ובחגבים - זהו סימן טהרתם כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים ויש לו קרצולים הם שני רגלים ארוכין לבד הארבעה והם סמוך לצוארו ממעל לרגליו לנתר בהם כשהוא רוצה לקפץ וכנפיו חופין את רובו והן ד' סימנים:

ה"ג כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וקרצוליו וכנפיו חופין את רובו ולא גרסינן וקרסוליו וכנפיו ובגמרא נפקא לן מקרא:

(הפורח בהם - שט בהם על המים):

גמ' ניבי - שתי שינים יש לו למעלה אחת מכאן ואחת מכאן וגם בסוסים הם ניכרות אע"פ שהרבה שינים יש לו. לשון מורי ניבי שאע"פ שאין לו שינים ממש חנכין שקורין יינציב"ש יש לו ובולטין וניכר מקום בליטתן זו אצל זו כשינים:

בן גמל - בעודו קטן אין לו ניבי עד שיגדל:

ועוד שינים מי כתיבי - דקאמרת בידוע שאין לה שינים ומה לנו לשינים שלה:

אלא הכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים - בידוע שמעלת גרה ואין אנו צריכין להמתין עד שנראה אם מעלת גרה היא:

ובלבד שיכיר - שלא יהא גמל דגמל נמי אין לו שינים וטמא. ופרכינן לאו אמרת איכא בן גמל ה"נ איכא למיחש למינא אחרינא דלית ליה שינים וטמא:

שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל - וחבריו האמורים בפרשה:

פרט בו הוא - גרסינן. ללמדך שאין לך לחוש למעלה גרה אחת דכל שאר מעלה גרה טהורים:

גמום - חתוך ולשון משנה הוא כמו (לקמן חולין דף צב:) גוממו עם השופי:

בודק בבשרה - לקמיה מפרש היכא:

תחת העוקץ - תחת עצם האליה שקורים אנק"א יש בשר שכשקורעין אותו נקרע שתי ויש שנקרע ערב:

חיה בכלל בהמה היא לסימנין - קושיא היא דהא כתיב זאת החיה כו' וכתיב סימנין בתריה:

חולין 59 עמוד א

1עיקרא דמרירתא.

2אמר רב יהודה: האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא ריקנא מישתלח משכיה. אמר ר' אבהו: בדידי הוה עובדא, ואכלי חד תקלא חלתיתא, ואי לא דיתבי במיא מישתלח משכאי, וקיימתי בעצמי (קהלת ז, יב) ״החכמה תחיה בעליה״.

3אמר רב יוסף: האי מאן דאכיל שיתסרי ביעי, וארבעי אמגוזי, ושב בוטיתא דפרחי, ושתי רביעתא דדובשא בתקופת תמוז, אליבא ריקנא מתעקר תליא דליביה.

4ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא, דהוה מפסק כרען בתרייתא, בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה. סבר למיכל מיניה באומצא, א"ל שמואל: לא חייש מר לניקורי?

5א"ל מאי תקנתא? נותביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה. אותביה, נפל תילחי תילחי. קרי שמואל עליה דרב: (משלי יב, כא) ״לא יאונה לצדיק כל און״. קרי רב עליה דשמואל: (דניאל ד, ו) ״כל רז לא אנס לך״.

מתני׳ · משנה

6סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים: כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור. ר' אלעזר בר' צדוק אומר: כל עוף החולק את רגליו טמא.

7ובחגבים, כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים, וקרצולים, וכנפיו חופין את רובו. רבי יוסי אומר: ושמו חגב. ובדגים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת. רבי יהודה אומר: שני קשקשין וסנפיר אחד. ואלו הן קשקשין הקבועין בו, וסנפירים הפורח בהן.

גמ׳ · גמרא

8תנו רבנן: אלו הן סימני בהמה (ויקרא יא, ג) ״כל בהמה מפרסת פרסה וגו'״, כל בהמה שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה, וטהורה.

9וכללא הוא? והרי גמל, דמעלה גרה הוא, ואין לו שינים למעלה, וטמא! גמל ניבי אית ליה.

10והרי בן גמל, דניבי נמי לית ליה, ותו, הרי שפן וארנבת דמעלת גרה הן ויש להן שינים למעלה, וטמאין! ועוד, שינים מי כתיב״י באורייתא״? אלא הכי קאמר: כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה, וטהורה.

11וליבדוק בפרסותיה! כגון שהיו פרסותיה חתוכות, וכדרב חסדא, דאמר רב חסדא: היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה, אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה, אם לאו בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר גמל. גמל ניבי אית ליה! אלא, ובלבד שיכיר בן גמל.

12לאו אמרת איכא בן גמל? איכא נמי מינא אחרינא דדמי לבן גמל! לא ס"ד דתני דבי ר' ישמעאל: (ויקרא יא, ד) ״ואת הגמל כי מעלה גרה הוא״, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב ״הוא״.

13ואמר רב חסדא: היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום, בודק בפרסותיה: אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה, אם לאו בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר.

14לאו אמרת איכא חזיר? איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לחזיר! לא ס"ד דתנא דבי ר' ישמעאל: (ויקרא יא, ז) ״ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא״ שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב ״הוא״.

15ואמר רב חסדא: היה מהלך במדבר, ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה, אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה, ואם לאו בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר ערוד.

16לאו אמרת איכא ערוד? איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לערוד! גמירי דליכא. והיכא בודק? אמר אביי, ואיתימא רב חסדא: בכנפי העוקץ.

17סימני חיה. ת"ר אלו הן סימני חיה. חיה בכלל בהמה היא לסימנין! אמר רבי זירא:

תוספות

עיקרא דמרירתא - פ"ה תור"א בלע"ז ובפרק כל שעה (פסחים דף לט.) פירש אמרופיי"ל. וע"ע תוס' סוכה יג. ד"ה מרריתא]:

גמל ניבי אית ליה - תימה דהשתא תיקשי איפכא הרי גמל יש לו שינים דהכי פריך בסוף משפן וארנבת:

ניבי - פירש בקונטרס שני שינים יש לו למעלה אחת מכאן ואחת מכאן עוד פירש לשון אחר ניבי שקורין יינציב"ש בלעז ובולטין וניכר מקום בליטתן זה אצל זה כשינים וראשון נראה לי כמו שקיל ניביה ושקיל טופריה דבפרק במה אשה (שבת סג:) גבי כלב שהן שינים גדולות שיש לו לפנים שהוא נושך בהן ובפרק כיצד הרגל (ב"ק כג:) דאפקי לניביה וסרטיה:

בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה - וכגון שהוא מכיר בן גמל כדאמר רב חסדא:

אין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל - פירוש ושאר הכתובים עמו שפן וארנבת ושסועה:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

והרי גמל דמעלה גרה ואין לו שנים למעלה וטמא - כלומר ואם כן היכי כאילת ותנית דכל בהמה שמעלת גרה ואין לו שנים למעלה טהורה ושני ליה גמל ניבי אית ליה והן השינים שלועסין בהם והגמל יש לו אחת מכאן ואחת מכאן בקצות הלסתות וכנגדן בסוס נכר כן פירש רבינו שלמה ז"ל וכן עיקר. וכן פירשו בתוס' ואם תאמר ואכתי היכי מיתרצא מתניתא דהא דתני כל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה ואפילו ניבי קאמר דלית ליה, אם כן ליקשי [ד]מכל מקום קשיא דהא גמל מעלה גרה ויש לו שינים למעלה, וברייתא קתני דכל מעלת גרה אין לו שינים למעלה כלל, וכדאקשינן לבסוף משפן וארנבת. ויש לומר דמעיקרא אקשי ליה אדינא דכאיל ואמר דכל שאין לה שינים כלל למעלה טהורה שהרי גמל דאין לו ואפילו הכי טמא, ומהדר לאוקומי לקושייה ולבט(ו)ל דינא דברייתא, ופריך והרי בן גמל דאפילו ניביה נמי לית ליה וטמא, ובתר דקמא ליה קושייה בבטולי דינא הדר ופריך אכללא דברייתא ולמימר דברייתא ודאי משבשתא היא דבר מן דין, והרי שפן וארנבת דמעלין גרה ואפילו הכי אית להו שינים הרבה, ופרקינן דברייתא הכי קתני כל שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה וטהורה חוץ מבן גמל, והלכך כל שמצא בהמה במדבר ואינו יודע אם טמאה ואם טהורה בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהוא טהורה ואף על פי שפרסותיה חתוכות סומך על בדיקת שניה והולך ואוכל ואינו נמנע, ובלבד שיכיר בן גמל, דהא ליכא מינא אחרינא דדמי לבן גמל.

הא ד תנו רבנן אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים ר' דוסא אומר יש לה קרניים אין צריך לחזור על הטלפים יש לה טלפים אתה צריך לחזור על הקרנים. ותרצה רב זעירא ד להתיר חלבה קאמר דכל שיש קרנים וטלפים חלבה מותר. קשיא להו לרבוותי ז"ל ולהתיר חלבה [ב]טלפים למה דבהמה נמי טלפים יש לה. ותירץ רבינו יצחק ב"ה רבי מאיר זצ"ל דתרתי קאמר, טלפים להתיר בשרה וכדאמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה והוא שיכיר חזיר, והכא אין צריך להכיר אפילו חזיר שהרי אין בחיות כמותו. וקרנים להתיר חלבה, ורבי דוסא פליג, ואמר דאין אתה צריך לחזור על הטלפים כלל דאין לך חיה טמאה שיש לה קרנים וכל שיש לה קרנים בידוע שיש לה טלפים. והא דתנן בנדה (נא, ב) כל שיש לה קרנים יש לה טלפים, רבי דוסא היא. ור"ת אחיו ז"ל פירש דטלפין משונין קאמר, שאין כיוצא בהן לבהמה, ושני סימנין קאמר, דכל שיש לה קרנים אתה צריך לחזור על הטלפים וכל שיש לה טלפים אי אתה צריך לחזור על הקרנים דבכל חד מינייהו סגי, ורבי דוסא פליג אטלפים, ולחומרא פליג, ומתני' דפרק בא סימן כולי עלמא היא. ונראין דברי רבינו יצחק ז"ל דשקלינן וטרינן בגמרא להפריש בין קרני החיה לשל בהמה ובטלפים לא מפרש כלל.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף נ״ט עמוד א׳

מסכת חולין דף נ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־502 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–142)עמוד

היעד שנמצא: חולין דף נ״ט ע״א

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה

רבחולין נט ע"א