Bava Batra 61b

לא צריכא אע"ג דמצר ליה מצרים אבראי מספקא לר"י ביציע אי אמרינן נמי מצרים הרחיב לו ממשנה יתירה או שמא דוקא בחדר דתשמיש אחרינא הוא כדאמר הכא אבל יציע קנה:

אלא דקרו לה לבירה נמי בית פי' ריב"ם אלא דכולי עלמא כשמזכירין בית סתם כל הבירה משמע וכשרוצין להשכיר בית אחד בלא בירה צריכין לפרש ולומר בית אחד בלא בירה אני אומר א"כ אפי' לא מצר מצרים החיצונים כולה זבין ליה ומתוך לשון הקונטרס משמע נמי שרוצה לפרש כן ולפי' זה הא דכתיב בכל הספרים לבירה נמי בית היינו כמו שקורין לבירה בירה קורין נמי לבירה בית וקשה לר"י דא"כ ה"ל לשנויי לא צריכא דקרו נמי לבית בית וקרו כולי עלמא לבית בית ולבירה בית ואמאי איצטריך למימר דאיכא דקרו לבירה בירה פי' ולא בית ואיכא נמי דקרו לבירה בית ונראה לר"י דה"פ ואלא דקרו לבירה נמי בית כמו שקורין לבית בית כוליה זבין ליה כיון דמצר לו מצרים החיצונים ובתר הכי משני דלאו כולי עלמא קרו לבירה בית אלא איכא דקרו לבירה בירה ולא בית:

שמע מינה שיורי שייר וא"ת ונימא הדמים מודיעים כדקאמר ר' יהודה גבי מכר לו את הצמד בהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף עז:) הדבר ידוע שאין הצמד שוה מאתים כו' ה"נ נימא הדבר ידוע שאין הבית שוה כל כך אלא כל הבירה קאמר וי"ל דהכא כרבנן דר' יהודה דאמרי אין הדמים ראיה וההיא דריש המוכר פירות (לקמן בבא בתרא דף צב.) דפריך וניחזי אי דמי רדיא לרדיא נפרש כשנגיע שם בע"ה ועוד אומר ר"י דשמעתין אתיא אפי' כר' יהודה דגבי קרקע לא שייכא הודעת דמים דפעמים קונה אדם קרקע הרבה יותר ממה שהיא שוה כדאמר בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צא:) ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי כו' הוו ליה תרי אפדני זבן חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה אתא בע"ח וטרפה לחדא מינייהו הדר קא טריף לאידך שקל אלפא זוזי ואמר ליה אי שויא לך באלפא זוזא לחיי ואי לא שקול אלפא זוזי ואיסתלק ומה שפירש רבינו שמואל דלא שייך בקרקע הודעת דמים משום דאין אונאה בקרקעות אין נראה לר"י דזה אינו בשביל ששוה יותר דהא הקדשות ועבדים נמי אין להם אונאה אלא גזירת הכתוב הוא ושייך שפיר הודעת דמים ועוד דהא ביטול מקח יש להן:

ארעתא תרתי משמע והא דאמר בהשואל (ב"מ דף קג. ושם ד"ה פרדסי) האי מאן דמשאיל מרא לחבריה למירפק ביה פרדסי רפיק ביה כל פרדסי דאית ליה ולא אמר פרדסי תרתי משמע התם דרך הוא שמשאיל לו לכל מה שצריך אבל הכא בשביל שימכור אדם שתי שדות לא ימכור כל שדותיו וי"מ דהתם יד המשאיל על התחתונה דשואל מוחזק אבל הכא יד לוקח על התחתונה שהמוכר מוחזק ואין נראה לר"י דהתם נמי הואיל וסופה לחזור לבעליה הוי משאיל מוחזק כדאמר רב נחמן (שם דף קב:) קרקע בחזקת בעליה עומדת הואיל וסופה לחזור לבעליה ואין לומר דיש לחלק בין קרקע למטלטלין דאין חזקת השוכר חשובה בקרקע כמו במטלטלין כדאשכחן (לקמן בבא בתרא דף צב.) גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאזלי בתר מוחזק במעות עתה אף על פי שתחלה היו של לוקח ולא אמרינן בחזקת בעלים הראשונים קיימא דאין נראה לחלק דהא מיירי התם רב נחמן אפילו בא בסוף החדש שנגמרה חזקתו שדר בה אפילו הכי מוקמן בחזקת בעלים וכן בהמקבל (ב"מ קי.) מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש פירות בחזקת אוכליהן ופריך אמאי לא מוקמן בחזקת בעלים אף על פי שהפירות כבר אכלן מלוה אם כן לא הוי טעמא משום דחזקת קרקע גרועה אלא משום דסופה לחזור וריב"ם מחלק בין פרדיסי לארעתא וה"נ אי אמר מקרקעי הוי אמר כל הקרקעות שיש לו כדמוכח לקמן במי שמת (בבא בתרא דף קמח:):

מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אלין קדמאי כלום ולא כתב ש"מ שיורי שיירי. תמיהא לי, ומאן אמר לן אכתכי דלא כתב, דאי בשלא כתב ליה הכין הוה למימר, הכא במאי עסקינן בשמסר לו המצרים החצונים ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אלין קדמאי כלום. ואם תאמר סתמא דמלתא לא כתב, לפי שאין רגילין לכתוב, לא היא, דאדרבא סתמא דמלתא בשכתב, שכן הורגלו, כדמשמע לקמן דאמרינן כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה בריה דבת שמואל בר שילת משמיה דאביי האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית וכו'. ונראה לי דמתניתין דיקא ליה, דלא קתני בה ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו, כדקתני באידך בבא דמוכר את הבית מכר את הדלת, לשון כל מה שבתוכו מכרתי לך, הרי הוא כאומר לא שיירית בזביני אילין, דמה הפרש בין אומר כל מה שתוך מצרים מכור לך ובין אומר לא שיירתי לעצמי מכל מה שיש תוך מצרים אלו כלום, בודאי אם מכר הכל לא שייר כלום, ואדרבה הכל מכרתי לשון מרווח יותר, שאומר בפירוש שהכל מכר, אבל לשון לא שיירתי אינו בא אלא מכלל הדברים, לומר שכל שלא שייר מהם מכר. אלא שעדיין קשה לי במימריה דרב נחמן דאמר המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החצונים מצרים הרחיב לו, והיה לו לבאר בדבריו ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אלין קדמאי כלום. ושמא כי אמר רב נחמן האי מימרא אכתי לא הורגלו לכתוב לשון זה, והילכך רב נחמן דינא דמצרים הרחיב לו אתא לאשמועינן, וממנו למדו לתקן שיהו כותבי שטרות מורגלין לכתוב כן, כדי להוציא מדיניה דרב נחמן, ואביי הוא דתקן כן מן בתר רב נחמן דאמר משמיה דרבה בר אבוה. כתבו רבוותא ז"ל, דלא שיירת בזביני אלין אינו מועיל אלא בכעין דברי רב נחמן, דמעוטא מיהא קרו לה לבירה נמי בית, דכיון דאיכא מצרים חיצונים ומקצתן קורין לבירה בית, ועוד דכתב ליה ולא שיירית, אף הבירה בכלל מכירתו, שהרי נתגלה שכן קורא אותה מוכר זה. אבל אי כולי עלמא קרו לבירה בירה ולבית בית, אף על גב דמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירית, לא קנה, דמצרים הרחיב לו. וראייתם מדאמרינן לקמן (בבא בתרא סג, ב) אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ליה ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא וכו', אהני ארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות, ואם איתא בלשון לא שיירית מהני לכלול במכר כל מה שהוא תוך המצרים, אף על פי שאינו במשמע לשון הדבר הנמכר, למה ליה למכתב ארעית תהומא, דהא משמע דלשון לא שיירית היו מורגלין לכתוב בטופסי דשטר, מדאמר רב יהודה משמיה דאביי. ועוד דטפי הוה עדיף ליה לרב דימי לאשמועינן דבלשון זה לבד קני בור ודות ומחילות. ועוד דלשון לא שיירית בזביני אלין הכי משמע דלא שייר כלום במה שהוא בכלל לשון המכר, אבל מה שאינו במשמע זביני לא מכר. ונראה לי כי הדין דין אמת, ולא מן הראיות שהביאו, דאלו מדרב דימי ליכא למשמע מינה מידי, משום דהתם שאני דמצרים לגבי בור ודות ומחילות שבתוך הבית לא מוכיחי כלל, וכמו שכתבתי למעלה, דמצרים משום בית נצרכו, אבל בחדר וכיוצא בו כשמצר לו מצרים החיצונים וכתב ליה ולא שיירית, ואף על פי דכולי עלמא קרו לבית בית ולבירה בירה, ולשון לא שיירית בזביני אלין נמי לא מוכח מידי, דלשון לא שיירית היינו כלשון כל מה שיש תוך מצרים אלו מכרתי לך ולא שיירתי בו כלום, כמו שכתבתי למעלה, והרי הוא כלשון שאמרנו במשנתנו ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו. וכן הזכירו הגאון ז"ל בספר מקח וממכר על דבר זה, וזה לשונו: ותדע שלא דקדק במיצרים דקדוק גדול, כגון שהזכיר שם הקרקע או בסימן שנתן או שהרחיב את המיצרים, ויש בתוכן בתים מרובים או שדות מרובות, ויש בין הלוקח והמוכר מחלוקת בכך, שזה אומר הכל מכרת וזה אומר לא מכרתי אלא כך וכך, רואין את השטר שכתב לו שהזכיר את המיצרים שהרחיב, אמר כל שיש לי בתוך המיצרים הללו מכור לך ולא שיירתי לעצמי כלום, הכל מכור, וכדגרסינן המוכר את הבית וכו' וכדרב נחמן דאמר רב נחמן המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו', עד כאן לשון גאון ז"ל, הרי למדנו מלשונו דלא שיירית היינו כלשון משנתינו דאמר לו כל מה שיש תוך המצרים מכרתי לך ולא שיירתי לעצמי בהם כלום לא מכר לו את הבור ולא את הדות ולא שום דבר שאינו בכלל הלשון או בתשמישיו, ואפילו מצר מצרנים החיצוניים, וכדקתני בברייתא המוכר את הבית לא מכר את המפתח וכו', ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע, וההוא אפילו כשמצר לו מיצרים היא, וכמו שכתבתי למעלה. ומתניתין נמי הכין מוכחי דפסיקא ראשונה דבית לא הזכיר ביה כלל, ובזמן שאמר לו הוא וכל שבתוכה, לפי שאין ללשון זה ענין לבור ודות וגג, ואף על פי שמשנתנו בשמצר לו מיצרים היא, וכדאוקימנא לה משום דקתני לא את החדר, וכולה מתניתין בהכי מיירי, דאינו מן הדעת שנחלק משנתנו בשני עניינים רישא בשלא מצר וסופא בשמצר, ותדע לך, מדקתני בברייתא (סח, א) גבי המוכר את המרחץ דאם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו וכל תשמישיו כולין מכורין, ואקשי אביי והא תניא רבי חייא אין כולן מכורין, ואמר רב אשי חזינן אי אמריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואלין מצרנא קני ואי לא לא קני, אלמא דוקא בדאמר ליה הוא וכל תשמישיו קני, הא אי לא אמר ליה וכל תשמישיו, אף על גב דמצר ליה מיצרים החצונים, לא קנה. וכן פירש ר"ח ז"ל שם, וזו ראיה מכרחת בדין זה. כנ"ל.

לא צריכא דרובא קרו ליה לשדה שדה ולבקעה בקעה וכו' קא משמע לן. ופירש ר"ש ז"ל, והדמים מודיעים ליכא למימר, משום דקרקעות אין להם אונאה. וכתב עליו הרמב"ן ז"ל: ואינו מחוור, שאף על פי כן אין דרך בני אדם ליקח בית בדמי בירה, והתם בלוקח מדעת קרקע ידוע בדמים יתרים, וגזרת הכתוב היא דומיא דשטרות והקדשות. ויש מי שפירש משום דקיימא לן כדרבנן דאמרינן בפרק הספינה (לקמן בבא בתרא עז, ב) אין הדמים ראיה.

מיעוט ארעתא תרי ואיכא למידק, מאי שנא מההיא דאמרינן בריש פרק חזקת הבתים (בבא בתרא ל, א) ההוא גברא דאמר ליה לחבריה נכסי דבי סיסין מזבינא לך הויא חדא ארעא דמיקריא דבי סיסין, אמר ליה האי לאו דבי סיסין הוא ואקרויי היא דמיקריא דבי סיסין, ואתא לקמיה דרב נחמן ואוקמה בידא דלוקח. י"ל דהתם כל נכסי דבי סיסין קאמר ליה. והכי גרסינן התם בנוסחאי דוקאני. ואיכא למידק תו, דהא גרסינן במציעא בפרק השואל (קג, א) האי מאן דשאיל נרגא מחבריה למרפק פרדיסא, רפיק כל פרדסא דבעי. פרדסי, רפיק ביה כל פרדסי דאית ליה, ולא אמרינן דלא רפיק ביה אלא תרי פרדסי. וי"ל דהתם לא גרסי' פרדיסי אלא פרדיסאי. ואם תאמר ומה הפרש בין פרדסאי לארעתא דבי חייא, בפרדיסאי מכנה להו בשמא דנפשיה, והתם מכנה להו בשמא דאחרינא ומאי שנא. י"ל כל שהוא מקדים ומזכיר הקרקעות אמרינן מיעוט ארעתא שתים, אלא שלאחר מכאן כדי לברר מאיזה מוכר לו, אם מאותן שהיו מזולת בי חייא או מאותן של בי חייא, קא מפרש ומגלה כי ארעתא דאמר ליה הם מאותן שלקח מבי חייא, והוא הדין לאומר ארעתא שלי, דשלי לא אמר אלא לברר שמשל עצמו הוא מוכר לו אותן ארעתא, ומיעוט ארעתא תרי אבל כשאומר פרדיסאי או ארעתאי, הרי מכר לו כל שכולל הכינוי. והוא הדין לאומר קרקעות חייא, ונראה שאפילו אומר הקרקעות שלי או הקרקעות של בית חייא, הכל בכלל המכר ואפילו שלשה וארבעה, שהרי הקדים הכינוי לזכירת הקרקעות.

המוכר לחברו בית בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים של בירה כאילו מכר לו הבירה כלה לא מכר אלא הבית מצרים הוא שהרחיב לו ולא סוף דבר במקום שאין קורין לבירה בית כלל שהרי בית מכר ולא בירה אלא אפילו היו שם מקצת בני אדם שקורין לבירה בית לא קנה הואיל ולא כתב ולא שיירית בזבינאי אילין כלום הא מ"מ אם הכל קורין לבירה בית הואיל ומצר לו מצרים החיצונים קנה כלה אע"פ שלא כתב לו ולא שיירית ודין דמים מודיעין אין כאן שאין אונאה לקרקעות ולא בטול מקח כמו שביארנו במקומו:

לענין נדרים יראה שכל שמקצתם קורין לבירה בית נדר בבית עם המצרים שהוזכרו נאסר בבירה והוא ענין מה שאמרו הנודר מן הבית אסור בעליה:

כשם שביארנו בבירה כך הדין במוכר שדה לחברו בבקעה גדולה שאע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו ובלבד על הדרכים שביארנו בבירה מעתה כל מי שמכר איזה דבר לחברו צריך לכתוב לו ולא שיירית וכו' וכן שהוא מוכר לו כל שהוא תוך המצרים ולהזכיר בפרט כל הדברים שאינם בטלים על גב הבית ואם לא כתב כן הפסיד בכל שהספק נולד בה כגון בדברים אלו שכתבנו ולא קנה אלא את הבית לבד או הדבר שאין ספק בו שהוא נכלל בה הא מ"מ במה שאין ספק בו שהוא נכלל תוך המצרים אין אנו צריכין לנסח זה ואעפ"כ נהגו הסופרים לכתבו בכל מקום ולפרוט אף הדברים שאין צריכין לפרוט ויפה הם עושים:

מי שכתב לחברו שדה של תחום פלני אני מוכר לך והיו לו שם שתי שדות לא מכר אלא האחד ולא סוף דבר שאמר שדה אלא אפילו אמר ארעא שהוא לשון כלל מונח על הרבה שדות הואיל ואף הוא מ"מ נאמר דרך פרט ומאחר שלא קנה אלא אחת לא קנה אלא הפחות שבשניהם אמר לו שדות אני מוכר לך מיעוט שדות שתים וכן אם אמר לו ארעתא ואם אמר כל שדות מכר את כלם אלא שלא נכללו שם גנות ופרדסים וכרמים ואם אמר לו כל זיהרא והוא מונח על כל קרקע הנעבד אפילו גנות ופרדסים אבל לא בתים ועבדים עד שיאמר נכסי ואם אמר נכסי אפילו בתים ועבדים אבל לא שאר מטלטלין ואם אמר כל נכסי אף כל המטלטלין בכלל ואפילו התפלין כמו שיתבאר במסכתא זו וגדולי המחברים אין גורסין כאן זיהרא וגורסין במקומו ניכסי וכתבו ואם אמר לו ניכסי אף גנות ופרדסים חוץ מבתים ועבדים ואם אמר לו כל נכסי אפילו בתים ועבדים וכל המטלטלין:

יש שואלין מה ענין שבארעתא אנו אומרים מיעוט ארעתא שתים ובניכסי אנו דנין כל בתים ועבדים ותרצו שלא אמרו מיעוט שנים להפליג ולומר קרקע אחד אבל מלת ניכסי אינה נפרדת עד שתאמר על דבר אחד ומעתה דנין בה כל הראוי לה:

בד"ה אלא דקרו כו' לבירה נמי בית היינו כמו שקורין לבירה בירה קורין כו' עכ"ל מדבריהם נראה דלבית בלא בירה אין קורין בית אבל לבירה בלא בית קורין שפיר בירה אבל רשב"ם לא פירש כן שכתב דליכא דקרי לבית בית ולבירה בירה אלא כו' וקשה ליישב לדבריו לבירה נמי בית כו' ואפשר שהתוס' לא כתבו אלא על כל הספרים שלפניהם אבל בספרי רשב"ם לא היה כתוב לבירה נמי כו' אלא דלבירה קרו ליה בית כו' וק"ל:

מיעוט ארעתא תרי ואיכא למידק מאי שנא מההיא דאמרינן בריש פרק חזקת הבתים ההוא גברא דאמר ליה לחבריה נכסי דבי סיסין מזבינא לך הוי חדא ארעא דמקריא דבי סיסין אמר ליה האי לאו דבי סיסין היא ואיקרי הוא דמקריא דבי סיסין ואתא לקמיה דרב נחמן ואוקמה בידא דלוקח. יש לומר דהתם כל נכסי דבי סיסין קאמר ליה והכי גרסינן התם בנוסחאי דוקאני. ואיכא למידק תו דהא גרסינן במציעא בפרק השואל האי מאן דשאיל נרגא מחבריה למרפק פרדסא רפיק כל פרדסא דבעי. פרדסי רפיק ביה כל פרדסי דאית ליה ולא אמרינן דלא רפיק ביה אלא תרי פרדסי. ויש לומר דהתם לא גרסינן פרדסי אלא פרדסאי. ואם תאמר מה הפרש בין פרדסאי לארעתאי דבי רבי חייא בפרדסאי מכנה להו בשמא דנפשיה והתם מכנה בשמא דאחריני ומאי שנא. יש לומר כל שהוא מקדים ומזכיר הקרקעות אמרינן מיעוט ארעתי שתים אלא שלאחר מכאן כדי לבאר מאיזה מוכר לו אם מאותן שהיו מזולת בי חייא או מאותן של בי חייא קא מפרש ומגלה ארעתא דאמר ליה הם מאותם שלקח מבי חייא והוא הדין לאומר ארעתא שלי דשלי לא אמר אלא לברר שמשל עצמו הוא מוכר לו אותן ארעתא ומיעוט ארעתא תרי אבל כשאומר פרדסאי או ארעתאי הרי מכר כל מה שכולל הכנוי והוא הדין לאומר קרקעות חייא. ונראה שאפילו אומר הקרקעות שלי או הקרקעות של בית חייא הכל בכלל המכר ואפילו שלש וארבע שהרי הקדים הכנוי לזכירת הקרקעות. הכי גרס ר"ש ז"ל ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי ואי אמר ליה כל נכסי אפילו מטלטלי. ואיכא למידק דהכא משמע דמטלטלי ליתנהו בכלל נכסים ובפרק מי שמת אמרינן גלימא איקרי נכסי אלמא מטלטלי בכלל נכסים והתם נמי נכסי גרסינן ולא כל נכסי. ויש אומרים דהתם נכסאי והכא נכסי. ויש מי שאומר דהתם מתנה ובעין יפה נותן והכא מכר. ובספרים שלנו לא גרסי הכי אלא ואי אמר ליה כל נכסי ואפילו בתי ועבדי והוא הדין למטלטלים ואגב הנך דלעיל נקטה. ומיהו התם נמי לא גרסי כל נכסי אלא נכסי לפלניא. ואפשר דמשום דאמר הכא כל ארעתא נקט נמי הכא כל נכסי והוא הדין לאומר נכסי. והעיקר נראה כפירוש הראשון דהתם באומר נכסאי והאמת כן הוא כי שכיב מרע שצוה על נכסיו אינו אומר נכסי אני נותן אלא נכסאי. הרשב"א ז"ל. ועל מה שכתב הרשב"א דהוא הדין לאומר קרקעות חייא כלומר דכיון שלא אמר של חייא או דבי חייא כולן מכורין כאלו אמר שדותי. ויש חולקין כיון שלא הזכיר השם והכינוי ביחד. ומיהו אמר הקרקעות שלי או הקרקעות של בית חייא הכל בכלל המכר דכיון שהזכירם בה"א הידיעה שאמר הקרקעות הידועים משמע ואם אתה אומר שאינם אלא שתים אינם ידועים. וכן כתב ה"ר יונה ז"ל והר"ן ז"ל. וזה לשון הר"י ז"ל בעליות. וקשה לן הא דמסקינן בפרק מי שמת באומר נכסי לפלניא דכל מטלטלין איקרי נכסי ולא אמרינן דיהיב ליה תרי מני או תרי זוזי כדאמרינן הכא דאי אמר ליה ארעתא יהיב ליה תרי ארעתי. ועוד מדקאמרינן כל נכסי אפילו בתי ועבדי משמע דבלשון נכסים נמי צריך שיאמר כל דאי אמר ליה נכסי ולא אמר ליה כל דיהיב ליה תרי ארעתא. ויש לומר התם דקאמר נכסי לפלניא בלשון כנוי משמע כל נכסים שיש לי הכא דאמר ארעתא ולא קאמר ארעתאי אמרינן מיעוט ארעתא תרי. ולא גרסינן בשמעתין כל נכסי בפתח אלא כל נכסי בצירי ופירושו כגון דאמר כל נכסי דבי חייא כמו שפי' צריך שיאמר כל. ואם תאמר מאי שנא האומר נכסי בפתח מהאומר נכסי דבי חייא וכן כשאומר ארעתא דבי חייא מאי טעמא אמרינן דלא יהיב אלא תרי ארעתא והרי מכנה את הקרקעות לחייא והוה לן למימר דכל ארעתא דבי חייא בכלל כמו שאתה דן באומר ארעתאי בכנוי עצמו והדברים נראים דכי אמרינן הכא אי אמר ליה ארעתא יהיב ליה תרתי ארעתא פירושו שאומר ארעתא דבי חייא. ויש לומר דכן הוא עיקרו של דבר כשאומר נכסי בפתח הרי זו הודעה לנכסים שהוא מוכר כשסומך הנכסים לכינוי וכן אם יאמר קרקעותי הרי הודיע קרקעות שהוא מוכר כשסמך אותם לכינוי. תדע שלא תאמר הנכסי הקרקעות לפי שכבר הודיע אותם בסמיכתם לכינוי ואין צריך להודיעם בה"א ההודעה וכיון שיש הודעה לנכסי בלשון נכסי ויש הודעה לקרקעות בלשון קרקעותי נמצא כשאומר נכסי כלל כל נכסיו וכשאומר קרקעותי כולל כל הקרקעות לפי שהודעה כוללת היא את כל מה שהוא מודיע אבל כשאומר נכסי דבי חייא או ארעתא דבי חייא אין שם הודעה דנכסי בלשון ארמית כמו נכסים מוכרת בלשון עברי נמצא שאינו סומך את הנכסים לכינוי. תדע שלא נסמכו לכינוי שהרי צריך לאות דל"ת כשבא לכנותם לבעליהן כגון נכסי דבי חייא נכסי דבי סיסין וכיון שאינו סומך את הנכסים לכנוי אין שם הודעה. תדע שצריך להודעה שהרי תאמר בלשון עברי הנכסים של בית סיסין וכן הקרקעות של פלוני הם הנה תראה מן הכתוב כשהוא אומר נכסים של פלוני וקרקעות של פלוני אין שם הודעה עד שתבא ה"א הידיעה וכיון שלא הודיע הנכסים והקרקעות אין הלשון כולל הלכך כשאומר קרקעות שלי או קרקעות אני מוכר לך שהם שלי יהיב ליה תרי ארעתא דמיעוט קרקעות שנים וכן כשאומר קרקעות של פלוני רוצה לומר קרקעות אני מוכר לך שלקחתי מפלוני וכן כשאומר נכסים של פלוני אינו נותן לו כי אם שתי קרקעות. כן נראה בעיני. והדקדוק הזה ברור ומכוון. ולפיכך האומר הקרקעות שלי אני מוכר לך או הקרקעות של פלוני כיון שהודיע אותם נותן לו את כלם. ובעובדא דנכסי דבי סיסין גרסינן כל נכסי בר סיסין שאם לא אמר כל לא יהיב ליה אלא תרי. ויש ספרים שכתוב בהם נכסי דבי סיסין ואין שם כל ומכל מקום צריך לפרשה כשאמר כל לפי גירסת הגאונים ז"ל שגורסין כאן כל נכסי ופירש לך התלמוד בכאן כשבא לבאר עיקר הדין שצריך לומר כל ולא הוצרך להזכירו בסיפור המעשים וכן פירש שם רבינו חננאל ז"ל. ואית דלא גרסי בשמעתין כל ומפרשים דלשון נכסים כולל הוא. תדע שלא יבא ממנו לשון יחיד מה שאין כן בלשון ארעתא. עוד יש מפרשים דהא דאמרן בפרק מי שמת אמר מטלטלי לפלניא אמר נכסי לפלניא כשאמר כל מטלטלי וכל נכסי מיירי ואלו לא אמר כל יהיב ליה תרי מאיזה מין שירצה דלשון נכסי כולל כל המינין כמו שמפורש שם וזהו דעת רבינו חננאל ז"ל שפירש הא דאמרינן בשמעתין כל נכסי אפילו בתי ועבדי כשמכנה אותם לעצמו ואמר כל נכסי בפתח ואפילו הכי צריך שיאמר כל. עכ"ל.

תוס' ד"ה לא כו' ממשנה יתירה וכעין זה בנדה דף נט ע"ב ועי' בתוס' שם דף יד ע"ב ד"ה ור"י:

שם ד"ה אלא כו' וכשרוצים להשכיר להזכיר כצ"ל תשובות שבות יעקב חלק ג' סי' קפג: