Bava Batra 18a

מתונתא דבר לח:

טירייא איטוני"ר בלע"ז כמו דטרייא לרישיה באלו טריפות (חולין דף מה.):

חנות של נחתומין מוכרי לחם שמסיקין שם אור תמיד:

אוצר עלייה שאוצרין בה תבואה ושמן ויין והעשן קשה להן:

ולא רפת בקר הריח קשה להן:

דירה שאני חנות ורפת בקר דירתן של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן:

דיקא נמי דדירה שאני:

דקתני עלה דההיא אם היתה הרפת בקר קודמת לאוצר מותר ובכולהו שאר הרחקות דמתני' לא תנא הכי ש"מ הכא משום דדירה שאני אבל אינך אף הראשון צריך להרחיק:

דטירייא קשה לכותל‎—That vibrations are damaging for a wall O VERVIEW The גמרא explained that the reason one must distance a mill from the property line is because of the vibrations (טירייא) which damage the wall. תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. -------------------------------- תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דלקמן (דף כ, ב) הדר ביה מטעמא דטירייא ומפרש אלא משום קלא‎ – Even though later the גמרא retracted from the reason of טירייא (as the cause why we need to distance a mill three טפחים) and the גמרא there explains, rather the reason for distancing is noise, so why does the גמרא here state that the reason is טירייא‎?! תוספות responds: מכל מקום נקט ליה הכא משום דמעיקרא הוה בעי לפרושי טעמא משום טירייא‎ – Nevertheless he mentions here the reason of טירייא, since initially the גמרא there wanted to explain the reason for distancing is because of טירייא‎ – תוספות offers an alternate resolution: ולספרים דלא גרסי אלא אתי שפיר הכא דלההיא גירסא טירייא וקלא חד טעמא הוא: And according to these text which do not read 'אלא', it works out well here. For according to that text טירייא and קלא are the same reason. S UMMARY The גמרא mentions the reason of טירייא here (even though later the גמרא offers קלא as the reason) either because it was the initial reason, or because טירייא וקלא are the same reason. T HINKING IT OVER Why can’t we say that when the גמרא there stated 'אלא משום קלא' it meant that regarding the חמור mill it is משום קלא, but not regarding the regular mill?

לא יפתח אדם חנות של נחתומין‎—A person should not open up a bakery O VERVIEW The גמרא cited a משנה which states that one should not open up a bakery under a storehouse. There is a dispute between רש"י and תוספות as to the reason for this prohibition. ---------------------------- פירוש הקונטרס משום שהעשן קשה לאוצר‎ – רש"י explained because the smoke from the bakery ruins whatever foodstuffs are in the storehouse – תוספות disagrees with פרש"י: וקשה לרבינו תם דלקמן אמר ביין התירו שמשביחו‎ – And the ר"ת has a difficulty with פרש"י for later the משנה stated if the אוצר contained only wine, they permitted to open a bakery underneath it, since the bakery improves the wine – ועשן ודאי מזיק ליין דהא יין מעושן פסול לנסכים – However smoke certainly ruins the wine, for smoked wine is unfit for נסכים on the מזבח, since it is of an inferior quality – תוספות offers his interpretation: אלא נראה לרבינו תם דהיזק עשן ליכא כיון דאיכא שם תקרה ומעזיבה לא יכנס שם העשן‎ – Rather the view of the ר"ת is that there is no smoke damage since there is a ceiling and plastering above the bakery, the smoke will not enter the storehouse above the bakery – אלא טעמא שההבל מזיק את האוצר אבל את היין משביח‎ – However the reason why not to open a bakery underneath a storehouse is because the heat of the baking harms the אוצר, but heat improves the wine – תוספות deals with an anticipated difficulty: וגרסינן לקמן אמר רב יוסף והאי דידן אפילו שרגא קשיא ליה כלומר הבלא דשרגא‎ – And the text there should read; ‘ר"י said but our wine, even a candle ruins it’; he meant the heat of the candle – ולא גרסינן קוטרא דשרגא: And the text does not read; ‘the smoke of a candle’; for smoke always damaged wine. S UMMARY The problem with a bakery under a storehouse is the smoke, according to רש"י; and the heat according to תוספות‎. Smoked wine is פסול לנסכים‎. T HINKING IT OVER How can we explain why רש"י (בד"ה חנות) mentions יין, since the next משנה states ביין התירו‎?!

הא ליכא אוצר עביד‎—But if there is no storehouse he may make it O VERVIEW The גמרא inferred from the משנה that if there is no storehouse above, one may make a bakery, etc. (indicating that it is מותר לסמוך [not like רבא]). Our תוספות suggests an (alternate) answer. ------------------------------- הוי מצי לשנויי הוא הדין כי ליכא לא סמיך והא קא משמע לן דהבלא קשיא לאוצר: The גמרא could have also answered; the same rule will apply even if there is no storehouse above, and nevertheless one cannot be סומך, and the reason he mentions the אוצר is to inform us that the heat produced by these (the bakery, dye store, etc.) damage the אוצר‎. S UMMARY The גמרא could have answered (as it did previously); the משנה is merely teaching us that these items can damage the אוצר‎. T HINKING IT OVER תוספות writes that the גמרא could have answered that indeed even if there is no אוצר he is not permitted to be סומך, etc. How could the גמרא have said that, when in the ברייתא it clearly states 'אם היה רפת בקר קודמת לאוצר מותר', so it is obvious that if there is no אוצר one may be סומך (not like רבא)?!

דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת כולי‎—This can also be inferred; for it was taught if the cattle stable preceded, etc. O VERVIEW The גמרא stated that we can infer that דירה שאני (in a דירה, one may be סומך initially [even according to רבא], as opposed to other situations), since regarding a דירה, the ברייתא ruled that if the רפת בקר was there first, it is permitted. תוספות discusses and challenges this inference. ---------------------------------- ובכולהו הרחקות דמתניתין לא תני הכי והוה ליה לאשמועינן בשאר וכל שכן בדירה – And regarding all the required distancing of our משנה, it was not taught that if he came first he may be סומך, only here by דירה, so if the permission to be סומך applies to all the other cases (not like רבא), the ברייתא should have informed us that מותר לסמוך by the other cases (which are not a דירה), and we would know that certainly by a דירה one may be סומך‎ – תוספות challenges the דיקא נמי: ותימה דלעולם בשאר הרחקות נמי מותר לסמוך והא דנקטיה הכא לאשמועינן רבותא‎ – And it is astounding! for really we can maintain that by the rest of the הרחקות (even not by a דירה) it is also permitted לסמוך, and the reason the ברייתא mentioned this היתר here by חנות של נחתומין וכו', is to inform us of a novelty – דאף על גב דהוי גירי דיליה אם היתה קודמת לאוצר מותר‎ – That even though it is ‘his arrows’, nevertheless if the רפת בקר preceded the אוצר it is permitted – דהשתא הוי חידוש אפילו לרבי יוסי – For now it is a novelty even according to ר"י – ואי אשמועינן בשאר לא הוי חידוש אלא לרבנן – But if he would have let us know this ruling that מותר לסמוך by the other cases (where it is not גירי דיליה), it would have been a novelty only according to the רבנן‎ – אבל לרבי יוסי דקסבר על הניזק להרחיק לא הוי שום חידוש: However according to ר"י, who maintains that the one who is being damaged needs to distance himself, there would be no novelty. תוספות does not answer his question. S UMMARY תוספות asks that the reason he mentions the היתר לסמוך here, is because it is מותר even though it is גירי דיליה‎. T HINKING IT OVER It appears from תוספות that only this case of אוצר is considered גירי דיליה, but not the other cases in the previous משנה‎. However in the first תוספות in this פרק, תוספות writes that לא יחפור וכו' is considered גירי דיליה‎. How can we resolve this contradiction?!

דיקא נמי דקתני כולי‎—This can also be inferred, for it was taught, etc. O VERVIEW The גמרא stated that we can infer that דירה שאני (in a דירה, one may be סומך initially [even according to רבא], as opposed to other situations), since regarding a דירה, the ברייתא ruled that if the רפת בקר was there first, it is permitted. ----------------------------- ולאביי לא קשיא האי דיקא דלא משמע ליה שיהא חידוש בשאר טפי מבדירה: And this inference does not present a difficulty for אביי, for to him it does not seems to be a greater novelty by the other cases that it is מותר לסמוך any more than by דירה‎. S UMMARY According to אביי if one may be סומך by דירה, he may be סומך anywhere else. T HINKING IT OVER 1. Why did not תוספות say that there is no difficulty for אביי, for he can maintain the reason the ברייתא spoke about אוצר is (not because דירה שאני, but rather) because there is a greater חידוש by אוצר, that even though it is גירי דיליה, it is still מותר לסמוך (as תוספות argued previously)?! 2. According to אביי that it is מותר לסמוך in all cases, why indeed did the ברייתא only mention אוצר‎?!

ואם היתה רפת בקר כולי‎—And if the cattle stable was, etc O VERVIEW The ברייתא commented on the משנה of אוצר that if the רפת בקר was made before the אוצר, it is permitted to remain there. The משנה there mentioned other restriction under an אוצר including a bakery and dye store; what about them if they preceded the אוצר can they remain. תוספות deals with this issue. ----------------------------- והוא הדין חנות של נחתומין ושל צבעין וחדא מינייהו נקט: And the same ruling applies to a bakery and a dye shop, and the ברייתא mentioned one of them (the רפת בקר), but it includes the others as well. S UMMARY All three prohibitions (including a bakery, a dye store and a רפת בקר) are lifted if they preceded the אוצר‎. T HINKING IT OVER Can we find a חידוש that even by רפת בקר it is מותר if it came first, and certainly by חנות של נחתומין ושל צבעין, which would explain why the ברייתא mentions רפת בקר‎?

ותני עלה ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם‎—And we learnt regarding this; the four Amos which they said is in order to work the vineyard O VERVIEW The גמרא first cited a משנה that one should not plant a tree near his neighbor’s field unless his distances it four אמות‎. The גמרא then cited a ברייתא explaining the משנה that the reason one needs to distance four אמות is in order to work the vineyard. תוספות explains why the ברייתא changes from a tree (in the משנה) to a vineyard (in the ברייתא). ------------------------------------ תוספות responds to the anticipated question: הוה ליה למינקט כדי עבודת האילן‎ – The ברייתא should have mentioned in order to work the tree (not the vineyard), as it states in the משנה that מרחיקין את האילן‎ – אלא נקט עבודת הכרם לפי שנזכר לשון זה במסכת כלאים גבי כרם שצריך הרחקה ד' אמות: Rather the reason he mentions עבודת כרם is because this expression is mentioned in מסכת כלאים regarding a vineyard that it requires distancing of four אמות‎. S UMMARY The term עבודת הכרם is used elsewhere therefor he uses it here (even) by אילן‎. T HINKING IT OVER Seemingly by כרם we are distancing ד' אמות to avoid the איסור of כלאים, so why mention it here where we are discussing (not כלאים, but) הרחקת נזיקין‎?

טעמא משום עבודת הכרם כולי‎—The reason is because of working the vineyard, etc. O VERVIEW The גמרא challenged רבא (who maintains that it is אסור לסמוך [even if the היזק is not present now]) from a משנה later which states that one may not plant a tree within four אמות of his neighbor’s field, and the ברייתא explained the reason for distancing four אמות is because of עבודת הכרם‎. The גמרא infers from this that it is only because of עבודת הכרם that it is necessary to distance; otherwise it would not be necessary, which is in opposition to רבא who maintains אסור לסמוך‎. Our תוספות questions the need for this inference. -------------------------------- בלאו האי דיוקא מצי למפרך בפשיטות דסגי בהרחקת ארבע אמות‎ – The גמרא could have asked simply, without this inference, the משנה states that distancing four אמות is sufficient – ואי אסור לסמוך היה צריך להרחיק כ"ה אמות‎ – But if, as רבא rules that it is forbidden לסמוך, he would need to distance from his neighbor’s field twenty-five אמות‎ – כדתנן לקמן (דף כה, ב) שמרחיקין את האילן מן הבור‎ – As the משנה taught later, that we distance the tree from the בור twenty - five אמות; the reason the גמרא did not ask in this manner- אלא ניחא ליה למידק דאפילו תוך ארבע אמות מותר לסמוך: For he rather preferred to infer from the ברייתא that one may be סומך even within four אמות, not only within twenty five אמות‎. S UMMARY From the משנה we can derive that one can be סומך a tree within twenty-five אמות; from the דיוק of the ברייתא we can infer that one may be סומך even within ד' אמות‎. T HINKING IT OVER If we were to prove from the משנה that it is מותר לסמוך within כ"ה אמות (as תוספות suggested) we would be faced with the question why do we need to be מרחיק even ד' אמות, therefore it was necessary to cite the ברייתא in order to explain why even though it is מותר לסמוך within כ"ה אמות, nevertheless it is אסור לסמוך within ד' אמות, because of עבודת הכרם‎.

לא אף על גב דליכא כותל נמי לא סמיך וכו' ואם תאמר לימא ליה אין הכי נמי דכי ליכא נמי כותל סומך, ושאני הכי דנזקין המטלטלין נינהו ומצי אמר ליה השתא מיהא איני מזיק ולכשתבנה ארחיק. וי"ל כיון דאילו איתא לכותל אם לא סלקם נמצא מזיק, מהשתא מצי מעכב, משום דאמר ליה דילמא מחזקת עלי ומהא שמעינן לפותח חלון על חורבתו של חברו, אף על פי שעכשיו אינו מזיק, כיון דאלו בא לבנות נמצא מזיק וסתם חורבות עשויות להבנות, וכמו שאמרו בירושלמי, מהשתא מוחה בידו והדין עמו, וכן השיב הראב"ד ז"ל בתשובה, והביא ראיה מן הירושלמי (פ"ג, ה"י) דגרסינן התם: הכא אתמר פתח כנגד פתח מותר, כלומר בתוספתא, והכא אתמר פתח כנגד פתח אסור, פירוש במשנתנו בפרק חזקת, אמר רבי יוחנן שניה היא בגנות שנתנו להפריח [לחפירה], אמר ר' נסה וחורבות לא ניתנו ליבנות, וסלקא התם בתיובתא, אלמא בחורבה שניתנה ליבנות אינו רשאי לפתוח שם פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, והוא הדין לפתוח על גגין שלנו המכוסין ברעפים, דילמא למחר עושה אותו גג הראוי לתשמיש אי נמי בית ונמצא מזיקו, ולפי זה אם אינו מוחה עלתה לו חזקה. ואיפשר דחלון שיש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה, דסתם חורבות עשויות להבנות ולכשיבנה גירי נינהו וצריך לסלקה, ויש מי שאומר דטעמא הכא משום דמצי אמר ליה לא בעינא דתסמוך ומחר אני צריך למיקם בהדך בדינא ודיינא.

אלא מאי קא משמע לן הא קמ"ל דהבלא קשה לכותל תמיהא לי דכולה שמעתיה משמע דלאביי כולהו הני דמתניתין דקתני בהו כותל שפיר, ולרבא בלחוד קשה מדתני בהו כותל, ואדרבה לאביי קשיא טפי, דאם איתא דלאשמעינן טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל סמיך, ואם כן כל הני למה לי, לאשמעינן בחדא ומינה שמעינן דהבא לסמוך בצד המצר סומך, וי"ל דמשום דהני ניזקין דמתניתין לא דמי חד לחבריה והייתי סובר לומר דדילמא לא בכל מקום אמרו כן, לכך הוצרך לחשוב ולמתני כל הני. כנ"ל. דירה שאני. פירש הרא"ם ז"ל: אין בעל הבית צריך להימנע מלעשות בביתו חנות של נחתומין מחשש שמא ימלך השני ויעשה מביתו אוצר, לפי דלעולם אין אדם עושה מדירתו אוצר, ודבר רחוק הוא יותר משדה שאינה עשויה לבורות, ולדבר רחוק כל כך לא חששו. ואינו נראה, חדא דבירושלמי משמע דתחת אוצרו לאו דוקא, דכל שכן תחת דירתו דגרסינן התם (פ"ב) כנגד דירתו מהו אמר ר' אחא כל שכן דירתו, אלמא הא דקתני במתניתין תחת אוצרו ריבותא קאמר אפילו תחת אוצרו וכל שכן תחת דירתו, ולא אמרן אוצרו אלא לאפוקי בי תיבנא ובי ציבי דאינה לא דירה ולא אוצר. ועוד דאפילו נמלך והתחיל בתיקוני האוצר איבעיא לן לקמן (בבא בתרא כ, ב) אי הוי כאוצר קודם או כרפת קודמת, אלמא לאו משום דלא חששו לשמא ימלך ויעשה ביתו אוצר, אלא הכי פירושו דירה של נחתום שאני, דכיון שאדם עשוי לעשות בדירתו לפעמים חנות של נחתומין וצבעין אי נמי להכניס בדירתו רפת בקר אין מונעין ממנו, שאין לאסור דירתו עליו, כיון שעדיין לא התחיל הראשון באוצרו ואין הנזק מוכן. וכן פירש רש"י ז"ל. ויש מדקדקין מפני מה לא תירצו גם בזו הוא הדין דאף על גב דליכא אוצר נמי לא סמיך, אלא הא קא משמע לן דהני קשו לאוצר, ותירצו, משום דלאו קושטא דמילתא הכין, אלא ודאי אי ליכא אוצר סמיך דהא קתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר, ואההיא ברייתא סמיך. ולי נראה דמגופה דמתניתין נמי איכא למידק דקתני באמת ביין התירו, והגע עצמך [מאי סלקא דעתך] אי ליכא אוצר כלל לא סמיך כי איכא יין שרי מגרע גרע, דהא דקתני ביין התירו אינו אלא לומר שאוצר יין אינו כאוצר פירות שההבל מזיקו.

דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר יש מפרשים דהכי קאמר דיקא נמי דדירה שאני, מדקתני הכי בהא ולא קתני בשארא דמתניתין. וקשיא לי, דילמא הוא הדין לאינך, אלא הא קא משמע לן דאפילו רפת בקר דקשי היזקיה ומסריח כל מילי ואפילו יין, אם קדמה לאוצר מותר, וכל שכן הני אחריני דכולה מתניתין, והיינו נמי דנקט בברייתא רפת בקר ולא נקט חנות של נחתומים שבו פתח התנא ברישא ונראה לי דרב פפא אכולה דפירוקא דפריק לעיל קא מהדר, והכי קאמר דירה שאני, ודייקא נמי דהני כולהו דתני במתניתין מן הכותל ומן האוצר, לאו למידק מינה טעמא דאיתנהו הא ליתנהו לא, דאם כן הרי זה כאלו מפורש במשנתנו תחת אוצרו בשקדם אוצר הא ליכא אוצר סמיך, ואם כן למה הוצרך תנא דברייתא למיתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ומתניתין גופה תני הדין, דהא תני תחת אוצרו ולומר דוקא בדאיכא אוצר, אלא על כרחין אוצרו לא דייק ולא מידי, ואינך כולהו נמי לא דייקי מידי, דכותלו לאו דוקא, אלא הא קא משמע לן דהני קשו לכותל כדאמרן. ומיהו מאן דמקשה ליה לרבא לא דייקי ליה הכין, דאפשר דברייתא דיוקא דמתניתין קא מפרשא, והיינו דאכתי קא מקשה ואזיל מאילן ומשדה וירק וחרדל ודבורים. עוד נראה לי לפרש, דהכי קאמר, דירה שאני, ותדע דלכולי עלמא בניזקין דגירי ליכא דינא דקדימה, ואפילו לאביי דאמר אם בא לסמוך סומך, לכשיבנה שם חברו כותל כופהו לסלק נזקיו ואילו הכא קתני אם קדמה רפת בקר לאוצר מותר, ולא עוד אלא שמותר לחדש אחרים כשיסלק את אלו, שהרי הוא מדליק אישו בחנותו לכשיכלה הראשון, וכן לכשיגרוף הרפת עוד מחדש אחר אלמא על כרחין טעמא משום דדירה שאני. כנ"ל.

תא שמע מרחיקין את האילן מן הבור וכו' בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. איכא למידק, אדרבה, הא לעיל משמע איפכא דאביי הוא דמחזר לתרוצה לדרבנן אליביה ולא רבא ורבא דרבי יוסי בלחוד הוא דאיצטריך ליה לפרוקי אליביה. וי"ל הא ודאי אביי איצטריך לפרוקי הא דרבנן אמאי מצרכינן לארחוקיה אפילו כי איכא בור נמי, כיון דשרשין ליתנהו השתא אלא שעתידין לבא, והרי זה כסומך למצר שדה העשויה לבורות, ובצד זה הוא דמסתייע מינה רבא ואיצטריך אביי לפרוקי, אלא מיהו מדקתני מן הבור משמע דדוקא בדאיכא בור מיהא, וכפירוקה דאביי, ובדין הוא דלעיל מיד הוה ליה לאקשויה אדרבא ולפרוקה כדאקשי ופריק הכא, אלא משום דבעי לאקשויה מכולהו בבי דמתניתין ניחא ליה לנטורי עד דפריך מבבי דמתניתין כסדרא דמתניתין.

כדאמר רב פפא בלוקח הכא נמי בלוקח כלומר, שנטע אילן בשדה זו ומכרה לאחר ואחר כך בא וחפר בשדה הסמוכה לה. ואם תאמר אם כן רישא דקתני ואם הבור קדם קוצץ ונותן דמים אף הוא בלוקח, ואם כן כיון שנעשה ברשות גמורה למה נותן דמים; ותירצו בשם ר"י ז"ל דלהפסד מרובה חששו. ועוד צריכא תלמוד, דאי הוא לא חשש ועשה שלא כהוגן, היאך נחוש לו אנחנו, ומצאתי לרמב"ן נ"ר שאמר דשמא טעמא דמילתא מפני שישובו של עולם באילנות, וכמו שאמרו בירושלמי, ולפיכך הקילו בה.

טעמא משום עבודת הכרם הא לאו משום עבודת הכרם סמיך הוא הדין דהוה מצי למפרך מינה בלאו הכי, ולימא ארבע אמות אין עשרים וחמש אמות לא, אלא אלומי אלמה לקושיא, דאפילו הני ארבע אמות דוקא משום עבודת הכרם דמזיק בידים, הא לאו הכי כלל כלל לא.

דיקא נמי דקתני אם היה גדר בנתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר. פירוש ומדקתני זה סומך וזה סומך משמע ואפילו כל מילי, ואפילו זה בור וזה אילן, ומי לא עסקינן שהבור קדם ואפילו הכי זה סומך אילן בלא הרחקה, ואם כן תיקשי אפילו לאביי, אלא מאי אית לך למימר על כרחין במפסיק צונמא.

הכי קאמר אי לאו צונמא והיו שרשים יוצאין וכו' לאו למימרא דאי לאו צונמא מעיקרא וסמך שלא כדין אינו קוצץ ודי במעמיד שלשה טפחים, דבכי הא אפילו האילן בעצמו יקוץ, אלא הכי קאמר, אי לאו צונמא השתא, כגון שנעקר לבסוף, קוצץ שלשה שלא יעכב את המחרישה.

מאחר שבארנו שכל שאילו היה הדבר המקבל נזקו של מעשה זה בתחום חברו נזק זה מזיקו מעכשו אף כשאינו לשם צריך הוא להזהר מנזקו ובלבד בשדה העשוי להיות אותו דבר בתחומו מעתה כל אלו האמורים במשנה בהרחקת הכותל אפילו לא היה שם כותל אסור ובלבד בשדה העשויה לבנות שם כותל ויראה לי בכל אלו שיש להם התנצלות בטענת הסרתם לכשיבנה אא"כ הלה טוען שמתירא שמא יבא עליו בחזקת טענה ומ"מ לדעתנו אין להם חזקת מחילה ואם סמך שלא כדין סמך וחייב לסלקו לכשיבנה חברו אא"כ בא בטענה וגאוני ספרד הראשונים חולקין לומר שכל שאין שם כותל סומך וכל התירוצים הבאים בסוגיא הוא הדין דאע"ג דליכא כותל דחיות הם ואין סומכין עליהם וכל זה מפני שהם סוברים שאין זה גירי כמו שהקדמנו דעתם במשנה וכל שאין הנזק מצוי סומך ברשות ומאחר שסמך אין צריך לסלק וזה שאמרו אם קדמה רפת בקר מותר כך הדין לדעתם בכלן אלא שגלה באחת מהן ויש בזה דעת שלישית והוא שזה אין לו לסמוך אלא שאם סמך ולא מיחה החזיק ויש חולקין שלא החזיק אף בטענה ונמצאו ארבע מחלוקות בדבר:

מ"מ לשטתנו אתה צריך לפרש זו של רפת קודמת וענינה הוא שאמרו במשנה במי שהיה לו חנות תחת אוצר חברו שלא יעשה בה חנות של נחתומין ושל צבעים מפני שצריכין לאש תמיד והבלא עולה ומזקת לאוצר וכן לא יעשה לשם רפת בקר שאף הוא הבלא מתילדת ממנו ומזקת ודוקא באוצר של תבואה או פירות ושאר דברים אבל אם היה אוצר זה של יין מותר לעשות תחתיו חנות לנחתום ולצבע שאין חום האור מזיקו ודוקא בארץ ישראל כמו שיתבאר למטה וברפת בקר מיהא אסור ובדבר זה אילו לא היה שם אוצר לחברו אין זה נמנע מלעשות תחתיו אף רפת בקר ואע"פ שהזק זה גירי והדבר מצוי לבעל עליה לעשות מעלייתו אוצר תדע שטעם זה הוא מפני שבית דירה אינו בכלל שאר דברים לענין זה ונחתומות וצבעות ורפת בקר עניני דירה הם ואין מונעין אותם אא"כ הדבר מוכן לקבל הנזק מעכשו ומעתה כל שהיתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ויש מפרשים שאף בזו שוה הוא הדין לשאר דינין ופירוש דירה שאני שאין הדירה עשויה לעשות בה אוצר והרי זה בכלל שדה שאין עשויה לכך ולפירוש זה אם היתה עיקרה לכך אף כשאין שם אוצר אסור ושיטה זו היא לגאוני ספרד ושטה ראשונה לגדולי הצרפתים והן הן הדברים:

יראה לי בכל אלו שאמרנו להרחיק שאם עשאן באמצע שדהו ואח"כ מכר חצי שדהו ונשאר אותו דבר המזיק סמוך לשדה הלוקח עכשו ביד חברו שחייב לסלקו ושמא תאמר והלא בהרחקת אילן מן הבור שלדעת חכמים שאין מחלקין בין הזק גירי להזק אחר אמרו שבלוקח אם קדם האילן לא יקוץ והיה לנו לומר כן לדעת ר' יוסי אף בהזק גירי יראה שלא אמרו כן אלא באילן שיש הפסד בקציצתו וכן בבור אבל אלו שבמשנה שאין צורך להם אלא בשנוי מקום צריך לשנותם הואיל ואין שם פסידא וכן כל כיוצא באלו ומ"מ אם לא חייבו לסלק והזיק אינו משלם ואע"פ שבהרחיק כשיעור אמרו שאם הזיק משלם מה שהזיק מפני שבשעת ההנחה היה שם מקבל הנזק אבל כל סומך ברשות שלא היה שם מקבל הנזק בשעת ההנחה אם הזיק אינו משלם ומ"מ לדעתנו כל שאין לו פסידא בשנוי מקומו והתרוהו לשנות חייב:

יש סברא לקצת חכמי הדורות שאף בלוקח הואיל וגירי הוא צריך להרחיק אע"פ שיש פסידא בסלקו ונסעדים בה על פירוש מחדש שיש להם בסוגיית חרדל ודבורים ואין הדברים נראין ולתלמידי גדולי המפרשים ראיתי סברא אחרת מכרעת על ענין זה והוא ששנים שלקחו מאחד צריך להרחיק בכל הזק שהוא גירי אבל מכר חצי השדה ושייר חציו האחר לפניו ודאי מוכר בעין יפה מוכר והוא מכר לו על דעת שלא יצטרך להרחיק ואם המזיק בחלקו הוא צריך להרחיק ומ"מ בתלמוד המערב ראיתי בהפך הדברים וזה לשונם חד בר נש זבין פלגו דרתיה שייר בה חד נחתומי פירוש בית האופה אתא עובדא קומי ר' יוסא אמר את אתית עליה הוא לא אתא עלך ותני כאן אם קדמה רפת או חנות לאוצר אין יכול למחות:

התבאר במשנה ממשניות הסדורות למטה שלא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות ודבר זה יש שפרשוהו בששדה הראשון נטוע ירק ולענין כלאים וזה שייעדנו הרחקה לנוטע ולא לבעל הירק או למצע ההרחקה ביניהם מפני שסתמן לירק והמשנה עליו להרחיק כל הצריך משלו וכן הדין בשהיו שניהם נטועים ובא אחד וקצץ ורצה לזרוע ומה שאמרו עליה ארבע אמות שאמרו כדי עבדת הכרם ר"ל שהרחקתם לענין כלאים בכדי שעור עבדת הכרם כמו שהתבאר שם נותנין לו עבודתו וזורע את המותר ולענין פסק מ"מ אין זה כלום שהבאת אילן בירק מותרת אף לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד ואין צריך לומר נטיעת אילן בתחום יניקת הירק או אפילו בתוכו ומ"מ אפשר לפרשה לדעת זה בגפנים כמו שבארנו שאסור לזרוע ירקות או תבואות בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או התבואה אלא שהמשנה נשנית בלשון אילן סתם וכן שאמרו בה אחד כל הגפנים ואחד כל האילן ואף מצד שרשים המתפשטים מתחת הקרקע אין בה שלא נאמר דבר זה אלא לענין בור והרי התרנוה אלא סבת הענין הוא מה שנאמר עליה ארבע אמות שאמרו כדי עבדת הכרם והוא שהיו חורשים אף הכרמים במחרישה ובוצרין אותם בעגלות ואם נטיעה זו בגפנים צריך לו מקום פנוי שלא ליכנס עגלה בתחום חברו ואם אין שם כרם שלא ליכנס שם במחרשתו ולמטה יתבאר שבבבל שמחרשתן קצרה די בשתי אמות ומ"מ דוקא בגפנים ואע"פ שהיה שדה חברו נטוע גפנים גם כן כל שבגפנים לגפנים דיו בשתי אמות בבבל הא אילנות לאילנות או אילנות לגפנים או גפנים לאילנות צריך ארבע אמות בכל מקום מפני שיקצר לו הדרך להתפשטות ענפי האילן והוא מקלקלן ואם היה גדר בנתים זה סומך לכאן וזה סומך לכאן שהרי גדר מונעו שלא ליכנס בתחומו ולענין כלאים למי שמפרשה בגפנים וירק צריך לעיין שהרי איסורו תלוי בשני דברים אחד עירוב ענפיהם מלמעלה מפני מראית העין ועירוב יניקת שרשיהן מלמטה מעיקר איסור ולדעת האוסר באחת מהן על הדרך שביארנו בראש המסכתא היאך נשמרו מיניקת שרשיהם בגדר אלא שקצת מפרשים מעמידים אותה אף לענין פסק במפסיק צונמא ר"ל סלע חזק מונע יניקתם ואין ספק שחשש עבודת הכרם גירי הוא ומעכשו הוא צריך לעבוד ואפילו לא היו שם עכשו גפנים או אילנות יש לחוש לקלקול קרקע עצמו מצד הכנסו לשם במחרישתו ועגלתו וכן מאחר שאנו פוסקים שהבא לסמוך אינו סומך אף בלא טעם קרקע עצמו היה אסור מטעם שמא יטע זה שם גם כן גפנים או אילנות אם היה שדה העשויה ליטע ומ"מ בשדה שאין עשויה ליטע אין לנו לחוש מפני היזק שרשים לענין פסק שהרי אין לשרשים דין גירי כמו שביארנו:

היו שרשים אלו מתפשטין לתוך שדה ראובן הואיל ואין זה צריך לחפור שם בור קוצץ מהם כל שבעמק שלשה טפחים שלא יעכבו את המחרישה ואינו חושש לקלקול האילן ואם היה צריך לחפור שם בור קוצץ בכל מה שימצא כמו שיתבאר יש מקשים והלא שמועה זו על נוטע בתוך ארבע אמות היא והיאך לא יקוץ את כלו אפשר שהיתה שם צונמא והוסרה ונמצא נוטע כדין או שמא בנטען חוץ לארבע אמות ונתפשטו הוא אומר או שמא החזיק ומ"מ בספרים מדוייקים נמצא כתירוץ ראשון שהם גורסין ואי ליכא צונמא השתא וכו':

התבאר במשנה ממשניות הסדורות למטה שמרחיקין את המשרה ר"ל מים שבגומא ששורין בהם את הפשתן מן הירק כגון הכרוב והשומין וכיוצא בהם בכדי שיעור שלא יזיק מפני שמי משרה מפסידין את הירק וכן הכרישין מן הבצלים מפני שמפיגין טעמן וכרישין אלו יש מפרשים כרתי ויש מפרשים כרשינין וכן החרדל מן הדבורים מפני שהחרדל סבת הפסד הדבש שהדבורים אוכלים מעלי החרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלות את דובשנן ואמרו באותה משנה ר' יוסי מתיר בחרדל ודבורים מפני שאומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך הרחק אתה את דבוריך שאוכלות לגלוגי חרדלי ופסקו בגמרא כר' יוסי ומ"מ התבאר בסוגיא זו שאף במשרה וכרתי הוא מתיר שכל שאין שם היזק הנקרא גירי על הניזק להרחיק עצמו כמו שכתבנו וזו אין בה גירי שאין הנזק בא אלא לאחר שפסקו מעשיו של מזיק ומי משרה נבלעין הם ומרפין את הארץ ומסריחין ומעפשין אותה ואחר כך מתילד מאותו עפוש הפסד הירקות וכן הכרתי אין גופם מזיק אלא מתוך התפשטותם כשהם גדלים ריחם מתפשט על הבצלים ומפיגים חזק טעמם ואין זה אלא הזק המתילד וחרדל הרי אין גופו מזיק לדבורים ואין זה אלא גרמא בעלמא והילכך הכל מותר ולא אמרו בגרמא בנזקים אסור ומעכבין עליו אלא באותה שהיא בכלל גירי כמו שיתבאר:

ומ"מ כתבו גדולי הפוסקים שצריכין להרחיק במשרה וירק שלשה טפחים שכל פחות מיכן הזק הבא בידים הוא כדין הרחקה שבשיח ומערה ואמת המים אבל הרחקה עד שלא יבא הנזק מאליו לא יש פוסקים במשרה וירק שצריך להרחיק וכוללין אותן בגירי ואין דבריהם נראין וכן יש פוסקין בחרדל ודבורים שצריך להרחיק אא"כ בלוקח על הדרך שפירשנו למעלה שנמצא ברשות ואף גדולי הפוסקים יראה שכתבוה כן ולא נראו דבריהם כלל בזו אלא בין בלוקח בין בכל אדם אין מרחיקין שאין כאן גירי כלל:

גמרא דהני קשו לכותל כו' מהרש"ל הגיה דהבל קשה לכותל אבל בכל הספרים וברי"ף ובנ"י גרסינן דהני קשו לכותל וע"כ לאו כולהו מטעם הבל הם דהא סלעים לפר"ח לקמן בתוס' בד"ה דמשתכי לאו משום הבלא הוא אלא שמחלידין הקרקע ע"ש וק"ל:

שם דיקא נמי דקתני היה גדר בנתיים זה סומך לגדר מכאן כו' מהרש"ל הגיה תא שמע היה גדר כו' ה"נ בצונמא א"ה כו' עכ"ל ובכל הספרים ישנים איכא הגירסא דיקא נמי כו' ונראה לפרש דה"ק דיקא נמי דאף לאביי צ"ל דאיירי בצונמא מדקתני בהך ברייתא היה גדר בינתיים זה סומך לגדר כו' שסתם התנא דבריו ששניהם סומכים ומיירי בשדה לבן ואילן ומי לא עסקינן שבעל השדה סמך מתחלה ואח"כ סמך בעל האילן ואי לא איירי בצונמא הרי השני שהוא בעל האילן הוא המזיק וצריך להרחיק אף לאביי ומיהו לפי מה שפירשו התוס' לקמן בסוף פרקין דלא איירי בשדה לבן אלא בין אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל בין אילן לזרעים בעי טפי ליכא לאוכחי מידי וי"ל דאף לפירושם תלמודא דהכא ס"ל דמיירי נמי בזרעים וכדבעי נמי למימר לקמן רבא בר רב חנן ע"ש וק"ל:

שם א"ה אימא סיפא ר' יוסי מתיר בחרדל ותני עלה מפני כו' כצ"ל וכ"ה בדברי בעל המאור ע"ש וק"ל:

תוס' בד"ה דיקא נמי כו' ותימה דלעולם בשאר הרחקות נמי מותר לסמוך כו' דאע"ג דהוה גירי דיליה כו' עכ"ל וליכא לתרוצי דמ"מ אמאי לא אשמעינן האי חידושא בבור דהוה גירי דיליה לר' יוסי כמו שכתבו התוס' בר"פ דהא לא קאמרי' התם הכי אלא לרבא אבל לאביי דקיימינן הכא קאמרינן דליכא דיוקא דלית ליה הך סברא דבור הוה גירי דיליה וק"ל:

גמ' ת"ש לא יטע אדם וכו' הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא ת"ש היה גדר בינתיים וכו' זה סומך לגדר מכאן ה"נ דמפסיק צונמא א"ה אימא סיפא וכו'. זאת היא הגירסא הנכונה בגמ' ובספרים שלפנינו כתוב דיקא נמי דקתני היה גדר וכו' ואינו מיושב אע"ג ששמעתי בשם חדושי הרמב"ן שמישב גירסא זו דהוי כמו וליטעמך כלומר שהתרצן אומר למקשן דאתה בעצמך מודה בדבר דאיירי במפסיק צונמא דאם לא כן מפני מה לא תקשה מסיפא דקתני בהדיא היה גדר מכאן וכו' ולא היית צריך לאתויי הברייתא דתני עלה ארבע אמות שאמרו וכו' אבל פירוש דחוק הוא ע"כ נראה למחוק הדיקא נמי וכו':

תוס' ד"ה הא ליכא אוצר עביד הוה מצי לשנויי הוא הדין כי ליכא לא סמיך וכו'. מקשין העולם היאך כתבו התוס' דהוה מצי לשנויי דהוא הדין כי ליכא אוצר לא סמיך הא מסיים התרצן דיקא נמי ותני עלה וכו' דקתני בהדיא בברייתא אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ואין זה קושיא דהכי נמי קאמרו התוס' הוה מצי לשנויי דהוא הדין כי ליכא אוצר כמו דשני כל הני פירכות דלעיל אלא האמת משני ליה דדירה שאני ולכך דוקא כי איכא אוצר אבל כי ליכא אוצר סמיך כדקתני בהדיא בברייתא אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר:

ד"ה ה"נ בלוקח וכו' דבכי האי גונא אילן קדים קרינן ביה ולפי זה הכי פירושא דמתניתין אם הבור קודם לאילן וכו' פי' דקדם ערעור דבור קודם נטיעת האילן דהיינו בשני מצרנים שבא אחד מהם לסמוך אילן סמוך למיצר אע"ג שהשני לא חפר עדיין שום בור בשלו מכל מקום היה על האילן ערעור שלא לסומכו למיצר משום דהיום או למחר יחפור חברו בור בשלו כדרבא קוצץ ונותן דמים ואם האילן קודם דהיינו בלוקח שקדם נטיעת האילן לערעור בעל הבור לא יקוץ:

אלא מאי קא משמע לן הא קמשמע לן דהבלא קשה לכותל תמיה לי דכוליה שמעתיה משמע דלאביי כולהו הני דמתניתין דקתני בהו כותל שפיר ולרבא בלחוד קשה מדקתני בהו כותל ואדרבה לאביי קשיא טפי דאם איתא דלאשמועינן טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל סמיך ואם כן כל הני למה לי לשמעינן בחדא ומינה שמעינן דהבא לסמוך בצד המצר סומך. ויש לומר דמשום דהני ניזקים דמתניתין לא דמי חד לחבריה והייתי סבור לומר דדילמא לא בכל מקום אמרו כן לכך הוצרך לחשוב ולמיתני כל הני כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

דידה שאני פירש הרא"ם ז"ל אין בעל הבית צריך לימנע מלעשות בביתו חנות של צבעין מחשש שמא ימלך השני ויעשה מביתו אוצר לפי שלעולם אין אדם עושה מדירתו אוצר ורחוק הוא מאד יתר משדה שאינה עשויה לבורות ולדבר רחוק כל כך לא חששו. ואינו נראה חדא דבירושלמי משמע דתחת אוצרו לאו דוקא דכל שכן תחת דירתו דגרסינן התם כנגד דירתו מהו אמר רבי אחא כל שכן דירתו אלמא הא דקתני במתניתין תחת אוצרו רבותא קאמר אפילו תחת אוצרו וכל שכן תחת דירתו ולא אמרו אוצרו אלא לאפוקי בי תבנא ובי ציבי דאינה לא דירה ולא אוצר. ועוד נמלך והתחיל בתיקוני האוצר איבעי לן לקמן אי הוי באוצר קודם או ברפת קודם דאיבעיא לן כבד ורבץ לאוצר מאי תמרי רמוני מאי אלמא טעמא לאו משום דלא חששו דשמא ימלך ויעשה ביתו אוצר. אלא הכי פירושו דירה של תחתון שאני דכיון שאדם עשוי לעשות בדירתו לפעמים חנות של נחתומים ושל צבעין אי נמי להכניס בדירתו רפת בקר אין מונעים ממנו שאין לאסור דירתו עליו כיון שעדיין לא התחיל הראשון באוצרו ואין הנזק מוכן וכן פירש רש"י ז"ל. ויש מדקדקים מפני מה לא תירצו לו גם בזו הוא הדין דאף על גב דליכא אוצר נמי לא סמיך אלא הא קא משמע לן דהני קשו לאוצר. ותירצו משום דלאו קושטא דמילתא הכין אלא ודאי ליכא אוצר סמיך דהא קתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצרו מותר ואההיא ברייתא סמיך. ולי נראה דמגופה דמתניתין נמי איכא למידק מדקתני באמת ביין התירו והגע עצמך אי סלקא דעתך אי ליכא אוצר נמי כלל לא סמיך כי איכא יין אמאי שרי. שהרי מגרע גרע דהא דקתני ביין התירו אינו אלא לומר שאוצר יין אינו כאוצר פירות שההבל מזיקו. הרשב"א. והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו: דירה שאני דרפת הבקר דירה הוי לפרקים ולא מתחזי כמזיק. עד כאן לשונו.

דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת כו' ובכולהו הרחקות דמתניתין לא תני הכי כו'. ותימה דלעולם בשאר הרחקות כו' ככתוב בתוספות. ויש לומר דמשמע ליה דטפי הוה ליה לאשמועינן בשאר הרחקות אליבא דרבנן ולאביי לא קשיא להאי דיוקא דלא משמע ליה שיהא חדוש בשאר טפי מבדירה או אי נמי משום רבי יוסי נקטיה כדפרישית. תוספי הרא"ש ז"ל.

דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת יש מפרשים דהכי קאמר דיקא נמי דדירה שאני מדקתני הכי בהא ולא קתני בשארא דמתניתין. וקשה לי דילמא הוא הדין לאינך אלא הא קמשמע לן דאפילו רפת בקר דקשה הזיקיה ומסריח כל מילי ואפילו יין אם קדמה לאוצר מותר וכל שכן הני אחריני דכולה מתניתין והיינו נמי דנקט בברייתא רפת בקר ולא נקט חנות של נחתומין שבו פתח התנא ברישא. ונראה לי דהכי פירושו דאכולי פרוקי דפריק לעיל קמהדר והכי קאמר דירה שאני ודיקא נמי דהני כולהו דתני במתניתין מן הכותל ומן האוצר לאו למידק מינה טעמא דאיתנהו הא ליתנהו לאו דאם כן הרי זה כאלו מפורש במשנתנו תחת אוצרו בשקדם אוצר הא ליכא אוצר סמיך ואם כן למה הוצרך תנא דברייתא למתני עלה אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר במתניתין גופה תני הכי דהא תני תחת אוצר לומר דוקא דאיכא אוצר אלא על כרחך אוצרו לא דייק ולא מידי ואידך כולהו נמי לא דייקי מידי דכותלו לאו דוקא אלא הא קמשמע לן דהני קשו לכותל כדאמרן. ומיהו מאן דמקשה ליה לרבא דייק ליה הכין דאפשר דברייתא דוקיא דמתניתין קא מפרשא והיינו דאכתי קא מקשה ואזיל מאילן ומשרה וירק וחרדל ודבורים עד כאן לשונו. לפי פירושו דהכי קאמר דירה שאני. ותדע דלכולי עלמא בנזיקים דגיריה ליכא דינא דהקדמה ואפילו לאביי דאמר אם בא לסמוך סומך לכשיבנה שם חברו כותל כופהו לסלק נזקיו ואלו הכא קתני אם קדמה רפת בקר לאוצר מותר ולא עוד אלא שמותר לחדש אחרים כשיסלק את אלו שהרי הוא מדליק אשו בחנותו לכשיבנה הראשון וכן לשכיגרוף הרפת עוד מחדש אחר אלמא על כרחין טעמא משום דדירה שאני כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

תא שמע לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו כו' יש לפרש דהאי שדה שדה ירק הוא והיינו טעמא דמרחיק ארבע אמות כדי שלא יתערב עם הירק ונמצא אסור משום כלאים ואליבא דהאי תנא דסבר דהבאת אילן בירק יש בו משום כלאים דתנן במסכת כלאים פרק א' אין מביאים אילן באילן כו' ולא אילן בירק כו'. ויש לפרש פירוש אחר והוא הנכון דהאי הרחקה לא משום כלאים הוא דתנן בסיפא דהאי מתניתין רבי יהודה מתיר ירק באילן וקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה אלא דהאי הרחקה מפני שדבר ידוע שהאילן יש לו שרשים למטה שיוצאים ממנו אילך ואילך ונרחבין והולכים לכאן ולכאן בין גפנים בין שאר אילנות ולפיכך שנינו לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות כדי שלא יהו שרשיו נכנסים לתוך שדה חברו וכדי שלא יהא העובד אותו צריך ליכנס בשדה חברו בשעה שחופר וזומר ומאבק ובשעה שאורה אותו כדאיתא התם בכדי אורה וסלו וחוצה לו וזהו נקרא עבודת הכרם כלומר הריוח שצריך הכרם והוא הדין לשאר אילנות להיות ריוח לנטות בו שרשיו ושיהא נעבד ממנו. ולענין כלאים נמי שיעור עבודת הכרם הוא שצריך להרחיק אותו מן הזרעים כדתנן במסכת כלאים בכמה דוכתי נותנים לו עבודתו וזורע את המותר. ואם תאמר למי שמפרש שהרחקה זו משום איסור כלאים הוא למה חייבנו בכאן בעל הגפנים והאילנות להרחיק אילניו וגפניו מן שדה חברו כדי שלא תתערב עם הירק ולא חייבנו בעל הירק להרחיק את ירקו מאילניו וגפניו של חברו אי נמי הרחקה זו תהא ממוצעת ביניהם שירחיק זה שתי אמות וזה שתי אמות היינו טעמא דלא עבדי הכי משום דשתי שדות אלו היה שדה של ירק מתחלתה ועכשיו נמלך אחד מהן ליטע את שדהו אילן וגפנים ולפיכך נתחייב להרחיק ארבע אמות אלו שהם עבודת הכרם כולם משלו ולא מצאנו הרחקה זו בינו לבין חברו כדתני בתוספתא דהאי מסכת בפרק המוכר את הספינה שהוא פרק ד' שנים שנטעו את הכרם זה מרחיק שתי אמות ונוטע וזה מרחיק שתי אמות ונוטע שנים שחלקו את השדה ועמד אחד מהם ליטע את שלו מרחיק ארבע אמות ונוטע. נקצץ הכרם או שלבש הקרקע של בעל הכרם שנים שנטעו את הכרם ועמד אחד מהם וקצץ את שלו מרחיק ארבע אמות וזורע כלומר מרחיק תשלום ארבע אמות וזורע שהרי מעיקרא כשנטע את הכרם שתי אמות הרחיק זה ושתי אמות הרחיק זה כמו שאמרנו ועכשיו כשעמד זה וקצץ שמא תאמר כיון שקצץ יהא זורע אותם שתי אמות שהרחיק קודם לכן משלו קא משמע לן מרחיק ארבע אמות וזורע כלומר תשלים ארבע אמות כמו שהיה קודם לכן הא למדת שהמשנה ונוטע מה שהיה קודם לכן עומד לזריעה עליו להרחיק ארבע אמות שהן עבודת הכרם כולם משלו מפני שחברו יכול לומר לו אני לא שניתי כלום ממה שהיה קודם לכן אתה שאתה רוצה לשנות וליטע הרחק משלך ואחר כך תטע. דייקינן השתא משום עבודת הכרם הוא שחייבנוהו להרחיק משדה חברו ארבע אמות אבל אי לאו עבודת הכרם לא היינו מחייבים אותו להרחיק אילנו משדה חברו כלום ואי סלקא דעתך הבא לסמוך בצד המצר אינו סומך בלא עבודת הכרם נמי תיפוק לי משום דאפשר למחר מימלך חבריה ועביד ליה בור בשדהו ותנן מרחיקים את האילן מן הבור עשרים וחמש אמות הרי עשרים וחמש צריך להרחיק וכל שכן שירחיק ארבע אמות אלא לאו שמע מינה דכיון דליכא השתא התם בור בשדה חברו לא אמרינן דילמא ממליך ועביד בור ומשום הכי טעמא דמשום עבודת הכרם הוא שמרחיק הא בלאו הכי אינו מרחיק וקשיא לרבא. ופריק הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא דאי לאו עבודת הכרם משום בור לא הוה מחייב לארחוקי מידי דהא האי צונמא מפסקא ליה בין שרשים לבור אבל משום עבודת הכרם ודאי צריך להרחיק דאף על גב דהא איכא האי צונמא וקא מפסקא באפי שרשים של מטה שרשים של מעלה מיהו הרי הם נכנסים לשדה חברו ומשום הכי צריך להרחיק כדי עבודת הכרם. ולמאן דמפרש נמי להאי הרחקה משום כלאים הוא כיון שדבר ברור בידינו שאיסור כלאים תלוי בשני דברים האחד שלא יהיו השרשים יונקים זה עם זה והשני שלא יהו שעריהן מתערבין זה עם זה מפני מראית העין כדאמרינן התם לענין ערוגה בא ערבוב ובטל את השורה הכא אף על גב דמשום הנקת שרשים של מטה ליכא דהא איכא צונמא דמפסקא משום ערבוב שרשים של מעלה מיהא איכא ומשום הכי צריך להרחיק ואמרינן דיקא נמי דקתני אם היה גדר בינתיים זה סומך לגדר כו'. כלומר אי אמרת בשלמא דמפסיק צונמא היינו כיון דאיכא גדר בינתים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר דהא צונמא מפסקא באפי שרשים שלמטה וגדר קא מפסיק באפי שרשים שלמעלה אלא אי אמרת דליכא צונמא אמאי זה סומך לגדר וזה סומך לגדר נהי דגדר קא מפסיק באפי שרשים שלמעלה שרשים שלמטה מיהא הא ינקי אהדדי וכיון שכן לעביד בהו הרחקה אי משום כלאים אי משום היזק אלא לאו שמע מינה דאיכא צונמא שמע מינה ושאר השמועה פשוטה היא. הר"י ן' מיגש ז"ל.

דיקא נמי דקתני אם היה גדר בינתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר. פירוש מדקתני זה סומך וזה סומך משמע ואפילו כל מילי ואפילו זה בור וזה אילן ומי לא עסקינן שהבור קדום ואפילו הכי זה סומך אילן בלא הרחקה אם כן תיקשי אפילו לאביי אלא מאי אית לך למימר על כרחך במפסיק צונמא. הרשב"א ז"ל.

תא שמע מרחיקים את האילן מן הבור כו' בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. איכא למידק אדרבה הא לעיל משמע איפכא דאביי הוא דמחזר לתרוצא לדרבנן אליביה ולא רבא ורבא דרבי יוסי בלחוד הוא דאצטריך ליה לפרוקי אליביה. ויש לומר דודאי אביי אצטריך לפרוקי הא דרבנן אמאי מצריכי לארחוקי אפילו כי איכא בור נמי כיון דשרשים ליתנהו השתא אלא שעתידין לבא והרי זה כסומך למצר שדה העשויה לבורות ובצד זה הוא דמסתייע וכפרוקי דאביי ובדין הוא דלעיל מיד הוה ליה לאקשויי אדרבא ולפרוקה כדאקשי ופריק הכא אלא משום דבעי לאקשויי מכולהו דמתניתין ניחא ליה לנטורי עד דפריך מבבי דמתניתין כסדרא דמתניתין. הרשב"א ז"ל.

תא שמע מרחיקים את המשרה וכו' טעמא דאיכא ירק כו' וקשיא לרבא. ללישנא קמא דסבירא ליה דאינו סומך אפילו בשדה שאינה עשויה לבורות ה"ר יונה ז"ל בעליותיו.

תוס' ד"ה דיקא כו' דאע"ג דהוי גירי עיין לקמן דף כה ע"ב תוס' ד"ה עני: