורה מפני שהכונה להזהיר על כל דבר ודבר והוא שאמרו במדה זו מדת קרקעות שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח במשורה שלא ירתיח וכבר ביארנו ענין זה במציעא פרק נשך:

    אסור לאדם להעמיד בביתו מדה חסרה או יתרה על המנהג הידוע בה באותה העיר ואפילו היה מעמידה לתשמיש אחר כדי שלא יבאו לטעות בה וכן הדין במשקל ומ"מ אם היו המדות והמשקלות של העיר חתומות בחותם ידוע על פי מנהיגי העיר וזו אינה חתומה מותר להעמידה שהרי לא יבאו לטעות בה הא כל שהיא כדאי לטעות בה אסור ואפילו במקום שממונים גזברים לבדוק ולחפש בבתים אחר המדות והמשקלים:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 89b

    Bava Batra 89b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 325 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    כדרך שאמרו לענין איסור כך אמרו לענין טומאה מפרש ר"י בר מרדכי דלענין ידות קתני לה נטמא החוט נטמאו המאזנים אבל כף המשקלות וקנה שיש להן בית קיבול הרי אלו טמאים אפילו הן בפני עצמן ופריך מאי קמ"ל ומשני קנה ומיתנא דידיה איצטריכו ליה דלא תנן אע"פ שהחוט עשוי כתיקון אינו חשוב יד אא"כ קנה ומיתנא עשויין כתיקונן:

    ולא בשל בעץ אומר ר"ת דוקא משקולת ששוקלים בשר ושומן שהלחלוחית מדבק בהן ומתייבש ולא מטעם שחיקה כדפ"ה אבל משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב מותר לעשותן של מתכת אלא שצריך לחפותו עור מדאמר בהמוציא יין (שבת דף עט.) שלש עורות הן מצה חיפה ודיפתרא ומפרש כדי לצור בה משקולת קטנה ואי בשל צונמא וזכוכית אמאי צריך עור אלא בשל מתכת מיירי וטעמא דהני לפי שהן חלוקין ואין מדבק בהן ויכול להדיחן או לקנחן ועוד דאמרינן בהזהב (ב"מ דף נב. ושם) תנן התם סלע שנפסלה התקינו שיהא שוקל בה אלמא עושין משקל מסלע של מתכת ודוקא משקולת קטנה ששוקלין בה כסף וזהב צריך לחפות עור שבשחיקה מועטת יבא לידי הפסד גדול אבל שאר משקלות גדולות ששוקלין בהן נחושת וברזל ועופרת שאין בא לידי הפסד גדול אא"כ ישחקו יותר מדאי אין צריך לחופן וכן משמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סח.) שלא היו מכסין אלא משקולת קטנה דאמר הכדור והאימום והקמיע ומשקולת קטנה מהו [וע"ע תוספות ב"מ נב: ד"ה שיהא]:

    שלא יטמין משקלותיו במלח פ"ה מפני שהוא מכביד ואין נראה לר"ת דמשמע דבמוכר איירי דומיא דבמשורה שלא ירתיח ומפרש רבינו תם לפי שהמלח מיקל המשקלות ושואב כדאמרינן בירושלמי דמלח שואב את המשקלות:

    ובמשורה שלא ירתיח וא"ת פשיטא דגזל גמור הוא תיפוק ליה משום לא תגזול וי"ל דאתא קרא להתחייב משעת הרתחה ואע"פ שעדיין לא מדד וכי האי גוונא אמרינן בריש איזהו נשך (ב"מ דף סא:) דלאו דכתיב במשקלות ל"ל לטומן משקלותיו במלח האי גזילה מעלייתא היא לעבור עליו משעת עשייה:

    Tosafot on Bava Batra 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    אף לענין טומאה כל שהמאזנים עשויות בדרכים אלו וניטמא הכף נטמא הכל עמה שהכל חבור אצל המאזנים הא כל שהם ארוכים יותר אינן חבור ליטמא עם המאזנים שהרי אין המאזנים צריכות להן ולקוץ הם עומדות ויראה שאף בפחות מיכן ויש מפרשים שאם היו ארוכות יותר משיעורן נטמא בכדי שיעורן והשאר טהור אע"פ שרוצה בקיומו ולדעת זה יראה שכל שהן פחות משיעורן נטמאו כלן ואף גדולי המפרשים והמחברים יראה שזו היא שטתם קנה ומתנא של צורפי כסף וזהב הואיל ולא נתברר שיעורה לענין טומאה מיטמאין בכל שהן הן בשיעור למעלה הן בשיעור למטה ויש מפרשים הואיל ולא נתבאר שיעורה חזר לספק טומאה וברשות הרבים טהור:

    אין עושין משקלות לא של בדיל ולא של עופרת ולא של גיסטרון ר"ל מיני מתכות מעורבין ולא של שאר מיני מתכות מפני שכל אלו פוחתין והולכין אבל עושין אותם של זכוכית ושל אבן חזקה שאינה נפרכת:

    המחק שמוחקין בו המדה אסור לעשותו צדו אחד צר ומחדד וצדו אחד עב ורחב עשוי על פני כלו כמין צריף עד שימחוק כשירצה בצדו המחודד וכשירצה בצד רחב והמחודד מוחק יותר מן הרחב ושמא כשיקח ימחוק ברחב וכשימכור ימחוק במחדד אלא או שני צדדין מחודדין או שני צדדין רחבים לפי מנהג המדינה ואם אין שם מנהג יעשנה עגלה וכן לא ימחוק בבת אחת במרוצה שאינו מוחק יפה ולא מעט מעט ר"ל שימחוק מעט ויגביה המחק וכן תמיד שזה מוחק יותר מדאי שחוזר וכובש תמיד את המחק על התבואה אלא ימחוק בנחת ומחק זה לא יעשנו מעצים הקלים ביותר כגון דלעת וכיוצא בו מפני שהוא קל ביותר ואינו נכבש כראוי על התבואה ולא מן הברזל מפני שהוא מכביד ונכבש יותר מדאי אלא יעשנה מעצים הבינוניים כגון של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע והוא הברוש וכל כיוצא באלו:

    זה שחלקה תורה במדות והזכירה מדה משקל ומשורה מפני שהכונה להזהיר על כל דבר ודבר והוא שאמרו במדה זו מדת קרקעות שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח במשורה שלא ירתיח וכבר ביארנו ענין זה במציעא פרק נשך:

    אסור לאדם להעמיד בביתו מדה חסרה או יתרה על המנהג הידוע בה באותה העיר ואפילו היה מעמידה לתשמיש אחר כדי שלא יבאו לטעות בה וכן הדין במשקל ומ"מ אם היו המדות והמשקלות של העיר חתומות בחותם ידוע על פי מנהיגי העיר וזו אינה חתומה מותר להעמידה שהרי לא יבאו לטעות בה הא כל שהיא כדאי לטעות בה אסור ואפילו במקום שממונים גזברים לבדוק ולחפש בבתים אחר המדות והמשקלים:

    Meiri on Bava Batra 89b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה וחצי תומן ועוכלא כו' תומן שמינית הלוג כו' עכ"ל מהרש"ל מחק כל זה מפרשב"ם וטעמו דהא רשב"ם בפירושו הסכים לפרש דתומן שמינית הקב הוא והוא חצי לוג אבל נ"ל דבהך ברייתא לפירוש התוס' שכתב רשב"ם דגרסינן הכא תומן ועוכלא במדת הלח ע"כ דתומן לא קאי אקב דהא לא הוזכר הכא במדת הלח מדת הקב וע"כ תומן ועוכלא דהכא אלוג קאי ותומן דהכא היינו שמינית הלוג דקתני לקמן גבי מדת הלח וע"כ יש לקיים כל נוסחות ישנות שבפירוש רשב"ם ודו"ק:

    בד"ה תומן איכא למימר היינו שמינית הלוג כו' ועוכלא מפרש לקמיה א' משמנה כו' קפריך לה כו' ואם שמינית הקב הוא האי לאו קושיא כו' יותר מכפלים ועוד אם שמינית כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דע"כ תומן לאו היינו שמינית הלוג דא"כ מאי האי דקפריך לה כו' דהא שמינית הלוג היינו עוכלא והגהת מהרש"ל בזה מגומגם מיהו כיון דלפום אלו הספרים גרסינן עוכלא אחד משמונה ברובע וכן נראה דכן היה גרסת הטור לשון רשב"ם הוא קשה שכתב שהרי התומן גדול מן העוכלא יותר מכפלים כו' הל"ל התומן גדול מן העוכלא ד' פעמים שהתומן הוא שמינית הקב והעוכלא הוא שמינית הלוג ומצאתי מוגה בפרשב"ם הכא ועוכלא לקמן מפרש א' מחמשה ברובע כו' והיינו כגרסתנו לקמן וע"פ גרסא זו ניחא טפי הכל שהקשה אם תומן שמינית הלוג מאי האי דקפריך כו' משום דטעו אינשי בריבעא דהא הוי שפיר העוכלא גדול מתומן טפי מריבעא שהתומן הוא אינו אלא שמינית הלוג והעוכלא הוא חמישית הלוג ואם תומן שמינית הקב ועוכלא חמישית הלוג הוי שפיר התומן גדול מן העוכלא קצת יותר מכפלים ועוד כו' ותו לא מידי ודו"ק:

    תוס' בד"ה ובמשורה כו' וא"ת פשיטא דגזל גמור הוא כו' עכ"ל אבל לעיל מיניה גבי שלא יטמין משקלותיו כו' לא קשיא להו הכי דפסיקא להו כדמפרש התם לעבור עליו משעת עשייה אלא דגבי במשורה לא אסקי אדעתייהו למימר כי התם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אבה בערבי אל קאזדיר כדמתרגמינן ית אבצא וית אברא גסטרון אל פגר"ה. והיינו טעמא דאין עושין משקלות משאר מיני מתכות לפי שהן מתחתכין ונפחתין. אין עושין את המחק לא משל דלעת מפני שהוא קל. כלומר ואינו מוחק כלום ונמצא מפסיד המוכר. ולא של מתכת מפני שהוא מכביד כלומר וגודש המחק במקום המדה ונמצא מפסיד המוכר. והכי פירש הרב ז"ל ששניהם בהפסד המוכר. אשכרועי בלשון ערבי אלבקץ. הרא"ם ז"ל.

    ובמשורה שלא ירתיח וקל וחומר ומה כו' ואם תאמר היכי דמי אי דליכא שוה פרוטה מאי איסורא איכא ואי דאיכא שוה פרוטה פשיטא שהוא גזל גמור. ועוד מה שייך למימר הכי מה לי מדה גדולה מה לי מדה קטנה כיון שהוא גוזלו שוה פרוטה. יש לומר דאסרה תורה לחיובי משעת הרתחה כו' ככתוב בתוספות. תוספי הרא"ש ז"ל.

    תומן הוא רביע הרביע שהוא אחד מששה עשר בקב עוכלא אחד מחמשה ברובע שהוא אחד מעשרים בקב נמצא בין תומן לעוכלא חומשא שזה אחד מארבע ברובע וזה אחד מחמשה ברובע והיינו דאקשינן אי טעו אינשי בריבעא תומן ועוכלא לא לעביד דכיון דטעו בריבעא כל שכן דטעו בחומשא ופריק רב פפא מדות קטנות בקיאי בהו אינשי ולא טעו. הרא"ם ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 89b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּן זַכַּאי אוֹי לִי אִם אוֹמַר, וְאוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר. הנה בזה פרשו הפסוק בשם הרב רבי יונה אשכנזי ז"ל נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינָיו (תהלים לו, ב) פירוש נְאֻם אם אומר אז פֶּשַׁע לָרָשָׁע שילמד לרמות, ואם לא אומר אלא אניח הדבר בְּקֶרֶב לִבִּי אז הרמאי יוסיף רשע ולא יהיה פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינָיו כי יחשוב שאין החכמים מכירים ברמאות שלו עד כאן דבריו ודפח"ח [ודברי פי חכם חן]. ובזה פרשתי בס"ד בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ (תהלים קיט, יא) פירוש צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ הלכות כאלו לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ שלא ילמדו מהם לרמאת ונמצא אני גורם החטא ולכן אני צופן בלבי אמרתיך לפעמים אם יזדמן דבר שממנו ילמדו רמאות.

    אֲמָרָהּ וּמֵהַאי קְרָא אֲמָרָהּ "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי הֳ', וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י). הקשה הגאון חיד"א ז"ל (בדברים אחדים דף נט) מהא דסנהדרין (סנהדרין קט.) דדרש רבי יוסי בצפורי האי דרשה ד'חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים' (איוב כד, טז) ואחתרין ההיא ליליא תלת מאה מחתרתא בצפורי על ידי ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעים היכן ממונם מונח וקא מצערו לרבי יוסי על זאת דאמרו ליה יהבת אורחי לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דגנבי אתון. ואמאי לא השיב להם מהאי קרא וכמה דאסיק רבן יוחנן בן זכאי והוה ליה למימר יש לי רב הוא רבן יוחנן בן זכאי דעמד בספק הזה ואסיק למימר עיין שם. ונראה לי בס"ד רבן יוחנן בן זכאי שאני שהיה דורש הלכות ולהכי אסיק דשפיר מצי להגיד ההלכות כולם כמו שהם ולא יחוש אבל רבי יוסי אמר דבר זה למדרש הכתוב ולא ללמד הלכות הוא בא.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 89b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 89, Amud Bet, about 325 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “אמר רב פפא: דיגרומי.…”

      Named: רב פפא.

    2. Segment 212 words

      Opens “א"ר מני בר פטיש: כדרך שאמרו לענין…”

    3. Segment 318 words

      Opens “מאי קמ"ל תנינא: חוט מאזנים של חנוני…”

    4. Segment 425 words

      Opens “ת"ר אין עושין משקלות לא של בעץ,…”

    5. Segment 525 words

      Opens “ת"ר אין עושין המחק של דלעת מפני…”

    6. Segment 630 words

      Opens “ת"ר אין עושין את המחק צדו אחד…”

    7. Segment 762 words

      Opens “על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי:…”

      Named: רב שמואל בר רב, רבן יוחנן, שמואל.

    8. Segment 831 words

      Opens “ת"ר (ויקרא יט, לה) ״לא תעשו עול…”

    9. Segment 926 words

      Opens “וק"ו ומה משורה, שהיא אחד משלשים וששה…”

    10. Segment 1052 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם…”

      Named: רב יהודה, רב פפא.

    11. Segment 1140 words

      Opens “ולא היא; זימנין דמיקרי בין השמשות, ומיקרי…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 89b · Segment 7 — “…אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה ומהאי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 89b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026