Talmud Builders

    Bava Batra 133a

    Chapter 8 - Yesh Nochalin

    גם: בבא בתרא דף קל״ג ע״א, פרק ח׳ יש נוחלין

    English translation - Bava Batra 133a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Kahana said to him: If the husband had then acquired other property, would she not have taken it as payment of her marriage contract? And since if he would have then acquired other property she would have taken it as payment of her marriage contract, now she also takes the deceased daughter’s share as payment of her marriage contract.

    2There was a certain person who divided his property between his wife and his son, leaving out a single palm tree. Ravina thought to say that the wife has only the single palm tree as future payment of her marriage contract, which was presumably left out of the distribution for this reason. Rav Yeimar said to Ravina: If she does not have the right to collect payment of her marriage contract from all of his property, as she presumably waived that right when he gave her the gift of some of his property, she does not have the right to collect it from the single palm tree either and it belongs to the heirs. Rav Yeimar presents a different ruling: Rather, since the halakha is that she does descend to collect the palm tree, she therefore descends to collect all of the property as well, i.e., she receives payment of her marriage contract from all the property.

    3§ Rav Huna says: With regard to a person on his deathbed who wrote a document granting all his property to another, the court investigates the legal status of the recipient: If he is fit to inherit from him, e.g., if he is one of his sons, he takes the property as an inheritance, and if not, he takes it as a gift.

    4Rav Naḥman said to him: Why should you steal this halakha and not attribute it to its source? If you hold in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, say explicitly that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as your halakhic statement follows the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Beroka that a person can bequeath his property to any of his heirs.

    5Perhaps this is what you meant to say: There was a certain childless person who was dying, and those around him said to him: To whom should his, i.e., your, property be given? Perhaps it should be given to so-and-so? And he said to them: Rather, to whom if not him? And you, Rav Huna, meant to say to us: If that person is fit to inherit from him, he takes it as an inheritance, and if not, he takes it as a gift. Rav Huna said to him: Yes, that is what I was saying.

    6The Gemara asks: With regard to what halakha is there a difference whether he receives it as an inheritance or as a gift? Rav Adda bar Ahava, who was in the presence of Rava, thought that it would be correct to say: If he is fit to inherit from him, the giver’s widow is sustained from his property, as she has the right to be sustained from the inheritance; and if not, and the property was given as a gift, his widow is not sustained from his property.

    7Rava said to him: Can the widow’s right be diminished by the gift? Now that you say with regard to inheritance, which is granted by Torah law, that his widow is sustained from his property, with regard to the gift of a person on his deathbed, which is effective without any formal act of acquisition by rabbinic law, all the more so is it not clear that the widow has sustenance rights?

    8Rather, Rava said that the difference whether it is inheritance or a gift is in accordance with the ruling that Rav Aḥa bar Rav Avya sent: According to the statement of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, in the case of one who said: My property is given to you, and after you to so-and-so, and the first recipient was fit to inherit from him, the second gets nothing in place of the first, i.e., he does not receive the property after the first one dies, as this formulation employed by the owner was not one of a gift. Rather, it was a formulation of inheritance, and inheritance has no end, i.e., it cannot be stopped. Therefore, since the first recipient acquired it as an inheritance, his heirs inherit it from him, and it cannot be taken by the second.

    9Rava said to Rav Naḥman: But he ended it. The one who bequeathed it to him ended his inheritance in advance by stating that after the first dies, the property will be given to the second. The Gemara answers: He thought that inheritance has an end; but the Merciful One states that it has no end.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 133 עמוד א

    1אמר ליה רב כהנא: אילו הדר קני, מי לא שקלא? וכיון דאילו הדר קני שקלא, השתא נמי שקלא.

    2ההוא דפלגינהו לנכסיה לאתתיה ולבניה, שייר חד דיקלא. סבר רבינא למימר: לית לה אלא חד דיקלא. אמר ליה רב יימר לרבינא: אי לית לה, חד דיקלא נמי לית לה! אלא מיגו דנחתא לדיקלא, נחתא נמי לכולהו נכסי.

    3אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר רואין; אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה, ואם לאו נוטלן משום מתנה.

    4אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי יוחנן בן ברוקה, אימא: ״הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה״ דהא שמעתתיך כר' יוחנן בן ברוקה הוא דאזלא!

    5דלמא כי הא קאמרת דההוא דהוה קא שכיב, ואמרו ליה: נכסיה למאן, דלמא לפלניא? ואמר להו: אלא למאן? ואמרת לן עלה: אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה, ואם לאו נוטלן משום מתנה. אמר ליה: אין, הכי קאמינא.

    6למאי הלכתא? סבר רב אדא בר אהבה קמיה דרבא למימר: אם ראוי ליורשו אלמנתו נזונית מנכסיו, ואם לאו אין אלמנתו נזונית מנכסיו.

    7אמר ליה רבא: מיגרע גרעא?! השתא בירושה דאורייתא, אמרת אלמנתו נזונית מנכסיו; במתנה דרבנן, לא כל שכן?!

    8אלא אמר רבא, כדשלח רב אחא בר רב עויא: לדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ״נכסי לך, ואחריך לפלוני״, אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום; שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק.

    9אמר ליה רבא לרב נחמן: והא אפסקה! הוא סבר יש לה הפסק, ורחמנא אמר: אין לה הפסק.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ליה מגרעה גרעה השתא בירושה דאורייתא אלמנתו נזונת מנכסיו מתנה דרבנן לא כל כן הוא גירסת הספרים וכן גריס בהלכות הרב אלפסי ז"ל. ופירש הוא ז"ל, מתנה דרבנן, מתנת שכיב מרע דהיא מרבנן, כדגרסינן בפרק מי שמת (לקמן בבא בתרא קמז, ב) אמר רבא אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא היא שמא תטרף דעתו עליו וטעמא דמילתא דאי אפשר להיות מדאורייתא דכיון דלא מקני מהיום ואינו קונה אלא לאחר גמר מיתה כבר קדמה לה ירושה דאורייתא, אלא דרבנן אמרו שתקנה כדי שלא תטרף דעתו עליו אם היינו מצריכין אותו לקנין ולמעכשיו אם ימות, הלכך כיון שהיא ניזונת מן היורשין שירושתן דבר תורה כל שכן שניזונת ממתנת שכיב מרע. ואף על פי ששנינו (גיטין מח, ב) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, התם במשועבדין דמחיים היא. ויש מי שאינו גורס אלא מגרע גרע, ותו לא. וכתב הרב ז"ל ששתי הגרסאות עולות לענין אחד אלא שזו לישנא קיטא וזו לישנא רויחא. ויש מי שפירשה לפי גירסה זו האחרונה, אטו יורש מיגרע גרע במתנתו מאחר, שאילו נתנן לאחר אין אלמנתו נזונת מנכסיו דמשועבדין דמתנה כמשועבדין דלקוחות, כדאיתא בריש פרק הניזקין (גיטין נ, ב), ולא שנא מתנת שכיב מרע ממתנת בריא, שהרי לא למדוה שם אלא מהא דאמרינן בשילהי פירקין שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו שלש מאות לפלוני ואחריו ארבע מאות לפלוני יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו ואף על גב (דקיימא לן) [דקמא] בינונית ובתרא זיבורית וכולה, כדאיתא התם, אלמא אפילו משועבדין דמתנת שכיב מרע כמשועבדין דלקוחות, ואנן הא תנן אין מוציאים למזון האשה מנכסים משעועבדים. והילכך אחד יורש ואחד כל אדם וכל שנתנן אף למי שראוי ליורשו לא גרע מאחר ואין אלמנתו נזונת לא מיכא ולא מיכא אלא מירושה דממילא. והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל הכריע כדברי הרב ז"ל מההיא מעשה דכתובות (נד, ב) דקריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות מפסדא מזוני טובא, ואמר להו רבי יוחנן אמרו ליה לאבוהון דנייד לה ארעא למזונהא, ואיפליג עלה ריש לקיש ואמר כל שכן דריבה לה מזונות, ואם איתא דמתנת שכיב מרע מפקעא מזוני (לימ') מינה, לימא להו דליתן להו נכסיה במתנה חוץ מחדא ארעא, ובהא לא פליג עליה ריש לקיש. ועוד מאנשי יהודה שהיו כותבין עד שירצו היורשים ליתן לך כתובתיך (נב, ב) והיתה כונתם להקל על היתומים, והלא יכולין להקל על ידי מתנה. וראיה זו האחרונה [אינה] מחוורת בעיני, דדילמא ניהגו לכתוב כן (ב)[ד]פעמים שלא [ירצה] ליתן, אי נמי דלא ידע, דלאו כולי עלמא דינא גמירי. אלא ראיה ראשונה יותר נכונה. וכן נראה ראיה מאנשי גליל דאלמנה ניזונת בעל כרחן ואלמנה ניזונת תנן (צה, ב) ומשמע דאלמנתו נזונת מנכסיו בין ירצה בין לא ירצה, ואם איתא, יסלקנה בנתינת נכסים ליורשים. אלא לא אמרו אין מוציאין מזונות מן המשועבדין אלא ממשועבדין דאורייתא, דהיינו משועבדין דלקוחות ומתנת בריא, אבל מתנת שכיב מרע כי ירושה שויוה רבנן לענין מזונות. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל כתב, דלפי מה שכתב הרב ז"ל דמתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן, הוא הדין למלוה על פה, דכיון שגובה מן היורשין קל וחומר שגובה ממתנת שכיב מרע. נראה לי דינו יפה, דמאי שנא ממזון האשה, ורבא כל עצמו לא הכריע ליזון ממתנת שכיב מרע אלא מקל וחומר דירושה, והילכך אף אנו נאמר כן אף במלוה על פה. ולפי דבריו נראה לי, דהא דאמרינן בפרק הניזקין דמשועבדין דמתנה כמשועבדין דלקוחות ואפילו מתנת שכיב מרע, וכדכתיבנא לעיל, לא אמרו אלא במקום דליכא פסידא למלוה אלא בין בינונית לזבורית, דמכל מקום גובה הוא חובו, ואי משום בינונית וזיבורית לא חלקו, ושמא אפילו בנזקין שדינו בעידית דבר תורה וכל שכן בבעל חוב שדינו בזבורית דבר תורה. אבל במקום דפסיד בעל חוב לגמרי חובו, דלא ליטרוף כלל מן מתנת שכיב מרע, במקום פסידא גמורה (ב)מזון האשה והבנות ומלוה על פה כירושה שויוה, והוא הדין לכתובת בנין דכרין. והרמב"ן ז"ל דחק אותה דתנו מאתים זוז לפלוני ואחריו שלש מאות לפלוני במתנת שכיב מרע במקצת ובקנין, דהיא מתנת בריא. ונראה לי שאין צורך. ולא עוד [אלא] שאני תמה היאך אפשר לומר כן, דאם איתא אמאי נקט לה ברייתא בשכיב מרע, ליתני התם האומר תן מאתים לפלוני וכו'. ועוד, היכי דמי, אי במתנת שכיב מרע במקצת דבעי' קנין, אם יצא עליו שטר חוב אינו גובה מהם אלא מן היורשים שירשו את השאר, ואם במצוה מחמת מיתה כי איכא קטן לא עביד ולא כלום, דהא קיימא לן כשמואל דאמר לא ידענא מאי אדון בה. ובשם הראב"ד ז"ל, דלא אמרו כאן אלא למזון אלמנתו, דכיון דמחיים תפסה לא פקע שעבודא, אבל לגבי מזון הבנות וכל שכן לגבי כתובת בנין דכרין כמשועבדין נינהו ופקע שעבודייהו. ואין דבר זה מחוור בטעמו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 133a

    Bava Batra 133a. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 236 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 133a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026