Talmud Builders

    Bava Batra 155b

    Back to index

    English translation — Bava Batra 155b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1this is the reason that they came and said to Rabbi Akiva: What is the halakha ? Is it permitted to examine the corpse? But if you say that he can sell the property from the time he is twenty years old, even if they examine him, what of it? But didn’t we learn in a mishna ( Nidda 47b): With regard to a twenty- year -old man who did not develop two pubic hairs, proof must be brought that he is twenty years old, and then he is no longer considered a minor. And he is the sexually underdeveloped man, who is excluded from the mitzva of levirate marriage. Therefore, if his married brother dies childless, he neither performs ḥalitza nor enters into levirate marriage with his widow. Since a twenty-year-old is considered an adult even if he has not developed signs of puberty, there is no reason to examine the body.

    2The Gemara replies: Wasn’t it stated with regard to that mishna: Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says that Rav says: And is this the halakha only where he developed the signs of a sexually underdeveloped man? Otherwise, a twenty-year-old who has not developed two pubic hairs is still considered a minor. The examination of the deceased could therefore be effective to see if he has other signs of being sexually underdeveloped. Rava said: The language of the mishna is also precise, as it teaches: And he is the sexually underdeveloped man. The usage of the definitive article indicates that the mishna is referring to one who is clearly a sexually underdeveloped man. The Gemara affirms: One can conclude from the mishna that the mishna is speaking of one who developed the signs of a sexually underdeveloped man.

    3The Gemara asks: And if he did not develop the signs of a sexually underdeveloped man, until when is he considered a minor if he does not develop two pubic hairs? Rabbi Ḥiyya teaches in a baraita : He is considered a minor until most of his years have elapsed, i.e., until he is thirty-five years old. When the case of one who had not developed pubic hair would come before Rabbi Ḥiyya, he would offer the following advice: If the person was thin, he would say to those appearing in court: Cause him to become fat, and if he was fat, he would say to them: Cause him to become thin. This is because these signs indicating puberty sometimes develop due to excessive thinness, and sometimes they develop due to corpulence.

    4§ A dilemma was raised before the Sages: During the time, i.e., the year, when a minor comes of age with regard to selling his deceased father’s property, i.e., during his eighteenth or twentieth year, is this year considered as before the time that he comes of age or is it considered as after the time? Does one come of age at the beginning or end of that year? Rava says that Rav Naḥman says: During that time is considered as before the time, and he does not come of age until the year has elapsed. Rava bar Rav Sheila says that Rav Naḥman says: During that time is considered as after the time, and he is considered as having come of age during that year.

    5The Gemara notes: And this statement of Rava was not stated explicitly; rather, it was stated by inference. As there was a certain person who was during the time, i.e., the year, when one comes of age who went and sold his father’s property, and the case came before Rava. Rava said to the litigants: He did not do anything, and the sale is not valid. One who observed Rava’s ruling assumed that he ruled in this manner because he maintained that during the time when he comes of age is considered as before the time. But that is not so. The reason for Rava’s ruling was that there, Rava observed excessive mental incompetence in the behavior of that individual, as he was emancipating his slaves. Since Rava saw that he was mentally incompetent, he invalidated the sale.

    6§ Giddel bar Menashya sent an inquiry to Rava: Let our teacher instruct us: With regard to a girl who is fourteen years and one day old who understands the nature of business negotiations, what is the halakha ? Can she sell property that she inherited from her father? Rava sent a reply to Giddel bar Menashya: If she understands the nature of business negotiations her purchase is a valid purchase and her sale is a valid sale.

    7The Gemara asks: But Giddel could have sent this question to Rava with regard to a boy. Why did he not do so? The Gemara answers: The incident that took place, took place in this way. The Gemara asks: But he could have sent this question to Rava with regard to a girl who is twelve years and one day old, at which age a girl reaches her majority. Why did he not do so? The Gemara answers: The incident that took place, took place in this way.

    8The Gemara notes: And this statement of Rava was not stated explicitly; rather, it was stated by inference, as it was inferred from the following incident. There was a certain person who was under twenty years old and understood business negotiations who went and sold his father’s property, in accordance with the ruling that Rava sent to Giddel bar Menashya, and the case came before Rava. The seller’s relatives said to the one who sold the property: Go eat dates and throw the pits into Rava’s house, in order to prove to Rava that their relative was not mentally competent. He did so. Rava said to them: His sale is not a valid sale.

    9When they were writing for him a writ containing the decision, the buyers said to the seller, in order to prove that he was mentally competent: Go and say to Rava: The scroll of Esther, which is a large scroll, is bought for a dinar. Why then does the short writ containing Master’s ruling also cost a dinar, which was the scribe’s fee? The seller went and said this to Rava. Rava said to them: His sale is a valid sale. The boy’s relatives said to Rava: The buyers taught him to say that. Rava said to them: Even so, when they explain the matter to him he understands. Since, when they explain a matter to him he understands, he knows what he is doing. And the reason that he acted in this manner, throwing the pits into Rava’s house, was because of excessive impudence that was in him, not mental incompetence.

    10§ Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: And with regard to the testimony of one who is not old enough to sell property that he inherits from his father, his testimony is valid testimony. Mar Zutra said: We said that his testimony is valid only with regard to movable property, but not with regard to land.

    11Rav Ashi said to Mar Zutra: In what way is movable property different from land? It is different because with regard to movable property his sale is a valid sale. But if that is so, consider that which we learned in a mishna ( Gittin 59a): A purchase made by young children is a valid purchase, and a sale made by them is a valid sale. These halakhot apply to transactions involving movable property. Is it possible that also in the case of young children their testimony is valid testimony? Isn’t it an established halakha that minors are disqualified from bearing witness? Mar Zutra said to Rav Ashi: There, with regard to testimony, I require the witnesses to be men, as the verse states: “Then the two men shall stand” (Deuteronomy 19:17), which is interpreted as referring to witnesses, and this requirement is not fulfilled in the case of young children.

    12§ Ameimar says: With regard to one who is not old enough to sell property that he inherits from his father, if he gave a gift from the property, his gift is a valid gift. Rav Ashi said to Ameimar: Now, if with regard to a sale, in which he receives money, you say that the Sages instituted an ordinance that he is not authorized to sell, lest he reduce the price of the property and deplete his father’s estate, all the more so in the case of a gift he is not authorized to give a gift, as nothing at all comes into his possession in exchange. Ameimar said to Rav Ashi:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    בבא בתרא 155 עמוד ב

    1היינו דקאתו ואמרו ליה: מהו לבודקו. אלא אי אמרת מבן עשרים, כי בדקו ליה מאי הוי? והא תנן: בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים; והוא הסריס, לא חולץ ולא מיבם!

    2לאו איתמר עלה, אמר ר' שמואל בר רב יצחק אמר רב: והוא שנולדו בו סימני סריס? אמר רבא: דיקא נמי, דקתני: והוא הסריס; שמע מינה.

    3וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה? תני ר' חייא: עד רוב שנותיו. כי אתא לקמיה דרבי חייא, אי כחיש אמר להו: ליברי; ואי אברי אמר להו: ליכחוש. דהני סימני זמנין דאתו מחמת כחישותא, זמנין דאתו מחמת בריותא.

    4איבעיא להו: תוך זמן כלפני זמן, או כלאחר זמן? (אמר) רבא אמר רב נחמן: תוך זמן כלפני זמן. רבא בר רב שילא אמר ר"נ תוך זמן כלאחר זמן.

    5והא דרבא, לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר דההוא תוך זמן דאזיל זבין נכסי, ואתא לקמיה דרבא, אמר להו: לא עשה ולא כלום. מאן דחזא סבר, משום דתוך זמן כלפני זמן; ולא היא, התם שטותא יתירתא חזא ביה דהוה קא משחרר להו לעבדיה.

    6שלח ליה גידל בר מנשיא לרבא, ילמדנו רבינו: תינוקת בת ארבע עשרה שנה ויום אחד, יודעת בטיב משא ומתן; מהו? שלח ליה: אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר.

    7ולישלח ליה תינוק! מעשה שהיה כך היה. ולישלח ליה תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד! מעשה שהיה כך היה.

    8(והא דרבא, לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר ד) ההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסי [אבוהו, כגידל בר מנשיא]. אתא לקמיה דרבא, אמרו ליה קרוביה: זיל אכול תמרי, ושדי ביה קשייתא בי רבא. עבד הכי, אמר להו: זביניה לאו זביני.

    9כי קא כתבו ליה שטרא, אמרו ליה לקוחות: זיל אימא ליה לרבא, מגלת אסתר בזוזא; שטרא דמר בזוזא?! אזל א"ל אמר להו: זביניה זביני. אמרו ליה קרוביה: לקוחות אגמרוהו! אמר להו: מסברי ליה סבר. כיון דמסברי ליה, וסבר מידע ידע, והאי דעבד הכי חוצפא יתירא הוא דהוה ביה.

    10אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ולעדות עדותו עדות. אמר מר זוטרא: לא אמרן אלא למטלטלי, אבל למקרקעי לא.

    11א"ל רב אשי למר זוטרא: מ"ש מטלטלי דזביניה זביני; אלא מעתה, הא דתנן: הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, ה"נ דעדותן עדות?! א"ל התם, בעינא (דברים יט, יז) ״ועמדו שני האנשים״, וליכא.

    12אמר אמימר: ומתנתו מתנה. א"ל רב אשי לאמימר: השתא, ומה זביני דמקבל זוזי, אמרת דלא דלמא מוזיל ומזבין; כל שכן מתנה דלא מטי ליה ולא מידי! א"ל׃

    Tosafot

    לאו מי איתמר עלה כו'הכא נמי הוה מצי לשנויי בפחות מזמן מכר והיה יודע בטיב משא ומתן והיו רוצים לבודקו אם הביא שתי שערות אם לאו שאם הוא קטן הרי כפעוטות שאין ממכרן ממכר במקרקעי כדאמרינן בסמוך אלא שפיר קא משני:

    הכי גריס ר"ת דזימנין דאתו מחמת בריאותא וזימנין דאתו מחמת כחישותאוהכי גרסי' בהאשה רבה (יבמות דף צז.) בכל הספרים וכך נראה יותר דכי אתו לקמיה דרבי חייא משמע שעדיין לא הביאו שתי שערות ולכך אמר להבריאם או להכחישם כדי להביא שערות ולא כספרים דגרסי זימנא דנתרי מחמת בריותן:

    מקחה מקח וממכרה ממכרלאו דוקא נקט מקחה מקח דהא פשיטא אלא איידי דנקט ממכרה ממכר נקט נמי מקחה מקח:

    לא אמרו אלא במטלטלי אבל מקרקעי לאאין לפרש לעדות קרקע דמאי שנא למטלטלי ועוד דהכא לא שייכא שום שטות אלא נראה לפרש דהיינו עדות שיאמרו כך וכך היתה שוה זו הקרקע דכיון דמיקרבא דעתיה לגבי זוזא ישום אותה יותר משוויה אבל מטלטלים לא ישום אותם יותר משווים דמיקרבא דעתיה נמי לגבי מטלטלי וגם אין הפסד במקרקעי כמו במטלטלי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שלח ליה אי יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ואקשינן

    ולישלח ליה בתינוק ופרקינן

    מעשה שהיה בתינוקות היהאבל הוא הדין בתינוק כל שיש לו שלש עשרה שנה ויום אחד שהוא גדלותו של תינוק, כדאיתא בנידה פרק יוצא דופן (נדה מה, ב), וכשהביא שתי שערות מקחו מקח וממכרו ממכר אפילו במקרקעי. ודוקא בשל עצמו והוא שיודע בטיב משא ומתן, אבל בנכסי אביו לעולם אינו מוכר עד שיהא בן עשרים והוא שהביא שתי שערות, וכדאמרינן לקמן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, ולאפוקי ממאן דאמר בן שמונה עשרה. וכתב ר' יהוסף הלוי ז'ל דכי הוי פחות מבן עשרים ואינו יודע בטיב משא ומתן הוא דאין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר אפילו בנכסי עצמו, הא בן עשרים והביא שתי שערות אי נמי סימני סירוס מקחו מקח וממכרו ממכר בין בנכסי עצמו בין בנכסי אביו, ואף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן. והביא ראיה מהא דאמרינן ההוא פחות מבן עשרים ואזל וזבין נכסיה אמרי ליה קרובים זיל אכול תמרי ושדי קשיתא בי רבא, שמעינן מהאי דבעיא שיהא יודע בטיב משא ומתן דוקא בדהווי פחות מבן עשרים הא בן עשרים אף על גב דאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר.

    לא אמרן אלא למטלטלי אבל למקרקעי לאכלומר, כל שאינו יודע בטיב משא ומתן אף על פי שהוא גדול בשנים והביא שתי שערות אין עדותו עדות במקרקעי כשם שאין ממכרו ממכר בהם, אבל אם היה בן עשרים והביא שתי שערות אי נמי שנולדו בו סימני סרוס עדותו עדות ואפילו במקרקעי ואף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן כשם שממכרו ממכר בהן, וכמו שכתבנו.

    הא ד אמר אמימר מתנתו מתנהפירשה הראב"ד ז"ל, דוקא בנכסי עצמו ואף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן, והוא שגדול בשנים ושהביא ב' שערות והוא שלא נראו בו סימני שטות, אבל בנכסי אביו לא שנא מכר ולא שנא מתנה עד שיהא בן עשרים. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל כתב דלגבי מתנה לא שנא נכסי עצמו ולא שנא נכסי אביו בכולן מתנתו מתנה. וכן נראה עיקר. ומסתברא לי דנכסי אביו שאמרו דוקא נכסי ירושת אביו, אבל נכסי מתנה שנתן לו אביו במתנת בריא לא, אלא הרי הן כנכסי עצמו שממכרו ממכר כל שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, והוא שהביא שתי שערות. וכן נמי בת בנכסי אביה ואפילו נפלו לה בירושה, וכדמוכח לכאורה בשילהי פרק מציאות האשה (כתובות סט, ב) גבי המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי דתנן אמר רבי יוסי וכי אינה אלא שדה והוא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו, במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום, וההיא סתמא תניא לה ולא שנא בת בין הבנים ולא שנא בת בין הבנות שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה. וכן נמי בן בנכסי האם ובנכסי שאר היורשים, דבנכסי האב דוקא אמרו. וטעמא דמילתא משום דלא תקינו אלא במצוי, דנכסי ירושת האב לבן מצויה, שאר ירושות אינן מצויות, וכן מתנת ריא מאב לבן אינה מצויה, לפיכך לא חששו אלא למצוי. והיינו נמי דהניחו את המתנה על הדין ולא חששו לה כלל, משום דמתנת הקטנים לאחרים אינה מצויה והניחוה על הדין כדי שימצאו הקטנים מי שיהנה אותם. הנה שלא חששו אלא לדברים המצויין ולא לשאינן מצויין, ולפיכך מתנתו מתנה בין בנכסי עצמו בין בנכסי אביו. כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 155b

    Bava Batra 155b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 388 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Tosafot

    לאו מי איתמר עלה כו' הכא נמי הוה מצי לשנויי בפחות מזמן מכר והיה יודע בטיב משא ומתן והיו רוצים לבודקו אם הביא שתי שערות אם לאו שאם הוא קטן הרי כפעוטות שאין ממכרן ממכר במקרקעי כדאמרינן בסמוך אלא שפיר קא משני:

    הכי גריס ר"ת דזימנין דאתו מחמת בריאותא וזימנין דאתו מחמת כחישותא והכי גרסי' בהאשה רבה (יבמות דף צז.) בכל הספרים וכך נראה יותר דכי אתו לקמיה דרבי חייא משמע שעדיין לא הביאו שתי שערות ולכך אמר להבריאם או להכחישם כדי להביא שערות ולא כספרים דגרסי זימנא דנתרי מחמת בריותן:

    מקחה מקח וממכרה ממכר לאו דוקא נקט מקחה מקח דהא פשיטא אלא איידי דנקט ממכרה ממכר נקט נמי מקחה מקח:

    לא אמרו אלא במטלטלי אבל מקרקעי לא אין לפרש לעדות קרקע דמאי שנא למטלטלי ועוד דהכא לא שייכא שום שטות אלא נראה לפרש דהיינו עדות שיאמרו כך וכך היתה שוה זו הקרקע דכיון דמיקרבא דעתיה לגבי זוזא ישום אותה יותר משוויה אבל מטלטלים לא ישום אותם יותר משווים דמיקרבא דעתיה נמי לגבי מטלטלי וגם אין הפסד במקרקעי כמו במטלטלי:

    Tosafot on Bava Batra 155b · Sefaria

    Rashba

    שלח ליה אי יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ואקשינן

    ולישלח ליה בתינוק ופרקינן

    מעשה שהיה בתינוקות היה אבל הוא הדין בתינוק כל שיש לו שלש עשרה שנה ויום אחד שהוא גדלותו של תינוק, כדאיתא בנידה פרק יוצא דופן (נדה מה, ב), וכשהביא שתי שערות מקחו מקח וממכרו ממכר אפילו במקרקעי. ודוקא בשל עצמו והוא שיודע בטיב משא ומתן, אבל בנכסי אביו לעולם אינו מוכר עד שיהא בן עשרים והוא שהביא שתי שערות, וכדאמרינן לקמן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, ולאפוקי ממאן דאמר בן שמונה עשרה. וכתב ר' יהוסף הלוי ז'ל דכי הוי פחות מבן עשרים ואינו יודע בטיב משא ומתן הוא דאין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר אפילו בנכסי עצמו, הא בן עשרים והביא שתי שערות אי נמי סימני סירוס מקחו מקח וממכרו ממכר בין בנכסי עצמו בין בנכסי אביו, ואף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן. והביא ראיה מהא דאמרינן ההוא פחות מבן עשרים ואזל וזבין נכסיה אמרי ליה קרובים זיל אכול תמרי ושדי קשיתא בי רבא, שמעינן מהאי דבעיא שיהא יודע בטיב משא ומתן דוקא בדהווי פחות מבן עשרים הא בן עשרים אף על גב דאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר.

    לא אמרן אלא למטלטלי אבל למקרקעי לא כלומר, כל שאינו יודע בטיב משא ומתן אף על פי שהוא גדול בשנים והביא שתי שערות אין עדותו עדות במקרקעי כשם שאין ממכרו ממכר בהם, אבל אם היה בן עשרים והביא שתי שערות אי נמי שנולדו בו סימני סרוס עדותו עדות ואפילו במקרקעי ואף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן כשם שממכרו ממכר בהן, וכמו שכתבנו.

    הא ד אמר אמימר מתנתו מתנה פירשה הראב"ד ז"ל, דוקא בנכסי עצמו ואף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן, והוא שגדול בשנים ושהביא ב' שערות והוא שלא נראו בו סימני שטות, אבל בנכסי אביו לא שנא מכר ולא שנא מתנה עד שיהא בן עשרים. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל כתב דלגבי מתנה לא שנא נכסי עצמו ולא שנא נכסי אביו בכולן מתנתו מתנה. וכן נראה עיקר. ומסתברא לי דנכסי אביו שאמרו דוקא נכסי ירושת אביו, אבל נכסי מתנה שנתן לו אביו במתנת בריא לא, אלא הרי הן כנכסי עצמו שממכרו ממכר כל שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, והוא שהביא שתי שערות. וכן נמי בת בנכסי אביה ואפילו נפלו לה בירושה, וכדמוכח לכאורה בשילהי פרק מציאות האשה (כתובות סט, ב) גבי המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי דתנן אמר רבי יוסי וכי אינה אלא שדה והוא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו, במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום, וההיא סתמא תניא לה ולא שנא בת בין הבנים ולא שנא בת בין הבנות שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה. וכן נמי בן בנכסי האם ובנכסי שאר היורשים, דבנכסי האב דוקא אמרו. וטעמא דמילתא משום דלא תקינו אלא במצוי, דנכסי ירושת האב לבן מצויה, שאר ירושות אינן מצויות, וכן מתנת ריא מאב לבן אינה מצויה, לפיכך לא חששו אלא למצוי. והיינו נמי דהניחו את המתנה על הדין ולא חששו לה כלל, משום דמתנת הקטנים לאחרים אינה מצויה והניחוה על הדין כדי שימצאו הקטנים מי שיהנה אותם. הנה שלא חששו אלא לדברים המצויין ולא לשאינן מצויין, ולפיכך מתנתו מתנה בין בנכסי עצמו בין בנכסי אביו. כנ"ל.

    Rashba on Bava Batra 155b · Sefaria

    Meiri

    הגיע הקטן לפרקו והוא שלש עשרה ויום אחד לתינוק ושתים עשרה ויום אחד לתינוקת והביא שתי שערות אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה וכל משאו ומתנו קיים במטלטלין ואם לא הביא שתי שערות נידון עדין בקטן עד שיהא בן עשרים ויראו בו סימני סירוס או עד שיגיע לרוב שנותיו אע"פ שלא יראו בו סימני סירוס:

    דברים אלו שכתבנו כלם במטלטלין הם אמורים ואין בהם חלוק בין נכסי עצמו לנכסים שבאו לו מירושת אביו אבל הקרקעות אינן בדין זה וכיצד הוא הדין בהם כל שלא הגיע לפרקו אין מעשיו בקרקע כלום אפילו היה חריף ביותר ואפילו הביא שתי שערות שאין שערות אלו סימן אלא שומא בעלמא ומ"מ כתבו גדולי המחברים שהקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק תעמוד בידו ואע"פ שאין מכירתו כלום שהקטן כמי שאינו לפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו והרי המקנה זיכה לו ואין הדברים נראין ומ"מ גדולי המפרשים תמהו לשטתם שאם כן קנה מטלטלין ושכר את מקומם למה אמרו למעלה שלא קנה והרי המוכר זיכה לו המטלטלין על ידי השכירות ובכל מיני זכיה זכין לאדם שלא בפניו וזכה בשכירות מקומם ואע"פ שאין לו קנין חצר וארבע אמות לא אמרו אלא לענין מציאה ומ"מ נראין הדברים שאין מעשיו כלום בקרקע:

    הגיע לפרקו והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח אבל ממכרו אם בנכסי עצמו שנפלו לו מאבי אמו או שקנה לו אפטרופוס שלו קיים ואם בנכסי אביו אינו קיים עד שיהא בן עשרים לא הביא שתי שערות הרי הוא כקטן עד שיהא בן עשרים ויראו בו סימני סירוס או שיגיע לרוב שנותיו אף בלא סמני סירוס שכל שאינו מביא שתי שערות אינו נעשה גדול אלא בעשרים ובסמני סירוס או ברוב שנותיו אף בלא סמני סירוס כמו שיתבאר במסכת נדה וסמני סירוס יתבארו במסכת נדה ובמסכת יבמות הגיע לפרקו והביא שתי שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר עד שידע בטיב משא ומתן לפי ראות עיני בית דינו או שיגיע לעשרים ואפילו בנכסי עצמו ואם הגיע לעשרים והביא שתי שערות או סמני סירוס ממכרו ממכר אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ואף בנכסי אביו ויש מפקפקין לומר שאם אינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר לעולם ומ"מ ממה שאמרו ההוא פחות מבן עשרים וכו' אמרו ליה קרובים אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא וכו' יראה שלא תפש פחות מבן עשרים אלא להודיע שאין אנו צריכים לבקיאות משא ומתן אלא בפחות מבן עשרים ועוד יראה לי ראיה לדברינו שאם כדבריהם מה הוצרכו במקום אחר לומר שהשוטה אין ממכרו ממכר:

    דברים אלו כלן במכירה אבל במתנה כל שהגיע לפרקו והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מתנתו קיימת אף בנכסי אביו בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע שאלו לא הגיע לו הנאה ממנו לא היה נותן לו אבל מכירה מתוך שדעתו קרובה אצל המעות שמא מוזיל ומוכר יש חולקים בזו לומר שלא אמרו מתנתו מתנה אלא בנכסי עצמו אבל בקרקע של אביו דוקא עד שיהא בן עשרים ומ"מ דוקא במתנת בריא אבל שכ"מ ודאי נותן שהרי מוריש הוא ומתנת שכ"מ כירושה היא ואין הדברים נראין שלא הוצרך לומר ומתנתו מתנה אלא במקום שאין ממכרו ממכר גאוני ספרד כתבו שזה שאמרו מתנתו מתנה פירושו בי"ג ויום אחד והביא שתי שערות אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן שאין צורך לבקיאות משא ומתן אלא במכירה אבל במתנה אין אדם טועה ליתן אלא למי שנהנה ממנו ודין נכסי עצמו ונכסי אביו כלם שוים הם לענין מתנה כל שאין ממכרו ממכר שמכר חוזר ומחזיר ליד הלוקח כל הפירות שאכל וכתבו הגאונים שאם הוציא הוצאות או נטע וזרע שמין לו ומחזיר השאר ומ"מ גדולי המחברים סוברים שאפילו קטן שמכר בנכסי אביו אם נעשה בן עשרים ולא מיחה אינו יכול לחזור כיון וקבל המעות ונשתמש הלוקח בקרקע רצה בממכרו ואף גדולי המגיהים מחלו להם בזו ואם כן הוא הדין בנכסי עצמו לכשנעשה בן שלש עשרה ולא יראה כן ומ"מ מודה אני לדבריהם בפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו ונעשה בן עשרים הואיל ומ"מ גדול היה בשעת מכירה ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו מביאים סעד לדבריהם של גדולי המחברים ממה שאמרו בפרק איזהו נשך ס"ו ב' מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה דמחילה בטעות הויא מחילה במכר ואכיל לאו דוקא אלא אע"פ והם בעין וכן כתבוה חכמי צרפת ומ"מ לכשתעיין בה אין ממנה ראיה כל כך:

    יש חולקים בקצת דברים שכתבנו ואף גדולי המפרשים שבצרפת פירשו שאין חלוק בין נכסי אביו לנכסי עצמו ובשניהם כל שהוא בן שלש עשרה והביא שערות ויודע במשא ומתן ממכרו ממכר ואם אינו יודע בטיב משא ומתן בשניהם עד שיהא בן עשרים וכן כתבוה קצת גאונים ואינו נראה כן ומאחר שאמר ובנכסי אביו וכו' משמע שיש חלוק בין נכסי אביו לנכסי עצמו:

    הסריס אין ליבמתו זיקה עמו כלל ואינו חולץ ואינו מיבם ויבמתו מותרת לזר ופירוש דבר זה דוקא בסריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר כלל כמו שיתבאר במקומו במסכת יבמות:

    כל שהגיע לפרקו ולא נמצאו לו שתי שערות כשאנו בודקין בו מדקדקין הרבה בענינו ואם הוא כחוש מבריאין אותו ואם הוא שמן מכחישין אותו שסמנין אלו פעמים שמתגלים מחמת כחש ופעמים שמתגלים מחמת שומן:

    כל שאנו צריכין לזמן הן שש למטלטלין ובחריף הן שלש עשרה שנה ויום אחד למטלטלין אף כשאינו חריף או למכירת קרקע ובחריף הן עשרים למכירת נכסי אביו בכלם צריך שיהא הזמן נשלם לגמרי ואפילו מכר ביום אחרון של זמן אינו כלום עד שיושלם וזהו שאמרו תוך זמן כלפני זמן ואע"פ שאמרו עליה מכללא איתמר כבר נפסקה למטה בהדיא תוך זמן כלפני זמן ושנה אחרונה כלה היא הקרויה תוך זמן:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Bava Batra 155b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה לאו מי כו' קא משני הס"ד ואח"כ מ"ה הכי גריס ר"ת כו' כצ"ל:

    בד"ה לא אמרו אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא כו' דמ"ש למטלטלי כו' עכ"ל כצ"ל:

    בא"ד דמקרבא דעתיה לגבי זוזא ישום אותה יותר משויה כו' עכ"ל כ"ה בכל נוסחות תוס' שלפנינו ובתוספות ישנים ולכאורה הוא קשה להבין דאדרבה כיון דמקרבא דעתיה לגבי זוזא ישום את הקרקע בפחות משוויה ויש ליישב דבריהם דה"ק דישום אותה היינו דישום מן הקרקע שיעור יותר גדול משיעור שוויה לפי הדמים המשל שישום לאח אחד קרקע השוה מאה ועשרים זוזים בעד ק' זוזים נגד ק' זוזים מעות שיטול אח השני ונמצא אותו שנטל הקרקע נטל יותר משווי הדמים שנטל אח השני והיינו משום דמקרבא דעתיה לגבי זוזא ודו"ק:

    בא"ד וגם אין הפסד במטלטלי כמו במקרקעי עכ"ל כ"ה בתוספות ישנים והוא יותר נכון מנוסחת התוספות בדפוס שלפנינו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 155b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    חזא ביה דקא משחרר לעבדיה אף על פי שאינו נחשב כשוטה לשאר דינים אלא אם כן יוצא יחידי בלילה ולן בבית הקברות ומקרע את כסותו כדאיתא בחגיגה אבל לענין ממכר כיון דחזו ביה שטות בפיזור ממון שלא לשום תועלת אין ממכרו ממכר. ולאו דוקא תוך זמן אלא אפילו אחר זמן כי אפשר שעדיין לא יצא מדרך הילדות. עליות.

    אבל הרא"ש ז"ל כתב דלא הוי שוטה גמור כגון מקרע כסותו כו' ובמטלטלי הוי ממכרו מכר אי נמי במקרקעי אם היה לאחר זמן.

    שלח ליה גידל בר מנשיה לרבא תנוקת בת ארבע עשרה שנה כו' פירש הרב הגאון לענין נכסים שקנה אפוטרופוס וכיון שיש לו שלש עשרה שנה ויום אחד והביא שתי שערות ממכרו בהם מכר אבל לענין נכסי אביו הא קיימא לן כשמואל דאמר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. ונראה דהוא הדין בנכסים שקנה הוא מעצמו שאין ממכרו בהם ממכר אלא אם כן יודע בטיב משא ומתן ולא אמרינן כי היכי דזבין הכי נמי מזבין והיינו דקאמר רבא אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר. ור"ש פירש דהא דאמרינן נמי שאין הבן מוכר בנכסי אביו עד שיהיה בן שמונה עשרה או בן עשרים דוקא כשאינו יודע בטיב משא ומתן. ומסתברא כדברי רבינו הרי"ף ז"ל מדמותיב רבי זירא ממעשה דבני ברק כו' ולא מפרקי לה דאותו קטן יודע היה בטיב משא ומתן והיה יכול למכור מן שלש עשרה אלו הביא שתי שערות שמעינן מינה דאף על פי שיודע בטיב משא ומתן קאמרינן שאינו מוכר בנכסי אביו אלא מבן שמונה עשרה למר או מבן עשרים למר ועוד יש להביא ראיה מהא דאמרינן והא דרבא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר מההוא דזבין בנכסי כו' פירוש רבא לאו הכי שלח ליה בפירוש לרב גידל אם יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר אלא סתם שלח לו מקחן מקח וממכרן ממכר ולא היה מוכרח מכלל תשובתו דדוקא ביודעת בטיב משא ומתן ממכרן ממכר יש לומר על מעשה שהיה שלח לו רבא דממכרו ממכר והוא הדין אם לא היתה יודעת בטיב משא ומתן (ואין) אין ממכרו ממכר נלמד ממעשה דההוא פחות מבן עשרים דזבין בנכסי ולפיכך כתבו בתשובה רבא לרב גידל אם יודעת בטיב משא ומתן כו'. ושמעינן מהאי פירושא דפרישנא שיש הפרש בין נכסי האב לנכסים שקנה ולא היתה שאלת רב גידל אלא בנכסים שקנה דאי אמרת דלמכור בנכסי האב נמי איבעיא ליה לרב גידל על כרחך פשוט היה לו לרב גידל דכשאינה יודעת בטיב משא ומתן אין ממכרה ממכר וחידושו של רבא במה שהשיב שהמכר מתקיים בפחות משמונה עשרה ואין חידושו במה שאין ממכרו ממכר כשאינו יודע בטיב משא ומתן דהא לכולי עלמא אינו מוכר בנכסי אביו בפחות משמונה עשרה. ומעתה על מה הוצרכנו ללמוד מכללא דרבא דדוקא יודעת כטיב משא ומתן קאמר דממכרה ממכר ולא כשאינה יודעת כלל הלא זה דבר פשוט לדברי הכל שאינו מוכר בנכסי אביו בפחות משמונה עשרה ורבא גופיה שמעינן ליה בפרק התקבל שאמר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. כן נראה לי. ואין לפרש דהא דרבא לאו בפירוש אתמר שלא דבר דבר זה לרב גידל כלל. דכיון ששאל ממנו רב גידל דין המעשה מסתמא השיב לו תשובה.

    דההוא פחות מבן עשרים דזבין נכסי נראה דבהא נמי אזדא רבא לטעמיה דאמר בפרק התקבל ולמכור בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים דמדקאמר ההוא פחות מבן עשרים מכלל דבן שמונה עשרה הוה ואפילו הכי קאמר שאם אינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר והא דאמר לעיל מבן שמונה עשרה משמיה דרב נחמן קאמר לה.

    כיון דמסברו ליה כו' יש תמהים למה יחשב יודע בטיב משא ומתן מפני שידע לומר דבר אחר ששמו בפיו. ונראה לי כי רבא חקר והגידו לו ושמע על אותו הנער שהיה יודע בטיב משא ומתן וכיון דחזא דשדא קשייתא לביתיה אמר אין זה כי אם מדרך שטות ולא יתכן שזה יודע בטיב משא ומתן אחרי כן שמסבירים אותו וסובר רבא כי זריקת הגרעינים לא היה מצד שטותו אלא מצד חוצפא וכי יתכן שהוא יודע בטיב משא ומתן כמו שהוגד לו ושמע. עליות.

    שלח ליה אי יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר נראה לי דמקחה מקח נמי דוקא (אם אינו יודע בטיב משא ומתן אין מקחו מקח) במקרקעי כמו שאין ממכרו ממכר אפילו במטלטלי. וכן כתוב בפירושי הרב רבי יוסף הלוי ז"ל. והטעם לפי שהשוו חכמים מדותיהם כיון שאין ממכרו ממכר במקרקעי כך אין מקחו מקח ואף על פי שעיקר התקנה היתה לענין מכר כדאמרינן לקמן דאי אמרת זביני זביני אזל מזבן להו לכולהו נכסי. תדע שהרי אמרו שאין עדותם עדות במקרקעי ואם היה מקחו מקח במקרקעי אף על פי שאין ממכרו ממכר למה לא היתה עדותם עדות בהם וגבי חרש אמרינן קופץ ונקפץ במטלטלי אבל לקרקעות בין למקח בין לממכר לא. ומן הטעם הזה קשיא לי על מה שפירש ר"ש היא דהא דאמרינן מאימתי מוכר בנכסי אביו. כשאינו יודע בטיב משא ומתן דוקא דאם כן הוה ליה למימר בן מאימתי מקחו מקח וממכרו ממכר קרקעות דכיון שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו אינו מקח ולקמן נמי אמרינן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ולא אמרינן למקח וממכר עד שיהא בן עשרים. עליות.

    אבל במקרקעי אין עדותם עדות תימה אמאי אין עדותם עדות וכי משום דמקרבא דעתיה לגבי זווי לא ידע להעיד האמת ועל כרחך לאו משום דחשדינן להעיד עליו שקרן דאם כן אף למטלטלי נמי לא יעיד. ויש לומר כמו שחשדו חכמים על מקרקעי דידיה טפי ממטלטלי הכי נמי לענין עדות חשדו שמא לא ידע לדון להעיד אמת. הרא"ש ז"ל. וזה לשון הראב"ד ז"ל: ולעדות עדותם עדות. פירוש דכיון שהביא סימנים אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן עדותו עדות.

    אמר אמימר מתנתו מתנה נראה בעיני שאף על פי שיש שם אפוטרופוס מתנתו מתנה כיון שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד וליכא לדמויי לפעוטות במטלטלים אף על פי דאמרינן עלה בפרק מציאת האשה לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס. עליות.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 155b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא אמר אמימר ומתנתו מתנה עי' בהגהת אשר"י סוף פרק מציאת אשה וצע"ג:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 155b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לְהוּ זְבִינֵיהּ לָאו זְבִינָא. קשה איך סמך רבא על זאת להוציא קרקע מיד הלקוחות והלא מעשיו של זה דשדי קשיתא בי רבא אין זה בכלל שטות אלא הוא מסוג העזות והחציפות וכמו דמסיק רבא גופיה בתר הכי שאמר 'הָא דְּעָבִיד הָכִי חֻצְפָּא יְתֵרָה הוּא דַּהֲוָה בֵּיהּ' ועוד ודאי ידעו הלקוחות דקרוביו למדו אותו לעשות כן ולמה לא טענו בתחילה טענה זו לפני רבא לומר קרוביו למדוה וכאשר טענו הקרובים עליהם אחר כך? ונראה לי בס"ד דבתחילה בעת דשדי קשיתא קמיה רבא היו הקרובים גוערין בו והוא עשה עצמו כאבן דומם שאינו מרגיש ואינו מבין למה גוערין בו והוה שדי קשיתא כי כן למדוהו אף על פי שתשמע גוערין בך אתה תעשה את שלך למשדי קשיתא כדי שעל ידי כך יחשבהו רבא בסוג השוטין כחמור שאינו מרגיש כלום, ולכך פסק ובטל המכר והלקוחות אף על גב דהבינו בערמת הקרובים אמרו אם נאמר הם לימדוהו בכך מאן מוכח? אך הם ציירו בדעתם לעשות כאשר עשו אחר כך שבזה יתברר הדבר ויחזור בו רבא וכן עשו והלך הילד ודבר עם רבא דבר חכמה אשר שמו בפיו ואז רבא חזר בו ואף על גב דאמרו קרוביו הלקוחות למדוהו לא חש רבא לזאת כי כיון דמלמדין אותו מסבר אין זה בסוג השוטים ומה שעשה חוצפה הוא ומה שגערו בו ולא הרגיש רגלים לדבר שהם למדוהו כן כי סופו הוכיח על תחלתו.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 155b · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 155, Amud Bet, about 388 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “היינו דקאתו ואמרו ליה: מהו לבודקו. אלא…”

    2. Segment 225 words

      Opens “לאו איתמר עלה, אמר ר' שמואל בר…”

      Named: רב יצחק, שמואל, רבא.

    3. Segment 339 words

      Opens “וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד…”

      Named: רבי חייא.

    4. Segment 428 words

      Opens “איבעיא להו: תוך זמן כלפני זמן, או…”

      Named: רב נחמן, רב שילא, רבא.

    5. Segment 543 words

      Opens “והא דרבא, לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא…”

      Named: רבא.

    6. Segment 631 words

      Opens “שלח ליה גידל בר מנשיא לרבא, ילמדנו…”

      Named: רבא.

    7. Segment 720 words

      Opens “ולישלח ליה תינוק! מעשה שהיה כך היה.…”

    8. Segment 841 words

      Opens “(והא דרבא, לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא…”

      Named: רבא.

    9. Segment 948 words

      Opens “כי קא כתבו ליה שטרא, אמרו ליה…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1019 words

      Opens “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ולעדות…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    11. Segment 1132 words

      Opens “א"ל רב אשי למר זוטרא: מ"ש מטלטלי…”

      Named: רב אשי.

    12. Segment 1227 words

      Opens “אמר אמימר: ומתנתו מתנה. א"ל רב אשי…”

      Named: רב אשי.

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Bava Batra 155b · Segment 10 — “אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ולעדות עדותו עדות.…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 155b · Segment 2 — “…עלה, אמר ר' שמואל בר רב יצחק אמר רב:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Bava Batra 155b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026