Bava Batra 47a

קבלן אמרי לה אינו מעיד‎—Some say a Kahblohn cannot testify O VERVIEW The ברייתא states that there is a dispute whether a קבלן may testify on behalf of the לוה regarding a contested property in the possession of the לוה‎. Previously the ברייתא taught that a ‘regular’ ערב (or a מלוה, etc.) can testify on behalf of the לוה, provided the לוה has another field (besides the one being contested). תוספות discusses the view that a קבלן may not testify. ------------------------------ אף על גב דאית ליה ארעא אחריתי – The קבלן may not testify (according to one view) for the לוה, even though the לוה has other land – תוספות asks: תימה דמאי נפקא מינה דאי אתי מלוה וטריף את של קבלן – It is astounding! For what difference does it make to the קבלן that the לוה should keep both fields (including the contested field), for even if the מלוה will come and collect the sקבלן' field – אתי קבלן וקטריף את של לוה כיון דאית ליה ארעא אחריתי – The קבלן will come and collect the uncontested field of the לוה, since the לוה has another uncontested field – תוספות considers a possible solution: ואין נראה לומר כגון שיש לקבלן בינונית‎ – And it does not appear correct to answer that this is a case where for instance the קבלן owns average valued fields – וההיא ארעא שרוצה להעיד עליה נמי בינונית‎ – And that contested field which the קבלן wants to testify for on behalf of the לוה is also בינונית (average) – אבל ארעא אחריתי דאית ליה ללוה היא זיבורית‎ – However the other uncontested field which the לוה owns is זיבורית (inferior; below average value), in which case – דמפסיד כשיבא מלוה וטריף את שלו דלא יהיה לו לגבות אלא מזיבורית – The קבלן will lose if the מלוה will come and take away the sקבלן' field, for the קבלן will only be able to collect the זיבורית from the לוה‎ – תוספות rejects this explanation: דאם כן מלוה נמי לא יעיד ללוה אפילו אית ליה ארעא אחריתי כענין זה – For if indeed it is such a case where the ארעא אחריתי is זיבורית, even the מלוה should not be permitted to testify for the לוה even if the לוה has אחרא אחריתי in this same manner – A second difficulty with this solution: ועוד בכל ענין משמע דאינו מעיד דלא מפליג בין היא בינונית בין היא זיבורית – And additionally it seems that the קבלן cannot testify in any situation, since the ברייתא did not distinguish whether the ארעא אחריתי was בינונית, or whether it was זיבורית‎ – A final difficulty with the proposed solution: ועוד דצריך עיון בהניזקין (גיטין דף מט, ב) דנראה דמוכח התם‎ – And furthermore that additional contemplation is required in פרק הניזקין, where it seems evident from the גמרא there – דאם אין ללוה אלא זיבורית גם קבלן לא יתן לו אלא זיבורית – That if the לוה possesses only זיבורית, the קבלן is not required to give the מלוה, anything but זיבורית‎ – תוספות offers his explanation why the קבלן cannot testify: ונראה דהיינו טעמא דקבלן אינו מעיד ללוה אף על גב דאית ליה ארעא אחריתי‎ – And it appears to תוספות that this is the reason why the קבלן cannot testify for the לוה, even if the לוה has another field – משום דטריחא ליה מילתא למיקם עליה בדינא ודיינא – Because it is bothersome for the קבלן to get involved with a lawsuit and judges – וכשיהיו ללוה קרקעות הרבה לא יגבה המלוה מן הקבלן‎ – However if the לוה has many fields the מלוה will not collect from the קבלן, so assumes the קבלן‎ – הואיל ויכול לגבות מן הלוה בהרווחה – Since he can collect comfortably from the לוה, for there are many options – תוספות responds to an anticipated question: אבל מלוה מעיד ללוה בכל ענין אפילו אותה שמעיד עליה היא בינונית ואחריתי זיבורית‎ – However the מלוה may always testify for the לוה in any situation even if that contested field for which the מלוה is testifying is a בינונית and the other field is a זיבורית (where seemingly the מלוה stands to lose), nevertheless he may testify – דמשום איחלופי בינונית לזיבורית לא יעיד שקר – Because the מלוה will not testify falsely on account that the בינונית will be switched to זיבורית‎ – דמכל מקום יש לו שוה בשוה – For nonetheless he is receiving equal value for equal value – תוספות offers an alternate approach why the מלוה may testify: אי נמי ארעא אחריתי דכולה שמעתין כיוצא בו קאמר: Or you may also say that the phrase ארעא אחריתי in the entire גמרא means a similar land, but not an inferior land, for then there is a bias and they will not be able to testify. S UMMARY The bias of the קבלן is that the more fields the לוה has, the more likely the מלוה will collect from the לוה and the קבלן will have no need to be embroiled in a די"ת T HINKING IT OVER 1. תוספות writes that if the לוה has only זיבורית, the מלוה can collect only זיבורית from the קבלן‎. What will be the rule if the לוה has only זיבורית and the קבלן has no זיבורית, only בינונית or עדית, can the מלוה collect from the קבלן (the בינונית), or not? 2. There is a dispute in תוספות whether one would testify falsely if he would receive זיבורית instead of בינונית‎. What would be the סברא חיצונית; meaning what would be the thinking on one’s own without relying on proofs from sources.

פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה‎—Sometimes the grandson of a robber has no Chazokoh ; for instance when he comes with the claim of his grandfather O VERVIEW רבא said (that even though ר' יוחנן taught that the grandson of a גזלן has a חזקה, nevertheless) sometimes a grandson of a גזלן has no חזקה; that is in a case where the grandson claims that he inherited this item from his grandfather the גזלן‎. Our תוספות discusses this issue. ----------------------------- תוספות asks: תימה לרבינו יצחק דאמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש – The ר"י is astounded; why does the grandson not have a חזקה, since we argue on behalf of an heir – והוה ליה למימר דלמא אי הוה אביו קיים דהיינו בן גזלן הוה טעין אנא הדר זבינתה מינך – So it should be said by בי"ד on behalf of the grandson (the יורש of the son) that perhaps if his father (meaning the son of the גזלן ) was alive, the בן גזלן would have claimed, ‘I bought it from you later’ (after my father the גזלן had it), therefore the חזקה of the יורש is valid. תוספות (because of the abovementioned difficulty) presents a different גירסא: ונראה לרבינו יצחק דגרס פעמים שבן גזלן יש לו חזקה – And it appears to the ר"י that the text reads, ‘sometimes the son of a גזלן has a חזקה (not פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה) – כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה דהוא אבי הגזלן‎ – For instance where the בן גזלן comes with the claim of his grandfather, meaning the father of the גזלן‎ – וקא משמע לן דאף על גב שהיתה ביד מי שאין לו חזקה דהיינו אביו הגזלן‎ – And רבא is teaching us that even though this property was in the possession of someone who does not have a חזקה, meaning his father the גזלן (from whom he actually inherited it) – מכל מקום יש לו חזקה כיון שאמר שהיתה של אבי אביו – Nevertheless the בן גזלן has a חזקה since he said it belonged to his grandfather – תוספות reconsiders the first גירסא: ויש ליישב גירסא ראשונה פעמים דבן בן גזלן אין לו חזקה והכי פירושה‎ – And we can substantiate the first גירסא, which is פעמים דבן בן גזלן אין לו חזקה, and this is the explanation; the בן בן גזלן has no חזקה in a case where – כגון דאתא בטענתא דאבא דאבוה‎ – For instance that the grandson comes with a claim of his grandfather the גזלן‎ – ואומר שאמר לו אביו דהיינו בן הגזלן שהניחה לו הגזלן אביו – And the grandson claims that his father, meaning the son of the גזלן, said to him (the grandson of the גזלן) that his father the גזלן left him this property – דאם איתא דהדר זבנתה מינך הוה אמר ליה אנא זבינא‎ – For if it is true that the בן הגזלן went back and bought it from the מערער, he would have said to his son (the grandson), ‘I bought it from the מערער', instead of merely saying, ‘my father left it from me’, this proves that the בן הגזלן never bought it from the מערער‎ – תוספות offers an alternate reason why here we are not טוען ליורש that his father bought it: אי נמי נראה לרבינו יצחק דלא טענינן ליורש כי האי גוונא דמילתא דלא שכיחא היא‎ – Additionally it appears to the ר"י that we are not טוען ליורש in such a case, for it is something uncommon that the בן גזלן who inherited the field from his father should buy it back from the מערער‎ – תוספות proves that we do not claim a מילתא דלא שכיחא (even) for יתומים: כי היכי דאמר בסוף המוכר את הבית (לקמן דף ע, ב ושם דיבור המתחיל מאן) – Just as the גמרא states in the end of פרק המוכר את הבית‎ – דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דמילתא דלא שכיחא היא‎ – That we do not claim נאנסו on behalf of the יתומים since אונס is an uncommon occurrence – תוספות responds to an anticipated difficulty: והא דקאמר לעיל [בן] בן גזלן בן אומן יש לו חזקה – And this which ר' יוחנן ruled previously that the grandson of a גזלן and the son of an אומן (both) have a חזקה‎ – תוספות responds: היינו דוקא משום דאמר בפנינו הודה – That ruling is only because he claimed that the מערער admitted in our presence that he sold it (to my grandfather [the גזלן]) – ואדרבה משם יש להוכיח דמשמע הא לאו הכי אין לו חזקה‎ – And on the contrary; from there we can prove what תוספות claimed, for it seems that were it not for this (that he claimed בפנינו הודה לו) he has no חזקה‎ – כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה: Since initially it came into his possession through either אומנות, אריסות וגזלנות‎. S UMMARY We can be גורס that בן של גזלן יש לו חזקה, or we can be גורס that בן בנו של גזלן אין לו חזקה, and we are not טוען ליורש, either because he negated that option in his claim, or the claim of הדר זבנה is a מלתא דלא שכיחא which we are not טוען ליתומים (unless he claims בפנינו הודה). T HINKING IT OVER 1. It appears from תוספות that by a בן בנו של גזלן, he has a חזקה in a case of בפנינו הודה even if he claims that he inherited it from his grandfather (the גזלן). The question here is why the בן גזלן is not believed (even in a case of בפנינו הודה), because we say the הודאה is meaningless, and the בן בנו של גזלן is believed; here too we should say that the הודאה is meaningless. Why is there this difference between בן גזלן (where אין לו חזקה) and בן בנו של גזלן (where יש לו חזקה)?! 2. תוספות writes בן בן גזלן ובן אומן יש לו חזקה, and similarly in the end תוספות writes כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה‎. Is תוספות question (and subsequent answer) based only on בן בן גזלן or also on אומן ואריס‎?

ירד מאומנותו יש לו חזקה‎—He left his craft; he has a Chazokoh O VERVIEW The ברייתא rules that once a craftsman (אומן) leaves his trade and is no longer an אומן, he has a חזקה, meaning that he can claim that he bought any item which is in his possession (as opposed to an אומן who has no חזקה). The issue here is whether we mean that he has a חזקה even on the items which were in his possession while he was an אומן, or that he only has a חזקה on these items which came into his possession after he left the אומנות‎. -------------------------------- מצינו לפרש מאותן כלים שנתן לו לאחר שירד מאומנותו דומיא דאריס שירד מאריסותו – We can explain the ruling of ירד מאומנתו יש לו חזקה to be referring to those utensils that were given to him after he left his אומנות, similar to a sharecropper (אריס) who left his אריסות‎ – אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן‎ – Or we can also say that the אומן has a חזקה even regarding those items which were given to him while he was still an אומן‎ – והוא ששהו אחר אומנותו כל כך שהוא רגילות שמחזירם לבעלים – Provided that they lingered by the אומן after he left his trade to the extent that normally they would be returned to their owners – תוספות draws a parallel ruling: ונראה דבן אומן נמי דאמר לעיל דיש לו חזקה כי אמר בפנינו הודה‎ – And it appears to תוספות that also regarding the son of the אומן, where the גמרא previously ruled that the בן אומן has a חזקה when he claims that the מערער admitted in my presence to my father that he sold it to my father; the ruling is – היינו אחר ששהה אחר מות אביו‎ – Only if the item lingered after his father’s death for the above-mentioned period – דאי לאו הכי אין נראה שיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי – For otherwise (if the dispute took place immediately after the father’s death) it does not appear that the בן אומן would be believed (that בפני הודה) with a מיגו that the בן אומן could have claimed, ‘I bought it ’ – דאי טעין נמי לקחתיה ממך לא היה נאמן: For even if he would have claimed, ‘I bought it from you; he would not be believed. S UMMARY An אומן שירד מאומנתו (as well as a בן אומן who claims בפני הודה) has a חזקה, even if the item was in his possession when he was an אומן, provided that an inordinate amount of time elapsed from when the owner should have retrieved his item. T HINKING IT OVER 1. These cases of אומן שירד מאומנתו and בן אומן, which תוספות is discussing, are they in situation of עדים (that he gave it to repair בפני עדים) and ראה (that we see it in his possession) or not (both not or one not)? 2. What would be the ruling by an אומן who claims לקחתיה מינך, in a case where the item lingered by the אומן for an extended period of time? Why?

הכי גרסינן לא צריכא דאמרי' בפנינו הודה לו. שאם כן אפילו אריס ואומן נמי מעמידין בידם אם הביאו ראיה.

הא ד אמר רבי יוחנן גזלן על שדה זו יש מפרשים שיש עדים שגזלה ממנו, וכיון שכן, אין לו חזקה באותה שדה, לפי שזה ירא מלמחות פן יגלגל עליו נזקין, ודוקא על אותה שדה אין לו חזקה, הא בשאר שדות יש לו חזקה, דאינן יראין למחות בו, ואפילו נגזל זה בעצמו, והיינו דקאמר שהוחזק גזלן על שדה זו ולא קאמר כגון שהוחזק גזלן על שדה אחת. ואם תאמר כיון שאינו כל כך (אלא) [אלם], שאין אדם ירא למחות בו, עד שיש לו חזקה בשאר שדות, מאי שנא שדה זו, אפילו בזו היה לו למחות. י"ל כיון שהוחזק גזלן על שדה זו וחמדה, גם הוא ימסור נפשו עליה וימטי לנגזל ולחמריה לשחוור. ויש מפרשים כגון שגזלה ויצאה מתחת ידו בבית דין ועכשיו ראינוה תחת ידו שוב אין לו בה חזקה, שהרי הוחזק גזלן עליה וחומדה וגזלה, ולשון הוחזק גזלן הולם יותר הפירוש הזה.

קבלן שהרשות ביד המלוה ליפרע ממנו תחלה אינו מעיד ללוה אפילו היה לו קרקע אחר מתירא הוא שמא קרקעות שלו יותר חשובים בעיני המלוה ונוח לו להעמיד הרבה קרקעות ביד הלוה כדי להשביע עינו של מלוה לברור מתוכם ולא תהא מחשבתו פונה לקרקעות שלו ויש אומרים שלא נאמר אלא בשאין לו קרקעות חשובים כחשיבות אותן של ערב אבל אם היו לו באותו חשיבות בעצמו מעיד ומ"מ אתה למד מכאן שהקבלן שהיה דוחה את הבעל חוב אצל קרקעות הלוה אפילו אצל הבינונית שראויה לו אין רשות בידו בכך והוא נפרע משלו אם הוא חשוב בעיניו יותר ומעתה אם אין לקבלן אלא עדית אף בזו הדין ליפרע משלו אם ירצה ומתוך כך הוא נוגע בעדות אף בשיש לו קרקע כדי להשביע עינו של מלוה ליטול מן הלוה על הדרך שביארנו:

אומן של בנין כבר ביארנו במשנה שאין לו חזקה כאפטרופוס ואריס מ"מ בן האומן או בן האריס והאפטרופוס שאכלו את השדה שני חזקה אם בטענת עצמם הם באים ר"ל שטענו שהבעלים מכרו או נתנו להם יש להם חזקה וכן באמן לענין מטלטלין הבן מיהא הרי הוא כשאר כל אדם ואם באו בטענת ירושתם מחמת האומן והאריס והאפטרופוס אין להם חזקה דיו ליורש לזכות כדרך שהמוריש זוכה בה הביאו עדים שהבעלים הודו לאבותיהם שמכרוה להם נאמנין גדולי המפרשים פירשוה אף כשאמרו הם עצמם לפנינו הודה לו ר"ל כל אחד מאלו ונאמן מתוך שהיה יכול לבא בטענת עצמו וכן נראה שאם על ידי עדים אף בהם עצמם כן ולא הוצרך לומר בבניהם שכן ולדעת זה גורסין דקאמרי בפנינו וכו' ואין גורסין דקאמרי עדים אבל בן הגזלן אם בא בטענת עצמו החזיק שאין רשעותו של אביו מפקיע את זכותו ואם בא בטענת אביו הגזלן ר"ל שנודע בגזלנות בשדה זו לא החזיק ואפילו הביא עדים שבפניהם הודו הבעלים לאביו שמכרוה לו אינו כלום כשם שהוא אונסו בגזלה כך הוא אונסו להודות שמכרו לו בן בנו של גזלן שבא בטענת ירושת אביו החזיק ואין מדקדקין אם אביו ירשה מן הגזלן אם לאו ואם בא בטענת אבי אביו והוא הגזלן לא החזיק ויש אומרים שאם בן הגזלן בא בטענת אבי אביו וטוען שלא היה גזלן החזיק ולא יראה כן אחר שביארנו בגזלן שהוחזק בגזלנות באותה שדה בעצמה והיאך יבא בטענת אבי אביו ומ"מ לדעת האומר בגזלן כל שהורגין על עסקי ממון אע"פ שלא הוחזק על אותו שדה בפרט שהמערער מברר שהוא שלו יראה לומר כן ולענין פסק שניהם נקראים גזלנין ר"ל בין שהוחזק גזלן על אותו שדה בין שהוחזק הורג על עסקי ממון הואיל ובירר מערער על קרקע זה שהוא שלו:

יש שואלין בן גזלן שטען בפני הודה לאבי וטען המערער שלא הודה מעולם והרי נסתלק טעם שהזכרנו שכשם שאנסו בקרקע כך אנסו בהודאה שהרי זה טוען שלא הודה היאך דנין בה ויראה אף בזו שהמערער נאמן שהרי ממה נפשך אתה ראוי להאמין בו אם תאמין שלא הודה הרי לא הודה ואם תאמר שהודה הרי באונס הודה:

זה שאמרו בכאן איזהו גזלן שהוחזק גזלן באותה שדה יש שואלין והלא אף ביורד ברשות כן שכל שנודע שבתורת כך ירד אין לו חזקה ולמדו מכאן שהיורד לקרקע מתורת משכונה יכול לטעון אח"כ לקחתיה שאם לא כן מה למדנו בגזלה אף במשכונה כן ומ"מ אף הם כתבו דוקא לאמר ימי המשכונה אבל בתוך ימי המשכונה אינו נאמן שאם כן מה שאמרו במשכנתא דסורא אי כביש לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי נאמן והיה לו למחות מה הוצרך לכבישת השטר יוציאנה ויאמר שבתוך אותו זמן לקחה אלא שבתוך ימי המשכונה אינו נאמן וזהו דעת גדולי המפרשים לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם ומ"מ כבר הרחבנו בענין זה את הדרך למעלה במעשה של רבה בר שרשוי ולענין מטלטלין מ"מ הואיל והפקיד בעדים וראה אין לו חזקה כמו שכתבנו למעלה:

אע"פ שאמרו באומן שאין לו חזקה אם ירד מאומנותו יש לו חזקה הואיל והחזיק שלש משירד וגאוני ספרד פירשו בחבוריהם ירד מאומנותו כגון שנכנס לאומנות אחרת וכן באריס שירד מאריסותו וכן הבן שחלק ר"ל שפירש משלחן אביו יש להם אחר שנחלקו חזקה זה על זה וכן האשה שנתגרשה אפילו ספק גירושין אע"פ שבכל ספק גירושין בעלה חייב במזונותיה הואיל ונכנסה בכלל ספק גירושין נתרחקו הלבבות ויש לה עם בעלה חזקה זה על זה:

בפרשב"ם בד"ה ל"א כתוב כו' אבל הראשון נראה שאמר רבא כו' עכ"ל דהכי משמע דאמלתא דסליק מיניה קאי דקאמר בבן גזלן אע"ג דאודי לא מהימן כדרב כהנא כו' ועלה קאמר רבא פעמים שאפילו בן גזלן כו' וק"ל:

תוס' בד"ה פעמים שבן כו' והא דאמר לעיל בן בן גזלן בן אומן כו' עכ"ל כ"ה בכל הספרים ישנים בן אומן ודאי דליכא לפרושי אלא בהודה דלא שייך הכא טוענין ליורש דא"נ הוה טעין הדר זבינתיה אבא אומן ממך לא מהימן כיון דאביו לא היה מהימן אבל עיקר דבריהם אבן בן גזלן דאית לן לפרושי ביה נמי בהודה דוקא דומיא דבן אומן ור"ל דבין לפי תמיהת ר"י מסברא אגירסא זו אמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש כו' ובין לפי תירוצו משום דמלתא דלא שכיח הוא לא תקשי מבן בן גזלן דקתני בהדיא לעיל דיש לו חזקה דהיינו בהודה דומיא דבן אומן ואדרבה משם יש להוכיח כתירוץ ר"י דמשמע כו' וכן פי' הרא"ש ההיא דבן בן גזלן דיש לו חזקה בהודאה דומיא דבן אומן ע"ש ולאפוקי מפרשב"ם שפי' בבן בן גזלן דאתי בטענתיה דאבוה מאבי ירשתי כו' דא"כ לא הוה דומיא דבן אומן ודו"ק:

תוס' בד"ה ירד מאומנתו כו' דומיא דאריס דירד מאריסתו כו' עכ"ל דירד מאריסתו א"א לפרושי אלא שהחזיק בשדה אחר שירד מאריסתו אבל אם החזיק בה בשעה שהיה עדיין אריס אם הוא ירד אח"כ מאריסתו דהיינו שהחזיר השדה לבעלים הרי אינו מוחזק בשדה אבל באומן אפשר לפרש שהחזיק בכלים בשעה שהיה עדיין אומן ולא החזירם לבעלים ועדיין מוחזק בהם אלא שירד מאומנתו שכל מי שיביא לו כלים לתקן אינו מקבלם לתקן שלא רצה לעשות עוד מלאכה זו וק"ל:

ד"ה ה"ג כגון דקאמר בפנינו הודה וכו' ועוד כיון דאיכא עדים וכו' למה צריכין להחזיק וכו'. ר"ל למה לי חזקת ג' שנים בלא חזקת ג' שנים נמי כו':

ד"ה פעמים שבן בן גזלן וכו' והא דקאמר לעיל בן בן גזלן יש לו חזקה. נ"ל דסבירא להו להתוס' דהא דקאמר לעיל דבן בן נזלן יש לו חזקה הוי פירושו אפי' היכא דבא בטענתא דאבא דאבוה דהיינו גזלן דאי איירי דבא בטענתא דאביו ר"ל שטוען שירשה מאביו דהיינו בן הגזלן פשיטא דיש לו חזקה ומאי קמ"ל אלא ע"כ איירי היכי רבא בטענתא דאבא דאבוה ר"ל שאביו ירשה מאבי אביו דהיינו הגזלן ואם כן ע"כ הוי הטעם משום דטענינן ליורש דאי הוה אביו קיים היה טוען אנא הדר זבינתה מינך ואם כן ע"כ לא גרסינן הכא פעמים שבן בן הגזלן אין לו חזקה ותירצו דהיינו דוקא משום דאמר בפנינו הודה וכו' על כרחך רוצה לומר דבן בן הגזלן טוען שבפניו הודה המערער לאבי אביו הגזלן שמכרה לו דאי רוצה לומר שבפניו הודה לאביו דהיינו בן הגזלן הדר קשיא פשיטא דיש לו חזקה אלא ודאי רוצה לומר שטוען שבפניו הודה לאבי אביו דהיינו הגזלן ואם כן יש לדקדק מאי שנא דבן גזלן כשטוען שבפניו הודה לאביו דהיינו הגזלן אין לו חזקה וכשהבן בן גזלן טוען בפני הודה לאבי אביו הגזלן יש לו חזקה וצ"ל דדוקא כשמערער על בן הגזלן יכול המערער לטעון דהודאה שהודה לאביו הגזלן לאו הודאה היא דאי לאו דאודי' לי' הוי ממטי ליה ולחמריה לשחוור לכך המתין עד שירשה בן הגזלן ובא עתה לערער עליו אבל כשהמערער לא בא לערער על בן הגזלן כי אם על בן בן הגזלן והוא טוען שבפניו הודה לאבי אביו ההודאה הוי הודאה דאי מחמת פחד הודה לו היה לו לערער תיכף על בן הגזלן ולמה המתין עד שבאה ליד בן הבן ולכך הוי חזקה אבל אי לא טעין בפני הודה אפילו בן בן הגזלן אין לו חזקה כשבא בטענתא דאבא דאבוה רוצה לומר בטענת ירושה לבר ולא טענינן ליורש דאי הוה אביו קיים וכו' משום דלא שכיח:

קבלן אמרי לה מעיד ואמרי לה אינו מעיד כו' ניחא ליה דלקיימו תרווייהו בידיה דכי אתי בעל חובו מהיכא דניחא ליה לשקול ואף על פי שזו השדה שהקבלן בא להעיד עליה זבורית שמא מלוה יחפוץ מן הזבורית דאיכא דניחא ליה בקרקע מרובה אף על פי שהיא זבורית מעידית וקרקע מועט כדאמרינן בבבא קמא הב לי זבורית טפי פורתא כו' ומלוה מהיכא דניחא ליה לשקול. רצה בבינונית רצה בזבורית כדאמרינן בפרק ארבעה אבות אם כן נעלת דלת בפני לווין דאמר אלו הוו לי זוזי הוה שקילת זבורית כדהשתא השתא אשקול כיוקרא דלקמיה מיהו בשדות בינונית אין בידו לברור אלא ביד הלוה ליתן לו איזו בינונית שירצה. אבל בזבורית נראה לי שביד המלוה לברור וליטול איזה מהם זבורית שיחפוץ בה לפי שנתנו ברירה בידו עד בינונית משום נעילת דלת כמו שנתנה התורה הברירה ביד הניזק עד מיטב. ואם השדה שהקבלן בא להעיד עליה עידית נראה דאפילו הכי נוגע הוא בעדות דסתמא קאמר תלמודא דאינו מעיד וטעמא דמלתא אף על פי שאין ביד המלוה לגבות מן העידית אולי יתפשר עמו המלוה לגבות לו מעט מן העידית מתוך שתיטב בעיניו ומתוך כך ינצל הקבלן ולא יגבה ממנו המלוה תחלה דלא ניחא ליה לקבלן לפרוע תחלה משלו ולמיקם בתר הכי בדינא ודיינא להפרע מן הלוה. עליות.

היכי דמי אי אתו בטענתא דאבוהון אפילו הנך נמי פירוש אפילו בן אריס אף על פי שהחזיק שלש שנים כיון שאינו טוען שלקחה ממנו אלא טוען שירשה מאביו אין לו חזקה ואף על פי דהיכא שלא החזיק אביו כיון שהחזיק היורש ולא מיחה המערער הרי זו חזקה הא קיימא לן דבעינן עדים דדר ביה המוריש חד יומא דבהכי יש לשם אמתלא בקרקע לומר לקוחה היתה ביד אביו ואמתלא זו מסייעת לחזקה שהחזיק היורש לפיכך אינו צריך טענה הלכך בן אריס כיון שלא דר שם האריס חד יומא בחזקת שהיא שלו אלא בחזקת אריסות צריך טענה דהוה ליה כמי שלא ירד שם האריס כלל שהרי מחזיקים אותו שהיה יורד לשדה זו בחזקת אריסות ולפיכך לא מהני ליה בשדה זו חזקת שלש שנים. כן נראה לי. עליות.

לא צריכא דאמרי בפנינו הודה לו בספרי הגאונים כתוב לא צריכא כגון דאמרי עדים בפנינו הודה לו. וקשה לרבוותא ז"ל על גירסא זו אם כן מאי שנא בן אריס דיש לו חזקה ואריס אין לו חזקה הא ודאי אריס נמי בדכותה יש לו חזקה כיון שהודה לו בפני עדים ועוד חזקה מאי עבידתא. ויש לומר דהכי פירושו לעולם בן האריס ובן אומן דיש להם חזקה כגון דאתו בטענה דנפשייהו וגזלן דאין לו חזקה מיירי באנפא אחרינא דלא משתכחא באריס ואומן ואף על פי שהודה בפני עדים לגזלן שהשדה שלו אין לו חזקה ואפילו הודאה וחזקה לא מהני ליה ואשמועינן רבי יוחנן דההוא דינא גופיה איתא בבן גזלן בחיי אביו שאם החזיק בה הבן בחיי אביו והודה לו הנגזל שמכרה לאביו דאין לו חזקה דכמו שמתיירא מן הגזלן שלא להודות לו מתירא שלא להודות לבן מפני שמתירא מן הגזלן ומילי מילי קא נסיב ומשמע לרבי יוחנן דקאמר דמשכח בגזלן ובן גזלן אין להם חזקה ולא מהניא להו הודאה אבל בן אריס ובן אומן והוא הדין אומן ואריס עצמו מהניא להו הודאה. כן למדתי פירושה מדברי רבינו חננאל ז"ל. ומכל מקום הא דקאמרינן הנך איכא למימר קושטא קאמרי משמע אפילו בלא עדים דאי בעדים פשיטא דהודאה קושטא היא ולא הוה ליה למימר הנך איכא למימר אלא הוה ליה למימר הנך ודאי קושטא קאמרי. ונראה בעיני מדלא קאמר בפנינו הודה לו בפני עדים וקאמר בפנינו הודה לו משמע שאפילו שלא היתה הודאה זו אלא בפניהם מהניא גבי אומן ואריס ולא תלינן ליה בהשטאה שאין תולין כיוצא בה בדברי השטאה כיון שהיה אוכל פירות ומחזיק בשדה בחזקת שהיא שלו ואותו מודה לו שהוא מחזיק ואוכל בדין הלכך אלו הודה בפני עדים אין צריך לומר אתם עדי וגם עכשו שהודה בפניו של אריס הוי הודאה ונאמן בן האריס לומר שהודה לו בפניו מתוך שיכול לטעון מינך זבינתה ואין זה יכול לומר משטה הייתי בך וכן כשהודה לאומן כיון שהכלי ביד האומן לא תלינן ההודאה בהשטאה וכן קבלתי מרבותי על מי שהודה ואמר שטר שבידי פרוע שאין צריך לומר אתם עדי ולא אמרו אתם עדי אלא במי שמחייב עצמו ואמר מנה חייב אני לך דמחוסר גוביינא הוא ומיהו אם טען ואמר כבר הודית לי ביני לבינך על שטר זה שהוא פרוע וזה אומר ודאי הודיתי לך אבל משטה הייתי בך נאמן מתוך שיכול לומר לא הודיתי לך מעולם. כך גירסת ספרי ספרד: אמר רבא פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה היכי דמי כגון דאתי בטענה דאבא דאבוה. פירוש שטען שהנגזל הודה לאבי אביו הגזלן. ואיכא דקשיא ליה כיון דקיימא לן טענינן ליתמי כו' כמו שהקשו בתוספות ונראה בעיני דמיירי כגון שלא החזיק בה אביו בן הגזלן שלש שנים הלכך לא הויא חזקה שהחזיק בה אביו שנה או שנתים כמו דר ביה חד יומא במוריש דעלמא דאלו בעלמא כשדר בה אביו יום אחד סתמא בטענת מקח היה דר בה אבל הכא בטענת אביו שהיה גזלן שהניח לו ולא בטענת עצמו היה יורד בה וגם זה אינו טוען שלקחה לא הוא ולא אביו אלא שבא בטענת הודאת הנגזל לאבי אביו הרי זו חזקה שאין עמה טענה אבל אם החזיק בה אביו שלש שנים כיון שהיה נאמן לטעון לזה מינך זבינתה טוענים ליורש מאי דהוה מצי אבוהון למטען ולישנא דרבא נמי הכי משמע שלא החזיק בן גזלן שלש שנים כיון דבן בן הגזלן מכח החזקה שהחזיק הוא עצמו קא אתי ולא אתי מכח חזקה דאבוה. ויש מפרשים כגון דאתי בטענה דאבא דאבוה היינו דכשאמר לו מה אתה עושה בתוך שלי הוא טוען שאני אביו היה דר בה דכיון דטען כן הרי הודה מכלל דבריו שאביו בטענת גזלן היה דר בה ואלו היה זה טוען שלא אמר לי אדם דבר מעולם הוה טענינן ליה שאביו לקחה אם החזיק בה אביו שלש שנים. ויש מפרשים כגון שבא בשם אביו בטענת אבי אביו שהודה לו הנגזל שהשדה שלו וכיון שאביו היה בא בטענת הודאה ולא בטענה דנפשיה ודאי לא לקחה מן הנגזל וכי אמרינן בן גזלן יש לו חזקה ואוקימנא לה בכגון דאמרי בפנינו הודה לו הא לאו הכי אין לו חזקה לאו לאפוקי בן גזלן היכא שטוען שהנגזל הודה לאבי אביו הגזלן דלא אתי בטענה אלא לאפוקי בן שבא בטענה. ויש להקשות על זה הפירוש מהא דאוקימנא דברי רבי יוחנן כגון דאמרי בפנינו הודה לו משמע דאי לא אתי בן בנו של גזלן בשום טענה אין לו חזקה ולא טענינן ליה שאביו לקחה אלא דוקא כשבא בטענת הודאה שהודה הנגזל לבן הגזלן. ואית נוסחא דכתיב בהו פעמים שבן גזלן יש לו חזקה והיכי דמי כגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה דלא היה גזלן ואגלאי מילתא על ידי הודאה זו כי אביו של זה אפילו שהוא מוחזק בגזלן כשהוציא אותו מן שדה זו בחזקה כדין הוציאו. עוד יש לפרש כגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה שלא הלה טוען אלא שאני אביו היה דר בה והניחה לבנו הגזלן שהוא הורג נפשות על עסקי ממון וזה בן הגזלן החזיק בה שלש שנים וכיון דאבי אביו דר בה חד יומא טוענים לו אף על פי שבאה ליד זה מיד הגזלן אביו שלא היתה לו חזקה. עליות.

היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן כגון שהוחזק כו' רב חסדא אמר כו'. והלכתא כהדין תרין לישני ולא פליגי אהדדי שאם הוחזק בגזלנות על שדה זו ודאי שוב אין לו חזקה בשדה זו ומיהו בשאר שדות יש לו חזקה בין בשדות של אחר בין בשדה של זה מדקאמר כגון שהוחזק בגזלנות על שדה אחת אלמא בשדה זו דוקא שהוחזק עליה בגזלנות אין לו חזקה ואם הוחזק שהוא הורג נפשות על עסקי ממון אין לו חזקה בשום קרקע אף על פי שלא הוחזק עליה בגזלנות לפי שיראים מפניו למחות וכן פירש רשב"ם ז"ל. וקשיא לי דכשהוחזק בגזלנות על שדה זו יש לו חזקה בשאר שדות אלמא אין יראים מפניו למחות אף על פי שגזל שדה אחת כיון שאינו הורג נפשות אם כן אף בשדה זו שהוחזק עליה בגזלנות מאי טעמא לא מהניא הודאה דליכא למימר אי לאו דאודי הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור כיון דאמרת שאין יראים מפניו למחות ומסתמא הא דאסיקנא במילתיה דרבי יוחנן דבן גזלן אין לו חזקה אף על גב דאודי ליה בגזלן שהוחזק על שדה זו בגזלנות מיירי ולא כשהורג נפשות על הממון דהא רבי יוחנן גופיה מפרש עליה היכי דמי גזלן. ויש לומר להכי לא מהניא הודאה זו בשדה זו שהוחזק עליה בגזלנות לפי שיראים ממנו על אודות שדה זו כיון דאיכסיף נפשיה עלה וגזלה ואי לאו דמודה ליה הוה מסר נפשיה על שדה זו להתעולל עליו ואמטי ליה ולחמריה לשחוור. וכל חזקה דעלמא דמהניא ולא אמרינן בגזלנות נחת בה ונתיראו הבעלים למחות משום דכיון שלא נודע לנו שגזל שדה זו לא חיישינן לתרתי לומר שירד בה בגזל ושנתיראו הבעלים מפניו למחות. עליות.

וזה לשון הר"ן ז"ל היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות כו'. פירוש כגון שגזלה כבר פעם אחרת ומסתמא אף עכשיו בגזלה באה לידו. וליכא לפרושי דבשגזלה כשירד בה בפעם זו קאמר דאם כן מאי לישנא דהוחזק. ועוד דאם כן פשיטא דאין לו חזקה כיון שמתחלתו שלא בתורת מקח ירד והיינו טעמא דכל היורדים ברשות שאין להם חזקה. עד כאן לשונו.